סקר היצע בתחום התרבות, יוני 98
סקר היצע בתחום התרבות, יוני 98

סקר היצע התרבות בא לבדוק את המבחר התרבותי העומד לרשות תושבי ישראל בתחומי האמנויות והפעילויות האחרות של בילוי הפנאי, כמו חוגים, הרצאות, טיולים וכדומה. הסקר נערך במתכונת זהה לסקר ההיצע שנערך ב1990- במסגרת המחקר המשווה "תרבות הפנאי בישראל  1970-1990", במטרה לעמוד על השינוי שחל בהיצע בין התקופות.

סקר ההיצע נערך בשני השבועות האחרונים של חודש מאי 1998, על פי מוספי התרבות והפנאי של העיתונות הארצית והמקומית בתאריכים 22.5.98  ו29.5.98-. במסגרת הסקר נבדקו 32 יישובים שכולם נבדקו גם בסקר 1990 והם כוללים את שלוש הערים הגדולות; 14 ערים בינוניות בנות 50,000-200,000 תושבים    ובהן אחת חדשה (אחרי קום המדינה), אשדוד; 15 ערים קטנות בנות  20,000-50,000  תושבים ובהן שבע ערים חדשות. הסקר בירושלים נערך בשני השבועות הראשונים של מאי, כיוון שבשני האחרונים התקיים בעיר פסטיבל ישראל, שהיטה את הנתונים.

כאמור, נערך הסקר במתכונת זהה לסקר ההיצע 1990. ואולם בין השנים חל שינוי מסוים בערי המדגם ושינוי בולט במקורות האינפורמציה ובשיטת השיווק והפרסום. אוכלוסיית ערי המדגם גדלה ב15%- בין 1990 ל1998-. שיעור הגידול הרב ביותר היה בערים הקטנות (32% בחדשות ו24%- בוותיקות).  ירושלים והערים הבינוניות גדלו ב15%- ובתל אביב וחיפה נרשם גידול של 4%. 

בנוסף לשינוי בהיקף האוכלוסייה בין שתי שנות הסקר חל שינוי גדול במפת הבילוי של ישראל. בין 1990 ל1998- קמו מרכזי קניות ובילוי גדולים מחוץ לערים,  וגם חלק גדול מהקיבוצים והיישובים העירוניים הקטנים הקימו מרכזי בילוי. לתהליך זה השפעה ניכרת על מפת מקומות הבילוי וייתכן מאוד שהשינוי בהיקף  ההיצע בערים הקטנות נובע מהעובדה שתושבי יישובים אלה מבלים את זמנם הפנוי במרכזים אלה.

תהליך שני, שגם לו יש השפעה על ממצאי הסקר, הוא תהליך ההפרטה שחל בישראל מאז 1990. כל מקומות הבילוי החדשים הם פרי יזמה פרטית. הבילוי המוצע בהם הוא בתשלום וחלק ניכר ממנו, בעיקר במרכזים שהוקמו בקיבוצים, מיועד לילדים. לעובדה זו יש, קרוב לוודאי, השפעה על מספר הפעילויות לילדים ובעיקר האירועים בסקר ההיצע, שהוא נמוך מאוד בהשוואה לסקר 1990. במלים אחרות,  ניתן להניח שההיצע לילדים גדול יותר מכפי שהוא בא לידי ביטוי בנתוני הסקר, אבל הוא כולו היצע בתשלום וניצולו מותנה בכך שהצרכנים הפוטנציאליים יהיו בעלי רכב פרטי ובעלי יכולת לשלם את מחיר הכניסה.

מספר מקורות האינפורמציה הארציים קטן מאז 1990 בשל סגירת העיתונים: "חדשות", "דבר" ו"על המשמר". מספר המקומונים כמעט ולא השתנה. אבל, אופי המדריכים השתנה באופן בולט וגם שינוי זה משקף, במידה רבה, את מדיניות השוק החופשי המאפיינת את סוף שנות התשעים.

 ב1990- הוגש ההיצע במוספי התרבות כשירות לציבור והיצרנים לא נדרשו לשלם עבור הפרסום. רק צורות בילוי שלא נחשבו בעיתונות "ראויות לפרסום", כמו מועדוני לילה או אירועים מזרחים מובהקים, לא נכללו במדריכים, ועובדה זו היתה לנו אינדיקטור להבחנה בין "תרבות לגיטימית" לפעילות שלא נחשבה "תרבות".

ב1998- חלק גדול מהאירועים אינו מתפרסם בחינם, אלא בתשלום, מתכונת הפרסום בטורים בתשלום, זהה לחלוטין לפרסום בעמודי החינם וגם מבחינת סוגי ותוכני האירועים אין הבדלים. אבל בעמודי החינם מופיעים אירועים בציון מקום ושעה והם בדרך כלל אירועים המופקים בידי מפיקים ציבוריים כמו חברת המתנ"סים. בעמודי התשלום, לעומת זאת,  מופיע שם האירוע  ללא מועד והמעוניינים מתבקשים להתקשר למפיקים, שהם תמיד פרטים, וקרוב לוודאי, להתחייב בתשלום. גם לעובדה זו השפעה על היקף הנתונים בסקר ההיצע וייתכן מאוד שהמספר הכללי של האירועים ב1998- גבוה יותר מכפי שהוא משתקף בסקר. יחד עם זאת, אין ספק שבין שתי שנות הסקר חל צמצום ניכר בהיצע האירועים  המוצעים לציבור במסגרות ציבוריות ובמחירים נמוכים יחסית.

ממצאי הסקר

בשני שבועות הסקר התקיימו ביישובי המדגם 1874 פעולות תרבות ובממוצע  937 פעולות לשבוע, הכוללות כ43%- סרטים ומופעי אמנויות במה, כ14%- תערוכות   ו43%- אירועים (חוגים, הרצאות, טיולים וכד'). מתוך 812 סרטים ומופעים תופסים סרטי הקולנוע 43% והצגות התיאטרון והסטנד-אפ כ27%-. המוסיקה הפופולרית  כ14%- והאמנותית כ9%-. מופעי הבידור מהווים כ5%- מהיצע המופעים ומופעי המחול 3%.

56% מהפעילויות הופקו בידי גורמים ציבוריים (גופים הנתמכים ע"י הממשלה ו\או השלטון המקומי ו\או גופים וולונטרים כמו ההסתדרות, ויצ"ו וכד')  ו44%-  ע"י מפיקים פרטיים.

 31% מכלל הפעילויות התקיימו בתל אביב, 26%  בירושלים ו28%- ב14- הערים הבינוניות. 10% מהפעילויות התקיימו בחיפה ורק 4% מהן התפלגו בין 14 ערים קטנות.

ממוצע הפעילויות לשבוע ב1998- קרוב מאוד לזה של 1990, שעמד על 974 לשבוע. אבל כיוון שבין השנים חל גידול באוכלוסייה ירד מספר הפעולות הממוצע לנפש במידת מה ועמד בשנת 1998 על 2.92 פעולות בשבוע ל10,000- תושבים, לעומת 3.22 ב1990-. הירידה הבולטת ביותר במספר הפעולות לנפש נרשמה בערים הקטנות ובעיקר הערים החדשות, שבהן ירד ממוצע הפעולות השבועי ל10,000- נפש  מ2.10- פעולות ב1990- ל0.72-  ב1998-. בקבוצת ערים זו, שגדלה יותר מכל  סוג יישוב אחר בין שתי תקופות הסקר  (32%), ירד מספר פעילויות התרבות בצורה דרמטית, ובעיקר בתחום האירועים שהיוו את המרכיב המרכזי בתפריט התרבות של הערים ב1990-. תופעה דומה, אך פחות חריפה, ניכרת בערים הקטנות הוותיקות.

לעומת זאת, בירושלים יש עלייה מרשימה בממוצע הפעולות לנפש בשבוע, שנובעת מהעובדה ששיעור הגידול במספר הפעילויות (30%) גדול בהרבה משיעור הגידול של האוכלוסייה.

לוח מס' 1

ממוצע פעילויות שבועי ל10,000- נפש, לפי גודל העיר, 1990, 1998

 

מופעים ותערוכות

אירועים

סך הכל

 

1990

1998

1990

1998

1990

1998

תל אביב

5.33

5.77

4.00

2.66

9.33

8.43

ירושלים

2.93

2.79

2.33

3.02

5.27

5.81

חיפה

3.03

2.62

2.88

1.15

5.92

3.77

ערים בינוניות

0.40

0.73

1.18

0.81

1.58

1.54

ערים קטנות ותיקות

0.75

0.59

0.95

0.37

1.70

0.96

ערים קטנות חדשות

0.53

0.61

1.57

0.11

2.10

0.72

כל המדגם

1.46

1.67

1.75

1.24

3.22

2.92

 

כאמור, מספר הפעילויות כמעט לא השתנה ביו שתי השנים. אבל בהרכב ההיצע ניכר שינוי בולט. ב1998- יש חלוקה כמעט פרופורציונית בין מופעים לאירועים ואילו ב1990- היה שיעור האירועים גבוה בהרבה (55%) מזה של המופעים  והסרטים (33%). שינוי הפרופורציה בין שתי השנים נובע, מצד אחד, מגידול במספר הסרטים והמופעים (כ36%-) והתערוכות (13%), ומצד אחר, מירידה ניכרת במספר האירועים. התופעה של גידול במופעים משותפת לכל סוגי היישוב פרט לערים הקטנות הוותיקות. גם הירידה במספר האירועים היא כללית ומשותפת לכל סוגי הערים, פרט לירושלים, שבה גדל מספר האירועים בשיעור ניכר מאוד.

השינוי הבולט ביותר בהתפלגות ההיצע בין סוגי הערים בין 1990 ל1998-  מתבטא בעלייה ניכרת מאוד בחלקה היחסי של ירושלים (מ19%-  מכלל ההיצע הארצי ב1990- ל26%- בהתאמה) ובירידה ניכרת בחלקן היחסי של הערים הקטנות, שעמד ב1990- על 9% מההיצע וב1998- על 4% ממנו.  גם בחלקה היחסי של חיפה בהיצע חלה ירידה ואילו בחלקן של תל אביב ושל הערים הבינוניות לא חל כל שינוי. הגידול בירושלים הוא פועל יוצא של גידול של 30% במספר הכולל של  הפעולות ובעיקר האירועים שגדלו ב53%-  ומהווים יותר ממחצית ההיצע בעיר. הירידה  הקלה בחלקה היחסי של חיפה נובעת כולה מירידה דרסטית באירועים (44%).  במופעים ובתערוכות חלו עליות קלות. הירידה בערים הקטנות היא בכל התחומים,  ובעיקר באירועים שהיוו ב1990- 63% מההיצע ביישובים אלה וחלקם ב1998- עומד על 31% ממנו.

 

לוח 2: היצע פעילויות התרבות 1990, 1998: חלוקה לפי תחומי תרבות ולפי גודל העיר במספרים מוחלטים

סכום של יחידות

מופעים

תערוכות

אירועים

סך הכל

גודל

סקר 90

סקר 98

סקר 90

סקר 98

סקר 90

סקר 98

סקר 90

סקר 98

תל אביב

278

303

60

99

255

185

593

587

ירושלים

137

163

71

71

166

254

374

488

חיפה

80

94

55

40

128

59

263

193

בינוניות

89

206

42

45

386

277

517

528

קטנה ותיקה

40

25

7

7

57

20

104

52

קטנה חדשה

17

21

0

1

54

4

71

26

סיכום כולל

642

812

235

263

1046

799

1923

1874

 

 

היצע פעילויות התרבות 1990, 1998:

חלוקה לפי תחומי תרבות ולפי גודל העיר באחוזים (מתוך סה"כ הפעילויות בתחום)

סכום של יחידות

מופעים

תערוכות

אירועים

סך הכל

גודל

סקר 90

סקר 98

סקר 90

סקר 98

סקר 90

סקר 98

סקר 90

סקר 98

תל אביב

43%

37%

26%

38%

24%

23%

31%

31%

ירושלים

21%

20%

30%

27%

16%

32%

19%

26%

חיפה

12%

12%

23%

15%

12%

7%

14%

10%

בינוניות

14%

25%

18%

17%

37%

35%

27%

28%

קטנה ותיקה

6%

3%

3%

3%

5%

3%

5%

3%

קטנה חדשה

3%

3%

0%

0%

5%

1%

4%

1%

סיכום כולל

642

812

235

263

1046

799

1923

1874

 

בין 1990 ל1998- חל גידול בהיצע בכל תחומי אמנויות הבמה והסרטים, פרט לתחום המוסיקה הפופולרית.  מבחר סרטי הקולנוע גדל בכ21%- ומבחר הצגות  התיאטרון (כולל סטנד-אפ)  עלה מאוד  (כ58%- ). שיעורי גידול בולטים מאוד חלו גם במחול ובבידור, שהכפילו את שיעור הפעילות שלהם. ואולם יש להביא בחשבון שבשני המקרים מדובר בסוגי אמנות שחלקם היחסי בכלל ההיצע אינו גדול. לעומת זאת, בתחום המוסיקה הפופולרית חלה ירידה של 14%.

על אף הגידול בהיצע הסרטים וההצגות בין 1990 ל1998-, חלקו היחסי של הקולנוע כמעט לא השתנה וחלקו היחסי של התיאטרון גדל אך במעט  (כ6%-) . גם המחול והבידור, שהיו בתחתית סולם ההיצע ב1990-, לא שינו את מיקומם, למרות גידול קל בחלקם היחסי: מחול מ2%- מההיצע ל3%- והבידור מ3%-  ל5%- מכלל ההיצע. לעומת זאת, חל שינוי הבולט מאוד במיקומה של המוסיקה הפופולרית. ב1990- היה חלקה היחסי של המוסיקה הפופולרית (20%) זהה כמעט לזה של התיאטרון וכפול בשיעורו מחלקה של המוסיקה האמנותית (9%) באותה שנה. ב1998- תופסת המוסיקה הפופולרית 14% מההיצע והפער בינה לבין המוסיקה האמנותית הצטמצם.

 

לוח 3: שינויים בהתפלגות סוגי המופעים בין 1990 ל1998-

תחום / שנה

1990

1998

קולנוע

45%

43%

תיאטרון

21%

24%

מחול

2%

3%

מוסיקה אמנותית

9%

9%

מוסיקה פופולרית

20%

14%

בידור

3%

5%

סטנד אפ

..

3%

סך הכל            N

642

812

 

התופעה הבולטת ביותר  בהרכב המוסדות היצרניים היא היפוך הפרופורציות בין מפיקים ציבוריים לפרטיים בין שתי שנות הסקר. ב1990-  היה חלקם של המפיקים הפרטיים גדול יותר משל הציבוריים (54% פרטיים ו46%- ציבוריים בהתאמה).  ב1998- התמונה הפוכה והמגזר הציבורי הוא הגורם הדומיננטי בתחום התרבות.

העלייה בחלקם היחסי של  המפיקים הציבוריים ניכרת בכל תחומי האמנות ובעיקר בתחומי האמנויות הקאנוניות: תיאטרון ומוסיקה אמנותית, שבכל אחד מהם היה חלק נכבד למפיקים פרטיים ב1990- (62% במוסיקה ו42%- בתיאטרון),  ב1998- מופקים ברובם הגדול על ידי המוסדות הציבוריים.  גם בתחום המוסיקה הפופולרית, שהופק כמעט כולו בידי המגזר הפרטי ב1990-, ניכרת עלייה מרשימה בחלקם של יצרנים ציבוריים. תופעה דומה, אף כי בהיקף קטן יותר, ניתן לראות גם בתחומי התערוכות והאירועים. עליית חלקו של המגזר הציבורי בתחומי  אמנויות הבמה נובעת, קרוב לוודאי, מאימוץ מוסדות פרטיים על ידי הממשל והרשויות המקומיות והפיכתם למוסדות ציבוריים. התופעה בולטת מאוד בתחומי המוסיקה, התיאטרון והמחול, שבהם גדל מספר המוסדות הנתמכים ב50%-  מאז 1990 (1).

 

לוח 4: מפיקים ציבוריים ומפיקים פרטיים לפי תחומי האמנות באחוזים

 

ציבורי

פרטי

 

1990

1998

1990

1998

קולנוע

1%

0%

99%

100%

תיאטרון

58%

88%

42%

13%

מחול

100%

62%

0%

38%

אמנות

38%

94%

62%

6%

פופ

10%

36%

90%

64%

בידור

10%

3%

90%

97%

תערוכה

59%

71%

41%

29%

אירוע

62%

70%

38%

30%

סיכום כולל

46%

56%

54%

44%

 

השינוי בהרכב המוסדות המפיקים מתבטא גם באופן פריסת היצרנים הציבוריים והפרטיים בין סוגי הערים. ב1990- שלט המגזר הפרטי בערים הגדולות ובעיקר בתל-אביב וירושלים  (70%  מההיצע), ואילו בערים הבינוניות והקטנות  פעלו בעיקר יצרנים ציבוריים. ב1998- התמונה הפוכה. בערים הגדולות, ובעיקר תל אביב וירושלים, עיקר ההיצע מופק בידי מפיקים ציבוריים ואילו בערים הקטנות יורד חלקם של המפיקים הציבוריים ואת מקומם תופסים הפרטיים.

לוח 5:  מפיקים ציבוריים ופרטיים ע"פ סוגי ערים ב1990- וב1998- (באחוזים)

 

ציבורי 90

ציבורי 98

פרטי90

פרטי 98

ת"א

30%

53%

70%

47%

י-ם

30%

61%

70%

39%

חיפה

49%

46%

50%

54%

בינונית

77%

60%

23%

40%

קטנה ותיקה

58%

40%

42%

60%

קטנה חדשה

76%

65%

24%

35%

סיכום כולל

46%

56%

54%

44%

 

לשינוי בהרכב הגופים המפיקים יש השפעה בולטת על פיזור תחומי האמנות בין סוגי הערים. הצבענו קודם לכן על העובדה שב1998- המגזר הציבורי מפיק את רוב מופעי אמנויות הבמה הקאנוניות וגם חלק ניכר ממופעי המוסיקה הפופולרית. לכן, פריסת אמנויות הבמה בארץ מותנית באופן הפעילות של המוסדות הציבוריים. מהנתונים המוצגים בלוח 5 ניתן לראות בבירור שהמוסדות הציבוריים הגדילו את  פעילותם בערים הגדולות. התוצאה היא שינוי במבנה ההיצע בסוגי היישוב השונים, שמתבטא מצד אחד בהעתקת מרכז הכובד של הקולנוע מהערים הגדולות לבינוניות, ומצד אחר, בתנועה הפוכה של  אמנויות הבמה, ובעיקר האמנוניות הקאנוניות, שחלקן גדל בערים הגדולות והצטמצם מאוד בסוגי הערים האחרות.

ב1990- התרכז היצע סרטי הקולנוע בעיקר בערים הגדולות (80%) ואילו ב1998- ירד ההיצע בערים הגדולות  במידה ניכרת מאוד ומרכז הכובד של הסרטים מצוי בערים הבינוניות, ששיעור הסרטים בהם עלה ביותר מפי שלושה. באמנויות האחרות (פרט לבידור)  מסתמנת תמונה הפוכה: עלייה בולטת בהיצע בערים הגדולות וירידה בערים הבינוניות והקטנות הוותיקות.

לוח 6: התפלגות המופעים לפי גודל הערים באחוזים

 

קולנוע

תיאטרון

מחול

מוסיקה אמנותית

 

1990

1998

1990

1998

1990

1998

1990

1998

תל אביב

38%

29%

51%

56%

67%

48%

25%

23%

ירושלים

26%

11%

12%

17% 

19%

43%

32%

45%

חיפה

16%

13%

10%

9%

8%

0

9%

14%

ערים בינוניות

11%

40%

15% 

12%

6%

5%

20%

14%

ערים קטנות ותיקות

 6% 

5%

6%

1%

0%

0%

13%

0

ערים קטנות חדשות

2%

2%

6%

5%

0%

5%

1%

4%

סך הכל  לתחום

289

350

137

216

12

21

56

73

 

מוסיקה פופולרית

בידור

סטנד אפ

סה"כ מופעים

 

1990

1998

1990

1998

1990

1998

1990

1998

תל אביב

55%

35%

39%

33%

..

64%

43%

37%

ירושלים

18%

35%

6%

21%

..

0%

21%

20%

חיפה

7% 

17%

20%

5%

..

5%

12%

14%

ערים בינוניות

16%

11%

20%

36%

..

23%

14%

25%

ערים קטנות ותיקות

3%

2%

14%

3%

..

9%

6%

3%

ערים קטנות חדשות

1%

0%

4%

3%

..

0%

3%

3%

סך הכל  לתחום (N)

131

113

17

39

..

22

642

812

 

השינויים שחלו במפת התרבות בין שתי שנות הסקר מתבטאים בשוני ניכר בתפריט התרבות של סוגי הערים. בשנת 1990 היוו סרטי הקולנוע מרכיב דומיננטי בהיצע התרבות של הערים הגדולות (בין 39% מההיצע בתל אביב ל59%- בחיפה).  האמנויות הקאנוניות היוו בערים אלה בין 24%  ל30%- מההיצע  והאמנויות העממיות (מוסיקה פופולרית ובידור) בין 17% ל28%-  ממנו. לעומת זאת, בערים הבינוניות והקטנות היה חלקו של הקולנוע בסל התרבות של הערים הבינוניות זהה בשיעורו לזה של האמנויות הקאנוניות, ובערים הקטנות החדשות אף נמוך ממנו, והאמנויות הקאנוניות היו המרכיב המרכזי בתפריט התרבות המקומי.

ב1998- התמונה הפוכה. בערים הגדולות חלה ירידה גדולה מאוד במשקלו של הקולנוע. בירושלים ותל אביב חלקו נמוך מחלקן של האמנויות הקאנוניות שמהוות כמחצית מההיצע  בכל עיר. לעומת זאת, בערים הבינוניות מהווים סרטי הקולנוע  את רוב ההיצע (68%), ובקטנות יותר ממחציתו. בשתי קבוצות הערים ירד מאוד חלקן היחסי של האמנויות הקאנוניות, ואם נצא מהנחה שאמנויות אלה מהוות מרכיב איכותי בסל התרבות של יישוב, נוכל לומר שרמת ההיצע בערים הגדולות  ב1998- גבוהה יותר מאשר ב1990-, ואילו בערים הבינוניות והקטנות היא נמוכה יותר מאשר בערים הגדולות וגם יותר מאשר ב1990-.

 

לוח 7:  הרכב תפריט התרבות של סוגי הערים השונות

 

שנה

תל אביב

ירושלים

חיפה

ערים בינוניות

ערים קטנות ותיקות

ערים קטנות חדשות

קולנוע

90

39%

55%

59%

36%

48%

35%

 

98

33%

25%

48%

68%

72%

33%

תיאטרון

90

25%

12%

18%

24%

20%

53%

 

98

41%

20%

19%

14%

16%

43%

מחול

90

3%

1%

1%

1%

0%

0%

 

98

3%

6%

0%

0%

0%

5%

מוסיקה אמנותית

90

5%

13%

6%

12%

18%

6%

 

98

6%

20%

11%

5%

0%

14%

מוסיקה פופולרית

90

26%

18%

13%

24%

10%

6%

 

98

13%

25%

20%

6%

8%

0%

בידור

90

3%

5%

4%

3%

5%

6%

 

98

4%

0%

2%

7%

4%

5%

סטנד אפ

90

..

..

..

..

..

..

 

98

5%

0%

1%

2%

8%

0%

סך הכל

90

100%

100%

100%

100%

100%

100%

 

98

100%

100%

100%

100%

100%

100%

סך הכל

90

278

137

80

89

40

17

N

98

303

163

94

206

25

21

 

בשנת 1998 התקיימו בתקופת המדגם 766 אירועים, מהם 36% הרצאות, דיונים, ימי עיון ושיעורים, כ31%-  סדנאות לרכישת מיומנות (מיוגה והתעמלות ועד ריקודי עם או בישול); כ15%-  פעילויות חובבים, תצוגות וערבי ראיונות, כ14%  סיורים וטיולים ועוד כ5%-  מסיבות ומפגשים חברתיים. במיון האירועים לפי תוכנם נמצא כי 29% מהם עסקו במודעות עצמית וסגנון חיים וכשיעור הזה  ב"יהדות וארץ ישראל", כ18%- מהאירועים עסקו באמנות ואומנות, כ15%-  בנושאים כללים ועוד כ9%- התחלקו בין ספרות ובעיות מדינה וחברה (ראה: לוח  מס' 8). 70% מהאירועים הופקו בידי מפיקים ציבוריים ו30%- בידי מפיקים פרטיים. 34% מהאירועים התקיימו בערים הבינוניות, 33% בירושלים, 22% בתל אביב, 7% בחיפה, 3% בערים הקטנות הוותיקות, וקצת פחות  מ1%-  בערים הקטנות החדשות.

כאמור,  בין 1990 ל1998- חלה ירידה כללית במספר האירועים  בכ28%-.  הירידה מתבטאת בעיקר בתחומי סדנאות המיומנות והמפגשים והמסיבות,  שירדו באופן דרסטי (-48% ו-83% בהתאמה).  לעומת זאת, חלה עלייה גדולה בסיורים וטיולים בארץ (58%). מספר אירועי העיון ולימוד לא השתנה. אבל בשל הירידה הכללית, חלקו היחסי של סוג אירועים זה ב1998- גדול בהרבה מאשר ב1990-. את הירידה בסדנאות המיומנות ובמסיבות ניתן לייחס לעובדה שסוגי פעילות אלה, שהם, על פי טבעם, רווחיים יותר מאשר פעילויות כמו הרצאות, או כנסים, אינם מוצעים יותר כשירות לציבור ומופקים בעיקר בידי יזמים פרטיים. על כן הם אינם מתפרסמים במדריכים בטורי האירועים, אלא מופיעים רק במדורים של מודעות  בתשלום. במבוא ציינו כי רוב האירועים המוצעים במדורים בתשלום אינם מציינים מקום ומועד, משום שקיום הפעילות אינו מובטח מראש, אלא מותנה במספר הנרשמים. יש להניח, על כן, שמספר הפעילויות בתחומים אלה גדול יותר בפועל, מכפי שהוא בא לידי ביטוי בסקר.

השינוי הבולט ביותר בנושאי האירועים בין שתי שנות הסקר הוא עלייה דרמטית (108%) בפעולות שנושאן יהדות ועלייה מתונה יותר בנושא ארץ ישראל  (18%). בה בעת, ירידה דרמטית לא פחות (-70%) בפעולות שנושאן אמנות ואומנות וירידה מתונה יותר (-20%) בפעולות שנושאן מודעות עצמית וסגנון חיים. העלייה הגדולה בנושאי יהדות וא"י נותנת ביטוי ממשי לעלייה בכוחו של המגזר הדתי, ואין זה מקרה שכמחצית מהפעילויות בנושאים אלה התקיימו בירושלים. לעומת זאת, יש להניח שהירידה בנושאי אמנות ואומנות אינה נובעת מירידה בעניין הציבורי בנושאים אלה, אלא מהעובדה שנושאים אלה רווחים, בדרך כלל, בסדנאות לרכישת מיומנות. מדובר בחוגים לריקודי עם או עמים, או במפגשים ומסיבות שכוללים שירה וריקודים. הירידה היא קרוב לוודאי פועל יוצא של הפרטת סוגי פעילות אלה, שנידונה בסעיף הקודם. גם הירידה בנושאים מודעות עצמית וסגנון חיים נובעת קרוב לוודאי מאותה סיבה עצמה, ועל כך תעיד הכמות הגדולה של מודעות בתשלום ומוסדות פרטיים העוסקים בתחומים אלה, החל בקורסים לבישול וכלה בכיתות למדיטציה ויוגה.

 

 

 

לוח 8: התפלגות סוגי האירועים לפי תוכנם, 1990, 1998 באחוזים

 

אמנות ואומנות

מודעות

א"י

יהדות

מדינה וחברה

 

90

98

90

98

90

98

90

98

90

98

עיון סה"כ

7.3%

7.6%

29.8%

28.4%

5.0%

1.4%

17.8%

25.2%

7.4%

9.0%

ס. מיומנות

57.8%

41.2%

37.1%

35.1%

0.0%

0.0%

0.2%

0.4%

0.0%

0.0%

מסיבה/מפגש

79.6%

18.4%

2.0%

0.0%

0.6%

0.0%

2.4%

18.4%

0.0%

0.0%

סיור/ טיול

0.5%

0.0%

0.0%

0.0%

97.0%

81.9%

0.0%

7.6%

0.0%

0.0%

חובבים

95.0%

15.0%

0.0%

0.0%

0.0%

0.0%

0.0%

5.0%

0.0%

0.0%

כל האחרים

33.5%

14.9%

3.6%

0.9%

7.8%

7.0%

4.8%

30.7%

20.9%

4.4%

סך הכל אחוזים

44.1%

18.2%

23.4%

21.0%

8.0%

12.8%

5.6%

15.9%

3.1%

3.9%

סך הכל מוחלט  N

457

139

243

160

83

98

58

121

32

30

 

ספרות

סגנון חיים

כללי

סך הכל

 

 

 

90

98

90

98

90

98

90

98

 

 

עיון סה"כ

13.8%

8.6%

0.8%

0.0%

18.1%

19.8%

281

278

 

 

ס. מיומנות

0.6%

0.4%

2.6%

19.3%

1.7%

3.5%

411

228

 

 

מסיבה/מפגש

0.0%

0.0%

5.0%

5.3%

10.0%

57.9%

219

38

 

 

סיור/ טיול

0.0%

2.9%

0.0%

0.0%

2.5%

7.6%

66

105

 

 

חובבים

5.0%

0.0%

0.0%

50.0%

0.0%

30.0%

7

20

 

 

כל האחרים

4.8%

9.6%

12.0%

11.4%

9.6%

21.1%

63

114

 

 

סך הכל אחוזים

4.2%

5.1%

3.0%

7.7%

8.6%

15.3%

1040

763

 

 

סך הכל מוחלט N

44

39

31

59

89

117

 

 

 

 

 

בין שתי שנות הסקר ירד מספר המפיקים הציבוריים ב18%- ומספר הפרטיים ב34%-. הירידה במספר המפיקים הציבוריים היא ממשית. לעומת זאת, הירידה במספר המפיקים הפרטיים נובעת, לדעתנו, במידה רבה, משיטת הפרסום שעליה דברנו במבוא וייתכן מאוד שמספר האירועים הפרטיים גדול יותר מכפי שהוא מיוצג בסקר. בנוסף לשינוי במספר המפיקים בין שתי השנים, השתנה, במידת מה, היחס בין מפיקים פרטיים לציבוריים. החלק היחסי של המפיקים הציבוריים גדל והוא עומד  ב1998- על 70% מכלל המפיקים (לעומת 66% מהם ב1990-).

השינוי הבולט ביותר בהרכב המפיקים בין שתי שנות הסקר חל בתל אביב, שבה גדל חלקם של המפיקים הציבוריים בשיעור דרמטי (מ32%- ב1990- ל63%- ב1998-). חלקם היחסי של המפיקים הציבוריים עלה בשיעור מתון בערים הבינוניות. בשאר סוגי היישוב ירד חלקם של המפיקים הציבוריים והירידות בולטות מאוד בירושלים ובערים הקטנות הוותיקות.

   

לוח 9: אירועים, לפי גוף מפיק 1990, 1998

באחוזים מסך האירועים בכל עיר

 

ציבורי

פרטי

 

1990

1998

1990

1998

תל אביב

36%

62%

64%

38%

ירושלים

81%

63%

19%

37%

חיפה

66%

52%

34%

48%

בינוניות

76%

87%

24%

13%

קטנות ותיקות

79%

50%

21%

50%

קטנות חדשות

87%

75%

13%

25%

סך הכל

67%

70%

33%

30%

 

כאמור, הירידה הכללית באירועים ניכרה בכל סוגי הערים פרט לירושלים, שבה היתה עלייה ניכרת (45%). אבל הירידות הגדולות ביותר היו בערים הקטנות (68% בוותיקות ו93%- בהתאמה). בשנת 1990 התקיימו 16% מהאירועים בירושלים ו10%- מהם בערים הקטנות. ב1998- חלקה של ירושלים בכלל האירועים הוא 32%  ואילו חלקן של הערים הקטנות ירד ל4%-  (ראה לוח מס' 2). הירידה באירועים  שינתה באופן דרסטי את הרכב סלי התרבות של הערים. ב1990- היוו האירועים   קרוב למחצית מההיצע התרבותי בערים הגדולות ובערים הקטנות הוותיקות,  ואילו בערים הבינוניות ובערים הקטנות החדשות היוו האירועים את רוב הפעילות (75%).

 ב1998- ירד חלקם היחסי של האירועים בכל סוגי היישוב פרט לירושלים, והם מהווים כ30%- מהפעילויות בתל אביב וחיפה, כ52%- בירושלים ובערים הבינוניות ורק כ5%- מהפעילות המועטת בערים הקטנות החדשות (ראה לוח מס' 2). בניגוד למופעים, שהם פעילות כלל ארצית ומופקים בחלקם הגדול בתל אביב ובערים הגדולות האחרות, האירועים הם פעילות קהילתית מקומית ואין ספק  שהשינוי שחל בין שתי שנות הסקר בתחום האירועים מצביע על ירידה בפעילות הקהילתית, או לפחות בפעילות הקהילתית המוצעת על ידי הציבור.

סיכומים ומסקנות

ניתן לסכם את השינויים  הבולטים ביותר בין 1990 ל1998- בכמה נקודות.

1. במבוא צוינו השינויים שחלו במפת מקומות הבילוי ובשיטת הפרסום של האירועים. כלומר, את הקמת מרכזי הקניות והבילוי מחוץ למקומות יישוב ואת העובדה שחלק ניכר מהאירועים (מסיבות, מפגשים, חוגים וכד'), שפורסמו בחינם בעיתונות המקומית מתפרסמים היום בתשלום וקיומם אינו מובטח. לשני גורמים אלה יש השפעה על ממצאי הסקר. כאמור, ייתכן שהכמות הממשית של האירועים המתקיימים ב1998- אינה משתקפת בסקר במלואה. יחד עם זאת, אין ספק שבין שתי שנות הסקר חל צמצום ניכר בהיצע האירועים המוצעים לציבור במסגרות ציבוריות ובמחירים נמוכים יחסית.

2.  המספר הכולל של הפעילויות שהוצעו לציבור כמעט לא השתנה ביו שתי שנות הסקר. אבל בהרכב ההיצע ניכר שינוי בולט. ב1998- יש חלוקה כמעט פרופורציונית בין מופעים לאירועים ואילו ב1990- היה שיעור האירועים גבוה בהרבה (55%) מזה של המופעים והסרטים (33%). שינוי הפרופורציה בין שתי השנים נובע, מצד אחד, מגידול במספר הסרטים והמופעים (כ36%-) והתערוכות (13%), ומצד אחר, בירידה ניכרת במספר האירועים.

3.  חל שינוי משמעותי מאוד בהתפלגות ההיצע בין סוגי הערים והוא מתבטא, בעיקר, בעלייה ניכרת בחלקה היחסי של ירושלים, ובירידה דרסטית בחלקן היחסי של הערים הקטנות, שהפעילות התרבותית בהן הצטמצמה בשיעור של 55%  בין שתי השנים, בעיקר בשל הירידה באירועים שהיו המרכיב המרכזי בפעילות התרבותית שלהם ב1990-.

4. חל שינוי מהותי בהרכב הגורמים המפיקים את ההיצע. ב1990- חלקם היחסי של המפיקים הפרטיים היה גדול יותר משל הציבוריים. ב1998- התמונה הפוכה והמגזר הציבורי הוא הגורם הדומיננטי בתחום התרבות. גם בפיזור הארצי של סוגי המפיקים חל מהפך. ב1990- שלט המגזר הפרטי בערים הגדולות ואילו  בערים הבינוניות והקטנות פעלו בעיקר יצרנים ציבוריים. ב1998- התמונה הפוכה.  בערים הגדולות ובעיקר תל אביב וירושלים עיקר ההיצע מופק בידי מפיקים ציבוריים, ואילו בערים הקטנות ירד חלקם של המפיקים הציבוריים ואת מקומם תפסו הפרטיים.

5.  חל  שינוי מהותי בפיזור ההיצע בין סוגי הערים, שמתבטא מצד אחד בהעתקת מרכז הכובד של הקולנוע מהערים הגדולות לבינוניות, ומצד אחר, בתנועה הפוכה של  אמנויות הבמה ובעיקר האמנויות הקאנוניות (תיאטרון, מחול ומוסיקה אמנותית), שחלקן גדל בערים הגדולות והצטמצם מאוד בערים האחרות.

6. חל שינוי מהותי בתפריט התרבותי של סוגי הערים. בשנת 1990 היוו סרטי הקולנוע כמחצית מהיצע התרבות של הערים הגדולות והאמנויות הקאנוניות  והפופולריות התחלקו באופן כמעט  פרופורציונלי במחצית השנייה. לעומת זאת, בערים הבינוניות היה חלקו של הקולנוע זהה לחלקן של האמנויות הקאנוניות.  בערים הקטנות החדשות היוו האמנויות הקאנוניות  מרכיב המרכזי בתפריט המופעים המקומי. ב1998- התמונה הפוכה. בערים הגדולות חלה ירידה גדולה מאוד במשקלו של הקולנוע ואת מקומו תפסו האמנויות הקאנוניות, המהוות כמחצית מההיצע. לעומת זאת, בערים האחרות מהווים סרטי הקולנוע יותר ממחצית ההיצע  ומשקלן של האמנויות הקאנוניות ירד מאוד בסלי התרבות המקומיים.

7. בהנחה שאמנויות קאנוניות מהוות מרכיב איכותי בסל התרבות של יישוב, נוכל לומר שרמת ההיצע בערים הגדולות ב1998-  גבוהה יותר מאשר ב1990-, ואילו בערים הבינוניות והקטנות היא נמוכה יותר מאשר בערים הגדולות וגם יותר מאשר ב1990-.

8. חל שינוי גדול  בהרכב סוגי ותכני האירועים. ב1990- היוו "סדנות לרכישת מיומנות" ו"מסיבות" כשני שלישים מסל האירועים ורובם עסקו בריקודי עם או עמים, או שירה בציבור. בין שתי שנות הסקר ירד מספר הסדנאות והמסיבות (או הופרט) ביותר ממחצית. המרכיב המרכזי בסל האירועים של 1998 הן פעילויות הקשורות ב"עיון  ודיון". הנושאים הדומיננטיים הם "יהדות" ו"ארץ ישראל"  המהווים כ30%- מהאירועים ו"מודעות עצמית" כ20%-  נוספים.

                                        *

 השינויים שחלו בהיבטים השונים של ההיצע בין שתי שנות הסקר הוצגו כל אחד בנפרד. ואולם הם קשורים זה בזה והתמונה הכללית משקפת את השינוי שחל  במערכת החברתית בישראל ובמערכת התרבות, שמשקפת נאמנה את הפער הגדול בין הערים הגדולות לפריפריה ב1998-, ואת התוצאות של מדיניות השוק החופשי וההפרטה. בשנת 1990 התקיימה בישראל פעילות תרבותית-קהילתית עשירה מאוד. פעילות זאת, הנקראת כאן בשם הכולל "אירועים", היוותה את עיקר התפריט התרבותי של  הערים הבינוניות והקטנות. היא הוצעה, ברובה, על ידי מפיקים ציבוריים מקומיים, כמו הרשויות המקומיות, או כלל-ארציים, כמו חברת המתנ"סים. הירידה הדרסטית במספר האירועים המוצעים במדריכי התרבות ב1998-, משמעותה ירידה ניכרת בפעילות הקהילתית המוצעת במחירים שווים לכל נפש, או בחינם. היא נובעת, קרוב לוודאי, מתהליך ההפרטה שעוברים המוסדות הציבוריים-קהילתיים, שחייבים לפעול בתנאי השוק החופשי ולהיות רווחיים, או לפחות לכסות את מרבית הוצאותיהם. זאת, קרוב לוודאי, הסיבה לכך שחלק גדול מהפעילויות, גם כאלה המוצעות במבנים ציבוריים, אינן מתפרסמות במדורי החינם  ואינן מוצעות יותר כשירות לציבור, אלא מותנות ברישום ובתשלום.

לעובדה זו יש השפעה בולטת על כמות הפעילות התרבותית בערים הקטנות וגם על הרכב האירועים. נראה, שאין זה מקרה שהירידה באירועים מתבטאת, בעיקר, בירידה במסיבות וסדנאות מיומנות. פעילויות אלה, שרובן עסקו בריקודי עם ושירה בציבור, היוו המרכיב המרכזי בסל האירועים של 1990, שהתאפיין בפעילות חברתית אינטראקטיבית ועממית. חלק גדול מאוד מהן הוצעו במתנ"סים ומרכזים קהילתיים, המסובסדים בידי הציבור. גם ב1998- יש היצע של מסיבות ריקודים ושירה בציבור, אבל רק חלק קטן מהן מתקיים במרכזים הקהילתיים  הנתמכים בידי הציבור (המתפרסמים במדורי החינם ). רובם עברו לידי יזמים פרטיים וחלק גדול מהם מתקיימים במרכזי הבילוי החדשים מחוץ לערים. הביקור בהם מותנה בתשלום ובדרך כלל גם ברכב פרטי. התוצאה היא שההיצע הציבורי של  אירועי 1998 מורכב, בחלקו הגדול, מפעילויות עיון ולימוד. פעילויות אלה הן מטבען פחות עממיות וספק אם הן ממלאות אותו תפקיד בחיי הקהילה שמילאו החוגים וההרקדות ב1990-.

אחת התופעות המפתיעות של הסקר היא הגידול בחלקו של המגזר הציבורי בהפקת ההיצע. עובדה זו עומדת כביכול בסתירה למדיניות ההפרטה, והיתה עשויה להוות משקל נגד לירידה בפעילות הקהילתית ולהשלים את החסר התרבותי בערים הקטנות. אבל השתלטות המגזר הציבורי על תחומי אמנויות הבמה, ובעיקר האמנויות הקאנוניות, לא איזנה את חלוקת ההיצע בין סוגי היישוב, אלא הגדילה את הפער התרבותי. הסיבה לכך היא, קרוב לוודאי, העובדה שהמוסדות הנתמכים על ידי הציבור פועלים היום גם הם במתכונת שוק חופשי. כל אחד מהמוסדות המסובסדים נתבע היום לעמוד ברמה קבועה של הכנסה עצמית, ובמסגרת תהליך ההבראה של המוסדות, שחל בין 1992 ל1994-, נדרש כל מוסד לנייד את מופעיו רק אם הפעילות רווחית, או מכסה את עצמה. התוצאה ניכרת לעין בהתפלגות היצע האמנויות הקאנוניות מסובסדות ב1998-. רוב ההיצע מופנה אל הערים הגדולות, שהן לפעמים ערי הבית של המוסדות וכמעט תמיד נגישות יותר ויכולות להציע אולמות גדולים, שמבטיחים את כיסוי ההוצאות ו\או רווחיות. המסקנה המתבקשת היא שמערכת התרבות הציבורית ב1998- נהנית אמנם מסבסוד ציבורי נכבד, אבל  מתנהגת כמו גוף פרטי הפועל על פי תנאי השוק, ובכך מסייעת לקיטוב התרבותי  בין הערים הגדולות והמבוססות ליישובים הקטנים יותר והמרוחקים מהמרכז, המאפיין את היצע התרבות של 1998.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד