יש לאן ללכת
יש לאן ללכת

ד"ר רוני לידור הוא מרצה בכיר בפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה ובמכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט                                                                                                 

 

יותר ויותר ישראלים עוסקים בפעילות גופנית ויותר ויותר ישראלים עושים זאת בגילים מבוגרים; אין עדיין מחקר ישראלי מקיף על שיעור הפעילות הגופנית. בינתיים, נסתפק בתחושה שהפארקים המאוכלסים בסופי שבוע בהמוני אדם, פעילים ומזיעים, הם תמונה מייצגת

 

לאלו החולפים במכוניתם ליד פארקים עירוניים או למגרשי משחקים שכונתיים יש תחושה שהישראלים משקיעים הרבה משעות הפנאי שלהם בפעילות גופנית, או בספורט עממי. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, יחידים, זוגות וקבוצות הולכים בשבילי הליכה מסומנים בחיק הטבע או "מסביב לשכונה", רצים על מסלולי ריצה מיוחדים או לצדי הכביש, רוכבים על אופניים בשעות בוקר מוקדמות ומשחקים כדורגל וכדורסל בשעות הערב המאוחרות, בימי השבוע, ובעיקר בסופו.

חדרי כושר ומועדוני בריאות וכושר מפוארים, המצוידים במכשור החדיש והמודרני ביותר לטיפוח שרירי הגוף, נפתחים בכל קאונטרי קלאב שכונתי. בריכות השחייה הומות באנשים ששוחים הלוך ושוב במסלולי שחייה המוקצים להם במיוחד כדי לאפשר להם לשחות "בשקט" וללא הפרעות מצד אלו, "הלא-מקצועניים", שסתם נהנים לשהות במים.

למביט מהצד נראה שהישראלי גילה את תרבות הגוף ואת התרומה החשובה שיש לפעילות גופנית לטיפוח הבריאות, הגופנית והפסיכולוגית. ממצאי מחקרים שנעשו בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 מורים, שפעילות גופנית מתונה ומבוקרת משפרת את הכושר הגופני, הבריאותי והמנטלי של האדם. אנשים הפעילים גופנית גם עשויים לשפר אף את יכולותיהם המוטוריות כמו הקואורדינציה, הקינסתזיה (תחושת התנועה) ושיווי המשקל, ואת החשיבתיות, כמו עיבוד המידע וקבלת ההחלטות. מכאן, שאנשים הפעילים גופנית מרגישים טוב יותר ביחס לגופם, ערניים ומרוכזים יותר ובעלי ביטחון עצמי גבוה יותר בהשוואה לאלו שאינם עוסקים בפעילות גופנית. ממצאים אלו נכונים גם לאוכלוסיות צעירות ומבוגרות, ילדים וילדות, נשים וגברים.

במדינות רבות, כמו ארה"ב, קנדה, אנגליה ואוסטרליה וגם ברזיל, סין והולנד, אנשים מקפידים לעסוק בפעילות גופנית בשעות הפנאי. אמריקאים רבים מנצלים את הפסקת הצהריים לריצה בפארק הסמוך למקום עבודתם או לאימון קצר בחדר כושר, בבניין המשרדים שבו הם עובדים. בערים הגדולות בסין מקפידים תושבים רבים על השכמה מוקדמת כדי להתחיל את היום בהליכה ממושכת, בטאי צ'י, או בתרגילי התעמלות ונשימה. באוסטרליה, משפחות רבות, הורים וילדים כאחד, מנצלות את סופי השבוע לפעילויות אתגר ונופש בטבע. בקרב אוכלוסיות אלו, בני תרבויות שונות ומיקומים גיאוגרפיים שונים, הפעילות הגופנית היא דרך מרכזית לניצול הפנאי.

בהקשר זה עולות שאלות לגבי ישראל: האם גם הישראלים מנצלים את הפנאי לפעילות גופנית ולספורט עממי? האם הישראלי באמת פעיל, או שמא העיסוק בספורט בשעות הפנאי מאפיין רק קומץ משוגעים-לדבר? אם האוכלוסייה הישראלית אכן פעילה, מה הם ענפי הספורט המועדפים עליה? ואולי השאלה החשובה יותר, באיזו תדירות הישראלי עוסק בפעילות גופנית?

מטרת מאמר זה היא לבחון את היקף הפעילות הגופנית של האוכלוסייה הישראלית בשעות הפנאי, את תדירותה ואת תכניה. המאמר מציג נתונים משלושה סקרים, שנעשו בשנים האחרונות, על היקף הפעילות הגופנית של האוכלוסייה בישראל. הסקרים המדווחים במאמר התמקדו בהרגלי הפעילות הגופנית והספורט העממי של האוכלוסייה בישראל. בהשוואה לספורט התחרותי, המאמץ הגופני והמנטלי הנדרש בפעילות גופנית ובספורט עממי הוא מתון יותר. הפעילים גופנית בשעות הפנאי גם לא מתייחסים לעיסוק הזה כאל מקצוע, אלא כמו לפעילות נופש הנעשית פעמיים-שלוש בשבוע. 

 

                                               *

 

סקר שעשה איגוד הספורט העממי בישראל ושפורסם באוגוסט 2002, כלל 507 ראיונות טלפוניים בקרב האוכלוסייה הבוגרת (+18), דוברת עברית ביישובים יהודיים. מטרת הסקר היתה לבחון לאורך זמן את השינויים בעמדות הציבור כלפי פעילות גופנית ספורטיבית, את תדירות הפעילות של האוכלוסייה הנחקרת, ואת סוג הפעילות. 

            היקף הפעילות הספורטיבית בישראל. 38% מהגברים ו-31% מהנשים דיווחו שהם עושים פעילות ספורטיבית קבועה, לפחות שלוש פעמים בשבוע. 13% מהגברים ו-15% מהנשים שרואיינו דיווחו שהם פעילים פעמיים בשבוע. 10% מהגברים ו-7% מהנשים דיווחו שהם מתאמנים פעם בשבוע. במלים אחרות, קצת למעלה ממחצית הנשאלים דיווחו שהם פעילים גופנית פעם אחת בשבוע. כ-60% דיווחו שהם פעילים לפחות שלוש פעמים בחודש.

שיעור פעילות זה (במשך חודש אחד) הוא גבוה במיוחד. לשם השוואה, שיעור הפעילות הגופנית שדווח בסקר קודם (דצמבר 2001) של איגוד הספורט העממי בישראל היה 46%. בהשוואה לראשית שנות התשעים של המאה העשרים התרחב עוד יותר היקף האוכלוסייה הפעילה גופנית באופן קבוע, לפחות שלוש פעמים בחודש (לדוגמה, היקף הפעילים ב-1992 היה כ-30% מכלל האוכלוסייה; ראה איור 1). עם זאת, כ-34% מהמרואיינים דיווחו שהם אינם עוסקים כלל בפעילות ספורטיבית (30% גברים ו-39% נשים). 

הכנס איור 1 בערך כאן

פעילות ספורטיבית פופולרית. ההליכה היא הפעילות הספורטיבית הפופולרית ביותר בקרב נשים וגברים בישראל: 34% (44% נשים ו-26% גברים) מהפעילים גופנית דיווחו שהם נוהגים ללכת בשעות הפנאי. ממצא זה חוזר על עצמו בסקרים שנעשו בשנים 2002-1996. מלבד הליכה, מעדיפים הישראלים להתאמן בחדר כושר: כ-15% מהמרואיינים (16% גברים ו-15% נשים) דיווחו שהם מעדיפים לבקר בחדר כושר. פעילויות ספורט אחרות המועדפות על האוכלוסייה הישראלית הן: משחקי כדור (בעיקר כדורגל וכדורסל; 14% מכלל הפעילים: 24% מהגברים אבל רק 1.5% מהנשים), התעמלות לסוגיה מחוץ לבית (10% מכלל הפעילים: 16% נשים אבל רק 5% גברים) ושחייה (9% מכלל הפעילים: 11% נשים ו-7.5% גברים). פחות מאחוז אחד מהנשים מעדיפות לרוץ (ג'וגינג), לעומת 12% מהגברים שמעדיפים את הריצה על כל פעילות גופנית אחרת. פעילויות ספורטיביות אחרות, כמו רכיבה על אופניים, שיט, ספורט על חוף הים, ג'ודו וריקוד לסוגיו, כמעט לא מעניינות את האוכלוסייה הישראלית.    

            מסגרות הפעילות הספורטיבית. 71% מהמרואיינים דיווחו שהם עושים את הפעילות הספורטיבית במסגרות לא מאורגנות. כ-50% מהנשאלים, נשים וגברים, מעדיפים לעשות פעילות גופנית לבד. 24% מהגברים ו-18% מהנשים עושים את הפעילות עם אחרים, אך לא במסגרת מאורגנת. רק 29% דיווחו שהם פעילים במסגרות מאורגנות כמו מתנ"ס, מרכז קהילתי, אגודת ספורט או מועדון ספורט.

            המניעים העיקריים לעיסוק בפעילות ספורטיבית. כאשר נשאלו הנבדקים מדוע בחרו לעסוק דווקא בפעילות ספורטיבית, 61% (66% מהנשים ו-57% מהגברים) דיווחו: "כדי לשמור על הבריאות". מניע נוסף שדיווחו הגברים (37%) והנשים (24%) הוא ההנאה והכיף בעצם העיסוק בפעילות גופנית. מניעים נוספים שדווחו היו: להיות בכושר (34% מהגברים ו-25% מהנשים), להוריד במשקל (13% מהגברים, אבל 34% מהנשים) ולעצב את הגוף (8.7% מהגברים ו-13% מהנשים).

            שני ממצאים נוספים עולים מהסקר שעשה איגוד הספורט העממי בישראל. הראשון קשור בגורמים שמונעים מהאוכלוסייה הישראלית לעסוק בפעילות ספורטיבית, והשני בחשיבות שמייחסת האוכלוסייה בישראל לפעילות ספורטיבית. "אין לי זמן" הוא הגורם הפופולרי בקרב האוכלוסייה (63% מהגברים ו-58% מהנשים) המונע ממנה לעסוק בספורט. חוסר זמן הוא הסיבה העיקרית לכך שגם אלו הפעילים לא מצליחים להגדיל את פעילותם הספורטיבית. ל-16% מהאוכלוסייה המרואיינת פשוט "לא בא" לעסוק בפעילות גופנית ול-11% מהאוכלוסייה אין סיבה מיוחדת לאי העשייה. הם פשוט לא פעילים גופנית.

            עם זאת, כמעט כל הנבדקים שרואיינו (89%) טענו שחשוב, עד חשוב מאוד, לצאת במסע הסברה כדי לעודד את הציבור הישראלי לעסוק בפעילות גופנית בשעות הפנאי, כחלק מאורח חיים בריא. מנתון זה ניתן ללמוד שיש מודעות רבה בציבור הישראלי לתרומה הפוטנציאלית של פעילות גופנית מתונה, הנעשית על בסיס קבוע ולאורך זמן, לשמירה על הבריאות, להתמודדות יעילה יותר עם מחלות ולהרגשה כללית טובה יותר.

            סקר נוסף, שבחן את היקף הפעילות הגופנית בקרב האוכלוסייה הישראלית, עשתה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סקר זה מדווח על ממצאים דומים לאלו שעלו מהסקר שעשה איגוד הספורט העממי בישראל. אף כי נתוני הלשכה פורסמו בשנת 2003, נתונים על היקף הפעילות הגופנית נאספו ב-1999. השאלות, שהתמקדו בעיסוק בפעילות ספורטיבית וביקור בתחרויות ספורט של בני 14 ומעלה, היו כלליות יותר בהשוואה לאלו שהוצגו בסקר של איגוד הספורט העממי בישראל. כך למשל, כאשר נשאלו המרואיינים אם הם עסקו בפעילות גופנית בשנה האחרונה, הם התבקשו לענות "כן" או "לא". הם לא נשאלו על תדירות הפעילות השבועית או החודשית, כך שחסר מידע חשוב על "איכות" הפעילות. אך בכל זאת ניתן ללמוד מנתוני הלשכה על הרגלי הפעילות הגופנית של הישראלים בשעות הפנאי.

            עיסוק באופן פעיל בספורט בשנה האחרונה. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה ש-52% מהנשאלים עסקו בפעילות ספורטיבית בשנה שקדמה לראיון. היקף הפעילות בקרב גברים ונשים היה כמעט זהה. ההליכה והריצה הן פעילויות הספורט הפופולריות ביותר בקרב האוכלוסייה (אצל 33% מהגברים ו-38% מהנשים). ההליכה אינה מאבדת מהפופולריות שלה עם העלייה בגיל. נהפוך הוא: היא הפעילות הגופנית היחידה הנעשית בעקביות על ידי הישראלים המבוגרים והקשישים.

השחייה היא הפעילות המועדפת של 15% מקרב האוכלוסייה ואתלטיקה, אימון בחדר כושר והרמת משקולות הן הפעילות המועדפת על ידי 13% מהאוכלוסייה. הפעילות בחדר כושר פופולרית, בעיקר, בקרב אלו הנמצאים בתחילת העשור השלישי לחייהם (גילי 24-22). היקף הפעילות בהתעמלות, מחול אירובי ויוגה (12% מהאוכלוסייה), כדורגל (9% מהאוכלוסייה) וכדורסל (8% מהאוכלוסייה) הוא הנמוך ביותר. מעניין לציין שמשחק הכדור הפופולרי לצפייה בישראל, הכדורגל, אינו משוחק באופן פעיל על ידי הישראלים הנמצאים באמצע שנות הארבעים לחייהם.  הכדורסל, שגם לו מעריצי צפייה רבים בקרב הישראלים, כמעט אינו משוחק בקרב אלו שהגיעו לגיל ארבעים. גם פעילות ספורטיבית כמו התעמלות ויוגה, שהן מתונות מאוד ואינן דורשות מאמץ גופני רב, אינן פופולריות כל כך בקרב האוכלוסייה הישראלית. זה ממצא מפתיע, משום שנראה שיש לישראלים פתיחות רבה יותר לסוגים שונים של התעמלות, בעיקר, כאלו שנשאבו מתרבות המזרח. אך לא נמצאה תמיכה לפתיחות זו בממצאי הסקר.

            עיסוק פעיל בספורט בחודש האחרון. מהסקר עולה שהיקף הפעילות הגופנית בחודש האחרון שקדם לראיון היה נמוך יותר בהשוואה לפעילות במהלך השנה שקדמה לו. לדוגמה, רק 30% מהנשאלים דיווחו שהלכו או רצו בחודש האחרון, לעומת 35% שעשו זאת במהלך השנה כולה. שיעורי פעילות נמוכים דווחו גם בשחייה, התעמלות וכדורגל. מנתון זה ניתן ללמוד, שייתכן שהאוכלוסייה הישראלית מתקשה לקיים את עיסוקה הספורטיבי באופן קבוע, מסודר ומבוקר. ייתכן שהפעילות הספורטיבית מתאפשרת רק "כשיש זמן". אם נדרש הישראלי לעשות דברים אחרים, הפעילות הספורטיבית נדחקת, כנראה, לשוליים.

            פעילות גופנית מודרכת. רק 20% מהנשאלים דיווחו שהשתתפו בפעילות גופנית מודרכת על ידי מורה, מאמן, מדריך וכדומה. בגילים 17-14 ו-18-21 דיווחו 52% ו-33% מהנשאלים, בהתאמה, שהם עסקו בפעילות גופנית מודרכת. יש לזכור שבגילים אלו הנשאלים נמצאים במסגרות בית ספריות וצבאיות המספקות להם הדרכה בתחום הגופני ואפשרות להתאמן כמה פעמים בשבוע, כדי לטפח את יכולתם הגופנית, הן בקרב הבנים והן בקרב הבנות. כך, למשל, התלמידים לומדים בשיעורים מהי פעילות גופנית נכונה, ומה יש לעשות כדי להתאמן ביעילות. גם המסגרת הצבאית מספקת הדרכה דומה. יתכן, אפוא, שהעיסוק הקבוע והמודרך בפעילות גופנית במסגרות אלה דוחף את הצעירים להיות פעילים גם בשעות הפנאי.

            הסיבה לעיסוק הפעיל בספורט. 26% מהנשאלים עוסקים בפעילות ספורטיבית מהסיבה הבריאותית (22% מהגברים ו-30% מהנשים) ו-24% עושים זאת לשם תחביב (28% מהגברים ו-21% מהנשים). עם העלייה בגיל יותר ויותר נשאלים מדווחים שהם פעילים בספורט עממי בגלל "הבריאות", ופחות רואים בפעילות הספורטיבית תחביב. ממצא זה מלמד שעם העלייה בגיל, הנשאלים מפתחים מודעות גבוהה יותר לתרומה של העיסוק בספורט לבריאות, ולכן הם מוכנים לנצל חלק מהפנאי העומד לרשותם לפעילות ספורטיבית.

            ביקור בתחרויות ספורט פעם אחת לפחות בשנה האחרונה. מהסקר עולה שרק 19% מהנשאלים ביקרו בתחרות ספורט פעם אחת לפחות בשנה שקדמה לאיסוף הנתונים. הענף הפופולרי ביותר לצפייה היה הכדורגל (24% מהגברים אבל רק 5% מהנשים). הכדורסל לא מרתק יותר מדי את הישראלים: 9% מהגברים ורק 3% מהנשים ביקרו פעם אחת לפחות במשחק כדורסל.

היקף הפעילות הגופנית נחקר גם בקרב קשישים (בני +65) בישראל. סקר שעשה הג'וינט - מכון ברוקדייל, משאב ואשל  גילה ש-35.6% (41% גברים ו-31% נשים) מכלל אוכלוסיית בני +65 בישראל עוסקים בפעילות גופנית. ביתר פירוט: 41% מהקשישים (47% גברים ו-35.5% נשים) בקבוצת גיל 74-65, 34% מהקשישים (36% גברים ו-32% נשים) בקבוצת גיל 79-75 ו-22% מהקשישים (26.5% גברים ו-19% נשים) בקבוצת גיל +80, דיווחו שהם עוסקים בפעילות גופנית.

בנתונים אלו בולטת העובדה, שהיקף הפעילות הגופנית בקרב הקשישים בישראל יורד עם העלייה בגיל. משום שלא נמסרו פרטים על תדירות הפעילות הגופנית בקרב אוכלוסייה זו, באף לא אחת מקבוצות הגיל, קשה, אם לא בלתי אפשרי, להעריך את תרומת הפעילות הגופנית לשיפור איכות החיים אצל הקשישים בישראל. ייתכן שהפעילות הגופנית המדווחת היא מינימלית ואינה גורמת לשינויים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים החיוניים שיביאו לשיפור בכושרו הבריאותי ובהרגשתו הכללית של הקשיש.   

            ההליכה היא הפעילות המועדפת גם על הקשישים בישראל. 66.5% מאלו שעוסקים בפעילות גופנית (73% גברים ו-60% נשים) דיווחו שהם נוהגים ללכת. ההליכה היא הפעילות הפופולרית ביותר גם בקרב כל תת-הקבוצות שפורטו קודם לכן. אצל בני +80, ההתעמלות והריקוד הן הפעילות המועדפת, בנוסף להליכה. פעילות גופנית נוספת המועדפת על אוכלוסיית הקשישים היא התעמלות או ריקוד (אצל 34% מהגברים ואצל 56% מהנשים), שחייה (אצל 16% מהגברים ואצל 14% מהנשים) ורכיבה על אופניים (אצל 12% מהגברים ואצל 4% בלבד מהנשים). סוגים אחרים של פעילות גופנית לא מוזכרים בסקר.

 

                                              *

 

שני ממצאים עיקריים עולים מהסקרים שדווחו במאמר זה. האחד, הפעילות הגופנית נתפסת בקרב האוכלוסייה הצעירה, המבוגרת והקשישה, כפעילות המטפחת בריאות. האוכלוסייה מודעת לכך שפעילות ספורטיבית עממית, שאינה תחרותית, כמו הליכה, שחייה ואימון בחדר כושר, יכולה לסייע לשמור על בריאות תקינה. השני, שיעור העוסקים בפעילות גופנית, לפחות שלוש פעמים בחודש, אינו נמוך במיוחד, ואף עלה באופן ניכר בעשור האחרון (ראה הנתונים המוצגים באיור 1). יותר ויותר ישראלים עוסקים בפעילות גופנית, ויותר ויותר ישראלים עושים זאת בגילים מבוגרים.

עם זאת, נתוני הסקרים מתקשים לספק את המידע הדרוש לניתוח כולל ומעמיק של היקף הפעילות הגופנית ותדירותה בקרב האוכלוסייה הישראלית. בחלק מהסקרים, המדגם קטן מדי ואינו משקף את מאפייני האוכלוסייה כולה, ובאחרים לא כל השאלות החיוניות נשאלו. לכן, מתוך המידע הקיים, קשה לתאר במדויק את היקף הפעילות הגופנית באוכלוסייה הישראלית, ויותר מכך את איכות הפעילות הנעשית על ידי הפעילים גופנית.

הספרות הרפואית ממליצה כמה המלצות לגבי איכות הפעילות הגופנית הנדרשת, כדי שתסייע לשמירה על בריאות תקינה. כך, למשל, הפעילות הגופנית נדרשת להיעשות שלוש פעמים בשבוע, כל פעם במשך זמן של כ-30 דקות, תוך מאמץ גופני מתון. בנוסף על כך, יש לעשות פעילות זו במשך כמה חודשים וללא הפסקות. רק בתנאים כאלה ימומש הפוטנציאל הטמון בפעילות הגופנית לטיפוח בריאות תקינה. מהנתונים הקיימים אין אנו יודעים אם האוכלוסייה הישראלית עוסקת בפעילות גופנית ממלאית המלצות אלו. לכן, תרומתה המעשית לטיפוח היבטים בריאותיים לא ידועה.

            עד היום, לא נעשה מחקר מקיף על היקף הפעילות הגופנית, תדירותה ותכניה באוכלוסייה הישראלית. מחקר מסוג זה דרוש, כדי להבין את מכלול המניעים של האוכלוסייה הישראלית להיענות לפעילות גופנית ולהתמיד בה, כמו גם את אלו הגורמים לה לנשור מהפעילות. מחקר כזה דורש תקציב גדול וצוות מיומן של חוקרים מכמה תחומי מחקר, כמו רפואה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית וחינוך. כל עוד המחקר לא נעשה, נתקשה להבין עד כמה, אם בכלל, פופולרית הפעילות הגופנית באוכלוסייה הישראלית. בינתיים, נסתפק בתחושה שהפארקים המאוכלסים בסופי שבוע בהמוני אדם, פעילים ומזיעים, הם תמונה מייצגת של האוכלוסייה הישראלית; אוכלוסייה המוותרת על צריכת קלוריות במסעדות ובבתי קפה לטובת הוצאתן בפעילות ספורטיבית עממית כמו הליכה, ריצה, שחייה והתעמלות.

 

מקורות

איגוד הספורט העממי בישראל. (2002). סקר פעילות גופנית בחברה הישראלית. תל אביב:     איגוד הספורט העממי בישראל.

 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (2003). הדו"ח השנתי. ישראל: הלשכה המרכזית    לסטטיסטיקה.

ברודסקי, ג'., שנור, י., ובאר, ש. (2003). קשישים בישראל: שנתון סטטיסטי 2002. ירושלים: ג'וינט-מכון ברוקדייל, משאב ואשל.

 Bouchard, C., Shephard, R. J., & Stevens, T. (Eds.). (1994). Physical activity,       fitness, and health. Champaign, IL: Human Kinetics.

 Landers, D. M., & Arent, S. M. (2001). Physical activity and mental health. In R.    N. Singer, H. A. Hausenblas, & C. M. Janelle (Eds.), Handbook of sport          psychology (2nd ed., pp. 740-765). New York: Wiley.

 Landers, D. M., & Petruzzello, S. J. (1994). Physical activity, fitness, and anxiety.             In C. Bouchard, R. J. Shephard, & T. Stevense (Eds.), Physical activity,           fitness, and health (pp. 868-882). Champaign, IL: Human Kinetics.

 Thomas, K. T., Gallagher, J. D., & Thomas, J. R. (2001). Motor development and   skill acquisition during childhood and adolescence. In R. N. Singer, H. A.         Hausenblas, & C. M. Janelle (Eds.), Handbook of sport psychology (2nd ed.,           pp. 20-52). New York: Wiley.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד