לבנות את החופש הגדול
לבנות את החופש הגדול

מרב גלעד-גרנות היא מרצה ומפתחת תוכניות במרכז הישראלי ללימודי פנאי במרכז לחינוך קהילתי על שם ציפורי ביער ירושלים

 

פיתוח חוויית פנאי משמעותית, כבר בגיל ההתבגרות, שבו מתגבשת הזהות העצמית, עשוי לעצב תפיסת אורח חיים עתידי המכיל גם ביטויי פנאי. הזנת "כרטיס הביקור" של הישראלי במרכיבי פנאי, ולא רק בייצוגי העבודה, תשפיע אולי על הרחבת אופק חיינו

 

ניצול הפנאי הרב העומד לרשות המתבגרים במסגרות שמחוץ לבית הספר טומן בחובו סיכוי וסיכון. במציאות היום, שבה מתרבה הפנאי, חיוני להשקיע משאבים בחינוך לפנאי מגיל צעיר. התעלמות מצורך זה עלולה לחזק תופעות חברתיות הרסניות, שמחריפות בשנים האחרונות בקרב הנוער.

"1. זמן פנוי. 2. ריקנות, מצבו של דבר שהוא פנוי וריק" (אבן-שושן, 2003) - כך מגדיר גדול המילונאים העבריים את מושג הפנאי במילון.

השפה יונקת מהוויית אורחות החיים, כשומרת אמונים לתודעה הרווחת בציבור שהיא מייצגת ומבטאת. את השוני בין "זמן פנוי מ..." (במילון העברי) לבין "זמן פנוי ל..." (במילון אוקספורד), היטיב לזהות רפל  (1992), בהבחנתו בין הגדרת הפנאי הישראלית לזו האנגלית (ודומותיה), המשקפת תודעה לאומית שונה, שבה ניתנים יותר ערך ולגיטימציה לפנאי. הצירוף "פנוי מ..." מדגיש את הריק, את היעדר היעד והמשמעות, ואילו הצירוף "פנוי ל..." מדגיש את השאיפה להתמלא, את האתגר וההזדמנות הצפונים בפנאי המתהווה.

לא במקרה מציג ביאליק, בפזמון המתנגן עד עצם היום הזה בזיכרונו של כל ישראלי, את השאלה  "למי תודה למי ברכה?" וממהר לענות: "לעבודה ולמלאכה!" להדגשת הרעיון נחתם הפזמון כך:  "כבד העול, נעים העול!/ ובעת הפנאי נשיר בקול/  שירי תודה, שירי ברכה/ לעבודה ולמלאכה!" (ביאליק, 1956). אין לגיטימציה לביטוי הקושי, הוא ייחשב לנעים, ולכן גם בעת הפנאי "מצווים" אנו להלל את העבודה והמלאכה. "העבודה היא אידיאל אנושי גדול, אידיאל העתיד", הטיף א"ד גורדון. "רק העבודה תרפא אותנו", הצהיר בן גוריון. הנה כי כן, השיח הציבורי שהונהג בידי המנהיגים המטיפים לדת העבודה, עם קום המדינה, הותיר אותותיו בתודעה הלאומית עד עצם היום הזה, אף שבפועל השתנתה המציאות לחלוטין.

פיתוחי הטכנולוגיה, הארכת תוחלת החיים וגורמים אחרים, יוצרים מצב שכשלושה רבעים מחיינו עוברים ללא עבודה מפרנסת. מבט חטוף לעבר שלוש תקופות במחזור החיים, מבהיר מציאות זו ההולכת ומעמיקה.

התקופה הראשונה - ראשית החיים. הארכת שנות הלימוד, תופעת התרמילאות והמורטוריום המתמשך, מובילים להתחלת העבודה הפורמלית בערך בגיל 25.

התקופה השנייה - תקופת הביניים, שבה נעשית העבודה באופן האינטנסיבי ביותר. משנת 1990, עברה ישראל לחמישה ימי עבודה בשבוע. כך, למעשה, בתוספת ספירת ימי חג וחופשות, העובד הישראלי הממוצע אינו עובד לפרנסתו כחמישה חודשים בשנה.

התקופה השלישית - החיים המבוגרים. ממוצע תוחלת החיים בישראל מתקרב ל-80 שנה, וממוצע גיל הפרישה נע במורד תלול לסביבות 57 שנים ופחות. זאת בניגוד לגיל הפרישה העולה ל-67, ומותיר כעשר שנות פנאי עם דמי פרישה מצומצמים ביותר. הדבר מציב לפני הגמלאי כ-23 שנות פנאי.  לפי נתוני הלמ"ס, העדכניים ביותר, ממוצע תוחלת החיים בישראל במדידה מגיל הלידה הוא 77.3 לגברים ו-81.2 לנשים, ובמדידה מגיל 65,  81.8 לגברים ו-83.8 לנשים. ביחס לממוצע גיל הפרישה אין נתונים פורמליים. סיכום הנחות המומחים בתחום זה מצביע על ממוצע של כ-20 שנות פנאי לגברים ו-25 שנות פנאי לנשים מגיל הפרישה.

צירוף תהליכים זה יוצר יחס אמוציונלי דו-ערכי וטעון כלפי הפנאי בחברה הישראלית. מחד גיסא, ערגה וכמיהה לפנאי, שבתפיסתנו הסובייקטיבית אינו קיים בשבילנו; מאידך גיסא, פחד קיומי מהרגע שנזכה לאותו חופש נכסף. דיון מעמיק העניק לכך פרום (1977) בספרו "מנוס מחופש", בשיקוף רוחו של האדם המודרני המתמודד עם "גורמים פנימיים המעכבים את ההגשמה המלאה של חופש האישיות". הורגלנו להילחם בגורמים חיצוניים שמנעו מאתנו חופש, טוען פרום, והנה כשיכולנו לאלה, נתקלנו באויב חדש בתוכנו.

אכן, חוויית החופש מזמנת לפרט מפגש מאיים, מאתגר וזר משהו, בשגרת חייו המודרנית. מורכבות זו מעכבת שכבות רבות באוכלוסייה מלקיים דיאלוג חשוף ועמוק עם משאב הפנאי. "פנאי הוא זמן האחריות המלאה" מציע רפל (1992, ע' 83), ומדגיש את העוצמה והטביעה השוכנים הדדי, בתהליך פיתוח המלאי בפנאי ואת הקושי לעניין ולזכות את עצמנו, מתוך פנימיותנו, בחוויית חיים משמעותית יותר, לא רק באמצעות העבודה כסמל ומקור סמכות עליון. בשל כך, נראה כי ברמת התודעה הלאומית שגורה עדיין התפיסה הרואה בעבודה ערך ובפנאי גנאי. טרם הבשילה הקרקע לזיהוי הפנאי כערך בפני עצמו וכהזדמנות לשיפור איכות ורווחת החיים.

אחת המערכות שראוי כי תפתח חלון בתחום זה לאופק חדש, היא מערכת החינוך. נתח האמצעים הזעום המוקדש לזירה זו, מהווה גורם מרכזי מבין המשפיעים על הגידול בתופעות התנהגות הרסניות, ההולכות ורווחות בקרב ילדים ונוער.

 

                                                 *

להבנת המצב הבה נבדוק נתוני יסוד בחיי הילד/נער במסלול חינוכו. שנת הלימודים מזמנת לתלמידים כ-150 ימי חופשה וכ-215 ימי לימוד בבית הספר הפורמלי, שבהם שוהה התלמיד שבע שעות בממוצע בתחומי בית הספר. אם נביא בחשבון כי הילד הישראלי ישן בממוצע כשמונה שעות ביממה, ניווכח כי בחישוב שנתי, 16.7% מזמנו מוקדש לחינוך הפורמלי (הימצאות פיזית בביה"ס), 50% לחינוך הלא פורמלי, דהיינו הפנאי, וכ-33.3% לשינה. אם נגלם זאת בחודשים בשנה נבין כי חודשיים מעביר הילד בחינוך הפורמלי, ארבעה חודשים בשינה ושישה חודשים במסגרות הפנאי.

שישה החודשים כוללים ארבע תבניות פנאי עיקריות:

1. פנאי בשגרת הלימודים המתקיים לאחר השהות בבית הספר (215 ימי הלימודים).

2. פנאי חד או דו יומי ב"תפזורת", בשבתות וחגים כולל ערבי שישי  (בערך 60 יום בשנה).

3. פנאי שלוש החופשות הקצרות (סוכות, חנוכה ופסח, בסך הכל כ-33 ימים).

4. פנאי חופשת הקיץ (כ-62 ימים רצופים ביסודי וכ-73 בחטיבה ותיכון).

תבניות אלה מכילות "סוגי חופש" הדורשים התייחסות חינוכית שונה. בניתוח מקצועי מעמיק יותר (שלא ניתן לפירוט להלן), אנו נוהגים למיין אותן לקטגוריות, כדי ללמוד את אופי הפנאי בכל תבנית, את הדילמות החינוכיות והקונפליקטים העולים בסיטואציות השונות, את הצרכים והאפיונים המרכזיים של המתבגרים, המודגשים בכל תבנית.

יחידה תכנית נוספת הטעונה בירור, עניינה בשאלה מי למעשה אחראי על אתגר הפנאי החינוכי. האם מתרחשת חשיבה מערכתית משמעותית ברמה ארצית, המנסה להתמודד עם הסוגיות הללו? נראה שמערכות שנועדו לכך כגון תנועות נוער, חברת המתנ"סים, הרשות למלחמה בסמים ומערכות קהילתיות למיניהן אכן פועלות בשטח. לכאורה קיימות הכתובות, אך האם סוג המענים שהן מספקות ומרחב האוכלוסייה שנענה להזמנתן, עונה על היקף הצרכים? שאלות אלה ראויות לבדיקה.

בפועל המשאבים העומדים לרשות הללו מצומצמים עד מאד. מעניין לבדוק את היחס בין כלל המשאבים המוזרמים ממשרד החינוך וגופים ממלכתיים לחינוך הפורמלי המתקיים לאורך 16.7% מהשנה, מול כמות המשאבים המועברים למסגרות החינוך לפנאי, המתקיים לאורך מעל 50% מהשנה. סביר להניח כי בדיקה זו תצביע על פרופורציות המקפחות באופן בולט את זירות החינוך לפנאי. עובדות אלה מעודדות מגמות בהן רבות מהמערכות הללו מתמקדות בשיווק תוצרים שהן 'תפרו', לאו דווקא על פי אבחון צרכי קהל היעד הישיר, המתבגרים, על בסיס חשיבת פנאי חינוכית, אלא על פי צרכי קהלי יעד שניוניים ההופכים למוקד, כדוגמת ההורים או גופים אינטרסנטיים כלכליים ופוליטיים.

במצב עניינים זה, נראה כי האחריות הישירה והמהותית ביותר בתחום זה, רובצת על שכמם של ההורים, שלרוב מודעים לכך במידה מועטה. אם מטרתו של מאמר זה להוביל למחוזות אופרטיביים, אחת המסקנות המתבקשות, עניינה בהעברת מסר זה ובצורך להדרכת ההורים ברמה מקצועית מערכתית.

כדי להמחיש ולהבהיר אלו תכנים ודילמות מכיל תחום ידע זה, אבקש להציג ארבע סוגיות פנאי חינוכיות, הראויות להתייחסות ופיתוח. הן נגזרות מסקר שנעשה בתחילת ספטמבר 2003, על מימוש הבחירות שבחרו נערים בחופשת הקיץ, עם סיומה. סקרים דומים נעשו בארבע השנים האחרונות, בחודשי ספטמבר, בעוד חמישה בתי ספר, שניים עירוניים ושלושה אזוריים-קהילתיים.

סקר זה נעשה בעיר קטנה יחסית, בפריפריה, בקרב 65 תלמידי כיתה ח', שמילאו שאלונים אישיים, ובהם שאלות פתוחות וסגורות (לקבלת נתונים כמותיים ואיכותניים). התובנות שיוצגו  מצביעות על עולם מושגים הרלוונטי גם לכל סביבה חברתית אחרת.

*

א. פיתוח חוויית הפנאי

נקודה זו נועדה לבחון את מהות החוויה המופקת מעיסוק בפעילויות ומצבי פנאי, ואת האפשרות להעצמתה. יכולתו של אדם להגביר ולהעמיק את הנאתו מחוויות שחווה עשויה לתרום לחיזוק שביעות רצונו (well-being) ושליטתו בחייו, בניסיון לעשותם טובים יותר. סביר להניח שהשאיפה שהמתבגרים ייהנו בחופשת הקיץ במידה הרבה ביותר היא מנת חלקם של המתבגרים עצמם, הוריהם והקהילה כולה. יש לברר בהקשר זה שתי שאלות: א. מה פירושה של חוויית ההנאה, ומה הקריטריונים ל"פנאי טוב", בעיני הנערים, ההורים והקהילה. האם יש שוני הראוי לגישור בין נקודות המבט השונות, והאם יש דיאלוג בעניין זה?. ב. כיצד ניתן להגשים שאיפה זו.

בעניין זה נשאלו הנסקרים כמה שאלות, שחלקן יפורט להלן, עם ממצאיהן.

1. איך עבר עליך החופש הגדול, על פי "סולם הכיף" שלך מ-1 עד 10, כמה נהנית?

נתונים:

הערך מסולם הכיף

אחוז המשיבים

הערך מסולם הכיף

אחוז המשיבים

הערך מסולם הכיף

אחוז המשיבים

1

0%

4

0%

7

17.2%

2

1.7%

5

6.8%

8

32.7%

3

1.7%

6

5.1%

9

18.9%

 

 

 

 

10

15.5%

 

מנתונים אלה ניתן ללמוד כי שני שלישים מהנשאלים נהנו ברמה ממוצעת ומטה. סביר להניח שהדבר גרם להם אכזבה ותסכול. ראוי לברר מדוע נהנה כל אחד במידה שנהנה, מה היו הגורמים שעיכבו אותו מלהנות יותר, האם יכול היה לשפר את הנאתו וכיצד. העלאת שאלות אלה ואחרות עשויה לסייע בהעלאת רף ההנאה בחופשות הבאות.

 

2. ממה הכי נהנית בחופשה?

התשובות לשאלות 2 ו-3  מוינו לפי קטגוריות תוכניות. חלק מהנסקרים כללו בתשובתם כמה היגדים.

מספר הפעמים שהפעילות/קטגוריה הוזכרה

הפעילות/קטגוריה

מספר הפעמים שהפעילות/קטגוריה הוזכרה

הפעילות/קטגוריה

18

בילוי עם חברים

4

מהעובדה שאין בית ספר

11

שינה, שינה עד מאוחר

4

מהחופש לעשות מה שאני רוצה

9

בילוי עם משפחה ודודים

4

ים, בריכה, לונה-גל

8

טיול, מחנה, קייטנה

3

מחשב

7

נסיעה לביקור בעיר אחרת

2

טלוויזיה

6

נסיעה לחו"ל

2

מהכל

4

בית מלון

1

חזרות לבר-מצווה

 

 

1

לקבל כסף תמורת העבודה שלי

 

3. ממה לא נהנית בחופשה ולמה?

20.3% מהנסקרים לא השיבו לשאלה זו.

מספר הפעמים שהפעילות/קטגוריה הוזכרה

הפעילות/קטגוריה

מספר הפעמים שהפעילות/קטגוריה הוזכרה

הפעילות/קטגוריה

16

משעמום, מלהיות תקוע בבית, מימים שאין מה לעשות

1

מלעזור בבית

10

נהניתי מהכל

1

טלוויזיה

9

מהחזרה לביה"ס, החופש קצר מדי

1

מטיולים כי זה ללכת ולא ניתן לקחת מחשב

2

חסרו לי החוגים

1

מלעשות שיעורי בית

 

27.1% דווחו על תחושות שעמום, חוסר עשייה ותחושות תקיעות בבית.

"שעמום כסף הפנאי היוצר", מציע כהן-ג'וור, הוא צומת חשוב, "ממנו יכול הפרט להידרדר אל שיפולי חוסר העניין, הדכדוך והניכור או לחלופין להרים מבטו מעל למובן מאליו של החיים הרוטיניים... להתעלות אל גבהים מחדשים ולבחור בנתיב העולה של החיפוש (2003, ע' 87, 92). כיצד ניתן לעודד בני נוער לחוות צומת זו כצידה לחיים ולהפיק ממנה התנסויות מצמיחות?

16.94% דיווחו על שביעות רצון מהכל. בחווייתם האישית לא היה אירוע או מצב שלא נהנו ממנו. מה המרכיבים המשפיעים על תחושה כזו? עד כמה היא ניזונה מגורמים מצביים ו/או מגורמים אישיותיים?

שאלה 4. על סמך התנסותך בחופשת הקיץ האחרונה, לו כרגע יכולת לחזור בגלגל הזמן ולהתחילה  מחדש, מה היית עושה אחרת, בשביל שתהא עוד יותר מוצלחת מכפי שהיתה?

 

מספר הפעמים שהפעילות הוזכרה

הקטגוריה

היגדים המייצגים תכנים מרכזיים

29

הבעת רצון לשינוי

פירוט להלן:

8

שאיפה לארגון/תכנון אחר

הייתי מסיים את השיעורים בתחילת החופש ואז נהנה כל שאר הזמן; הייתי מתכנן את החופש מראש יותר טוב כי בחופש הזה הרבה דברים התבטלו; הייתי יוצא יותר לטייל ופחות במחשב; מתקן את הטעויות.

12

יותר יציאות, בילויים וחברים

הייתי מבקר ביותר מקומות כי בחופש הזה לא הייתי בשום מקום; הייתי יוצאת יותר מהבית ומנצלת את החופש עד שהוא ייגמר; הייתי מנסה לנסוע לעוד מקומות חדשים שלא הייתי בהם; הייתי יוצא לעוד טיולים.

5

שיפור הבחירה

את כל הדברים הטובים הייתי עושה יותר טוב; לקום יותר מוקדם ולהיות יותר עם חברים והמשפחה; הייתי נהנית יותר; הייתי צריכה לעשות יותר דברים ולתכנן יותר טוב; הייתי עוסקת יותר בתחביבים וספורט.

3

שינה

הייתי אולי ישנה קצת פחות; קמה מוקדם יותר; הייתי ישנה יותר.

1

עבודה

הייתי עובד פחות.

18

הבעת אי רצון לשינוי

פירוט להלן:

16

אי רצון לשינוי

החופש שלי היה מוצלח ומאוד מאוד נהניתי;  לא הייתי משנה כלום, פשוט נותן לו לעבור כמו שאני רוצה; היה כל כך כיף שלא צריך לשנות כלום.

2

אי תכנון, ספונטניות

אני לא מחליטה, פשוט קמה בבוקר וקובעת; אני לא מתכננת.

 

49.15% כתבו כי היו מעבירים את החופש בצורה שונה (פירוט בטבלה).

30.5%  כתבו כי לא היו משנים (פירוט בטבלה).

20.33% כתבו "כלום" או "לא יודע" או נמנעו מכל כתיבה.

קרוב למחצית הנסקרים ציינו שהיו רוצים להעביר את החופשה בצורה שונה, טובה יותר. האם אותם נערים שהביעו רצון לשינוי בנקודת זמן "טרייה" זו, שבה הזיכרונות עדיין רעננים, יצליחו ליישם את השינוי שייחלו לו בחופשות הבאות? האם יעלה בידם לממש את ההצעות האופרטיביות שציינו? האם ניתן לסייע להם לממש את השאיפה שהצהירו עליה?

*

ב. התנסויות פנאי חדשות

בחמש שאלות בסקר ניתנה הזדמנות להציג את כלל החוויות בחופש. מהצלבת השאלות עלה, כי רפרטואר העיסוקים שדווח עליו היה מצומצם יחסית וחזר על עצמו (דומה לתשובות בשאלה 2). ממצא זה בלט לנוכח העובדה שכאשר מדובר בפנאי, אמורה הבחירה להיות חופשית וכל פרט רשאי לנווט דרכו כרצונו. זאת, בניגוד לחינוך הפורמלי המובנה והמוכתב. אבל נראה כי אפיוני הגיל ההתפתחותיים, על פי אריקסון (1968), המצביעים על הדמות המרכזית כ"קבוצת השווים", משבשים במשהו את הרשאת החופש הפנימית. תופעת ה"קונפורמיזם של הנונ-קונפורמיזם" מעודדת את המתבגרים לבחור על פי "גלים" ונורמות המקובלות בקרב בני גילם. סטייה והתבדלות עשויים לגרור מחיר כבד.

למגמה זו מתוספת גם תרבות ההמונים, שנוטה לרדד את השיח הציבורי בעידן התקשורת הגלובלית (פוסטמן, 2000), ולכוון לנורמות פנאי כלל-עולמיות. הוויית ההמון מייצרת התרחשויות שנוטות להנמיך את הפרט ולמצע את הרף המשותף (פרויד, 1966). כך קורה שלא מעטים מהנערים מוצאים עצמם בעת "חשבון נפש אישי", מתוסכלים מהמקומות שלכאורה הובלו אליהם מרצונם בפנאי שלהם. האם במצב עניינים זה ניתן או רצוי לעודד בני נוער להתנסות ביתר עצמאות, בסוגי פנאי חדשים הנובעים מאישיותם העצמית, או שמא לחזור על המוכר והמקובל? אילו יתרונות וחסרונות יש לשתי האופציות הללו? דילמה זו מלווה את האדם לאורך חייו ומשפיעה על יכולותיו ושאיפותיו להתחדש מול מצבי סטגנציה ושימור.

הנסקרים נשאלו כמה שאלות בעניין זה. שתיים מהן יפורטו להלן:

5. האם אתה אוהב להתנסות בדברים חדשים בחופש, או מעדיף את המוכר?

סוג התשובה

אחוז המשיבים

אוהב לחדש

30.5%

מעדיף את המוכר

6.77%

גם וגם

62.71%

 

6. האם יזמת והתנסית בעשייה חדשה בחופש?

סוג התשובה

אחוז המשיבים

כן

47.45%

לא

50.84%

נמנעו

1.69%

 

הטבלה הבאה מצביעה על שיעור המחדשים/לא מחדשים בפועל מסך כל המשיבים לכל קטגוריה בשאלה 5.

סוג התשובה

חידשו בפועל

לא חידשו בפועל

אוהב לחדש

70.58%

29.41%

מעדיף את המוכר

25% 

75% 

גם וגם

40.54%

59.45%

 

93.23% מהנסקרים הצהירו על רצונם בחידוש ('אוהב לחדש' + 'גם וגם'), אך מתוכם 50% לא הצליחו לחדש בפועל. לא מעט משיבים הצביעו על גורמים חיצוניים (הורים, בעיות ארגון, משאבים כלכליים) כאחראים לחוסר יכולתם ליישם תכניותיהם. האפשרות לחיפוש הקשיים בעולמם ואחריותם האישית, נפסלה על הסף. העברת מקור האחריות והמסוגלות העצמית לפרט בתפיסתו, תוך פיתוח כשריו לייצר רצף משאבים במרחב הפיזי-חברתי המתפתח של חייו, לשם מימוש יעדיו, יקנו ודאי למתבגר דפוסים מהותיים כאדם עצמאי הבוחר ומממש את מטרות חייו.

בשאלה אחרת התבקשו הנסקרים, שהצהירו כי חידשו, לפרט את הפנאי החדש שנהנו ממנו. הפעילויות שצוינו הוזכרו כולן כבר בסוגיה א' שאלה 2. אין זה אומר, כמובן, שהפעילות לא היתה בבחינת חידוש למצהירים, אך עובדה זו מחזקת את ההנחה בדבר מרחב הפעילויות היחסית מצומצם של כלל המתבגרים, המושפע מהנורמות המקובלות.

תבניות הפנאי מספקות לנוער הזדמנות לפתח את כושר ההתחדשות. זה אתגר קשה לרוב בני האדם, המעדיפים את המוכר ונותרים שבויים בנטיותיהם ובדפוסי ההרגל. אך דווקא במציאות הפוסט-מודרנית, שבה קצב השינוי גדל בתאוצה בלתי נתפסת, כושר זה חשוב מאין כמותו. האם נכון ואפשרי, למרות הנתונים שתוארו, לאתגר את המתבגרים להתמודדות גמישה, כצידה לחיים בעתיד, דווקא  בתקופות החופש?

 

ג. תכנון הפנאי

"פנאי הנו מרחב ספונטני. ברגע שהכנסת בו תכנון הוא איבד את תכונתו הדומיננטית" - טוענים רבים, על פי תפיסה חברתית רווחת, היונקת מהתקופה שבה נדרש האדם לעבוד מרבית שעות היממה, ומעט הזמן שנותר ראוי שיתנהל באופן ספונטני. האם טיעון זה עדיין נכון היום? נראה שעם השינוי באורח חיינו, גם המיתוס ראוי לבדיקה מחודשת.

אין כאן ניסיון להמעיט בחשיבות הספונטניות ויכולת האדם ליזום ולהגיב בגמישות למצבים חדשים, אך ראיית הספונטניות כמגלמת בלעדית של הפנאי, עלולה לצמצם את מבחר החוויות שיכול אדם ליצור לעצמו. ערב היציאה לחופשת הקיץ, הנמשכת 62 עד 73 ימים רצופים, מתבגר יכול לחשוב על הדרכים למלא את חופשתו, ועם זאת גם יכול "לתת לימים לעשות את שלהם ולזרום עם מה שבא באותו רגע", כדברי כמה נסקרים. בשתי האופציות יש הזדמנויות שונות הראויות לבדיקה.

להלן יוצגו שאלות וממצאים מהסקר בעניין זה.

7. איזה אחוז מהחופש תכננת מראש?

8. איזה אחוז מהחופש כדאי לדעתך לתכנן?

שאלה זו הוצגה בפורמט "סגור" של חמש אפשרויות לתשובה.

אחוז התכנון

אחוז המשיבים

לתכנון בפועל (ש' 7)

אחוז המשיבים

לתכנון רצוי     (ש' 8)

0%

28.81%

25.42%

25%

38.98%

20.33%

50%

15.25%

32.2%

75%

15.25%

20.33%

100%

1.69%

1.69%

 

40.67% ציינו שכדאי לתכנן יותר משתכננו בפועל, בעיקר ב-25% וקצת ב-50%.

42.37% ציינו שכדאי לתכנן כפי שתכננו בפועל.

16.94% ציינו שכדאי לתכנן פחות מכפי שתכננו בפועל ב-25%.

 

הנסקרים התבקשו לתת נימוק מילולי לדעותיהם הנ"ל. התשובות נחלקו לשלוש קטגוריות:

התשובה

אחוז המשיבים

היגדים שמייצגים טיעונים מרכזיים

לא צריך לתכנן

15.25%

לא צריך לתכנן, ממילא לא תספיק ותתאכזב; עושים מה שרוצים באותו רגע; לא תכננתי כלום והחופש עבר מצוין; צריך שהכל יבוא בכיף, מעצמו ולא מתוכנן מראש.

כדאי לתכנן יותר

16.94%

ככל שתכננת יותר כך תממש יותר; כדאי לתכנן מה לעשות אחרת החופש מתבזבז; כי לא היה כיף בחופש הזה, הוא הכי משעמם שהיה לי.

גם תכנון גם ספונטניות

33.89%

יש דברים שכדאי לתכנן מראש ויש דברים שכדאי לתת להם לקרות; צריך לתכנן אחוז גדול, אך לא הכל, כי אני אוהב גם הפתעות; כדאי שנדע מה אנחנו רוצים לעשות, אבל שיהיה מקום גם לספונטניות ולעוד רעיונות; כיף שיש הפתעות אבל צריך גם לתכנן כדי לא להיתקע כל החופש בבית; כדאי לתכנן חצי מהחופש ובחצי השני לנוח, להתכונן לביה"ס ולעשות דברים שלא יכולתי לעשות.

נמנעו

33.89%

 

 

50.83% ראו חשיבות בתכנון חלקים מהחופש. נראה שהיכולת לשלב מרכיבים תכנוניים וספונטניים מאפשרת התנסות מגוונת המגדילה את רפרטואר החוויות.

ד. ייעוץ/הדרכה לפנאי

ההכרה במציאות המשתנה והבנת השלכותיה על חיינו מחייבות לעצב מודלים יישומיים חדשים המותאמים למבנה המתפתח. הרעיון הגלום במושג "ייעוץ/הדרכה לפנאי" נשמע לרבים מוזר עד סוריאליסטי, שהרי פנאי הוא קניין אישי שבגבולות האוטונומיה הפרטית, ואין איש רשאי לחדור לטריטוריה זו. ואף על פי כן, פירוק הסוגיות השונות (שחלקן הוזכר) לפרטים מצביע על התמודדויות מורכבות וטעונות, שמן הראוי להקדיש להן מרחב התנסויות של חיפוש ותהייה.

מצוידת במחשבות אלה, בלא מעט חשש, העזתי להעלות רעיון זה בסוף השאלון, מתוך סקרנות רבה לתגובות שיתקבלו. צפיתי כי לא מעט מתבגרים יבעטו בו בשאט נפש, כאילו מנסה מישהו לגנוב להם את חלומם הפרטי לאור היום. אך הנושא היה חשוב דיו שלא לוותר על הצגתו. בטרם חלוקת השאלון הודגש ש במושג "ייעוץ/הדרכת פנאי" אין הכוונה לומר למתבגר מה לעשות בפנאי שלו, אלא לעזור לו לממשו על פי בחירותיו.

 

9. האם אתה חושב שיש מקום להדריך ילדים ונוער לניצול פנאי טוב יותר, בייחוד לקראת החופש הגדול?

התשובה

אחוז כלל המשיבים

אחוז הבנות המשיבות

אחוז הבנים המשיבים

שווה לנסות

40.67%

62.06%

20%

כן

20.33%

20.68%

20%

לא

32.2%

13.79%

50%

נמנעים

6.77%

3.44%

10%

 

10. האם היית מעוניין לקבל ייעוץ או הדרכה כלשהי מהסוג הנ"ל?

התשובה

אחוז כלל המשיבים

אחוז הבנות המשיבות

אחוז הבנים המשיבים

שווה לנסות

30.5%

44.82%

16.66%

כן

6.77%

6.89%

6.66%

לא

59.32%

48.27%

70%

נמנעים

3.38%

0%

6.66%

 

 

שיעור המשיבים הרוצים ו/או פתוחים לרעיון ("שווה לנסות" + "כן") בהשוואת התשובה בין רמת העיקרון לבין רמת הרצון/מוכנות בפועל.

כלל המשיבים המחייבים בעיקרון

כלל המשיבים המעוניינים

בפועל

הבנות  המחייבות בעיקרון

הבנות  המעוניינות

בפועל

הבנים  המחייבים בעיקרון

הבנים  המעוניינים

בפועל

61%

37.27%

82.74%

51.71%

40%

23.32%

 

מעניין להבחין בפער ההשוואה המגדרית: 82.06% מהמשיבות פתוחות לרעיון הייעוץ, לעומת 40% מהבנים. בולט גם הפער בהשוואה בין רמת ההסכמה בעיקרון לרמת הרצון בפועל. כחצי מהמחייבים את הרעיון, מעוניינים להתנסות בו בפועל. תופעה זו בלטה בהיגדים (שלהלן), שבהם רבים ביטאו את הקושי של "האחר" להתמודד עם הפנאי, קושי שכביכול אינו מנת חלקם. מעניין לבדוק את הגורמים לפער זה.

 

 

היגדים שמייצגים טיעונים מרכזיים בעד הרעיון:

בני נוער צריכים ידע ורעיונות חדשים לפעילויות בחופש; שיהיה יותר כיף ומהנה בחופש; אני אוהבת לעזור לילדים לעשות דברים שהם אוהבים.

בגלל שילדים משתעממים, כי אין פעילויות לילדים הבוגרים יותר; המון ילדים לא עושים כלום בחופש וצריך להדריך אותם ולהראות להם איך לנצל את החופש.

אתה מדריך ומקבל כסף, ובמקום להשתעמם אתה גם נהנה; שווה לנסות, אולי זה באמת יעזור; כדאי לנסות לשוחח עם ילדים אחרים ולשאול אותם מה הם עושים בחופש ולתכנן ביחד; יש ילדים שלא מוצאים את עצמם בחופש ומנצלים אותו לדברים רעים; בני נוער אוהבים להתנסות בדברים חדשים והם יכולים להיות לא מודעים למה שהם עושים, כמו להתחיל לעשן, לשתות וכו'.

 

היגדים שמייצגים טיעונים מרכזיים נגד הרעיון:

יש דברים שילדים לא רוצים שיתערבו להם; לא כולם אוהבים שידריכו אותם; אני עושה מה שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות; למה מה משעמם לי בחיים? לא מספיק שאני לומד עשרה חודשים, גם את החופש אני צריך ללמוד; רוצים חופש, לא פעילויות גרועות; לא צריך מישהו שיגיד לילדים איך לבלות, כל אחד יודע מה הוא אוהב; רוצים לעשות מה שבא להם כי זה חופש שלהם; זה נושא מיותר; לדעתי בני נוער מסתדרים רק אם הם מחליטים בעצמם.

 

 

11. אם כן, ממי היית מעוניין לקבל את הייעוץ/הדרכה?

המדריך הרצוי

מספר המשיבים

המדריך הרצוי

מספר המשיבים

חברים

10

בתנועה/מתנ"ס

2

הורים ומשפחה

8

מדריך טיולים/ קק"ל/החברה להגנת הטבע

2

יועץ/ מישהו מוסמך /מבוגר

3

מורים

1

 

 

כל מי שיכול

1

 

12. היית רוצה את הייעוץ/הדרכה באופן אישי או קבוצתי?

סוג הייעוץ

האחוז מהמשיבים שהתייחסו לשאלה

אישי

33.33%

קבוצתי

55.55%

קבוצתי ואישי

11.11%

 

13. מתי תרצה את הייעוץ/הדרכה? כל השנה או לקראת החופש?

התקופה הרצויה

האחוז מהמשיבים שהתייחסו לשאלה

לקראת החופש הגדול

89.47%

כל השנה

5.26%

לא משנה

5.26%

 

14. באיזה תחומים היית מעוניין בייעוץ/ הדרכה?

ידע על סוגי פנאי, תכנון החופש, ביצוע הפעילויות האהובות עלי, גיוס משאבים למימוש הפנאי שלי, אהבה, כל תחום.

בצד חששות וחשדנות, נראה שהממצאים מצביעים על מידה לא מבוטלת של פתיחות וסקרנות להתנסות ביוזמה החדשה. מהתוצאות עולה כי חברים והורים (או משפחה) הם הכתובות המועדפות למדריך/חונך הפנאי. המסגרת הרצויה היא אישית וקבוצתית והזמן הטוב לכך הנו לקראת חופשת הקיץ.

העיסוק בשאלות שהוצגו ופיתוחן עומד במרכז שיח הפנאי. מטרת תחום החינוך לפנאי מתמקדת בפיתוח מיומנויות תוכן ותהליך, העשויות להעניק לפרט ולחברה יכולת להעצים את חוויית הפנאי והחיים בכללם. השקעת תשומות בפיתוח הפנאי בחופשות, עשוי להעניק למתבגרים כלים שיילוו אותם בכל שלבי חייהם.

על מנת להוביל את התחום למיקום משמעותי יותר בדיון ובמעשה הציבורי, חשוב להציע מרחב מודלים שיזמנו דיאלוג עם מגוון דמויות. תשובה אחת, כדוגמת תנועת הנוער בעבר שסחפה המונים, אינה מספקת כיום. 

ניתוח תשובות הסקר וקודמיו הדגיש תובנות מהן ניתן לגזור מודל חדש להדרכת פנאי אישית (הרלוונטי במקרה זה לתבנית החופש הגדול), המזמן התמודדות משמעותית עם השאלות שהועלו לאורך המאמר. מודל המאפשר בשלביו הראשונים חשיבה אישית, עצמית, העשויה להדגיש ולעודד את ייחודיותו ויצירתיותו של כל פרט בנפרד. זאת מתוך מבט פנימי על חוויית החופש שלו עצמו (של המתבגר), בניסיון ליצור תהליך מתפתח, תוך עידודו ליצירת תכנים והתנסויות חדשות.

שרטוט כוללני של התהליך מכיל את השלבים הבאים:

הצגת הנושא לחשיפה ודיון בפני מתבגרים, הורים, מחנכים וקהילה.

גיבוש והכשרת קבוצות בני נוער שבחרו לשמש כחונכי פנאי ונמצאו מתאימים לכך.

קיום הדרכות פנאי, על ידי החונכים, בפורום אישי או בקבוצות קטנות, לקראת חופשת הקיץ ובמהלכה. בניית תכנית פנאי אישית וזיהוי האמצעים הדרושים לשם יישומה.

ליווי מקצועי של המדריכים בשלבי החונכות.

בתהליך תיעשה חשיבה מקדימה בין החונך לחניך בטרם החופשה. החניך יבדוק כיצד ברצונו להעביר את חופשתו הבאה, על בסיס זיכרונות העבר וחלומות העתיד. הוא יבחר את האיזון הרצוי לו בין ספונטניות לתכנון, ישיג את המשאבים הדרושים למימוש משאלותיו, יתוודע לאפשרויות פנאי חדשות ויבדוק את סיכויי השפעתן על סולם ההנאה שהאישי שלו. מפגשים אלה יתרחשו בטרם החופשה ובמהלכה .

פיתוח חוויית פנאי משמעותית, כבר בגיל ההתבגרות, בו מתגבשת לראשונה הזהות העצמית בתהליך ההיבדלות ויצירת הצביון הייחודי, עשוי לעצב תפיסת אורח חיים עתידי, המכיל גם ביטויי פנאי. הזנת 'כרטיס הביקור' של ה'ישראלי המצוי' במרכיבי פנאי ולא רק בייצוגי העבודה למיניהם, תשפיע אולי על הרחבת אופק חיינו.

"החופש איננו פנטסיה עוד", מבהיר רוני אבירם "ואם נגיב עליו באופן מושכל בחברה ובחינוך, הוא יהיה חלון הזדמנויות.." (2000 ע' 83). ייתכן מנגד שאם נתמהמה תיהפכנה ההזדמנויות להחמצות מרות. תופעת הפנאי טומנת סיכוי וסיכון. האם נצליח להעצים את מחוזות הסיכוי ולצמצם את פוטנציאל הסיכון?

"פנאי זה לבנות זמן פנוי" אמרה אחת הנסקרות בנסותה להגדיר את המילה פנאי.

כה פשוט וכה יפה. אולי עולה מתובנה זו ניחוח שונה, מעין תשובה אפשרית חדשה, לבשורות העבודה של מנהיגי העבר? אולי זו עת, בה נעיז ונרשה להתיידד עם הריק והמלאי של הפנאי ?

מקורות:

 

אבן -שושן, א. (2003), המילון העברי המרוכז,  הוצאת קריית ספר בע"מ, ירושלים.

אבירם, ר. (2000), החופש איננו פנטזיה, פנים,  15, חורף 2000 (ע' 83-89)

אריקסון, א. (1960), ילדות וחברה, ספריית פועלים.

ביאליק, ח.נ. (1956), כל כתבי ח"נ ביאליק, הוצ' דביר, ת"א (ע' עב).

כהן-ג'וור, א. (2003), 'שעמום: סף הפנאי היוצר',  גרונטולוגיה, ל' (1-2), (ע' 87-95).

פרום, א. (1977), מנוס מחופש, הוצ' דביר, ת"א .

פוסטמן, נ. (2000), בידור עד מוות - השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים, ספרית פועלים.

פרויד, ז. (1968), 'פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני', תרבות בלא נחת. הוצ' דביר (ע' 19-77).

רפל, ד. (1992), 'הרהורים על פנאי' "היבטים בחינוך" (ע' 83-89).

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד