לא שוודיה, לא גרמניה
לא שוודיה, לא גרמניה

רובי ריבלין הוא יו"ר הכנסת

 

אני רואה בממצאי הסקר תעודת כבוד לנוער הישראלי, המתמודד עם מציאות של מלחמה שאין רואים את סופה, מצב שאין דומה לו בשום דמוקרטיה בעולם

 

אני מסרב להזדעזע מן הנתונים המופיעים בסקר עמדות הנוער, הכלול בסקר מדד הדמוקרטיה. אני מסרב להזדעזע, אף שבוודאי יש מקום רב לשיפור בכל הנוגע לעמדות הציבור בכלל ולעמדות הנוער בפרט כלפי ערכי היסוד של הדמוקרטיה.

אני מסרב להזדעזע, משום שאינני מוכן לשכוח ולו לרגע היכן אנו חיים, היכן ובאיזו מציאות חי הנוער שלנו, ובאילו תנאים מתקיימת הדמוקרטיה הישראלית בכלל. ראוי להבהיר הנחת יסוד. דמוקרטיה ומצב מלחמה אינם דרים בשלום זה עם זו. מצב מלחמה גורם להגבלות מרחב המחיה של הדמוקרטיה,  גם בחברות דמוקרטיות וליברליות לעילא. נטיות חברתיות אלו פועלות באופן חזיתי נגד מטרותיה היסודיות ביותר של הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה שואפת להרחיב את מעגל המשתתפים בהכרעות, את גבולות הדיון הציבורי, את השאלות והנושאים שבמוקד הדיון הציבורי, ואת גווני הדעות הנשמעות בחברה. לעומת זאת, חברה במצב מלחמה, גם חברה דמוקרטית, נוטה לצמצם את סדר היום החברתי, את גבולות הדיון הציבורי הרלוונטי, וכמובן את מנעד הדעות המקובלות בחברה. היא עשויה גם להגביל את מעגל המשתפים בהכרעות שעל הפרק או, למצער, את משקלן של קבוצות מסוימות בחברה ברגע ההכרעה.

חברה במצב מלחמה שואפת ליותר קונסנזוס. היא דורשת יישור קו עם האתוס הלאומי. היא מגלה הרבה פחות סובלנות כלפי החורג מהמסגרת, ובוודאי כלפי מי שמעז לכפור בה. מדינת ישראל מצויה במצב כזה או אחר של מלחמה מאז היא הקמתה, וזה שלוש וחצי שנים היא נתונה במצב מלחמה שאין עוד דמוקרטיה בעולם המתמודדות עמו. אפשר היה לצפות לגילויים חריפים של כפירה חלילה בעיקרי הדמוקרטיה, וחוסר אמון מוחלט במוסדות השלטון, שהרי מבחינת האזרח, ובעיקר האזרח הצעיר, אין לך כישלון מהדהד של משטר מהכישלון להגן על חיי אזרחיו.

אחרי שלוש וחצי שנים, שהיו בהן יותר מאלף הרוגים, עם משטר שאינו מספק לאזרחיו הגנה על החיים ואיננו מציב להם כיוון ברור, יעד כלשהו, היה מקום לצפות שיתפשט בקרב הציבור, ובעיקר בקרב הנוער, ייאוש מוחלט מהדמוקרטיה. כבר ראינו דמוקרטיות במצב קשה, שלא עמדו בכמיהת הציבור למנהיגות חזקה שתפתור את בעיותיו, שפינו את מקומן בדרך זו או אחרת, ואפילו בדרך דמוקרטית, למשטרים ריכוזיים, סמכותיים וגם דיקטטוריים. אין אפשרות להשוות את מצוקות הנוער הפיני או השוודי עם מצוקות הנוער הישראלי, שחבריו נרצחים ברחובות ועתידו הקרוב הוא שירות צבאי ארוך, מפרך ואפילו קטלני.

העמדות השורשיות של הנוער הישראלי כלפי ערכי היסוד של החברה והמדינה, כלפי המדינה עצמה, אינן נמדדות לדעתי בסקר כזה או אחר, או במידת התיעוב שהוא מביע כלפי הפוליטיקאים שלו. הן נמדדות בשערי הבקו"ם, בשיעור המתנדבים לסיירות וליחידות המובחרות. אינני מכיר הבעת אמון גדולה, עמוקה, סוחפת כל כך, במדינה ובערכיה, במה שהיא מסמלת, מזו הנמדדת ברגליים. נכון, הנוער הישראלי חש, כלשון הסקר, שכמה מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיבורים והחוקים; שהפוליטיקאים אינם מתחשבים בדעת האזרח ברחוב; הוא אינו חש אמון בממשלה והכנסת, כפי שהוא חש אמון במוסדות אחרים. אבל הוא מוכן להקריב את נפשו בפועל למען המדינה שלו, למען הבית שלו, ונכונות זו נבחנת כאן בכל יום מחדש.

*

זה אינו נוער צמא דם, חלילה, לא לגיון זרים, אלה אינם אנשים המחפשים את המלחמה, זה נוער תאב חיים הרוצה, כמו כל נוער בעולם, ליהנות, לחיות, לעשות כיף. זה גם איננו נוער שטוף תעמולה המוכן ללכת בעיניים עצומות אחר מנהיגיו. זה נוער ביקורתי שאיננו מוכן לוותר על אמונותיו. בהקשר זה, ורק בהקשר זה, אני מוכן לראות במידה מסוימת של הבנה את תמיכתו של הנוער הצעיר, לפני הגיעו לגיל גיוס, בסרבנות על רקע אידיאולוגי. הדבר מצביע לדעתי על מידה גדולה של ביקורתיות וחשיבה עצמית, ועל גיבוש דעה בסוגיות הלאומיות הקשות שעל הפרק, גם אם הסרבנות עצמה היא ביטוי לאי קבלת ההכרעה הדמוקרטית של הרוב, ביטוי שאין ואסור להשלים עמו. התמיכה הגדולה יחסית בסרבנות מצפון משני הצדדים מצביעה, לדעתי, בניגוד לנתונים שהובאו, על מידת העניין שמביע הנוער הישראלי בשאלות החמות שעל סדר היום.

אני רואה בממצאי הסקר תעודת כבוד לנוער הישראלי, המתמודד עם מציאות מתמשכת שאין רואים את סופה, של מלחמה על הבית. זו אינה מציאות שחברות דמוקרטיות אחרות, או בני נוער במדינות אחרות, נדרשים להתמודד עמה. זו איננה המציאות הקשה אך הברורה מאוד שעמה התמודד הנוער הבריטי במלחמת העולם השנייה, זו גם אינה המציאות שעמה מתמודד היום נוער בניו יורק, שנחשף למהלומה הנוראה של טרור בבית. זו מציאות שאין עוד דמוקרטיה המתמודדת עם משהו הדומה לה, ולכן קשה מאוד למדוד אותה ואת השלכותיה בכלים של מדעי המדינה. הדבר מקשה על עשיית ההשוואות בין ישראל לדמוקרטיות אחרות, כפי שהיה מקשה עלי כפוליטיקאי ישראלי להסביר לעמיתי במדינות אחרות עם מה אנו נדרשים להתמודד.

אם נתבונן באמון הגבוה מאוד שרוחש הנוער הישראלי לצה"ל - מידה שהיתה מעוררת דאגה וחשש לו התגלתה למשל ברוסיה או בגרמניה - נבין שיש כאן נסיבות מיוחדות מאוד, שאמות המידה המקובלות מחטיאות אותן לחלוטין. בטרם נזדעזע כולנו משיעור התמיכה הנמוך בשוויון הזכויות לערבים, ויש להזדעזע על כך, הבה נשאל את עצמנו מתי התמודד אזרח שוודי עם מיעוט לאומי שחלק גדול ממנו, או חלק צעקני ממנו, שולל את זכותה של שוודיה להתקיים? אולי אז נשכיל להבין שהישראלים בכלל והנוער בפרט ראויים לקצת יותר הערכה.

מייסדי מדינת ישראל הבינו כי רק דמוקרטיה אמיתית, ללא סייגים, החשופה לשלטון החוק, יכולה להבטיח את היסודות המוסריים של האומה היהודית העצמאית המתחדשת. הם לא חלמו אז שנוכל לקיים מדינה יהודית שלא תהיה מדינה דמוקרטית. את זה ראוי שנזכור כל העת, גם כאן בארץ. אינני מציע להתעלם מהצורך לשמור על הדמוקרטיה או מהחובה לתחזק אותה ולהבטיח את שלמותה ושלמות יסודותיה; אבל אני סבור שעל כל סקר, כל ביקורת עצמית, להיעשות ובעיקר להיקרא בפרופורציות הנכונות. ולעולם מתוך הבנה ושקילה אמיתית של הנסיבות והקונטקסט.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
21/11/2018
היום תעלה להצבעה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק ...
8
20/11/2018
הליך הגשת הבקשות למלגת לימודים לשנת הלימודים ...
8
19/11/2018
נוכח החלטת הממשלה שהתקבלה היום בעד קיצוץ רוחבי, ...
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד