מפגש בידיוני של שני גיבורי תרב
מפגש בידיוני של שני גיבורי תרב

יובל בורשטיין כתבה את העבודה במסגרת גמר לימודי י"ב ...

 

האם היה בארט סימפסון, יתום עם הורים, מסתגל לבית היתומים שניהל קורצ'אק? ומה היה קורה לשניהם אם נקלעו לבית ספר המלמד על פי ערכי הדמוקרטיה?

 

זה שנים רבות שאני צופה בסדרה "משפחת סימפסון", וכל פעם אני מתפעלת מהעומק והחוכמה שמסתתרים מאחורי הצחוֹק. בארט סימפסון, בנה הבכור של משפחת סימפסון, דמות מצוירת של ילד-נער אמריקאי שחי בעיירה הקרויה ספרינגפילד. בארט הוא תלמיד המבלה בעיקר בחדרו של המנהל. ידו בכל ויד כל בו, יש לו תווית של עושה צרות (troublemaker) והוא מתקשה בהישגים לימודיים (underachiever). התחושה היא שאף אחד לא מבין אותו, אף אחד לא מנסה להזדהות עם רגשותיו ותחושותיו, הוא עזוב לנפשו, במקום שהוריו יטפלו בו הוא "מטפל" בהם, במיוחד באביו. הוא נענש ללא הרף, לא תמיד בלי סיבה.

אי אפשר שלא לחוש סימפתיה ואמפתיה כלפיו, ולחשוב איך אפשר לחלץ אותו ממצבו. האם זו גזירת גורל? האם אין מערכת שיכולה להבין אותו, לכבד אותו, לתעל את חשיבתו המקורית והייחודית לאפיקים חיוביים ומועילים לו ולחברה? האם אין מקום שיוכל להיות ילד ככל הילדים, שזוכים לכמה שנות חסד ולהגנה של המערכת המשפחתית?

כשהתבקשתי לחשוב על מסגרת חינוכית שונה מהמסגרת שבה נתון בארט סימפסון, נזכרתי בקורצ'אק, שכל הילדים שהגיעו לבתי היתומים שלו היו ילדים שיכלו להיחשב, ואף נחשבו, לקרובים לבארט. חשבתי להפגיש אותם מפגש וירטואלי, כלומר, לנסות לבדוק מה קורה לבארט סימפסון. לנסות לנתח, לפי אותם קריטריונים, אירועים שקרו לילדים בחסותו של קורצ'אק, ולראות אם הגישה של בית היתומים לילדים שונה מהיחס לבארט במסגרת שבה הוא נמצא. ואם היא אכן שונה, בכיוון הרצוי, אולי להמליץ לבארט לעבור אל מחנך שאוהב את הילדים ונותן להם אוטונומיה וכבוד.

תוך כדי חיפוש החומר נחשפתי לתוכנית ברוח גישתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק, "חברת הילדים הדמוקרטית", שמופעלת בעשרות בתי ספר בארץ. באחד מהם אף ביקרתי, בית הספר חנה סנש באור עקיבא. סברתי, שאם אמצא שבמסגרת כזו יש סיכוי לילדים מקשים, כמו בארט סימפסון, אולי אשלח אותו לשם, והוא לא יצטרך ללכת אחורה במנהרת הזמן.

 

                                             *

 

מיהו יאנוש קורצ'אק?

"עם הפנים לילד" הוא משפט שטבע קורצ'אק המחנך, הרופא, הסופר. משפט זה והמשפט "זכות הילד לכבוד" סימלו, יותר מכל, את גישתו של קורצ'אק לילד-האדם, ואת משנתו החינוכית. לקורצ'אק שמור מקום של כבוד בקבוצה של סוללי הדרך בחינוך ויש לו שם פינה ייחודית משלו.

קורצ'אק היה לוחם אמיץ לזכויות הילד ובבית היתומים שלו יישם את עקרונותיו הלכה למעשה. ראייתו את תקופת הילדות, לא כתקופת מעבר בחיי האדם, אלא כבעלת משקל סגולי ושוות ערך לעולם המבוגרים, היתה חדשנית ופורצת דרך בתקופתה. בית היתומים שימש מופת לרעיונותיו. במוסד זה נבנתה חברת ילדים בעלת ארגון מסודר ודמוקרטי, המופעלת על ידי מוסדות וסדר יום קפדני. חוקת הבית חייבה את כל דייריו, ילדים, מורים ומטפלים.

הגישה היתה שהילד עומד במרכז התהליך החינוכי, בניגוד להנחות החינוך הישן ודרכיו, שלפיהן החינוך נקבע לפי קני-המידה והערכים בחברת המבוגרים, והמוסד החינוכי אינו מקום שבו יחיה הילד כילד, אלא מקום שמכין את הילד לחיי מבוגר. עניינו היה בכל ילד, על המיוחד שבו, כשרונותיו, האינטרסים והצרכים שלו. לכן לא דרש מהילד הסתגלות לצורות מקובלות ומוכתבות של חיים וחברה. חלומו היה להמציא את התנאים הטובים ביותר להתפתחות המרבית של החניך. ביוזמתו הוקם בית היתומים הראשון (1912) לילדי יהודים יתומים וילדים ממשפחות הרוסות, ברחוב קרוכמלנה 92 בוורשה. לצדו פעלה אם-הבית סטפה ווילצינסקה.

הוא הצליח לשמור על מסגרת העבודה בבית היתומים זמן ארוך יחסית. כשהגטו חוסל, הוצא קורצ'אק בראש ילדיו אל כיכר השילוחים ומשם למחנה ההשמדה טרבלינקה (5 באוגוסט 1942). צעידתו של "הדוקטור" בראש ילדיו הפכה לסמל ומופת. קורצ'אק לא נענה לבקשת אנשי תרבות מהעולם ואף לנאצים, שביקשו להצילו.

אפשר לראות את קורצ'אק  כמחנך פאיידוצנטרי, המעמיד את הילד במרכז, שומר על כבודו ועל חירותו ותומך במשובות נפשו. עובדה זו מתבטאת קודם כל בהנחת היסוד שהחניך הוא הסמכות המחנכת ומטרת החינוך היא, בראש ובראשונה, פיתוח מלא של אישיותו. נקודת הכובד של החינוך היא הווייתו וחוויותיו של הילד. קורצ'אק מתמקד גם באישיות המחנך: מי אתה, המחנך, או מי אני, המחנך? שואל קורצ'אק. משמעותו של ה"מי" היא שאין חינוך בלי חינוך עצמי. אין חינוך ללא הכרה ומודעות עצמית, ללא הסתכלות פנימה תוך מאבק עם האדם מולך, המסוים, היחיד, שאין שני לו, החניך.

חניכיו של קורצ'אק היו חסרי בית, מופקרים וחסרי משען. לבית שהקים זרמו תכנים ופעילויות ברוח המגמה הזאת. הדגש הושם על חינוך בטיולים, בערבי סיפור, בהצגות, במשחקים ובחגיגות; על חינוך אסתטי באמצעות שמירה על סדר וניקיון; על חינוך לאזרחות בעזרת פעולות החברתיות. קיום החוקים שנקבעו יצר מודל לחברה מתוקנת, דמוקרטית, המכירה בזכות הפרט ודואגת לכלל.

יש, כמובן, ביקורת על קורצ'אק, על שיטתו והתנהלותו. ביקורת על  שהבית היה מעין חממה שגרמה לכך שעם צאת החניכים לחיים, הם יצאו בלתי מוכנים: הם היו רגילים לומר רק אמת, הם היו רגילים לשוויון, לדיבור והידברות. היתה ביקורת על היעדר פרטיות ואינטימיות בבית היתומים, על השוויוניות בין מבוגרים לילדים, על היעדר חינוך לאידיאלים חברתיים או לאומיים.

לחלק מטענות הביקורת יש לקורצ'אק תשובות, ולטענות אחרות  אין לו. יש בהחלט מקום לביקורת ובהחלט יש מה ללמוד מהטענות. שום שיטה אינה מושלמת וביקורת בונה עשויה לסייע. אך דמותו של קורצ'אק, שהפכה למיתוס, נשקפת אלינו מתוך דבריו ומעשיו, דמות של מחנך גדל נפש ורב אהבה, שהעניק את חייו לאהבת ילדים. ככזה, הוא יוסיף להיות מקור לְחלומות ולַחולמים את חלומו של החינוך היוצר בבוגריו אמונה, מוטיבציה, הערכה עצמית, אהבה.

"הספר" שבו כתב קורצ'אק את עיקרי הפילוסופיה החינוכית שלו הוא בית היתומים. באמצעות מוסדות, שפעלו לפי חוקה שחייבה את כולם, קיים קורצ'אק את עקרון השותפות והאחריות העצמית. מוסדות כאלה היו לוח שפורסמו עליו מודעות, הערות ותורנויות. לוח המודעות סיפק אינפורמציה, הוכיח את הפורעים, שיבח את המצטיינים. נושאי הלמידה הועברו דרכו. בתיבת הדואר התכתב קורצ'אק עם חניכיו, והם התכתבו זה עם זה. בתיבה היו וידויים, שירים, בקשות סליחה. התיבה איפשרה לילד לכתוב, לצפות לתשובה, לחשוב ולנמק. ארון המציאות הכיל את כל האבדות הקטנות. באמצעותו נפתרו "היעלמויות" של החפצים, שהיו רבות בבית היתומים. בחנות יכלו הילדים "לקנות" מחברות, כלי כתיבה ודברים מסוג זה. "המוכר" רשם מה קיבל כל ילד, ובדקו שאף אחד לא יקבל יותר מהנחוץ. זו היתה דרכו של קורצ'אק ללמד את הילדים צרכנות נבונה, חסכון ואחריות.

קורצ'אק הנהיג תורנויות כדי להקנות לילדים הרגלי עבודה והרגלי ניקיון. בכל שבוע היו הכל מתאספים כדי לדון בענייני הבית, ניהול החיים, יחסים בין איש לרעהו, בין החניכים למורים. באסיפות התקבלו ההחלטות. קורצ'אק החשיב מאוד את העיתון ככלי חינוכי. העיתון יצר את הרצף בין שבוע לשבוע, חיבר וקישר בין התהליכים. העיתון עודד קריאה ושימש כלי ביטוי. היו בו דיווחים משעממים, אבל גם ידיעות מעניינות. הוא הרחיב את הפונקציות של לוח המודעות.

בית דין לחברים בבית הספר היה המוסד ששמר על זכויות הילד. השופטים היו הילדים. המחנך היה מזכיר ללא זכות הצבעה. גם מורים נשפטו בבית הדין ואסור היה לעבור על החלטותיו. באמצעות בית הדין חינך קורצ'אק לשוויון לפני החוק, לשמירת החוק וציות לו, חינוך לדמוקרטיה. לבית הספר היתה חוקה שכתב קורצ'אק.

הוועדה לשלטון עצמי היתה גוף מחוקק, בלתי נפרד מבית הדין לחברים. בבית הספר נקבעה דרגת אזרחות לפי משאלים שהתקיימו פעם בשנה. הזוכים לדרגות הגבוהות היו אלו שמילאו את כל התחייבויותיהם ותרמו לכלל. היה רישום על כל ילד, התנהגותו, חיכוכיו עם אחרים עד כמה הושיט עזרה, כמה עונשים ספג. לתודה ולסליחה היה תוקף רשמי וממוסד. אמירות כמו "סליחה משה על שקלקלתי את עפיפונך, אתקן אותו ואתן לך", זכו לפרסום בכתב, על לוח המודעות, בעל פה ובאסיפה.

קורצ'אק לא שכח את הילדים שהתקשו להסתגל לדרישות ולחוקים המקובלים. בשבילם הוא פיתח את "החונכות" ואת "ההתערבות". החונך, בוגר שנחשב בעל סמכות ואחריות, הנחה וליווה את הילד המתקשה, מנע ממנו מעשים העוברים על החוק, תוך הסבר ותמיכה, עד שלמד את פרקו. כל ילד חדש  קיבל חונך שעזר לו בשלבי הקליטה. ההתערבות היתה כלי חינוכי ייחודי ומקורי שהנהיג קורצ'אק. כל ילד יכול היה לעשות התערבות עם קורצ'אק או עם עצמו. ההתערבות עימתה אותו עם התנהגויות שעליו לתקן. היה עליו להוכיח לעצמו או לקורצ'אק שאמנם הפחית או הכחיד את ההתנהגות הלא רצויה.

חיי היומיום בבית היתומים נוהלו לפי הסדרים ומוסדות אלו, שהיו עקביים וברורים לכל. נוכחותם של קורצ'אק וסטפה והמדריכים היו מקור לא אכזב של הכוונה ותמיכה לילדים. על הצוות הוטל לקיים ישיבות משלו, סמינרים ולימוד מתמיד. הדרישות מהם היו גבוהות. היה עליהם "להתחנך", להשתלם כל הזמן. כך היו עצם שהייתם ושייכותם למקום הלמידה המשמעותית ביותר, דבר מה שנשאו עמם בעוזבם.

בחמישה באוגוסט 1942 נסגר בית היתומים. קורצ'אק וסטפה נלקחו, בראש חניכיהם, לכיכר השילוחים בוורשה, ומשם לטרבלינקה. אחדים מהבוגרים והמדריכים שיצאו קודם לכן הגיעו לארץ ישראל. הם ראו חובה לעצמם להנחיל את מורשתו של קורצ'אק. בבדיקה שעשתה ד"ר עדה הגרי פוזננסקי (פסיכולוגית), שהיתה מחנכת בבית היתומים, בעת שלמדה בוורשה בשנות השלושים, עם בוגרי בית היתומים, אמרו הבוגרים שהם קיבלו מהבית, מסטפה ומהדוקטור, הרבה מאוד. הם קיבלו כלים להתנהל בחיים, למדו לתרום ולתת, למדו לפתח את היכולות שלהם, למדו לאהוב, למרות האכזבה מכך שהחיים בחוץ אינם דומים לחיים המוגנים ברחוב קרוכמלנה 92.

 

                                            *

 

מיהו בארט סימפסון?

"משפחת סימפסון" שודרה לראשונה כסדרת סרטוני אנימציה קצרים בני 30 שניות בתוכנית "המופע של טרייסי אולמן". לאור תגובות הקהל, שודר פרק הפיילוט של הסדרה ב-17 בדצמבר 1989. הסדרה שבתה בקסמיה מיליוני צופים באמריקה. היתה זו סדרת האנימציה הראשונה למבוגרים בטלוויזיה. היא נועדה, כנראה, לשלח חצי ביקורת באורח החיים האמריקאי. בגלל היותה סדרת אנימציה, היא מאפשרת "התפרעות" ברעיונות והבאתם עד אבסורד. נוצר גם ריחוק מסוים ודברים שיכלו להיחשב גזעניים (לדוגמה, ההודי ששם את תשעת ילדיו בסל, או לוקח אותם קשורים ברצועה) מוחלקים ומקבלים התייחסות לא גזענית.

הסדרה הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות, והיחס אל האנשים המצוירים הוא כאל אנשים בשר ודם. הסדרה מצליחה להתחבר באופן מודע ובלתי מודע  לצורכיהם של הצופים בעולם כולו. היא מדברת לכל קבוצות הגיל, וכל קבוצת גיל לוקחת את מסריה באופן שונה. הסדרה זכתה לשבחים לא מעטים אך גם לביקורות במרוצת השנים. אפילו הגברת בוש (אשת הנשיא באותה שנה) ביקרה את הסדרה בשנת 90'. בתגובה קיבלה הגברת בוש מכתב זועם מהגברת מארג' סימפסון. למרבה הפלא, הגברת בוש ענתה למכתב בתוך שבועיים, בהתנצלות על פליטת קולמוס.

משפחת סימפסון מתגוררת בעיירה אמריקאית טיפוסית. הומר סימפסון, בן  36, הוא פקח בטיחות בתחנת הכוח בספרינגפילד; תחביביו: אכילה, שתיית בירה, צפייה בטלוויזיה, שינה, משחקי כדורת; אוהב דונאטס, גבינה אמריקאית, צלעות חזיר, מזנונים למאכלי ים. הומר מייצג, באופן קצת מוקצן וגרוטסקי כמובן, את האמריקאי הממוצע. הוא איש משפחה שנשא לאשה את אהובתו מהתיכון, מארג'. הוא אינו אדם רע. הוא אינפנטיל ואינו מבין מה קורה מסביבו. באחד הפרקים אפילו מסבירים למה הומר אינפנטיל: מוחו הפסיק להתפתח כשהיה בן 6, כששיחק עם צבעי crayon ואחד נתקע במוחו. בפרק הזה מוציאים לו את הגיר ופתאום הוא גאון, כמו ליסה. הוא לא מסוגל להתמודד עם השינוי ובסוף הפרק מחזירים את הצבע למוחו.

הומר, גם אם אינו מתכוון לכך, מזניח את ילדיו ומתרכז בעצמו, אך משום מה התגובה הקשה ביותר שלנו כלפיו היא רחמים. הומר גדל בסביבה חינוכית דומה לזו שהוא מקנה לילדיו, אצל אביו אייב. הקשר העמוק היחיד שלו הוא עם עצמו. המשפט המשקף את יחסו לעצמו ולילדיו:  crazy mixed up kids We are just two.

אם המשפחה, מארג' סימפסון היא בת  34; עיסוק: עקרת בית; מקצועות עבר: שוטרת, עובדת בתחנת כוח, שחקנית, מורה מחליפה, מלצרית; תחביבים: לאפות עוגות וריבועי מרשמלו, לשחק כדורת, לנקות, להציק. דברים שמעצבנים אותה: "המופע של גירוד ועקצוץ", חדרים מבולגנים, הומר כשהוא משתכר. היא ידועה בשערה הכחול המתנשא לגובה 120 סנטימטר. היא עקרת בית מאושרת שכל מה שמעניין אותה הוא ניקיון ואפייה, אבל מדי פעם היא מואסת בתפקידה המונוטוני ויוצאת לחפש הרפתקאות. נדמה לפעמים שהיא דואגת לילדיה, אך זו מראית עין. בארט, למשל, חוזר הביתה מוכה וחבול (הומר בכלל לא מתייחס) ומארג' שואלת מה קרה. בארט עונה שזה המחיר שהוא צריך לשלם על כך שהוא מגן על אחותו וכמעט מתעלף. ומה שיש לה לומר הוא  "הו". היא אוהבת את בני משפחתה אבל לא מצליחה להתחבר לצורכיהם הרגשיים.

ליסה בת השמונה היא המוח במשפחה. לא ברור מאין קיבלה את החוכמה. אבל אין היא מוכשרת לתקשורת בין-אישית, אין לה כישורים חברתיים. זו כנראה התוצאה של חוסר הרגישות של הוריה, של העדר החום והאהבה בבית. היא מרגישה בודדה בכל מקום שהיא הולכת אליו. הפעוטה מגי מסתובבת עם אותו מוצץ אדום ומלבד מלים ספורות פה ושם אין היא מדברת. נשמעים רק קולות מציצת המוצץ. בחייה הקצרים היו לא מעט הרפתקאות סוערות. זכורה ביניהן האפיזודה שבה מגי יורה במר ברנז, האיש החזק ביותר בספרינגפילד, כדי להגן על הסוכרייה על מקל שלה, לבל תיפול לידיו הרשעות והקמצניות. התמונה הקבועה בפתיח, שמראה את מגי כמוצר בסופרמרקט עם תג מחיר, מדגישה, בלי מלים, עד כמה הילדים של מארג', גם כשהם לידה והיא לידם, הם מוצר, משהו מתגלגל.

בארט סימפסון, בן 10, אוהב לנסוע בסקייטבורד, לצפות ב"קראסטי הליצן" ו"עקצוץ וגירוד", לעשות בעיות, למתוח אנשים בטלפון ומתיחות באופן כללי. הדברים שמעצבנים אותו: מרטין פרינס (דמות של בריון), נלסון מנץ (דמות של בריון), בית ספר, ללכת לחדר המנהל; אמירות טיפוסיות: "Aye Caramba, Eat my shorts, Don’t have a cow man, I didn’t do it".

בארט מקוטלג כילד בעייתי. בבית לא קשובים לצרכיו ולא דואגים לסיפוקם. ייתכן שזה הדבר שיוצר את המצבים שהוא נקלע אליהם, ואת התנהלותו בעולם. בכל פתיחת פרק אנו רואים את בארט כותב על הלוח משפט אחד כעונש על משהו שעשה. בעיות ההתנהגות כוללות אי שקט, אי קבלת מרות, אלימות, בעיות קשב, חוסר הבנה של נורמות חברתיות, בעיות משמעת, למידה בררנית, ועוד. למשל:

I will not waste chalk, I will not aim for the head, I will not expose the ignorance of the faculty, This punishment is not boring and meaningless, I will not call the Principal Spud Head.

 

בארט הוא הבכור במשפחת סימפסון. הוא נולד להורים ילדותיים יותר ממנו, ומכאן החיים נמשכים בכוח האינרציה. הוא ילד בעל חן וקסם בלתי רגילים, שלא תמיד עובדים בכיוון הרצוי לו. הוא  טיפוס אקטיבי ויצירתי, ועל רקע מה שקיבל בבית קשה לו להסתגל לדרישות חיצוניות של חברה ולמערכת סגורה ותובענית כמו בית ספר. לילדים כמוהו קשה לתת ולוותר, כי הם לא קיבלו, וקשה להם ליצור קשרים חברתיים. זו הסיבה לכך שבארט, על אף הייחוד והקסם האישי שבו, הוא ילד בעייתי מנקודת מבטה של המערכת. למרות כל זאת, בארט בוגר יותר מהוריו בהרבה מובנים. השיפוט המוסרי שלו מפותח מזה של הוריו, ותכופות יש לו נקיפות מצפון בגלל מעשי הקונדס, בעיקר כאשר אביו שותף פעיל להם. בית הספר, המנהל, המורה, לא מכוונים לצורכי הילדים בכלל ולצרכיו של בארט בפרט. המערכת החינוכית אינה מפצה על התקשורת הלקויה בבית.

דומני שכל אדם רגיש שצופה בסרטי משפחת סימפסון, חש שבארט מחפש נואשות אחר דמות יציבה, מאוזנת, בוגרת, שתוכל לתת לו תשומת לב, אהבה, שתתפנה לעזור לו, שתוכל לספק את צרכיו הרגשיים, ובתוך המסגרת שתיבנה בארט יוכל לפרוח ולהמשיך להיות יצירתי ומקורי. הוא כביכול ילד עצמאי, אך למעשה הוא עזוב. יתום עם הורים. אם אצל קורצ'אק לא היו לילדים הורים אך היתה תחושה שהם קיימים, אצל בארט יש הורים אבל אין תחושה שהם קיימים כהורים.

 

                                        *

 

האם היה בארט סימפסון מסתגל למקום שניהל קורצ'אק, האם היתה לו אפשרות לשקם את עצמו, למלא את צרכיו ולחוות הצלחה, קבלה, אהבה, הערכה?

פעמים רבות נשאלה השאלה, האם אפשר ליישם את שיטתו של קורצ'אק בימינו, בארצנו. נעשה בעבר ניסיון של יוכבד ויעקב צוק (שהיו מדריכים בבית היתומים של קורצ'אק) ברחובות. שניהם כבר לא עמנו. מן הסתם היו ניסיונות נוספים בכל מיני מקומות, אך דומני שמשנתו של קורצ'אק אינה מודל חינוכי לחיקוי.

"חברת הילדים הדמוקרטית" היא תוכנית שנבנה במרכז לטכנולוגיה חינוכית, ביחידה לאקטואליה ולחשיבה ערכית. הרעיון מבוסס על ההנהלה העצמית שהיתה במוסד החינוכי של קורצ'אק. המטרה היא ליצור התנסות דמוקרטית אמיתית בבית הספר. כרגע מדובר בעיקר בבתי ספר יסודיים, אך הכוונה היא להרחיב את התוכנית לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה. המטרות העיקריות של "חברת הילדים הדמוקרטית" הן: התנסות פעילה בחיים בחברה דמוקרטית מתוקנת; קבלת אחריות, הפחתת האלימות המילולית והפיזית בבית הספר, העלאת תחושת הביטחון האישי בבית הספר, תוך שמירה על החוק וכיבוד זכויות הזולת, והגברת הרצון להיות מעורב בחיים החברתיים של חברת הילדים.

מהי "חברת הילדים הדמוקרטית"? בבית הספר היא התארגנות שכוללת את כל התלמידים. הצוות הפדגוגי מנסח את כתב ההסמכה לחברת הילדים. זהו המסמך שמגדיר את סמכויותיה. המורים והמחנכים מלווים את הפעילות, אך אינם חלק מחברת הילדים. הפעילות היא בהשראת משנתו של קורצ'אק ועל פי המודל הדמוקרטי של המדינה: שלוש רשויות, מחוקקת, מבצעת ושופטת. התוכנית מטילה על התלמידים אחריות לניהול חייהם החברתיים. היא מטפחת את האחריות לגורל המסגרות החברתיות שאליהן הם משתייכים, מטמיעה בהם ערכים של כיבוד זכויות הזולת וכיבוד כללי המשחק הדמוקרטיים.

דרך הלמידה הטובה והאהובה על הילדים היא התנסות וחוויה. ברוח משנתו של קורצ'אק, חשוב לדעת שרק התלמידים יודעים לפתור את בעיותיהם, ורק באמצעות התנסות אפשר ללמוד אחריות מהי, אחריות במובנה הרחב, הכולל גם את המחיר. עצם מעשה קבלת האחריות מאפשר לנו להעריך את עצמנו ולהרחיב את האחריות האישית. על יסוד הדברים החשובים הללו, מגדיר הצוות הפדגוגי של בית הספר אלו תחומים הוא מוכן להעביר לאחריות התלמידים. בדרך כלל מדובר בפעילות החברתית ובפעילות בהפסקות. הצוות מנסח כתב הסמכה, שמסמיך את התלמידים על מוסדותיהם לטפל בעניינים הללו. הילדים והמורים עוברים השתלמויות, שכוללות למידת יסודות דמוקרטיים, הפרדת רשויות, עד שהם מוכנים להפעלת התוכנית. לאחר חתימה על כתב ההסמכה, חברת הילדים מקימה את שלוש הרשויות: מועצת תלמידים, שהיא בית הנבחרים; ועדות ביצוע שהן הרשות המבצעת; וועדות בירור שהן הרשות השופטת (אין עונשים, אגב, אלא אמצעי תגובה).

הפעלת התוכנית תורמת להפחתת האלימות בבית הספר, תורמת להבנת הרעיון הדמוקרטי כשומר על זכויות התלמידים. הם לומדים שזכויות משמעותן זכויות של הזולת והצורך לכבד אותן, הם לומדים לקבל אחריות ולעמוד בה. תחושת המחויבות החברתית שלהם מתחזקת.

ראוי לראות את תוכנית "חברת הילדים הדמוקרטית" בהקבלה למודל הידוע כפירמידת הצרכים של מאסלאו. להלן ניסיון להעמיד את הרעיונות, את המטרות, את האמצעים ואת התכנים של "חברת הילדים הדמוקרטית" בהקבלה לצרכים של האדם - של הילד:

 

"חברת הילדים הדמוקרטית"

פירמידת הצרכים של מאסלאו

 

ועדות בירור

מענה קבוע, אמין, שוויוני, תואם ציפיות לקשיים ולמצוקות של התלמיד

צרכים פיזיולוגיים

הישרדות

1

תקנון חברת הילדים

חשיבה וניסוח משותף, אכיפה קבועה ושוויונית, אחריות, כל אלה נותנים תחושה של שליטה במצב (להבדיל מדברים מונחתים), החופש לבחור

ביטחון והגנה

שלום וביטחון, יציבות, חוקיות, מוּגנוּת, ומתוך תחושות אלה, החופש לבחור, להחליט, לפעול

2

הרעיון הדמוקרטי

אחד למען כולם וכולם למען אחד, כל תלמיד הוא חלק שווה בקהילה, היכולת לשנות דרך המוסדות הנבחרים

השתייכות ואהבה

שיוך חברתי, קשר חברתי, תחושת קירבה, הזדהות עם הקהילה

3

התפקוד במוסדות הנבחרים

חיזוקים חיוביים מתמידים, השפעה, הרצון להשפיע, חיזוק מעמד והערכה חברתית, מפוּרסמוּת בבית הספר

הערכה וכבוד

הרצון לזכות בהערכה ובכבוד של הזולת המשמעותי,

4

אחריות הפרט לדמותו ולדמות החברה בה הוא חי

הזדמנות לפעול, לתרום, לטובת הפיתוח האישי ולפיתוח הכלל והחברה, הזדמנות להתנדב.

מימוש עצמי

הגשמה של הפוטנציאל האישי, מיצוי היכולת האישית הגשמה של חזון אישי, מימוש היכולת ליהנות.

5

 

אפשר לראות, אם כן, שהמודל הבנוי ברוח העקרונות החינוכיים של קורצ'אק אכן "פוגש" את הצרכים של הילד. מתברר ש"חברת הילדים הדמוקרטית", או רוחו של קורצ'אק, תורמים לשיתוף פעולה של הילדים, ליצירת מוטיבציה פנימית, הזדמנות לפעול למען הזולת ולתחושת ערך עצמי ולדימוי עצמי גבוהים יותר. וראינו זאת בשיחות ובראיונות שעשינו בבית הספר חנה סנש.

הראיונות היו רבים ומאלפים. בחרתי להביא כאן כמה סיפורים אישיים. בשנה שעברה, התלמיד טל (השמות בדוגמאות בדויים) "חרג מהנהלים" והיו לו אירועי אלימות. המנהלת חנה רצתה שהוא ייצא מוועדת הבירור, כי מי שחבר בה חייב לשמש דוגמה ולא להיות מעורב באירועים אלימים. הדבר עבר למועצת התלמידים ולוועדת הבירור, והוחלט שהוא יישפט לפניה. ט' נשפט והורחק מפעילות בכמה ישיבות של ועדת הבירור. טל הפנים את המסר וחזר להתנהג כיאות. הוא היה מאוד עצוב בתקופה זו, ראה שהוא חייב לשמש דוגמה בהתנהגותו. עכשיו הוא חזר לעצמו והוא מתנהג כהלכה, מבין את האחריות. הוא גם מבין שהוא צריך להתאמץ בלימודים ולא רק בהתנהגות, בשביל עצמו.

אמיר סיפר שהיה תלמיד בסדר בכיתה א', אבל בכיתות ב'-ג' היה ממש ממש לא בסדר. היתה לו מחנכת, דליה, שכל הזמן צעקה עליו. הוא לא עשה כלום. הוא הרגיש מושפל, והרגיש שכאשר צועקים עליו זה רק מעליב ומרגיז אותו. עד שבאה המחנכת לילך ודיברה אתו, הסבירה לו שאם הוא ימשיך לנהוג כמו שהוא נוהג עכשיו, הוא יפגע רק בעצמו, ולא יהיה לו סיכוי. הוא הרגיש שהיא מדברת לרגשות שלו, שהיא מכבדת אותו, והתחיל למלא את החובות שלו, להשתפר בהתנהגות וגם בלימודים. הוא מאוד אוהב אותה. שאלנו אם היא צעקה עליו והוא אמר שלא, בכלל לא. ובכיתה ה', מאז שיש "בית ספר חווה דמוקרטיה", הוא מבין עוד יותר טוב כמה חשוב לקבל אחריות ולעשות מאמצים. הוא גם מרגיש חשוב ומבוקש בגלל שהוא פעיל ב"בית ספר חווה דמוקרטיה" ובוועדת הבירור. בתחילת כיתה ו' היתה לו עוד נפילה בהתנהגות, אבל הוא מבין שהוא גם משמש דוגמה לאחרים, ושאם לא ידרוש מעצמו ויעזור לעצמו, שום דבר לא יקרה.

כולם סיפרו על מאיר שהוא נהג לאיים ולהרביץ, בעיקר בהפסקות. הוא נשפט כמה פעמים וכנראה הפנים את הערכים של "בית ספר חווה דמוקרטיה", כי היום, לאחר שעבר את כל המסלול, הוא נבחר לחבר בוועדת הבירור. וכפי שראינו, מי שחבר בוועדת הבירור יש לו נורמות התנהגות.

טל, אמיר ומאיר היו ילדים מקשים, או ילדים קשי הסתגלות. כך היה לפני שפגשו מחנכות תומכות, מבינות את הצרכים שלהם, מכבדות אותם, מקשיבות, מעודדות. בעיתוי מוצלח מבחינתם, נוסף לכך גם  "בית ספר חווה דמוקרטיה", שתרם  להעלאת ההערכה העצמית שלהם. כאשר המערכת הבינה אותם, הפסיקה לנזוף ולגרום להם להיות מושפלים (לפחות לפי תחושתם), הבינה את הצורך שלהם בכבוד ובהערכה, בחופש, הם פורחים ותורמים לעצמם ולחברה.

 

                                           *

 

במסגרת מאמר זה לא אוכל להציג חלק חשוב במחקרי, שבו בדקתי אירועים בחיי משפחת סימפסון ואירועים שהיו בבית היתומים (וגם בקייטנות) של ילדי קורצ'אק. רציתי לבדוק אם יש הבדל איכותי וכמותי בין מה שקורה לבארט סימפסון במערכת שבה הוא נמצא (בית הורים, ספרינגפילד, בית ספר) לבין מה שקרה לילדים ולנערים שהיו בבית היתומים ובקייטנות של קורצ'אק ושל סטפה.

הממצאים מאששים את ההנחה שהצרכים הבסיסיים (הערכה, חופש, השתייכות, הנאה, הישרדות, התקשרות, ביטחון, קשר רגשי) של הילדים אצל קורצ'אק ממומשים, ושהילדים מרגישים אצלו שיש להם עם מי לדבר, שיש שוויון ויחס צודק. לעומת זאת, אצל סימפסון בולטות ההתעלמות והעזובה, התעלמות מהצרכים הרגעיים והעתידיים של הילדים. על פניו נראה שאצל קורצ'אק גדלים ילדים חופשיים, אחראים למעשיהם, מכבדים את חוקי החברה, מכבדים את הזולת ובעלי משמעת עצמית.

האם בארט סימפסון יהיה ילד מקשה גם במערכת של קורצ'אק וב"בית הספר חווה דמוקרטיה"? סביר להניח שלא. לא יהיה לו צורך בכך. האם בארט סימפסון יוותר על הרווחים המשניים שהוא מרוויח ממצבו? קשה לדעת, על כך יצטרך קורצא'ק לעבוד ולראות מה יהיה הפיצוי שיקבל הילד. מה יקרה לבארט בתום שנת הלימודים הראשונה בניהול קורצ'אק? מצבו כנראה ישתנה לאין שיעור, אבל אין לדעת מה יהיו המצאותיו אז. האם נמשיך לראות אותו נענש בכל פתיחה של פרק, וממשיך לכתוב על הלוח? כנראה לא, אבל יצטרכו למצוא רעיון אחר כדי להעביר את המסרים שהוא מעביר ב"משפט הפתיחה" הזה.

האם נמשיך אז לצפות במשפחת סימפסון? הרי אם קורצ'אק ישתלב שם, הכל ייראה אחרת, כי בשנה השנייה הוא יסיים לעזור גם להומר ולמארג' להסתגל ולהתפתח. ואז יהיה אולי משעמם בספרינגפילד, או בוורשה או באור עקיבא. אך במחשבה שנייה, הרי אי אפשר יהיה להשתעמם בחברת בארט. אף אחד לא יקח ממנו את מיוחדותו ואת הקסם.

נראה לי שכדאי ליישם את התוכנית של "בית ספר חווה דמוקרטיה" בעוד בתי ספר, להאריך אותה לכיתות חטיבת ביניים ולחטיבה עליונה, ולהעמיק אותה. כדאי ללוות זאת בתיעוד ובמחקרים, שיבדקו את ההשפעות והמשמעות באורח מדעי.


 

מקורות:

אבישר, ג. (1990). סוגיות בחינוך מיוחד. יחידה מספר 5, עזובה ועבריינות נוער. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

אנציקלופדיה עברית, (תשכ"ז). כרך י"ד, ערך: הסתגלות. ירושלים-תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ.

אנציקלופדיה עברית, (תשכ"ט). כרך י"ז, ערך: חינוך. ירושלים-תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ.

אקרמן, א. (1983). שואה ומרי. ירושלים: הוצאת פרלישינג קומפני.

ארנון, י. (1962). שיטתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק. מרחביה: ספרית פועלים.

ארנון, י., כוכבי, ר., פרליס, י. [עורכים] (תש"מ). יאנוש קורצ'אק מחנך עד תום, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

בן-זאב, א. (1998). ישר מהלב –רגשות בחיי יומיום. תל אביב: זמורה ביתן.

בר-אל, צ. ונוימאיר, מ. (1996). פסיכולוגיה התפתחותית. אבן יהודה: רכס.

גולמן, ד. (1997). אינטליגנציה רגשית. תל אביב: מטר.

הגרי-פוזננסקי, ע. (1989). האיש העקשן- יאנוש קורצ'אק מקרוב. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

זינגמן, י.  (1979). יאנוש קורצ'אק בין היתומים. תל אביב: ספרית פועלים.

זקס, ש. (1972). קשיי חינוך כאתגר למחנך בחינוך מיוחד. פרקי חינוך מיוחד, לקט ראשון, תשרי.

זקס, ש. (1979). קווים למחשבת החינוך המיוחד, יאנוש קורצ'אק המחנך והסופר. תל אביב: הוצאת רמות.

זקס, ש., & כהנא, י. (1989). קורצ'אק – זכרונות והגיגים. תל אביב: פפירוס, 1989.

זקס, ש., & פלוטניק, ר. (1986). סטפה, האשה מאחורי קורצ'אק. תל אביב: פפירוס.

כהן, א., אדן, ש., יציב, ר. [עורכים] (תשמ"ז). עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק, חיפה: אוניברסיטת חיפה.

צוליגר, ה. (1976). ילדים מקשים. תל אביב: ספרית פועלים.

קורצ'אק, י. (1972). מן הגיטו. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

קורצ'אק, י. (תשל"ח). דת הילד. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

 

Bowlby, J. (1988). A Secure base. London: Routledge.

Redle, F., & Weimeman, D. (1957). The agresseive child. Glencore, III: The Free Press.

Skeels, H. M. (1966). Adult status of children with contrasting early life experience: A follow up study. Monographs of the Society for Research in Child Development, 31 (3).

 

 

 

אתרי אינטרנט

 

http://www.duffzone.co.uk/content.php?title=images

http://www.escape.ca/~davehall/resource.html

http://www.geocities.com/hollywood/7524/bart.html

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד