איננו פועלים זרים, איננו תושבי
איננו פועלים זרים, איננו תושבי

סאלם ג'ובראן הוא משורר ועיתנאי

 

דמוקרטיה שאינה בונה יחסים טובים ואנושיים בין רוב ומיעוט, היא דמוקרטיה במשבר. עד היום, הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה במשבר

 

קראתי את דו"ח מדד הדמוקרטיה הישראלית 2004, המתייחס להלכי הרוח של בני הנוער במדינה. הדו"ח מעורר דאגה עמוקה. כמובן, אין להאשים את הראי אלא את המציאות הקשה, המכוערת והמסוכנת במידה רבה. כי כאשר אני קורא ש-48% מן הנוער, לפי הסקר, אינם מרגישים חלק מהמדינה, אני נדהם ועצוב. האידיאל שלי הוא שהדור הצעיר כולו, יהודים וערבים, ירגיש שייכות ומחויבות למקום ולחברה ויביע נכונות לעשות למען החברה שהוא חי בה.

לא פחות חמור הוא ש-27% מבני הנוער אינם רואים את עתידם במדינה. אני מנחש שמדובר ביהודים וגם בערבים. אם יעזבו הצעירים את הארץ, אחרי לימודיהם ורכישת מיומנות מקצועית ומדעית, זו תהיה מכה קשה, אובדן נורא של כוח אדם איכותי. זה מסכן את הרמה המדעית, הטכנולוגית והמוסרית, בחברה המצויה בנסיגה במקום המשך התקדמות.

הדאיגה אותי לא פחות העובדה כי 60% מן הנוער כמהים למנהיג חזק. בעיני, הנתון הזה מבטא משבר בדמוקרטיה. זה מבטא דבקות של הנוער במשטר הדמוקרטי, אך גם סכנה לקריסת הדמוקרטיה הישראלית. זה מוכיח שוב כי המשטר הדמוקרטי אינו מובן מאליו, אינו מתקיים מכוח עצמו, אלא שיש להיאבק בהתמדה ולשמור עליו, לפתח אותו, לחנך ובעיקר לפעול לפיו בחיי היום יום - יחידים וארגונים ומסגרות.

על פי הממצאים אני מגיע למסקנה עצובה אבל אמיתית, שכמעט כל הקשיים בחברה הישראלית, המידרדרת מאז מלחמת 67', הם תוצאה של המשך המלחמה העקובה מדם, המשך הכיבוש והמאבק האלים נגד הכיבוש. המוצא חייב להיות מדינה ישראלית משגשגת, פורחת, לנצח, ולידה מדינה פלשתינית עצמאית, פורחת גם היא לנצח.

 אני רוצה לדבר בעיקר על האוכלוסייה הערבית בישראל. תמיד אמרתי שערבים בישראל הם אתגר למוסריות היהודים ולדמוקרטיה הישראלית. היום אני אומר שהדמוקרטיה הישראלית היא אתגר רציני לאוכלוסייה הערבית בישראל. עד לא מזמן ישב בממשלה שר דובר עברית במבטא רוסי, שקרא לגרש 90% מהערבים בישראל. האיש מבייש את הממשלה ואת העם היהודי, לא פחות מזה. אם היה בצרפת שר שמטיף ל"צרפת בלי יהודים", הנשיא היה זורק אותו. גם חברי כנסת ערבים אומרים דברים שאינם תמיד נעימים לאוזני. אבל מעולם לא שמעתי חבר כנסת או איש ציבור ערבי שאומר שהנטייה שלו, המטרה שלו, החלום שלו, הם לגרש 90%,  או 1%, מהיהודים במדינת ישראל.

הדבר השני שמרגיז את האוכלוסייה הערבית הוא, שבזמן האחרון יהודים לא מעטים מדברים על "הסכנה הדמוגרפית". זה הפך למפלצת. לפני שישה חודשים ו-21 ימים נולדה לי נכדה. אני מביט בה ואומר, האם היא משתתפת במרוץ הביולוגי בין העם היהודי והעם הערבי? שלמה בר שר שיר יפה, "ילדים זה ברכה". אני שואל, האם ילדים יהודים במדינת היהודים זה ברכה, וילדים ערבים זה קללה? אני אוהב את הילדים היהודים לא פחות משאני אוהב את ילדתי, ואם אתם כל כך רוצים, בבקשה, תעשו ילדים. פעם אמרתי לגזען, שבמקרה הוא יהודי: יש לכם אפשרות להפסיק את הריבוי הטבעי הערבי - תעמידו ליד כל מיטה ערבית שני חבר'ה ממשמר הגבול, או תסרסו את הערבים.

בלב האוכלוסייה הערבית יש דאגה עמוקה. היא חיה פה ותמשיך להיות פה. איננו דיירי משנה, איננו פועלים זרים, איננו תושבים ארעיים, זו מולדתנו לדורי דורות, מולדתנו ומולדתכם ומולדתם. לא עם לעם זאב, אלא עם לעם שכן בחברה הישראלית, וככה צריך להיות.

*

יש הרבה מאוד פערים בין שני המגזרים. כשיצחק רבין ז"ל היה ראש ממשלה והחל  בתהליך השלום, החל גם תהליך של אפליה מתקנת. התקצוב של הערבים במשרד החינוך עלה בשמונה חודשים מ-7% ל-19%, כחלקנו באוכלוסייה. אחרי האירוע הזה, הונפו ביום העצמאות אלפים ורבבות של דגלי ישראל על מכוניות הערבים בארץ, ובפעם הראשונה נראה שהערבים חוגגים את היום הזה כחגם. מה שמלמד כל אדם הגיוני ונורמלי, שאם תיטיבו עם החברה הערבית כממסד, כמדינה, כרוב יהודי, היא תעמיק בהתמדה את שייכותה.

אני לא יכול להיות נאמן למדינה, אם אני מועמד תמידי להיות מגורש דרך הגשר לירדן. אנחנו נאמנים למדינה ורוצים שהיא תהיה נאמנה לנו. אנחנו מכבדים את העם היהודי, ורוצים שהעם היהודי יכבד אותנו. איננו דורשים לוקסוס, ואם יש פה ושם ערבי שיוצא בהצהרה צורמת, תלכו לשטח ותראו עד כמה האוכלוסייה הערבית, עם כל ההסתייגות מהאפליה, אינה רואה אלטרנטיבה אחרת, אינה חושבת על מולדת אחרת, אינה חושבת על מקום אחר. זה אולי ירגיז אנשים כמו אביגדור ליברמן, אבל אני בטוח שזה ישמח את לב הרוב המכריע של היהודים.

אני רוצה להגיד לכם, כאדם חופשי, לא בלחץ הנשיא ולא בלחץ הממשלה, לא בלחץ השב"כ ולא בלחץ המשטרה, שאני מכבד את העם היהודי. יש לי כבוד להיסטוריה שלכם, ממשה רבנו עד אהרן ברק. אני אוהב את הספרות העברית, משיר השירים עד יהודה עמיחי. אני מבין את הסבל היהודי, ביקרתי באושוויץ עם האב אמיל  שופני ועם 400 יהודים וערבים. לא באתי לשם משום שהתרחקתי מהערביות שלי. אני בלב-לבו של עמי. אני מייצג נאמן של עמי. אבל אוי ואבוי למי שמבין את הסבל שלו ולא מבין את סבלם של האחרים. מי שמבין רק את הסבל שלו, כיחיד וכעם, הוא טיפש שפועל נגד עצמו. באהבתי ובכבודי לכאב היהודי אני מוסיף אהבה וכבוד לכאב הפלשתיני ולכאב הערבי.

האוכלוסייה הערבית אינה מיקשה אחת ואינה עשויה מדעה אחת. יש הר געש של חיפושי דרך בציבור הערבי בישראל. בכל פעם שאני מתראיין בטלוויזיה, ברדיו או בעיתון, ואומר דברים כביכול מתונים, אני לא מתיפייף לפני יהודים או אחרים. אני מרגיש חיבוק רחב מהציבור שרוצה דו קיום וגם כבוד, דו קיום וגם שוויון. זה במשולב עם זה. האתגר הגדול שלנו, יהודים וערבים, רוב ומיעוט בישראל, הוא להציב דוגמה לחיי רוב ומיעוט בחברה אחת, עם אינטרסים משותפים, עם סולידריות אמיתית. דמוקרטיה שאינה בונה יחסים טובים ואנושיים בין רוב ומיעוט, היא דמוקרטיה במשבר. עד היום, הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה במשבר.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד