המהות רבת=הפנים של גן=הילדים
המהות רבת=הפנים של גן=הילדים

נגיד ש... משחק סימולציה

פנל בנושא - המהות רבת=הפנים של גן=הילדים

ערכה וסיכמה ד"ר רנה מיכלוביץ*

זהו משחק סימולציה, אשר נועד ליצור הדמיה של מציאות. המציאות המדומה אמורה ליצור כורח ל"פעולה" או לחשיבה מחדש על דברים שהפכו אולי לשגרה. המציאות המדומה אינה מאפשרת "בריחה להחלטות קלות". היא מחייבת בחירה. וכמו כל בחירה יש בצד הבחירה אילוצים לוויתור. מה חשוב באמת? במה ראוי לבחור? על מה ניתן לוותר? אלו השאלות אותן נועד המשחק לברר.

נגיד ש... בוקר אחד מצאת בתיבת הדואר שלך מעטפה שנשלחה אליך ממשרד החינוך. פתחת והופתעת למצוא את המכתב הבא:

מדינת ישראל

משרד החינוך והתרבות

35 במאי 2003

עמיתה יקרה!

זה קרה, אוכלוסיית הילדים אשר להם נצטרך לספק מעתה חינוך גני ממוסד, הוכפלה בבת אחת ואין לנו אלא לשמוח על כך! כפי שאת ודאי מבינה, כולנו נמצאים כעת במצב חדש: לצערנו לא נוכל בשלב זה, עד שירווח בתקציבים ומבנים, לאפשר לילדינו ביקור בגן=הילדים במשך יום לימודים מלא, בן חמש שעות ונצטרך להצטמצם ולהסתפק בהרבה פחות מזה (כשעתיים ואולי כשעתיים וחצי ביום), כך לפחות בינתיים...

הדבר יחייב את כולנו להערכות מחודשת, כדי שהזמן בו ישהו הילדים בין כתלי הגן - זמן שלא יסולא מעתה בפז - ינוצל למטרות שהן המהותיות ביותר לחינוך ילדינו.

במצב שנוצר לא תוכלי בוודאי לקיים בגנך במלואה את כל הפעילות אשר הורגלת להציע לחניכיך עד כה. תאלצי לוותר על החשוב פחות ולהתמקד באותם תחומים אשר נראים לך כמהותיים וחיוניים ביותר.

אנא הפעילי מיטב שיקול הדעת הפדגוגי שלך, באשר ליעדיך כנושאת באחריות לחניכיך והערכי, בשלב זה מחשבתית, להפעלת תכנית חינוכית ממוקדת בגנך בעתיד.

בברכה רבה

אמתיה איש=חינוך

                                     

* בגלל רוחב היריעה נאלצתי לקצר את דברי המשתתפות. אני מקווה כי הצלחתי לשמר את המהותי. העורכת מ"ס.

 

אין ספק שבתחילה את נדהמת, את שואלת את עצמך שאלות רבות. לאט מתגבשת בך ההכרה כי תוכלי לקיים רק חלק קטן מן הפעילויות בגנך, ויהיה עליך לבחור את החשובות ביותר, אלו שעשויות להביא להשגת המטרות המהותיות לחינוך ילדים בגיל הרך בגן=הילדים.

ואז את שואלת את עצמך: מהו בעצם המהותי ביותר לחינוך בגן=הילדים?

המהותי ביותר לגן=הילדים מהו?

דיון בשאלה זו (נתבקשו לענות ארבע משתתפות) התקיים בפנל שנשא את השם "המהות רבת=הפנים של גן=הילדים" בהנחייתי.

הארבע המשתתפות קילבו את המכתב שלעיל לביתן בעוד מועד ואילו צורפו שני מסמכים: פירוט מטרות החינוך (תיקון הכנסת לחוק חינוך ממלכתי משנת תשס"א) ונוסח "מטרות המסגרת" (מתוך תכנית המסגרת לחינוך הקדם=יסודי, אשר אושרה על=ידי המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, תשמ"ה).

המשתתפות נתבקשו להיערך לפנל בשני סבבים: בסבב ראשון, לחשוף את היערכותן ליום לימודים מקוצר בגן ובסבב שני לדון בדילמות ובלבטים עמם התמודדו בעת קבלת ההחלטות באשר לבחירותיהן. בדרך זו ניתן לכל אחת מהמשתתפות לבטא את השקפת עולמה ולהציג את ה"אני מאמין" שלה כאדם, כאיש חינוך וכמחנכת לגיל הרך*.

סבב ראשון

למה תייעדי את הזמן המעט שברשותך לפעילות עם חניכיך ואלו מטרות תציבי לעבודתך החינוכית?

מרים סנפיר - עורכת הד=הגן

אני מבקשת לשתף את הקוראים בתהליך שעברתי מרגע קבלת המשימה ועד להצגתה בעל=פה בפני באי הכנס.

בשיחה ראשונית עם רנה יוזמת המשימה הבנתי שכוונתה לבנות משימה ברוח המשחק הידוע - "מה היית לוקחת אתך לאי בודד?". נתתי לספונטניות "לדבר", מתוך אמונה כי היא תעלה אל פני השטח את תמצית האמונות הפדגוגיות שלי.

                                     

* השתתפו בפנל (לפי סדר הא=ב): סיגל אחיטוב, מפקחת על גני=ילדים ממ"ד. אפרת מור, בוגרת בית=הספר למנהיגות חינוכית ומורה במכללה. מרים סנפיר, עורכת הד=הגן וסילוויה סעדי=סאבא, מדריכה במגזר הערבי. הנחתה את הפנל ד"ר רנה מיכלוביץ. כל המשתתפות, לרבות המנחה, גננות בעברן.

 

הדבר הראשון שעלה בדעתי לקחת אל האי הבודד (בנוסף לילדים - כמובן) היה ספר הספרים. כחילונית חרדה אני מודה בגאווה כי בתנ"ך מקופל האתוס שלי. זה הנרטיב, זה מעיין הלשון, בה אני מרגישה, חושבת, מבטאה את עצמי ומנחילה את אמונותי לדור הבא.

בסופו של הדיון שניהלתי ביני לביני הגעתי למסקנה שבכל מקום ומקום והאי הבודד בכלל זה, ימצאו הילדים והגננת סביבה עתירת חידות והזדמנויות לחוויות למידה. כך שלמעשה אין צורך לקחת "דברים" לאי הבודד אלא - את הגננת והילדים.

כשהתקרב מועד הכנס, קיבלנו מכתב ממרכזת הפנל ובו ההודעה על צמצום שעות הלימודים בגנים לשעתיים ביום בלבד. זה שם המשחק!

משימה זו נראתה בעיני קלה מקודמתה. בעוד שבמסע לאי הבודד נאלצתי להיפרד מהמקום ומהסביבה הרי כאן אנו נשארים מחוברים להוויה שלנו וההגבלה המוטלת עלינו היא בממד הזמן. אם להודות על האמת אני מעדיפה איכות על כמות: איכות הקשר בין הגננת לילד, איכות התיווך האינטלקטואלי, עידוד סקרנות, פליאה, התרגשות, הצבת אתגרים - האם כל הנ"ל תלויים בשעות השהייה בגן? או שמא זו עמדה פדגוגית, גישה לחיים הבאה לביטוי בכל רגע נתון ? תשובתי מובנת מאליה.

ובכל זאת קוצץ זמן השהייה בגן ב=50% ולצערנו לא הוצע צמצום במספר הילדים בכיתה, דבר שהיה יכול לפצות על הקיצוץ בשעות.

בנסיבות העניין התגייסתי למקד את סדר העדיפויות שלי ולארגן את סדר היום ומבנה הלימודים במסגרת הזמן הקצוב.

עלה בדעתי המודל הבא: קביעת התחומים המועדפים ופריסתם על=פני ימות השבוע, יום בשבוע לכל תחום.

הנה תכנית השבוע שלנו.

יום א', המשחק לסוגיו דרמטי, סוציו=דרמטי קונסטרוקטיבי, כאילו המשחק הוא כליעיקרי ללמידה (ראו תכנית המסגרת) המשחק מאפשר לגננת להאזין ללמוד על הילד והוא מזמן אפשרות למעורבות/התערבות ולטיפול ת"ל צומחת.

יום ב', הבעה ויצירה בחמרים - ביטוי אישי בצבע ובחמרים. מאפשר קומפוזיציות וקומבינציות במגוון חמרים וטכניקות. תחום המאחד תהליך ותוצר ומאפשר לגננת תיעוד של התפתחות הילד ברצף הזמן.

יום ג' ספרים, ספרות יפה, ספרות מידע, מדע, מילונים, ספרי תמונות, ספרי אמנות ועוד. מעמדו של הספר התרחב בשנים האחרונות כבסיס לטיפוח אורייני והאורינטציה לשפה הכתובה - הוסיפו לעיסוק בספר מימדים חדשים.

יום ד' טבע וסביבה - סיור/טיול שבועי (אפשר בלוויית הורים מתנדבים) זו ההזדמנות לצאת מ"הבועה" ולהתחבר אל הסביבה והקהילה על כל הממדים, חי וצומח, נוף ואקלים כמו גם נופים אורבניים ואקלים אנושי=קהילתי.

יום ה' מוסיקה ותנועה - גם תחום זה מחובר לגן=הילדים כמעט מראשיתו. מחקרי המוח של השנים האחרונות אישרו מחדש ובאופן מדעי את חשיבותה של המוסיקה בהתפתחות הילד מלידה ועוד לפני=כן. ואני מוסיפה גם את התנועה שלא לשכוח את חשיבות המימד הפיסי=מוטורי בהתפתחות  הכוליות של הילד בגיל הרך.

יום ו' יהדות ומסורת, מיתוס ואפוס - אין צורך לתת הסברים לתחום זה שהוא תחום תוכן התרבותי הבונה את הזהות הלאומית של הילד. מכאן נגזר כי לכל דת ועדה תרבות משלה וחובתה וזכותה להנחיל אותם לילדיה.

המודל שהצגתי - בקצרה - מבוסס על האני מאמין החינוכי שלי - המציב את הילד צרכיו והתעניינותו במרכז התהליך החינוכי, מתוך כוונה לפתח את אישיותו, יצירתיותו, כשרונותיו ולמיצוי מלוא יכולתו כאדם החי חיים של איכות ושל משמעות (ראו (5) במטרות החינוך הממלכתי).

הצבת המשחק היצירה והלמידה הבלתי פורמאלית בראש סולם העדיפויות נגזר מייחוד הלמידה בגיל הרך שבו המשחק לסוגיו הוא כלי עיקרי ללמידה (ראו תוכנית המסגרת). המשחק מאפשר לגננת ללמוד ולהבין כל ילד והוא מזמן שפע אפשרויות למעורבות/תיווך פדגוגי בכל התחומים ולילדים אפשרות של סוציאליזציה וביטוי בכל תחומי ההתפתחות.

סיגל אחיטוב - מפקחת ממ"ד

ראשית, הערה אישית: למרות שאני עובדת בחינוך הממ"ד, אני נוטלת לעצמי זכות להפנות את דברי לכלל הציבור היהודי.

לפי הבנתי, המטלה שקיבלנו היא להצביע על הדבר המהותי ביותר בגן=הילדים. לשם כך עלינו, ראשית חכמה, לברר מהו תפקידו המרכזי של גן=הילדים.

תפקידו של הגן לייצר חוויה הוליסטית, רבת=פנים, החובקת בתוכה תחומי דעת וחוויה רבים. התחומים השונים צריכים להשתלב זה בזה באופן אורגני, כך שהילדים יחוו אותם כמכלול ולא כאוסף פעילויות המנותקות זו מזו. בגן מתייחסים אל הילד כאל ישות שלמה, הלומדת ומתפתחת בכל התחומים בו=זמנית (כפי שמציעה תכנית המסגרת). הגן צריך לענות על צרכיו של הילד בכל התחומים: המוטורי, הקוגניטיבי, החברתי והרגשי וכך ליצור לילד חוויה משמעותית ורלוונטית.

בחירת תוכן החוויה שבגן צריכה להתבסס על החברה שבה הוא פועל הן במעגל הקרוב - הקהילה, השכונה או הישוב ואופיים והן במעגל הרחב, הלאומי. במובן זה משמש הגן גם כסוכן תרבות, המעצב את עולמם התרבותי של הילדים.

גן=הילדים הוא החיים בזעיר=אנפין. יש בו מכל חוויות החיים: התמודדות חברתית, משא ומתן, הזדהות עם ערכים ותרבות, נורמות חברתיות, קשר עם הסביבה הקרובה, התפתחות אישית והתפתחות חברתית וכן הלאה. הגיוון הזה הוא מהותו של הגן ולכן נכון לדבר על "מהות רבת=פנים".

ברצוני לצטט מדברי הפתיחה של רנה מיכלוביץ לתכנית המסגרת לגן=הילדים: "כמחנכים, אנו מאמינים בחובתנו הכפולה: לילד חבים אנו את חשיפתו למכלול של התנסויות, אשר יאפשרו לו מיצוי היכולות הטבועות בו ותיפקוד מרבי בעולמו=סביבתו הפיזית והאנושית. חובתנו להפגישו עם תכנים, אשר יהוו מטען תרבותי משותף לו ולחברה שאליה הוא צומח".

שני החובות שהוזכרו, כלפי הילד וכלפי התרבות, אינם מנוגדים זה לזה. אני מאמינה שהתכנים התרבותיים, המוסריים והחברתיים עולים בקנה אחד עם ההתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של הילד.

השאלה העומדת לפנינו אפוא היא: כיצד נוכל ליצור חוויה הוליסטית משמעותית ומגוונת בפרק זמן של כשעתיים, מבלי להפוך את הגן לעוד חוג?

לשם יצירת חוויה הוליסטית, אני מציעה לשלב בגן שלוש צורות פעילות: משחק דרמטי וקונסטרוקטיבי, ביטוי בחומרי אמנות ויצירת קשרים עם הסביבה הפיזית והקהילתית של הגן. הקשרים עם הסביבה יכולים להתקיים על=ידי טיול, במידת האפשר, או על=ידי הכנסת נציגי הסביבה לתוך הגן.

אני רואה את הפעילויות הללו כמסגרת בסיסית, שתאפשר לילדים לעבד נכון חוויות שונות. אין בפעילויות אלו תכנים קבועים ולכן אין בהן כשלעצמן בכדי לשמש כמערכת להנחלת ערכי תרבות. לשם כך יש להעמיד במרכז הגן פעילות ערכית=תרבותית.

אני מציעה כמוטיב מרכזי את סיפורי התורה.

סיפורי התורה הם נכס תרבותי של כל הציבור היהודי בישראל והם התשתית למורשת היהודית בכל המגזרים. לכן הם מתאימים לשמש מצע חווייתי לפעילות החינוכית בגן.

סיפורי התורה הם משמעותיים לילד, באשר הם מכילים תכנים רגשיים עמוקים ומגוונים ועוסקים בשאלות קיומיות: הלידה, הקמת המשפחה, מוות, יחסים בין אחים ויחסים בין הורים לילדים. כל ילד יכול למצוא את עצמו בתוך הסיפור ולהזדהות עם הדמויות המקראיות. עלינו לתת את הדעת לאופי הקשר שבין הסיפור לבין הפעילויות האחרות בגן. אין הכוונה שהגננת תשתמש בסיפור כדי להכתיב את תכני הפעילות המשחקית והיצירתית כהנחיה "מלמעלה". הפעילות המשחקית והיצירתית חייבת לבטא את הילד באופן אותנטי. המטען החווייתי שהילד הפנים יתמזג עם המטען האישי שהילד מביא עמו וכך ימצא את ביטויו בפעילות.

אפרת מור - מדריכה פדגוגית

אני מבקשת לומר משהו כללי על המשימה שלפנינו. אנחנו משחקים כאן משחק שב"כאילו" צומצם זמננו עם הילדים במסגרת גן=הילדים, מה שאני מקווה, כמובן, שלעולם לא יקרה. אם נתבונן מעבר לגן=הילדים נגלה, שבזירה המשפחתית צמצום הזמן שיש למבוגרים בחברת הילדים כבר אינו משחק בדיוני, אלא מציאות קיימת. רגשי האשם של ההורים הולידו את המושג: "זמן איכות". השאלה שיישאל הורה בהקשר שלנו היא איך הוא בוחר לבלות עם ילדיו את מעט הזמן שבו הוא נמצא אתם. זו שאלה מהותית שתחשוף במידה מסוימת את תפיסת העולם החינוכית של אותו הורה, אלא שאני הייתי רוצה להסתייג מן הקונצפציה הזו בבסיסה. לדעתי קשה עד בלתי אפשרי להגיע לאיכות של מערכת יחסים בין הורה לילדו, לאיכות של חינוך, ללא מינימום כמות של חיים ביחד וכך גם בגן=הילדים. חינוך הוא תהליך שאין בו קיצורי דרך - בהחלט דרוש זמן איכות - אבל בכמויות גדולות.

ולעצם העניין - כיצד אבחר לקיים את החיים בגן=הילדים לנוכח הגזירה הזו של צמצום הזמן? התשובה היא פשוטה, אך הנימוקים מורכבים. ובכן, הדבר המהותי ביותר בגן=הילדים בעיני, הדבר שעליו לא אוותר בשום תנאי, הוא הפעילות החופשית של הילדים, פרק הזמן הנקרא בפי רבות מהגננות: שעת יצירה ומשחק. ומדוע?

"שעת המשחק והיצירה" שעליה לא אוותר, גם בתנאים של קיצוץ, היא פרק הזמן המוקדש לפעילות חופשית בתוך קבוצת בני הגיל והיא ההזדמנות של הילדים להגות את רעיונותיהם ולבחון אותם. בפרק זמן זה יהיה מיגוון של אזורי פעילות פתוחים בפני הילדים והם יבחרו לאיזה איזור פעילות לפנות, עם מי לפעול שם, סביב אילו תכנים ובאילו דרכים. אם עלי להסתפק בשעתיים וחצי של חיים בגן הרי שרובו המכריע של הזמן יוקדש לזה.

מבחר מרכזי הפעילות צריך לאפשר לילדים פעילות במיגוון שפות - בתנועה, במילים דבורות וכתובות, בציור, במוסיקה ובטכנולוגיה. מרכזי הפעילות יספקו חומרי גלם שלקוחים גם מן התרבות הרחבה שבתוכה אנחנו חיים, יאפשרו מפגש עם תכנים ועם דרכים, אך יהיה זה מפגש אקטיבי, שבו הילדים פועלים, חוקרים, יוצרים ומקנים משמעות לעשייתם.

אני מבקשת להוסיף: יום בשבוע שיוקדש לפעילות מחוץ לגן, בעיקר לטיולים בסביבה הקרובה. העיקרון של התנסות מגוונת והזדמנות לחקירה של העולם מחייב אותנו גם לצאת אל העולם. חשוב לשלב בין קביעות לבין שינוי וחידוש - ביקורים רבים באותו מקום, אותו שדה בור, אותה קרן רחוב וכדומה, המאפשרים לעקוב אחר השתנות ולשים לב לפרטים, בצד הכרות עם  אתרים חדשים.

תפקידי הגננת

ארגון הסביבה החינוכית, הכוונה לארגון אזורי הפעילות - אזורים למשחק קונסטרוקטיבי לסוגיו ולמשחק סוציודרמטי לסוגיו, סדנה לעבודה בחומרי אמנות, ספרייה, מחשב, איזור לפעילות מוסיקלית - להקשבה ולהפקה ולפעילות של תנועה, שולחן חול ושולחן מים. אזורי הפעילות צריכים לשמור על איזון בין קביעות לבין שינוי כך שיאפשרו  לילדים התנסויות חוזרות ונשנות באותה פעילות כדי שיוכלו לשכלל את פעילותם ולרכוש ביטחון ויוסיפו גיוון שיספק גירויים חדשים ויאפשר יצירתיות והתפתחות נוספת.

ההתבוננות ההקשבה ותיווך:          באמצעותן הגננת יכולה לזהות במה הילד עסוק, מה מטריד אותו, מה הוא מנסה לעשות ואזי תוכל לתווך: לשאול שאלה שתגרום לו לחשוב לכיוון נוסף, להציע לו המשך שיעמיק את החוויה, לעודד אותו כשהוא מתוסכל ולהציע לו אלטרנטיבות. על הגננת לסייע לילד לבנות את הבניין שלו, לסלול את דרכו שלו ולא להוליך אותו בדרכים סלולות מראש. הכוונה היא שהגננת תוותר על תפקיד המורה ותאמץ את תפקיד המסייעת ללמידה, כפי שמציע רוג'רס בספרו: "החופש ללמוד".

סילוויה סעדי=סאבא - מדריכה פדגוגית

החיפוש אחר הפעילות החינוכית החיונית ביותר מקשרת אותי למטרות החינוכיות המשמעותיות עבורי. מטרות אלה נובעות מ"אני מאמין" אישי לגבי מטרת החינוך. עבורי, המטרה היא לחנך "אדם" אוהב אדם במובן האוניברסלי של המילה; אדם המכבד כל אדם באשר הוא, בעל ערכים הומניים, מתעניין ומעורב בנושאים כלל=אנושיים, יוזם ומוכן ליטול חלק במאבקים לטובת האנושות שלכאורה אין הם נראים רלוונטיים למעגלי חייו הקרובים (משפחה, עדה, דת, לאום). מתוך עמדה זו, קשה לי להגביל את עצמי לחינוך "אזרח" למדינה מוגבלת מבחינה גיאוגרפית ומוגדרת מבחינת לאום, זמן ומקום (כפי שמוצע בחלק ממטרות החינוך הממלכתי בחוזר המנכ"ל בתשס"א). באשר לדרכי ותכני החינוך, המחקרים והתיאוריות העדכניים על מאפייני ותהליכי הלמידה בגיל הרך והערכות חקר העתיד לגבי צרכי אזרח העתיד מהווים בסיס תיאורטי אוניברסלי לחינוך, בין אם מדובר ביום לימודים ארוך או בשעתיים וחצי בלבד ליום.

מתוך עמדה זו הפלגתי בחיפוש אחר הפעילות האופטימלית אשר תבטיח:

·  מקסימום מפגש והתנסות של הילדים עם המציאות והסביבה.

· מפגש אישי ומשמעותי בין הילדים ובין המחנכת לילדים.

· למידה תואמת התפתחות מבחינת תכנים ודרכי למידה.

·  למידה של הבניית ידע (constructivism).

· תזמון עיסוק בנושאים אותנטיים ומשמעותיים עבור הילד או הילדה.

· אפשרות ביטוי עצמי ועיצוב זהות עצמית.

· תזמון שימוש בשפה, התמודדות עם סיטואציות חברתיות ופתרון בעיות.

· טיפוח לומד בעל הכוונה עצמית (מתעניין, חוקר, ביקורתי, יצירתי, מתמיד בוחן בין אלטרנטיבות, מיומן באיסוף וחיפוש מידע ועיבודו, רפלקטיבי).

· טיפוח "התעניינות" ועשייה מתך מוטיבציה ומשמעות פנימית.

·  טיפוח ערכים של פתיחות, סובלנות, שוויון ויחס של כבוד לזולת.

· אפשרות התייחסות אישית לילד/ה וקידומה מהמקום בו הוא/היא נמצא/ת עתה.

אלה מקצת התנאים החיוניים לפעילות האופטימלית. רוב הפעילויות המתרחשות בגן הילדים (שיחת בוקר, בישול, קריאת סיפורים, סיור, יצירה וכו') לא יצליחו למלא אחריהם וזאת מהסיבה העיקרית שהעיסוק בפעילויות אלה נעשה לרוב מתוך כפייה

הפעילות האופטימאלית שתבטיח עניין ובחירה חפשית היא פעילות "המשחק" (על כל צורותיו) בשל מהותו, היותו נובע מצרכים התפתחותיים של הילד/ה ותואם את מאפייני אישיותם, נטיותיהם ויכולותיהם כפרטים מאפשר ביטוי ועיצוב זהות עצמית, פותח בפני הגננת את עולמו/ה של הילד/ה להתיחסות אישית, למעורבות ולתווך. לכן בחרתי במשחק כפעילות האופטימאלית העונה למטרות החינוך כפי שנוסחו על ידי לעיל.

לצערי, מטרות החינוך הממלכתי מתמקדות כיום במטרות הנובעות מצרכים פוליטיים עכשוויים (התביעה לחינוך לאומי, יהודי=ציוני) או לחצים חיצוניים (התביעה להגברת ההישגים הלימודיים בגן). מטרות אלה מחייבות התמקדות בתכנים "זרים", לא משמעותיים לילד/ה בגן, שלא לדבר על דרכי הוראתם.

בעבודה המושתתת על "משחק" מהווה הגננת ציר מרכזי בעשייה החינוכית. היא מומחית לארגון הסביבה, מזמנת ומאפשרת משחק באופנים וברמות שונים. היא מיומנת בדרכי התערבות, במעורבות משתתפת (לוין, 1997) ובעקרונות הלמידה המתווכת (טל, 1997).

רנה מיכלוביץ, יו"ר הפנל, מסכמת סבב זה:

המשתתפות בטאו השקפות עולם מגוונות ושונות זו מזו - ערכית ומקצועית. דגשים שונים על מטרות, שנגזרו מן הערכים החברתיים, הלאומיים או כלל=אנושיים, שהם תשתית השקפת עולמן האישית. בהתאם להשקפתן הערכית הן ציינו מטרות רלוונטיות מתוך מטרות החינוך בישראל בכלל ("חוק חינוך ממלכתי") או מטרות החינוך בגיל הרך בפרט ("תכנית המסגרת").

עם זאת, ראוי לציין כי בשני תחומים שררה תמימות דעים בין כל חברות הצוות:

· הצבת הילד, צרכיו והתעניינותו במרכז התהליך החינוכי.

· הבחירה במשחק כמרכיב עיקרי המאפיין את הפעילות בגן=הילדים.

נראה כי שני אלה מהווים את האתוס של החינוך בגיל הרך והם התשתית למהות של גן=הילדים, גם אם מהות זו עשויה ללבוש פנים רבות.

המתח והקונפליקטים אשר עלולים להווצר בין אותו אתוס חינוכי לבין השקפת העולם הערכית=אישית, צפויים להעמיד כל מחנכת בפני שורת דילמות עמן עליה להתמודד שוב ושוב, שעה שהיא מעצבת את דרכי עבודתה ובוחרת את הפעילויות אשר תציע לחניכיה.

חברות הצוות נתבקשו להתייחס אל הדילמות אשר עמדו בפניהן שעה שנמנע מהן הפתרון הקל של בחירה ב"גם...וגם..." מפאת הקיצור, כביכול, של יום הלימודים בגן, כך שהיה עליהן לבחור במהותי ביותר עבור כל אחת מהן.

סבב שני

להלן הדילמות אשר הוצגו על=ידי המשתתפות:

דברי מרים סנפיר:

התלבטויות ודילמות

·  צמצום הבחירה לילד

הגבלת הבחירה לתחום אחד היא אכן חיסרון אך הפסדו ייצא בשכרו בכל הנוגע להרחבה והעמקה בכל תחום הן מבחינת ארגון הסביבה, התיווך של הגננת ויצירת אווירת יחד לילדים.

· מה בנוגע לדיסציפלינות ולכישורי החיים ?

המערכת שמה דגש חזק על תכנים דיסציפלינאריים, אינטגרטיביים ועל טיפוח כישורי חיים. תכניות לימודים לרוב זמינות לגננות ומתפרסמות חדשות לבקרים. במודל שלי מקומן נפקד.

לדעתי, כישורי חיים יטופחו כחלק אינטגראלי בכל פעילות והתנהגות של כל ילד במהלך שהותו בגן. ואילו כישורים אקדמיים=אינטלקטואליים יבואו לביטוי בכל אחד מהתחומים שבחרתי, כגון כישורים אורייניים בתחום השפה, המדעים והמוזיקה. כישורי המתמטיקה ומדעי החברה יבואו לביטוי בחיי הגן הממשיים יום יום.

· מקומם של חגי ישראל?

המודל המוצע מאפשר לגננת לארגן את הסביבה כך שחגי ישראל ישולבו בתוכה במועדים הרלוונטיים במשחק, יצירה, ספרות רלוונטית, סיורים בקהילה, מוסיקה ותנועה ובוודאי ביהדות.

· מה מקום המסגרות המכוונות, כגון: הקבוצה הלומדת והפעילות בקולקטיב?

מפגש הלמידה המתוכנן מראש בקבוצה קטנה - הוא כמעט בלתי אפשרי במסגרת של יום לימודים בן שעתיים. אני רואה את הגננת זורמת עם הילדים בפעילויות השונות ומתעכבת לצרכי התערבות בהחלטות אד=הוד. המפגשים במליאה, יתרחשו בפתיחת היום לצורך תכנון או בסיומו של יום להתחלקות בחוויות ולסיכומי ביניים.

·  אחריות הגננת והאוטונומיה שלה.

למעשה הצעה זו מצויה בתחום המכנה המשותף הרחב של כל הגננות, שהרי התחומים שבחרתי הם בבחינת אבני היסוד בפדגוגיה של הגיל הרך ואין בהם לא הקצנה ולא מהפכה.

לעומת זאת - בהעדר תכניות מחייבות, רשימת הישגים מצופים ועיסוק במוכנות לקראת בית=הספר - הדבר מטיל אחריות בלעדית על כתפיה של הגננת. התכנים ושאר הדברים שציינתי את "העדרם" צריכים להיות מופנמים ומודעים לגננת כפרופסיונאלית. אם אכן כך יהיה תגלה הגננת מדי בוקר שפע הזדמנויות למלא את כל "החסרים".

סגנון עבודה כזה בזמן קצוב מאפשר ומחייב אוטונומיה מלאה של הגננת.

לסיום אומר בגילוי=לב כי הרעיון כולו לתחומיו והארגון השבועי של תחום אחד ליום מוצא מאוד חן בעיני. אשמח אם תהיה גננת "שתידלק" עליו ותחליט לבחון אותו הלכה למעשה כיוזמה חינוכית.

סיגל אחיטוב - מפקחת ממ"ד

אחלק את דברי בסבב השני לכמה חלקים, כמחשבות, הערות והארות לנאמר בסבב הראשון.

יתרונה של המגבלה שהוטלה עלינו הוא בכך שהיא מאלצת אותנו להגדיר מה באמת מהותי והכרחי בגן=הילדים.

אחת השאלות ששאלתי את עצמי כשחשבתי על המטלה היתה: מה מעניק גן=ילדים, שלא מעניקה שום מסגרת אחרת? מה, למשל, מבדיל את הגן מבית=הספר, מצד אחד, מבית ההורים מצד שני ומחוג העשרה מצד שלישי?

דומני, שהייחוד של הגן הוא באפשרות האמיתית העשויה להיווצר בו, הן בגלל תנאי הסביבה והן בזכות הכישורים המקצועיים של המחנכים - להקשיב לילד וליצור עמו דיאלוג לימודי=חווייתי צומח ומתמשך.

אנו מומחים בהחלפת תוכניות לפי משב כל רוח רעננה או ממשלה מתחלפת, לאו דווקא מתוך האידיאולוגיה הפוסט=מודרנית של "ריבוי אמיתות". תוכניות רבות נכתבות ועל הגננת מוטלת החובה או הזכות, לשלוף מהמדף את התוכנית החביבה עליה. לפני שנים ספורות: קידום המדע והטכנולוגיה, כיום: קדם קריאה. כמובן שכל תוכנית דואגת לציין כי הגננת צריכה לעבוד בצורה אינטגרטיבית.

אך מה שמעסיק אותי כעת, ולו רק במסגרת דרישת הפנל, הוא מה עומד בבסיס של החינוך בילדות המוקדמת, מעבר לכל תחומי הדעת, חשובים ככל שיהיו והתוכניות הנכתבות כדי ליישם אותם? האם שילוב של מיגוון תחומי דעת בדרך אינטגרטיבית בחיי הגן מהווה את כל מהותו? בעיני הגן שלם יותר מסך זה.

ניסיתי בהצעתי לדבר על גישה חינוכית הוליסטית, שהאינטגרטיביות היא נשמת אפה. התוכן שהצעתי הוא הדבק הערכי היכול לאחד סביבו מיגוון רחב של קהילות מהמגזר היהודי.

לגבי גן ממ"ד, מתבקשת שאלת מקומו של החינוך למצוות. מדובר באחת המטרות החשובות ביותר של החינוך הממלכתי=דתי. למרות זאת, לא כללתי במסגרת של "הגן המצומצם" פרק של לימוד הלכה, כמקובל בכמה גנים דתיים. הסיבה לכך היא שלפי דעתי קיום המצוות בגן דתי הוא חלק מהחיים ולא פרק נפרד. ברכות הנהנין וברכת המזון הם חלק משגרת האוכל; הברכות על הקשת, הרעמים והברקים מתבצעות הלכה למעשה בזמן המתאים ולא נלמדות כתיאוריה המנותקת מהחיים. החנוכייה, ארבעת המינים והמצה מהווים חלק משגרת החיים בגן ושם נפגשים אתם הילדים.

הדגש ששמתי על הגישה ההוליסטית כבסיס לחיי הגן מבוסס על תפיסה, שלפיה החינוך צריך להיות מכוון ומותאם לצרכיו של הילד. בכך אני רוצה לשלול מצב שבו מכוונת הגננת את חיי הגן כדי להשביע רצון של גורמים שונים: ההורים, המפקחת, הסייעת, הפסיכולוג, המורה לכיתה אלף וכדומה.

ולחזק את השאיפה למצב שבו כל הגורמים הללו יישבו יחד באופן קבוע כדי ליצור חשיבה המכוונת לילד.

כאן המקום לומר משהו על יציבות והמשכיות, כמושגים בעלי משמעות ערכית בחינוך. יציבות והמשכיות יוצרים שייכות, תחושה שחשוב כל כך לפתח בעולמנו המנוכר. את זאת ניתן לעשות על=ידי גיבוש מסורת שתעמיק משנה לשנה ולא תוחלף בגלל רעיון חדש. מאותה סיבה, של יצירת מסגרת של שייכות המשמעותית לילד, חשוב כל=כך גם לדאוג לפתח את הקשר לקהילה שבה פועל הגן.

אומר כמה משפטים על הבנתי את הכותרת של הפאנל. בסבב הראשון הסברתי את השקפתי, שלגן=הילדים אמנם יש מהות רבת=פנים כי החוויה בו היא הוליסטית ומורכבת ממיגוון רחב של חוויות רגשיות, חושיות וקוגניטיביות המשולבות זו בזו.

לעומת פרשנות זו, ניתן להבין את הכותרת גם כאמירה רלטיביסטית: גן=הילדים מעוצב מתווי הפנים שמעצב כל אחד על=פי השקפתו והערך היחיד בפרישת "האמת שלי" לגבי מהותו של גן=הילדים הוא מתן הזכות של כל אחד ואחד מאתנו לפרוש את האמת שלו. גישה רלטיביסטית זו מעמידה סימני שאלה מרחיקי לכת לגבי כל רעיון מהותי או ערכי. כל ניסיון להגדיר את מהותו של גן=הילדים מתפרש כחלק מהאמת, שאין לו לעולם משמעות מוחלטת.

לפי אידיאולוגיה פוסט=מודרנית זו, אין זה רלוונטי כלל להציג את הדבר המהותי לגבי בגן=הילדים, כאשר הוא מייצג אותי בלבד.

העמדה שייצגתי בסבב הראשון אינה גורסת כך. היא מבוססת על הטענה שאכן יש מחויבות בסיסית לכל מערכת חינוך יש מחוייבות כזו גם למערכת החינוך היהודית ולשאוף לממש את המכנה המשותף של ערכי תרבות ורוח, בגן=הילדים ניתן לבטא אותו במסגרת סיפורי התורה.

אפרת מור - מדריכה פדגוגית:

במה התלבטתי? מה היו הדילמות שאתן התמודדתי ומה הכריע?

בחלק זה אני מבקשת להתמודד עם מספר דילמות שבדרך כלל עולות סביב הגישה שהצגתי - זו השמה במרכז את המשחק ואת הפעילות החופשית של הילדים:

· האם אין זה בזבוז של משאב הגננת - שהרי לכאורה אין לה כאן כמעט תפקיד?

· כיצד ילמדו הילדים את מה שהם צריכים ללמוד אם לא נלמד אותם?

· האם יש תכנים שהם הכרחיים בעינינו? למשל חגי ישראל (או חגי האיסלם, הנצרות או הדרוזיים בגנים הרלוונטיים). מה יהא עליהם?

נתחיל בשאלת מקומה של הגננת. נשאלת השאלה: האם לא עדיף שבזמן המצומצם שנותר לנו בגן יעשו דברים, הדורשים הכוונה? ובכן, אני רואה חשיבות עליונה בנוכחות של מחנכת מקצועית שיודעת להתבונן, לתווך ולהעצים את הילדים בדרכם, לסייע להם ללמוד מתוך המשחק והפעילות החפשית.

תפקידה של הגננת הוא קריטי גם בעיצוב האווירה בגן, ביצירת "תכנית הלימודים הסמויה".

אני מעדיפה לחנך ילדים ב.... במקום לחנכם ל..... לאפשר לילדים לחיות באווירה שמעודדת חקירה והתנסות, באווירה שמעודדת שיתוף פעולה, באווירה שמכבדת אותם ואת השוֹנוּת שביניהם, זה עדיף בעיני על פיתוח תכניות לימודים שיעסקו באופן מובנה ומכוון, על=ידי סיפור סיפורים וזימון הפעלות, בנושאים כגון "הזכות לכבוד והחובה לכבד", "כולנו שונים וכולנו שווים", "איכות הסביבה" וכד'. תכנית הלימודים הסמויה, המסרים העוברים בדרכי פעולתנו הם חזקים מן המסרים הגלויים בתכניות הלימודים. חינוך מתקיים בתוך מערכות יחסים ומערכות יחסים הן דבר דינמי. החיים השלמים שאני מבקשת לקיים בגן אינם יכולים להיות מתוכננים מראש עד הפרט האחרון. המסגרת מתוכננת וכל מה שמתרחש בתוכה הוא מזדמן - לכן הגננת צריכה להיות בעלת השקפת עולם חינוכית ובעלת ידע רחב, שיאפשר לה להיות קשובה למה שקורה ולהיות גמישה בתגובותיה, שתוכל לשקול האם להתערב? מתי להתערב? ואיך להתערב? עליה להפעיל שיקולי דעת מקצועיים בכל רגע ורגע.

כיצד ילמדו הילדים אם אין מלמדים אותם?

אין ספק שבדרך שאני מציעה נפסיק לרוץ אחרי ההספק. העיקרון יהיה להניח, לתת מרחב, לתת שהות של זמן לתהליכים להתרחש ולהיות שם עם הילדים ובשבילם. אבל עדיין הספק בכך שאכן תתקיים מספיק למידה בדרך זו ממשיך לכרסם.

אשיב על העניין על=ידי תיאור של אירוע הלקוח מתוך ספרה של ג'נט ר. מילר, רק משחק? - תפקידו ומעמדו של המשחק בחינוך בגיל הרך, הוצאת "אח" 1997, עמ' 111:

"קבוצת ילדים בני שבע מצאו קופסה ענקית שהכילה קוביות עץ במיגוון גדלים וצורות. בשעתיים שלאחר הגילוי הם בנו על השטיח עיר שלמה באורך שלושה מטרים לפחות. בעיר הזו היו כל השירותים, שניתן להעלות על הדעת: עבור לידות, חתונות ומוות, מלחמה ושלום, תעשייה וציוד רגיל מחיי היומיום. כמו כן היו בה אתרים דמיוניים כמו מערה עבור הדרקון המקומי ומשטח עליו יכולים יצורים מהחלל להנחית את החללית שלהם. העיר נשארה מספר ימים על השטיח. בכל יום ערכו בה הילדים שינויים לפי רצונם, ציירו אותה, מדדו אותה, כתבו על אירועים המתרחשים בתוכה, סיפרו עליה לאחרים, חשבו על החיים בה, יצרו פריטים נוספים שנראו להם חסרים בה ועוד".

אירוע זה ורבים כמותו מדגימים כיצד דרך המשחק והפעילות החופשית שהם יוזמים יכולים הילדים ללמוד הכל: חשבון, אוריינות, הנדסה, טבע, ועוד. נשיג זאת מבלי לקיים אימון מדורג ורכישה מכוונת של ידע ושל מיומנויות. הלמידה תתקיים בתוך החיים המלאים. המעקב אחרי מה שכבר נלמד ומה עדיין לא וההכוונה להמשך למידה בדרך זו קשים יותר, מורכבים יותר, אבל משתלמים כיוון שכך מתאפשרת למידה משמעותית יותר, למידה שמוּנעת מצורך אמיתי, שמתחברת לעניין של הילדים, שצומחת מתוך החוויה.

כיצד תמלא הגננת את תפקידה כסוכנת של תרבות? אנחנו רוצים לאפשר לילדים להיות שותפים ביצירה של ידע ושל תרבות, אך אין טעם שימציאו את הגלגל מחדש. אנחנו רוצים שיתפתחו להיות שייכים לקבוצת בני הגיל אך גם לחברה הרחבה יותר, לקהילה, למדינה, לעם.

ההתלבטות היא כיצד תמלא הגננת, בדרך שבה אני מציעה, לא רק את תפקידה כתומכת בהתפתחות הרגשית=חברתית=קוגניטיבית של כל ילד, אלא גם את תפקידה כסוכנת של תרבות.

תפקידה של הגננת כסוכנת של תרבות יתבטא בחומרים שמהם תבנה את הסביבה החינוכית (תמונות, ספרים, אביזרים), בדרכי התיווך שלה וגם באופן מצומצם יותר בקיום אירועים יזומים על ידה, כגון: מסיבות בחגים, סיור למוזיאון וכד'.

אין לי ספק שמקומם של החגים בגן יהיה קטן משהוא היום, אך אין פירושו שמקומם ייפקד. מקומם של החגים בגן יהיה דומה יותר לזה שהם תופסים בחיינו כבוגרים: החיים המלאים ממשיכים להתקיים בצד ההכנות לחג.

סילוויה סעדי=סאבא - מדריכה פדגוגית

בחירתי במשחק כפעילות האופטימלית בגן=הילדים מתוך שיקולי דעת חינוכיים כיום מקבלת חיזוק וצידוק מנסיון אישי בעברי ה"טרום=מקצועי", לפני יותר מעשרים שנה. אז, באמצע אוקטובר, במסגרת תפקידי כעוזרת המנהל בבית=ספר פרטי ביפו, יזמתי עם קבוצת הורים הפעלת פעוטון במרתף של כנסיית הקהילה. היוזמה נבעה ממצוקתה של המורה לאנגלית, אם לשתי פעוטות שהודיעה לי על התפטרותה משום שמשכורתה מההוראה לא מכסה את עלות ביקור שתי בנותיה במעון נעמ"ת. ניגשתי לכומר הקהילה והוא הציע להקים פעוטון במרתף הכנסייה. פעלנו מתוך אינטואיציה ומחויבות לרעיון ותוך כדי שיתוף והתייעצות שוטפת בינינו. חיפשנו מטפלת בעלת שם טוב בקהילה ונסיון בגידול ילדים, אחראית ונעימה, פיתחנו ביחד תוכנית ובתום שבועיים מהעלאת הרעיון הפעלנו פעוטון שמושתת כולו על משחק: משחקי שירה במעגל, משחקים פולקלוריים לפעוטות, קוביות, חומרים (חימר, פלסטלינה, צבעי פסטל וגואשים), המון גרוטאות, משחק סוציו=דרמטי, משחק במים בבריכת המזרקה, משחק בגינה בחול ובפינת חיות המחמד ומשחקי תיאטרון (המחזת סיפורים). כל הורה וכל מורה בבית=הספר הסמוך, כולל הכומר, ביקרו בפעוטון בזמנם החופשי ותרמו את משחקיהם לילדים. הפעוטות רקדו במעגל על שירים איריים ושירים צרפתיים ושירים ערביים ועבריים. הם שיחקו קטעים מתוך אגדות וסיפורי ילדים פולקלוריים וישראליים וכו'.

במשך שנים עקבתי אחרי התפתחותם של הילדים האלה (ילדי הקבוצות הראשונות, אשר עיקר עיסוקם בגיל 4-2 היה המשחק), כולם סיימו בית=ספר והגיעו לאוניברסיטה וחלקם ממשיך לתארים גבוהים, דבר שאינו בגדר הנורמה באותו איזור. מהתמחותי בסמינריון לתואר הראשון וגם במחקר לתואר השני במשחקם של ילדים הבנתי שהאינטואיציות שפעלנו לפיהם היו נכונות.

עם זאת, ההכרעה על ה"משחק" על רקע מטרות החינוך הממלכתי עוררה בי התלבטויות לגבי יעודו של הגן כמסגרת חינוכית, תפקידה של המחנכת, ארגון הסביבה המתבקש והסיכונים הנלווים למצבים של "אי סדר" והעדר מבניות האופייני ל"משחק" בכלל.

עובדה זו עשויה להחריף במסגרת ששוהה בה קבוצה גדולה של ילדים והיא עלולה להוות קושי רציני עבור הגננת ועבור ילדים בעלי קשיי תפקוד במסגרת של פעילות בלתי מובנית. האם קשיים אלה מצדיקים ויתור על פעילות המשחק?

להערכתי, גננת אשר בוחרת ב"משחק" מתוך אמונה אישית=חינוכית, תגייס את כל הכוחות והמשאבים בחיפוש אחר דרכים הולמים להתמודדות עם קשיים כאלה.

רנה מיכלוביץ מתייחסת לדברים ומסכמת:

אופייני הדבר שמערכות ערכים שאינן בהכרח זהות מולידות גם דילמות שונות זו מזו. אך עם זאת הוליד ה"אתוס החינוכי" המשותף לחברות הצוות, גם שתי דילמות זהות, עמן התמודדו כולן:

האחת התייחסה לתפקידי המחנכת בגן=ילדים שבמהותו, המוסכמת על כולן, מעמיד את הילד במרכז התהליך החינוכי, למקומה בעשייה בגן, למחויבויותיה (לילד, להוריו, לחברה ולתרבות) ולמעמדה הראוי כאיש מקצוע. הדברים מדברים בעד עצמם ואין בדעתי להוסיף על אלה.

הדילמה השנייה נסובה סביב שאלת המחויבות להוראתם של תכנים ספציפיים (לקוחים מן המורשת או מדיסציפלינות שונות), כחלק ממחויבות הגננת כסוכן תרבות, או מחויבותה ל"השגי הילדים" או ל"מוכנותם לבית=הספר".   

למעשה מתייחסת דילמה זו למטרות החינוך בגיל הרך כשמטרות אלו אינן נובעות בהכרח מצרכי הילד והשאלה נשאלת אם הן מהותיות לגן=הילדים.

בהתייחס לכך מעלה המנחה ד"ר רנה מיכלוביץ רעיונות וקריטריונים לבחינת המטרות לעבודה בגן=הילדים.

·  מטרות בסיסיות/רחבות - לעומת מטרות שוליות/משניות.

·  מטרות חשובות ערכיות ו/או  מעשיות עבור הילד/החברה/ההורים.

· מטרות "נצחיות", כאלו שתוקפן מתמשך - לעומת מטרות שעה שתוקפן יפוג במהרה.

· מטרות דחופות - לעומת כאלו שהשגתן סובלת דיחוי/ניתנות או אף ראויות להדחות.

· מטרות העולות בקנה אחד זו עם זו - לעומת כאלו שדוחות או אף סותרות זו את זו.

· מטרות שהן תנאי הכרחי להשגת מטרות אחרות/נוספות - לעומת מטרות בדידות שדבר אינו תלוי בהשגתן.

ועוד כדאי שנשאל, ביחס למטרות שאנו מציבות לעצמנו, כמה שאלות שכן פעמים רבות בהחלט אפשר להציבן, אך יש לשאול האם זה כדאי?

· האם זה ראוי? (עקרון ה=Effectiveness).

* תורם משמעותית לילד?

* עדיף בחשיבותו לילד (על תרומה אחרת)?

* עדיף בחשיבותו לחברה?

· האם זה יעיל? עקרון ה=Efficiency).

* האם כדאי כעת מבחינה התפתחותית?

* האם ההשקעה הנדרשת שווה את התוצאה? מהו ה"מחיר"?

* האם זה עשוי להיות יעיל בתנאים הנתונים של זמן ומקום?

ממטרות החינוך המוצבות נגזרות פעולותיה של המחנכת ואלו אמורות להוביל ל"תוצאה החינוכית". בהקשר זה מן הדין שניתן דעתנו ל"לקסיקון החינוכי", לאוצר המילים השגור בפינו באשר לפעולות ולתוצרי חינוך וכדאי לשים לב לקשר אשר עשוי להיות בין המושגים השונים, שהרי לא כל סוג של פעולה יוליד כל סוג של תוצר....

הרי ה"מילון" (הלא מלא!) ל"פעולות" ו"תוצרי=חינוך":

פעולות                   תוצרים

* להקנות                 * ידע

* לרכוש                  * מיומנות

* ללמד                   * שליטה ב...

* ללמוד                   * יצירתיות

* להורות                 * הבנה

* לפתח                   * הפנמה

* לטפח                   * תובנה

* לאמן/לתרגל           *עניין/סקרנות

נראה כי המהות רבת=הפנים של גן=הילדים מתייחסת הן למטרות אשר מציבות לעצמן מחנכות הגיל הרך, הן לדרכי הפעולה שלהן ולפעילויות שהן מציעות לחניכיהן והן לאופי התוצרים החינוכיים להם הן מצפות. להתייחסות זאת עשויים להיות גוונים שונים המושפעים ממערכות הערכים האישיות של קבוצות מחנכות שונות. עם זאת ודאי נשענת התייחסותן על אותו אתוס חינוכי (ראה לעיל), שנמצא משותף לכל חברות הצוות בפנל זה והוא כנראה נחלתו של כלל ציבור המחנכות בגני=הילדים.

מהותו של גן=הילדים היא אכן ייחודית, אף כי פנים רבות לה. חשוב שנשקף פנים אלה במראה, נתבונן במראה מידי פעם לבחון אם לא שונו פנינו.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד