בין דמוקרטיה ערכית ודמוקרטיה פ
בין דמוקרטיה ערכית ודמוקרטיה פ

אוקי מרושק קלארמן היא מנהלת חינוכית במדרשת אדם

 

מדד הנוער והדמוקרטיה מתייחס אל הדמוקרטיה הקיימת כתהליך פרודצדורלי ואינו נוגע בהיבטים מהותיים וביקורתיים שלה

 

במדד הדמוקרטיה הישראלית 2004, אשר פורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, יש לדעתי כמה בעיות מרכזיות. המכנה המשותף שלהן הוא  ניתוק מעולם הנחקרים, ממינו, ממעמדו וממצבו החברתי פוליטי של הנחקר. ניתוק זה מקשה מאוד על קבלת תמונה אמיתית של יחס הנוער לדמוקרטיה ולפוליטיקה.

הבעיות שברצוני להצביע עליהן הן:

1) היכרות מוגבלת של תרבות הנוער, הבאה לביטוי בשאלות שהוצגו למשתתפים ובמסקנות שהוסקו מתשובותיהם. הנוער בחלקו מבין באופן שונה לחלוטין את תפקידו הפוליטי, את המושג פוליטיקה ואת הדרך שלו להשפיע על המציאות. השאלון מתעלם מעולם בני נוער, ובודק באיזו מידה הם מתעניינים בפוליטיקה של המבוגרים ובאמצעים של עולם המבוגרים, ובכך הוא מחמיץ את יחסם לפוליטיקה באופן כללי ולדמוקרטיה בפרט.

א) בני נוער בבתי הספר התיכוניים עסוקים בבחינות הבגרות.

מאחר שעיקר עיסוקם של בני הנוער השייכים לקבוצות המרכזיות בחברה הישראלית הוא בלימודים לקראת בחינות הבגרות, ראוי היה לשאול אותם האם היו מעורבים חברתית ופוליטית בנושאים הקשורים לבית הספר וללימודים. האם התלוננו על צורת ההוראה, האם השתתפו בשביתות תלמידים. כיצד הם פועלים כשזכויותיהם בבית הספר נפגעות? מעורבות בתחומים החשובים להם היתה מלמדת על יחסם לרעיון הדמוקרטי, אולי לא פחות מבירור יחסם לפעילות פוליטית השייכת לעולם המבוגרים.

מכלול המאפיינים של בני הנוער שציינו אינו מופיע במחקר. המחקר שואל על יחסם של בני הנוער לדמוקרטיה ולפוליטיקה בשפה זרה להם. העובדה ששפת המחקר זרה לבני הנוער איננה מעידה בהכרח שהממצאים אינם נכונים, אך היא גם מעלה סימן שאלה על תקפותם.

ב) בני נוער, בחלקם הגדול, מתקשרים היום באמצעות האינטרנט. 

האינטרנט הוא כלי מרכזי של בני הנוער לקבלת מידע, לביטוי עמדות וליצירת קשר עם מגזרים באוכלוסייה. השאלות במחקר, הבודקות את יחס הנוער להשתתפות פוליטית, נשאלות בכלים של דורות אחרים. הנוער נשאל: "כל כמה זמן אתה מתעדכן בנעשה בפוליטיקה דרך הטלוויזיה, הרדיו או העיתונות?". העובדה שהאינטרנט אינו מופיע במחקר איננה שולית, כי דרכו בני הנוער מביעים את מחאתם הפוליטית, את דעותיהם ורשמיהם מהנעשה בארץ ובעולם.

ג) בני נוער יהודים עסוקים בשאלת גיוסם לצה"ל.

המחקר מדגיש את הממצאים המדאיגים על יחסו של הנוער לסירוב לשרת בצה"ל. אבל תופעת הסירוב לא פוענחה בו. היא טופלה באופן שטחי, שאיננו מאפשר להבין אותה לעומק. סירוב יכול להיות גלוי ויכול להיות סמוי. תופעת הסירוב הסמוי לא נחקרה כלל והיא אולי המשמעותית ביותר.

חשוב להדגיש בהקשר זה, שהסירוב הסמוי הפך להיות כלי משמעותי ביותר בחיים הפוליטיים בחברה הישראלית, והוא נחשב בטעות כפסיביות חברתית פוליטית. אזרחי מדינת ישראל הערבים סירבו, אחרי אירועי אוקטובר, להשתתף בבחירות. סירוב לגיטימי זה הוצג כפסיביות וחוסר מעורבות פוליטית, אך הוא ביטא מעורבות אזרחית ורצון עז להשפיע על הדמוקרטיה הישראלית.

נשים שוקלות היום להשתמש בפסיביות חברתית פוליטית (בדומה לערבים), ככלי להשפעה על המערכת הדמוקרטית. ההבנה כי סיכוייהן להיבחר אפסי גורמת לרבות מהן לשקול אפשרות להודיע למפלגות על הימנעות מהשתתפות פוליטית בהמשך. ייתכן שתהיה למגמה זו השפעה, ושהרצון לזכות בקולותיהן יגרום לגברים לשכנע אותן לחזור למערכת הפוליטית בדרך מכובדת יותר מזו הנהוגה כלפיהן היום.

בני נוער התומכים בסירוב מבטאים בכך את מעורבותם הפוליטית. השאלה המטרידה היא כמובן מדוע הם בוחרים בכלי זה.

הבחירה בסירוב, בצד הרצון באיש חזק, היא ממצא מתמיה מאוד, אך המשמעות שלה לא נבדקה, וכמוה הקשרים רבים אחרים בין חלקי המחקר. תופעות שונות המופיעות במחקר לא פוענחו כמכלול, אלא כאוסף נתונים שאין לכאורה כל קשר ביניהם.

ד) בני נוער עסוקים בשאלות של זהות מינית ומגדרית.

אין בוודאי כל חידוש בעובדה ששאלות של זהות מינית מטרידות את בני הנוער. אבל יש בהחלט חידוש ביחסם של בני נוער לזהות שאיננה חד-מינית ולקיום יחסים עם בני אותו מין. בני הנוער מבטאים את יחסם זה, שיש מי שיראו בו מהפכה  חברתית פוליטית, גם באמצעות קרנבלים ססגוניים וגם בקיום יחסי מין מסוג זה, בגלוי או בהיחבא. שלושת הדרכים שציינתי (קרנבלים, שינוי דפוסי היחסים המיניים בגלוי ובהיחבא)  הן דרכים חדשות לפעילות ולמחאה פוליטית. על אף אחת מהן לא נשאלו בני הנוער במחקר.

ה) בני נוער ערבים מוטרדים ממקומם בחברה הישראלית וביחסה אליהם.

השאלון אינו מפנה כל שאלה המתייחסת לבני הנוער הערבים ובעיותיהם בנפרד. בני נוער אלו חיים מציאות פוליטית שונה מזו של היהודים, ודרכי הביטוי הפוליטיות שלהם שונות. החברה הערבית מנהלת מוסדות פוליטיים משלה (ועדת המעקב למשל), והיא גם שותפה לחיים הפוליטיים הכלליים. כיצד פועלים בני נוער ערבים המעורבים פוליטית, מהן החרדות שלהם מפני פעילות מסוג זה? האם ההימנעות שלהם מפעילות דומה לזו של היהודים? האם סיבותיה דומות? המחקר מפנה שאלות אחידות לכל בני הנוער, ומסיק מסקנות אחידות מתשובותיהם. היכרות עם בני הנוער היהודים והערבים מלמדת שאין מקום להסקת מסקנות כוללת לקבוצות שמציאות חייהם שונה כל כך.

ו) בני נוער משכבות כלכליות נמוכות (ההולכות ומתרחבות בימים אלו) עסוקים בהישרדות קיומית. המחקר מברר את יחסם של בני הנוער לסוציאליזם ולקפיטליזם כדי ללמוד על עמדת בני הנוער לסוגיות חברתיות כלכליות. רבים מבני הנוער אינם יודעים את משמעות המושגים ולכן אין לתשובותיהם ערך רב. ראוי היה לנסח את השאלות בתחום זה בדרך שתבטיח את הבנת הנשאלים.

בני נוער משכבות כלכליות נמוכות אינם שותפים בדרך כלל לפעילות פוליטית, בגלל טרדות קשות אחרות. החוקרים אינם בודקים את השונות בין בני נוער משכבות שונות, ומסקנותיהם אחידות לגבי כל בני הנוער. אחידות זו איננה תורמת להבנת יחסם של בני הנוער לדמוקרטיה.

כמו בני הנוער השייכים לשכבות כלכליות נמוכות, ובני נוער ערבים, כך גם בניהם של עובדים זרים פועלים במציאות שונה לחלוטין. היעדרם ניכר גם כנחקרים וגם בשאלות על יחס הנוער הישראלי לדמוקרטיה. היחס לעובדים הזרים יכול ללמד אותנו רבות על מצב הדמוקרטיה הישראלית בכלל ועל עמדת בני הנוער בפרט.

2) המחקר מתעלם התעלמות מוחלטת מההתפתחות הפוליטית של עליית כוחה של החברה האזרחית בישראל בפרט ובעולם כולו, כמענה לדמוקרטיה הפורמלית. החוקרים מנסחים את השאלות על יחס הנוער לדמוקרטיה בקטגוריות מיושנות, על פי תפיסתי, המבחינות בין דמוקרטיה ערכית ודמוקרטיה פורמלית. המערכת הפוליטית היום מורכבת יותר, ומורכבות זו לא באה לביטוי בשאלות הסקר ובתוצאותיו. התיאוריה הפוליטית מכירה היום במרכזיותה של החברה האזרחית בחיים הפוליטיים, אך אף אחת מהשאלות במחקר איננה מתייחסת לפעילות בני הנוער במסגרת החברה האזרחית.

3) הנחות היסוד של החוקרים על מהות הדמוקרטיה אינן מתייחסות להתפתחויות שחלו בתחום ההגות הדמוקרטית. הגישות החדשות מתייחסות לדמוקרטיה רב-תרבותית, לדמוקרטיה פמיניסטית, לסוציאל-דמוקרטיה הקלאסית וזו החדשה, לליברליזם ולניאו-ליברליזם. כל אלה אינם מקבלים ביטוי במחקר. על פי שאלות המחקר, החוקרים רואים את הדמוקרטיה בעיקר כפרוצדורה ולא כמערכת ערכים, הם אינם שואלים שאלות מהותיות מעניינות ולפיכך מקבלים מהנוער תשובות בהתאם. המסקנה שהם מסיקים היא, שהנוער מתייחס לדמוקרטיה בעיקר כמערכת פורמלית. גם אם מסקנתם נכונה, אין לדעת זאת, כי השאלות שנשאלו אינן מאפשרות ביטוי לעמדה שונה.

4) השאלות שנשאלו בני הנוער כדי לברר את עמדתם בסוגיה של שוויון בין המינים. הפוליטיקה של המגדר, בניגוד לדרך שבה היא מוצגת במחקר, איננה עוסקת בשאלה של ייצוג נשים כסוגיה מרכזית בתחום החברתי-פוליטי. הנושאים המעסיקים נשים בהקשר של שוויון בין המינים אינם מופיעים כלל במחקר. השאלה היחידה שנשאלה בתחום המגדר מבקשת התייחסות למשפט "גברים הם מנהיגים פוליטיים מוצלחים יותר מנשים". ואולם בני נוער עסוקים בשאלות מגדריות שונות לחלוטין, כמו השאלות האם בנות ובנים צריכים למלא אותם תפקידים בצבא, מי צריך לחזר אחרי מי, כיצד יחולקו התפקידים ביניהם כשיבנו את משפחתם ועוד.

5) המחקר לוקה בחוסר דמיון לגבי התהליכים המורכבים המתרחשים בחברה הישראלית. השאלות שנשאלו בני הנוער לגבי מרכיבי הזהות שלהם אינן מאפשרות להם להביא לביטוי את מורכבות עמדתם בשאלות אלו. כך, לדוגמה, נשאלים בני הנוער על חשיבות השפה העברית, והחוקרים מבררים אתם אם חשוב לדבר עברית. בני הנוער אינם נשאלים אם חשוב לדבר רוסית, אמהרית, ערבית או כל שפה אחרת. 

6) מעניין לעקוב אחר הנושאים שאינם מופיעים במחקר: איכות הסביבה, היחס לגלובליזציה, יחס הנוער לעובדים הזרים (מהגרי העבודה), יחס הנוער לסמים ועוד. אם היו נושאים אלה באים לידי ביטוי, המחקר היה בעיני רלוונטי יותר לחיי האזרחים בכלל והנוער בפרט.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד