פחות זבל, יותר תולעים, ועוגיות
פחות זבל, יותר תולעים, ועוגיות

דרור פויר, עיתונאי וסופר. עורך מדור התרבות בגלובס. בעבר כתב וערך ב"הארץ" (קפטן אינטרנט), דה מרקר, טיים אאוט תל אביב, ועוד. יליד 1970, מתגורר בתל אביב

 

האלחוט הוא עתיד האינטרנט. אני אוהב לראות את האינטרנט מזדקף, קורע מעליו את הכבלים, מושך מכל הקירות את כל חוטי הטלפון והטלוויזיה, וממריא. אבל המלחמה בווירוסים, בתולעים, ברוגלות, בעוגיות, בפרצות ובמה לא, יהפכו את חברות האבטחה לגוף הכי חשוב ברשת

 

היום, גם היום, הוא העתיד של האינטרנט. הרי אם הייתי מתבקש לכתוב מאמר על עתיד האינטרנט לפני כמה חודשים, אחד הדברים שהייתי מתעכב עליהם במיוחד הוא דואר הזבל, המפגע שמירר את חיינו המקוונים והיווה איום של ממש על התנועה ברשת. דואר הזבל היה כל הרע שברשת; הוא הביא אתו וירוסים, תולעים, סוסים טרויאניים, תוכנות פרסום, מה לא. דואר הזבל היה האויב הגדול של האדם המקוון. המומחים כבר דיברו על "קץ עידן הדואר האלקטרוני". המאמר שלפני כמה חודשים היה ממש כותב את עצמו.

אבל בזמן האחרון אני כמעט לא מקבל דואר זבל. גם אתם, אם אתם שומרים על רמה סבירה של עדכון ואבטחה, כבר לא נאלצים לפנות עשרות רבות של הודעות בכל פעם שאתם מתחברים לאינטרנט. עדיין מגיע זבל, כמובן, אבל הוא חזר להיות סוג של קוריוז. מהבחינה הזאת, ומעוד הרבה בחינות אחרות, היום, גם היום, הוא העתיד של האינטרנט.

המלחמה בדואר הזבל לא הוכרעה סופית, אבל היא מוכרעת בכל רגע, כשספקיות הגישה חוסמות מיליארדים של הודעות ביום. תוכנות הסינון עובדות שעות נוספות, ואפילו רשויות החוק מפשילות שרוולים. לפני כשנה וחצי, כשקם ביל גייטס והודיע שהוא יחסל את הספאם, אף אחד לא האמין, אבל עובדה: האיש עשה את זה; איחד בין אויבים, רתם את הממשל, שיכנע את המשתמשים, וניצח את דואר הזבל.

 

                                             *

 

ולא שיש ואקום, חלילה. מזיקים חדשים עולים ובאים אלינו, הצאצאים המרושעים של דואר הזבל, יציריה של תעשיית הפרסום המקוון: תוכנות ריגול לסוגיהן. אבל גם עליהן תתגבר הרשת, ותודה לשפה העברית שמתירה לנו להתייחס גם אליו, אל האינטרנט, וגם אליה, אל הרשת.

תוכנת הריגול, ה-Spyware (או בעברית "רוגלה", על משקל תוכנה), היא הדואר זבל של ההווה. הרוגלה, בקצרה, היא תוכנה שיצרו מפרסמים למטרות פילוח יעיל, המותקנת במחשב שלך בלי שידעת שהיא שם. לא התקנת אותה, בכלל התקנת משהו אחר, החלפת קבצים, נכנסת לאתר, לחצת על לינק, פתחת הודעת דואר. אתה דווקא שומר על עצמך. יש לך אנטי-וירוס, יש לך פיירוול, יש לך חוסם ספאם, ועדיין, מרגע שהותקנה, מתחילה הרוגלה לעקוב אחרי כל מה שאתה עושה. את המידע הזה היא שולחת לשרת אחר, בדרך כלל לספקי דואר זבל, מפרסמים, וכל מי שמעוניין לפלח אותך או סתם להציף אותך.

בחלק מהרוגלות אתה מרגיש: המטרידות שבהן כוללות חלונות נפתחים, עמוד בית חדש, סרגלי כלים שמופיעים לפתע; המהירות והיעילות של המחשב יורדת פלאים. אבל בחלק גדול של הרוגלות המשתמש לא מרגיש. להערכת הגורמים המוסמכים, תשעה מכל עשרה מחשבים (!) מכילים סוג כזה או אחר של רוגלה. זה לא בהיקפים של דואר זבל, אבל זה כבר מאיים על התשתית. בסדר. נפתור גם את זה. אם לא אנחנו, אז ביל גייטס.

כל יום, אם כן, הוא העתיד של האינטרנט, כי הדבר הזה שאנחנו קוראים לו אינטרנט הוא תנועה מתמדת, תהליכים דיאלקטיים המתממשים ומתנגשים כל הזמן. הרשת היא סך כל המחוברים לה, סך כל המאבקים המתקיימים בה ועליה. העתיד של האינטרנט הוא הסלט הגדול שנוצר מסך כל הטרנדים שעולים ויורדים, סך כל היכולות הטכנולוגיות ההולכות ומשתכללות, סך כל האינטרסים הכלכליים של חברות ענק, והאינטרסים הבסיסיים של קהל המשתמשים.

ועם זאת העתיד של האינטרנט רחוק, רחוק מאוד. הוא רחוק כי ביום שבו התיישבתי לכתוב את המאמר הזה, קרס לי המחשב. סיפור ידוע. כל כך ידוע שהוא אפילו לא עצוב. מחשבים מתרסקים, ככה זה. העתיד של האינטרנט, לטעמי, הוא הרבה מעבר, ומתחת, ליישומים מורכבים או לרוחב פס גדול יותר. לפעמים העתיד של האינטרנט הוא פשוט הזיה על מערכת יציבה מכל הבחינות.

מומחי המחשבים, האליטות הדיגיטליות, לא סובלים מהתרסקויות ואין להם בעיות, אבל אנחנו, האנשים הרגילים, בשבילנו ההתרסקות ותחושת חוסר האונים הן עדיין חלק מחוויית המחשב והאינטרנט, שלמעשה הם אותו דבר. מבחינתנו, העתיד של האינטרנט יגיע כשנשב רגועים מול המחשב.

לא סתם מוזכרים האינטרנט והמחשב האישי בצמידות. האינטרנט הוא חלק מהמחשב האישי, כמו שגלגלים הם חלק ממכונית. מחשב בלי אינטרנט הוא מעצור דלת יקר. החזית המתנהלת בימים אלה בין גוגל, יאהו! ומיקרוסופט, על השליטה בתחום החיפוש המשולב - מערכת אחת לחיפוש במחשב, באינטרנט, בקובצי הדוא"ל וברשימות ההיסטוריה - ממחישה את העובדה הזו יותר מכל.

באותה העת חזית אחרת, מכובדת לא פחות - חזית שיתוף הקבצים, שמטרידה ועוד תטריד את האינטרנט שנים רבות - מוכיחה את הצד השני של המשוואה, והופכת את המחשב האישי לחלק בלתי נפרד מהאינטרנט. דרך תוכנות שיתוף הקבצים, אנשים מחטטים במחשבים של אחרים כמו במחשב האישי שלהם. האינטרנט והמחשב הם פשוט דבר אחד, וגם זה היה סוג של "עתיד האינטרנט" במאמרים שיצא לי לכתוב עד לא מזמן.

המחשב האישי, אם כן, הוא האינטרנט, ומן הסתם העתיד של האינטרנט הוא גם עתיד המחשב האישי, או כפי שנראה בחזית הגלישה האלחוטית, מי אמר שמחשב אישי חייב להיות מחשב אישי?

נביט, למשל, בעוד חזית מעניינת באינטרנט, התקני הזיכרון הניידים, חזית שתשפיע רבות על עתיד האינטרנט. בתחום הזה אני מכליל את ה"דיסק על מחזיק מפתחות" (DOK, Disk On Key), את נגני ה-MP3, את ה-iPod (נגן הקבצים המעוצב של אפל), וגם את המכשיר המהפכני של השנה הבאה, ה-PSP. אל תזכרו את השם הזה עכשיו, כי בעוד לא הרבה זמן לא תוכלו להוציא אותו מהראש. ה-PSP הוא מוצר הדגל החדש של סוני. זה מכשיר פלייסטיישן נייד (PlayStation Portable); עם ממשק מהפכני, לוק עדכני, חיבור אלחוטי וזיכרון כמעט בלתי מוגבל. ההייפ העצום שהולך ונבנה סביב ה-PSP יוצר רושם שמדובר בשינוי ביחסי אדם-מכונה מהסוג שעשה הווקמן לפני כ-30 שנה. אבל הווקמן הזה יודע לעשות עוד המון דברים.

הטרנד של התקני הזיכרון הניידים התחיל כמין שלוחות של המחשב הנייד, בערך כמו שפעם השתמשנו בדיסקטים הפלופי המגוחכים, רק עם הרבה יותר זיכרון. התקני הזיכרון הניידים התחילו כדבר תמים, כמין כלי עזר, אבל לאט לאט הוסיפו להתקנים האלה עוד דברים: יכולת לנגן מוזיקה, למשל (הרי מה ההבדל העקרוני בין שיר ומסמך וורד), או שירותי יומן שונים, ואחר כך גם יכולת להתחבר לאינטרנט, לשלוח דואר, לשחק, לצלם, וכו'.

התקני הזיכרון הנייד הם היום מחשבים לכל דבר, שאתה יכול לחבר גם למקלדת ומסך, וגם לאוזניות. פה, בשילוב הזה של הניידות והחיבור האלחוטי, טמון חלק גדול מעתיד האינטרנט. היכולת של מחשב אישי להיות כל דבר, יחד עם המעבר של האינטרנט לאלחוט - זו מהפכה שסופה מי יישורנו.

אני מציב את האינטרנט האלחוטי בלב ההסתכלות שלי על עתיד האינטרנט, מכמה סיבות שפורטו ויפורטו. גם מבחינת היחסים שלנו למחשב האישי. חיבור אלחוטי יעיל, רחב ובטוח, יכול להפיח חיים חדשים בחזון "מחשב הרשת", שקצת נעלם. חזון מחשב הרשת נועד, בין השאר, לפתור בעיה שהיום היא לא בעיה: יישומים ומקום אחסון. אבל לא זה היה סוד קסמו: סוד הקסם של מחשב הרשת היה הרעיון שהמחשב, או כל מכשיר אחר לצורך העניין, הוא לא יותר מתחנת עבודה, פורטל אם תרצו, אל הרשת הגדולה, האינסופית: שם נמצא הדבר שאנחנו קוראים לו "מחשב": מערכת ההפעלה, התוכנות, הדואר, היישומים, הקבצים.

הדים לחזון מחשב הרשת אנחנו מזהים בשירותי דואר הרשת הוותיקים, וגם ביוזמות החדשות של גוגל, שסימנים רבים מורים שהיא זזה בדיוק בכיוון הזה: דפדפן, דואר ותוכנות שנמצאים כולם על הרשת. יהיה מעניין לראות אם זה יקרה, ומה יקרה אז.

 

                                              *

 

נחזור לזיכרון הנייד. היכולת שלנו לנייד את כל הזיכרון הדיגיטלי שלנו לכל מקום, זו יבשת שעוד לא נחקרה די הצורך על ידי הסטארט-אפיסטים. לאט לאט מתחילים לראות, בעיקר בחו"ל, עמדות UBS בסניפים של בלוקבאסטר, מקום שאליו אתה תוחב את התקן הזיכרון שלך ומוריד סרטים או קונה שירים. בכלל, אפשרויות המסחר הן כמעט בלתי מוגבלות.

אבל אם תשאלו אותי, מי שיעשה את הכסף הגדול בתחום הזה אינו דווקא זה שיאפשר לנו לעשות את התנועה המוכרת של המשיכה (ממקום אחר אל ההתקן שלנו). אני חושב שיש הרבה מה לעשות דווקא בתנועה לכיוון השני, של השידור. הרי אחד מהדברים הגדולים שהוכיחה לנו הרשת הוא, שאנשים רוצים להתבטא. קחו את הרשת מיומה הראשון: מה-BBS וה-IRC הקדומים, דרך האי-מייל הנצחי והנאמן, עבור בתוכנות למסרים מידיים ועד עולם הבלוגים האופנתי של העכשיו - יותר משאנשים רוצים למשוך (או לפחות באותה מידה), אנשים רוצים לדחוף, להתבטא, לשדר, להראות שהם שם, שהם קיימים. התחום הזה הולך להיות ענק. רק צריך למצוא לו ראשי תיבות שנשמעים טוב, ויאללה, להנפיק.

כל זה, כאמור, לא יכול להתקיים בלי האינטרנט האלחוטי, בלי ספק הבאז הגדול של התקופה הזאת, עם מלים לוהטות שכיף לגלגל על הלשון; Wi-Fi, BlueTooth, ומי שממש רוצה להיות בעניינים מחפש את "הנקודות החמות" (Hotspots - המקומות שבהם מוצעת גלישה אלחוטית באינטרנט).

אפילו שאני לא משתמש, אני מאוד אוהב לראות את המעבר של האינטרנט לאלחוט. אני אוהב לראות את האינטרנט מזדקף פתאום, קורע מעליו את הכבלים, מושך מכל הקירות את כל חוטי הטלפון והטלוויזיה, וממריא לאוויר. זה לא דבר שניתן להקל בו ראש: המידע, שפעם שכן בחוט הנחושת או בסיב האופטי, יהפוך להיות שוכן אוויר.

אינטרנט אלחוטי מהסוג המתואר לעיל ישנה ללא היכר את פני המסחר האלקטרוני ותחום השיווק והפרסום המקוון. אינטרנט אלחוטי מאפשר שיווק מיידי, תלוי מיקום ודו כיווני. רק נסו לדמיין את ההבדל בין הבאנרים שאליהם אנחנו נחשפים היום, בעודנו יושבים מול המחשב, לבין שיווק שמתייחס למקום שבו אתה נמצא ולדברים שאתה רוצה לעשות.

הפרסום מחזיק את האינטרנט, שלא יהיה לנו ספק בכך, והפרסום האלחוטי הולך להיות קפיצה גדולה קדימה מהרבה בחינות (לא כולן חיוביות, כמובן). למעשה, כל מה שידענו על שיווק מקוון הולך להשתנות.

זה לא רחוק, זה כבר כאן, ממש מעבר לפינה. יותר מ-75  מיליון התקני Wi-Fi יש היום בעולם, וכארבעה מיליון מכשירים חדשים נרכשים בחודש. על פי חברת המחקר In-Stat/MDR, 95% מהמחשבים הניידים שיימכרו ב-2005 יהיו מצוידים בהתקני אלחוט בילט-אין, וכמותם גם טלפונים, מחשבי כף יד, מדפסות, נגני מוזיקה, וכמעט על דבר: הכל אלחוטי. והמהירות כל הזמן עולה, ושטח הכיסוי כל הזמן גדל.

כבר היום, מרכז העיר ירושלים מחובר לאלחוט. גם שוהם היא עיר אלחוטית, גם כל מתחם דיזנגוף סנטר, נתב"ג, מספר גדול של מסעדות ובתי קפה במרכזי הערים. בעוד לא הרבה זמן יהיה רק אלחוט.

ומאחר שרוב המכשירים האלקטרונים החדשים כבר באים עם אלחוט בילט-אין, כבר יש הייפ חדש: D2D, כלומר: מכשיר למכשיר (device to device). אחרי ה-B2B, P2P, B2C, ומה שלא תרצו. סופסוף טרנד חדש.

כאן גם מסתתר הדבר שחלק מאתנו מכנים "הצד האפל של האלחוט". ה-D2D הוא תקשורת בין מכשיר למכשיר, ללא מגע יד אדם. הפאלם, הסלולרי, נגן ה-MP3, המחשב הנייד, המחשב במכונית, המחשב בבית, המקרר והמזגן (במתקנים האחרונים אנחנו גולשים לסעיף הבא: הטלוויזיה האינטראקטיבית והבית החכם) - כולם מתקשרים ביניהם. אם המחשב באוטו יודע שנגמר הדלק, הוא יברר איפה תחנת הדלק הקרובה. הסלולרי שלך כבר יברר אצל הסלולרי של אשתך איפה אתה נמצא, והמקרר שלך יסדר בעצמו את הקניות עם המחשב של הסופר.

נשמע טוב, נשמע נוח, וכנראה זה באמת יהיה טוב ונוח, אבל קשה שלא לראות את הקומבינות שהולכים לעשות פה על הגב שלנו. אני יודע שחשדנות וטינה כלפי התאגידים יצאו לגמרי מהאופנה מאז 9 בספטמבר והתרסקות הבועה, אבל בכל זאת: כל הדילים שנסגרים מאחורי הגב שלי, בזמן שהמקרר שלי "מתלבט" מאיזו חברה להזמין בשבילי חלב!

 

                                          *

 

המהפכה האלחוטית  היא חלק בלתי נפרד מעוד חלק חשוב מאוד בעתיד האינטרנט: הטלוויזיה האינטראקטיבית והבית החכם. גם השינוי שעובר על מה שפעם קראנו לו מחשבי אישי ניכר בתחומים האלה: המחשב פשוט עבר למקומות נוספים בבית.

תאמרו, הרי הטלוויזיה האינטראקטיבית אינה העתיד, היא ההווה! הרי עוד באמצע אוקטובר 2004 דווח בעיתונים כי "הטלוויזיה האינטראקטיבית כבר כאן!", וחברות הכבלים הודיעו על רווחים של 40 מיליון שקלים. ובכן, הדבר שאנשים מכנים היום "טלוויזיה אינטראקטיבית" הוא רק צל-צלה של הטלוויזיה האינטראקטיבית, גם בגלל שהמונח "אינטראקטיבי" קצת מבלבל. למעשה, האינטראקטיביות היא רק חלק מהתמונה הגדולה. רוב הכסף, זה ברור, לא יבוא ממה שאנחנו קוראים "אינטראקטיב". הוא יבוא מתחום השליטה בתכנים.

הטלוויזיה האינטראקטיבית מתיימרת לתת לצופה שליטה מוחלטת בתכנים ומאיימת לפרק מנשקם מושגים כמו פריים-טיים, פרוגרמינג, ברודקאסטינג ועוד. מצחיק לחשוב, שמי שמפרק את הטלוויזיה זו הטלוויזיה עצמה, שכאילו חותרת תחת כל מה שמגדיר אותה. זה נכון, אבל פשוט לא היתה לה ברירה. האינטרנט הכריח אותה. הפס הרחב ושיתוף הקבצים עיקרו את הטלוויזיה מתוכן, הרבה לפני שהיא הסכימה להודות בזה. מצחיק לחשוב שהדבר שהפחיד את הטלוויזיה יותר מכל, לפני לא הרבה זמן, הפך להיות האינטרס המוביל שלה. 

ומה בקשר לבית החכם? אני, אם יורשה לי להתנבא, חושב שזה לא ילך. אני מאמין, כמעט מקווה, שאנשים לא יאמצו את הרעיון הזה של בית חכם. אני פשוט לא מתחבר אליו; אני רואה בכל המודלים של הבית החכם - החל במקרר המזמין מהסופר וכלה באמבטיה המתמלאת מאליה כשאתה מתקרב הביתה - לא יותר מקונספירציה של חברות הטלוויזיה האינטראקטיבית, שיעשו הכל כדי שתישאר בבית. הן היו מוכנות לוותר על הזכות לקבוע לך מתי תראה פרסומות, אבל הן בשום פנים ואופן לא יוותרו לך על עצם הצפייה בפרסומות.

מה שמטריד אותי בהקשר הזה היא הדרך שבה משיבה תעשיית הפרסום מלחמה: אתם חוסמים לנו את הפרסומות, אנחנו נכניס לכם את הפרסומות פנימה, נתפור את הפרסומת לתוכנית, כמו שמיקרוסופט תפרה את הדפדפן למערכת ההפעלה. כל המודל המעצבן הזה של "הצבת מוצר" (Product Placement) בתוכניות הוא נקמה של הטלוויזיה במשתמשים, על שהעזו לשנוא את השקרים שהיא שוטפת אותם בהם. ועכשיו אנחנו כבר לא יודעים מה יותר גרוע. לפעמים נדמה לי שגם המפרסמים וגם אנחנו נעדיף לחזור למודל הישן של פרסומות "מגודרות" בזמן מסוים. עכשיו הן פשוט בכל מקום וזה נורא, אבל נורא, מעצבן.

ועם כל הכבוד לאלחוט, יש דבר אחד שעדיין הכי טוב לעשות עם קו פיזי ישן וטוב. אני מדבר כמובן על הורדת קבצים. כן, הרי אי אפשר לדבר על העתיד של האינטרנט בלי לדבר על תוכנות שיתוף הקבצים, "הורדת הקבצים לאן?" והעתיד של זכויות היוצרים.

רוב התנועה היום באינטרנט, על פי נתונים של ספקי הגישה, היא העברה של קבצים ממחשב למחשב. עושה רושם שזה לא ישתנה בעתיד הקרוב, אולי אפילו יגבר: פעם היו מורידים רק שירים, היום גם תוכניות טלוויזיה וסרטים, ששוקלים הרבה יותר. שיתוף הקבצים הוא לא דבר שייעלם. לא בזמן הקרוב ולא בכלל.

כאן אני לא רואה תקווה גדולה מדי לאמצעים המשפטיים שנוקטים בעלי הזכויות, תאגידי בידור ענקיים וחסרי לב שעשקו אותנו במשך שנים. כאן אני רואה את המשך משחק החתול-ועכבר בין המשתמשים והתאגידים, כשרשויות החוק עושות כמה שפחות כדי להתערב. מדי פעם תהיה תביעה, תוכנה אחת אולי תורד מהרשת, אבל אחרות יחליפו אותה במהירות.

מעניין לראות את ההבדל בין המלחמה במשתפי הקבצים, שנמשכת כבר שנים ללא תועלת, לבין המלחמה בדואר הזבל שתוארה בתחילת המאמר. המלחמה בדואר הזבל הוכרעה בגלל דבר אחד המבדיל בין שני הקרבות: החברות הגדולות באמת, מסדר הגודל של מיקרוסופט, AOL, סיסקו וכד', פשוט התאגדו, הכריזו מלחמה וניצחו אותה. בשיתוף הקבצים הן לא עושות את זה, לא כי הן לא יכולות, אלא כי הן מבינות את האינטרס של המשתמשים. זה, מבחינתן, עומד מעל החוק. שיתוף הקבצים נמצא כאן כדי להישאר, ובואו לא נרחם על תאגידי הבידור: הם ימשיכו למצוא דרך לעשות כסף.

מאיפה שלא מסתכלים על זה, העתיד של האינטרנט כולל את התוכנות לשיתוף והורדה של קבצים. זה יהיה כמעט טיפשי לדמיין את האינטרנט בלי התוכנות האלה. אבל מאחר שאני בחור נחמד שמתחשב בכולם, גם בתאגידים, גם באמנים וגם במשתמשים, אציע פה את המודל העתידי שלי לסוגיית שיתוף הקבצים, מודל שאני חושב שיהיה הוגן לכל הצדדים. בקצרה, אני מציע לראות בספקית הגישה לאינטרנט מעין תחנת רדיו המחויבת לשלם תמלוגים.

אני מציע לשלם לספקית הגישה שלי לפי אחד משני המפתחות: א.  להגדיר מראש מסלולי תשלום הכוללים דילים נוספים. לדוגמה: אני מתחבר לספק, מקבל חמישה עיתונים, ומאה ג'יגה של הורדות קבצים בחודש. אתה מתחבר לספק אחר, בחבילה של שבע אנציקלופדיות, שני עיתונים ורק עשרה מגה בייט של הורדות. ב. אני משלם לספק שלי לפי זמן התחברות/היקפי תעבורה. ככל שאני מחובר יותר זמן ומוריד יותר קבצים, אני משלם יותר והוא, הספק, משלם תמלוגים לפי שקלול של מספר ההורדות שנעשו דרכו.

זה הרבה פחות מסובך ממה שזה נראה. אתם בטח שואלים: איך יידע הספק למי לשלם? ובכן, אין בעיה אמיתית לזהות סוג של קובץ או להבין, באמצעות מעקב אחרי מספר מדגמי של קבצים, מה רוצים המשתמשים.

המודל שאני מציע אמנם אינו תשלום מדויק על כל שיר ושיר שיירד דרך האינטרנט, כמובן, אבל הוא אומדן סביר בהחלט. זה לא לוקח הרבה זמן לברר, בערך, כמה שירים של מדונה מוצעים להורדה באינטרנט, להשוות את זה לאמנים אחרים ולקבוע סוג של הסדר תשלום. יש עוד דרך, שאני אוהב פחות, והיא להצמיד תגי זיהוי דיגיטליים לשירים, קצת כמו טבעת לרגל של יונה, שמהם נלמד על היקף הנדודים והפופולריות של השיר או הסרט הספציפי, ולפי זה ייקבע סכום התמלוגים שבעל זכויות מקבל.

אני באמת חושב שזה פתרון שיכול להיות מקובל על כולם, חוץ מהספקים אולי, אבל הם לא חייבים להיות אלה שמממנים את כל הבירורים והמעקבים. אפשר לסדר את זה. בני האדם סידרו דברים מסובכים יותר. על כל פנים, חשוב להבין  שהספק הוא המפתח לכל פתרון שיסדיר הורדת חופשית של קבצים באינטרנט.

הפתרון הזה הוא בעצם השמה של פתרון מקובל אחר: הטלת מס על מדיה הנמכרת בישראל. הרי היום כולנו משלמים מס בכל פעם שאנחנו קונים תקליטורים, צורבים או dvd. המס הזה אמור לכסות את ההפסדים הנגרמים מצריבה. אין הבדל עקרוני בין זה לפתרון שאני מציע, אף על פי שהפתרון שלי קצת  יותר קשה להפקה. הוא מטיל את האחריות על זה שמפיק טובת הנאה מהמצב, הספק והמשתמש, ומשפה את אלה שנדפקו, האמן ובעל הזכויות.

 

                                               *

 

כל המאבקים והתהליכים שהוזכרו כאן, כולם ביחד וכל אחד לחוד, ישפיעו ואולי יקבעו את עתיד האינטרנט. ממה שנאמר כאן ניתן לדמיין עתיד אינטרנטי אלחוטי, טלוויזיוני ועתיר זיכרון. ממה שנאמר כאן אפשר להסיק שהכל הולך להיות בסדר, ואכן, הכל הולך להיות בסדר בכל מקרה. כך אני מאמין.

אבל הדבר שיקבע יותר מכל הדברים האלה את העתיד המקוון, לטעמי, היא האבטחה. האבטחה מעל הכל. דווקא בעתיד כזה, אלחוטי, נפוץ בכל מקום וכו', חשוב להתעכב על האבטחה. תפקידה של תעשיית האבטחה רחוק מלהסתיים, ההפך הוא הנכון: לחברות האבטחה אני צופה את העתיד הכי הוורוד. לא ירחק היום ודברים כמו מערכת הפעלה או תוכנה יהפכו לעניין שקוף לחלוטין למשתמש. למי אכפת יהיה מחלונות? אבל חברות האבטחה ממלאות תפקיד יותר ויותר חשוב בחיים שלנו, תפקיד שיגדל בעתיד הזה, מלא הגאדג'טים. בעתיד שאני רואה תתהפך ההיררכיה המקוונת, וחברות האבטחה יתחילו לרכוש ספקי אינטרנט, חברות תוכנה וכו'.

המלחמה האינסופית בווירוסים, בתולעים, ברוגלות, בעוגיות, בפרצות אבטחה בדפדפן, בדואר הזבל ובמה לא, יהפכו את חברות האבטחה לגוף הכי חשוב בשבילנו ברשת. בעתיד של האינטרנט שאני רואה, הרבה יותר סביר שחברה כמו צ'ק פוינט תשתלט על מיקרוסופט, או תטמיע אותה בתוכה, מאשר להפך.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד