לאן מצטרפת החטיבה הצעירה?
לאן מצטרפת החטיבה הצעירה?

(מוקדש בהערכה לבני השש הנאלצים להכנס לבית=הספר)

גדעון לוין

בקבוצת=הורים אחת נערך דיון בשאלת כניסתם של הילדים לבית=הספר בגיל שש כגיל חובה נורמטיבי. היו הורים שאמרו כי הילד שלהם יכול היה להיכנס לבית=הספר כבר בגיל חמש כי כבר ידע לקרוא ולכתוב וכך "הוא סתם ביזבז שנה בגן=ילדים". אחרים אמרו, שהיו מעדיפים שילדם יישאר עוד שנה בגן=הילדים וייכנס לבית=הספר רק בגיל שבע וכך יזכה בעוד שנה של חינוך פחות פורמלי כפי שמקובל בכמה ארצות. למעשה, אין תשובה מדעית מוסמכת ומוסכמת מדוע נקבע גיל שש כגיל כניסה לבית=הספר הממלכתי.

 

אינני יודע היכן הוחלט ומי החליט בארצות רבות, שגיל שש הוא גיל הכניסה לבית=הספר. אך מאחר שזהו היום הנוהג המקובל, הוא הפך לשיגרה ארגונית. כל הצעה לשנות את המסגרות נתקלת בהתנגדות נמרצת מצד הממסד הממלכתי וגם מהסתדרות המורים. נותנים לכך שם מצלצל "רצף מול חיטוב", שאין בינו ובין התפתחות הילד ולא כלום. מאחורי דיונים מדעיים ומחקרים שונים מסתתרים למעשה נימוקים ארגוניים=כלכליים.

 

בשתי העמדות השונות של ההורים המתלבטים שהוצגו לעיל קיימת אי=הבנה בסיסית לגבי ההתפתחות הנפשית של ילדים בגיל זה. כן קיימת אי=הבנה בסיסית של מהות גן=הילדים ולגבי משימות ראשית בית=הספר.

 

גן=הילדים איננו "מבזבז" שנות חיים של הילדים. אדרבא, לדעת רבים הוא מעניק לילדים ידע לא=פורמלי בסיסי, הבנת סמלים כמו אותיות וסְפָרות, שעליו ייבנה כל מבנה הידע העתידי. על עוצמת הלמידה מעידה העובדה, שהילדים בגיל הרך לומדים סמלים - הבולט בהם היא השפה - ולומדים להשתמש בה ללא בעיה ובצורה לא פורמלית. (הלועגים טוענים, שלו היו מלמדים לדבר בצורה פורמלית, רבים מאוד לא היו יודעים לדבר...)

 

ברוב הארצות בהן קיים "חינוך חובה", הכניסה לבית=הספר היא בגיל שש. במדינות אחדות הכניסה לבית=הספר היא בגיל שבע ובאחרות בגיל חמש. הסיבות לקביעת הגיל הן לרוב ארגוניות וכלכליות ולא פדגוגיות. רק עם התפתחות הפסיכולוגיה ההתפתחותית בראשית המאה העשרים החלו להופיע הסברים רבים המצדיקים את מועד גיל שש לראשית החינוך הפורמלי.

 

עם הכניסה לבית=הספר נדרש מן הילד שינוי ביחסיו החברתיים. יש עתה מספר גדול יותר של ילדים=חברים, נוצרים יחסים פחות אישיים עם מחנכות אחדות ולא עם הגננת האחת שהייתה לילד עד כה. כן חלים שינויים בתחום הקוגניטיבי ובחשיבה של הילדים - היא נעשית פורמלית יותר, מתחילה לפעול לפי כללים הגיוניים יותר. מבחינה רגשית חל שינוי בכיוון ליתר עצמאות, של פריצת המסגרת המשפחתית כמסגרת התייחסות רגשית יחידה. מתחילה הזדהות עם גורמים ציבוריים כמו ספורטאים, שחקני טלוויזיה, בני=נוער ועוד. פסיכולוגים של הזרם הביהביוריסטי (ק' ביהלר, 1944 ורבים אחרים) קבעו על סמך תצפיותיהם, ששינויים אלה חלים בגיל שש. גיל זה נקבע כנורמה, שניתן לבדוק אותה במבחני "בשלות" שונים לבית=הספר. תקפותם ומהימנותם של מבדקים אלה מעוררות חילוקי=דעות רבים גם היום.

 

עם פרסום מחקריו של פיאז'ה (1969) באמצע המאה העשרים חל שינוי בהשקפה זאת. הוא טען והראה בניסוייו ששינויים בחשיבה ובתחומים קוגניטיביים אחרים חלים לא בבת=אחת ולא בכל התחומים אלא הם נוצרים ונמשכים תקופה של שנתיים לפחות, ולעתים יותר. השינויים באופן החשיבה - והיא המעניינת ביותר את מחנכי בית=הספר - משמע המעבר מחשיבה אגוצנטרית לחשיבה הגיונית כפי שהגדירה פיאז'ה - שינויים אלה אינם מתרחשים בבת=אחת ואצל כל הילדים באותו גיל. הם מתרחשים במשך שנתיים עד שלוש, משמע מגיל חמש עד שמונה של הילדים. השינוי אינו מתרחש לכל רוחב הפעילות הקוגניטיבית אלא בקטעים אחדים מוקדם יותר ובאחרים מאוחר יותר. השינוי מקדים אצל ילדים אחדים ומאחר אצל ילדים אחרים ואין הדבר מעיד על רמת האינטליגנציה שלהם. דעה זו שוללת את תקינותם ונחיצותם של מבחני "בשלות". כך גם בתחום החברתי והרגשי. גם בתחומים אלה השינויים מתרחשים תוך זמן רב. יש לראות עובדה זו של שינויים המתרחשים בפרק זמן של שלוש שנים כמחייבת מסקנות חינוכיות (גארדנר, 1991).

 

מכאן יובן, שההתלבטות העיקרית אינה צריכה להיות כניסה לבית=הספר בגיל 5 או 6 או 7 אלא כיצד ליצור מסגרת המאחדת את בוגרי גן=הילדים ואת צעירי בית=הספר ועונה בכך על המשך הארוך של השינויים ההתפתחותיים. הפתרון המומלץ הוא ליצור מבנה=ביניים המכונה בארצנו "חטיבה צעירה", שיש בה גם ממרכיבי גן=הילדים וגם ממרכיבי בית=הספר כפי שהוצע כבר בשנות השבעים והתשעים של המאה הקודמת וכפי שהיה מקובל בתנועה הקיבוצית עוד משנות הארבעים. פתרון זה נראה בעיני כעונה על צרכי הילדים. אך הוא מעורר מיידית בעיות ארגוניות בעלות משמעות עקרונית. האם עיקר תפקידה של "החטיבה הצעירה" צריך להיות הארכת שנות הגן ועל=כן ארגונית החטיבה הצעירה שייכת לאגף לחינוך קדם=יסודי או האם עליה להקדים את בית=הספר על כל משמעויותיו לגיל הגן ולכן החטיבה שייכת לאגף לחינוך יסודי?

 

במאמרו "מה יהיה טיבו של גן=הילדים?" (1949!) מעלה מ' סגל את הסוגיה בה מתלבטים גם כיום. הוא אומר בין השאר: "... הן מטעמי היגיינה נפשית והן מטעמי למידה - יש לגדל בבית אחד את הילדים בגילים שונים. אין זה בא להעלים צרכי גיל מיוחדים, גופניים ונפשיים. הצרכים המיוחדים יבואו גם הם על סיפוקם ולא יבולע להם. הבית אינו קסרקטין. הבית הוא סביבה מורכבת, שיש בה אפשרויות הפרדה וייחוד כמו שיש בה אפשרויות הכללה ושיתוף... הילדים שעברו לבית=הספר איבדו בבת=אחת את עולמם הקודם. בוודאי תחילה הם נרעשים ושיכורים מהמעבר החדש... אך כעבור זמן מועט פג השיכרון ומכבידה לא מעט ההסתגלות לסביבה שכולה חדשה..." (עמ' 105). מתבקש לשאול האם יש חדש בחינוך? הדברים הללו הרי נאמרו כבר בשנות הארבעים!

 

אך יש לבטים נוספים. האם רכישת היכולת לקרוא ולכתוב היא המשימה העיקרית (ויש אומרים הבלעדית) לגיל זה וסביבה יש לבנות תוכניות פעילות ולימודים, שבמרכזן האוריינות? או שמא יש יכולות אחרות ונוספות, שהפעלתן חיונית לא=פחות להתפתחות הילדים כמו הבנה ושימוש בסמלים או הקשרים עם הזולת בעידן הטכנולוגיה והתקשורת המשתלטות?

 

בעיה נוספת היא הרב=גיליות ש"החטיבה הצעירה" מאפשרת. לאור היכולות המתפתחות בגילים אלה בקצב שונה אצל ילדים שונים, האם עדיפה מסגרת רב=גילית או חד=גילית? יש המציעים פעילויות לפי רמת היכולת של ילדים שונים ביחד ויש הרואים ברב=גוניות היכולות במסגרת אחת את היתרון העיקרי. יש מחנכות המחליטות על הרכב "יעיל" של תת=קבוצות לפעילויות שונות ויש מחנכות אחרות המשאירות זאת להחלטת הילדים. חטיבה צעירה מאפשרת פתרונות אלה לכל כיוון.

 

עם כל החשיבות שיש לדיון על ראשית קריאה וכתיבה ועל מסגרת=חיים חד=גילית או רב=גילית - ובכל נושא יש דעות לכאן ולכאן המסתמכות על מחקרים מלומדים שונים - נראה לי, שביסוד דיון זה מונחת התלבטות שונה לגמרי. הוויכוח היסודי נובע ממחלוקת בדבר מהות גן=הילדים ומהות ההתפתחות הנפשית של הילדים. יש מי שרואה את שהות הילדים בגן כבזבוז=זמן ואת הגן כשמרטף בלבד המאפשר להורים לצאת לעבודה.

יש מי שרואה, שגן=הילדים מספק תכני=חיים חיוניים להתפתחות הילדים. לאמיתו של דבר מספק גן=הילדים תשובה על מה שגארדנר (1991) הגדיר כ"החידה של הלמידה". הוא מצביע על ההבדל בין "הלמידה האינטואיטיבית" לבין "הלמידה הסכולסטית", כאשר הראשונה מתרחשת ומתאפשרת בעיקר בגן=הילדים והשנייה בבית=הספר. הוא מצביע על "החידה" במילים אלה:

"הילדים הצעירים מאוד אשר שולטים כה מוקדם במערכות סמליות כמו השפה וכמו גווני אמנות כמו מוסיקה, כל אותם ילדים המפתחים תיאוריות מורכבות על העולם או תיאוריות מסובכות על הנפש - (דווקא אלה) לעתים קרובות סובלים מהקשיים הגדולים ביותר עם כניסתם לבית=הספר. לדבר ולהבין שפה הוכחו כבלתי=בעייתיים, אך לקרוא ולכתוב יכולים להציב אתגרים; למנות ולשחק משחקי=חשבון הם תענוג, אך ללמוד בעיות מתמטיות יכול לעורר רוגז..." (עמ' 2).

 

מכאן ברור, שהלמידה בגן=הילדים היא בעיקרה לא=פורמלית (אם זה גן=ילדים מתקדם והגננת עצמאית דיה), בעוד שהלמידה בבית=הספר היא בעיקרה פורמלית. בגן הלמידה היא אינטואיטיבית (כפי שיקרה גם בהמשך החיים) בעוד שבבית=הספר היא סכולסטית בעיקרה. בגישה הראשונה מעודדים את "תרבות השאלות" בעוד שהשנייה בנויה על החובה של הילדים לתת תשובות ולו נם באופן שיגרתי ומכני. אפשר להגדיר את ההבדל גם במילים אחרות: מכאן ההדגשה היא על מיומנויות מוגדרות בעוד ששם ההדגשה היא על היצירתיות. מי שמציע להקדים קריאה לגן=הילדים כחובה פורמלית וכמיומנות בלבד ולא כפעילות יצירתית ויזומה מסקרנות הילדים, מוטב שיאזין לדברים נוספים של גארדנר:

 

"לא חסרות מיומנויות הפענוח אלא שני היבטים אחרים: היכולת לקרוא כדי להבין והשאיפה לקרוא בכלל". (עמ' 86).

 

כפיית הלמידה הסכולסטית על בני שש או בני חמש יכולה להרוס את הלמידה האינטואיטיבית ולא תואיל ללמידה הסכולסטית עצמה. היא תיצור מיומנות של קריאה וכתיבה אך לא תקדם את הבנת הנקרא ותפגע בהנאה מן הקריאה, כפי שגם הניסיון בארץ מוכיח. לכן ההתלבטות לא צריכה להיות בגלל גיל הכניסה לבית=הספר. הדיון הוא על מהות הלמידה, על משמעות השינויים ההתפתחותיים ועל משך התרחשותם.

 

מסגרת מחנכת - גן=הילדים ובית=הספר - מן הדין שתהיה מודרכת מתכנים ולא מתוכניות.

נראה לי ש"חטיבה צעירה" הממשיכה את גן=הילדים עד גיל שבע יכולה לענות על הצרכים ההתפתחותיים של הילדים בגיל המעבר מגן=הילדים אל בית=הספר יותר ממסגרות=חינוך אחרות. היא יוצרת מסגרת רב=גילית העונה על מועדי ההתפתחות השונים של ילדים שונים. היא יוצרת מסגרת המאפשרת שילוב של למידה יוצרת עם למידה תרגולית. היא יוצרת מסגרת לימודית, שאינה בנויה על תרגילי "התשובה הנכונה" אלא מעדיפה את "הריזיקו של ההבנה" הגלום בכל פעילות של הילדים.

 

לצערי אני חייב להעיר הערה על מגבלה ממסדית חמורה המשפיעה על עיכוב המימוש של "חטיבה צעירה" וניצול יתרונותיה בארצות שונות. מניעת הקמת "החטיבה הצעירה" נובעת במידה רבה ביותר מהתנגדות הממסד ולא מסיבות פדגוגיות. הממסד הממשלתי ולהפתעתי גם הממסד של הסתדרות המורים רואים במסגרת "החטיבה הצעירה" סכנת ערעור המסגרות הקיימות של מורי כיתות היסוד ושל הגננות אשר כל אחד מטעמו רוצה לשמור על חלקו במסגרת הקיימת של האיגוד המקצועי (זכויות סוציאליות, תקנים ומשרות). צירוף מנהלות "החטיבה הצעירה" לאגף החינוך היסודי ולא הקדם=יסודי הוא אחד הביטויים לכך.

 

שינוי מסגרות ארגוניות אינו קל עבור שום ממסד והנימוקים הקובעים נובעים מן הרצון לשמור על המסגרות הקיימות. נראה לי, שזו הסיבה העיקרית לאי=מימוש "החטיבה הצעירה" ככלל, שהוצעה עוד בראשית שנות התשעים על=ידי ד"ר שושני (1993). התוצאה הייתה, שהוקמה "חטיבה צעירה" ניסיונית וכאלה קיימות עד היום במקומות אחדים - אך אינן זוכות לתמיכה ממסדית ראויה, בלשון המעטה.

 

עובדה זאת היא אחת התופעות המערערות את האמינות הפדגוגית של החינוך הממלכתי, ובגילים הצעירים במיוחד, כפי שהתבטא גם במשדר טלוויזיוני ב=8 בפברואר 2002, שהוקדש לזרם החינוך הדמוקרטי החוץ=ממסדי. מתנהל מאבק לא רק על תמיכה חומרית של הממסד ב"בית=הספר הדמוקרטי" אלא אפילו על עצם הזכות של הורים לקיים מסגרת כזאת כפי שהתבטא בדברי מנכ"לית משרד החינוך. הקמת מסגרות חינוך חילופיות וחינוך ביתי בכלל זה מנסה לענות על מועקה זאת. אך זה דיון אחר, חשוב בזכות עצמו.

עם סיום כתיבת רשימה זאת, הגיע אלי גיליון מרס של "הד הגן" ובו דיווח נרחב על דיון בנושא "החטיבה הצעירה" בכנס במכללת רמת=גן. בהיבט כללי מוצאות טענותי אסמכתאות לרוב בדיווח מן הדיונים בכנס זה. יחד עם זאת, אני מבקש להעיר הערות אחדות בעקבות כנס זה:

1. הצורך במחקר - יש הסכמה כללית בצורך של עריכת מחקר. אין הסכמה מה חשוב לחקור: מחקר השוואתי של הישגים לימודיים? מחקר על המעורבות החברתית של הילדים במסגרות השונות? השפעה מרחיקת שנים של חוויית "החטיבה הצעירה" או השפעות קצרות טווח? עובדה זו מחזקת את ספקנותי ביכולת מחקר כלשהו להשיב על השאלות. דעתי בוודאי לא תתקבל על אנשי המחקר, אך לדעתי נקבעות תוצאות המחקרים מראש ואז יוצאים לבדוק אם אמנם כך. זה מסביר מדוע יש ממצאי מחקר רבים כל=כך הסותרים זה את זה. תולדות המחקרים החינוכיים מראים בבירור, שהפסיכולוגיה באה לשרת מגמות חברתיות בכל עידן. (האם מישהו זוכר את המחקרים על "האינטגרציה"..?) הדיון על חינוך הוא ערכי=השקפתי ולא אובייקטיבי=עובדתי. אפשר לחנך בכל שיטה. אם שיטה זו או אחרת יותר טובה, יעילה, נכונה לא יכריע המחקר אלא השקפת העולם הפדגוגית. נראה לי, שכל מחייבי "החטיבה הצעירה" המהווה חלק מגן=הילדים הם בעלי השקפה פדגוגית מוגדרת ושונה מזו של חבריהם השוללים זאת. שום מחקר לא יוכל להכריע ביניהם!

 

2. שייכות "החטיבה הצעירה" לגן או לבית=הספר - אני בדעה שצריך ואפשר להבטיח את קיום "החטיבה הצעירה" רק אם היא תהווה חלק מגן=הילדים, ארגונית ופיסית. הגן יימשך לפיכך עד גיל שבע ובית=הספר יתחיל מכיתה ב', היינו מגיל שבע.

 

3. תולדות "החטיבה הצעירה" - לפי דעת מחברות אחדות (ד"ר רנה מיכלוביץ, גילה רם, מלכה וידיסלבסקי ועוד) - מתחילות תולדות "החטיבה הצעירה" מאמצע שנות השבעים וממחקרה של פרופ' דינה פייטלסון. צר לי למסור להן, שאת הגלגל כבר המציאו לפני=כן. מוזר בעיני שכל הדוברות בכנס (לפחות כפי שפורסם ב"הד=הגן") מתעלמות מן החינוך המשותף בתנועה הקיבוצית בו הייתה מקובלת חטיבה צעירה (אם כי גם בשמות אחרים) אם כחטיבה חד=גילית ("גן מעבר") לפי תורתה של מרים רות ואם כחטיבה רב=גילית לפי תורתו של סגל. אני רוצה לקוות, שהדבר נובע מאי=ידיעה ולא מכוונה כלשהי. אני מציע לעיין ברשימה הביבליוגרפית המצורפת שראשיתה בשנת 1937... ובכמה מובאות שאביא כסיכום לדברי. אני מציע לעיין במאמרי "גילאי 8-5 חטיבה אחת" ב"חינוך המשותף" 86 משנת 1975 ובחוברת מס' 62 של "החינוך המשותף" מיוני 1967 אשר מוקדשת כולה לנושא המוכנות ללמידה והמעבר לבית=הספר ובה מאמרים של פרופ' מינקוביץ, רחל מנור, צבי לביא ואחרים. כמו כן, ב"חינוך המשותף" 59 מפברואר 1966 נמצא מאמר מעניין על "גן המעבר" מאת חייקה בן=דוד ואחרים.

 

4. מי מעוניין להכשיל את "החטיבה הצעירה"? - התשובה היא חד=משמעית ומאשרת מה שכתבתי ברשימתי לעיל: הממסד הממלכתי והסתדרות המורים. די לעיין בדברים של גילה רם ושל דליה לימור ולשים לב לאי=הזמנת נציגות המדור (הממסדי!) הממונה על ביצוע העבודה ב"חטיבה הצעירה". הנימוקים והחששות הארגוניים והכלכליים מוסתרים מאחורי נימוקים חינוכיים או מדעיים כביכול.

לסיכום אביא כמה מובאות מדבריו של סגל. במאמרו "על חלוקת הגיל" הוא אומר: "אין תוכן מהותי בחלוקה לפי גילים ובהקבלה של ילדים שונים בני גיל אחד. נכון הוא כי הגיל הוא שלב בסולם, אך כל ילד וסולמו הוא ואין איש יודע באיזו ארץ הוא מוצב ואילו שמים מגיע לראשו...". (1937).

"... ואכן, האות החמור ביותר לחוסר הטבעיות של החינוך השגור - הוא הפרדת הגילים המוחלטת בין בית=הספר והגן. בזאת נחסם האפיק הטבעי לזרימת המסורת. אמנם הילדים עצמם כורים אפיקים צדדיים של מגע בין הגילים מחוץ לבית=הספר, אך האפיק הראשי נשאר סתום..." (1953/4).

"... גן=ילדים חד=גילי אין לו תכונות של גוף יציב. הוא מתחיל את חייו מאלף עם כל מחזור. בתאריך מסוים ניתק החוט של חיים מגוונים, כל דיירי הבית עוברים לבית=הספר..." (1949).

בחוברת שלמה בשם "משמעות הלמידה - עיונים בתורת דיואי, מונטסורי ופיאז'ה" בהוצאת "הד=הגן" (ללא ציון תאריך) כותב סגל בדברי הסיכום את הדברים הבאים:

"... אין סימנים לכך שהתקרבנו לשילובה של פעולת ההשכלה בתוך תהליכי חינוך מקיפים. להיפך. יותר ויותר נוהגים הבריות להעמיד השכלה וחינוך זה מול זה כשני צרכים נבדלים המתחרים על זמנו ותשומת=לבו של החניך, כמו גם על זמנו ומרצו של בית=הספר... אולם הניגוד הזה אינו קיים כלל. אין כמובן חינוך בימינו בלי השכלה, אולם גם אין השכלה ראויה לשמה בלי חינוך..."

אם צריך הוכחה נוספת, שבחינוך קובעת ההשקפה על האדם, על הילד ועל יחסי האנוש - הדברים הנ"ל יספקו את המענה.

לקריאה נוספת:

ביהלר, ק' (1944). ההתפתחות הרוחנית של ילדים, הוצ' הקיבוץ המאוחד.

סגל, מ' משמעות הלמידה, "הד=הגן" (ללא ציון תאריך)

מאמרים שונים, "הד=הגן" (מרס 2002).

מאמרים שונים, "החינוך המשותף" (1967 עד 1975).

סגל, מ' (1949). מה טיבו של גן=הילדים, בתוך מסות בחינוך, הוצ' הקיבוץ המאוחד.

פיאז'ה, ז' (1969). שש מסות על ההתפתחות הנפשית, ספריית פועלים.

שושני ואחרים (1993). "החטיבה צעירה", "הד=הגן".

Gardner, H. (1991). The Unschooled Mind - How Children Think & How Schools Should Teach, Basic Books.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד