היא גרה בי, ירושלים / זלי גורב
היא גרה בי, ירושלים / זלי גורב

פרופ' זלי גורביץ' הוא משורר, מלמד אנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים

 

כמה שירים וקטעים, כאלה שאפשר לראות מהם, להרגיש בהם את ירושלים, גם אם הם לא תמיד על ירושלים

 

לירושלים הרחקתי מצהלה, ללמוד באוניברסיטה, ב-1970, ובדצמבר האחרון הרחקתי מירושלים לתל אביב. כתבתי בירושלים שמונה ספרי שירה, האחרון שבהם עוד לא ראה אור, ואם כי ירושלים היא לא הנושא או העניין העיקרי בהם, היא כן מדרך כף רגלם של השירים האלה, מקומם, זמנם, הטריטוריה הנפשית שלהם, וסביר שלא היו נכתבים בשום מקום אחר, לא אלה.

במקום לכתוב משהו עכשיו, בדיעבד, לסכם את ירושלים, לנסח לה שורה תחתונה, בחרתי מתוך הספרים כמה שירים "ירושלמיים", כאלה שאפשר לראות מהם, להרגיש בהם את ירושלים, גם אם הם לא תמיד על ירושלים, והנחתי אותם זה ליד זה על פי סדר כתיבתם, שידברו בעד עצמם, מן הזמנים שבהם נכתבו. הוספתי גם שיר אחד על שפת ים כנרת, כדי לצאת קצת, אבל באותו עניין, וכן קטעים מתוך המסה "על המקום" מ-1991, על "ירושלים-תל-אביב".

קטעים:

1.

שֶׁמֶשׁ צֵל נוֹפֵל

בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם אִישׁ עִם אוֹטוֹ

לְפָנָיו שִׁמְשָׁה מוֹעֶכֶת פַּרְפָּרִים צוֹמַחַת

וְשֶׁמֶשׁ חוֹדֶרֶת נִמְעֶכֶת בְּעֵינָיו

מַצִּיתָה

וְהוּא מֵאִיץ אוֹתוֹ

וְהוּא עוֹקֵף

לוּלֵא

חֲגוֹרַת הַבְּטִיחוּת הוּא הָיָה מְרַחֵף

 

(מתוך "קטעים מחלום פתוח")

 

2.

עמ' 72-73

(מתוך "יבשה")

 

3.

יותר מאי פעם בעבר הישראלי ירושלים הפכה להיות המקום שבו נערך הקרב הגדול על "הארץ". הקרבה של ירושלים למקום הנגוע, אשר בו הישראלי מתחכך במה שאינו הוא, במה שכמעט בעל כורחו מגדיר אותו מבחוץ ומבפנים כעצמו, יוצרת בלבול, פחד ודחייה. בה נמצא הישראלי בעימות עם הלא ישראלי בישראל, וזה מחייב אותו להתעמת גם עם עצמו, עם דתיותו, עם לאומיותו. מכאן הנטייה לרדת מירושלים. אולם שאלת הוויתור על אחיזתנו בדבר שהוא באופן מהותי "ירושלים", היא שאלת הוויתור על משהו מרכזי בישראליות. משום כך ההתעקשות הזאת על ירושלים, ההופכת למרכז הסכסוך בינינו לבין הערבים ובינינו לבין עצמנו. הישראלי מוצא את עצמו שוב, והפעם בעמדת עימות, מול אחרותו של המקום, מול אי-השייכות שלו לארץ ומול אי-השייכות של הארץ לו.

(מתוך "על המקום")

 

4.

עמ' 63

(מתוך "הבל")

 

5.

עמ' 26

עמ, 57

(מתוך "הא ודא")

 

6.

גם הזיכרון הוא טקסט שניתן לעלות אליו, לקרוא אותו, לספר אותו. הסיפור על ירושלים הוא סיפור הכוח - מלכות בית דוד, סיפור האמונה - המקדש, וסיפור החורבן ועזיבת המקום. העיר העתיקה היא, כמובן, מרכז הזיכרון. התצפית אליה היא אל לב ירושלים. שם, בלב ירושלים גם לב הסכסוך. שם הצומת של קווי האחרות העמוקים החוצים את ירושלים. תבנית הנוף של ירושלים מובילה אל הלב הזה. מעבר לשכונותיה, לרחובותיה, או למוסדותיה ולמרכזי העסקים שלה, העיר מובילה אל המקום שהוא בהא הידיעה ירושלים. מהר הצופים, מהר העצה הרעה, מהר ציון, הנוף כופה על המתבונן לרכז את עצמו לנקודה המצויה הלאה ממנו, אבל  במרכז. הר-הבית, השוכן בטבורה שלהעיר, ועל-פי המדרש גם בטבורו של עולם, הוא תמיד מנגד. הנוף פותח את המרחק הפנימי של העיר מעצמה. בירושלים הפּנים הוא תמיד "שם".

(מתוך "על המקום")

 

7.

עמ' 116

131-132

עמוד 179

עמוד 182

(מתוך "יום יום", 2002)

 

8.

בירושלים מיטלטל הישראלי בין יהודיות שאינה ילידית לבין ילידיות שאינה שלו. בעוד העבר היהודי מדגיש את אי-המקומיות של הישראלי מצד הרעיון המעמיד אותו תמיד מנגד למקום, הרי המפגש עם הפלשתינאי מדגיש דווקא את המקומיות שאינה שלו, של הארץ, של ירושלים, של בני-המקום הלא-ישראלים. הארץ היא תמיד, ולא רק בימי אברהם, ארצם של עמים אחרים - הפריזי, החיווי, היבוסי. היא אינה פרימורדיאלית, אינה נתונה לנו מקדמת דנא. היא מצויה בזמן, בהיסטוריה, ויכולה להילקח או להינתן.

בירושלים שמור זכרון אי-הבעלות על הארץ. זה יסוד הזרות שבה. ירושלים מסמנת את "הארץ" שאינה ניתנת להכלה בחיי העיר היומיומיים, הפרוזאיים, כשלעצמם. לא ניתן פשוט לשבת בה במקום בשכחה עצמית כמו זו של יליד הנבלע בעולמו. אין בה השלמה עם הנוף, עם האנשים, עם העבר. תחת המולת היומיום חותרת בה הוויה שאינה יומיומית ואינה משלימה עם היומיום. הזמן שלה חתוך, האוכלוסייה שלה מעומתת, המקום עומד בה כנגד המקום. בתקופה שבה מגיע אל סיומו פאתוס כיבוש הארץ, היא המחזירה את המחשבה הישראלית אל שאלת המקום. היא המקום במובן של חזרה להכרת המקום כשאלה.

 

(מתוך "על המקום")

 

9.

רַמְקוֹל בָּרְחוֹב: "יְלָדִים

חֲמוּדִים, יְלָדִים חֲמוּדִים, בֹּאוּ

כֻּלְכֶם לִמְסִבַּת פּוּרִים בְּרֶבַע-

לִשְׁתֵים-עֶשְׂרֵה בִּרְחוֹב אֲמַצְיָה

3... שֶׁהַשֵּׁם יְבָרֵךְ אוֹתְכֶם... יְחִי

הַמֶּלֶךְ-הַמָּשִׁיחַ"; 11:31

 

מהחלון ברחוב אקורדיון

בָּרמקול... ^פָה מי פָהסוֹלמי,

^ פָה מי פָהסוֹלמי, סוֹל מי

רֶהדוֹ רֶהדוֹ מי---... חשך,

התחיל לרדת, יורד, גשם

חזק; 18:25

 

טלפונים בזה אחר זה לשאול

אם אנחנו בסדר, ספירת-

המלאי  (א'), פלשתינאי פוצץ

עליו אוטובוס ליד מרכז-כלל,

שישה-עשר הרוגים, מאה

פצועים, 21:10, 11.6.2003

מתוך "זמן בָּבָּ"

 

מקורות:

"קטעים מחלום פתוח", עכשיו, 1980

"יבשה", עם עובד 1989

"הבל", 1990

"הא ודא", הקיבוץ המאוחד 1996

"יום יום", 2002

"זמן בָּבָּ" עומד לצאת לאור בעם עובד, 2005

זלי גורביץ' וגדעון ארן, "על המקום": אנתרופולוגיה ישראלית, אלפיים 4, 1991, 40-44

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד