פנאי הוא כח
פנאי הוא כח

ד"ר חסינטו ענבר הוא פסיכולוג קליני מומחה

 

 האפשרויות של הפנאי והנופשה לסייע בהתמודדות והתגברות על מצבי משבר הן רבות ומבטיחות

 

לזכרו של פרופ' הלל רסקין, חבר, מורה ועמית

 

האירועים המלווים את החברה הישראלית  בשנים האחרונות -  ביטחוניים, כלכליים, חברתיים, תעסוקתיים - מזמינים זיהוי וטיפוח של אסטרטגיות רב ממדיות וגיוס של כל משאב רלוונטי להתמודדות אפקטיבית ברמת הפרט, הארגון, המשפחה והקהילה. בנוסף לאירועים אלה, כל אחד מאתנו מתנסה בהזדמנויות שונות בחוויות של משבר, אובדן של חבר ובן משפחה, מחלות קשות, פרידה וגירושין, הפסקת עבודה פתאומית, יציאה לפנסיה.

מאמר זה מדגיש את תרומתן הפוטנציאלית של פעולות הפנאי והנופש למניעה ולהתמודדות עם מצבי משבר ואי-ודאות. יש כאן ניסיון להציע פעילות זו כאסטרטגיה וכמשאב לטיפוח החוסנה הנפשית - psychological resilience,  המאפשרת לא רק להתגבר על משבר, אלא יש בה פוטנציאל לצמיחה ולגדילה, למרות המשבר ומצב האי-ודאות.

 

                                              *

 

מוכרת התופעה, שבעקבות משבר אנשים נוטים לבחון מחדש ערכים, עמדות, תפיסות ובמיוחד את משמעות החיים. בגלל משבר אנשים מחשיבים רגעי הנאה, משחק, האנרגיה הזורמת בפעילות היתולית, צחוק ושמחה. Kleiber et.al (2003)   מצטטים את עבודתם של Janoff-'Bulman & Berger (2000)  שבה מודגש שאנשים לא משנים עמדות למרות המשבר, אלא כתוצאה ממנו. שינוי זה יכול להיות החלטה מודעת של הפרט בעת או לאחר המשבר. זו הזדמנות להעריך מחדש את מהות החיים, המשמעות, התכלית, החלומות, התשוקות וחשיבות רגעי רוגע והנאה, משחק ויצירה.

ההערכה המחודשת של משמעות והחיים, תכלית הקיום והמשאבים המסייעים בהתמודדות, כמו המשפחה והמערכת החברתית התומכת, היא הזדמנות לרפקלסיה, להרהור על פעילות הנופש והפנאי. בעבודה קלינית עם נשאי איידס, חולי פסוריאסיס ואלה שחלו בפתאומיות בסוכרת, מוכרת ההערכה מחדש של חשיבות הפעילות המהנה, והמפגשים החברתית המאפשרים פעילות גומלין מספקת. פעילות פנאי כמו ריקודי עם, או כל סוג אחר של ריקוד, יכולה לספק מסגרת והזדמנות להרגיש הנאה, רגע של אינטראקציה חברתית מתגמלת ומספקת צורכי השתייכות המסייעים בהתמודדות עם מצבי מצוקה ואי-ודאות.

לפי הניסיון הקליני ותוך התבססות על הספרות המקצועית נראה, שהאנשים המתמודדים באופן אפקטיבי עם מצב משברי חדש הם אלה שמגדירים את עצמם כ"שורדים" יותר מ"קורבנות" של הגורל, כלומר: הם מעריכים את עצם המשך הקיום, קובעים יעדים מהותיים יותר, מבינים את מהות החיים והסופיות ולמדו לזהות רגעים קטנים, מצבים שעד כה לא נתפסו כמשמעותיים יותר. רגע של פנאי, משחק פשוט, אינטראקציה חברתית חולפת, התפנות היתולית עם בן משפחה אהוב, רגע של אינטימיות ושל תשוקה מתגלים כבעלי ערך, כמשמעותיים יותר.  נמצאת תכלית חדשה לחוויות אלה.

כדי ש"הארה" זו תתרחש, הפרט צריך לבדוק שוב את האמונות, הערכים, העמדות, התפיסות, ההסברים, הציפיות, הניבויים, הפירושים ועוד תהליכים קוגניטיביים המתווכים בין האירועים והפרט. נחזור לתהליכים אלה כשנגדיר מהו משבר וכיצד ניתן להתמודד עמו בצורה סבירה. 

רצוי להבחין בין תרומתה של פעילות רקריאטיבית במצבי לחץ נורמטיביים -  פעילות גומלין בין הפרט לסביבה, דרישות, ציפיות, תפיסת איום, אפילו בעלי עוצמות גבוהות - לבין מצבי משבר כפי שצוין לעיל, שבהם המשאבים הנדרשים להתמודדות אינם ניתנים לאיתור, כשקשה יותר לגייסם או ליישמם באפקטיביות.

פעילות נופש עשויה, כפי שצוין לעיל, לחזק תחושת השתייכות חברתית,  המשמשת ממתן ובלם של לחץ. היא גם עשויה להפחית בדידות וליצור הזדמנות לקבלת תמיכה סביבתית. פעילות גופנית יכולה להפחית תחושת הלחץ בעקבות הפרשת אנדורפינים ונורו-הורמונים אחרים, המשפיעים השפעה פיזיולוגית, גם על תחושת הכאב. אבל אין לנו די ראיות מדעיות להשפעה זו לאחר הפעילות, כשהפרט פוגש שוב מציאות משברית.

הניסיון הקליני מחזק דעה הרווחת אצל גורמי בריאות הנפש, דעה שקיבלה סימוכין מחקריים מקולמן ואיסו-אהולה (1993). אם פעילות פנאי חברתית יכולה ליצור תחושות חיוביות הממתנות לחץ, רמות גבוהות של תמיכה חברתית עלולות להשפיע על הפרט להסיק מסקנות לא אפקטיביות, ליצור תלות, חוסר התאמה, העדר שליטה וקומפטנטיות אמוציונלית וחברתית. לכן, רצוי שנהיה מודעים לתנאים שבהם הפוטנציאל  הפסיכולוגי הטמון בפעילות נופש ופנאי ניתן למימוש, ונמנע תוצאות לא רצויות בעקבות הערכות והסקות קוגניטיביות לא נכונות.

השפעת פעילות הפנאי על תחושת  הפרט תלויה בתהליכים קוגניטיביים מתווכים. תיאוריות קוגניטיביות עשויות להסביר תחושות אלה, תוך הסתמכות על תיאוריות הציפיות (expectancy theory), תיאוריות הייחוס  (attribution theory) והערכה הקוגניטיבית. לפי תיאוריות אלה, יש לאדם צורך למצוא הסברים ומשמעויות לאירועים שהתנסה בהם, כמו משבר ופעילויות שבהן הוא מעורב.

ההסברים והייחוסים של הפרט הם בעלי ממדים שונים. האם הפנאי בא ממקור פנימי או חיצוני, האם השפעותיו יציבות או לא, האם היציבות מממשיכה להתקיים, האם ההשפעות הן בעת ביצוע הפעילות, או גם לאחריה.

לתוצאה של פעילות הפנאי יש יסודות סובייקטיביים מורכבים. אדם אחד יראה בה אסטרטגיה לגיטימית להתגברות על המשבר, המסייעת לו להמשיך בפרויקט האישי שלו, ואילו אחר עשוי לתפוס אותה פעילות עצמה כבריחה, שהיא עצמה עלולה להביא אשמה ואפילו איום על ההערכה העצמית.

 

                                              *

 

ניתן להגדיר משבר כתגובה סובייקטיבית לאירוע הנתפס כמשמעותי ומאיים. כלומר, האירוע נתפס כמצוי מעבר ליכולתו של הפרט לשנות או להקטין את השפעתו בדרכי ההתמודדות המוכרות. המשבר הוא פונקציה של תפיסת הפרט ותגובתו למצב או לאירוע (Inbar 1992). אותו אירוע שנתפס כמצוי מעבר ליכולת הפרט להתמודד עמו, עשוי להיתפס על ידי אחר כניתן להתגברות, כמצוי בתוך רפרטואר הכלים והמיומנויות שלו.

סוג מסוים של פעילות פנאי עשוי לסייע לאדם לזהות את הסגנון הקוגניטיבי שלו. אדם עשוי לתפוס מצבים מאתגרים ו/או חברתיים כמאיימים, ולאחר הערכה מחודשת להבין שהמצב נתפס בצורה לא אפקטיבית. פעילות כזו עשויה להיות  טיפוס, גלישה ומיומנויות מוטוריות מסוימות.

הדבר מוביל אותנו להגדרה של התמודדות, coping. זהו תהליך לשינוי הקוגניציות (מחשבות, תפיסות, משמעויות, הערכות, אמונות, פרושים) וההתנהגויות שמפיק הפרט, כדי לנהל את הדרישות החיצוניות ו/או הפנימיות של פעילות הגומלין אדם-סביבה, הנתפסת כבעלת פוטנציאל מלחיץ Inbar,1993) מעובד מ-1991(Folkman, .

חוקרים ואנשי מקצוע בתחום הפנאי והנופש העלו את השאלה, האם פעילות הפנאי עצמה יכולה לסייע במצבי משבר, כממתנת, כמווסתת או כאסטרטגיה להתמודדות. במאמרם המקיף Kleiber et al. (2002)   מציעים ארבע הצעות-הנחות בעניין חשיבות הפנאי. ההנחה הראשונה היא שפעילות הפנאי בולמת את תוצאות המשבר, באמצעות הסחת דעת מהמתרחש. בשלבים הראשונים של ההתמודדות, הפרט נדרש לגייס את כל המשאבים הקוגניטיביים, הרגשיים וההתנהגותיים כדי לתת מענה אפקטיבי לדרישות המשבר.

לאחר התייצבות וחזרה מסוימת לתפקיד ולמשימות החיוניות (עקרון השמירה על הרציפות התפקודית), או אחרי הבנת משמעות האירוע המשברי (תנאי רצוי אבל לא הכרחי במצבים קשים במיוחד, כמו תאונה או מחלה מורכבת), פעילות הפנאי עשויה למלא תפקיד חיוני ביותר. היא יכולה להסיח את דעת הפרט במשבר או לאפשר התרחקות, אפילו זמנית, מהמצב המלחיץ או המכאיב. בתור שכזאת, יש לפעילות פוטנציאל רב להיות ממתנת ומווסתת של הרגשות השליליים הנובעים מהאירוע המשברי. משחק, צפייה בטלוויזיה, קריאה, פעילות חברתית, עשויים להסיח דעת, לסייע להתרחקות אמוציונלית ולהיות מאין "פסק זמן לגיטימי" לגיוס משאבים.

חוקרים שונים בתחום ההתערבויות במשבר רואים בפנאי משאב להתמודדות פאליאטיבית (palliative coping), המאפשר ויסות רגשי, המעצים רגשות חיוביים או מחליש רגשות שליליים בחוויה מהנה Iwasaki, 2001)  מצוטט ע"י קלבר ואחרים, עמ' 226). אותו חוקר מדגיש את חשיבות ה"בריחה" (escape) כאפקטיבית בהתמודדות עם מצבי משבר, שבהם אין לנו שליטה על גורמים חיצוניים (אירועים ביטחוניים למשל), או כאשר יש לנו שליטה חלקית וזמנית (כמו במחלות כרוניות) (Inbar, 2000).

אך ראוי לזכור, שגם אם סגנונות התמודדות אלה הם לגיטימיים, הם עשויים להיות בלתי אפקטיביים במצבים שנדרשת התמודדות ישירה ואקטיבית לשינוי הסיבות למשבר, ואף עשויים לשמר אותו (ענבר, 2002).

ההנחה השנייה היא שפעילות הפנאי יכולה לטפח אופטימיות לגבי העתיד.  קלבר ואחרים מצטטים את שלמה ברזניץ (1983) ומדגישים את הקשר בין הכחשה, הסחת דעת ואפילו הימנעות, כולן פעולות "בריחה" הקשורות בתקווה. פעולות בריחה אלה עשויות להחזיר לאדם את תחושת השליטה, ומאפשרות לזהות משאבי התמודדות הנסתרים מעיניו בגלל מצוקת המצב המשברי (ענבר, 2000). הומור מאפשר הפרשת נורו-הורמונים משככי כאב והנדורפינים, בדומה לבכי, וכפי שפעילות גופנית ופעילות מינית גורמים לחוויה הפגתית המאפשרת הבנייה מחודשת של הקוגניציות המתווכות בין האירועים, המצב והפרט. בנייה קוגניטיבית זו מסייעת פוטנציאלית להסתכלות שונה על המצב, לזיהוי משאבי התמודדות נוספים ולפעמים גם לתפיסת התוצאות והמשמעויות של האירוע בצורה אופטימית יותר.

ההנחה השלישית של קלבר ואחרים מתייחסת לשיקום נרטיב החיים. במובן זה ניתן להזכיר את הנאמר בעניין עקרון הרציפות. אחד הביטויים של מצב משברי הוא הנתק, השבירה של הרציפות הקוגניטיבית, הרגשית, ההתנהגותית, ההיסטורית והחברתית של הפרט. פעילות הפנאי יכולה לסייע בשמירת רציפויות אלה בכך שהיא מאפשרת המשכיות, מסגרות חברתיות לאינטראקציה משמעותית, לתחושת השתייכות ולשמירה על הנורמליות העלולה להיפגע  מאירוע משברי.

ההנחה הרביעית מתייחסת לפעילות הפנאי ולשינוי עצמי. החוויה הטראומטית גורמת בין היתר לשבר במערכת האמונות של הפרט. אמונות הקשורות בעולם, כמו "העולם הוא בטוח", או בעצמי, "אני מצליח להתגבר על כל קושי בחיים", גורמות לפרט מצוקה ולפעמים לחוסר אונים, ואפילו תגובות דיספונקציונליות כדיכאון. שינויים בעמדות בחיים, בתפיסות קיומיות, בסדר עדיפויות, בחיפוש משמעות נוספת ושונה לחיים, הם ביטויים שכיחים של אירועים משבריים.

קלבר ואחרים מציעים את המונח טרנספורמציה, transformation, כדי להדגיש את השינויים ביעדים בחיים ובמחויבויות, בעיסוקים וביחסים החברתיים. פעילות הפנאי ממלאת תפקיד חשוב בשינוי הזה. ירידה בעומס העבודה, התעסקות בנופש פעיל והמסגרת המשפחתית מקבלים משמעות מיוחדת.

בשלב זה ניתן  לסכם ולהדגיש את הפוטנציאל של הפנאי ופעילות הנופש  להיות ממתנת ומווסתת,  אסטרטגיה להתמודדות במצבים קריטיים.

 

                                             *

 

אסטרטגיה אחרת בהתמודדות עם מצבים משברים היא הטיפוח של החוסנה הנפשית, psychological resilience , מושג חדש יחסית המאפיין אנשים, משפחות, אפילו ארגונים וקהילות הממשיכים לתפקד בצורה אפקטיבית למרות האירוע המשברי. החוסנה הנפשית היא קונסטרוקט פסיכולוגי המתייחס ליכולת להתגבר על משברים ומצוקות בדרך חיובית, להתמודד בצורה אפקטיבית עם מצבי לחץ, חרדה ואובדן.

בעל חוסנה נפשית נוטה להסתגל בצורה אינטליגנטית ("קומפטנטיות רגשית")  לשינויים, להתגבר על המחסומים במצבים של אי-ודאות, ליצור תהליכים אינדיבידואליים, קבוצתיים ומשפחתיים ולהתאושש בעקבות משבר לצורך המשך פרויקט החיים (פרטני, זוגי, משפחתי) ולתפקד בצורה אדקווטית לקידום יעדיו (Inbar, 1996).

מודל אינטגרטיבי של חוסנה אינדיבידואלית יכול להמחיש את המרכיבים הפסיכולוגים, הניתנים ברובם ללמידה באמצעות תוכניות פסיכו-חינוכיות. אלה המרכיבים של חוסנה נפשית הניתנים לטיפוח באמצעות התערבויות, תוכניות ופעילויות בעלות אופי פסיכו-חינוכיות.

האם פעילות הפנאי עשויה לטפח, להעצים, לפתח חוסנה נפשית של הפרט, להיות משאב חיוני בהתמודדות עם מצבים קריטיים? פעילות מסוימת, אתגרית, עשויה לחזק את היכולת העצמית הנתפסת של הפרט, אם הושגו תוצאות רצויות, המוגדרות כיעדים חשובים לפרט; אם הפרט מייחס אותן לעצמו עקב מאמציו וכשרונותיו, ואם ניתן להפיק התנהגויות אלה גם בעתיד, בנסיבות דומות.

ההומור מוכר כאמצעי יעיל להפחתת לחץ, חרדה ואפילו אמוציות אחרות כדיכאון. רגשות אלה עלולים ללוות את הפרט לאחר חוויה משברית משמעותית כאובדן, הופעת מחלה כרונית, טראומה. ההומור, הצחוק, וגם הבכי, בהבדל מפעילות גופנית ומינית, גורמים להפרשת נורו-הורמונלית כגון אנדורפינים, משככי כאב טבעיים, המשפיעים על אמוציות אלה, מפחיתים מתח וגורמים לתחושת רגיעה ונינוחות כללית.

לפעמים, בגלל משבר נוצרת תחושה של בדידות והתרחקות מאנשים אחרים, דווקא כשהמסגרות החברתיות חשובות יותר להתמודדות אפקטיבית ולחזרה לתפקוד תקין. החוויה המינית - שניתן להגדירה, בנוסף לפעילות רגשית בעלת אופי אינטימי ביותר, גם כפעילות פנאי - גורמת להעלאת רמת האוקסיאוסטין בעקבות האורגזמה. הורמון זה, המוכר כ"הורמון החיברות" (קונרד ומילבורן, 2002), מעודד התקרבות לאדם אחר, משאב חיוני בהתמודדות אפקטיבית. הפעילות המינית בזמן האורגזמה גורמת להפרשה של הורמון DHEA, (Dehydroepiandrosterone) שאף הוא נוגד דיכאון.

בציור מס' 1 נוכל לזהות תחומי מסוגלות שפיתוחם מחזק את החוסנה הנפשית של הפרט (Inbar, 2003). כדי להמחיש את מרכיביה נתעכב על "קומפטנטיות חברתית ורגשית". ניתן להגדיר קונסטרוקט זה כ"הפגנת מסוגלות עצמית בקונטקסט של יחסים חברתיים מעוררי רגשות" ((Saarni, 1997. בפעילות פנאי כמו משחק, יש לפרט הזדמנות לחוות רגשות מעוצמים ועם זאת להפגין יכולת ויסות רגשית ושליטה עצמית.

חוסנה משפחתית: לרוב, משבר או מצב קריטי משפיעים על כל המערכת המשפחתית. אמוציות מסוימות אצל הפרט עשויות לגרום לשינויים במשפחה, ובהם הצורך להתאים עצמה, הצורך בתשומת לב מיוחדת, הפרעות שינה אצל בן זוג וכו'.  ביטויים של המשבר, כמו אמוציה דיכאונית, עשויים להתחזק (reinforced) בגלל תגובות המשפחה.

בניסיון הפסיכו-חינוכי ובספרות המקצועית מוכרת ההשפעה של תהליכים בתוך המשפחה על עיצוב וטיפוח חוסנה נפשית. בילוי משפחתי יכול לסייע במתן משמעות נוספת לאירועים, לחיזוק הלכידות, לטיפוח אתגרים ברי השגה והגברת יכולת השליטה העצמית. היבטים אלה הם מרכיבים חשובים בחוסן הנפשי (Psychological Hardiness) ולכן גם של החוסנה הרגשית (Kobasa, 1976; Inbar, 1984). ההבדל בין שני המושגים אינו סמנטי אלא מהותי. הראשון מתייחס ליכולת ההישרדות והתמודדות. השני מתמקד, בנוסף לאלה, ביכולת "להתרומם ולקפוץ קדימה" לעתיד, למרות המצב המשברי.

פרויקט זוגי ומשפחתי ופעילות פנאי משותפת, המבוססים על תהליכי מפתח מרכזיים, יכולים לטפח חוסנה נפשית הנחוצה למצבי משבר או אי-ודאות.

 

                                              *

 

מאמר זה דן בתרומת פעילות הפנאי לעמידה במצבי משבר. הוא מתייחס להיבטים הקשורים למשבר, להתמודדות אפקטיבית, לחוסן ולחוסנה הנפשית הרלוונטיים להתגברות על תוצאות מצבים משבריים. האתגר המרכזי הוא לטפח חוסנה נפשית ברמת הפרט והמשפחה באמצעות פעולות הפנאי והנופשה.

האפשרויות של הפנאי והנופשה הן רבות ומבטיחות: בהשפעה על תחושת הלחץ, על התפיסה הקוגניטיבית והמסוגלות העצמית של הפרט, על הממדים הביולוגים ונורו-הורמונליים, על האינטראקציה החברתית ובמיוחד על ההזדמנות להרהר בתכלית החיים. לאור הידוע לנו כבר עתה, רצוי ומומלץ לנצל את הפעילות הנופש כאמצעי רב עוצמה להתמודדות אפקטיבית במצבי משבר ואי-ודאות.

 

מקורות ביבליוגרפיים

קונרד, ש. ומילבורן, מ. (2002) אינטליגנציה מינית. נתניה.הוצאת שמעוני.

Coleman, D. , & Iso-Ahola, S.E. (1993). Leisure and health: The role of social

     support and self-determination. Journal of Leisure Research, 25(2), 111-128.

Folkman, S. (1997). Positive psychological states and coping with severe stress. 

     Social Science and Medicine, 45, 1207-1221.

Inbar, J. (1984) Estrategia preventiva y de aprendizaje frente al stress organizacional y  

     la erosion psicologica en las instituciones comunitarias, educativas y asistenciales.

    Perspectivas Sistemicas ,25, Nov.

Inbar, J. (1992) Estrategias de Intervencion Psicologica en Situaciones de

     Crisis Masivas I. Perspectivas Sistemicas. Bs. Ars., Nov/Dec.

Inbar, J. (1993) ) Estrategias de Intervencion Psicologica en Situaciones de

     Crisis Masivas II. Perspectivas Sistemicas. Bs. Ars., March/April

Inbar, J. (1996) Psicoterapia de deudos de victimas de catastrofes  Perspectivas

     Sistemicas, 39,  Bs. Ars. Nov.

Inbar, J. (1998)  Estrategias de Desarrollo de la Resiliencia Familiar en Situaciones de Crisis. Unpublished Manuscript. Universidad de Belgrano.Bs. Ars.

Inbar, J. (2000) La integracion de los fundamentos de la terapia cognitiva conductual 

     en el desarrollo de la resiliencia, la fortaleza psicologica y la esperancidad en 

     situaciones de crisis y desastres masivos. Paper presented in the XXX Congress of

     the European Association for Behavioural & Cognitive Therapies, Benidorm, Spain.     

Inbar, J. (2001) Resilience and Psychological Hardiness at the Individual, Family and

     Community  Levels during the Recent Crisis in Jerusalem.   Paper presented in the   

     Sixth World Congress on Stress, Trauma & Coping, Baltimore, Washington.

Inbar, J. (2001b) Estres, Resiliencia y Fortaleza Psicologica. Paper presented in the

     AMTSHI Congress for Nuevas Fronteras. Dialogo Clinico y Pluralidad Cultural. 

     Mahale Hajamisha.

Inbar, J. (2002)   Estres, Resiliencia y Fortaleza Psicologica durante la reciente crisis       en Jerusalen.. Paper presented in the XXX I Congress of  the European Association

     for Behavioural & Cognitive Therapies, Benidorm, Spain.

Inbar, J. (2003) Psychological resilience and integrative cognitive behavioral group

     prevention and treatment for PTSD. Workshop presented in the 15th International 

     Congress of the International Association of Group Psychotherapy Istanbul,

     Turkey.

Iso-Ahola, S.E. (1980) Toward a Dialectical Social Psychology of Leisure and

     Recreation. In. S.E. Iso-Ahola (Ed.)Social Psychological Perspectives on Leisure 

     and  Recreation.Springfield. Thomas Ed. 19-37.

Janoff-Bulman, R. & Berger, A.R. (2000). The other side of trauma: Toward a

     pychology of appreciation. In J.H. Harvey & E.D. Miller (Eds.) Loss and trauma: 

     General and close relationship perspectives. Philadelphia: Bruner-Routledge.

Kleiber, D.A , Hutchinson, Susan L. & Williams, R. (2002) Leisure as a Resource in  

     Trascending Negative Life Events: Self-Protection, Self-Restoration, and Personal 

     Transformation. Leisure Sciences, 24:219-235.

Kobasa, S. (1985) Stressful life events, personality, and health: A prospective study. 

     Journal of Personality and Social Psychology, 37, 1-11.

Saarni, C. (1997)   The Development of Emotional Competence. N.Y:Guilford Press. 

Walsh, F. (1998) Families in later life: Challenges and opportunities. In. B. Carter & 

     M. McGoldrick (eds.) The expanded family life cycle. Needham Heights, MA.: 

     Ally & Bacon.

 

 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד