מסע במרחבי הדמוקרטיה הווירטואל
מסע במרחבי הדמוקרטיה הווירטואל

בוקי קמחי, מנהלת המחלקה לחינוך אזרחי ולדמוקרטיה וצוות אומ"ץ, המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח)

 

שיעורי אומ"ץ מתקיימים ברשת האינטרנט, לתלמידי ז'-י', חילוניים, דתיים, ערבים; סביבת הלמידה מאפשרת ערוצים של רב-שיח מונחה ותהליכי חקר באזרחות, חברה ודמוקרטיה

 

הערה: פיתוח פרויקט אומ"ץ והקונספט הרעיוני של הגלריה נעשה בשיתוף פעולה הדוק עם עירית ליפשיץ;  כתובת האינטרנט של אומ"ץ: http://www.cet.ac.il/ometz

 

פעם בשבוע, זה שבע שנים, בימים שונים ובשעות שונות, נכנסים אלפי תלמידים מכיתות ז'-י', בבתי ספר ברחבי הארץ, דתיים, חילוניים, ערבים ויהודים, מהחינוך הרגיל ומהחינוך המיוחד, לשיעור אומ"ץ: אזרחות ומעורבות ציבורית.

השיעור הזה  אינו ככל השיעורים, הוא מתקיים במרחב וירטואלי, ברשת האינטרנט, באתר שהוא מרכז מתוקשב לחינוך אזרחי. סביבת הלמידה הזאת מאפשרת ערוצים של רב-שיח מונחה ותהליכי חקר באזרחות, חברה ודמוקרטיה. תוכנית אומ"ץ היא פרי יוזמה משותפת של המכללה לאיכות השלטון בישראל ומט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית), שביקשו ליישם גישה אחרת בלימודי אזרחות ודמוקרטיה ולנצל את המרחב הווירטואלי ליצירת מסגרת לימודים משותפת, מעין "חממה מתוקשבת" לחינוך אזרחי ולדמוקרטיה.

 לפעמים עם כניסתם לאתר, התלמידים מוצאים עצמם בדף השער הראשי, שם מובאות דעות תלמידים שנכתבו בקבוצות דיון כחלק מהתפיסה המנחה את צוות התוכנית: התלמידים מועצמים, מקבלים במה ציבורית ושותפים לעיצוב הסביבה שבה הם לומדים. כך, למשל, אפשר למצוא שם היום מחשבות של תלמידים על תוכנית ההינתקות ועל מדד הדמוקרטיה הישראלית 2004. בקבוצת דיון שפתחנו לנושא הצגנו את ממצאי הסקר, הסברנו שהפרשנות להם היא בהתאם להשקפת עולמו של החוקר, ושאלנו את עמיתי אומ"ץ מה דעתם על הממצאים, ולאיזו קבוצה הם היו משייכים את עצמם, אם הם היו משתתפים בסקר.

אליאנה, גבעתיים: הסקר מדאיג

"מדאיגה המחשבה שיש הרבה אנשים בארץ שחיים במדינה ובעצם לא יודעים מה קורה בה, לא יודעים מה השלטון מחליט וכו', אני חושבת שאם מישהו חי במדינה הוא חייב לדעת את כל הדברים החשובים על המדינה שלו כדי להיות שייך. הסכנה שעלולה להיגרם היא שבני הנוער האלה יגדלו, יהפכו להורים שגם הילדים שלהם לא יידעו על המדינה, וככה נוצר מצב שיש לנו מדינה, אבל אנחנו בורים במידע על המדינה שלנו ובכלל לא יודעים מה הולך בה.
      "אולי מצב כזה נוצר משום שאותם בני נוער לא לומדים שיעורי אזרחות בצורה טובה? אולי כי הם בכלל לא לומדים בבית ספר שיעורי אזרחות ודמוקרטיה? ואולי כי הם לומדים אבל פשוט לא מעניין אותם, שזה הכי מדאיג, לחיות במדינה ולא לרצות להתעניין בה. אני משייכת את עצמי לנוער שכן מעניין אותו מה קורה כאן וכן חשוב לו לדעת".

בר ויוני, מכבים רעות: אנו תומכים בבני הנוער

"אנחנו תומכים בבני הנוער שאינם מסכימים עם החלטות פוליטיות המנוגדות לדעתם הפוליטית, וגם באלה שתומכים בסרבנות כי דעתנו (דעתי לפחות) דומה לדעתם. אנחנו מייעצים לבני הנוער לא לעשות מעשים בלתי חוקיים כדי להשפיע (הם פוגעים בדמוקרטיה)".

אין שיעור אומ"ץ אחד דומה למשנהו, לא באותה כיתה ולא בכיתות האחרות שחברו לתוכנית. שיעור אומ"ץ יכול להתנהל באחד משלושה  ערוצי הלמידה: מסלול אזרחות, כחלק מלימודי האזרחות; מסלול חקר, כסביבת מידע וכלים אינטרנטיים ייחודים לחקר אזרחי-חברתי; או מסלול חברה, כבית לעיסוק באקטואליה ובנושאים חברתיים. הבחירה בערוץ הלמידה ובאופן התנהלות השיעור נתונה בידי המורים המובילים את התוכנית בבתי הספר.

התלמידים יכולים ללמוד מרחוק, בשיעורים מתוקשבים ברשת, בנושאים שהם חלק מתוכנית הלימודים באזרחות או בנושאים אומ"ציים; הם יכולים להגיב לידיעות החדשותיות ב"זה קורה", להגיב לפעילויות ב"נושא החם", שהוא נושא המרכז פעם בחודש את הפעילות באתר; או להשתתף באחת מקבוצות הדיון הרבות, המונחות על ידי מנחים מקצועיים ומאורגנות בארבעה מרחבים: "המרחב האזרחי", "על גבול המותר", "חיי בית הספר", "חיים בחברה". בכל אחד מהמרחבים קבוצות דנות בנושאים כמו משרתי הציבור, צדק חברתי, עניינים שבין תלמידים למורים, אלימות ועוד.

התלמידים באומ"ץ נחשפים לנושאים שעומדים על סדר היום הציבורי, מתמודדים עם נושאים חברתיים ופוליטיים, מעלים נושאים הקרובים ללבם וחשובים להם, תוך חשיפה למידע רב ממקורות מגוונים, ולמגוון דעות ועמדות. סביבת הרשת פורצת למעשה את גבולות הכיתה ובית הספר ומרחיבה את מעגלי הלומדים והמלמדים. התלמידים פוגשים לא רק את  מוריהם, אלא גם מנחים, מומחים ובני נוער ממקומות יישוב אחרים, מזרמי חינוך אחרים, מי שמציאות חייהם שונה ולפעמים חושבים בדיוק כמוהם, ופעמים רבות הם בעלי דעות אחרות. יתירה מזאת, היציאה מהבועה הבית-ספרית מאפשרת גם מפגש אחר בין תלמידים היושבים זה ליד זה באותה כיתה, וגילוי הדדי של  תלמידים והמורים שלהם.

המורה באומ"ץ מתלווה לתלמידיו במסע האזרחי-דמוקרטי. הוא מביא מהידע שלו, מנסיון חייו, משתף במחשבות, לומד יחד עם תלמידיו, תומך ומסייע להם, ונפגש גם עם עצמו - מה התפיסות האזרחיות שלו? והחברתיות? מה קורה לו במפגש עם תלמידים ומורים ממגזרים אחרים? 

הלמידה מאפשרת קשת רחבה של התנסויות וכלים שיש בהם כדי לתרגל ולפתח מיומנויות וכישורי אזרח. במהלך השנה לומדים התלמידים לבחון ולהשוות מקורות מידע: מקורות ראשוניים, מקורות רשמיים, מידע אלטרנטיבי. הם מנסים להיכנס לנעליהם של מקבלי החלטות ובעלי תפקידים כדי להבין שיקולים בעת קבלת החלטות, או להציע החלטות אחרות, עשייה אחרת. הם מתוודעים לדרכי הפעולה וערוצי המעורבות האזרחית בארץ ובעולם. התלמידים לומדים, מתוך עשייה, איך משתפים במידע, איך מעלים נושאים על סדר היום של הקהילה המתוקשבת, לומדים על סדר היום הבית-ספרי, איך נותנים ומקבלים משוב לעמיתים ולבעלי תפקידים ציבוריים, איך מנסחים דעות ועמדות, מנסים לשכנע, משתכנעים וגם לומדים לחיות עם אי-הסכמות.

מרכז הלמידה המתוקשב מאפשר ללומדים ליהנות גם מתוצרי הלמידה של קודמיהם ומהידע שנצבר. הם יכולים לעיין בדו"חות חקר, במצגות ובמאגר שאלות ותשובות של מומחים בעניינים שונים.

 

                                              *

 

לכל אחד ואחת יש אומ"ץ שלו/ה, המודל המיוחד לו ולבית הספר, וכל בתי הספר חוברים לקהילה וירטואלית - מורים, תלמידים ומנחים - הנפגשת במרכז הלמידה המתוקשב ברשת האינטרנט. יום יום מתמודדים באומ"ץ עם האירועים, השאלות הקשות, המראות הקשים, סימני השאלה, התהיות, ההתבצרות בעמדות,  השינויים.

המרחב האינטרנטי מציב פיתויים רבים, ומורים ותלמידים מעידים שלא תמיד  פשוט למקד את התלמידים בנושאים האומ"ציים.  כמו בחיים, חלק מהתלמידים "בורחים" למקומות אחרים, "כיפיים יותר", שהרשת מזמנת.

 החברה בישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם אלימות של אזרחים וכלפי אזרחים, חוסר ביטחון, הרג והתנהגות אלימה, בעיות של חוק וסדר, שוויון אזרחי, חברה אזרחית, פערים בשוויון, דרכים בהיערכות חברה דמוקרטית רב-תרבותית, גזענות, גבולות חופש הביטוי, הסתה, חופש הדעה. אירועי אוקטובר 2000, שהיוו נקודת שבר בחברה, סימנו גם באומ"ץ את תחילתו של  גל הסתה, שהציפו את האתר. דברי נאצה, שטנה, גזענות נגד כל מי שהוא "אחר", הועלו באתר. מה מעוררות מלים אלימות שמחליפים נמענים חצי גלויים וחצי סמויים מהעין?  מה אומרים זה לזה חברים בקהילה מתוקשבת שיש בה יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים, עירוניים, כפריים, ותיקים ועולים חדשים? השיח באומ"ץ משקף מסרים שאינם מנותקים מהמתחולל במרחב החיים הציבוריים, אך רישומם על המסך נותן להם משך קיום ארוך ונוכחות. שיח שיש בו הסתה, שנאה וגזענות עולה בהקשרים שונים:

"צריך להסיר אותם", "צריך להשמיד", "לפוצץ", "לכבוש מחדש", "להיכנס בהם", "מכות, מכות", "גילוי דעת, שטויות", "שנאת ה", "מוות", "לגרש את כולם", "השטן של המאה", "לא הכל כל-כך פשוט", "אם נקלל, זה יעזור?", "יחי הבגרות", “תרבות דיבור", "ממה אתם מתרגשים", "בלי הכללות בבקשה!", "הם בני-אדם, למה להרוג?", "חופש הביטוי, אסור!".

מנהלי אתרים אחרים נוהגים למחוק הודעות והתבטאויות כאלה. מנקודת המבט של חינוך לאזרחות ולדמוקרטיה, ראינו בהן "כתובת על הקיר". מונחים על ידי הכרה עמוקה שעל מחיקת כתובות מהקיר משלמים מחיר גבוה ("לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו"), שאלנו את עצמנו האם ייתכן שהסביבה החינוכית הדיגיטלית, הקהילה הארצית הסגורה, השיח הכתוב הדיגיטלי, מזמנים לנו עבודה חינוכית אחרת, ייחודית, שאינה אפשרית במסגרות למידה ופעילות אחרות בחינוך האזרחי, ויכולה להשפיע עליהן? האם כאן ניתן ללמוד מהי הסתה, מתוך הנאמר? ומהי גזענות, מתוך הנכתב? מהו חופש ביטוי ומאיפה מתחילה ההסתה, והאם ניתן להגיע להבנה מה מותר ומה אסור?

ההחלטה האמיצה הראשונה היתה להשאיר את הדברים הקשים במשך יממה, ולאפשר לחברי הקהילה להגיב. ובה בעת, לפתוח מקום מיוחד באתר, מדור שהוא אולם תצוגה, שאליו יועברו ה"יצירות המילוליות" והתגובות להן, ויוצגו בו. מובן שההיבטים המשפטיים של הדבר נבחנו בעזרת מומחים לחוק ומשפט, וההתבטאויות צונזרו כדי לא לעבור על החוק. מצאנו שמעשה הצינזור, המזמין  לשים מיני אותיות במקום האותיות החסרות, וממחיש את המקום המצונזר, מסייע בהצפת ממדי הגזענות וההסתה.

הקהילה נלחצה, עיני הצופים בהודעות חשכו, והיו התלבטויות ב"קול רם" בקבוצות הדיון: זה אנחנו? ככה מדברים אצלנו? ככה חושבים אצלנו? למה להראות? מה יחשבו עלינו? האם אין כאן מתן במה להסתה? האם נכון לא להציג את הדיאלוג בין הקולות האלה והקולות האחרים, שגם הם עלו בתוך הדיון?

ניסינו לבחון מה יהיה הייצוג הוויזואלי הנכון? והאם עיצוב ויזואלי מיוחד יכול לתרום להעברת המסר?

הפתרון שהתקבל הוא יצירת גלריה דיגיטלית מעוצבת, שקראנו לה "זרקור על הסתה". הגלריה מורכבת משני "אולמות" הנצפים בעת ובעונה אחת:  "עבר את הגבול" ו"חושבים אחרת". ב"אולם" אחד, על רקע שחור, מוצגים הקולות שעברו את הגבול. ב"אולם" השני, על רקע לבן, מוצגים הקולות המתנגדים, שלא היו עולים אם לא היינו מאפשרים להם להתמודד עם הקולות האחרים.

 

מה אפשר היה לראות ב"עבר את הגבול"?

כותרת: להרוג כמה שיותר  .

כל ה. דפוקים הם צריכים להיעלם מהעולם לא מגיע להם לחיות....

 

כותרת: הגיעו מים עד נפש!

"לדעתי ל. אין שום זכות קיום במדינתנו!! הם אינם משלמים מסים, הם לא תורמים שום דבר למדינה, לא בתחום החברתי ולא בתחום המדיני, ולכן אני חושב שצריך "להכניס להם", בכל  העוצמה הצבאית האפשרית!!!".

 

מתוך  "חושבים אחרת"

כותרת: טרנספר - גירוש

"שי אם תחשוב קצת ותחזור אחורה אתה תשים לב שפעם גם אותנו רצו לגרש ולא כל-כך היה לנו נעים וטוב. אני חושב שגם אתה לא היית רוצה שיגרשו אותך מהארץ שבה אתה גר?!
החזר לנו תשובה מה אתה חושב על זה?"

 

כותרת: חופש הביטוי

מריאנה, נהריה: "אני חושבת שאפשר לכתוב מסר כמו שניסית להעביר בקבוצת הדיון, בשפה יפה וללא ניבולי פה. למרות שדעותיך לא מקובלות עלי, ואף אחד לא אמר לך שאינך יכול לומר את דעותיך, אך עשה זאת כראוי...."

 

הכתובות שנשארו על הקיר בגלריה ייצרו תגובות נגד ואיפשרו לעמיתים בקהילת אומ"ץ להשמיע קולות אמיצים נגד גזענות והסתה, קולות של סולידריות ואמפתיה, ואף לבטא צורך אמיתי לגבש נורמות שיח בקהילה, כדי לא לפגוע ולא להיפגע. מורים ותלמידים פיתחו מודלים שונים לשיעורים בחופש הביטוי, גזענות ושיח בחברה רב-תרבותית, המבוססים על עבודה עם תכני העשרה באתר, ועל ה"דיבור של הקהילה", המוצג בגלריה.

 

                                          *

 

לאורך שנת הלימודים נראו שינויים בדפוסי השיח ברשת, בכיוון של התמתנות. היה ניסיון להתמודד עם השאלות. מורים ותלמידים העידו שגם השיח המדובר בכיתות ובמסדרונות בתי הספר החברים בקהילה, הושפע מהשיח ברשת. תלמידים העידו על חבריהם שהם סובלניים יותר, קשובים יותר, דמוקרטיים יותר. ההכרח לראות, לשמוע ולהתייחס, הם חוויה קשה, מלמדת, מצמיחה, ומאפשרת למידה משמעותית.

הגלריה "זרקור על הסתה" היא מקום של תיעוד, של הצבת מראה לקהילה הלומדת, והיא נבחנת כל פעם מחדש, על ידי דורות חדשים של תלמידים ומורים. יש גם  כאלה שהגלריה מעוררת בהם אי נוחות וחשש שניתנת כאן במה לקיצוניים, כמו שכתב תלמיד בפורום משוב.

אדם, אילת: "לפי דעתי, יש הצדקה לפתיחת הגלריה באתר. הדברים שנרשמים כאן הם תגובות אמיתיות מן החיים, ולפעמים זה גובל בהסתה, אבל לכל אדם יש תפיסה משלו, ואם הוא בדעה מסוימת לא נראה לי שאפשר להסית אותו לדעה שונה, אלא אפשר לשנות את דעתו במידה קטנה. למרות הכל, לפי דעתי צריך לצנזר כאן כמה מן התגובות הקשות ביותר, כי בסופו של דבר זה יגבול בהסתה שתגרום למקרים קשים שכבר קרו בעבר..."

 

                                           *

 

הלמידה יחד של תלמידים מהזרם הממלכתי, תלמידי ישיבה, תלמידים מהזרם הממלכתי-דתי ותלמידים ערבים, מאפשרת חשיפה של דעות קדומות וסטריאוטיפים והזמתם, בדיקה מתמדת של עצמי ושל האחר, התערבויות מנחה ולמידת עמיתים, כפי שניתן לראות בפרוטוקול הבא, הלקוח מתוך קבוצת הדיון "איש באמונתו":

ליטל, דן ועומר, בית חשמונאי: "החרדים הם טפילים, והיה טוב אם היו חיים במקום אחר  ולנו היה המקום שלנו...."

רועי, אורון ומורן, כפר סבא: "לפי דעתנו מה שכתבתם מתאר גזענות, מפני שהחרדים הם חלק מעם ישראל וניתנת להם הזכות לחיות יחד עם החילוניים במדינת ישראל וכל איש באמונתו יחיה. לפי דעתנו, מה שכתבתם מתאר גם הפליה ואנו חושבים גם שזה ההפך ממה שצריך להיות. מקווים שלקחתם ברצינות את הנושא הזה".

מתן, ישיבה תיכונית, ירושלים: "מניסיון רב שיש לי בפורום הזה, אני מוכרח לציין שאין כאן שנאה גדולה כל כך לדתיים - אחרי שמדברים. הבעיה היא שעכשיו יש נוער חדש מהצד החילוני בפורום, והדתיים עוד לא הספיקו להיכנס, לכן תמיד בהתחלה יש את הקיצוניים, אבל אחרי שמדברים קצת, אז הרוב ההגיוני נשמע".

בשנת הלימודים האחרונה עלו נושאים טעונים ושנויים במחלוקת, שלא ירדו  מסדר יומה של החברה בישראל. בניגוד לדעה, שאין מקום לעסוק בהם בתוך מערכת החינוך, סברנו שחובה לא להשאירם מחוץ לשיח הלימודי ושצריך לאפשר לדעת אותם ולקיים עליהם דיון מבוסס ומנומק. בנושאים כמו סרבנות, גדר ההפרדה, תוכנית ההינתקות, שוויון זכויות, נחשפו המורים והתלמידים למגוון מקורות מידע, לדעות הרווחות בציבוריות הישראלית, לשאלות מעוררות מחשבה. תלמידים באומ"ץ הגיבו והתבטאו.

על הסרבנות 

כותרת: כולנו בני אדם

"לדעתי למדינה אין שום סיבה להעיף טייסים אלה. כי בסך הכול הם התנגדו למוות, למוות של אלפי משפחות שאינן קשורות לכל הבלגן הזה, משפחות בעלות ילדים ואימהות, אנשים חולים וזקנים, שיכול להיות שחלקם אפילו מבינים את ישראל ובמובן מסוים גם מצדדים בה ואנחנו עמדנו לרצוח אותם, את האנשים שבוטחים בנו.
"אנשים חושבים שערבים רוצחים וזהו, כל הבעיות נעלמות, אבל לרצוח ערבי זה כמו לרצוח יהודי כי מעל לכל הדעות שלהם מעל לכל האמונות שלהם ומעל לכל המסורות שלהם, מעל לכל הם בני אדם!!!
"בני אדם כמוני וכמוך, עם רגשות וחברים, עם תוכניות גדולות לעתיד שבגללם לא יתגשמו, שבגללם יתנפצו".

 

כותרת: סרבני תקיפה

"אני לא מבין מה קורה לחיילים במדינה שלנו, קודם הטייסים ואז סיירת מטכ"ל. החיילים האלה התגייסו לצבא כדי להגן על המדינה והם התגייסו ליחידות מובחרות ביותר. הם לא יכולים פתאום להודיע שהם לא תוקפים יותר. הם התגייסו למשימה זו והם צריכים לבצע אותה ולא משנה מה. הצבא חייב לעשות משהו כדי למנוע מדברים כאלה לקרות בשנית".

על זכויות אזרח

כותרת: אזרחים מקופחים

אמנה, דוחא ושירי מג'לג'וליה: "אנחנו כמיעוט לאומי במדינת ישראל, אנחנו מקופחי זכויות, אין במדינת ישראל שוויון בין יהודים וערבים ואנחנו יכולים להביא עובדה קיימת. אין במדינת ישראל הביטחון הדרוש לכל בני האדם כמו שהזכיר הפילוסוף ג'ון לוק, כמו שלמדנו בתחום האזרחות על מדינת ישראל"

כותרת: תגובה לערבים מקופחי הזכויות

מאור, באר שבע: "אתם אומרים שאין ביטחון במדינה, למה אין? הערבים הם אלו שגורמים למוות יומיומי וזו עובדה קיימת. לכן אם תרצו יותר זכויות שעמכם יפסיק עם כל הבעיות. מחכה לתגובה".

כותרת: ערבי ישראלי ערבי פלשתינאי

סאלח, מג'לג'וליה: "ערבי ישראלי הוא אזרח ישראלי מתחילת קיום המדינה -  ערבים שגרים באזור הגליל העליון, הגליל התחתון, במישור החוף, אזור המשולש והנגב נחשבים לערבי ישראל. ערבים פלשתינאים גרים בשטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים..."

 

כותרת: מחכים...

לובנה, אבו סנאן: "אני חושבת שישראל היא מדינה דמוקרטית לכל דבר - למעט בנושא המיעוטים, למרות שבמגילת העצמאות הבטיחו היהודים לערבים שנשארו בתחומם זכויות שוות בכל התחומים, הערבים עדיין מחכים לקיום ההבטחה הזו...."

כותרת: כועסים

משה, קריית שמונה: "הדיון המשותף במהלך השנה גרם לי להבין למה הערבים אזרחי ישראל כועסים עלינו - יש פגיעה בכל כך הרבה זכויות שלהם וזה בטח משפיע..."

מצאנו שתלמידים רוצים לדעת יותר, ושחשוב להם להיות מעורבים, להשמיע את דעתם ולדעת מה חושבים האחרים, כפי שמלמדות הדוגמאות הבאות:

על גדר ההפרדה

שני, פתח תקווה: "אני חושבת שאם למדינת ישראל אין גבול היא צריכה לבנות את הגדר כדי לנסות להפריד!!! אני חושבת שאסור ושצריך למנוע מהמחבלים להיכנס למדינתנו ולפגוע באנשים, ברכוש, ובכלל!!! קראתי בכתבה שבאזורים חדרה ועד כפר סבא הגדר באמת עזרה ובירושלים ישנם עדיין פיגועי טרור כי לא סיימו לבנות את הגדר!!! אני חושבת שצריך שהאו"ם יחליט שגם לערבים צריכה להיות מדינה כדי שיוכלו לגור שם ולא לפגוע בנו!!! אני חושבת שאנחנו בתור מדינה צריכה להתחזק ולעצור כאלה פיגועים (ולנסות לשפר את המצב הכלכלי לא יזיק)!!!!!!".

תגובה לשני

תום ומורן, רמת גן: "לדעתנו את טועה כי יכולים להיות ילדים שזה יפריד אותם מבית ספרם ומחבריהם ובכלל שלא יקבלו השכלה. משפחות שייפרדו מיקיריהם והכל בגלל גדר אחת, למרות שלממשלה אולי היתה סיבה טובה לעשות את הגדר (גם אני לא בטוח כל כך) אבל זה לא יכול להיות שזה יפגע גם באנשים חפים מפשע ובילדים קטנים. אולי יש הצעה שנייה לבנות את הגדר עם פתח שעליו ישמרו שומרים ויבדקו על כל אחד חגורות ותיקים או בכלל נשק. ותחשבו על זה שמהגדר ייפגעו גם אנשים שהם בעד ישראל ולא נגדם ושלא עשו שום דבר. ואם המחבלים מתאבדים בערים לא יהיה להם בעיה לפוצץ את הגדר שעליה השקענו כל כך עבודה, מאמץ, ויכוחים וזמן".

 

                                            *

 

במהלך שנת הלימודים  נפגשים ומדברים ברשת, מכירים שמות, דעות, והדמיון עובד שעות נוספות: עם מי אני מדבר כאן, איך היא נראית? מה היינו אומרים זה לזה אם היינו נפגשים?

בסיום כל שנת פעילות מתקיים מפגש פנים-אל-פנים, שבו נפגשים תלמידים ומורים עם אורחים ואזרחים ובעלי תפקידים שמשפיעים על סדר יומה של החברה הישראלית. המפגשים מלווים בהתרגשות. למלים נוספות הפנים, פנים של עמיתים שכבר כאילו מכירים, פנים של המנחים. המפגש ממוקד בעניין מרכזי  שהעסיק את החברה והפוליטיקה בישראל, וכמובן את משתתפי אומ"ץ. התלמידים משתתפים בפאנלים, הופכים את השיח הכתוב לשיח דבור, מקבלים במה לעבודותיהם ומשתתפים בסדנאות. כך, למשל, בסיום שנת תשס"ג, עסק מפגש הסיכום בנושא: "צדק חברתי - מי דואג ואיך דואגים לאלה שאין להם?".

בשנת הלימודים האחרונה חשנו, יותר מבשנים אחרות, שבני הנוער מאבדים אמון ביכולתם של אזרחים לשנות ולהשפיע, ובחרנו להפגיש את עמיתי אומ"ץ במפגש אישי, בלתי אמצעי, עם אזרחים מעורבים שהצליחו להניע פעילויות למען החברה, לצורך למידה, לשמיעת יוזמות חדשות ולהצטרפות למיזמים חברתיים.

יעל, מכבים-רעות: "הייתי נוכחת במפגש הסיכום של אומ"ץ, בבית התפוצות, ורציתי לציין שהיה נהדר לראות הרבה בני נוער ומבוגרים מכל הארץ, ששונים אחד מהשני בשפה, בדת (על בסיס 'כולנו שונים וכולנו שווים') ובכל זאת משתפים פעולה למען דמוקרטיה תקינה ומעשית בארץ. אומ"ץ הרחיב אופקים, פיתח את המחשבה, את הביטוי העצמי, ותבע גיבוש דעה אישית בנושאים אקטואליים שונים. אני מקווה שמפעל זה ימשיך בעתיד ויתרחב על מנת שרבים נוספים ייקחו בו חלק".

מיטל, אילת: "אומ"ץ, כשמו כן הוא, הוא מצריך מהתלמידים אומץ כדי לפתוח את לבנו ולהביא את מחשבותינו בכתב..."

האם התנסות בחופש ביטוי, בקהילה לומדת סגורה, מאפשרת הבנה של גבולותיו? כאשר תלמידים מתמודדים עם סוגיות הנוגעות למהות המדינה והחברה, האם יש בזה כדי לחזק את השייכות ואת הרצון לתרום ולהשפיע?  החשיפה למגוון מקורות מידע, לדעות ועמדות, איך היא משפיעה על יחס בני הנוער לדמוקרטיה? מה קורה לאזרחים צעירים מועצמים במפגש עם משרתי הציבור?

כאשר מבקשים ממורים ותלמידים להתייחס לשאלות אלה, הם סבורים  שהלמידה המשותפת וההתחנכות יחד במשך  שנת לימודים, בסביבת למידה מתוקשבת של תלמידים מזרמי חינוך שונים, משפיעה מאוד על המעורבות והעניין  שלהם, על החשיבות שהם מייחסים לצורך להיות מעורבים, ועל התפיסות שלהם את הדמוקרטיה הישראלית.

 אבל גם כאן, לא תמיד יש דיבור אמיתי ולא תמיד נוצר דיאלוג בין המשתתפים. ההזדמנות לפתח מיומנויות שיח אזרחי, ההשתתפות האקטיבית או הפסיבית ברב-שיח בקבוצות הדיון, פיתוח מודעות למורכבות, לפעמים מערערים אמונות יסוד ואינן נותנות תקווה. גם כשתלמידים אומרים שהם מבינים, שחשוב להיות אזרחים מעורבים,  אין פירוש הדבר שהם יעברו לעשייה אזרחית וציבורית. אך ייתכן שבעתיד, מי שהתחנך בסביבת אומ"ץ ימצא עצמו שותף לשיח הציבורי,  יוזם, מניע ומעורב.

 

 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד