מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2004:
מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2004:

פרויקט מדד הדמוקרטיה ממשיך לקיים הערכה תקופתית של מצב הדמוקרטיה בישראל, בניסיון לגבש מאגר ידע שיקדם מחקר ושיח ויעורר מודעות לנושא. מדד 2004 כולל את הנתונים המעודכנים ביותר שהיו בנמצא, תוך הצגת השינויים שחלו בשנה האחרונה

 

 

הסקר נעשה עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז גוטמן בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל, היהודית והערבית. הוא הורכב משני מדגמים: מדגם בוגרים מגיל 18 ומעלה, שכלל 1200 נשאלים, ומדגם בני נוער בין הגילאים 15-17 שכלל 585 נבדקים. בשני המדגמים הנבדקים רואיינו בעברית, ערבית ורוסית. הסקר נעשה על ידי מכון "דחף". טעות הדגימה בקרב האוכלוסייה הבוגרת:  +- 2.9. טעות הדגימה של סקר הנוער - +-4.1.  בגליון לא הובאו טבלאות השוואה בין מדד 2004 למדד 2003, המצויות בסקר המלא.

 

זו השנה השנייה שהדמוקרטיה הישראלית עומדת למבחן והערכה במסגרת פרויקט מדד הדמוקרטיה, ששם לו למטרה להציג בצורה מהימנה ומקיפה את איכות התפקוד של הדמוקרטיה והאופן שהיא נתפסת בציבור הישראלי (ראה הערה 1). מתוך ההכרה בחשיבות קיומה של דמוקרטיה מהותית ויציבה בישראל, ביקשנו באמצעות המדד לזהות את הטעון שיפור וטיפוח במשטר ובתרבות הדמוקרטיים שלנו.

משום הרצון לבחון הן את תפקודה של הדמוקרטיה בפועל והן את האופן שהיא נתפסת בציבור, המחקר נעשה בשני מישורים: הראשון, בחינה של היבטים מרכזיים בתפקוד המשטר הדמוקרטי על-פי אינדיקטורים כמותניים המקובלים בקהילה המחקרית בעולם. השני, בדיקה באמצעות סקר של תפיסת הציבור את מצב הדמוקרטיה, והערכת המידה שהשתרשה בציבור התרבות הדמוקרטית, המהווה תנאי לקיומה של דמוקרטיה מהותית.

בשני המישורים נעשתה הבדיקה בפרספקטיבה השוואתית כפולה: בינלאומית (מצבה של ישראל בהשוואה ל-35 דמוקרטיות בעולם) והיסטורית (מצבה של ישראל לאורך השנים) (ראה הערה 2). לצורך ההשוואה ההיסטורית, הגדרנו את העשור האחרון כנקודת ההתייחסות העיקרית, ובבחינת דעת הקהל שילבנו גם נתונים מוקדמים יותר שהיו בנמצא.

מתוקף המורכבות וריבוי הפנים של הדמוקרטיה, מתפרס מדד הדמוקרטיה על פני שלושה היבטים מרכזיים של התופעה: ההיבט המוסדי, היבט הזכויות והיבט היציבות. בדיקה בהיבט המוסדי ובהיבט הזכויות מלמדת על מצבה של הדמוקרטיה במובן הפורמלי ובמובן המהותי שלה. היבט היציבות, אף שאינו אפיון של משטרים דמוקרטיים בלבד, נכלל בהערכה משום השפעתו על יכולת התפקוד והמשילות.

כל אחד משלושת ההיבטים כולל מקבץ תכונות המהוות אבני פינה בבניין הדמוקרטי (ראה תרשים 1). ההיבט המוסדי כולל חמש תכונות: אחריותיות (accountability), ייצוגיות, השתתפות, איזונים ובלמים, וטוהר המידות בממשל (שחיתות). היבט הזכויות כולל שש תכונות: זכויות אזרחיות, זכויות פוליטיות, זכויות חברתיות, זכויות כלכליות (קניין), שוויון מגדרי ושוויון למיעוטים. היבט היציבות כולל שלוש תכונות: יציבות הממשלה, קונפליקט פוליטי, ושסעים חברתיים.

 

כל אחת מהתכונות הללו נבחנה באמצעות כמה ממדים כמותניים בינלאומיים (31 מדדים בסך הכל, ראה הערה 3), ובאמצעות סקר דעת קהל שבדק עד כמה מתקיימות, לפי הבנת הציבור, התכונות הללו בפועל בישראל 2004. לגבי התכונות הנכללות בהיבט הזכויות, המבטא את הפן המהותי של הדמוקרטיה, נבדקה גם מידת התמיכה של הציבור הישראלי בערכים הדמוקרטיים, מתוך כוונה לעמוד על מידת ההשתרשות של התרבות והערכים הדמוקרטיים. הסקר שנעשה במארס 2004 כלל מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (יהודים וערבים). 

בחירתנו בתכונות הנכללות במדד הונחתה על ידי קריטריונים של תקפות, מהימנות, שונות, שקיפות, בהירות, פירוט, זמינות המידע ומידת המעודכנות שלו. משום מורכבות התופעה הנחקרת, בחרנו להתמקד בבחינת המרכיבים המשמעותיים והמובהקים בדמוקרטיה, תוך הכרה במגבלות, ברמה התיאורטית והמעשית, הכרוכות בניסיון למדוד דמוקרטיה.

פרויקט מדד הדמוקרטיה ממשיך במשימה שהציב לו, לקיים הערכה תקופתית של מצב הדמוקרטיה בישראל, בניסיון לגבש מאגר ידע שיקדם מחקר ושיח ויעורר מודעות לנושא. מדד 2004 כולל את הנתונים המעודכנים ביותר שהיו בנמצא, תוך הצגת השינויים שחלו בשנה האחרונה.

השנה, לצד עדכון המדד, בחרנו להתמקד באוכלוסיית הנוער, בניסיון לאפיין את הנוער הישראלי, על תפיסתו את תפקוד המשטר הדמוקרטי והטמעתו את הערכים הדמוקרטיים בישראל 2004. לשם כך, נעשה סקר נפרד שכלל מדגם מייצג של הנוער והעלה שאלות בעניין העמדות, התחושות, הרגשות והתפיסות של הנוער ביחס להיבטים שונים בחיים בדמוקרטיה הישראלית, תוך השוואה בין הנוער לבין האוכלוסייה הבוגרת. הסקר שנעשה במארס 2004 כלל מדגם מייצג של אוכלוסיית הנוער בישראל (יהודים וערבים). 

בעמודים הבאים מוצגת תמונה מסכמת של מצב הדמוקרטיה הישראלית 2004 על-פי דירוגה במדדים הכמותניים השונים ובסקרי דעת הקהל, תוך התייחסות לשינויים מהשנה שעברה. עוד מוצגים ממצאים מתוך המדדים הבינלאומיים ומסקר דעת הקהל בהשוואה היסטורית או עולמית. פרק נוסף הוקדש לדיון במצב הנוער, תוך הדגשת מוקדי עניין ספציפיים במבט משווה. הנתונים המלאים של מדד הדמוקרטיה 2004 מופיעים בסוף החוברת.

 

מדדי הדמוקרטיה

 

1. תמונת מצב מסכמת

 

מצבה של הדמוקרטיה הישראלית 2004, כפי שהוא משתקף בראי המדד, שונה במובנים מסוימים מזה שהצגנו בשנה שעברה. הממצאים העולים מבדיקת תפקוד הדמוקרטיה בפועל על-פי המדדים הכמותניים אינם חד-כיווניים. בחלק מהפרמטרים שנבדקו חל שיפור במצב הדמוקרטיה, לעומת אחרים שבהם לא חל כל שינוי וכאלה שמעידים על הרעה במצב. כאמור, עדכון המדדים היה תלוי בזמינות המידע הנאסף על ידי גופי מחקר בינלאומיים שונים, ולכן אין להסיק כי במדדים שלא עודכנו לא חל שינוי לכיוון זה או אחר.

תרשים 2 מציג את המיקום של ישראל ביחס ל-35 המדינות שנכללו במדגם, על-פי 17 מתוך 31 המדדים שבדקנו, מהמיקום הגבוה (1) במדרג הדמוקרטיות עד למיקום האחרון (35).

 

הבחנה ברורה העולה מתרשים 2 (בדומה למדד 2003) היא בין מצבה היחסי של ישראל, בכל אחד משלושת ההיבטים שנבחנו. בהיבט המוסדי, הבוחן את הפן הפורמלי של הדמוקרטיה, מצבה של ישראל טוב יחסית, בעיקר ביחס לאיזונים ובלמים (מידת ההגבלות על הרשות המבצעת) ולייצוגיות (משום שיטת הבחירות היחסית ואחוז החסימה הנמוך). התכונה היחידה בהיבט המוסדי, שבה ישראל מדורגת בתחתית הסקאלה, היא מעורבות הצבא (מדד אחד מהשניים ששימש אותנו בבדיקת מידת האחריותיות), וזו כמובן נגזרת מהמציאות הביטחונית שבה מתקיימת הדמוקרטיה הישראלית. 

בהיבט הזכויות המצב פחות טוב וישראל ממוקמת באזור השליש האמצעי של הסקאלה. לעומת מידת החופש הכלכלי והשוויון המגדרי, שבהם ישראל ממוקמת בסביבות המקום ה-20 (מתוך 35 דמוקרטיות), מצבה בהיבט זכויות אדם, זכויות אזרח וזכויות פוליטיות, בעייתי יותר. בהיבט הזכויות, המצב הבעייתי ביותר הוא ביחס לחופש העיתונות, שגם הוא, כתכונות אחרות בהיבט זה, מושפע מהמציאות הביטחונית שלנו, ובעניין זה ראה פירוט בהמשך המדד. מצבה היחסי של ישראל בהיבט הזכויות מצביע על חולשתה כדמוקרטיה מהותית השומרת ומקיימת את הערכים והנורמות הדמוקרטיות בתוך המסגרת המוסדית הפורמלית.

בהיבט היציבות מצבה של ישראל הוא הבעייתי ביותר, ולצד המיקום בתחתית הסקאלה במדדי המתיחות על רקע לאומי ודתי, סובלת ישראל מחוסר יציבות שלטונית, הבא לידי ביטוי בחילופי שלטון תכופים. כאמור, יציבות אינה מאפיינת בהכרח משטרים דמוקרטיים, אך חילופי השלטון התכופים ושיעור השלמת הקדנציה הנמוך בעשור האחרון מגבילים את יכולת התפקוד הנדרשים מכל משטר אפקטיבי וסודקים את אמון הציבור בשיטה הדמוקרטית ככלל.

 

2. ישראל 2004 בראי המדדים - שינויים בהשוואה למדד 2003

במסגרת מדד הדמוקרטיה 2004 עודכנו 14 מתוך 31 המדדים הנכללים במדד, והשינוי אינו חד-כיווני. לוח 1 (שאינו מופיע בחוברת זו) מציג את המדדים המעודכנים על פי סדר של כיוון ההשפעה; שיפור, אי שינוי או הרעה במצבה של הדמוקרטיה הישראלית ביחס לממצאים מ-2003.

כפי שמצוין בלוח 1, למרות השיפור בציון של ישראל במדד המתיחות על רקע דתי, היא עדיין ממוקמת במקום ה-35 במדגם (הודו במקום האחרון). שינוי זה לא קיבל ביטוי בממצאי הסקר, שלא הצביעו על שינוי בתפיסת היחסים בין דתיים לחילוניים במדינה. במדד המשלים המתייחס למתיחות על רקע לאומי/ עדתי ולשוני לא זוהה שינוי, ומעניין כי דווקא בסקר ניכר שיפור בתפיסת היחסים הלאומיים והעדתיים והרעה בתפיסת היחסים בין עולים לוותיקים.

טוהר המידות או השחיתות הפוליטית נבדקו באמצעות שתי הערכות של גופי מחקר בינלאומיים. מדד השחיתות (של ICRG) המתמקד בשחיתות קיצונית, שחשיפתה עלולה לערער את הסדר הפוליטי ובמקרים קיצוניים אף להביא להפלת המשטר, מצביע על שיפור במצבה של ישראל מ-2003. אינדקס תפיסות השחיתות (Transparency International) מתבסס על הערכות מומחים (מנתחי מדיניות, אקדמאים, עיתונאים, מנהלים ברמות הבכירות ואנשי עסקים) את מידת השחיתות במדינתם ובמדינות אחרות. על-פי ממצאי מדד זה, מצבה של ישראל הורע מאז 2003 (ב-0.3 מתוך 10). ישנם כמה הסברים לממצאים ההפוכים לכאורה של שני המדדים. ראשית, השוני בהגדרה שלהם את המושג שחיתות - ככזו שמאיימת על יציבות המשטר (ICRG), או כתופעה הכוללת סוגים (כלכלי, מנהלי ופוליטי) ורמות שונות של שחיתות (TI). יתר על כן, יש לזכור כי נתוני המדד מייצגים, על פי רוב, לכל היותר את השנה שקדמה לפרסומם, כך שנתוני 2004 אינם משקפים את ההתרחשויות בחודשים האחרונים בישראל.

בחינת הממד הכלכלי בדמוקרטיה, הן במונחים של חופש כלכלי והן במונחים של שוויון בחלוקת ההכנסות, מדגימה את המתח בין שני הערכים הללו. בעוד שבמדד החופש הכלכלי ניכר שיפור ביחס לשנה שעברה, בשני המדדים הבוחנים את השוויון בחלוקת ההכנסות בישראל, ניכרת גדילה של הפערים ומכאן פגיעה בשוויון. בעניין זה ראה פירוט בהמשך המדד.

במדד חופש העיתונות, הנמדד על ידי Freedom House (כפי שיפורט בהמשך), לא רק שנמצא שיפור, אלא שזה הציון הגבוה ביותר שקיבלה ישראל במדד בתקופה שמאז 1994. השיפור המשמעותי בשקלול המדד היה בפרמטר לחץ פוליטי על התקשורת (אחד מהשלושה שכולל המדד).

ביחס להשתתפות פוליטית, כפי שהיא משתקפת בשיעור ההצבעה לבחירות הכלליות ולבחירות לרשויות המקומיות, ניכרת מגמה מתמשכת של ירידה. תופעה זו מאפיינת את מרבית הדמוקרטיות המערביות בעשורים האחרונים, ונהוג לקשור אותה לירידה באמון ובשביעות הרצון של הציבור מהמערכת הפוליטית הממסדית המסורתית. במיקומה היחסי של ישראל, על פי הנתון שנבדק במדד הקודם מהבחירות לכנסת ה16-, חל שיפור (מקום 20 לעומת 22 במדד הקודם), מה שמחזק את התחושה כי תופעה זו, חמורה ובעייתית בדמוקרטיה הייצוגית, רווחת ומחריפה בעולם הדמוקרטי.

שני הנתונים האחרונים בלוח, הנוגעים לשיעור האסירים הפליליים והביטחוניים לכל 100,000 איש באוכלוסייה, שימשו כלי להערכת מצב הזכויות האזרחיות, מתוך הנחה כי שיעור אסירים גבוה מבטא את נוקשות מערכת אכיפת החוק המגבילה את חירות הפרט. הנתונים לצורך חישוב המדד ניתנו על ידי שירות בתי הסוהר באפריל 2004. הן ביחס לכלל האסירים, ובהם הביטחוניים, והן ביחס לאסירים הפליליים בלבד, ניכרת עלייה בשיעורם מכלל האוכלוסייה. בין שההסבר נעוץ בהתגברות הפשיעה, בהקשחת מערכת האכיפה או בשיפור האפקטיביות שלה, נתון זה מהווה בעינינו אינדיקטור חשוב למצב, לא רק במדינה אלא גם בחברה הדמוקרטית, והמהות הנוצקת לתוך המסגרת הפורמלית.

 

 

3. מדדים נבחרים מתוך המדד

ההיבט המוסדי: טוהר המידות

 

שחיתות פוליטית, כלומר שימוש בלתי הולם במשרה ציבורית למען קידום מטרות פרטיות, עומדת בסתירה לעקרונות שונים באידיאל של התפיסה הדמוקרטית (בהם שלטון החוק, עיקרון השוויון והאידיאל הגורס חובה של השלטון לממש כוחו למען רווחת הציבור ולא תועלתו הפרטית).

במסגרת המדד הוערכה מידת השחיתות בדמוקרטיה הישראלית באמצעות שני מדדים (כפי שהוסבר לעיל), אשר מתבססים על הערכות מומחים ויודעי דבר את מידת השחיתות הקיימת במדינות השונות. בשני המדדים הללו, מיקומה היחסי של ישראל במדרג המדינות הוא בחצי התחתון של הסקאלה, לצד יפן, צ'ילה וספרד, כפי שנראה בתרשים. המדינות הנהנות מפחות שחיתות (מדורגות במקומות הראשונים) הן פינלנד, דנמרק וניו-זילנד. בקצה הנגדי של הסקאלה מצויות ארגנטינה, הודו ורומניה, שבהן מתקיימות תופעות שחיתות בהיקף הרב ביותר.

 

בבדיקת מצבה של ישראל לפי אינדקס תפיסות השחיתות בשנים האחרונות ניכרת מגמת עלייה מובהקת, שירדה באופן משמעותי ב-2001, ומאז ועד היום עלתה באופן הדרגתי (תרשים 4). יש לזכור כי המדד מתייחס לשחיתות ברמות השלטון, המינהל והכלכלה ולא רק בזירה הפרלמנטרית.

 

על רקע מיקומה היחסי של ישראל, התרחבות תופעת השחיתות בשלוש השנים האחרונות, ובאופן משמעותי בשנה האחרונה, ניכרת החשיבות של מודעות וטיפול בתופעה זו, הפוגעת בעקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר ומחלישה את הלגיטימציה שעל בסיסה מתקיים המשטר והשלטון.

 

ההיבט המוסדי: השתתפות פוליטית

 

השתתפות פוליטית, כלומר השתתפות הציבור בתהליך קבלת ההחלטות במדינה, היא תכונה רב-ממדית בעלת ביטויים מגוונים. במסגרת זו נבדק שיעור ההצבעה בבחירות הכלליות והמקומיות (שיעור המצביעים מכלל בעלי זכות הבחירה). אף שמדד זה אינו משקף את דפוסי ההשתתפות הפחות ממסדיים, מצאנו כי ההצבעה בבחירות, כערוץ התקשורת המרכזי לביטוי ההעדפות של הציבור בפני השלטון בדמוקרטיה הייצוגית, הוא המדד הבסיסי והמייצג של התכונה הנבדקת.

מצבה היחסי של ישראל, כפי שניתן לראות בתרשים 5, הוא בשליש האמצעי של הסקאלה, לצד ספרד, טיוואן ובולגריה (בשלושתן אין חובת הצבעה על-פי חוק). מעניין שרמת הייצוגיות הגבוהה (מתן ביטוי בפועל להעדפות הבוחרים), המעורות של הציבור בהתרחשויות הפוליטיות בישראל, רמת התחרותיות הגבוהה ככלל במערכת המפלגתית, וסדר היום הטעון העומד לפני נבחרי הציבור, אינם באים לידי ביטוי בשיעורי ההצבעה. המדינות שבהן שיעור ההצבעה הוא הגבוה ביותר הן אוסטרליה (שבה קבועה חובת הצבעה), קפריסין, דרום אפריקה ודנמרק. בקצה הנגדי של הסקאלה, עם שיעורי ההצבעה הנמוכים ביותר, נמצאות שווייץ, פולין ודרום קוריאה. קשה לזהות מכנה משותף כמו אזור גיאוגרפי, ותק דמוקרטי, תרבות פוליטית או מבנה חוקתי, כעיקרון המסדר את פריסת המדינות על הרצף.

 

הירידה בשיעור ההצבעה היא תופעה המאפיינת את מרבית הדמוקרטיות המערביות, ונטען כי היא משקפת את חוסר האמון של הציבור במערכת הפוליטית המסורתית, המפלגתית, הפרלמנטרית, ונטייתו להגביל את השתתפותו או לנתבה לערוצים אלטרנטיביים, חוץ-פרלמנטריים.

שימור והרחבת בסיס הלגיטימציה של המשטר הדמוקרטי תלוי במידה רבה בנכונות הציבור להשתתף בתהליך הבחירות ולבטא את העדפותיו באמצעות המערכת המוסדית הקיימת. לכן, יש חשיבות עליונה לחזרת הציבור להשתתפות במפעל הדמוקרטי הממוסד.  

 

היבט הזכויות: חופש העיתונות

 

זכויות פוליטיות, בהן חופש התנועה, חופש האספה, החופש לבחור ולהיבחר וחופש הביטוי והמידע, מגינות על החירויות החיוניות לקיום תהליך דמוקרטי ושוויוני ומאפשרות השתתפות האזרחים בתהליך קבלת ההחלטות במדינה. מדד חופש העיתונות שפותח ומיושם על ידי Freedom House מציין את מידת חופש העיתונות הכתובה והמשודרת בדמוקרטיות בעשרות מדינות בעולם.

המדד מורכב משלוש קטגוריות-משנה, ששקלול הציון שהוענק בכל אחת מהן משלים את הציון הסופי במדד, בסולם של 0-100 (כאשר 0 = חופש עיתונות רב). בעבר, כלל המדד קטגוריית-משנה רביעית שבדקה הפרות בפועל של חופש העיתונות. הקטגוריה בוטלה ואינה נכללת במדד Freedom House מאז 2002.    הקטגוריה הראשונה מתייחסת למצב החוקי במדינה (קיומם או היעדרם של חוקים המגבילים את חופש העיתונות במדינה). בקטגוריה זו נראית ככלל הרעה במצבה של ישראל מאז אמצע שנות ה-90, כשהציון נע בין 4 (ב-1996) ל14- (ב-2004) מתוך 20. כאמור, ציון גבוה יותר מבטא פגיעה בחופש העיתונות בישראל. הקטגוריה השנייה מתייחסת להשפעות וללחצים הפוליטיים על העיתונות מטעם מפלגות, מנהיגים, לשאלות האם יש בעלות ממשלתית על אמצעי התקשורת, האם יש צנזורה ועל אלו תחומי סיקור, האם נמנעת כניסת עיתונאים לאזורים גיאוגרפיים מסוימים וכיו"ב. בקטגוריה זו ניכר גם הרעה מאז 1997, כשהציון נע בין 4 (ב-1996) ל-16 מתוך 20. קטגוריה זו רגישה מאוד להתרחשויות הביטחוניות ולמגבלות התנועה והסיקור של התקשורת הנגזרות מהן, והיא הבעייתית בין השלוש במקרה של ישראל לאורך השנים. יש לזכור כי נתוני המדד מייצגים על-פי רוב את השנה שקדמה לפרסומם, כך שנתוני 1996 משקפים את המצב ב-1995 וכן הלאה.

הקטגוריה השלישית מתייחסת להשפעות וללחצים כלכליים על העיתונות, בצורה של שליטה ובעלות על המדיה, עלויות השידור במדינה, תלות כלכלית של התקשורת בגורמים אינטרסנטיים וכיו"ב. בקטגוריה זו מצבה של ישראל הוא הטוב מבין השלוש. לאורך השנים חלה הרעה משמעותית והציון נע בין 2 (ב-1996) ל-16 (ב-2002-2003) מתוך 30. 

 

כפי שנראה בתרשים 6, השיפור במצבה של ישראל באמצע שנות ה-90 התהפך חזרה בשנת 2000 והגיע לשיא במדד 2003.

 

למרות השיפור, מצבה ישראל ביחס למדינות המדגם הוא בעייתי, והיא ממוקמת במקום ה-28, לצד איטליה ויוון, ומשמאל לדרום אפריקה. המדינות החופשיות ביותר הן ניו-זילנד, שווייץ ונורווגיה. הודו וארגנטינה חותמות את קבוצת חמש המדינות המוגדרות על ידי Freedom House כחופשיות למחצה.

 

היבט הזכויות: הממד הכלכלי - חופש כלכלי מול שוויון בהכנסות

חלוקת המשאבים, התפיסה הכלכלית וקווי המדיניות הנגזרים ממנה עומדים בלב העשייה והמחלוקת הפוליטית בדמוקרטיה. משום המתח הפוטנציאלי בין ערך החופש לערך השוויון הכלכלי, בחרנו להעריך גם את מידת החופש הכלכלי וגם את מידת השוויון בחלוקת ההכנסות, זה לצד זה.

במדידת החופש הכלכלי השתמשנו באינדקס החופש הכלכלי של Heritage Foundation הבוחן 50 משתנים כלכליים, הכוללים גורמים מוסדיים המשפיעים על מידת החופש הכלכלי במדינה. בקביעת הציון מתבססים חוקרי המכון על מאגרי מידע, נתונים כלכליים קשיחים וראיונות עם פקידי ממשל העוסקים בנושאים הרלבנטיים. לאחר קביעת הציון הסופי בסולם של 1-5 (כאשר 1 = חופש כלכלי מקסימלי), מחולקות המדינות לארבע קטגוריות: חופשית, חופשית למדי, לא חופשית למדי, ולא חופשית. כפי שניתן לראות בתרשים 8, ישראל ממוקמת באזור האמצע של הסקאלה, לצד נורווגיה, צ'כיה, ספרד וטיוואן. המדינות החופשיות ביותר הן ניו זילנד ואירלנד, ופינלנד חותמת את קבוצת המדינות המוגדרות חופשיות. המדינות הכי פחות חופשיות הן רומניה, הודו, ארגנטינה ובולגריה, המוגדרות לא חופשיות למדי. 

 

מבדיקת מצבה של ישראל לאורך השנים נראה כי ככלל, חלה עלייה ברמת החופש הכלכלי עד לנקודת השיא שבה אנו מצויים היום (תרשים 9).

 

תמונת הפן השני של הממד הכלכלי בדמוקרטיה, כלומר מידת השוויון בחלוקת ההכנסות, היא כמעט הפוכה. לצורך הערכת מידת אי השוויון השתמשנו בשני מדדי ג'יני: אי שוויון בחלוקת ההכנסות הכלכליות, ואי שיווין בחלוקת ההכנסות הפנויות. כפי שניתן לראות בתרשים 10, בשני הממדים ניכרת מגמה של עלייה ברמת אי השוויון מאז 2001 עד לנקודת שיא היום. יש לזכור כי נתוני המדד מייצגים, על-פי רוב, את השנה שקדמה לפרסומם, כך שנתוני 1996 משקפים את המצב ב1995- וכן הלאה.

 

היבט היציבות: שסעים חברתיים

 

דפוס היחסים בין קבוצות ומגזרים בחברה, רמת המתיחות ביניהם, היקף ועומק השסעים ומידת הבולטות שלהם, משפיעים במידה רבה על יכולת התפקוד והיציבות של המשטר הדמוקרטי. לשם שימור הלגיטימציה ואיכות התפקוד שלה, מחויבת המערכת הפוליטית הדמוקרטית לשקף ולהגיב לשסעים החברה ולמתן את רמת המתיחות הנובעת מהם. משום שונות המאפיינים של החברות הדמוקרטיות, מתקשה המחקר לאמוד כמותית את מצב השסעים החברתיים במדינות השונות. מתוך מאגרי מידע השוואתיים בינלאומיים, המודדים תפקוד ויציבות של דמוקרטיות שבדקנו, רק המאגר של International Country Risk Guide (ICRG)  מטפל בשאלת השסעים בחברה והמתיחות בין קבוצות במדינה מסוימת. שני המדדים שהשתמשנו בהם מתוך מאגר זה מתייחסים לרמת המתיחות על רקע דתי ורמת המתיחות על רקע לאומי/ עדתי/ לשוני. בשני המדדים, ההערכה מתבססת על דעת מומחים, ידיעות עיתונאיות ודו"חות של ארגונים בינלאומיים. המדד הראשון בוחן את מידת המתיחות בחברה, שמקורה בשסע דתי ושבאה לידי ביטוי בדיכוי דתי, כפייה דתית, או ניסיון ליצור הגמוניה שלטונית דתית. המדד השני מעריך את מידת המתיחות בחברה שמקורה בשסע לאומי/ עדתי/ לשוני המתייחס, במקרה הישראלי, הן לשסע העדתי בין מזרחים ואשכנזים והן לשסע הלאומי בין יהודים לערבים אזרחי המדינה.

בשני המקרים, ישראל ממוקמת בתחתית הסקאלה, במקום האחרון, יחד עם הודו בשסע הדתי, ובמקום הלפני-אחרון בשסע הלאומי/ עדתי, לפני הודו. ביחס לשסע הדתי, חל שיפור מסוים לעומת השנה שעברה, ללא שינוי במיקום היחסי בעולם.

כפי שניתן לראות בתרשים 11, המתיחות הנובעת מהשסע הלאומי/ עדתי היתה חריפה יותר לאורך השנים מזו הנובעת מהשסע הדתי, ושתיהן עברו מגמות שינוי מקבילות: בשסע הלאומי/ עדתי חלה התמתנות ב-2001, בעוד הירידה במתיחות הנובעת מהשסע הדתי ירדה רק בשנה האחרונה. אף כי הכללת השסע הלאומי והעדתי במסגרת אותו מדד מקשה לקבוע מה היה גורם השינוי במדד זה, אפשר בהחלט לראות את השתקפות המתיחות הביטחונית ברמת המתיחות בחברה, כמסבירה את העלייה המשמעותית ב1996-.

 

לשם המשך קיום ושמירה על יציבות ואיכות הדמוקרטיה בישראל, עלינו להמשיך ולבדוק את עצמנו, מתוך ניסיון למצוא את הדרך לבטא את הקבוצות והמגזרים השונים בחברה למען מיתון המתיחות וצמצום השסע.

 

סקר הדמוקרטיה

1. דעת הקהל הישראלית לפי סקר הדמוקרטיה ב-2004 בהשוואה לסקר 2003

 

סקר הדמוקרטיה שנעשה בחודש מארס 2004 בחן היבטים של החיים הדמוקרטיים בקרב הציבור הישראלי. בדו"ח זה יוצגו השינויים המרכזיים העולים בהשוואת תמונת המצב של סקר 2004, לעומת סקר הדמוקרטיה שנעשה באפריל 2003. את ההשוואה השלמה של שני סקרי הדמוקרטיה ניתן למצוא בנספחים לסקר שאינם בחוברת זו.

 

שביעות רצון מהדמוקרטיה בישראל

 

שביעות הרצון של הישראלים מהדמוקרטיה ירדה בשנת 2004 ביחס לשנת 2003. נתון זה מוצא תימוכין בשני היבטים: ב-2004 55% מהציבור הישראלי הביעו חוסר שביעות רצון (מאוד לא מרוצה או לא מרוצה) מאופן תפקוד הדמוקרטיה הישראלית, לעומת 49% בשנת 2003. כמו כן, 33% מכלל הציבור הישראלי הביעו ב-2003 דעה כי ישראל היא פחות מדי או הרבה פחות מדי דמוקרטית, לעומת 44% ב-2004. גם מספר האזרחים שהביעו שביעות רצון מסוימת מרמת הדמוקרטיה הישראלית ודיווחו כי ישראל היא דמוקרטית "במידה המתאימה", קטן מ-47% ב-2003 ל-30% ב-2004.

כאשר אנו בוחנים את שביעות הרצון ממידת הדמוקרטיות של ישראל בקרב הציבור היהודי, ניתן לראות עלייה לאורך זמן בחוסר שביעות הרצון מהדמוקרטיה (ר' תרשים2 1). מ-14% ב-1990 אשר סברו כי ישראל פחות מדי דמוקרטית, עלתה חוסר שביעות הרצון בהדרגה, והיום הנתון עומד על ההערכה הנמוכה ביותר ב-15 השנים האחרונות - 39% מהיהודים סבורים כי ישראל פחות מדי דמוקרטית. יוצא דופן אחד בעלייה הדרגתית זו של חוסר שביעות הרצון נראה ביולי 1999, מיד לאחר שנבחר אהוד ברק לראשות הממשלה, וכשנה לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה.

 

תחושת זיקה למדינה (פטריוטיות והזדהות)

 

רמת ההזדהות של הציבור הישראלי עם מדינת ישראל ומידת הגאווה להיות ישראלי ירדו ב-2004 ביחס ל-2003. את תחושת ההזדהות עם המדינה בחנו באמצעות השאלה, "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך כחלק ממדינת ישראל ומבעיותיה", ואת תחושת הגאווה להשתייך לישראל בחנו באמצעות השאלה "עד כמה אתה גאה או לא גאה בהיותך ישראלי". בשני המקרים מתגלה אותו הדפוס: 79% מכלל הציבור חש הזדהות עם המדינה בשנת 2003, לעומת 73% ב-2004, ו-84% מהציבור הישראלי הפגין תחושת גאווה בזהותו הישראלית ב-2003 לעומת 79% ב-2004.

תרשים 13 בוחן את הירידה ברמת הגאווה להשתייך למדינה לאורך זמן, בקרב שלוש קבוצות בחברה הישראלית - אזרחי ישראל הערבים, העולים החדשים והיהודים הוותיקים. אזרחי ישראל הערבים חשים לאורך זמן פחות גאווה בהשתייכותם לישראל. עם זאת, השנה ניכרה עלייה משמעותית בתחושת הגאווה שלהם, והיא התייצבה על רמה דומה לזו שנראתה באפריל 2000, לפני האינתיפאדה השניה ומאורעות אוקטובר - 55% מערביי ישראל התגאו אז להשתייך למדינה, לעומת 56% השנה. בשנת 2001 היתה ירידה משמעותית בתחושת הגאווה של האזרחים הערבים, ל-21%, ומאז נראתה התאוששות עד ההתייצבות היום. שנית, ניתן לראות כי תחושת הגאווה של העולים החדשים נעה סביב 85% לאורך השנים, למעט בשנת 2001 ובשנת 2004. היום נמדדת תחושת הגאווה הנמוכה ביותר בחמש השנים האחרונות בקרב העולים החדשים. גם בקרב הציבור היהודי ניכרת ירידה מסוימת משנת 2003, אך היא גדולה פחות, ונראה כי ככלל, על אף הירידה, מידת הגאווה בהשתייכות לישראל בקרב היהודים הוותיקים היא יציבה למדי לאורך חמש השנים האחרונות.

כאשר בוחנים את מידת ההזדהות עם ישראל על פי חלוקה לקבוצות אלה, נמצא דפוס דומה. בין היהודים ילידי הארץ לא נראה שינוי משמעותי בתחושת ההזדהות עם המדינה ובעיותיה - 84% חשו הזדהות בשנת 2003, לעומת 83% השנה. ואולם בקרב העולים החדשים קיימת ירידה חדה בשיעור ההזדהות: בשנת 2003, 80% מהעולים החדשים דיווחו על תחושת הזדהות עם המדינה, לעומת 51% בלבד בשנת 2004. גם הדפוס שנצפה קודם לכן בקרב הערבים חזר על עצמו בבחינת ההזדהות - יש עלייה קלה במידת ההזדהות של ערביי ישראל עם המדינה, מ-42% מזדהים בשנת 2003, ל-50% בשנת 2004. הזיקה של העולים החדשים למדינה עומדת במגמת התרופפות, בעוד זיקתם של הערבים אזרחי ישראל בעלייה קלה.

 

תמיכה בשוויון

 

בשנה האחרונה נצפתה ירידה במידת שביעות הרצון מרמת השוויון החברתי-כלכלי בישראל. בשנת 2003, 82% מהציבור הסכימו כי "אין מספיק שוויון חברתי וכלכלי בארץ". השנה, לעומת זאת, 88% מהאוכלוסייה נושאים תחושה של חוסר שוויון כלכלי וחברתי. כאשר מתבוננים בציבור היהודי בלבד, עולה כי 90% מהיהודים השנה חשים חוסר שוויון בתחום זה, לעומת 80% מבין היהודים בשנה שעברה. כאשר בוחנים מגמה זו לאורך זמן נראה כי תחושת חוסר השוויון החברתי-כלכלי בציבור היהודי היא הגבוהה ביותר היום מבין הנתונים שנמדדו ב-30 השנים האחרונות (ראה הערה 1). במאי 1973, תקופה סוערת מבחינה חברתית, ובייחוד על רקע עדתי, 86% מבין היהודים חשו כי אין די שוויון כלכלי וחברתי בארץ. כ-20 שנה לאחר מכן נמדד שיעור נמוך בהרבה - רק 60% מכלל היהודים חשו תחושות של חוסר שוויון. שיעור זה עלה בשנת 1996 לכ-77%  מהיהודים, וירד שוב באפריל 1999 ל-62%. תחושת חוסר השוויון הראתה שוב עלייה חדה משנת 1999 לשנת 2003, אז נמצאו 80% מהיהודים שאינם שבעי רצון מהשוויון החברתי-כלכלי. מגמת עלייה זו המשיכה גם השנה, כאשר 90% מכלל היהודים חשים בחוסר שוויון חברתי כלכלי. 

יחד עם התחושה הגוברת של פער בשוויון זכויות חברתי וכלכלי בארץ, נראית עלייה לאורך זמן בתמיכה במדיניות כלכלית שמאלית, סוציאליסטית יותר מאשר קפיטליסטית. בשנת 2003, 54% מהציבור הישראלי הביעו תמיכה בשיטה הסוציאליסטית ביחס לגישה הקפיטליסטית, בעוד בשנת 2004, 60% מהציבור הישראלי הביע תמיכה בסוציאליזם לעומת הקפיטליזם. ואולם כאשר בוחנים עלייה זו בתמיכה הסוציאליזם לאורך זמן בקרב הציבור היהודי, ניתן לראות כי היא חלק ממגמה כללית של התגברות התמיכה בסוציאליזם (ר' תרשים 14).

 

תמיכה בזכויות לערבים

 

ב-2003, כאשר נבחנו תפיסות הציבור הישראלי לגבי מימוש חופש הדת, הביעו 74% מכלל הישראלים את תחושתם כי חופש הדת מתקיים בישראל במידה רבה או במידה מסוימת, לעומת 80% שחשו כך ב-2004. עלייה דומה נראית לגבי תפיסת מימוש חופש הביטוי - 81% תפסו את קיומו בישראל של שנת 2003, לעומת 86% היום. גם בתפיסת קיומו של שלטון חוק ושוויון בפני החוק נראות עליות דומות: בשנת 2003, 75% מהישראלים הביעו את העמדה כי שלטון החוק ממומש בישראל במידה רבה או מסוימת, ו-68% סברו כי קיים בישראל שוויון בפני החוק, זאת לעומת 80% ו-72% בהתאמה בשנת 2004.

אך למרות עליות קלות אלה בהיבטים של חופש דת, חופש ביטוי ושוויון בני החוק, הציבור הישראלי הראה ירידה משמעותית בשביעות רצונו משמירה על זכויות האדם באופן כללי, ביחס לשנה שעברה. התמורה המשמעותית בתחום זה עולה מתפיסת מימוש זכויות האדם בישראל במבט השוואתי. כאשר שאלנו בסקר בשנת 2003, "האם לדעתך במדינת ישראל יש יותר או פחות שמירה על זכויות אדם מאשר במדינות אחרות", ענו 27% מהישראלים כי בישראל יש "הרבה פחות" או "קצת פחות" שמירה על זכויות האדם, לעומת 40% השנה, אשר תופסים את השמירה על זכויות האדם בישראל כנחותה איכותית ביחס למדינות אחרות.  

ירידה זו בשביעות הרצון מהזכויות בישראל עולה בקנה אחד עם הערכות הישראלים לגבי קיום שוויון בפועל בין יהודים וערבים אזרחי ישראל, ועם עמדות הציבור בשאלת מימוש הזכויות של המיעוט הערבי. בשנה הקודמת הסכימו 55% מהציבור הישראלי, כי ערביי ישראל מקופחים לעומת אזרחים יהודים. השנה, לעומת זאת, חשבו כך 64% מהציבור.

התחושה הגוברת של פער בשוויון על רקע לאומי בין יהודים לערבים, כך שכשני שלישים מהאזרחים מעריכים כי ערביי ישראל מקופחים לעומת האזרחים היהודים, מתבטאת גם בעלייה בנכונות לשוויון זכויות בין שני המגזרים. בשנה שעברה, תמכו 53% מהציבור הישראלי בקיום שוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים, לעומת 64% התומכים בכך השנה. מגמה זו עולה גם ביחס לצירוף מפלגות ערביות לממשלה: בשנת 2003 תמכו 38% מהציבור הישראלי בצירוף מפלגות ערביות לממשלה, כולל שרים ערבים, והשנה תומכים בכך 45% מהציבור.

בתרשים 15 בחנו את התמיכה בציבור היהודי בשוויון הזכויות בין אזרחים יהודים וערבים לאורך זמן, החל מאפריל 2001. בשתי השאלות ניתן לראות דפוס דומה, של ירידה בתמיכה בשוויון זכויות לערביי ישראל החל משנת 2001, ועלייה מחודשת בשנת 2004. כך, כשליש מהציבור היהודי תמך בנכונות למתן זכויות פוליטיות לערבים באפריל 2001, ובשנתיים שלאחר מכן ניכרה ירידה קלה, והשנה עלתה התמיכה. הדפוס ברור יותר כשמתבוננים על תפיסת קיום השוויון בפועל לפי מידת ההסכמה להיגד "ערביי ישראל מקופחים לעומת אזרחים יהודים". בשנת 2001 הסכימו 60% מהציבור הישראלי שקיים קיפוח של הציבור הערבי. הערכה זו התמתנה בשנתיים הבאות, וחזרה שוב ל-60% הסכמה השנה. נראה אם כן כי התמיכה בשוויון זכויות לערבים התייצבה השנה על הרמה שהראתה בתחילת האינתיפאדה, אחרי מאורעות אוקטובר.

 

אמון במוסדות

 

כאשר בוחנים את השינויים במידת האמון במוסדות מן השנה הקודמת לשנה הנוכחית, נראית עלייה באמון במוסדות המשפטיים - פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון, ובמוסד הממלכתי של נשיא המדינה, לעומת ירידה באמון במוסדות הפוליטיים - ראש הממשלה, הכנסת ושרי הממשלה.

כפי שניתן לראות בתרשים 16, ירד האמון בזרוע המחוקקת והמבצעת משנת 2003. אז הביעו יותר ממחצית הציבור אמון במידה רבה או מסוימת בזרועות אלה: 55% מהציבור הישראלי הביע אמון בשרי הממשלה, 53% בראש הממשלה, ו-52% בכנסת. היום ירד האמון במידה רבה - רק 41% הביעו אמון בשרי הממשלה, 45% בראש הממשלה ו-46% בכנסת. מגמה זו של החלשות האמון במוסדות הפוליטיים מתקיימת יחד עם התחזקות האמון שמביע הציבור במוסדות המשפטיים ביחס לשנה שעברה. בשנת 2003 הביעו 70% מהציבור הישראלי אמון בבית המשפט העליון ו-58% בפרקליטות המדינה, לעומת  79% ו-66% בהתאמה בשנת 2004. גם האמון בנשיא המדינה התחזק השנה - 73% הביעו אמון במוסד הנשיאות, לעומת 68% בשנה שעברה. גם בשנה שעברה היה האמון בזרוע השופטת גבוה יותר מאשר בזרועות המחוקקת והמבצעת, אם כי הפערים היו קטנים יותר.

 

מגמה זו של התגברות האמון במוסדות המשפטיים לעומת הפוליטיים באה לידי ביטוי גם בהערכת המוסד השומר באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה. בשנת 2003, העריכו 18% מהציבור הישראלי כי ראש הממשלה הוא השומר באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה, ו-42% מהציבור העריכו כי בית המשפט העליון הוא השומר על הדמוקרטיה. בשנת 2004, התחזקה הערכת בית המשפט העליון כשומר הדמוקרטיה, ונחלשה הערכת ראש הממשלה בעניין זה - 47% מהציבור הישראלי מעריך היום כי בית המשפט העליון הוא המגן בצורה הטובה ביותר על הדמוקרטיה, לעומת 9% בלבד המעריכים כי הראש הממשלה הוא האוחז המרכזי בתפקיד חשוב זה.

ביטוי נוסף להתחזקות האמון בממסד המשפטי בקרב הציבור הישראלי בא לידי ביטוי ברצון לאיזונים ובלמים של המערכת המשפטית על המחוקקת. בשנת 2003, כמחצית מהציבור הישראלי התנגדו לאמירה כי "צריך לבטל את הסמכות של בית המשפט העליון לבטל חוק שחוקקה הכנסת". היום, עלתה ההתנגדות לריסון האקטיביזם השיפוטי - 59% מהציבור הישראלי מתנגדים להיגד זה.

על אף הירידה באמון הציבור הישראלי בממסד הפוליטי, נראה כי עלתה במידת מה הערכת טוהר המידות של האישים בממסד הפוליטי, וירדה תפיסת היקף השחיתות בישראל בהשוואה למדינות אחרות, אף שלא נראה שינוי ביחס להיבטים אחרים המבטאים שחיתות במערכת הפוליטית והביורוקרטית בישראל. כך, בשנת 2003, 36% מהציבור הישראלי התנגדו להיגד "כדי להגיע היום לצמרת הפוליטית בישראל, אתה צריך להיות מושחת". 36% הסכימו. בשנת 2004, לעומת זאת, 41% מהציבור הישראלי התנגדו להיגד זה, ו-43% הסכימו. כלומר, השנה ירדה מעט התחושה בקרב הציבור הישראלי כי התקדמות במעלה הסולם הפוליטי כרוך בשחיתות. שינוי משמעותי יותר נצפה בתפיסת היקף השחיתות בישראל במבט השוואתי. נכון לשנת 2003, 52% מהציבור סברו כי בישראל יש הרבה יותר או קצת יותר שחיתות מאשר במדינות אחרות, לעומת 37% מהציבור בשנת 2004.

 

שסעים חברתיים

 

בבדיקת היחסים בין קבוצות המרכיבות את החברה הישראלית, ניתן לראות כי חלו כמה שינויים משנת 2003, המצביעים על עלייה מסוימת בלכידות החברתית בישראל, ובייחוד ביחסים בין יהודים אשכנזים ומזרחים, ובין יהודים לערבים.

ראשית, ניתן לומר כי הציבור מעריך היום כי ירדה רמת המתיחות בין קבוצות בישראל במבט השוואתי. בשאלה "האם לדעתך במדינת ישראל יש יותר או פחות מתיחות בין קבוצות בחברה מאשר במדינות אחרות", נראית ירידה בהערכה כי בישראל קיימת מתיחות חברתית רבה. בשנת 2003, העריכו 59% מהציבור הישראלי כי בישראל יש יותר מתיחות בין קבוצות מאשר במדינות אחרות, ו-7% העריכו שהמתיחות בישראל נמוכה ביחס למדינות אחרות. בשנת 2004, 60% העריכו כי המתיחות בישראל רבה יותר מאשר במדינות אחרות, ללא שינוי מהשנה הקודמת, אך 15% העריכו כי המתיחות פחותה במבט השוואתי. כלומר, עלתה ההערכה כי המצב בישראל חמור פחות ביחס לחברות אחרות בעולם.

כאשר בוחנים יחסים בין מגזרים בחברה, ניכרים שלושה שינויים מרכזיים ביחס לשנה הקודמת. ניתן לראותם בתרשים מס' 17. בשסע החמור ביותר בעיני הישראלים, שהיה ונותר השסע הלאומי בין יהודים לערבים, עלתה מעט התחושה בציבור הישראלי כי היחסים בין יהודים לערבים טובים: 11% העריכו בשנה הקודמת, כי היחסים טובים מאוד או טובים, זאת לעומת 16% השנה. תמונה דומה עולה לגבי השסע העדתי. בשנה הקודמת העריכו 43% מהציבור היהודי כי היחסים בין האשכנזים למזרחים בארץ טובים או טובים מאוד, לעומת 53% בשנת 2004. נראה, אם כן, כי הציבור מעריך שיש שיפור בלכידות החברתית בשני מוקדי חיכוך אלה.

 

תמונה אחרת עולה מהשסע בין העולים החדשים לוותיקים. בשנת 2003, העריכו כמחצית מהיהודים כי היחסים בין העולים החדשים לוותיקים טובים, אך היום חושבים כך רק 40% מהציבור היהודי. נתון זה נמצא בהלימה עם הממצא הקודם, ולפיו הזיקה של העולים החדשים למדינה נמצאת במגמת התרופפות, הן מבחינת גאוותם להשתייך לארץ והן מבחינת הזדהותם עם המדינה, בעוד זיקתם של הערבים אזרחי ישראל מראה עלייה קלה.

 

ג. סקר הדמוקרטיה

            2. דעת הנוער הישראלית לפי סקר נוער ודמוקרטיה 2004 - אפיון כללי של אוכלוסיית הנוער

 

סקר הנוער נעשה בחודש מארס 2004 וכלל  585 צעירים יהודים וערבים בגילים 15-18. הסקר מציג ומאפיין את דמותו של הנוער כקבוצה נפרדת. תוצאות ההשוואה של סקר הנוער לסקר המבוגרים מובאות במלואן בנספח בסיום הצגת הסקר.

 

שביעות רצון מהדמוקרטיה בישראל ותמיכה במאפייני משטר דמוקרטי

 

מהשוואת סקר הנוער לסקר המבוגרים נמצא, כי 53% מבני הנוער מרוצים מהאופן בו הדמוקרטיה הישראלית מתפקדת, לעומת 45% מהמבוגרים. העובדה שהנוער מביע שביעות רצון גבוהה יותר מתפקוד הדמוקרטיה עולה בקנה אחד עם הממצאים המוצגים בתרשים 24, המדגימים את נטייתו של הנוער לתמוך יותר במאפייני המשטר הדמוקרטי, בהשוואה למבוגרים. נראה כי הנוער מראה תמיכה גדולה יותר בשיטת ההצבעה, אמון רב יותר בפוליטיקאים, תמיכה גדולה יותר בחופש הביטוי ותפיסת שחיתות מתונה יותר בהשוואה למבוגרים.

עם זאת, אמירות לא-דמוקרטיות רווחות למדי בקרב הנוער. יותר ממחצית מבני הנוער חושבים כי הפוליטיקאים אינם נוטים להתחשב בדעת האזרח הפשוט (לעומת 62% מהמבוגרים), 43% מבין בני הנוער תומכים בהגבלת חופש הביטוי של נואם המבקר את המדינה (לעומת 51% מהמבוגרים), יותר משליש מהנוער רואים צורך בשחיתות להתקדמות במעלה הסולם הפוליטי (לעומת כ43%- מהמבוגרים), וכרבע מהנוער מביעים חוסר אמון בשיטת ההצבעה (מול 32% מהמבוגרים). לצד זאת, בולטת כמיהתו של הנוער למנהיגים חזקים, שאינה שונה משמעותית מרצונם של המבוגרים ועומדת בראש הנטיות האנטי-דמוקרטיות של הנוער.

 

מעיון בממצאי סקרים קודמים שנעשו בקרב בני הנוער היהודים, עולה כי כמיהתו של הנוער למנהיגים חזקים איננה תכונה יציבה. בשנת 1984, נמצאו 28% מבני הנוער היהודים שהביעו העדפה למנהיגים חזקים בישראל, ביחס לשיטה הפרלמנטרית. סקר מכון ון ליר, 1984, מ. צמח: "יש דעה האומרת שכדי להתגבר על הבעיות הקשות של המדינה, צריך לשנות לחלוטין את המשטר הפוליטי בארץ ולהקים משטר חזק של מנהיגים שלא יהיו תלויים במפלגות. אחרים חושבים כי צריך להשאיר את המצב כמו שהוא. מה דעתך אתה?" (1-2; קטגורית ההסכמה) צמח, מ., צין, ר., עמדות של בני נוער ביחס לערכים דמוקרטיים, ון ליר, י-ם, 1984.

חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1989, נמצאו 74% מבני הנוער היהודים שתמכו במנהיגים חזקים. סקר מכון גוטמן 1989, ז. בן סירא: "מה שכיום דרוש למדינה זה מנהיגים חזקים שהעם יכול לתת בהם את אמונו ולא דרושים כיום דיונים וויכוחים  בכנסת ובמפלגות" (1-6; 3 קטגוריות ההסכמה); בן-סירא, ז., ציונות מול דמוקרטיה, מאגנס, י-ם, תשנ"ה.

בשנת 1995, כעבור שש שנים, תמכו בדעה זו 37% מבני הנוער. סקר מכון כרמל 1995, ר. גל י. אזרחי: "יש דעה האומרת שכדי להתגבר על הבעיות הקשות של המדינה צריך לשנות את המשטר הפוליטי ולהקים משטר חזק של מנהיגים שלא יהיו תלויים במפלגות וקואליציות. אחרים חושבים שצריך להשאיר את המצב כמו שהוא. מה דעתך?" (1-2; קטגורית ההסכמה); גל, ר., אזרחי, י., תפיסות עולם ועמדות של תלמידים בבתי ספר תיכוניים כלפי נושאי חברה, ביטחון ושלום, מכון כרמל, זיכרון יעקב, 1995.

 ואילו בשנת 2004, בסקר שנעשה למחקר זה, נמצאו תומכים במנהיגות חזקה 65% מכלל בני הנוער היהודים. סקר הדמוקרטיה 2004: "מספר מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים" ("מסכים", "מסכים בהחלט", מתוך ארבע קטגוריות);

מהשוואה בין בני הנוער מקבוצות שונות, עולה כי בני הנוער הערבים תופסים פחות את המערכת הפוליטית כנגועה בשחיתות (23% מבני הנוער הערבים הסכימו כי כדי להגיע לצמרת הפוליטית יש להיות מושחת, בהשוואה לכ-40% מבני הנוער הצברים-יהודים וכ-37% מבני הנוער העולים), ומעוניינים פחות במנהיגות חזקה (כ-43% מבני הנוער הערבים לעומת כ-65% מבני הנוער הצברים-יהודים וכ-66% מבני הנוער העולים). לעומת זאת, בני הנוער העולים הם המאמינים פחות משאר קבוצות הנוער במימוש האחריותיות של הפוליטיקאים (61% מבני הנוער העולה מסכימים כי פוליטיקאי אינו נוטה להתחשב בדעתו של האזרח ברחוב, לעומת 52% מבין בני הנוער הצברים-יהודים, ו-55% מבין הנוער הערבים), אך הם המראים את התמיכה הגדולה ביותר בחופש הביטוי מבין בני הנוער (רק כ-28% מבין הנוער העולה מסכימים כי יש לאסור על נואם לבקר בחריפות את המדינה, לעומת כ-48% מבין הנוער הצבר-יהודי ו-39% מבין בני הנוער הערבי). עולה, אם כן, כי לא ניתן למצוא דפוס ברור ואחיד ביחס להשפעת מאפיינים סוציו-דמוגרפיים ולרקע התרבותי על נטיות אנטי-דמוקרטיות בקרב בני הנוער הישראלים.

נראה, אם כך, כי בני הנוער תומכים פחות מהמבוגרים באמירות לא-דמוקרטיות, ומרוצים יותר מאופן תפקוד הדמוקרטיה. ואולם כאשר נמשיך ונפרק את מושג הדמוקרטיה למרכיבים, נמצא שבני הנוער מבטאים עמדות בעייתיות מבחינה דמוקרטית - תומכים יותר בטרנספר, מראים רמת השתתפות נמוכה יותר, זיקה קטנה יותר לארץ וכו', כפי שיתברר בהמשך. על כן עולה הסברה, כי תפיסתם של הנוער את מושג הדמוקרטיה היא צרה יותר משל המבוגרים, ומתמקדת במונחים פורמליים יותר של השיטה והמערכת הפוליטית, וזוהי הסיבה לכך שבני הנוער מבטאים שביעות רצון גבוהה יותר מהדמוקרטיה הישראלית.

 

 

תחושת זיקה למדינה

 

סוגיית זיקתו של הנוער למדינה ושייכותו לקהילה נבדקה בסקר משלושה היבטים - תחושת השייכות של הנוער למדינה, עד כמה הוא גאה להיות ישראלי, ועד כמה הוא בטוח שיישאר בארץ. כפי שניתן לראות בלוח 2, הקשר בין הנוער למדינה אמנם חלש מזה של המבוגרים, אך אינו נמוך במונחים מוחלטים. לעומת 87% מהמבוגרים, רק 73% מבני הנוער רואים את עתידם בישראל. המצב הוא בעייתי יותר ביחס לתחושת השייכות למדינה - רק 52% מבני הנוער מרגישים חלק מן המדינה ובעיותיה, בהשוואה ל73%- מהמבוגרים. ביחס למידת הגאווה בישראליות, לא נמצאו הבדלים בין הנוער למבוגרים (79% מבני הנוער וכן מבין המבוגרים חשים גאווה רבה או מסוימת להיות ישראלים).

לוח 2- - שייכות לקהילה וזיקה למדינה בקרב בני נוער ומבוגרים ישראלים

מבט על הנוער ביחס למבוגרים

נוער

2004

בוגרים

2004

השאלות בסקר

 

0

79

79

עד כמה אתה גאה בהיותך ישראלי? (מאוד גאה, די גאה)

גאווה להשתייך לישראל

-12

75

87

האם אתה רוצה או לא רוצה לחיות בארץ לטווח הרחוק? (משוכנע שרוצה, רוצה אך לא משוכנע)

רצון להישאר בארץ

-14

73

87

 באיזו מידה אתה בטוח שתישאר בארץ? (בטוח לחלוטין שאשאר, די בטוח שאשאר)

 

-21

52

73

באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך כחלק ממדינת ישראל ומבעיותיה? (במידה רבה מאוד, במידה רבה)   

מרגיש חלק מישראל ובעיותיה

 

השוואה למחקרים קודמים מלמדת כי השיעור בקרב הנוער היהודי המתכוון להמשיך לחיות בארץ הוא קבוע למדי בעשורים האחרונים: 74% המתכוונים להישאר בארץ ע"פ סקר מ-1989 (הערה 5), 72% המעידים על כוונתם להישאר בארץ ע"פ סקר מ-1995, הערה 6)  ו-73% על פי סקר הנוער מ-2004.

בסוגיית הפטריוטיות והקשר למדינה, נעשתה השוואה בין בני הנוער על בסיס ארץ מוצאם והלאום (תרשים 19). נמצא כי בני הנוער היהודים שנולדו בישראל הם הדומים ביותר, על פי רוב, בתחושותיהם לתחושות בקרב אוכלוסיית המבוגרים הכללית. כך, בני הנוער הצברים מפגינים את רמת השייכות לקהילה הגבוהה ביותר מבין כל בני הנוער - 61% מהם מרגישים חלק מהמדינה, 78% בטוחים או די בטוחים שיישארו בארץ, ו-89% מהם גאים להיות ישראלים. אך נתונים אלו עדיין נמוכים יותר מבכלל אוכלוסיית המבוגרים.

 

בקרב אוכלוסיית בני הנוער העולים ובני הנוער הערבים, תמונת המצב שונה במקצת. בני הנוער העולים מרגישים גאווה להשתייך לישראל במידה דומה לזו של בני הנוער הצברים, אך הם חשים במידה פחותה הזדהות עם המדינה - פחות ממחצית מבני הנוער העולה מרגישים עצמם כחלק ממדינת ישראל ומבעיותיה. כמו כן, נטייתם לירידה מהארץ היא הגדולה ביותר בין כל קבוצות הנוער אשר נבחנו - רק כ-51% מבני הנוער העולה בטוחים במידה רבה שיישארו בישראל בעתיד.

בני הנוער הערבים מציגים תמונה הפוכה - תחושת הגאווה שלהם על היותם ישראלים היא נמוכה ביותר - רק כ-46% מהם חשים גאווה להשתייך למדינה, ופחות משליש חשים הזדהות עם המדינה ובעיותיה. לצד זאת, מתקיימת זיקה חזקה שלהם לארץ, ושיעור בעלי כוונות הירידה וההישארות בארץ דומה לזה של הנוער היהודי (70% מתכוונים להישאר). 

בבדיקת אותם משתנים בפילוח על פי עמדות פוליטיות (ימין-שמאל) נמצא כי בני נוער מהמרכז והשמאל חשים פחות גאווה להשתייך לישראל, פחות הזדהות עם המדינה ופחות רצון להישאר בארץ מבני הנוער הימניים, וכן מהמבוגרים האוחזים בעמדות פוליטיות דומות לשלהם. כך, למשל, רק 35% מבני הנוער מהמרכז ו-48% מבני הנוער מהשמאל מרגישים חלק מהמדינה, לעומת כ-61% מבני הנוער הימניים. כמו כן, רק כ-62% מבני הנוער ממרכז המפה הפוליטית וכ-63% מבני הנוער המזדהים עם השמאל בטוחים שיישארו בארץ, לעומת כ-80% מבני הנוער הימניים.

בתרשים 20 מוצגות חלק מהסיבות האפשריות לירידה מן הארץ בקרב בני הנוער והמבוגרים הישראלים. כפי שניתן לראות, כמחצית מבני הנוער תופסים  את המצב הביטחוני כסיבה עיקרית להגירה לעומת המבוגרים, המוטרדים יותר מהמצב הכלכלי.

אמון במוסדות

 

תרשים 21 מציג את מידת האמון של הנוער במוסדות השונים בהשוואה למבוגרים. שלושת המוסדות הזוכים לאמון הרב ביותר בקרב הנוער הם צה"ל (80%), בית המשפט העליון (77%) והמשטרה (76%). המוסדות הזוכים למידת האמון הקטנה ביותר, הם המוסדות הפוליטיים - המפלגות (38%), שרי הממשלה (43%) וראש הממשלה (42%). בעוד שבקרב המבוגרים, צה"ל זוכה למידת האמון הגבוהה ביותר (86%), ואחריו - בית המשפט העליון (79%) ונשיא המדינה (73%). את רמת האמון הנמוכה ביותר מקבלות המפלגות (27%) וההסתדרות (38%).

באופן מפתיע, נמצא כי הנוער בוחר להאמין הרבה יותר מהמבוגרים במוסדות ביצועיים ביורוקרטיים - הוא מאמין יותר מהמבוגרים בהסתדרות (53% מבני הנוער נותנים אמון בהסתדרות, לעומת 38% בקרב המבוגרים), במשטרה (76% מהנוער, לעומת 66% מהמבוגרים) וברבנות הראשית (56% מבני הנוער, לעומת 45% מבין המבוגרים).

כזכור, נמצאה עלייה באמונו של הציבור הישראלי הבוגר במוסדות המשפטיים, מול ירידה באמון במוסדות הפוליטיים. הנוער, לעומת זאת, מראה יותר אמון מהמבוגרים בכנסת ובמפלגות, ופחות מאמין מהמבוגרים בפרקליטות המדינה: 38% מבני הנוער נותנים אמון במפלגות ו-56% בכנסת - לעומת 27% ו-46% בהתאמה בקרב המבוגרים, ו-58% מבני הנוער נותנים אמון בפרקליטות המדינה לעומת 66% מקרב המבוגרים.

 

עמדתם של בני הנוער ביחס לאמון במוסדות השיפוטיים, לעומת הזרוע המחוקקת, עולה גם מהערכתם את התרומה של המוסדות לשמירה על הדמוקרטיה. כפי שניתן לראות בלוח מס' 3, נמצא כי הנוער נוטה יותר מהמבוגרים ליחס לכנסת הגנה על הדמוקרטיה, ופחות לבית המשפט העליון. גם כאן, מדובר במגמה הפוכה מזו שנמצאה בקרב המבוגרים, הנוטים להעריך יותר את המוסדות המשפטיים ופחות את הפוליטיים. 

לוח 3 - המוסד השומר באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה בקרב בני נוער ומבוגרים ישראליים

מבט על הנוער ביחס למבוגרים

נוער

2004

בוגרים

2004

השאלות בסקר

 

+4

13

9

מי שומר טוב יותר על הדמוקרטיה הישראלית - ראש הממשלה, או בית המשפט העליון, או הכנסת, או אמצעי התקשורת?

             ראש הממשלה  

המוסד השומר באופן הטוב ביותר על הדמוקרטיה הישראלית

-12

35

47

בית המשפט העליון   

 

+7

21

14

הכנסת

 

+1

31

30

אמצעי התקשורת

 

 

את האמון במוסדות בחנו גם בחתך לאום, ומצאנו שבני הנוער הערבים מראים רמות אמון נמוכות בהרבה מאלו של בני הנוער היהודים בראש הממשלה, בצה"ל ובנשיא. כך, למשל, רק כ-20% מבני הנוער הערבים נותנים את אמונם בראש הממשלה, 33% בלבד מהם מאמינים בצה"ל, ו-38% בלבד מבני הנוער הערבים נותנים אמון בנשיא המדינה. 

עם זאת, בני הנוער הערבים נותנים יותר אמון בכנסת, בתקשורת ובהסתדרות. כ-67% מבני הנוער הערבים נותנים את אמונם בתקשורת, הנתפסת בעיניהם כנראה כמאוזנת באופן יחסי. מוסד נוסף הזוכה לאמון גדול יותר אצל הנוער הערבי הוא, כאמור, הכנסת. זו זוכה לאמונם של כ-61% מבני הנוער הערבים. סביר להניח שקיומן של מפלגות ערביות ומעורבות משפיע על רמת האמון של הצעירים הערבים. גם ההסתדרות נתפסת בקרב בני הנוער הערביים כאמינה - 63% מהם נותנים בה את אמונם.

בהמשך לבחינת האמון במוסדות, נשאלה שאלה פתוחה בזו הלשון (הערה 7): מי לדעתך הגורם (אדם, מוסד, ארגון) השומר בצורה הטובה ביותר על הדמוקרטיה הישראלית? המראיינים התבקשו לרשום את תשובותיהם של המרואיינים כלשונן. 80% ממרואייני המדגם הכללי ו-72% מבני הנוער השיבו לשאלה. התקבלו סוגים שונים של תשובות: הצבעה על רשות או על מוסד ממלכתי; התייחסות לארגון, לחברה או לעמותה; ציון שם של מפלגה (או קבוצת מפלגות); ציון שם של אדם ספציפי (הוזכרו שמות של שרים, חברי כנסת בהווה ובעבר, אנשי ציבור ורבנים); התייחסות לגורם בסביבה החברתית המיידית של הנשאל; גישה לפיה האזרחים הפשוטים הם השומרים על הדמוקרטיה בצורה הטובה ביותר; טענה כי אין בישראל אף גורם השומר על הדמוקרטיה.    

לוח 4 משווה את התפלגות התשובות במדגם הכללי, לעומת המדגם של בני הנוער. סוג התשובה הנפוץ ביותר היה רשות או מוסד ממלכתי, שניתנו על-ידי כמחצית מהנשאלים, הן הבוגרים והן בני הנוער. עם זאת, החלוקה הפנימית היא שונה: במדגם הכללי בחרו הרוב ברשות השופטת (22% ציינו מפורשות את בית המשפט העליון), בעוד בני הנוער העדיפו את הרשות המחוקקת ואת הרשות המבצעת (6% ציינו את ראש הממשלה ספציפית). תופעה זו עולה בקנה אחד עם האבחנה העולה משתי הבדיקות הקודמות, ולפיהן בני הנוער נוטים לתת אמון מוסדות הפוליטיים, בעוד המבוגרים נוטים לתת את אמונם במוסד המשפטי. ראוי לציין שגם אצל הבוגרים וגם אצל בני הנוער, לא מעטים החליטו שדווקא מערכת הביטחון היא השומרת על הדמוקרטיה בצורה הטובה ביותר (רוב ההתייחסויות בהקשר זה היו לצה"ל ולמשטרת ישראל).

  שיעור העונים לשאלה בקרב העולים מחבר המדינות היה נמוך (66% בלבד). אצל המשיבים התקבלה התפלגות די שונה מזו של הציבור הכללי. ההבדל המשמעותי ביותר הוא שיעור גבוה במיוחד של עולים (21%) שציינו שם של אדם ספציפי, ורוב השמות שצוינו הם של אנשים פוליטיים שמוצאם בחבר המדינות (אביגדור ליברמן, נתן שרנסקי, מרינה סולודקין, רומן ברונפמן). בנוסף לכך, 15% מהעולים סבורים שראש הממשלה הוא השומר בצורה הטובה ביותר על הדמוקרטיה הישראלית.

באופן לא מפתיע, התשובות של אזרחי ישראל הערבים שונות מאוד מאלה של הציבור היהודי. רק 33% מהמרואיינים הערבים התייחסו לאחת הרשויות הממלכתיות (10% בלבד בחרו ברשות השופטת), ומעטים ציינו את אמצעי התקשורת. 23% מהמשיבים הערבים בחרו לעומת זאת בארגון או בעמותה,  והתשובות הנפוצות היו ההסתדרות, הארגון לזכויות האדם ועמותת "אלמסאוואה" לשוויון בין יהודים וערבים. כמו כן הצביעו 11% מהנשאלים הערבים על מפלגות השמאל, המפלגות הערביות ותנועות השלום, ו-8% בחרו באזרח הפשוט.

לוח 4 - הגורם השומר על הדמוקרטיה בצורה הטובה ביותר בקרב בני נוער ומבוגרים ישראלים

בני הנוער

N=423

המדגם הכללי

N=961

 

14%

7%

הרשות המבצעת (הממשלה, ראש הממשלה, השלטון המקומי)

17%

9%

הרשות המחוקקת (הכנסת, חברי הכנסת, האופוזיציה)

17%

31%

הרשות השופטת (בתי המשפט, בית המשפט העליון, בג"ץ)

4%

2%

מוסדות ממלכתיים אחרים (נשיא המדינה, מבקר המדינה, הפרקליטות, הרבנות הראשית)

7%

6%

מוסדות ביטחוניים (מערכת הביטחון, צה"ל, המשטרה)

2%

3%

ארגונים כלכליים-חברתיים (כדוגמת ההסתדרות)

5%

4%

ארגונים וולונטריים (כדוגמת התנועה לאיכות השלטון)

6%

11%

אמצעי התקשורת / העיתונות

5%

5%

מפלגה או קבוצת מפלגות

3%

4%

שם של אישיות ציבורית

6%

2%

הסביבה החברתית (ההורים, ביה"ס, החברים, תנועת הנוער)

10%

8%

האזרח הפשוט / הציבור הרחב / העם

4%

8%

אין אף גורם כזה

 

השתתפות פוליטית: עניין, מעורבות וידע פוליטי

 

ההשתתפות הפוליטית נבחנה בסקר הן בהיבט העניין בפוליטיקה, הן מבחינת הבעת עניין בנושאים שעל סדר היום הפוליטי, הן מבחינת נטייה להתעדכנות בנעשה דרך אמצעי התקשורת, והן באמצעות בדיקת הנטייה לדון בעניינים פוליטיים עם חברים ובני משפחה. כמו כן נבחנה רמת הידע הפוליטי של בני הנוער.

 

לוח 5 - השתתפות פוליטית בקרב בני נוער ומבוגרים ישראלים

מבט על הנוער ביחס למבוגרים

נוער

2004

בוגרים

2004

השאלות בסקר

 

-17

50

67

באיזו מידה אתה מתעניין בפוליטיקה? (במידה רבה/ במידה מסוימת)

עניין בפוליטיקה

-23

56

79

כל כמה זמן אתה מתעדכן בנעשה בפוליטיקה דרך הטלוויזיה, הרדיו או העיתונות (כל יום או כמה פעמים בשבוע)

מתעדכנים בפוליטיקה

-9

55

64

 באיזו מידה אתה נוהג לשוחח עם חבריך ובני משפחתך  על עניינים פוליטיים? (במידה רבה/ במידה מסוימת)

משוחחים על פוליטיקה

 

ככלל, נמצא כי מידת העניין והמעורבות של בני הנוער נמוכים באופן משמעותי מאלו של המבוגרים בכל שלושת הממדים שנבחנו, וכי הם מפגינים רמת ידע פוליטי פחותה בהרבה משל המבוגרים. כך, למשל, 61% מבין המבוגרים הישראלים הוכיחו רמת בקיאות סבירה בעולם הפוליטי, בשאלות שנשאלו. לעומת 29% בלבד מבין בני הנוער הישראלי.

כפי שניתן לראות בלוח 5, רק כמחצית מבני הנוער מביעים עניין בפוליטיקה, מדווחים שהם מתעדכנים תדיר באמצעות כלי התקשורת ומשוחחים עם חבריהם על נושאים פוליטיים, לעומת 67% מהמבוגרים שמביעים עניין, 79% מהמבוגרים שנוהגים להתעדכן, ו64%- מהמבוגרים שנוטים לשוחח על עניינים פוליטיים. ישנה עדות, אם כן, לתופעה מדאיגה של רמת עניין פוליטי נמוכה בקרב הנוער.

עם זאת, ניתן לראות הבדלים מעניינים ברמת העניין המאפיינת בני נוער מקבוצות שונות. כפי שניתן לראות בתרשים 22, הנוער היהודי יליד הארץ הוא המגלה את מידת המעורבות הגבוהה ביותר בפוליטיקה ואת הידע הפוליטי הנרחב ביותר ביחס לשאר קבוצות בני הנוער. הנוער הערבי, לעומת זאת, מעיד על עניין גדול יותר בפוליטיקה בהשוואה לבני הנוער היהודים העולים, אך רמת הידע הפוליטי שלו נמוכה יותר, והוא נוטה להתעדכן ולשוחח על החיים הפוליטיים במידה דומה לזו של בני הנוער העולים.

 כאשר בחנו את רמת המעורבות של בני הנוער לפי מגדר, נמצאו הבדלים גדולים בין בנים לבנות. בנים מעורבים יותר בפוליטיקה, מתעניינים ומתעדכנים יותר, ומראים ידע פוליטי רב יותר. כך, 43% מהבנים הראו ידע פוליטי בינוני או רב, לעומת 18% בלבד מהבנות, 57% מהבנים הביעו עניין בפוליטיקה לעומת 45% מהבנות, 59% מבני הנוער הזכרים מתעדכנים תדיר בפוליטיקה באמצעות כלי התקשורת, לעומת 53% מהבנות, ו-62% מהבנים משוחחים על עניינים פוליטיים עם בני משפחתם, לעומת 49% מהבנות. הבדל זה מעיד על רמת עניין פוליטי נמוך בקרב בנות הנוער ביחס לבני הנוער הישראלים.

 

נשאלת השאלה, כיצד עומדת רמת העניין של הנוער הישראלי ביחס לעניין שמביעים בני נוער בעולם בפוליטיקה. בתרשים 23 ניתן לראות השוואה לתוצאותיו של מחקר משווה בינלאומי בנושא האזרחות מהשנים 1999-2000, שיזם הארגון הבינלאומי להערכת הישגים בחינוך (IEA), וכלל את מדינת ישראל (הערה 8).  

תחילה, ניתן להבחין בירידה מסוימת במידת העניין שמראים בני הנוער בשנת 2004, לעומת שנת 2000. בהמשך לכך, ניתן לראות כי ישראל ירדה בדירוג היחסי מול שאר המדינות שהשתתפו במחקר, מבחינת רמת המעורבות של בני הנוער בפוליטיקה. כדאי לזכור כי גם שנת 2000, בדומה לשנת 2004, לא היתה שנת בחירות, ועל כן לא ניתן ליחס את ההבדל לעניין זה. עם זאת, ניתן לחשוב כי בשנת 2000 היתה רמת המתח במערכת הפוליטית הישראלית גבוהה יותר מאשר השנה. בבחירות 2003 עלתה בשנית וברוב גדול מפלגת הליכוד בראשות רה"מ אריאל שרון לשלטון, ומסתמנת יציבות מסוימת במערכת הפוליטית, שלא ניכרה עדיין בעת  שנעשה סקר IEA, בשנת 2000.

 

דפוסי מחאה והתנגדות: סרבנות ונכונות למחאה בלתי חוקית

 

בשנים האחרונות הסעירו את ישראל דיונים בעניין הסרבנות. נהוג לחלק את תופעת הסרבנות לשניים - סרבנות לפינוי מתיישבים ביום פקודה, וסרבנות לשרת בצה"ל בשל מדיניות ישראל כלפי הפלשתינאים. בתת-פרק זה נבחן את עמדות הנוער בשני היבטים אלו. סוגיה נוספת הקשורה לדפוסי מחאה והתנגדות בקרב בני הנוער היא מידת נכונותם לנקוט פעולה בלתי-חוקית ואף אלימה לצורך מחאה. גם היא נבדקה בסקר.

כפי שניתן לראות בלוח 6, נמצאו הבדלים משמעותיים בין הנוער למבוגרים בסוגיות המחאה, ובעיקר בעמדות כלפי סרבנות. בסוגיית הסרבנות, נמצא כי קבוצת הצעירים במדגם תומכת יותר בשני סוגי הסרבנות בהשוואה לאוכלוסיית המבוגרים בארץ. קרוב למחצית מבני הנוער חושבים כי מותר לסרב לפנות מתיישבים, וכי מותר לסרב לשרת בשטחים מסיבות מצפוניות - לעומת כרבע מהמבוגרים.

לוח 6 - דפוסי מחאה והתנגדות בקרב בני נוער ומבוגרים ישראלים

מבט על הנוער ביחס למבוגרים

נוער

2004

בוגרים

2004

השאלות בסקר

 

-5

87

92

 אילו היתה מתקבלת בממשלה ובכנסת החלטה הנוגדת את דעתך בנושא שטחים וביטחון, מה מבין הפעולות הבאות היית עושה? (מציית או מפגין חוקית)

התנגדות לאלימות

-18

57

75

ידוע שחייל חייב לסרב למלא פקודה שהיא בלתי-חוקית בעליל. אבל מה לגבי חייל המסרב למלא פקודה בגלל  מוסר אישי או אידיאולוגיה, האם למשל מותר לחייל לסרב למלא פקודה לפנות        מתנחלים? (אסור)

התנגדות לסרבנות

-14

57

71

ומה לגבי חייל המסרב לשרת בשטחים בגלל מדיניות ישראל כלפי הפלשתינאים, האם מותר לחייל לסרב לשרת בשטחים? (אסור)

 

 

נהוג לקשר כל אחד מסוגי הסרבנות להשקפת עולם פוליטית, ועל כן בחנו את השאלה האם בני נוער בעלי נטיות אידיאולוגיות שונות תומכים במידה אחרת בשני סוגי הסרבנות. סוגיה זו נבדקה לגבי משיבים יהודים בלבד, משום ההשפעות שעשויות להיות ללאום על עמדה בנושא זה. תוצאות הבדיקה מוצגות בתרשים מס' 24.

באופן מפתיע נמצא כי, ככלל, בני הנוער מכל קשת העמדות הפוליטיות מציגים רמת טולרנטיות דומה לסירוב לפנות מתנחלים: כ-40% מבני הנוער מכל קצוות הקשת הפוליטית מפגינים סובלנות כלפי סירוב לפינוי מתנחלים. עם זאת, בני הנוער הימניים תומכים פחות בסרבנות שירות הקשורה למדיניות בשטחים, בעוד כמחצית מבני הנוער ממרכז המפה הפוליטית ומהשמאל תומכים בסרבנות מסיבה זו (כ-49  מבני הנוער במרכז, ו-51% מבני הנוער השמאליים). עולה מכך, כי עמדתם של נוער השמאל והמרכז כלפי סרבנות היא כללית וגורפת, בעוד עמדתם של בני הנוער הימניים היא תלויית מצב - כשמדובר בסירוב למלא פקודה שאינה עולה בקנה אחד עם השקפתם הפוליטית, הם עשויים להצדיק פעולת סרבנות, אך כאשר הסירוב אינו נמצא בהלימה עם עמדותיהם, הם נוטים להצדיקו פחות.

בהמשך לנתונים אלה, עשויה לעלות טענה הרואה בבני הנוער השמאליים והמזדהים עם מרכז המפה קבוצות התומכות יותר בדפוסי מחאה לא-חוקיים מאשר בני הנוער הימניים. ואולם אין הדבר עולה מבדיקת המדד הנוסף, הבוחן נכונות לנקוט בפעולה בלתי-חוקית או אלימה, במקרה של החלטה בנושאי ביטחון ושטחים הנוגדת את דעתו של המשיב עצמו. מבדיקת מדד זה עולה, כי אוכלוסיית בני הנוער היהודים הימניים נטו מעט יותר מהשאר להצהיר על נכונות לנקוט פעולה לא-חוקית במקרה זה. עם זאת, חשוב לשים לב כי ההחלטות הנמצאות על סדר היום הציבורי בנושאים אלו עלולה לקומם בעיקר אוכלוסייה זו של התומכים בימין.

 

שסעים חברתיים: סולידריות ומתיחות בין קבוצות

 

בני הנוער מפגינים תחושה טובה יותר מהמבוגרים כלפי היחסים בין עולים חדשים וותיקים, ובין מעמדות כלכליים בישראל. 40% מכלל המבוגרים היהודים חשים כי היחסים בין העולים לוותיקים במדינה טובים או טובים מאוד, לעומת כ-55% מכלל הצעירים. כמו כן, רק כרבע מכלל המבוגרים חשים כי היחסים בין עשירים לעניים במדינה הם טובים, לעומת 39% מבני הנוער. ייתכן שהדבר נובע מכך שההשתלבות של בני הנוער העולים בארץ טובה ומהירה יותר משל המבוגרים העולים, בשל מגבלות קטנות יותר של שפה, מציאת עבודה, השתלבות חברתית וכד'. המתיחות הבולטת ביותר בקרב הנוער היא המתיחות שבין ערביי ישראל ליהודים, ואחריה, השסע הדתי. השסע הכלכלי מדורג במקום השלישי, ולבסוף - המתיחות העדתית וזו שבין עולים לוותיקים.

 

לוח 7 - שסעים חברתיים בקרב בני נוער ומבוגרים ישראלים

מבט על הנוער ביחס למבוגרים

נוער

2004

בוגרים

2004

השאלות בסקר

 

0

28

28

האם לדעתך היחסים בין דתיים ללא דתיים  במדינה טובים או לא טובים (טובים מאוד, טובים) [יהודים בלבד]

שסע דתי

0

53

53

והיחסים בין אשכנזים למזרחים (טובים מאוד, טובים) [יהודים בלבד]

שסע עדתי

-2

14

16

ובין ערביי ישראל לבין יהודים (טובים מאוד, טובים)

שסע לאומי

+15

55

40

ובין עולים חדשים לוותיקים (טובים מאוד, טובים) [יהודים בלבד]

שסע עלייה

+15

39

24

בין עשירים לעניים (טובים מאוד, טובים)

שסע כלכלי

 

תרשים 25 מציג את העמדות בני הנוער לגבי חמשת השסעים החברתיים, בפילוח לקבוצות על-פי דתיות (דתיים-חילונים), עדה, לאום (ערבים יהודים) עולים-ותיקים ומעמד כלכלי. (הערה 9)

 

בשסע הדתי ניכר כי בני נוער דתיים מעריכים יותר מחבריהם החילוניים כי היחסים בין דתיים לחילוניים במדינה טובים: 41% מבני הנוער הדתיים מעריכים את היחסים בין דתיים לחילוניים כטובים, לעומת 25% בלבד מבני הנוער החילוניים. גם ביחס לשסע הלאומי - בני המיעוט, כלומר בני הנוער הערבים, הם החשים כי היחסים עם קבוצת הרוב, בני הנוער היהודים, טובים למדי (47% לעומת 5% בלבד מבני הנוער היהודי). הבדלים נמצאו גם ביחס לשסע העדתי. כאן נבדקו יהודים ילידי הארץ בלבד, ונמצא כי 65% מקבוצת בני הנוער האשכנזים ילידי הארץ מוצאים את היחסים בין אשכנזים למזרחים בישראל כטובים. 53% מבין בני הנוער הצברים המובהקים, דור שלישי לפחות בארץ, רואים יחסים אלו כטובים, ורק 46% מבני הנוער המזרחים ילידי הארץ מוצאים את היחסים האלה בישראל כטובים. ביחס ליחסי עולים-ותיקים והשסע הכלכלי לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצות הנוער השונות.

נראה, אם כן, כי לא זו בלבד שבני הנוער מעריכים את היחסים בין עולים לוותיקים ובין עשירים לעניים כטובים יותר ביחס למבוגרים, הרי שבשסעים אלה ישנה הסכמה בין בני הנוער השייכים למגזרים השונים לגבי רמת המתיחות. הדבר מחזק את התחושה, שפערים אלה בקרב בני הנוער הם קטנים יותר ביחס לאוכלוסייה הכללית.

 

תמיכה בשוויון ובזכויות למיעוטים

 

מסקירת ההבדלים בין בני נוער ומבוגרים בהיבט הזכויות באופן כללי, כפי שניתן לראות בנספח ג', עולה סוגיה מעניינת בנוגע לחופש הביטוי. נראה כי בני הנוער מעריכים פחות מהמבוגרים בעיקר את מימושו של חופש הביטוי, ומראים חוסר שביעות רצון בהשוואה לאזרחים הבוגרים בסוגיה זו של חופש הביטוי - כחמישית מבני הנוער חושבים כי אין בישראל חופש ביטוי. באותו אופן, כרבע מהם מוצאים את חופש הביטוי הניתן בישראל קטן יותר ביחס למדינות אחרות. גם בפועל, רבים יותר מבני הנוער מוכנים לאפשר מתן פומבי לביקורת על המדינה - כלומר, מראים מידה רבה יותר של טולרנטיות לבעלי דעות שונות משלהם. כך, למשל, עולה כי 57% מבני הנוער אינם סבורים כי יש לאסור על נואם לבטא בפומבי ביקורת חריפה נגד מדינת ישראל, זאת לעומת כ-49% מכלל המבוגרים. הסבר אפשרי לתופעה זו הוא החיכוך הגדול של בני הנוער, בגילם הצעיר, עם מוסדות הירארכיים מגבילים כמו המשפחה, בית הספר וצה"ל. כל אלה, בנוסף לצורך הגדול להביע דעה, המאפיין את בני גילם, עשויים לתרום לתחושתם זו ולפיה חופש הביטוי בישראל מוגבל.

בהיבט החברתי-כלכלי, רבים יותר מבני הנוער מראים תמיכה במדיניות סוציאליסטית, על אף שתפיסת הפערים החברתיים-כלכליים בקרב בני הנוער מצומצמת יותר ביחס למבוגרים. ועדיין, כ-80% מבני הנוער חושבים שאין די שוויון חברתי וכלכלי בארץ.

 בקשר למתן שוויון זכויות בפועל לערבים אזרחי ישראל, התמונה מורכבת. רק כשליש מבני הנוער היהודים מתנגד למדיניות של עידוד הגירת ערבים מהארץ, לעומת כ-40% מהמבוגרים - כלומר, בני הנוער היהודים תומכים יותר בטרנספר מאשר המבוגרים היהודים. אך עם זאת, מעטים יותר מקרב בני הנוער רואים צורך בהסכמה של רוב יהודי בהחלטות גורליות כמו פינוי שטחים - 71% מבני הנוער מחייבים הסכמה של רוב יהודי בהחלטות גורליות, לעומת 77% מהמבוגרים.

תחושת הקיפוח בקרב הצעירים הערבים היא חזקה למדי - 84% מבני הנוער הערבים חשים כי ערביי ישראל מקופחים לעומת אזרחים יהודים. נראה אם כן, כי תחושת מימוש השוויון בפועל נמוכה בקרב בני הנוער הערבים.

60% מבני הנוער היהודים ילידי הארץ מסכימים כי ערביי ישראל אכן מקופחים ביחס ליהודים. ואולם רק 46% מהם תומכים בשוויון זכויות מלא בין אזרחים ערבים ליהודים. וכאשר מגיע הדבר לשוויון זכויות פוליטי - רק 28% מבני הנוער היהודים תומכים בצירוף מפלגות ערביות לממשלה, כולל שרים ערבים. תמונה זו מתאימה לכך שהעמדה הזוכה לתמיכה רבה בקרב הנוער, כמו גם המבוגרים, היא הצורך בהסכמה של רוב יהודי בהחלטות גורליות למדינה, כמו החזרת שטחים, כפי שהוצג קודם לכן.

תמיכתו של הנוער היהודי העולה בשוויון לערבים אזרחי ישראל גדולה יותר - 64% מהם תומכים בקיום שוויון זכויות מלא, ו59%- מסכימים כי אזרחיה הערבים של ישראל מקופחים ביחס לאזרחים היהודים. עם זאת, פחות משליש מהם תומכים במימוש הזכויות הפוליטיות לערבים כקבוצה בפועל, על ידי צירוף מפלגות ערביות לממשלה, כולל שרים ערבים, בדומה לעמדות בני הנוער היהודים ילידי הארץ. סובלנותם של בני הנוער העולים בהשוואה ליהודים ילידי הארץ מתבטאת גם בהתנגדות רבה יותר לטרנספר - 41% מבני הנוער העולים אינם מסכימים כי על הממשלה לעודד הגירת ערבים מהארץ, לעומת כשליש מבני הנוער היהודים בלבד. 

 

חינוך לדמוקרטיה: שביעות רצון משיעורי האזרחות ומקורות החינוך הבלתי פורמאלי לדמוקרטיה

 

עד כה הוצגו תפיסות, עמדות ותחושות כלפי ממדים ואלמנטים של משטר דמוקרטי בכלל - והדמוקרטיה הישראלית בפרט - בקרב הנוער הישראלי. שאלה נוספת בוחנת את המקורות לתפיסות השונות שמציגים בני הנוער. קיימים מקורות שונים שיש ביכולתם לחנך את בני הנוער לדמוקרטיה - למעורבות והשתתפות הפוליטית, לתמיכה בשיטה, לאמון במוסדות וכיוצא באלה. המקור הפורמלי המרכזי הוא מסגרת בית הספר, ובתוכה שיעורי האזרחות. מסגרות אחרות, פורמליות פחות, שביכולתן לחנך לעקרונות הדמוקרטיה עשויות להיות התא המשפחתי, תנועות הנוער, אמצעי התקשורת והרבנים. בפרק זה נבחן מהי מידת שביעות הרצון של בני הנוער והמבוגרים מהחינוך הפורמלי לדמוקרטיה שמקבלים בני הנוער בשיעורי האזרחות, ומהי מידת תרומתם של המסגרות הבלתי פורמליות בתהליך חינוכי חשוב זה.

שביעות הרצון מהמידה ששיעורי האזרחות מכינים את הנוער להיות אזרחים טובים במדינה היא בינונית, הן בקרב המבוגרים והן בקרב בני הנוער, אם כי המבוגרים מראים ספקנות רבה יותר בעניין זה: 57% מבני הנוער הישראלים חשים כי שיעורי האזרחות ממלאים מטרה חשובה זו במידה רבה או מסוימת, לעומת 41% בלבד מהמבוגרים הישראלים.

יש הבדלים גדולים במידת שביעות הרצון על פי לאום. כך, 76% מבני הנוער הערבים חשים כי שיעורי האזרחות מספקים להם את הבסיס הנדרש לאזרחותם, וכ-63% מהמבוגרים הערבים - לעומת 51% מבני הנוער היהודים ו-36% מהמבוגרים היהודים. הציבור הערבי, אם כן, מוצא את החינוך הפורמלי לדמוקרטיה יעיל יותר מהציבור היהודי.

 

הבדלים נוספים עלו מתוך ההשוואה בין הזרמים החינוכיים, כמתואר בתרשים 26. בדיקה זו נעשתה בקרב הנוער היהודי בלבד, וממנה עולה כי בני הנוער היהודים המראים את שביעות הרצון הרבה ביותר מהחינוך הפורמלי לדמוקרטיה הם בני הנוער מן הזרם הממלכתי-דתי - 64% מהם מרוצים במידה רבה או מסוימת מתוכנית האזרחות. אחריהם, 53% מהנוער הלומד בחינוך הממלכתי מראים שביעות רצון מסוימת. שביעות הרצון במסגרות המיוחדות היא נמוכה יותר - רק כ-46% מהלומדים בחינוך הפרטי והדמוקרטי חשים כי שיעורי האזרחות מכינים אותם לחיי אזרחות טובים. שביעות רצון כזו מביעים 37% בלבד מחובשי ספסל החינוך החרדי. עם זאת, חשוב לזכור כי עשויים להיות הבדלים בין תלמידי המסגרות השונות, המשפיעים על התשובה לשאלה. כך, למשל, תלמידי החינוך הפרטי עשויים להיות ספקנים וביקורתיים יותר משאר התלמידים בעניין זה, ולקבל בבית הספר חינוך לדמוקרטיה ממקורות רבים ומגוונים שאינם חלק מתוכנית לימודי האזרחות. כמו כן, תלמידי הזרם החרדי עשויים למצוא בתוכנית האזרחות עניין וערך פחותים בהשוואה ללימודיהם האחרים, ולכן להעריכם הערכה נמוכה. על כן יש להסתייג ממסקנות נחרצות בעניין זה. 

בני הנוער עשויים כמובן לקבל חינוך לעקרונות וערכי הדמוקרטיה גם ממקורות אחרים. כאשר בדקנו מהם המקורות המרכזיים התורמים לחינוך כזה בקרב בנוער, נמצא כי בני הנוער היהודים ילידי הארץ שואבים את החינוך לערכי הדמוקרטיה בראש ובראשונה בבית ההורים - 56% מבני הנוער הצברים היהודים ציינו את ההורים כמעלים את התרומה המרכזית ביותר לחינוכם לדמוקרטיה, ו28%- ציינו את בית הספר. בקרב העולים המספרים היו 38% ו-43% בהתאמה, ואילו אצל הערבים, 26% מבני הנוער ציינו את ההורים ו-43% את בית הספר. הגורם השלישי בחשיבותו מבחינת תרומה לחינוך לדמוקרטיה היה אמצעי התקשורת, והם הוזכרו על ידי 11% מהעולים, 7% מהערבים ועל ידי 3% מהנוער הצבר היהודי.

ניתן להבין תופעה זאת אם מתבוננים בקרבה של משפחות בני הנוער השונים לזרם המחנך המרכזי: סביר להניח שהוריהם של העולים החדשים ושל בני הנוער הערבים מעורים פחות בנעשה בישראל, למשל, בשל היות העברית שפה שנייה בבית, ולפעמים בשל רמת היכרות טובה פחות של עקרונות המשטר הישראלי. על כן תופסים המקורות החיצוניים לבית - בית הספר ואמצעי התקשורת - מקום מרכזי יותר בחינוך לערכי הדמוקרטיה מאשר בקרב בני הנוער הצברים יהודים. הדבר מסביר גם את אמונם הגדול יותר של הנוער והמבוגרים הערבים בתוכנית לימודי האזרחות, ביחס לנוער ולמבוגרים היהודים. מכל מקום, שני המקורות המרכזיים ביותר לחינוך לערכי הדמוקרטיה בקרב בני הנוער הישראלים הם בית הספר וההורים.

 

תפיסת מאפייני הנוער: פער דורות

 

לעתים קרובות נשמעות טענות על התרופפות ערכית בקרב הנוער, והחלשות הקשר בין הנוער לארצו. כיצד תופסים זאת בני הנוער עצמם? האם הם מייחסים לעצמם אותה התרופפות שמייחסים להם המבוגרים? ומהן התחושות של המבוגרים לגבי הדור הצעיר? סקר הדמוקרטיה בחן גם שאלות חשובות אלה.

בתרשים 27 ניתן לראות את תפיסות מאפייני הנוער באלמנטים שונים של ערכי הדמוקרטיה, כפי שהם נתפסים על ידי המבוגרים ובני הנוער עצמם, כמו גם את הערכת המבוגרים למידת התחזקות המאפיינים הדמוקרטיים בקרב הנוער הישראלי.

 

בני הנוער מעריכים במידה הרבה ביותר את נטייתם להישאר בישראל - 76% מבני הנוער, ושיעור זהה בקרב המבוגרים, מעריכים כי בני הנוער ימשיכו לחיות לארץ. כדאי לשים לב כי כרבע מבני הנוער ומהמבוגרים מאבחנים נטייה להגר מן הארץ בקרב בני הנוער, וכי נתון זה דומה מאוד לנתון שנמצא קודם לכן, בדבר מידת הביטחון שמרגישים בני הנוער בשאלת ההישארות בישראל.

ביחס לאמונה בעקרונות דמוקרטיים, 78% מהמבוגרים תופסים את הנוער הישראלי כמאמין בעקרונות הדמוקרטיה, לעומת 72% מבני הנוער. פער גדול יותר נמצא במידת הנאמנות של בני הנוער למדינה. המבוגרים מייחסים לנוער נאמנות למדינה הגבוהה הרבה יותר מזו שהנוער מייחס לעצמו - 81% מבין המבוגרים רואים בנוער קבוצה נאמנה למדינה, לעומת כ-69% בלבד מבני הנוער עצמם. ואולם הערכות רוב המבוגרים גם כן הן שהזיקה בין הנוער למדינה ולמשטר הדמוקרטי נחלשת עם הזמן (הערכה הזוכה לאישוש מסוים בממצאי הסקר).

לגבי מידת העניין של הנוער הישראלי במתרחש במדינה, ישנה הסכמה בין בני הנוער למבוגרים; למעלה משני שלישים מהנוער ומהמבוגרים מסכימים כי בני הנוער מתעניינים במתרחש במדינה. תמונה זו מושלמת על ידי הערכתם של כ-41% מהמבוגרים כי עם השנים, נטייתו של הנוער לדעת מה מתרחש במדינה מתחזקת - הערכות אופטימיות למדי, הן של בני הנוער והן של המבוגרים, שמוחלשות על ידי ממצאי הסקר.

בשאלת הכבוד שרוחשים בני הנוער לערכים - חוק, מסורת והמוסד המשפחתי, ההערכות בינוניות יותר. המבוגרים מסכימים כי מידת הכבוד של בני הנוער לשלושת הערכים אלה נחלשת עם השנים. התופעה, שהמבוגרים מעריכים את בני הנוער יותר מאשר בני הנוער מעריכים את עצמם, חוזרת על עצמה גם בהערכת נטייתו של הנוער לשמור חוק - 66% מהמבוגרים מאמינים בנטיות הלגאליסטיות של הנוער, לעומת 56% בלבד מבני הנוער עצמם. כך הדבר גם לגבי האמון בשוויון בין ערבים ליהודים בישראל - 38% מהמבוגרים תופסים את הנוער כמאמין בשוויון בין יהודים לערבים בישראל, הערכות גבוהות יותר מהערכות הנוער את עצמו.

ניתן לראות כי בחלק מהמאפיינים הדמוקרטיים אין הבדלים משמעותיים בין תפיסות הנוער את עצמו לתפיסות המבוגרים את הנוער, למעט בארבעת ההיבטים של קשר למדינה ואמון בדמוקרטיה. נראה כי המבוגרים מייחסים לנוער נאמנות למדינה הגבוהה הרבה יותר מזו שהנוער מייחס לעצמו - 81% מהמבוגרים תופסים את הנוער הישראלי כנאמן למדינה, לעומת 69% בלבד מבני הנוער עצמם.

ההערכה הקודרת ביותר של מאפייני הנוער הישראלי בימינו קשורה לנטייתו לאלימות. כחמישית בלבד מבני הנוער ומהמבוגרים מעריכים שבני הנוער אינם נוטים לאלימות, כלומר כ-80% מאבחנים נטיות אלימות בקרב בני הנוער הישראלי. 74% מבין המבוגרים מעריכים כי הנטייה לאלימות גוברת בקרב הנוער הישראלי עם השנים.

לכך מתוסף הנתון העולה מבדיקה של מחויבות הנוער היהודי לבטחון המדינה, על פי הערכותיהם של בני הנוער היהודים מול הערכותיהם של המבוגרים היהודים את בני הנוער. בתשובה לשאלה, "יש ויכוח אם בני הנוער היום מוכנים לעשות מה שצריך כדי להבטיח את בטחון המדינה. מה דעתך, האם היום בני הנוער פחות מוכנים מבעבר, יותר מוכנים, או כמו שהם היו בעבר?", נמצא כי 54% מבני הנוער היהודים חושבים כי מחויבות הנוער לבטחון המדינה נמוכה מבעבר, לעומת 62% מבין המבוגרים היהודים. בהמשך לנתון הזה, כ-12% מהמבוגרים היהודים חושבים שהנוער היום מוכן לעשות למען בטחון המדינה יותר מכפי שהיה מוכן בעבר, לעומת 31% מבני הנוער היהודים עצמם. אמנם, רבים מבני הנוער תופסים את מחויבות בני הנוער לבטחון המדינה כחלשה מבעבר, אך כשליש מהם רואים את המחויבות של בני הנוער לבטחון המדינה בעידן זה של האינתיפאדה השנייה כחזקה יותר בימינו. בכל מקרה - הערכות הנוער את עצמם חיוביות יותר בהיבט זה מהערכות המבוגרים. הערכתו של הנוער לגבי מחויבותו לבטחון המדינה, היא נקודת אור מסוימת מול הערכותיו הפסימיות את זיקתו לארץ ומחויבותו לערכי הדמוקרטיה.

מקורות והערות:

ראה אשר אריאן, דוד נחמיאס, דורון נבות ודניאל שני, "הדמוקרטיה בישראל: דו"ח מעקב 2003 פרויקט 'מדד הדמוקרטיה' ". ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2003. מראה מקום בהמשך המדד: עמ' 161, תרשים 5.7.

 

ואלה הן המדינות שנכללו במדגם הפרויקט: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, אירלנד, אנגליה, אסטוניה, ארגנטינה, ארה"ב, בולגריה, גרמניה, דנמרק, דרום אפריקה, דרום קוריאה, הודו, הולנד, הונגריה, טיוואן, יוון, יפן, מקסיקו, ניו-זילנד, נורווגיה, ספרד, פולין, פינלנד, צ'ילה, צ'כיה, צרפת, קוסטה ריקה, קנדה, קפריסין, רומניה, שוודיה, שווייץ, תאילנד. מידע על דעת הקהל במדינות הללו אינו קיים לגבי  כלל ההיבטים הנבחנים בסקר שבמדד.

המדדים הכמותניים ששולבו במחקר פותחו ויושמו על-ידי גופי מחקר בינלאומיים שונים בהם: Minorities at Risk, Polity, United Nations Human Development Project, The International Country Risk Guide, Freedom House, Transparency International, Heritage Foundation, והחוקרים Arthur Banks, Arend Lijphart ו-Michael Gallagher. הנתונים להשוואה הבין-מדינתית בנושא דעת קהל נלקחו ממחקרים בינלאומיים, ובעיקר מה- World International Social Science Project.

 

סקר הדמוקרטיה 2004: "מספר מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים" ("מסכים", "מסכים בהחלט" - מתוך 4 קטגוריות);

סקר נוסף שערך מכון כרמל והציגו גל ואזרחי בסקר מכון כרמל הנוסח הוא: "האם אתה בטוח שתישאר בארץ, כלומר, שלא תעבור לגור לצמיתות בחוץ לארץ" (1-5)

סקר הנוער 2004

ד"ר רפאל ונטורה קודד וניתח את התשובות לשאלה זאת.

הסקר נערך במסגרת מחקר משווה בינ"ל בנושא האזרחות, שבו השתתפו 24 מדינות. המחקר נערך ע"י הארגון הבינ"ל להערכת הישגים בחינוך (IEA). חוקרת ראשית במחקר בישראל היתה פרופ' אורית איכילוב. אוכלוסיית המחקר בארץ היוותה מדגם מייצג של בני הנוער הישראלים בכיתות י"א - 2103 תלמידים מהמגזר הערבי ו-4423 תלמידים בבתי ספר יהודיים. הסקר נערך במדינות השונות בשנים 1999-2000. השאלה שנשאלה היתה זהה לנוסח בשאלון המדד לדמוקרטיה, "באיזו מידה אתה מתעניין בפוליטיקה?" (במידה רבה/ במידה מסוימת).

השאלות לגבי השסע העדתי ושסע העלייה הופנו לבני נוער יהודים בלבד

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד