הברווזון המכוער והארנב השובב/
הברווזון המכוער והארנב השובב/

סיפור "הברווזון המכוער" מתמקד במציאת קבוצת-השייכות של הברווזון, ומציע סולם אבולוציוני ככלי למיון וקטלוג. לעומתו  הסיפור "מיץ פטל" מציע תפיסה של יחסיות תרבותית, ומדגים כיצד ניתן לחיות בחברה רב-תרבותית מתוך הנאה. אם הברווזון מציג את "האחר" כמסכן וראוי לרחמים, "האחר" מוצג ב"מיץ פטל" כמשאב מעשיר ומפרה

 

ליאורה ישראלי

ליאורה ישראלי מלמדת במרח"ב, מרכז לחינוך בחברה רב-תרבותית  במכללת גורדון לחינוך, חיפה

 

"הברווזון המכוער" נכתב על-ידי הנס כריסטיאן  אנדרסן בשנת 1844 בדנמרק. כתביו של אנדרסן תורגמו לשפות רבות, כ60- במספר. "מיץ פטל" נכתב על-ידי חיה שנהב ב1970- בישראל, והיה רב-מכר. שני הסיפורים, הברווזון המכוער ומיץ פטל, נפוצים ביותר בישראל וזכו למעמד של ספרות קלאסית לילדים. שני הסיפורים עוסקים ב"אחר" ובאינטרקציה החברתית שלו בקהילה.

אנדרסן מספר לנו על ההתעללות שעבר הברווזון המכוער עם בקיעתו מהביצה, בידי קהילת העופות בחווה, הנערה שמאכילה את העופות, וגם "אמו". כשהגיעו מים עד נפש, נמלט הברווזון על נפשו ויצא לעולם הגדול. הברווזון המכוער נלחם בגורלו האכזר, מתגבר על הקור, הרעב והבדידות, ועם בוא האביב נהפך לברבור יפהפה ונקלט בקבוצת ברבורים שפגש בנחל. שנהב מספרת כיצד האריה והג'ירפה גילו את זהותו של הארנב מיץ פטל, וכיצד היו שלושתם לחברים.

מהו המוסר-השכל של הסיפורים האלה, במישור הגלוי? מהם המסרים המועברים לקוראים הצעירים במישור הסמוי? איזו תמונת מציאות חברתית מצטיירת לקוראים הצעירים מהטקסטים השונים? אלו כישורים חברתיים הם עשויים לרכוש בהתוודעותם אליהם?

כדי לענות לשאלות הללו מוצגות כאן ארבע סכמות לשני הסיפורים, שמאפשרות לבחון את נקודת הפתיחה שלהם ואת סופם "הטוב". הסכמות יכולות לשמש כמודל לבחינה ביקורתית של מסרים חברתיים שאנו משדרים לגיל הצעיר בשפת יום-יום, בטקסטים ספרותיים ובפעילויות חברתיות.

 

                                          *

 

הדיון ב"ברווזון המכוער" נשען על ההוצאה הראשונה של הספר, משנת : 1844 (בסוגריים: מספרי העמודים בהוצאה). בסיפורו של אנדרסן, החברה דוחה את הברווזון המכוער בשל כיעורו. כבר בתחילת הסיפור מפתחים הקוראים אמפתיה, חמלה ורגישות לסבלו של "האחר". למען הדיוק, רגשות אלו מתעוררים בקרב הקוראים מעצם שמו של הסיפור: "הברווזון המכוער", שם שיוצר ציפייה לעלילה עצובה. ואמנם, במישור הגלוי, סיפורו של הברווזון המכוער הוא סיפור הישרדות של יחיד אמיץ, שמפתח זהות ויושרה (אינטגריטי) בתהליך כואב וארוך, ובסופו הוא הופך לברבור "יפה ומלא חן" (עמ' 10). הוא סובל את התעללות הקהילה, נמלט על נפשו ועף מעל גדר החווה לעולם שבחוץ. הברווזון נמנע מקיבעון ארוך ימים בתפקיד הקורבן, ובאומץ לב, תוך שהוא לומד מניסיון העבר, נאבק בגורלו.

הברווזון שורד את בגידת אמו המאמצת, הנכנעת ללחצים חברתיים, חדלה ממאמציה להיות לו לעזר ומצטרפת למתעללים בו. הברווזון דוחה את הרעיון שמעלים התרנגולת והחתול, המציעים לו להתכחש למשיכתו לאוויר הצח ולשחייה, ולאמץ כישורי תרנגולת (הטלת ביצים) או כישורי חתול (קימור הגב).  אף על פי שהוא ניצל מקפיאה בביצה הודות לאיכר, הוא נשאר נאמן לטבעו הפראי וממאן להסתגל לבית מצילו ולמשפחתו. חוויות ילדות קשות כמו התעללות הנערה בו בחווה, והיותו עד ראייה למות שני אווזי-בר מיריות ציידים, חרותות עמוק בלבו. חשדנותו, הנובעת מניסיון העבר, מונעת ממנו הנאה מהאירוח המוצע לו.

הקוראים למדים שיחידים אמיצים נאבקים באיתני הטבע ונלחמים על הגדרת זהותם. לקראת סיום הסיפור קורן יופיו הפנימי של הברווזון המכוער, יופי שנרכש בסבל ובכאב, והוא הופך לברבור היפה ביותר בקבוצת הברבורים המלכותיים בנחל (סכמה 1).

הסיפור אף מעלה את שאלת הקונפורמיזם והנון-קונפורמיזם בכל תוקפה. מצד אחד, מוצגת בחירתו של הברווזון המכוער, הממאן לוותר על יושרתו, גם אם פירושה נטישת הבקתה החמה של הזקנה והיטלטלות בחורף המקפיא בחוץ. לקראת סוף הסיפור, כשהוא משחזר לעצמו את קורות חייו ומסלול הייסורים שעבר, דבק הברווזון המכוער בדרך שנקט, ואין בלבו חרטה על החלטותיו. הוא כן מביע צער על כי הברווזים לא קיבלו אותו כמות שהוא: "כמה שמח היה לחיות ולו עם הברווזים, לו רק עודדו אותו" (עמ' 9). הברווזון המכוער נשאר נאמן להחלטתו המקורית, שמירת זהותו.

מצד אחר, "אמו" של הברווזון מוצגת כמי שבחרה בקונפורמיות ולא עמדה בלחצים חברתיים. "האם" התעקשה לדגור על ביצתו, למרות אזהרות הברווזה הזקנה המנוסה. היא אף פיתחה רגש חם כלפי האפרוח המוזר, תוך התבוננות בהליכותיו והתנהגותו, אבל לא היה בכוחה לעמוד בלחץ החברתי, ובשלב מסוים התכחשה לו והסירה את חסותה. בחירת "האם" בפתרון הפרקטי וכניעתה לדעת הרוב היתה, קרוב לוודאי, כרוכה במחיר רגשי, אבל הדבר אינו מטופל לעומק. בשלב מאוחר יותר, בעת שהספר דן בהצעת החתול והתרנגולת לברווזון לאמץ זהות "פרקטית" שתאפשר לו לחסות בצל קורתה של הזקנה, ותוך הצגת סירובו של הברווזון להצעה, מבוקרת בעקיפין בחירת האם המאמצת.

הסיפור מציג לקורא דילמה קשה ביותר: בין ביטול עצמי וקבלת דעת הכלל, שמבטיחים חיי נוחות, למאבק עיקש להכרה בדרכו הייחודית של הפרט, מאבק שמחירו העלול להיות עצם הקיום. לכל אחת משתי ההחלטות מחיר גבוה. אנדרסן, בלוותו את הברווזון המכוער עד ל"סוף הטוב", נותן ביטוי לבחירה העדיפה בעיניו.

אך אליה וקוץ בה. המסר החיובי העולה מסיפור הישרדותו של הברווזון המכוער, ומהצגת הפתרון האמיץ שבחר, שזורים בתפיסה חברתית בעייתית ביותר, המובלעת בסיפור. אנדרסן מסביר מה פירוש הדבר להיות "מכוער" בעזרת כמה שמות תואר: "גדול", (עמ' 5), שונה מהאחרים (עמ' 5), "מוזר" (עמ' 5), ו"כהה, אפור" (עמ' 10). שמות התואר מעלים תהייה: חברת החיות המבויתות בחווה היא חברה "רב-תרבותית" המורגלת לשונות (ברווזים, תרנגולות, ברווזה מזן ספרדי; תרנגול הודו, חתול, נערה), שדומה כי הסכינה למציאות החברתית בחצר, על אף אי הנחת מהצפיפות השוררת בה (עמ' 5). מדוע, אם כן, העופות והנערה מתנכלים לברווזון המכוער?

האם גודלו של הברווזון גורם לדחייתו? מעדותה של הברווזה הזקנה, המשיאה ל"אמו" הדוגרת את העצה להיפטר מהביצה הגדולה, ניתן להבין כי היא אינה ממליצה לאמץ אפרוחי הודו, אך לא מפאת גודלם: ..."אין לי ספק שזו ביצת תרנגול הודו. אף אותי שכנעו בעבר לדגור על ביצים כאלו. אחרי שהשקעתי בהם וטרחתי למענם, הם פחדו להיכנס למים. געגעתי וקרקרתי, ללא הועיל, לא עלה בידי לשכנע אותם לקחת את הסיכון" (עמ' 5). לדברי הברווזה הזקנה, מעשה האימוץ מעמיד לפני האם אתגרים לא פשוטים, אך אין אנו שומעים ממנה על התנכלות מרושעת והתנגדות הסביבה לאפרוחי ההודו משום ממדיהם הגדולים. נראה, אם כן, שלא ממדיו של הברווזון גורמים לדחייתו.

האם נסיון הברווזון המכוער להשתייך למשפחת הברווזים מעורר את כעסה של  החברה עליו? הברווזון נראה שונה מאחיו, מה שמעיד שאינו שייך למשפחת הברווזים.  נראה שקהילת החווה היתה מוכנה לקבל בעבר אימוץ של מין על ידי מי שאינו מינו, כל עוד המאומץ היה מזן מוכר וידוע, כמו במקרה של  אפרוחי הודו, אך אין היא פתוחה לקבלת "אחר" מזן לא מוכר, חדש בנוף ובלתי מזוהה: "ואיזה אובייקט מוזר נראה אחד מהם, איננו רוצים אותו פה"...(עמ' 5). זהות הברווזון המכוער אינה ניתנת להגדרה, הוא מעורר התנגדות רבתי.

האם אפרוח גדול, זר, לא מזוהה, בעל פלומה לבנה, היה מעורר חששות והתנגדות? האם גם אז קהילת העופות בחווה היתה מסרבת לקלוט אותו?

רוב האפיונים של הברווזון המכוער הם יחסיים, מלבד "כהה, אפור" (עמ' 10). אפיון זה מופיע רק לקראת סוף הסיפור, כאשר הברווזון פוגש את שלושת הברבורים היפים: " מתוך קני הסוף הופיעו שלושה ברבורים לבנים יפים" (עמ' 9). הברווזון חש רצון עז להתקרב לעופות היפים האלה, ואף שהיה מודע לאפשרות שינקרו בו עד מוות משום כיעורו, החליט לשים נפשו בכפו, נכנס למים ושחה לקראתם: "אעוף לעופות מלכותיים אלו, אמר" (עמ' 9) . ברגע שהבחינו בזר, הברבורים מיהרו לפגוש אותו בכנפיים פרושות. הברווזון, שהיה מפוחד עד מוות, הרכין ראשו למים בכניעה, מתוך קבלת הגורל, ואז "לפתע ראה את בבואתו בתוך המים הצלולים של הנחל". ומה ראה? "את דמותו הוא, לא עוד ברווזון כהה, אפור, מכוער, שלא נעים להתבונן בו, אלא ברבור מלא חן ויפה!" (עמ' 10). נדמה שבאמירה זו יוצא המרצע מהשק. רק כאשר הפך לברבור לבן, מרשה לעצמו הברווזון המכוער לומר, בינו לבינו, מה הסיבה לדימוי העצמי הנמוך שלו, והגורם להתנכלות הקהילה אליו: הוא היה כהה ואפור.

לאורך הסיפור כולו מתוארים ברבורים כתשליל של הברווזון המכוער: ברבורים = לובן מסנוור, הטיית צוואר בחן, כנפיים נהדרות, מלכותיות, אושר,  יופי, גודל (עמ' 8-10) = יפים. הברווזון מכוער = גודל, מוזרות, כהות, צבע אפור, מסכנות = מכוער.

ואם נותר ספק ביחס לערכים האסתטיים הרווחים בחברה, מדגים לנו המספר שתי סיטואציות דומות, שבהן מזינים נציגי המין האנושי בסיפור עופות שונים: הנערה, המאכילה את העופות בחצר, בועטת בברווזון (כהה, אפור) ומונעת ממנו מזון (עמ' 6); הילדים על גדות הנהר מתרגשים למראה ברבור (לבן) לא מוכר, מוחאים כפיים, רצים לבשר להוריהם על בואו של החדש, ומביאים לכבודו תוספת לחם ועוגות, כדי להאכיל את הברבורים כולם. 

מה היה קורה אם הברווזון המכוער היה גדל להיות ברבור שחור? כיצד היה מתפתח הסיפור אם פלומתו של הברווזון היתה לבנה בהיבקעו מהביצה, או אילו זוהה בחווה כגוזל של ברבור לבן? קרוב לוודאי שגורלו היה שפיר ושם הסיפור היה אחר.

עוקצו של הסיפור טמון ב"נקמת" הברווזון המכוער בסביבה שדחתה אותו. הוא, שספג עלבונות, נקירות ובעיטות, ונאלץ להימלט על נפשו, מוכתר לבסוף על ידי הילדים (העולם ה"מתורבת"), באישור שלושת הברבורים (הטבע הפראי), כברבור היפה ביותר בקבוצה. מעמדו עדיף לאין-ערוך לא רק על מעמד הברווזון שהיה בעבר, אלא על מעמדם של כל בעלי-הכנף בסיפור, לרבות העופות בחווה.

הסיפור מעביר את הרעיון האנתרופולוגי של סולם אבולוציוני, שבו בעלי-חיים מדורגים היררכית. תפיסה היררכית זו רווחת, כפי שראינו, בחברה האנושית, אך גם בטבע הפראי: הנושא מוצג בתחילת הסיפור, כאשר "אמא" ברווזה מלמדת את גוזליה את עובדות החיים: ..."וקוקו וקודו קדה לפני הברווזה הזקנה ההיא, הנה שם. היא ברווזה מיוחסת מאוד, מוצאה מספרד, לכן היא כה שמנה. רואים אתם את פיסת הבד האדומה שעל אחת מרגליה? יפה הוא, נכון? זהו אות ההצטיינות הגבה ביותר לברווז" (עמ' 8). הברווזים בחצר מקבלים את הסדר החברתי שקבעה החברה האנושית.

הרעיון חוזר ועולה במפגש עם התרנגולת והחתול בבקתת הזקנה. התרנגולת מציגה את הזקנה כייצור החכם בעולם, שאחריו בא החתול והיא, בצניעותה, רק השלישית ברשימה. הברווזון המכוער, שמעז לבטא את ייחודיותו, נתפס בעיני החתול כבעל ראש נבוב. אווזי הבר מתבוננים בברווזון המכוער שזה עתה נמלט מהחווה ואומרים: "הוי, מה מכוער אתה...אל נא תעלה על דעתך לחשוב אותנו לקרוביך"  (עמ' 6). בסוף הסיפור משתתף עץ הסמבוק ב"הכתרתו" של הברווזון המכוער ומשתחווה לפניו. גם השמש משתתפת ב"טקס", היא זוהרת ומחממת.

למעשה, סב הסיפור כולו סביב הבלבול שחל עקב דירוגו המוטעה של הברווזון המכוער בתחתית הסולם, וסביב תיקון הטעות בדירוגו בראש הסולם בסוף הסיפור (סכמה 2). "סופו הטוב" של הסיפור אינו מבטל את הסולם האבולוציוני. הברווזון המכוער אמנם "נקם" בעופות החווה, אך נשאר אסיר הסדר החברתי של החברה האנושית והטבע. "נקמתו" היא גם שעבודו לתפיסה האנתרופולוגית המקטלגת תרבויות, מעניקה להן ציונים וקובעת מי עליון ומי תחתון.

כבר בתחילת הסיפור אנדרסן מבטא את הרעיון שחברה רב-תרבותית היא סדר מלאכותי, מנוגד לחוקי הטבע, שנוצר לתועלת המין האנושי. המשפחה הנורמטיבית בחווה היא קבוצה הומוגנית השומרת על טהרתה. יש דגירה על ביצי עופות אחרים ושל גידול אפרוחים זרים שלא על-ידי אמותיהם הטבעיות, כל עוד האפרוחים הם מזן מוכר. אך מצב זה מוצג כבלתי רצוי, מקור לסבל ובעיות. בעוד חברת החיות המבויתות מבליגה ונכנעת לרב-תרבותיות שכפה עליה האדם, ועופות שונים חיים בכפיפה אחת, היא משתפת פעולה ודוחה, באישור החברה האנושית, אפרוח זר, לא מזוהה, שנוצותיו כהות, אפורות.

טוהר המשפחה נשמר גם בטבע. חברה רב-תרבותית איננה מקובלת. אווזי הבר שפוגש הברווזון המכוער למחרת בריחתו מהחווה סבורים, בדומה לעופות בחווה, שהוא מכוער, אך בתוך ימים הם מגלים כי למרות כיעורו, הם מחבבים אותו. הם מציעים לברווזון להצטרף אליהם ולחיות חיי נדודים, בתנאי שלא יתקשר בקשר נישואים בתוך להקתם. הם אף מעלים אפשרות שיעורר עניין בלב אווזות בר בביצה סמוכה. נראה כי הטבע "הפראי" מגלה "אנושיות" רבה יותר מהקהילה ה"מתורבתת". הסיפור משאיר אותנו בספק ביחס לשאלה מיהו "תרבותי" ומיהו "אנושי". אבל בסופו של דבר הוא מכפיף הן את החברה האנושית הן את הטבע לחוקי הסולם האבולוציוני.

האם ייתכן שבגיל צעיר, בטרם פיתחו ילדים חשיבה ביקורתית והם מתבוננים בעולם המבוגרים כבמודל, שלא במתכוון אנו נוטעים בהם משוואה גזענית: מכוער  = כהה, אפור; יפה = לבן? האם ייתכן שהערכה האסתטית מכוער = כהה, יפה = לבן עוברת בשלב כלשהו טרנספורמציה והופכת כלי לאבחנה בין טוב לרע? האם אנדרסן היה ער לאפשרות שסיפורו יפורש בעתיד במושגים מוסריים? מה משמעות מוטיב ההשתנות לברבור לבן בקונטקסט התרבותי של אנדרסן? האם המטמורפוזה טעונה משמעויות מוסריות?

 

                                         *

הדברים נראים אחרת כאשר אנו בוחנים את נקודת הפתיחה ב"מיץ פטל", ואת סוף הסיפור. ביתו הצבעוני של מיץ פטל ממוקם בקצה החורשה (עמ' 5, מספרי העמודים על פי הוצאת הספר בשנת 1994). מתחילה נכלל "האחר" בקהילה, גם אם אף אחד לא יודע איזה בעל-חיים הוא. יום אחד עוברת הג'ירפה על פני האריה. האריה מזמין אותה להצטרף אליו ולחשוף את זהותו של מיץ פטל. מיץ פטל הוא בבחינת חידה, חידה מתוקה. שמו מעורר אסוציאציות של מיץ מתוק ואדום ביום קיץ חם. "האחר" מעורר סקרנות, ציפיות להרפתקה משעשעת, התרגשות וציפייה, ובשום אופן אינו מעורר רחמים.

המחברת מודעת לאפשרות ש"האחר" הלא-ידוע מעורר חשש והיא "מייעצת" איך לנהוג: "טובים השניים מן האחד". היכרות חדשה היא חוויה חביבה, אך בכל זאת כדאי להיות זהירים ולכלכל מעשינו. יהיה זה נבון לחקור את החורשה וצפונותיה בשניים, גם אם אתה אריה. יש מסר חבוי נוסף בהצעתו של האריה לג'ירפה: האריה מבקש בת-לוויה נשית להרפתקה, ג'ירפה ולא ג'ירף. מעמדו וגבריותו אינם מאוימים עקב ההצעה. האם ייתכן שהוא מכיר ביכולתה של הג'ירפה להתבונן בדברים מפרספקטיבה אחרת, או שאין הוא מודע להבדלים ביניהם?

אנו רק בשלבים הראשוניים של הסיפור. הקוראים, המודעים לאבחנה בין ג'ירפה לאריה, נחשפים לחברה שוויונית המושתת על תפיסת היחסיות התרבותית, שלפיה אין עדיפות לתרבות אחת על אחרת. כל תרבות מיוחדת בדרכה. יתרה מזה, הקוראים מתוודעים לתפקוד בונה בחברה רב-תרבותית, שיתוף פעולה המתבסס על עניין משותף בין השונים (סכמה 3).

נראה כי מיץ פטל אינו מעוניין ביצירת קשרים חברתיים, והוא מסרב לפתוח את דלתו. האריה והג'ירפה מחליטים להתחבא מאחורי העצים עד שייצא מביתו. שניהם מנסים להתחבא מאחורי שיח נמוך, ועד מהרה מתברר שצווארה וראשה של הג'ירפה בולטים מעל השיח (עמ' 10). השניים, שאינם מודעים להבדלים ביניהם, מחליפים את מחבואם ועוברים אל מאחורי עץ גבוה. אז מתברר שזנבו וראשו של האריה מבצבצים, מה שעלול למנוע ממיץ פטל לצאת מהבית (עמ' 12).

בנקודה זו מכירים האריה והג'ירפה בשונותם זה מזה ובצורך להתייחס אליה ולכבדה.  יחסים בין-תרבותיים לא רק מספקים הזדמנות להכיר את "האחר", אלא עשויים לפתח מודעות עצמית ולגרום לפרט להכיר בייחודיותו. הג'ירפה אינה מציעה לאריה לגלח את רעמתו, והאריה אינו מציע לג'ירפה לכווץ את צווארה. הם גם לא מנסים לגזום ענפים ולהתאים את הסביבה לצורכיהם. הפתרון הוא לנסות ולהשתלב בסביבה, כל אחד לפי מידותיו, בלי לפגוע בזהותו הייחודית ובלי לפגוע בסביבה.

בסופו של דבר, כאשר מיץ פטל יוצא מביתו, השלושה מתוודעים מתוך משחק מחבואים-ניחושים משעשע. במשחק מאוזכרות חיות אחרות המתגוררות בחורשה: יתוש, נמר, צפרדע, חזיר וקיפוד. אנו למדים על רבגוניות החברה הזאת; מטון הדברים ומאזכור שמות בעלי-החיים בהקשר של משחק, ניתן ללמוד על מערכת יחסים נינוחה השוררת בקהילה. כשזהותו של מיץ פטל נחשפת, יוצאים האריה והג'ירפה ממקום מחבואם ומציעים לו את חברותם.

מיץ פטל מקבל את ההצעה, וממהר לברר כיצד תתממש מעשית. האריה והג'ירפה נענים לאתגר בהתלהבות: "תחרות, תחרות" (עמ' 20). מיץ פטל מגלה העזה ויוזמה ומבצע את הספירה כאות לתחילת תחרות הריצה. בתוך זמן קצר הופך הארנב מיצור פרטי ומסוגר ליצור חברתי ואקטיבי. השלושה חוברים יחד בתחומים שיש להם עניין משותף. אף אחד מהם אינו מוותר על זהותו וייחודיותו כדי להיות חלק מהחבורה.

הארנב, הקטן והחלש, מנצח בתחרות. שוב מודגשת התפיסה האנתרופולוגית של יחסיות תרבותית. האריה אינו מרגיש מורם-מעם ואינו מפגין עליונות על  חבריו (סכמה 4). מיץ פטל מגיע ראשון לקו הסיום, נכנס לביתו הצבעוני ומגיף אחריו את הדלת. כשמגיעים האריה והג'ירפה לקו הסיום, הם מגלים שהארנב  "סידר" אותם ועקבותיו נעלמו. הם מצלצלים בפעמון. מיץ פטל מעמיד פנים שאינו יודע מי האורחים, ושואל את שאלת טרום-התוודעותם: "מי זה מצלצל?" (עמ' 22). מרחק רב עשו החברים מאז הגיעו לביתו של מיץ פטל וצילצלו בפעמון. הפעם מכניס אותם הארנב לביתו ומכבד אותם בממתקים ובמיץ פטל מתוק מאוד.

החברות שנקשרה בחורשה, בטריטוריה נייטרלית והתמקדה בעשייה, התפתחה לחברות אינטימית, שבה מיץ פטל מעניק משלו ומאפשר לחבריו להפנים ולשתות את הידידות המופלאה שזה עתה נולדה. סקרנותם של האריה והג'ירפה העשירה אותם בחברות חדשה ובמודעות עצמית עמוקה יותר. חברה רב-תרבותית היא חברה מעשירה ומפרה. מפגש בין-תרבותי הוא הזדמנות ללמוד על "האחר" ולגלות את "האני".

אפשר לראות את "מיץ פטל" כסיפור ישראלי ברוחו, המבטא ערכים המקובלים בחברה הישראלית. אנו עדים למעורבות חברתית גבוהה מאוד. מיץ פטל מסוגר בביתו ונמנע מקשר עם חיות אחרות בחורשה. האריה והג'ירפה לא מניחים למצב זה להתקיים זמן רב, הם נחושים בדעתם לגלות מיהו מיץ פטל. גם אם מיץ פטל עומד בסירובו ומתעקש לשמור על פרטיותו, האריה והג'ירפה מסרבים לקבל את סירובו ומתחבאים מאחורי העצים כדי לברר מהו הסוד. נראה כי החברה משדרת פתיחות וחוסר פורמליות.

 

                                          *

 

באחת מנסיעותיי לפקיעין, כפר דרוזי-יהודי-מוסלמי-נוצרי, התוודעתי לגרסה מקומית של הסיפור הברווזון המכוער שהתקשיתי למצוא בכתובים, המציגה סוף טוב ללא מרכאות. לקראת סוף הסיפור, הברווזון המכוער מגיע לאגם ומגלה שהוא מאוכלס בדגים, צפרדעים, פרפרים, ציפורים וכו'. היצורים באגם מקדמים את פניו בשמחה ומברכים אותו: "כמה טוב שהגעת הנה, אין בקהילה שלנו בעל כנף כמוך". הגרסה הפקיעינית העניקה לברווזון המכוער את הסוף הטוב של סיפור מיץ פטל.

אם סיפור הברווזון המכוער מתמקד במציאה והגדרת קבוצת-השייכות של הברווזון המכוער, ומציע את הסולם האבולוציוני ככלי למיון וקטלוג, "מיץ פטל" מציע לקוראיו את התפיסה של יחסיות תרבותית, ומדגים כיצד ניתן לחיות בחברה רב-תרבותית מתוך הנאה. אם הברווזון המכוער מציג את "האחר" כמסכן וראוי לרחמים, "האחר" מוצג ב"מיץ פטל" כמשאב מעשיר ומפרה.

שני הסיפורים, שהאחד מציג חברה מקובעת בדעות קדומות, שיפוטית ומסוגרת, והאחר מציג חברה המעודדת שיתוף פעולה ופתיחות, יכולים לשמש מודל לבחון בעזרתו מסרים חברתיים, טקסטים ספרותיים ועשייה חברתית.
הברווזון המכוער  ו מיץ פטל: טבלת סיכום

מיץ פטל

הברווזון המכוער

 

חברה רב-תרבותית על בסיס

"קערת סלט הירקות"

 

חברה רב-תרבותית מבויתת = סדר מלאכותי

בטבע = חברה הומוגנית

תמונה חברתית

יחסיות תרבותית, כל תרבות ייחודית בדרכה היא, כולן ניצבות על אותו מישור

 

 תרבויות מדורגות על סולם 

 אבולוציוני

תפיסה אנתרופולוגית

               

לא ניתן לשפוט תרבות אחת בכלים

בני דפוס אחר. לכל תרבות יש 

ההיגיון המורש שלה

 

יש תרבויות "יפות" ויש תרבויות "מכוערות":

מכוער= כהה, אפור

יפה  = לבן

ערכים חברתיים

כל אחד ייחודי במראהו

מראה חיצוני הוא בעל חשיבות ומשקל רב

 

 

ה"אחר" מעשיר את החברה הרב-תרבותית ללא תלות בצבעו או גודלו

חברה רב-תרבותית היא מקור ללמידה והפריה הדדית

 

"אחר" כהה אפור פוגם בחברה

ההומוגנית ובחברה הרב-תרבותית

 

להיות שונה פירושו להיות מקורי ומעניין.

האחר מעורר סקרנות ושמחה.

להיות שונה משמעותו להיות אומלל ודחוי.

האחר מעורר אמפתיה ורחמים.

 

חברה רב-תרבותית עוזרת לפרט להכיר בייחודו.

בעידודה של החברה מפתח הפרט כישורים חברתיים והוא מפתח  מעורבות חברתית.

 

הפרט השומר על זהותו וייחודו יכול להתגבר על קשיים הניצבים בדרכו

 

פרט בעל כישורים חברתיים ימצא את מקומו בחברה הרב-תרבותית.

 

פרט השייך לקבוצה מבחינה גנטית ימצא את מקומו בחברה ההומוגנית.

 

לכל פרט, באשר הוא יש מקום בחברה.

לקונפורמיזם כמו לנון קונפורמיזם

יש מחיר כבד.

 

חברה רב-תרבותית שומרת על זהות הקבוצות שבה ומחפשת את המכנה המשותף ביניהן

בחברה רב-תרבותית החוקים והנורמות נקבעים על-פי הרוב-החזק מבלי להתחשב בקבוצות מגדריות שהן במיעוט. מעמדם של הפרטים נקבע לפי דירוגם בסולם האבולוציוני

 

 

תרבות הנותנת לגיטימיות לדפוסים תרבותיים שונים ומכירה ביחסיותם

 

תרבות אתנוצנטרית הרואה בערכיה - היפה  והדומה - ערכים מוחלטים

 

 

·         מספרי העמודים של מראי המקום על פי ההוצאות הבאות: חיה שנהב,  מיץ פטל, (מהדורה 27), תל-אביב: עם עובד, 1994.

Andersen, H.C. (1844). The Ugly Duckling. (English trans.: Paull, H.P., (1872).

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד