שתחברנו בשלום, ותגלשנו לשלום
שתחברנו בשלום, ותגלשנו לשלום

אלי הכהן הוא המנהל המקצועי של המכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל אביב, כיהן ככתב המחשבים והאינטרנט של "קול ישראל"

 

האינטרנט הפך לכלי שבאמצעותו מאמינים מעיזים יותר. תוך שמירה על פרטיותם, הם לומדים דברים שלא ידעו כלל על קיומם, בעיקר בשל אורח חייהם המסוגר והממודר, במידה זו או אחרת

 

 

מאז פרצה www   לתודעת העולם לפני כ-15 שנה, חוללו תוכנה מופלאה זו ותוכנות אחרות מהפכת מידע וידע שאת עוצמתה והיקפה איננו יכולים לאמוד עדיין. מהפכה זו לא פסחה על הדת. דת ואינטרנט -  שמרנות ומהפכה; אדיקות ופתיחות; מסגרת וחוסר מסגרת. הדואט הזה של סוף האלף הקודם וראשית האלף הזה מורה, שטכנולוגיה ורליגיוזיה נשזרות יותר ויותר זו בזו. הרשת, כך נראה, משרתת את המאמינים, והמאמינים נתפסים יותר ויותר לרשת. 

סריקה בכמה ממנועי החיפוש מעלה כי האל, god, מוזכר עשרות מיליוני פעמים באינטרנט. גוגל איתר 117 מיליון מראי מקום. קשה מאוד למנות את מספרם של אתרי הדת. סביר להניח שיש מאות אלפים, לפחות.  מספר קבוצות הדיון והפורומים הדתיים נאמד בעשרות אלפים.

כמי שצופה בהתפעמות בהתפתחות מאגר המידע הגדול בהיסטוריה האנושית, האינטרנט, כמעט מראשיתו, אני מעז לקבוע כי הוא היה בשנים האחרונות לכלי שימושי ממדרגה ראשונה עבור הדת, קברניטיה ומאמיניה. יותר ויותר  התוועדויות דתיות מתקיימות ברשת. כל הכלים הטכנולוגיים והתוכניים המקוונים עומדים לרשות המאמינים - החל בwww-, עבור לפורומים ובלוגים וכלה בדואר האלקטרוני, כשם שהם עומדים לרשות קברניטי הדת ופוסקיה. אלה גם אלה עושים שימוש גדל והולך במחשוב המקוון. יש כאלה שהרשת היתה בשבילם כלי למגע יומיומי נוסף עם הדת, כמו בית הכנסת או אמירת תפילה.

הדבר המובהק שקרה כאשר מאמינים עמדו מול השאלה כיצד מתמודדים עם המדיה החדשה, ברור:  אם אינך יכול לגבור עליו, הצטרף אליו. שאלת ההתמודדות עם מאגר מידע, ואולי מדויק יותר לומר מאגר ידע שיש בו הכל, היא שאלה כמעט קיומית לאדם דתי. ההיתר לשכשך בים המידע פירושו ניפוץ מסגרת, נוקשה פחות או יותר, וחשיפה לתופעות שהן בבחינת בל יישמע ובל ייראה; חשיפה לטומאות, הבלים, סרק ושאר מרעין בישין, שאל לו לאדם הדבק בתורת אלוהיו לדעת אותם.

שנות ה-web הראשונות היו שנות התלבטות קשה בעולם הדתי, על זרמיו ואמונותיו. חברות שחיות לפי כללים נוקשים מגלות לפתע ממד חדש ולא נודע. חדש ולא נודע הוא סוג של איום, והנטייה הראשונה היא לומר "לא". להימנע. עם זאת, נבדקה המדיה החדשה והתקבלה ההחלטה. השאלה אם לגלוש או לא היא היום מאחורי רבים מהזרמים והמסגרות. הם החליטו כן.

כל האמור לעיל אינו מתייחס רק ליהדות, אלא גם לנצרות, לאיסלאם, לדת ההינדו ולדתות רבות נוספות. היום ניתן למצוא ברשת ייצוג מקוון כמעט לכל כת, זרם או אמונה שבעולם, במגוון שפות. שפע עצום של מידע.

 

                                            *

 

הרי לכם שש אפיזודות דת מקוונות, חדשות וייחודיות, מתוך מאות שחוויתי בעשור החולף:

א. בשלהי שנת 1995 עברתי לראשונה בחיי חוויה דתית-טכנולוגית.  ה"אירוע" התרחש באזור האינטרנט החדש יחסית אז והאנכרוניסטי היום,  internet relay chat. IRC  היה מרחב פופולרי של ערוצי שיחות חובקות עולם. בכל ערוץ השתתפו חברים מן המניין ואורחים. פעילותי במרחב הסוציו-אינטרנטי התמקדה, עד לחוויה הדתית, בחיפוש ומעקב אחר קבוצות שיח ניאו-נאציות ואנטישמיות, ובקבוצות שדנו בסכסוך במזרח תיכון.

לערוץ התפילה נכנסתי במקרה. ה-op, כלומר מפעיל הקבוצה, זימן את המתכנסים לתפילה ושיחה בשעת ערב, זמן החוף המערבי בארה"ב. בשעה היעודה התקבצו בערוץ כמה עשרות משתתפות ומשתתפים. ה-op פתח בברכת ברוכים הבאים לוותיקים ולחדשים, כולם מזוהות ומזוהים בשם כינוי nickname. אחר כך ביקש מאתנו לקרוא יחד אתו את התפילה למען שלומנו ושלום היקרים לנו ולמען שלום העולם כולו, האמיתי והמקוון. התפילה נכתבה אל מול עינינו - צאן מרעיתו המקרי בהחלט - אות אחר אות, מלה אחר מלה, שורה אחר שורה. בכל פסקה נתבקשנו לומר אמן, בסימן + לצד השם. 

בתום התפילה, שהוזכר בה רק שם האל ללא נביאיו, דרש ה-op את דרשתו,  שהמסר העיקרי בה הוא ברכה וחיזוק לכל המשתתפים, לא משנה בני איזו דת הם. אני רואה כאן אתנו, כך דרש, משתתפים מארה"ב (הרוב), מבריטניה, אוסטרליה ומדינות אחרות, ובהן ישראל. ברוכים תהיו כולכם, הדגיש, וזימן אותנו לשוחח עד להתכנסות התפילה הבאה, למחרת באותה השעה.

ההתוועדות הדתית ב-IRC  העלתה בי שאלות לא מעטות. מה שסיקרן, וכנראה יסקרן לעד, היה מיהו ה-op? נוצרי? יהודי? מוסלמי? בן דת אחרת? דתי?  האם חמד לצון?  האם התיימר ליצור דת  מקוונת?

ב. בשנת 1996 קראתי את הפשקוויל המקוון הראשון. הוא הופיע באתר www.satmar.com, שלא פועל היום, לפחות לא בעת כתיבת שורות אלה. את האתר פתח אחד מחברי החצר האולטרה-קיצונית. באנגלית וביידיש התנוססו דברים בגנות המדיה החדשה. המסר היה ברור. אם אתה יהודי כשר והגעת הנה, זה רע מאוד. צא, נתק, כבה ולך לך לתורתך לישיבתך ולקהילתך בבית הכנסת.

ג. בשנת 1999, זמן לא רב לפני חגיגות המילניום, צצו כמה אתרים יוצאי דופן, לווידוי און-ליין.  האתרים נפתחו כנראה על ידי כמרים מדופלמים, ואולי על ידי בעלי עסקים שהריחו אפשרות לממון. הרעיון פשוט בתכלית. אם אתה נוצרי מאמין ואם אינך כזה, גלוש לאתר, הקלד את אשר על לבך (למותר לציין שהצהרה חד משמעית בדבר סודיות מתנוססת מעל תא הווידוי המקוון), ושלח אל הכומר בלחיצה על enter.  הכומר והאל ימחלו לך, כמובן.

המעניין היה החידוש המהפכני שהפנייה נעשתה אל כולי עלמא, בנימוקים יפים לכלי מקוון: למשל, אם אתם רחוקים או נעדרי אפשרות להיכנס לכנסייה, אם אינכם יכולים לבוא פיזית לתא הווידוי, אם פשוט אינכם רוצים להיראות; נימוקים שאנשי הדת לא חשבו עליהם לפני צאת הרשת לאוויר העולם.

ד. בשנת 1997 יזם אתר האינטרנט וירטואל ג'רוסלם (www. virtual. co. il) יוזמה מהפכנית. המסר היה פשוט: אם אתה בניו יורק, סידני, קטמנדו או ריו,  וברצונך לשים פתק בין אבני הכותל, הקלד נא את המסר ואנחנו נשים בשבילך את הפתק. מאוחר יותר הציבו מפעילי האתר מצלמה מול הכותל,  וכל גולש יכול היה לצפות בקיר האבן המקודש ליהודים בכל עת. המצלמה הוצבה כחלק ממה שהיה אז טרנד - הצבת מצלמות web באתרים, בתים ומה לא, והזמנת גולשים להתבונן, להציץ.

ה. בשנת 1998 הסבתי לליל סדר מקוון, שעות אחדות אחרי ליל הסדר המשפחתי. ליל הסדר השני החל בבוקר יום החג (0700), שעת חצות בבית הכנסת "טמפל עמנואל" בניו יורק. הרמקולים נפתחו, על הצג הופיעו קערת הסדר וההגדה, והרב הרפורמי הזמין את כל הגולשים להצטרף לשולחן הווירטואלי. ישבתי מול המחשב, לידי כוס קפה, וחייכתי בהנאה. ייתכן מאוד שממש באותם רגעים הסבו לסדר המקוון אלפים (על פי גרסת בית הכנסת) בפינות שונות של העולם, וחגגו בגפם או עם משפחתם.  "טמפל עמנואל" ממשיך במסורת זו בכל שנה. הסנסציה הפכה שגרה.

ו. בשנת תשס"ב, 2001, שלח לי ידידי, הרב יובל שרלו, ספר חדש שכותרתו "רשו"ת הרבים - תשובות שניתנו באינטרנט בענייני אמונה, הלכה ושאלות מתחדשות". בעיניי, הספר אינו רק מהפכני, הוא תיעוד היסטורי של תפנית דרמטית. לא פחות. הספר מכיל אלפי שאלות ותשובות של גולשים, שפנו לרב שרלו  באתר האינטרנט "מורשת" (www.moreshet.co.il). הוא השיב לצאן מרעיתו המקוון, האנונימי, הגדל והולך.  בספר יש מגוון עצום של קושיות, בכל נושא ועניין.  הנה משל שאלה: "אני בחורה בת 21, לפני זמן מה יצאתי עם בחור שנראה לי מתאים לפי השקפת עולמנו, לפי האידיאלים המשותפים שלנו וכו'. בסוף הפגישה השנייה הוא אמר לי שאני יפה וגם בפגישה הוא החמיא לי כל כמה דקות. כל העניין הזה של המחמאות מרתיע אותי. ושאלתי היא - האם דבר לגיטימי הוא שבחור, בן ישיבה, ייתן מחמאות לבחורה על המראה החיצוני שלה כבר בפגישה השנייה?  תודה מראש לכבוד הרב".

או -

"שלום לכבוד הרב,

אני כותבת אליך מתוך מצוקה נוראה. בעלי, בן תורה וירא שמים, מכה אותי. הוא טוען שאיני ממלאת את תפקידי בתור אשה של בן תורה". וכאן בא פרוט מקרים נוקב ומזעזע של הגולשת. משיב לה הרב שרלו: "עוד לפני שאתייחס למה שאת חייבת לעשות כעת, אני מבקש להקדים דבר מה ברמה העקרונית - בעלך אינו בן תורה ואינו ירא שמים. אדם המכה את אשתו אינו בן תורה". הרב מפנה את האשה למרכז לנשים מוכות דתיות, מוסר לה את מספר הטלפון ומחזק את רוחה במלים חמות.

ועוד דוגמה, שארשה לעצמי לקבוע, שאלמלא הרשת לא היתה נשאלת:

"כבוד הרב,  למה ה'  'עשה אותם' ומה דרכי ההתגברות על נטייה זו?" (למי מהקוראים שאינם בקיאים ברזי השפה הדתית-חרדית, השואל מתכוון להומוסקסואלים). הרב משיב ארוכות וברגישות רבה. ההומוסקסואליות נשללת מאוד על ידי הדת, הוא אומר, אבל אסור לנו להיות אטומים וחסרי רגישות כלפיהם, אלא להיות שותפים למצוקתם ולסייע להם ככל שניתן.

מאז הודפס הספר, גדל מאגר השו"ת מאלפים לעשרות אלפי פריטים. בעת כתיבת שורות אלה יש באתר מאגר, שהוא חסר תקדים בעולם המקוון הדתי: 33,500 שאלות ותשובות. לצד הרב שרלו משיבים רבנים אחרים לאין-ספור הפניות של גולשות וגולשים, מכל הגילים והזרמים, וכן, גם מי שאינם דתיים לפי הצהרתם,   בכל התחומים: דיני כשרות, רפואה, צבא, דיני אישות, שבת ומועד.

 

                                              *

 

בשש האפיזודות האלה יש כדי להעיד על אופיה ועוצמתה של המהפכה המקוונת בעולם האמונה. האינטרנט הפך לכלי שבאמצעותו מאמינים מעיזים יותר. תוך שמירה על פרטיותם, הם לומדים דברים שלא ידעו כלל על קיומם, בעיקר בשל אורח חייהם המסוגר והממודר, במידה זו או אחרת.

מעניינת מאוד העובדה שדיונים כמעט זהים התקיימו בקהילות דתיות שונות באמונתן (יהודיות ונוצריות למשל). מעבודתי העיתונאית ידוע לי שבש"ס התקיימו דיונים נוקבים בשאלה, האם להעלות אתר לרשת. בסוף שנות התשעים הועלו אתר הרב עובדיה יוסף ואתר רדיו ש"ס. אחר כך, במצוות הרב, הם הורדו, ולפני הבחירות האחרונות שב ועלה אתר ש"ס, בהיתר הרב. גם בכנסייה הקתולית ובוותיקן בפרט התלבטו באותה סוגיה. התוצאות ידועות: הרשת מוצפת באתרים קתוליים, פרוטסטנטיים ואחרים. גם הכס הקדוש העלה אתר בשנת 2000.

ההתלבטות אם להעלות אתר דתי מובנת מאוד. מצד אחד, זו הזדמנות פז להגיע לכל גולש, ומספרם של אלה נאמד היום ב-750 מיליון. תוכל להיות שם בשביל מי שמכיר אותך, ותוכל להגיע למי שאין לו מושג מי אתה. מצד אחר, קשה לחשוב על השתתפות דתית בים המידע הכולל אין-ספור פיתויים, במרחק קליק מהטוהר והאמונה.

בהתלבטות הזאת עזרה להחליט דווקא הטכנולוגיה. הוצאתן לאור של תוכנות סינון, על ידי החברות לאבטחת המידע, סייעה למקבלי ההחלטות להבין שיש כלי מצנזר ומסדר. תוכנת הסינון תדאג שלא להעלות במחשב הביתי של המאמין אתרי סקס, אלימות וכיו"ב, והרע נוטרל. מכאן סלולה הדרך לקשר חיובי מאוד בין הרב, הכומר או הקאדי לצאן מרעיתם, ובין חברי הקהילה לבין עצמם.

אי אפשר לדון בהיסוס ובהתלבטות בלי להתייחס לציבור החרדי בישראל ובחו"ל. יש לזכור שציבור זה אינו הומוגני, כפי שנוטים לחשוב. הוא מורכב מזרמים,  חצרות, קהילות ומגזרים. דומני שאיש לא יחלוק על כך שחסידות ברסלב נמנית עם הקהילה החרדית. לברסלבים יש שני אתרי אינטרנט ותיקים ודינמיים www.breslev. com  (פיתחו את הרמקולים) וכן www.breslev.co.il, שמפתיע במידת האדפטציה של אפשרויות הרשת. יש באתר חנות מקוונת ובה קלטות, ספרים ושאר מוצרי אמונה. גם חסידות "חכמה בינה ודעת" פתחה אתרי אינטרנט, בארץ ובחו"ל. בחב"ד הגדילו לעשות ופתחו בסניפיהם בעולם אתרי הרשמה לאירועים שאירגנו, כמו ליל הסדר. אין הדין הזה חלה על אתרים רשמיים של  חסידויות גור, ויז'ניץ או סאטמר, שכמותן לא מצאתי ברשת.

בזרמים החרדים הדעות חלוקות מהקצה אל הקצה. לפני כשש שנים יצאה פסיקה חד משמעית של הרבנים הליטאים, בבית דין צדק של העדה, השולל תכלית שלילה שימוש ישיר או עקיף באינטרנט. שנתיים אחר כך היה בית דין צדק מתון יותר, והתיר לאנשים שפרנסתם על האינטרנט שימוש לצורכי הכרח (קיומי) בלבד.

אבל לרבנים ברור שאין אפשרות למנוע גישה לאינטרנט. יעידו פורומים בארץ ובחו"ל, שגולשים אליהם גברים חרדים ונשים חרדיות, רובם ממקום עבודתם, שכן יש פסקי הלכה השוללים שימוש במחשב בבית, ממש כמו שנשללים השימוש בטלוויזיה ובעיתון רב תפוצה. אבל למרות פסקי ההלכה, יש מיעוט אנשים, ששיעורו לא נודע, שמחובר לרשת בביתו (העיתונאי החרדי ישי ויינר סבור שמתוך 110 אלף בתי אב חרדים, כ-5,000 מחוברים בביתם. יש הסבורים שהמספר גדול יותר, אך לא בהרבה). לפי נתוני הלמ"ס מלפני שנתיים, כ-6% מתושבי בני ברק מחוברים לרשת בביתם. לשליש מהתושבים יש מחשב בבית.

משיחות שקיימתי עם שומרי מצוות חרדים למדתי, שחרדת הטכנולוגיה (טכנופוביה), הנפוצה באוכלוסיות מבוגרות בדרך כלל, נפוצה פחות באוכלוסייה הדתית. החרדה, מסבירים בעדה, היא מהמגע עם מדיה שהפוסקים טוענים לטומאתה. ואולם בצד החרדה יש גם סקרנות רבה וצימאון לדעת. הללו כנראה עושים את שלהם, למורת רוחה של המנהיגות.

בנקודה זו יש לציין, שאין ולא יכולים להיות נתונים ודאיים על מספר הגולשים החרדים ברשת. הספירה בתוך אוכלוסייה סגורה ומתבדלת זו, הן בארץ הן בחו"ל, בעייתית מאוד. בישראל פורסמו בשנים האחרונות נתונים שונים, וכל נתון או להטוט סטטיסטי סותר את קודמו.

במרחב האינטרנט "הייד פארק" www.hydepark.co.il)) יש קבוצות דיון חרדיות. מהן ידועות פחות, מהן ידועות יותר. מדובר בעשרות קבוצות שעצם קיומן מעיד על שחיטת פרות קדושות. להלן כמה דוגמאות: "יוצאים בשאלה" או "חרדים בשאלה" - חרדים שיוצאים מהדת. "דתיים גייז" - על הומוסקסואליות ודת.  "ויכוחים באמונה ובדת -  האם אפשר להוכיח או לסתור את אלוהים והדת?".  ויש גם פורומים ותיקים יותר, כמו "בקהילה" או "חדרי חדרים" לשעבר, פורום שגולשים וגולשות משוחחים בו ומפרסמים בחופשיות מידע על מה שמעסיק אותם ואת סביבתם.

הנה דוגמאות אחדות. הכותב הוא "ערלויער", חסיד חצרו של הרבי מערלוי: "לאחר שמועות שונות שהלז פורש מתפקידו, החלו כעת הלחצים הכבדים שיחזור בו מהחלטתו.  לראשונה בתולדות החסידות כתב האדמו"ר אגרת בה הוא מבקש מבנו רו"מ המוסדות שיחזור בו מהחלטתו ולא ישאיר את הספינה ללא פטרון.  יש לציין שההחלטה על הפרישה לא הפתיעה רבים שכן תקופה ארוכה מבקש בן האדמו"ר לפרוש מתפקיד אחראי טעון וקשה זה,  אולם כעת מעניין לראות יד מי תגבר"

או מסר אחר:

"הצלחה כבירה במגביות למען איחוד מוסדות גור בארה"ק בצרפת. מרן האדמו"ר מגור הגיע למעשה ללונדון כדי לפגוש את הגרי"מ צימרמן יו"ר אגו"י באירופה, המפגש היה אמור להיות מפגש משולש ביחד עם הגרמ"ש שפירא שליט"א השוהה כעת בבית חתנו של הרב צימרמן אך קוצר הזמן הביא לדחיית הפגישה, 
עדכונים אחרונים: בערב שב"ק ביקר אצל האדמו"ר מגור, אדמו"ר טרי וחדש,  ה"ה הרה"צ רבי נפתלי אלימלך לייזר שליט"א בנו של האדמו"ר באנטוורפן, שאך לפני שבוע פתח את שערי בית מדרשו בסטאמפורד היל,  בהצלחה רבה, והאדמו"ר קירבו ביותר,  ושוחח אתו 11 דקות שלמות, ואמר לו שהוא הכיר את אבי זקנו הרה"ק רבי איציקל עוד מימי שבתו בפריז.  וליווה אותו עד לרכבו, מה שאמור להיקרא כיבוד נדיר אצל האדמו"ר
"

ההודעות בקהילות החרדיות המקוונות, כמו גם באתריהן, מנוסחות בשפה שהגולש החופשי או הריבוני יתקשה להבין, ובלא מעט מקרים לא יבין כלל. כך, למשל, לראשי התיבות הרבים בהודעת הגולש המדווח על הצלחות אדוננו מורינו ורבנו (האדמו"ר). שב"ק אינו שירות ביטחון כללי אלא שבת קודש. הרה"ק הוא הרב הקדוש וכן הלאה והלאה. שפת הקק"מק, קרי, קהילות הקודש המקוונות, ידועות ליודעי ח"ן. לנו, הרוב הריבוני, יהיו לא מעט קשיי פענוח. פחות קשה יהיה לזהות אתרים וקבוצות דיון השייכים למגזר הדתי במקומותינו. למשל, אתרים נושאי שם כמו "מורשת", "כיפה", "שופר", "שטיבל", "כשרנט", "שמש" או "תורהנט".

לצד אלה פועלים אתרי אינטרנט, כמובן מאליו, המיועדים לזרם הרפורמי והקונסרווטיבי. יתרה מזאת, בשביל הזרמים האלה, הנטועים היטב בארה"ב אך קטנים מזעיר בארץ, האינטרנט מהווה פלטפורמה נפלאה להפצת ה"אני מאמין" שלהם. הפצה, הטפה וקירוב היו למעשה נימוקים מכריעי-כף בהחלטתן של מסגרות דתיות להיות און-ליין. בז'אנר הפצת הדת, כמו זה של המיסיון הנוצרי, החזרה בתשובה היהודית והטפה למען בודהיזם או זן, האינטרנט הוא כלי יוצא מן הכלל. מתנה של ממש. אני כגולש קיבלתי לא מעט אי-מיילים ממגוון רחב של מפיצי דת ושתדלנים, ובהם הבטחות, פיתויים, הוכחות לקיום האל ומה לא. ומנגד, אי-מיילים נחרצים לא פחות של הנאבקים במפיצי הדת...

ולא רק הפצה והטפה. המאמינים התלהבו מאוד גם מן האופציות המסחריות הגלומות באינטרנט, וכך ניתן למצוא חנויות מקוונות המציעות למכירה מגוון אין סופי של מוצרי דת - לכל דת. מקופסאות אוויר ומים מארץ הקודש, ועד קמיעות ולחשים שניתן להוריד באמצעות המדפסת. הכל תמורת מספר כרטיס האשראי כמובן.

 

                                            *

 

ולסיום, מה מתאים יותר מתפילה? זו הופצה בשנים האחרונות בדואר אלקטרוני ואומצה על ידי אתרים אחדים. ומי יודע, מה שמעלה היום חיוך, גם בקרב שומרי מצוות, יהיה אולי חלק אינטגרלי מברכות היום-יום. את התפילה צריך לומר לפני ההתחברות. ואם בדעת הגולש להתנתק באותו היום ולא לשבת עד ליום המחרת, יכוון טוב טוב בתפילתו!

 

יהי רצון ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו
שתחברנו בשלום, ותגלשינו לשלום
ותגיענו לאתר חפצנו בשלום
ותנתקנו בשלום ובזול
ותצילנו מכף כל וירוס ונפילה בדרך
ומכל מיני אתרי זבל ופריצות וע"ז
ומכל המתרגשים ובאים בעולם הווירטואלי
ותשלח ברכה בכל מעשי עכברנו
ותתננו לחן ולרחמים בעיני כל מסך
ותשמע קול ארנקנו
כי אתה שומע תפילה ותחנון
ומגיננו מביטול זמן
ברוך אתה ה' שומע תפילה!
 (מתוך אתר "כיפה" www. kipa. co. il)

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד