אין בשביל מי ולעצמי אין לי חשק
אין בשביל מי ולעצמי אין לי חשק

ד"ר נורית וינבלט, החוג לריפוי בעיסוק, אוניברסיטת תל-אביב; מיכל אברך-בר, דוקטורנטית בחוג לריפוי בעיסוק, אוניברסיטת תל-אביב

 

מפגשים עם קבוצת נשים זקנות, המתגוררות בשכונות מצוקה, מגלים עולם פנאי דל, כמעט אפסי. מגבלות כלכליות ארוכות שנים, בצד מגבלות שמסיבות מגדריות, עשו גם את עולם הפנטזיות של נשים אלו למוגבל ביותר

 

זלדה: פנאי

היה לנו אוצר סמוי של פנאי

עדין כאוויר הבוקר,

פנאי של סיפורים, דמעות, נשיקות

וחגים.

 

פנאי של אמא, סבתא והדודות,

יושבות בנחת בסירה

של זיו,

שטות אט-אט

בדוגית השלום

עם הירח ועם המזלות.                

 

             מתוך: זלדה, תשכ"ז

בתקופה האחרונה, בעקבות הגזירות הכלכליות של משרד האוצר, אנחנו נחשפים יותר ויותר לאוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה במדינת ישראל, ובמיוחד לנשים בקבוצה זו. אנו מוצפים באינפורמציה בעניין זה: כתבות בתקשורת, תמונות, ראיונות ותגובות. הנשים המרואיינות, רובן צעירות, אמהות לילדים, מתארות סגנון חיים שהמאפיין הבולט בו הוא צמצום בכל תחומי חייהן. חלק מהנשים הן דור שני או שלישי למשפחות מעוטות יכולת, וחלקן הגיעו למצבן הכלכלי הקשה עקב מצבי חיים שאילצו אותן לשנות במידה ניכרת את סגנון חייהן.

מיעוט משאבים כלכליים מתייחס בדרך כלל לצרכים הבסיסיים של האדם: מזון, מגורים, ביגוד, מרכיבים המהווים בסיס לתפקוד מינימלי. עם זאת, ברור שיש למצב הכלכלי השלכה על תחומי תפקוד אחרים, כמו עיסוקים ופנאי, הקשורים ישירות לבריאות, לתחושת רווחה ולשביעות רצון מהחיים (Law, Steinwender & Leclair, 1998).

הקשר בין מעמד ופעילויות פנאי הובן כבר בסוף המאה ה19- על ידי Veblen  ([1899 ] 1970), שטען שיש פעילויות פנאי האופייניות לכל מעמד חברתי. מחקרים מאוחרים יותר הראו את הקשרים בין מעמד וההזדמנויות למעורבות בפנאי. Clarke & Critcher (1985) טענו שפנאי הוא "ההשתקפות והביטוי של החלוקה למעמדות, גיל ומגדר" (p. 255).

זה כבר הוכח שדפוסי פנאי, הנקבעים בגיל צעיר, נותנים את אותותיהם לאורך כל החיים (McPherson, 1991). הרגלי פנאי של נשים צעירות ישפיעו על סגנון חייהן גם בעתיד.

הספרות המקצועית דנה בהרחבה בתגמולי פנאי בכלל, ובפרט בתקופת זקנה. היא מתייחסת לתגמולים פסיכולוגיים, חברתיים, תרבותיים, בריאותיים ועוד (MacNeil & Teague, 1987, McPherson, 1991 , וינבלט & אברך-בר, 2003). המחקרים הרבים מלמדים על הקשר הישיר בין עיסוקי פנאי לכל אחד מהתגמולים המצוינים. 

עם זאת, אוכלוסיית הזקנים שבויה עדיין ברובה בתפיסת "אתיקת העבודה" - כלומר, תפיסת העבודה כערך עליון ותפיסת הפנאי כשולי, כחסר ערך או בעל ערך מועט. בשיחות עם זקנים נוכחנו לדעת, שמוטב לא שהשתמש במלה "פנאי", המביאה מיד לתגובות מתגוננות. בתרבות המערבית התועלתנית אנשים בכלל, וזקנים בפרט, מרגישים שככל שמועט זמנם הפנוי הם מוערכים יותר. זאת הסיבה שמוטב להשתמש במושג "עיסוק" כשמראיינים אנשים על פעילויותיהם. במאמר זה המלים פנאי ועיסוק יופיעו לסירוגין.

מפגשים עם קבוצת נשים זקנות, המתגוררות בשכונות מצוקה, מגלים את עולם הפנאי של אותן נשים, שמיעוט משאבים לאורך כל חייהן הביא בין היתר  לצמצום עיסוקיהן וחיי הפנאי שלהן ולתפיסת בריאות נמוכה בגיל מאוחר. מחקר מצומצם זה עשוי ללמד על ההשלכה שיש לחיים מעוטי-יכולת על ההקשרים שנמנו לעיל, והוא מורה על הצורך בהעלאת חשיבות עיסוקי הפנאי בכלל, ובקרב נשים מעוטות יכולת בפרט.

 

                                          *

 

בעזרת עובדות סוציאליות אותרו 13 נשים שעמדו בקריטריונים של עוני (לפי הביטוח הלאומי), שהסכימו להשתתף במחקר. גיל הנשים היה 70 ומעלה. הן מתגוררות באזור המרכז ובדרום. תשע מהן הן אלמנות וארבע נשואות, כולן אמהות וכולן מוגדרות כבריאות בפי העובדות הסוציאליות. המחקר נעשה לפי מתודולוגיה איכותנית, התקיימו ראיונות והם נותחו לפי חלוקה לקטגוריות (שקדי, 2003). חשוב להדגיש, שהמחקר מצומצם ויכול ללמד רק על כמה מגמות המאפיינות את הקבוצה שרואיינה. אין להשליך ממנו על קבוצות אחרות.

בחרנו להביא את סיפוריהן של יונה, שמחה ולבנה, שהחוויות העיסוק שלהן מייצגות תובנות ותחושות שעלו גם בסיפוריהן של הנשים האחרות.

*

סיפורה של יונה, בת 77

יונה, אם לחמישה ילדים, התאלמנה לפני ארבע שנים. היא גרה בשכונה מאז עלתה לארץ והיא לא עברה לדירה אחרת במשך כל השנים הללו. היתה עקרת בית כל חייה. כל ילדיה עזבו זה כבר את השכונה.

"מה אני עושה במשך היום? את האמת, אני כמעט לא עושה שום דבר, כי אני לא מרגישה טוב. כשאני הולכת הרבה יש לי סחרחורת, אז אני משתדלת לא להסתובב רחוק מהבית. רק לפעמים אני מבשלת משהו. אין בשביל מי ולעצמי אין לי חשק. אוכלת דברים פשוטים. יש לי הרבה בדיקות רפואיות ואני עושה אותן בדרך כלל בדרך למועדון. אני מגיעה למועדון שלוש פעמים בשבוע. יושבת עם הבחורות. מדברים קצת. כשבאה הביתה, שמה את הראש שלי במיטה ויושנת קצת, אחר כך קמה, אוכלת קצת. אני כבר לא יוצאת יותר. מדברת בטלפון עם המשפחה. בטלוויזיה כמעט לא מסתכלת. מדברים מהר ואני לא מבינה. הילדים גרים רחוק. כמעט לא באים. כל אחד עם הבעיות שלו. הרבה בעיות ואני לא יכולה לעזור. בקושי יש לי לעצמי".

סיפורה של שמחה, בת 82

שמחה, אלמנה, אם לשישה ילדים, עברה לשכונה משכונת מצוקה בעיר אחרת, לפני 12 שנה, כשהתאלמנה. עברה לגור ליד בנה. עבדה כעשר שנים במפעל בעיר מגוריה בדרום.

"אני קמה מוקדם בבוקר, מבשלת מרק, הולכת למועדון ועוזרת לאנשים שם, מכינה להם תה. בצהריים באה הביתה, נחה, מחכה לבן שבא לאכול אצלי, אחר כך הולכת לישון".

שאלה: "ואחרי הצהריים, מה את עושה?"

"לישון עד הבוקר".

סיפורה של לבנה, בת 72

לבנה, נשואה, אם לארבעה ילדים, גרה בשכונה שנים רבות. עבדה כשמונה שנים בניקיון במקומות שונים.

"אני סובלת מכאבים ברגל. הרופא לא מוצא כלום, אבל לי קשה ללכת ולעמוד. אני כבר כמה שנים כמעט ולא עושה כלום. הבעל הולך לשוק, קצת מבשל, קצת אני מבשלת. אני שוכבת הרבה, הבריאות עוצרת אותי. אני מתביישת ללכת בחוץ, שלא יראו שאני צולעת. פעם הייתי עושה הכל בבית, גם קניות. אנחנו לא יוצאים, הרבה בבית, מדברים עם משפחה, רואים קצת טלוויזיה, נחים הרבה".

הנשים נשאלו על עיסוקיהן ("מה את עושה במשך היום, מה היית רוצה לעשות, מה הפסקת לעשות, מה הדבר הנעים שאת עושה במשך היום").

להלן יפורטו דברים שעלו בראיונות.

- באיזה עיסוקים את מעורבת?

רוב הנשים הזכירו את הביקור בקופת החולים כעיסוק השכיח ביותר.

"אני הולכת, יום כן יום לא, לקופת חולים. תמיד יש לי משהו. תמיד משהו כואב".

"אני הולכת כמעט כל יום לקופת חולים, כדי שהאחות תמדוד לי את הלחץ דם".

עיסוקים נוספים שהנשים דיווח עליהם היו שכיבה במיטה, שינה, שיחות עם חברות ובני משפחה, קניות ושוטטות בשוק המקומי, מעט בישול, מעט קניות ומעט תפירה.

"רוב הזמן אני שוכבת, תמיד כואב לי משהו".

"בבוקר אני במועדון, אחר כך שמה את הראש שלי במיטה, יושנת קצת, קמה, אוכלת קצת, וזהו, לא יוצאת יותר מהבית. מדברת בטלפון".

"אני כמעט לא עושה שום דבר, כי אני לא מרגישה טוב".

"אני לא הולכת הרבה, כי יש לי סחרחורות בראש".

"יש לי הרבה בדיקות רפואיות".

"אני באה למועדון פעם פעמיים בשבוע. כל יום אני הולכת ויושבת אצל גיסתי".

"אני שוכבת הרבה, כי יש לי כאבים ברגליים, בגב".

"אני לא מסתכלת כמעט בטלוויזיה. לא כל כך מבינה". 

- מה הן היו רוצות לעשות?

"ללכת להסתובב, ללכת עד ל'כרמל' ואחר כך לעשות סיבוב ברחוב אלנבי. איזה תענוג. עכשיו הברך כואבת לי ואני לא יוצאת מהשכונה. אפילו אם יש אירוע".

"שיהיה לי כוח לנסוע לילדים שלי, לבקר".

"להיות כמו פעם, יותר חופשייה".

- מה נהגו לעשות בעבר?

"לפעמים הייתי הולכת לסרט, יוצאת עם חברות, מסתובבת".

"אהבתי לנקות ולסדר את הבית".

"יצאתי לאירועים של המשפחה".

"רק בבית ואירועים של המשפחה".

"פעם הייתי עושה הכל בבית. מכבסת ומנקה ומבשלת. תפירה וזה לא אהבתי. אהבתי לנקות, לסדר, בישול. לא הייתי מסתובבת, כי בעלי היה חולה. לפני שהיה חולה, היינו הולכים לפעמים לאירועים, תמיד משפחה וחברים".

"הכי כיף היה להסתובב ב'כרמל' ואחר כך לעשות סיבוב ברחוב אלנבי".

- מה הדבר הכי נעים שאת עושה במשך היום?

"הכי נעים כשאני עם חברות, כשאני מדברת, מוציאה מה שיש בלב".

"ביום שבת, כשבאים כולם מבית הכנסת, יושבים בחוץ ומפצחים גרעינים".

"אין לי שום דבר נעים, הכל קשה".

"הרופא הכריח אותי ללכת ברגל כל יום. בהתחלה לא אהבתי את זה. עכשיו אני אוהבת".

"האמת, אין לי. איך שאני קמה בבוקר אני לוקחת כדורים. כשאני יושבת במועדון אני נהנית. מדברת. מביאה תה. ביום שבת, שאין מועדון, מה אעשה?"

"יש לי שכנה טובה למעלה. לפעמים באה".

- אם היה לך יותר כסף, איך הוא היה משפיע על עיסוקיך?

"הייתי הולכת לרופא פרטי".

"הייתי עושה את השיניים שלי".

"הייתי משפצת את הבית".

"הייתי לוקחת עוזרת טובה, לא כזאת שנותנים לי ואני צריכה ללמד אותה".

"הייתי לוקחת מוניות".

"הייתי הולכת לרופא פרטי. היה בטח עוזר לי. מבין את הבעיות. הרופא בקופת חולים אין לו סבלנות. תמיד עסוק. נותן תרופות שלא עוזרות". 

 

                                          *

 

Thompson, Grant & Dharmalingam  (2002) מציינים כי למשתנים דמוגרפים כמו מין ומצב סוציו-אקונומי יש השלכות על חוסר השוויוניות בפנאי. פנאי, לטענתם, קשור לשליטה, ותהליכים המגדירים איזה פנאי מוערך יותר מושפעים מהדינמיקה החברתית הקשורה לגיל, מין, אתניות, מעמד וחינוך.Lobo  (1999) מעלה את הטענה שפנאי דורש הכנסה משמעותית. לדבריו, בחברה המערבית אדם זקוק לכסף כדי להשתתף בפנאי לסוגיו. יוצא, שנקודת הפתיחה של הנשים ששוחחנו אתן, מבחינת מגדר ומבחינת הכנסה, היא נקודה של אפשרויות דלות מבחינת הפנאי.

ספרות פמיניסטית הדנה בפנאי חשפה את ההשפעה של מגדר על החיים החברתיים (Deem, 1986). Woodward & Green  (1988) סיכמו, למשל, שפנאי, שלכאורה מתייחס לחופש, הוא אחד האספקטים שבהם התנהגות נשים מוכתבת ומאורגנת. עולמן של הנשים המרואיינות, לפחות מצד העיסוקים, נראה עולם של אפשרויות מצומצמות, מגביל. אף כי הן לא מזכירות כסף כדבר שמגביל את עיסוקיהן,  נראה שהן מורגלות לחיים במסגרת שהאפשרויות שלה מצומצמות ביותר.

"כרטיס הביקור", המאפיין המרכזי שרוב הנשים זיהו את עצמן באמצעותו, הוא מצבן הבריאותי. נראה שיש להן צורך להקצין את מצבן. חשוב לציין שאף על פי שכל הנשים מוגדרות כבריאות, הבריאות היא עיסוק מרכזי בחייהן. הגדרתן כ"בריאות" על ידי העובדות הסוציאליות אינה תואמת את תפיסתן את מצבן, ובשיחות עמן הן מקצות למגבלות הבריאות מקום רב,  ומייחסות לו את הצמצום בעיסוקים.

רוב הנשים ביקרו במרכז-היום בשכונה, חלקן פעם בשבוע, חלקן כמה פעמים בשבוע. רובן תיארו  את המפגש עם נשים אחרות כמתגמל ואת המועדון כמקום משמעותי בחייהן.

הדברים מלמדים שלכל הנשים היה מגוון מצומצם מאוד של עיסוקים. עם הגיל המגוון פחת. כשהן היו צעירות יותר, רוב עיסוקיהן התרכזו בבית והיו מכוונים לרווחת המשפחה (בישול, כביסה, ניקיון). חלק מהנשים עסקו באותם עיסוקים בשכר מחוץ לבית. עיסוקים אחרים היו השתתפות באירועים משפחתיים, ביקורים בשוק העירוני, ולעתים רחוקות יציאה לסרט. צפייה בטלוויזיה, שהיא עיסוק נפוץ בקרב נשים זקנות, כמעט אינה מוזכרת ברשימת העיסוקים של הנשים המרואיינות. נראה שקצב הדיבור וחוסר היכולת לעקוב אחר הכתוביות, בגלל פער חינוכי ותרבותי, הופכים את רוב תוכניות הטלוויזיה לבלתי ידידותיות להן.

אפילו עולם הפנטסיה של הנשים הזקנות העניות מוגבל. לשאלה באילו עיסוקים היו בוחרות להשתתף, אם היו מקבלות סכום כסף נכבד - ענו כולן תשובות, כמו טיפולי שיניים, שיפוץ הבית, קניית מכשיר חשמלי. אף תשובה לא התייחסה לעיסוקי פנאי.

בשיחות אקראיות שניהלו הכותבות עם נשים זקנות ללא קשיים כלכליים, על עיסוקי הפנאי שלהן, נשמע לעיתים קרובות המשפט: "השמים הם הגבול". הן תיארו את עולמן העיסוקי כרחב ויצרו רושם שהכל אפשרי והכל פתוח כל עוד מצבן הבריאותי מאפשר זאת. שיחות עם המרואיינות ממקדות את הסיבה לצמצום העיסוקים של קבוצת הנשים משכונת המצוקה במצבן הכלכלי.

ממד החופש הוא מרכזי בתפיסת הפנאי. Whiteford (2000) טוען כי לרוב בני האדם, החופש הוא ההזדמנות להחליט מה הם רוצים או לא רוצים לעשות במשך היום, בהתבסס על העדפות אישיות או צרכים אישיים וחברתיים. חופש זה נמנע לפעמים וגורם לחסך בעיסוקיהם היומיומיים של אנשים, או כפי שגרס Kloetze (1996), חופש הבחירה אינו ממומש באחידות אצל בני האדם.

מצבן הכלכלי של הנשים שרואיינו התערב בחופש הבחירה שלהן והביא לצמצום בעיסוקיהן. אפשר להסביר את התנהגותן העיסוקית לפי המושג חסך עיסוקי,  Occupational Deprivation, הלקוח מתחום חדש הנקרא מדע העיסוק: Occupational Science.

מדע העיסוק, שצמח בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, חוקר את האדם כיצור עיסוקי. הוא מתמקד בדרך שבה בני אדם יוצרים את משמעותם באמצעות העיסוק, בקונטקסט התרבותי שלהם, ומאמין שאנשים הם תוצר של דפוסי העיסוקים שלהם, ושלעיסוקים יש מגוון משמעות שהאדם מעניק להם (Yerxa et al., 1989). הנחות נוספות הן שיש קשר ישיר בין עיסוקים לבריאות ולרווחה אישית, ובין עיסוקים והשתלבות חברתית (Clark, Wood & Larson, 1998).

אחד הדברים שמדע העיסוק דן בהם הוא חסך עיסוקי. זהו מצב שבו אדם או קבוצת אנשים אינם יכולים לממש את מה שרצוי להם ובעל משמעות בשבילם, בשל מגבלות חיצוניות (Wilcock, 1998) כמו מדיניות כלכלית, מבנים חברתיים, מחסומים תרבותיים ודתיים. הוכח שחסך עיסוקי הפועל לאורך זמן משפיע על בריאות, רווחה אישית, והסתגלות. אנשים עניים פגיעים במיוחד לחסך עיסוקי. זהו חסך ארוך שנים המשפיע על כל אורחות חייהם. נשים עניות יחוו בצורה קשה יותר את החסך הזה, בגלל אילוצים רבים נוספים המגבילים אותן כנשים. חסך עיסוקי מתייחס למגבלה חיצונית המשפיעה באופן ישיר על בריאות, עיסוק, רווחה אישית והשתלבות קהילתית. מכיוון שהוא חיצוני, כל שינוי תלוי קודם כל בשינוי מדיניות ורק אחר כך בשינוי אישי.

חסך עיסוקי גם חוסם השתלבות מוצלחת בקהילה. כשאנשים נתונים בו נמנעת מהם ההשתתפות הלגיטימית בעיסוקים רבים. אחת התוצאות של חסך עיסוקי הוא שימוש בעייתי בזמן. אנשים עם חסך עיסוקי מדברים על "ים של זמן" ו"פחד מהזמן שלא נגמר". לכן, אחת התגובות לחסך עיסוקי היא שינה, כפי שביטאו זאת המרואיינות.

מאמר זה הציג שיחות עם נשים זקנות, שמצבן הכלכלי השפיע על עיסוקי הפנאי שלהן בעבר והוא שקובע את השתתפותן בפנאי גם היום. לקושי הכלכלי החיצוני נוספות גם סיבות אחרות כבעיות בריאות, שהנשים מעצימות מאוד את השפעתן על העיסוקים שלהן. החסך העיסוקי שמלווה אותן כל ימיהן צימצם את הזדמנויות הפנאי שלהן בעבר, ומשפיע על הבחירות שלהן בהווה. בסופו של דבר, הדבר משפיע על בריאותן, זו שמלכתחילה הן טענו שהיא צימצמה את עיסוקיהן.

שינוי שיקטע את סבך הקשרים בין מצבן הכלכלי, בריאותן ועיסוקיהן, יתאפשר בהתערבות גורם חיצוני. קטיעת המעגל הזה צריכה להתחיל בשלב מוקדם, בחייהן של נשים צעירות בעלות קשיים כלכליים. חשוב שהשינוי יבוא מקובעי מדיניות, שיהיו ערים להשלכות שיש לחסך עיסוקי לאורך השנים. התערבות של גורמים חיצוניים תאפשר את השינוי הפנימי בתפיסת הפנאי ואת ההשתתפות בעיסוקי פנאי.

מקורות

וינבלט, נ., אברך בר, מ. (2003). תגמולי פנאי והשתקפותם בזיקנה. גרונטולוגיה, 30, 47-61.

שקדי, א. (2003). מילים המנסות לגעת, מחקר איכותני – תאוריה ויישום. תל אביב: רמות.

Clarke, J. & Critcher,  (1985). Leisure in capitalism. Urbana, IL: University of Illinois Press.

Clark, F. A., Wood, W., & Larson, E. A. (1998). Occupational science: Occupational therapy's legacy for the 21st century. In M. E. Neistadt & E. B. Crepeau (Eds.), Willard and Spackman's occupational therapy (9th ed.) (pp. 13-21). Philadelphia: Lippincott.

Deem, R. (1986). The sociology of women and leisure. Milton keynes: Open University Press.

Kloetze, J. (1996). Control over leisure and leisure activities in Dutch families: A theoretical framework for an empirical study. Society and Leisure, 19, 41-62.

Law, M., Steinwender, S., & Leclair, L. (1998). Occupation, health and well-being. Canadian Journal of Occupational Therapy, 65, 81-91.

Lobo, F. (1999). The leisure and work of young people: A review. Journal of Occupational Science, 6(3), 27-33.

MacNeil, R. D. & Teague, M.L. (1987). Aging and leisure: Vitality in later life. New Jersey: Englewood Cliffs.

McPherson, B. D. (1991). Aging and leisure benefits: A life cycle perspective. In B. L. Driver, P. J. Brown & G. L. Peterson (Eds.), Benefits of leisure (pp. 423-430). Pennsylvania: Venture Publishing.

Thompson, S. M., Grant, B. C., & Dharmalingam, A. (2002). Leisure time in midlife: What are the odds? Leisure Studies, 21, 125-143.

Veblen, T. (1970[1899]). The theory of the leisure class. London: Allen & Unwin.

Whiteford, G. (2000). Occupational Deprivation: Global challenge in the new millennium. British Journal of Occupational Therapy, 63(5), 200-204.

Wilcock, A. (1998). An occupational perspective of health. Thorofare, NJ: Slack.

Woodward, D., & Green, E. (1988). “Not tonight, dear!” The social control of women’s leisure. In E. Wimbush & M. Talbot (Eds.), Relative freedoms (pp. 131-146). Milton Keynes: Open University Press.

Yerxa, E. J., Clark, F., Frank, G., Jackson, J., Parham, D., Pierce, D. et al. (1989). An introduction to occupational science. A foundation for occupational therapy in the 21st century. Occupational Therapy in Health Care, 6, 1-17.

 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד