ספר הוא לא רק מילים
ספר הוא לא רק מילים

נורית יובל

הצילו של אלישע / מאת: מרסלה לונדון / איורים: הילה חבקין / הוצאת הקיבוץ המאוחד. ארץ יצורי הפלא / מאת: מוריס סנדק / בהוצאת

ליל המפלצות/ נורית יובל / בהוצאת דני ספרים.

יופי של עולם/ פאול קור / כתבה: יעל גובר / בהוצאת דביר.

הזיקית המבולבלת / אריק קרל / בהוצאת ספריית פועלים-הקיבוץ המאוחד.

כל המחנכים מכירים בחשיבות הספר לפיתוח החשיבה ואוצר המילים וכולנו מתגייסים לשירות האוריינות. מעולם קודם-לכן לא ראינו שפע כזה של ספרים לילדי הגן והפקות הדפוס המודרניות יצאו מזמן ממתכונת הספרים הקלאסית של צרור דפים כרוכים. היום נמצאים לנו ספרי טריקים ופטנטים, הטבעות צבע, קיפולי נייר, לשוניות למשיכה ודלתיות לפתיחה. ניתן לייצר בדפוס כל סגנון ציור וכמעט כל צבע מקשת הצבעים. את כל היופי הזה אנו מגישים לילד, קוראים באוזניו את שורת הטקסט הצנוע שבתחתית כל עמוד ובטוחים שיצאנו ידי חובת האוריינות. קראנו יחד - והילד שלנו התעשר במילים ובסיפור.

נכון וטוב, אלא שבארוחה ספרותית יש הרבה אבות מזון ואנו הטעמנו את ילדינו רק במעט מן המעט. רוב רובו של הספר הם האיורים ו'ציור' הוא שפת הבָּעה השווה בערכה למילים. הציורים מספרים סיפור נוסף לטקסט, לעיתים קרובות גדול, עשיר ומגוון ממנו.

לציורים יש 'מילון' מושגים, מפני שהם פועלים על רגשות הצופה בצבעיהם וכתמיהם. פעוטים נוטיםלהשוות אולמיין חפצים על-פיצבעים ורק בהדרגה מתפתחת תשומת-לב לצורות.

הסיפור המילולי מתפרֵש מאוחר אף יותר. ילד-גן שיושב מול מדפי הספרייה הציבורית אינו יכול עדיין להחליט על העניין לפי הכיתוב בגב הספר, הוא יושיט יד ויבחר לו כותר רק לפי התמונות שבו. ילד-גן, שמעיין בספר ללא הדרכת מבוגר, קורא רק בציורים וממציא או בונה או משחזר לפיהם את הסיפור שלו.

חשוב מאוד להתעכב ולחשוף את הילדים גם לאוריינות בשפת התמונות, מה הן אומרות ואיך הן עושות זאת.

יש מחקרים רציניים ומסקנות מלומדות וקביעות שכדאי לזכור. למשל: סיפור עובר אל השומע בשלבים, מילה אחרי מילה, אבל הציור מוצג כולו לפני העיניים בבת אחת. הצופה מתרשם בבת אחת ורק אחר-כך מעתיק את מבטו בין הפרטים והכתמים, לפי המתחים שהם משדרים לו על-ידי ארגון הכתמים והצבעים. נקרא באוזני הילדים ככל שנקרא - הציורים יגיעו אליהם קודם.

הציורים אינם אלא צבעים וצורות. הצבעים וצירופיהם הם גלי אור שמפעילים תגובה ברשתית העין - מֵתח או רוגַע. לא חשוב אם הציור שלפנינו מתאר פר אדום משתולל, או שדה נחמד ורגוע שצומחים בו פרגים אדומים - הצבע האדום יעורר אותנו והפְרגים 'ינועו ויזועו'.

לא חשוב אם ציור בצבעים כחלחלים יתאר אסון טבע או את מלאך השינה - לצבע הכחול יש תמיד השפעה מרגיעה. הצייר הטוב יבחר את הצבע הנכון לאירוע שלו.

צירופים של צבעים מנוגדים בבהירותם, או שני גוונים דומים וסמוכים זה לזה - גם הם מעוררים מתח. רצף של צבעים המשתנה בהדרגה בגוון או בבהירות משפיע עלינו רוגע. כך גם גווני האפור למיניהם.

מסקנות אלה כבר משמשות בידינו כלי עבודה: כשנרצה קצת מנוחה בגן, נבחר להגיש לילד הכי פרוע ספר שציוריו משפיעים רוגע. פחות חשוב הטקסט של סיפור כזה, מפני שהגננת מעבירה אותו בקולה והיא יכולה להטעים את המילים והטון כרצונה. אבל הציור המוצג בפני הילדים מדבר אליהם ישירות בלי שום תיווך, באופן שהוא פועל על רשתיות העיניים.

צבעים קשורים בריגושים. אדום הוא כעס או תשוקה, הקנאה צהובה והפסימיסט רואה שחורות - אין אלה רק ביטויים בתודעה עממית, גם הפילוסופים והפסיכולוגים נסמכים על אבחנה זו. הצבעים מעוררים אסוסיאציות ותגובות, לא תמיד מודעות, של רתיעה, שמחה או סלידה והם גם תלויי תרבות.

גם עוצמת הצבעים משפיעה: ציור בצבעי מים מעודן יותר מציור בטושים ('פתילונים', קבעה האקדמיה את שמם בזמנו), צבעי אצבעות צועקים אלינו יותר מרישום בעיפרון רך.

כל הנאמר יפה גם לגבי הצורות - הן עשויות לעורר מתח או להשפיע שלווה. פריטים מצוירים על דף ולא חשוב אם הם כלי מטבח או צעצועים, 'מאורגנים' עליו באיזו שהיא קומפוזיציה, או צורה כללית. אם היא משולשת והמשולש עומד על קדקדו, נרגיש אי-נוחות למראהו. אם משולש זה נח על בסיסו הרחב, נרגיש הרבה יותר נוח, למרות שיתכן שהצעצועים או המחבתות שבציור יוצאים עכשיו, על-פי הטקסט של הסופר, למלחמה עולמית. כאשר ארגון הפריטים שבדף יוצר כמין תבנית עיגולית, אנו מתעצבנים פחות למראה הזה, מאשר למראם של פריטים פזורים באי סדר. לא בטוח שהצייר עצמו חשב על הדברים האלה, אבל בטוח שזה מה שעובר אל הצופה.

רק אחרי כל אלה, העוברים אל הצופה בַּמיָידי ובבת אחת, מגיעה השפעתו של נושא הסיפור. אולי מסופר על ילד שאהב לנגן ואולי על ילד שפגש מפלצות, אולי על העולם וצבעיו ואולי על זיקית שהחליפה צבעים וצורות, כי הצייר שלה פשוט התבדח. את כל אלה אנו מספרים במילים, לאט לאט, מילה אחרי מילה. נקווה שהסיפור מרתק! אפשר לדון בו ובוודאי כדאי לדון בציורים המלווים אותו.

ברור שאין צורך לבלבל את ראשם של הילדים בפרטי מחקרים, אבל אפשר להביט בציור אדום אדום-אש ולשאול אותם: מה דעתכם, הציור גורם לנו לעצום עיניים ולנמנם! האם כדאי לאייר בו שיר ערש שצריך להרדים את התינוקות?

כדאי למצוא צללית שחורה של דמות בפעולה כלשהי, אולי עם תנופת יד אך ללא כל פרטים, להציג אותה לילדים ולשאול: מה דעתכם, האם זה איש טוב או רע? מה הוא מתכוון לעשות?

כדאי לשים לב לבחירה של הילדים: לבקש מהם לבחור ספר מתוך מבחר ספרים שלא הכירו קודם, לשאול אותם למה בחרו דווקא בו, לבקש מהם לספר מה לדעתם קורה בספר הזה ולנהל שיחה על התמונות שבו. הילדים, שעוד אין להם קיבעונות בענייני אמנות, יפתיעו אותנו ויאירו את עינינו. כדאי אולי לרשום/להקליט את הסיפור שהם בונים: יתברר לנו שסגנון הציור - רגוע או פרוע, ממושטר או מפוזר - והשימוש בצבעים - חמים או קרים - אמנם השפיעו על ה'עלילה' שיצרו הילדים בהשפעתם. כך אנו בונים לנו 'מילון' מושגים לערכי התמונות ויכולים להעשיר כל שיחה על ספר.

אני מבקשת להתייחס הפעם לאיורים שבספרים הבאים:

הצ'לו של אלישע/ מאת: מרסלה לונדון / איורים: הילה חבקין / הוצאת הקיבוץ המאוחד.

המילים מספרות לנו על הילד אלישע, שאהב מוסיקה וחלם לנגן. אביו עבד במפעל למוצרי עץ וליום הולדתו קיבל אלישע צ'לו עשוי מעץ דולב. הילד אהב את הכלי והקדיש שעות רבות לאימוני נגינה.

עצי הדולב שביער הלכו והתמעטו. הם התאספו וביקשו למחות על הכריתה באמצעות אלישע והצ'לו שלו שַבַת והפסיק להשמיע את צליליו. ביקור ביער, יחד עם הצ'לו, הבהיר לילד את צרתם של העצים והוא השפיע על אביו ועל המפעל לחדול משימוש בעץ ולהניח ליער לצמוח.

סיפור זה מציג דרמות גדולות ורציניות: כלי הנגינה האהוב הוא גווייתו של עץ מומת, מפעלים יצרנים מול חבלה בטבע, המשרה של אבא מול קולות היער. האם אנו רוצחים להנאתנו? כל נקודה מאלה היא עניין רציני, מורכב וטעון רגשות.

הציירת הילה חבקין מוכשרת להפליא. רישומיה מצוינים, עדינים, רגישים ומלאי פרטים, אבל בספר זה כולם משפיעים על הצופה אווירה זהה. הילד המאושר מול היער, תמונת העצים הכרותים, אסיפת הקינה של האילנות ביער הגווע, הצ'לו השותק והעץ המדבר - כולם כולם באותם גוונים ובאותה קומפוזיציה, כאילו זורם סיפורנו על מי מנוחות, הכל טוב בו ואין קונפליקט ובעיות והתרגשות. אין שינויים בצבע או בקומפוזיציה, בקו או בכתמים שירמזו לנו על נקודת מפנה. כאילו קראנו את כל הסיפור באותו טון מונוטוני - לא הרמנו את הקול ברגעי מתח ולא הנמכנו את הצליל לפי האירוע.

אם קיבלתם את הספר הזה, העבירו את הציורים לעיני הילד לפני שתשמיעו לו את סיפורה של הסופרת ובקשו ממנו לספר משהו בעקבותיהם. האם יברא איזו דרמה? האם נוכל אנחנו להצביע, בשעת הסיפור המילולי, על תמונה המדגימה דרמה?

לפנינו דוגמה לאיור שהוא ללא ספק אסתטי, אך איננו תומך כלל בסיפורו של הסופר.

ארץ יצורי הפלא / מאת: מוריס סנדק / בהוצאת .....

ליל המפלצות/ נורית יובל / בהוצאת דני ספרים.

מוריס סנדק כמעט ואינו זקוק להצגה. הוא מאייר וכותב יחיד ומיוחד שזכה בצדק רב בפרסום ופרסים והמפורסם בספרי הוא ארץ יצורי הפרא. הסיפור מזערי שבמזערי: הילד מקס לא התנהג כשורה ונשלח לחדרו ללא ארוחת-ערב. באותו לילה גדל בחדרו יער שהלך והתעצם, מקס הפליג לתוכו באוקיינוס ענק אל ארץ יצורי הפרא. הם ניסו להבהיל אותו, אך מקס פקד עליהם והפך למלכם. ההשתוללות שם נמשכה לאין קץ, עד שעלה באפו של הילד ריחו של תבשיל טוב והוא נפרד מנתיניו וחזר לחדרו. שם המתינה לו ארוחת-הערב, שהייתה עדיין חמה.

אלמלא הציורים, לא היה בסיפור הזה עניין גדול, אבל מוריס סנדק עובד עלינו בתרגיל גרפי שלא שמנו אליו לב: עם גודל הסכנה, הקסם וההשתוללות הולכים הציורים וגדֵלים ולקראת הרגיעה הולך שטחם ביחס לדף ומצטמצם. בתמונה הראשונה, מקס בחדרו. הוא אמנם מתפרע ומנופף בפטיש גדול, אבל הציור במרכז הדף וסביבו שוליים לבנים רחבים מאוד, כי לפנינו מקרה רגיל של ילד שנתקף פראות. בדף הבא תעלולו מתגבר וגם הציור גדל ובלי מילים העסק נעשה רציני. בתמונה השלישית מקס מתחצף והציור נוגס בדף שטח גדול עוד יותר.

כשעולות תמונות היער כבר אינן מותירות כמעט שוליים, ההפלגה בים כבר נוגסת נתח מן העמוד שממול ובארץ יצורי הפלא אנחנו כבר פרושים על שני עמודים שלמים שמותירים בתחתית רק מעט מקום למילים הקצרות. ככל שהיצורים משתוללים יותר, מתרחב גם הציור כלפי מטה וברגע השיא מתמלאת פרישת העמודים עד תומה. ניכר שהדמויות עוד גולשות החוצה ממנה. לאורכן של שלוש פרישות עמודים אין שום טקסט - הציור מספר בדיוק נמרץ מה קורה שם והמילים קטנות מכדי לתאר!

באיזשהו רגע מתעייפים היצורים ויושבים לנמנם, גם מקס כנראה גמר להתפרע והציורים הולכים ומתכווצים. אחרי שהגיע שוב למיטתו אין עוד שום ציור - רק שורה אחת מסיימת של טקסט.

אף מילה בסיפור המילולי לא מנסה לעבוד עלינו רגשית. הטקסט עובדתי וקצרצר. אבל כל התרחיש שעובר בנפשו של ילד שנכנס בו 'הילד הרע' מתחולל בציורים על-פי התפשטותם, התכווצותם והרישום הנפלא של הדמויות.

ואם אנו עוסקים ביצורים שלא מהעולם הזה, אפשר לפגוש כאלה גם ב'ליל המפלצות' של נורית יובל. שם הם עשויים ממגזרות נייר ואלה שטוחות מטבען ללא שום שימוש בקווים כפי שעושה סנדק ברישומיו הנפלאים. הדרמה ואי השקט מתחוללים על-ידי הצבעים, ניגודי הצבעים, המהומה, הערבוביה והלובן הבולט של שיני המפלצות. בספר זה נוסף לנו פטנט מנוסה לגֵרוש מפלצות והעמודים המסיימים אמנם צבועים בגוונים מרגיעים ומרככי דרמה.

הציור האחרון ממורכז ועגלולי ולמרות שמופיעה בו מפלצת, שמעתי מפי הילדים שהיא חייכנית ונחמדה וכבר אין מה לפחד.

יופי של עולם / פאול קור / כתבה: יעל גובר / בהוצאת דביר.

פאול קור צייר את ציוריו והזמין את יעל לאייר אותם בטקסט. במקביל לסיפור המקראי של בריאת העולם, בורא קור את צבעי העולם ומאכלס את עולם הצבעים שלו בבריות. העמוד הראשון והאחרון מוכספים כראי, שבו הקורא מוצא את עצמו בתוך העולם שנברא בספר. ה'כל יכול' של קור הוא מכחולו והוא יוצר בו גלים של מים, הר ויבשה, שותל בה צמחייה פורחת ומעלה מעליה מאורות. אחר-כך הוא מוסיף דגים וחיות ולתוך העולם הזה בא ה'אני' שמשתקף בראי.

הסגנון פשוט, הצבעוניות עזה, חמה, נעימה ותחומה בקווים חזקים וברורים. הרבה תנופה ועליזות. גם הפעם כדאי לשאול לדעתם של הילדים, עוד לפני שקוראים את הטקסט, אם הם סבורים שהספר שמח או עצוב ועל מה, לדעתם, הוא מספר. נוסף גם אלמנט של דש מקופל בכל עמוד: כלפי חוץ מוצגים סיפורון ושאלה והתשובה חבויה מאחורי הקיפול כמו ה'סוד' שבספר הזכרונות הישן. בדור שלנו כבר מותר לקפל את דשי הספר - אדרבה, זה חלק מהיצירה!

הזיקית המבולבלת/ אריק קרל / בהוצאת ספריית פועלים-הקיבוץ המאוחד.

מי מדגים לנו בטבע את עניין הצבעים טוב יותר מן הזיקית? הספר הזה ממש מזמין אותנו לשוחח על צבעים!

אבל הזיקית שלנו לא מסתפקת בתכונה המופלאה שיש לה. היא רוצה להידמות לבעלי-חיים אחרים - דוב קוטב או פלמינגו או פיל. הכל אפשרי במכחולו של הצייר, שמוסיף לזיקית פרטים מאפיינים של חיות אחרות. אכן, היא נעשתה ברייה מבולבלת מאוד ורק הרעב הזכיר לה שכדאי לה לחזור לעצמה, להיות זיקית ולצוד לה זבוב לארוחה. כל הדמיונות יפים עד שהבטן מקרקרת.

הנושא של 'להיות מישהו אחר' מקובל וראוי לטיפול. אפשר לעשות זאת גם בעזרת הציורים! אם רק נוסיף לזיקית שלנו קרניים, מה יקרה? ומי יכול לתת שם ליצור החדש?אולי זיקַרנית? ואם יצמח לה חדק של פיל.... זיקָפִילית? דיון בציור יעיל לטיפוח כישורי שפה: אנחנו משתעשעים במילים.

הציורים בספר מזכירים מגזרות של נייר שנצבע בצבעי אצבעות. אפשר לבצע זאת גם בגן: תנו לילדים למרוח את הניירות, לפספס את הצבע באצבעותיהם וכשהנייר ייבש גיזרו ממנו דמות כלשהי. אולי את הזיקית מהסיפור? אפשר להוסיף מגזרות שונות של קרניים וחדקים, זנבות נוספים או עין שלישית, להדביקן זו לזו, ליצור יצורים מופלאים מעולם הדמיון ולברוא להם סיפור.

שעת סיפור לא חייבת להיות מדוקלמת. נקרא קודם בציורים.

 

 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד