חילוני
חילוני

 

בעשור האחרון, כמעט במחתרת, ציבור חילוני בונה תשתית ליהדות-ישראלית רעננה ותוססת. אך נראה כי רצון טוב, עשייה התנדבותית, להט ותחושת מחויבות לעניין מוצו. מנקודה זו, המשך הצמיחה והפריצה לקהלים חילוניים חייבים לבוא בעידוד ובתמיכה ממסדית

בשיח הציבורי הישראלי התרגלנו לדמויות סטריאוטיפיות שעוברות היטב מסך ועונות על צורכי התקשורת: החרדי הקיצוני, הדתי-לאומי המתנחל, הרפורמי המוזר והחילוני המשקיף בתיעוב על כולם גם יחד. לתוך המבנה היציב הזה לעולם לא יצליח להשתחל היהודי החילוני האחר, זה שהאמירה שלו אינה אמירת נגד. הוא לא מצטלם טוב! הוא לא שונא, הוא לא רוצה להכחיד אף אחד. הוא פשוט רוצה לחיות חיים יהודיים כהבנתו, במדינה יהודית שעליה הוא מוכן לתת את נפשו ובאווירה שתחיה את תורת הנביאים יותר מאשר את חוקי הטקס והפולחן הכוהניים.

היהודי החילוני הזה הוא דור שלישי או רביעי ליהודים חילונים. הוא מקיים מסורת יהודית חילונית מלאה ומשמעותית, שהיא המרכיב הראשי בזהותו. לילדיו הוא נותן שמות עבריים הלקוחים מהמקרא ומנופי הארץ והטבע שלה. הוא גר בשכונות ששמות הרחובות שלהן מקימים לתחייה את ההיסטוריה היהודית ואת הגיאוגרפיה הארץ-ישראלית. הוא משתתף בטיולי משפחות בשבתות ומנחיל לילדיו את סיפורי מורשת הקרב והמאבק על קיומה של המדינה היהודית הזו. הוא רואה הצגות תיאטרון המתייחסות לאקטואליה של חייו באמצעות דוד, בת שבע וכבשת הרש, אחאב, איזבל וכרם נבות היזרעאלי, הורדוס והמתחים הבין-תרבותיים.

הוא מקטר וזועף, הוא מיואש ומדוכא מכל מה שקורה סביבו, אך מזיל בהתרגשות דמעה כשהבן לובש מדים של צבא עברי וזוקף ראש בגאווה כשהנכד הבכור עומד על הכיסא ושר בליל הסדר "מה נשתנה". הוא לא הולך לבית הכנסת אף פעם, אך חשוב לו שכל המשפחה תשב יחד לשולחן החג. הוא לא תמיד מדליק נרות שבת, אך מקפיד לקיים מצוות כיבוד אב ואם ולבקר את החותנת וההורים. הוא יהודי חילוני שיהדותו היא המרכיב הראשון בזהותו, אך הוא אינו מוכן לצאת בשמה לשום מלחמה, בוודאי לא למלחמת אחים.

בעשור האחרון (ובעיקר לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין), הרחק מעיני התקשורת, כמעט במחתרת, הציבור החילוני הזה מחולל מהפכה שקטה בהתייחסות לזהותו היהודית. מאילת ועד קרית שמונה, אלפי חילונים שרחוקים לחלוטין מקיום מצוות הלכתיות ושאינם רואים עצמם קשורים לשום זרם דתי, בונים תשתית ליהדות-ישראלית רעננה ותוססת. העשייה של הקבוצות הפזורות בכל רחבי הארץ, ובעיקר בערים קטנות בפריפריה, היא עשייה חברתית-תרבותית חיובית שאינה מתעמתת עם גורמים דתיים. אין לה גם מטרה פוליטית. היא מתרכזת ביציקת תוכן יהודי משמעותי, אקטואלי ורלוונטי למעגל חיי היום-יום, לחגים ולמועדים בלוח העברי. בשקט בשקט הולכת ונוצרת תרבות יהודית חילונית  מגוונת ביותר, שבאה לידי ביטוי במערכת החינוך, בקהילה, בלימוד אינטימי, בכינוסים גדולים, בתחומי היצירה ובפיתוח מנהיגות צעירה.

                                            *

במערכת החינוך פועלים היום כמה אלפי מנהלים, מורים וגננות שהם בוגרי  תוכניות לימודי יהדות בגישה פתוחה ופלורליסטית (מכון הרטמן, מכון שכטר, מכללה ליהדות פלורליסטית, תוכניות לימודים אקדמיות, בית יציב, בית המדרש למורים ב"אלול", בתי מדרש קהילתיים ועוד). המורים הללו מחוללים שינוי שקט בגנים ובבתי הספר. הנתונים על מספר בתי הספר שמתקיימות בהם מגמות של חמש יחידות לבגרות בלימודי יהדות (טבלה 1) מצביעים על פופולריות הולכת וגדלה של תחום זה. הבחירה של התלמידים במגמות תלמוד ומחשבת ישראל נובעת מכך שרוב המורים הם חילונים ומקורות ישראל נלמדים בגישה פתוחה וביקורתית, המעודדת דיון ופרשנות מגוונת לטקסטים. תוכניות הלימודים מבוססות על הדגשת הרלוונטיות שבמקורות היהדות לגבי נער/ה חילוני/ת במדינת ישראל בראשית האלף השלישי.

טבלה 1

מחשבת ישראל

תלמוד

 

0

היה  מקצוע חובה בדעיכה

1980

50 בתי ספר

25 בתי ספר

1990

160 בתי ספר

 125 בתי ספר

2000

                                             

העיסוק ביהדות ובמקורות ישראל בזיקה לדיון ערכי, מוסרי אקטואלי, מתרחש לא רק בקרב תלמידי המגמות לבגרות. ביותר ממאה בתי ספר ממלכתיים, בכל רחבי הארץ, מתקיימים "בתי מדרש בית ספריים" שבהם נפגשים הורים, מורים ותלמידים בשעות הערב ללימוד מקרא, משנה, תלמוד, ספרות עברית מודרנית - שירה ופרוזה ומקורות מהתרבות העולמית המתקשרים לנושאי הלימוד הנבחרים. דיונים מרתקים בנושאים של גבולות הציות לסמכות הורית (בעקבות החלטתה של בת פרעה להציל את משה, בניגוד לצו אביה), איזון נכון בין קריירה לחיי משפחה (בעקבות רב רחומי ורבי עקיבא) ומשמעות גן העדן בעידן המודרני, הגירוש ממנו וחשיפת זהותו של הנחש בן ימינו (בעקבות פרק א' ב' בספר בראשית) - כל אלה הן דוגמאות לתכני לימוד הפותחים את ארון הספרים היהודי לפני קהל חילוני ומוציאים ממנו את האקטואלי לדילמות שאתן ציבור זה מתמודד בחייו יום-יום.

בחטיבות הביניים הממלכתיות בכל הארץ מתקיימות תוכניות לבני מצווה המתייחסות גם לטקס אך בעיקר לפן הערכי-חברתי של התבגרות, אחריות ואזרחות במדינה יהודית דמוקרטית. בשנת תש"ס, יותר מ10- אלפים תלמידים חילונים בכיתות ח' הקדישו, יחד עם המחנך, שעה שבועית ללימוד פרשת השבוע בהצלבה עם מדרשי חז"ל, הגות עברית, פילוסופיה כללית וכן "מדרשים" של יצירות אמנות מכל הדורות. בשנים האחרונות כתבו  אנשי חינוך ורוח חילונים תוכניות חינוכיות המרתקות לציבור חילוני הולך וגדל מגני החובה (מדרשי חז"ל בדגש של צדק חברתי), דרך כיתות ב' (תוכניות לקבלת ספר תורה המתרכזת בפן הרעיוני חינוכי ולא באמונה וקיום מצוות) ועד לכיתות גבוהות בביה"ס העל יסודי (תרבות ישראל - עיון ביקורתי במקורות ישראל בהקשר לסוגיות המעסיקות את החברה הישראלית).

זה שלוש שנים, מערכת החינוך הממלכתית משדרת מסר חדש בתחום הזהות היהודית שלה. פחות ופחות מרצים דתיים מוזמנים לתאר לפני התלמידים את הדגם הנכון של היהדות האמיתית. יותר ויותר תוכניות חינוכיות מופקות בתוך בתי הספר, מונהגות בידי מורים שבעקבות הלימודים וההשתלמויות שעברו מסרבים לקבל מונופול אורתודוקסי על ארון הספרים היהודי. העגלות החילוניות הולכות ומתמלאות. הפרויקטים שבתי הספר יוזמים סביב מעגל החיים היהודי ותכני הלימוד של מדעי היהדות מציעים פרשנות רעננה, תוססת ואטרקטיבית לתלמידים, להורים ולקהילה כולה.

                                           *

בחמש השנים האחרונות אנו עדים להתהוותם של יותר ויותר ארגונים, עמותות וקבוצות מבוגרים שהמאחד את כולם הוא הרצון לינוק מהמורשת היהודית העשירה. הציבור שהם מיצגים מחויב לפרשנות חדשנית רלוונטית של מקורות היהדות לחיים חילוניים במדינת ישראל הדמוקרטית, ללא קבלת סמכות הלכתית כלשהי. הארגונים והעמותות עוסקים בהקמת מגוון מסגרות ללימוד ופעילות קהילתית שמתוכן שתיים הן המשמעותיות ביותר.

הראשונה היא  בתי מדרש קהילתיים - קבוצות מבוגרים הנפגשות פעם בשבוע, ליום לימוד ארוך של שש עד שמונה שעות, המוקדש ברובו להרצאות, לעיון מעמיק במקורות תרבות ישראל בחברותות קטנות וללימוד יוצר של חברי בית המדרש. במקביל מפתחים המשתתפים פרויקטים קהילתיים הנובעים מחומרי הלימוד והמוגשים כתוצרים חינוכיים לקהילה, הן במערכת החינוך הפורמלית הן מחוצה לה (מפגשי לימוד לילדים והוריהם, טקסי חגים, ירידים המשלבים לימוד, יצירה, שירה ומשחק לציון אירועים בלוח השנה היהודי, שילוב אמנות מודרנית בשיח עם המקורות).

הצורה השנייה היא  קהילות לומדות - קבוצות מבוגרים הנפגשות פעם בשבוע/שבועיים בשעות הערב ללימוד משותף של מקורות ישראל במשך שעתיים עד ארבע שעות בכל פעם. הקהילות הלומדות מפתחות, במקביל ללימוד, חיי קהילה המשלבים בני זוג וילדים בטקסי חגים, טיולים לומדים, השתתפות בכינוסים ועוד פעילויות שמטרתן לצקת תוכן לחיי היום-יום היהודיים של אנשי הקהילה. המאפיין העיקרי של הקבוצות הללו הוא היותן בלתי תלויות ובלתי קשורות למנגנונים ממסדיים של המדינה. העמותות והארגונים קמו מתוך רצון של ציבור הולך וגדל לקחת אחריות על חיי התרבות היהודים-ישראליים שלו, ואף על פי שאין היום אף עירייה, מועצה מקומית או משרד ממשלתי שמחזיק מנגנון של אנשי מקצוע ופקידות שתקדם את העשייה הזו, היא עולה כפורחת בכוחות עצמה מאילת ועד קרית שמונה, בקצב מעורר השתאות (טבלה 2).

 "עלמא", "ון ליר", "בינ"ה" ו"המדרשה באורנים" הם רק קומץ מהמוסדות המוכרים יותר. למעשה, כמעט בכל מקום בארץ, ובעיקר בערים קטנות בפריפריה, ניתן למצוא קבוצות של צעירים ומבוגרים, עולים וותיקים המשלבים לימוד מקורות היהדות עם מחויבות חברתית קהילתית, ומביאים לאט לאט שינוי בדמותה של התרבות היהודית-חילונית בישראל. חלקם יושבים בבתי ספר, חלקם בספריות עירוניות. יש הנפגשים במתנ"ס ולפעמים הם מתכנסים בסבב בסלון של בתיהם הפרטיים. התפאורה משתנה אך העיקרון המנחה משותף לכולם, וגם אם חלקם לא יודעים כלל על קיומם של האחרים, הרי שיחד הם שותפים לתנועה ארצית מרתקת הצוברת תנופה הולכת וגדלה.

טבלה 2

קהילות לומדות

בתי מדרש קהילתיים

מוסדות

לימוד של 2-4 שעות אחת לשבוע- שבועיים ויצירת חיי קהילה

לימוד ועשייה קהילתית, 6-8 שעות,  יום בשבוע

סוג פעילות

10 (ברחבי הארץ)

3 (י-ם, ת"א, טבעון)

1990

25 (ברחבי הארץ)

10 (ברחבי הארץ)

1995

85  (מאילת ועד קרית שמונה)

18 (מירוחם ועד קרית שמונה)

2000

                                                   

לפני כשנתיים הוקמה עמותת "פנים להתחדשות יהודית" על ידי קבוצת אנשים העוסקים בפיתוח יוזמות של התנדבות אזרחית בתחום החינוך לזהות יהודית. (בראש העמותה עומד ד"ר אילן אזרחי וחברים בהנהלת העמותה אישיים העומדים בראש ארגונים העוסקים בתרבות יהודית-ישראלית, ואחרים הפועלים שנים רבות בתחום). העמותה מאגדת קבוצות וארגונים העוסקים בתחום העשייה היהודית הפוזיטיבית במדינת ישראל. העמותה משתדלת לסייע לגופים ולארגונים העוסקים בתרבות יהודית ישראלית באמצעות כנסים מקצועיים, ימי עיון, פרסום, קשר עם קהילות יהודיות בחו"ל וקידום פרויקטים חינוכיים-קהילתיים המשותפים לכמה ארגונים.

העמותה פירסמה בשנת תש"ס את דבר קיומם של  20 סדרי ליל ט"ו בשבט שאירגן ציבור חילוני ו25- תיקוני ליל שבועות, שבהם ניתן היה להתכנס וללמוד עד אור הבוקר את מקורות היהדות. רוב הקהל וכמעט כל המרצים היו אנשים חילונים. בשנתיים האחרונות, בעקבות ההתעוררות הזו, החל ערוץ 2 לשדר בשידור ישיר תיקון ליל שבועות , סדר פסח ולימוד לקראת סוכות מ"עלמא" - מכללה עברית בתל אביב. הרייטינג  של תיקון ליל  שבועות  בשעה 02:00 בבוקר היה 3%!!!. מאז הקמתה מעורבת עמותת "פנים" בארגון כינוסים עונתיים ללימודי יהדות, הפתוחים לקהל הרחב. הכינוס הוותיק שמופק על ידי "שורשים" ואלעזר שטרום בכפר בלום מושך אליו זו השנה החמישית 2000 איש. כינוס "הקהל" שהתקיים בסוכות בסמינר אפעל זו השנה הרביעית, משך אליו יותר מ4500- איש בתש"ס. גם הכינוסים האזוריים, הפחות מפורסמים, מהווים מוקדי משיכה לציבור רחב שמוצא בהם ביטוי ססגוני ודינמי להתחדשות יהודית-ישראלית. (כינוס שבועות בירוחם - מעל 3000 איש מירוחם, דימונה, באר שבע וקיבוצי הסביבה, כינוסי הקהילות לומדות - מאות אנשים בכל כינוס, ירידי ראש חודש בכמה מוקדים בארץ - כאלף איש בכל יריד).

                                           *

היובל השני לקיומה של מדינת ישראל יוקדש, לדעת רבים, למאבק תרבותי חברתי על אופיה היהודי של המדינה. מכיוון שרבים בחברה הישראלית חשים כי ניצחון של הצד שלהם מותנה במיגור מוחלט של הצד שכנגד ושהמאבק התרבותי- חברתי בארץ הוא מאבק של "בני אור בבני חושך", לנגד עינינו קמות קואליציות חברתיות מרתקות במוזרותן. אחת מהן היא זו של הציבור הדתי-חרדי והציבור החילוני האנטי-דתי שיחד משתפים פעולה, להעלים ולהשתיק את קולו של היהודי החילוני שיהדותו מרכזית בחייו. הציבור הדתי-חרדי מצייר את החילוניות כוואקום של בורות נטולת ערכים ונטולת כל זיקה לתרבות יהודית. החילוני המתעב את היהדות ואת הדתיים משרת היטב את  טיעוניהם. לעומת זאת, החילוני המתעניין ביהדותו מהווה איום בשל בקיאותו ההולכת וגדלה ב"ארון הספרים היהודי" ובשל הפרשנות האלטרנטיבית שהוא מציג ביצירת יהדות תוססת ואטרקטיבית, נטולת סמכות רבנית וחופשית מתלות בממסד הדתי.

לעומת זאת, החילוני שנציגיו המובהקים הם אנשי "שינוי" וחלק מאנשי מרצ מקדיש את רוב זמנו למאבק בדתיים, בדת, באמונה ובכל מה שקשור ב"יהדות" תחת הסיסמה של הומניזם וערכי תרבות מערבית כללית. גם יהודי זה מצוי בעימות עם החילוני שמעוניין לעצב, באופן פעיל, חיי תרבות יהודיים מלאים, בצד התרבות המערבית הקלאסית. הקואליציה שבין שני ניגודים קיצוניים אלה (המתראיינים היטב ברדיו ומצטלמים היטב לטלוויזיה) דואגת להותיר את היהודי החילוני האכפתניק מחוץ לתמונה.

המתח שתואר לעיל בא לידי ביטוי גם בחלוקת משאבים. בנושא זה המצב מגיע לידי אבסורד גדול במיוחד, שכן היהודי החילוני מממן באמצעות מסיו, בין שאר משרדי הממשלה, גם את משרד הדתות. משרד הדתות, בהבדל מהמשרדים האחרים, הוא משרד סקטוריאלי המספק שירותים רק לציבור המוגדר דתי אורתודוקסי. ממילא, כל אדם דתי שמעוניין ללמוד תורה, כל קהילה דתית שמעוניינת להקים בית כנסת וכל תנועת נוער דתית, עמותה או ארגון חברתי דתי מקבלים תקציב שוטף (ונאה) ממשרד הדתות למימוש פעילויותיהם. לעומת זאת, בית מדרש קהילתי, קהילה לומדת, עמותה או ארגון חילוני אחר, שיפנו לתמיכה ממשרד הדתות, לשם מימוש מטרות זהות, יזכו במקרה הטוב למבט מחויך ויתבקשו באדיבות לא לבזבז את זמנם של הפקידים העסוקים.

 במישור המוניציפלי המצב דומה. אזרחים דתיים שרוצים לקיים מסיבת בר מצווה, חינה לקראת חתונה, ברית לכבוד הולדת בן חדש, או להבדיל, רוצים להתכנס לשיחה שבועית בנושא פרשת השבוע, לקיים מפגש לנשים בנושא גידול ילדים או כל מפגש תרבותי-חברתי אחר, מוזמנים אחר כבוד לבוא לבית הכנסת השכונתי. בבית הכנסת, שבנייתו מומנה מתקציבי מדינה ואחזקתו ממומנת מתקציבי ארנונה שחלקם הגדול בא מכיסו של היהודי החילוני, הם יהנו ממגוון הפעילויות ויקבלו את מלוא השירותים שזכאי להם רק אזרח דתי בישראל.

כל אדם דתי המעוניין בלימוד תורה יכול לבוא ולשמוע בחינם את הרב, שמשכורתו משולמת מקופת העירייה, הממומנת גם היא בחלקה הגדול מאותם מסי ארנונה. כך גם כל שירותי הדת האחרים, ממקווה ועד השגחת כשרות. כולם ניתנים על ידי המועצות הדתיות באמצעות תקציביהן השוטפים.

ושוב, לעומת כל אלה, החילוני שרוצה להקים בית מדרש קהילתי ייאלץ לדאוג לכל דבר בעצמו: לנדוד בין ספריות עירוניות למתנ"ס או לבית הספר כדי למצוא חדר פנוי. הוא, שעובד כל השבוע ושמשלם מסים וארנונה שיספקו שירותי דת לשכניו האורתודוקסים, יצטרך לשלם 500-1500 שקלים בשנה כדי ללמוד בבית המדרש הקהילתי או בקהילה הלומדת שהקים בכוחות עצמו. ואם ירצה להשתתף עם ילדיו, משפחתו המורחבת וחבריו השותפים להשקפת עולמו בעונג שבת, או במפגש חגיגי קהילתי לרגל אחד החגים, הוא יצטרך לשכור אולם, לממן את המרצה ולשלם מכספו בעבור כל פעילות תרבותית יהודית-ישראלית שהוא רוצה בה.

במציאות הישראלית, לאזרח היהודי החילוני אין זכות לקבל שירותי דת כהבנתו, זכותו רק לממן שירותי דת-קהילה וחברה לציבור הדתי האורתודוקסי. יש לציין כי ממשאבים תקציביים של המדינה לא נהנה גם הציבור הרפורמי והקונסרבטיבי. אך בניגוד לציבור החילוני, הקהילות הללו קשורות בקשר הדוק לקהילות ופדרציות יהודיות בחו"ל, שמהן זורמים לארץ תקציבים גדולים. בתי הכנסת, המוסדות החינוכיים והפעילות התרבותית-חברתית-קהילתית שיוזמות התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארץ, ניזונות רובן ככולן מכספי תורמים שבאים מצפון אמריקה ומקהילות אחרות בעולם. רמז קטן להיקפם של כספים אלה ניתן היה לראות, באחרונה, במסעי הפרסום המסיביים (והמוצלחים!) בעיתונות וברדיו, תחת הכותרת "יש יותר מדרך אחת להיות יהודי".

הקבוצות של היהודים החילונים המרגישים עצמם חופשיים מכבלי ההלכה, אך מחויבים לזהותם היהודית-ישראלית, נותרים במציאות שתוארה להן מחוץ למשחק. לקבוצה זו אין (עדיין?) לובי פוליטי. אין לה נציגות, לא בכנסת, לא ברשויות המקומיות וכמעט שלא בתקשורת. קולה אינו נשמע. עשייתה התוססת והמרתקת, הנותנת לאלפי אנשים בארץ טעם ומשמעות לקיומם כאזרחים במדינה יהודית דמוקרטית, נותרת כולה ב"מחתרת". נראה כי רצון טוב, עשייה התנדבותית, להט של יצירה ותחושת מחויבות לעניין מוצו עד תום והביאו את החילוניות היהודית לשיא יכולת ההתפתחות שלה על בסיס משאבים אלה.

מנקודה זו, המשך הצמיחה והפריצה לקהלים חילוניים נרחבים יותר חייבים לבוא בעידוד ובתמיכה תקציבית ממסדית. אך עד שרשויות המדינה ומנהיגיה (החילוניים) לא יכירו בפוטנציאל הגלום בארגונים הללו, ובמסר החיובי המשלב יהדות עם דמוקרטיה, לימוד עם עשייה חברתית ומחויבות למדינת ישראל וחוקיה, נראה כי התרבות היהודית החילונית תאלץ להמשיך להתקיים במחתרת. צעירים, עולים חדשים וקהלים חילוניים אחרים הסולדים ממחזירים בתשובה המתייחסים אליהם כאל "תינוקות שנשבו", היו יכולים להתחבר היטב אל המסר היהודי-ישראלי חילוני הנ"ל, אם היה מופץ ברבים. במצב הקיים, כל עוד הממסד החילוני של המדינה לא יפעל לקידום הארגונים היהודים-חילוניים, יאלצו אלה להמשיך את מפעלם בצניעות ולהמתין לשינוי, שאף על פי שיתמהמה בוא יבוא.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד