לא מקשה אחת
לא מקשה אחת

ד"ר נרי הורוביץ הוא מרצה במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון

 

חלק מהכשל להבין את אופייה הדתי וההיסטורי של ש"ס משתקף בדימוייה כתנועה מונוליטית. לאמיתו של דבר, התנועה היא מערכת פדרטיבית עדינה, שגבולותיה מסומנים באמצעות הדגם האגודאי של "דעת תורה"

תנועת ש"ס, בניגוד לסברות פוליטיות ואקדמיות, אינה הופעה חברתית חדשה. זו תנועה דתית חברתית היונקת ממקורות היסטוריים ופוליטיים מגוונים, שהיו סמויים מעיני רוב חוקרי החברה הישראלית. ביסודה, ש"ס היא תנועה דתית שחוללה את מה שנסים ליאון מכנה "מהפכת הסידורים", וההשלכות של אותה מהפכה מקרינות על החברה והפוליטיקה. מי שמתעקש להסביר את ש"ס במונחים מעמדיים, פוליטיים, או אפילו חברתיים רחבים, חוטא להבנת ההופעה ומשרטט צללים מעוותים שלה, כאילו היו ההופעה עצמה.

חלק מהכשל להבין את אופייה הדתי וההיסטורי של ש"ס משתקף בדימוייה כתנועה מונוליטית ולא כהופעה שיש בה יסודות מגוונים. העומק הדתי וההיסטורי של תנועת ש"ס מרמז על מורכבותה ועל הקושי הגדול בהנהגתה בסביבה מסובכת. כל שכבה היסטורית וכל גוון דתי מיוצגים במוסדות התנועה, תוך יצירת מערכת פדרטיבית עדינה שגבולותיה מסומנים באמצעות הדגם האגודאי של "דעת תורה". שמירת האיזונים העדינים בתוך התנועה מחייבים תחזוקה מתמדת ותמיכה חומרית. הממד הפדרטיבי ניכר מאוד בתחום החינוך, מכיוון שהעמותות השונות המצויות במסגרות המזוהות עם מעיין החינוך התורני מייצגות זרמים פנימיים השואפים לאוטונומיה. חלק מהקושי של התנועה באימוץ תוכנית ההבראה למעיין החינוך התורני משקפת מאפיין זה של מעין חצרות מקומיות.

במישור המוסדי וברמות המנהיגות הגבוהות, בולט הממד הפדרטיבי בפוליטיקה של מועצת חכמי התורה. המועצה נקרעת בין שני תפקידים סותרים. התפקיד הראשון קשור בצורך הדתי-פוליטי להנפיק "דעת תורה". התפקיד השני כרוך בייצוג לגורמים חינוכיים, עדתיים ופוליטיים חזקים. הרב עובדיה יוסף שואף שהמועצה תשמש כלי בירור הלכתי פוליטי על בסיס פסיקותיו. משום כך מתעורר קושי להכניס לתוכה את מי שאינם נאמנים לשיטתו ומשנתו. מנגד, מועצת חכמי התורה, כמקור ללגיטימיות, חייבת לייצג עדות, ישיבות, רבנים וגופים חזקים כמו תנועת התשובה.

הרב ראובן אלבז, למשל, אינו חבר מועצת חכמי התורה, על אף הבולטות הגדולה של מוסדות "אור החיים" בתנועת ש"ס. יש מי שתולים זאת בעובדה שהעדיף קריירה חינוכית ולא שיקע עצמו בפסיקה. אחרים מסבירים זאת במזג הפוליטי הליטאי הקנאי שלו, היונק מתנועת המוסר. כך או כך, זהו מקור לאי נחת בתנועה. 

                                              *

ההשתקפות של הגוונים הדתיים והשכבות ההיסטוריות במבנה ובפעולה של תנועת ש"ס מולידה סדרה של מתחים סמויים וגלויים, המהווים אתגר מתמיד למנהיגות התנועה. סדרת המתחים הראשונה נוגעת בתחום התיאולוגי ובהגותו של הרב עובדיה יוסף. המתח הראשון נעוץ באי-הנחת סביב מעמדה של הדת העממית בתנועת ש"ס. הרב עובדיה יוסף תופס את הדת העממית ופולחן הקדושים במונחים של כלי שרת בידי המנהיגות השמרנית, המנתבת את דרכה של התנועה באמצעות פסיקה. בניגוד למיתוס החילוני, הרב עובדיה יוסף אינו שולל את הפרקטיקות של הדת העממית ומכיר במקומן בתרבות של צאן מרעיתו; זה חלק מנוף ילדות שאינו ניתן להפרדה מהסביבה שבה פועל הרב הספרדי. הדת העממית, כמו המדרש והאגדה, מכוונים ליצור יראת חטא ותרבות דתית, אבל הם משניים לתפקידו של הרב הפוסק והמנהיג הדתי, הנשען בלעדית על מקורות קלאסיים.

מעמדה של הדת העממית, וגילומה האישי ברב יצחק כדורי, משמשים מקור מתח בתנועת ש"ס. המאמץ של בני משפחת כדורי לפלס דרך אל המנהיגות הדתית והפוליטית מוליד יוזמות לשסע את התנועה על ידי הצבת משקל נגד למנהיגות של הרב עובדיה יוסף. מתח זה ניכר בעמדות העצמאיות של הרב כדורי בשאלות הנוגעות לענייני חוץ וביטחון, אך הוא בא לידי ביטוי גם במישור של הבחירות המוניציפליות: סניפים פורשים ניסו ליצור ש"ס ב', בחסותו של הרב המקובל. ניסיונה של מנהיגות התנועה לבנות קבוצת מקובלים אלטרנטיבית ונאמנה, באמצעות רבנים צעירים, משקף חשש ממשבר סביב מעמדה של הדת העממית.

 המאמץ לשמור על איזון ביחס למעמדה של הדת העממית נוגע גם לאתגרים חיצוניים מול אגודת ישראל והמפד"ל, ועמידה נוכח התארגנויות מקומיות הנשענות על כריזמה של מקובלים וקדושים מן השורה השנייה, ולמצער - אפילו מול כריזמה דתית אשכנזית. הזיכרון של מפלגה דמוית תמ"י, שתתחרה עם תנועת ש"ס, מחייב פוליטיקה מסובכת של קדושים ומקובלים שתבטיח שמירה על החיבור האותנטי, לכאורה, בין דתיות מזרחית לדת עממית. ערוצי הקודש, פעילות אל המעיין, האחיזה במשרד הדתות, ומתן חסות לפעילות מקומית משמשים כלים עיקריים במאבק זה.

מתח דתי שני נוגע לתחום המנהג של עדות שונות. אמנם אין מחלוקת על פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בנושאים הלכתיים, אך יש אי-נחת רבה מהניסיון של הישיבות הספרדיות הגדולות ליצור אחידות במנהג החוצה גבולות עדתיים פנימיים. מתח סמוי זה נוגע לשאלות תפילה, נטילת ידיים וברכות. המתח בולט במיוחד בקשר ליהודי צפון אפריקה, הרגישים מאוד למעמד של המנהג.

כך, למשל, המנהג של עמידה בעת הקראת עשרת הדיברות בקריאת התורה, או התזמון של מזמורים, מסמנים מוקדי חיכוך פנימי בתנועה. חילוקי דעות בבתי כנסת שונים הידרדרו, בעבר, לעימותים ואף לתגרות, אך ייתכן שהממד הפדרטיבי של ש"ס ריכך מתח זה. ההתמודדות ההלכתית של הרב יוסף עם סוגיה זו נשענה פעמים רבות על קביעה שמי שנוקט נוהג מסוים "יש לו על מה לסמוך". מאחורי הניסוח הזה מסתתרת, לא פעם, ביקורת על הליכה בנתיב שונה מדרך המלך של יהודי ספרד.

היחס אל המנהג הוא דילמה פוליטית חריפה לתנועה ומנהיגותה הדתית. מחד גיסא, ש"ס נבנית מזיכרון היסטורי דתי של הציבורים התומכים בה, ומאידך גיסא היא שואפת לאחד את יהודי המזרח תחת קאנון דתי. ההרחבה של פעילות התנועה והניסיון לפרוץ אל העולים מבוכרה ואתיופיה מחריף עוד יותר את הקושי. תנועה הפורטת על נימים דתיים והיסטוריים כה רגישים, חייבת ליצור תחושת שייכות חזקה. צורת פיוט לא מוכרת, או העדפה של גוון זה או אחר, עשויים ליצור אי נחת. חלק מהקושי, בהקשר זה, נפתר, כי במהלך השנים נוצרה מזרחיות דתית שאינה מבחינה בין צורות הפיוט השונות ופולחני הקדושים חצו ארצות מוצא.

כך, בהילולות הצדיקים אפשר למצוא יהודים פרסים וכורדים, המאמינים במסורות של יהודי צפון אפריקה. אולם הציפייה המוסדית לפתרון המתח העדתי הפנימי כרוכה, בראש ובראשונה, בחניכי המוסדות והישיבות של ש"ס. אין זה מפתיע, לכן, כי עיקר המתח בתוך בתי הכנסת סביב המנהג נוגע לחילוקי דעות בין הצעירים, חניכי החינוך החדש, לבין המבוגרים הנושאים את הזיכרון המקומי.

מתח דתי שלישי נוגע לפריפריה החרדית של תנועת ש"ס וכרוך בעיקרון הדתי של הרב יוסף, המבחין בין שתי מערכות פסיקה המופנות לאשכנזים ולספרדים. חלוקה זו, המבחינה בין ספרדים, המתייחסים בפסיקתם ל"שולחן ערוך", לבין  אשכנזים, הפוסקים ב"יד רמ"א", מחייב אבחנות מורכבות. אחת המשמעויות של אבחנה זו היא שרב ספרדי צריך לפסוק לאשכנזי לפי מנהגיו, ורב אשכנזי מצופה להורות לשואל הספרדי לפי ה"שולחן ערוך". חלק מהחרדים הספרדים הוותיקים, בני משפחות הררי-רפול, עדס ורבנים רבים אחרים, אינם שלמים עם עיקרון זה. אל המנהיגות החרדית הספרדית המסורתית מצטרפים חניכי ישיבות ליטאיות, המציבים אתגר מתמיד למנהיגותו של הרב יוסף בביתו פנימה. חלק מהקושי בעניין זה נוגע למסורות המוליכות אפילו לישיבת פורת יוסף ולנאמני הרב בן ציון אבא שאול, מי שהיה ראש הישיבה.

העמדה כלפי הפסיקה האשכנזית ועקרון ה"עטרה ליושנה" חופפת חלקית למידת ההקפדה והחומרה בפסיקה. אם הרב עובדיה יוסף יזוהה כפוסק פחות מחמיר, המתח הסמוי סביב הפסיקה האשכנזית עלול להפוך לקרע ולהביא לכרסום בכוחה של ש"ס לטובת אגודת ישראל. כך, העיקרון של "עטרה ליושנה" יכול להוות אופציה לזהות חרדית נבדלת רק כאשר הוא עומד בתנאים מחמירים. יוצא מכך שעיקרון ה"עטרה ליושנה" נועד לשחרר את הספרדים מכפיפות להגמוניה האשכנזית של הדורות האחרונים, אבל הוא נזקק פוליטית ללגיטימציה מגדולי התורה האשכנזים.

הדברים נוגעים בעמדתו של הרב יוסף כלפי תרבות חומרות שהתפתחה כתגובה לחילון. בשעה שבחברה האשכנזית החומרה נועדה לשמש כצורה של פיקוח חברתי ויצירת אתוס של קנאות, בחברה הספרדית עלולות החומרות לדחוק את המסורתיים מחוץ למעגל ההשפעה של החברה הדתית. הרב עובדיה יוסף שואף, מתוך ניתוח חברתי של המציאות המודרנית, להקל ולהותיר את החומרה כאידיאל החל על היחיד בלבד, בחזקת "מידת פרישותו לעצמו".

                          

                                              *

סדרת מתחים שנייה נוגעת לאוריינטציות חברתיות רחבות הנגזרות מתמונת העולם של הרב עובדיה יוסף וש"ס. המתח הראשון בקטגוריה זו נוגע לאבחנה בין שמרנים למודרניסטים. בעיקרו זה מתח הנוגע לאופיה של החברה הרצויה אל מול המודרנה. הדילמה שעמה  מתמודד הרב יוסף קשורה בשאלה אם לכונן חברת לומדים במתכונת האשכנזית במדינת ישראל. מחד גיסא, ש"ס אינה רוצה להיקלע למלכוד הכלכלי של החברה החרדית האשכנזית; מאידך גיסא, מול המודרנה המאיימת ולאחר טראומה של סחף, סבור הרב יוסף שיש צורך בשכבה חברתית רחבה של תלמידי חכמים ורבנות מקומית חזקה, שתעמוד כחסם מפני ההשלכות השליליות של החילון.

מכאן שתנועת ש"ס שואפת לחברת לומדים מוקטנת, או לחלופין לחברה של בעלי בתים עם שכבה רחבה של מנהיגות דתית. הדגם המעורב מחייב ויתור מסוים על העיקרון שאין להתפרנס מלימוד תורה וממופתים ספרדיים של תלמידי חכמים המתפרנסים בכבוד. האידיאל של תלמיד חכם שתורתו אינה אומנותו הופך משויך לחברה המסורתית, שבה אין מאבק חריף בכפירה. הנחת היסוד שניתן לקיים מסגרת חברתית כזו לאורך זמן, בלי להכריע מהו האידיאל הרצוי, שנויה במחלוקת. ייתכן, כפי שטוען מנחם פרידמן, שהתנועה לא תצליח להימלט מהמלכוד של חברת הלומדים.

מתוך הדגמים השונים של אידיאל חברתי נגזרת מערכת חינוך בעלת אפיון אמביוולנטי כלפי המודרנה. במידה רבה תנועת ש"ס ומנהיגותה שואפים למערכת חינוך מודרנית, החורגת מהבלעדיות של הלימוד המסורתי. בניגוד לדימוי המקובל, הבעיה במערכת החינוך של ש"ס אינה בתחום השאיפות, אלא בבניית סגל הוראה מתאים. ההכרעה בעד חינוך עם מרכיבים של חשיפה אינסטרומנטלית למודרנה נעשתה למורת רוחם של חוגים שמרנים, ובהתאמה לצרכים של התנועה בהתמודדות על ילדי הציבור המזרחי בפריפריה. ציבור זה שואף למערכת חינוך שתספק תחושת זהות חזקה בלי לפגוע בסיכויים למוביליות חברתית.

אופיה הפדרטיבי של מערכת החינוך הנתמכת על ידי ש"ס מחזקת יסוד של אמביוולנטיות כלפי המודרנה, כי בתוך העמותות המכוננות את מעגל ההשראה החינוכי של התנועה, מצויים מוסדות מסוגים שונים הממלאים צרכים נבדלים. יחד עם זאת, אפילו במוסדות השמרניים ביותר של החרדיות הספרדית, שהוקמו על ידי הרבנים בן ציון אבא שאול והרב יאודה צדקה, יש גישה פתוחה יחסית כלפי החינוך הכללי.

מתח שני בקטגוריה החברתית נוגע ליחס כלפי המדינה והציונות. השכבות השונות המרכיבות את ש"ס נושאות עמן אוריינטציות שונות כלפי החברה הישראלית. החרדיות הספרדית בנוסח פורת יוסף היתה אמביוולנטית כלפי הלאומיות היהודית וביטוייה הממלכתיים. לעומתה, השכבה הליטאית-ספרדית, חניכת הישיבות הליטאיות, טיפחה עוינות גדולה כלפי התנועה הציונית, בנוסח של תנועת המוסר מראשית המאה. קבוצה זו הקרינה על תנועת התשובה המזרחית, ובאמצעותה על חלק מערוצי הקודש.

גישה שלישית, הבולטת בקרב המעגלים הרחבים של התנועה, נוקטת עמדה מחייבת כלפי המדינה. חלק מתומכי ש"ס הגיעו אליה לאחר שעברו בשער הלאומיות הישראלית. חוויה זו הותירה את רישומה בעמדותיהם. מכאן שש"ס נזקקת לזהירות רבה בכבודם של מוסדות המדינה וסמליה, על אף העמדות החברתיות הרדיקליות ותחושות הניכור של בוחריה.

דוגמה מעניינת לאותה אמביוולנטיות ניתנה באופן שבו התמודדו רבני התנועה והרב עובדיה יוסף עם שאלת העמידה בזמן הצפירה ביום הזיכרון לחללי צה"ל. על אף שהמנהג של עמידה בצפירה אינו יהודי, הציעו הרבנים לעמוד מפני דרכי שלום. ואולם מאחר ועומדים בצפירה בלאו הכי, רצוי לומר פרקי תהילים לעילוי נשמת הנופלים. כך צלחו רבני התנועה את הקושי של הכרה בדת האזרחית הציונית, על ידי השתתפות הנותנת משמעות והנמקה בלתי ציוניים למעשה טקסי. גישה זו מכבדת את ערכיה המשותפים של החברה הישראלית הרחבה, בניגוד לפרקטיקות של המנהיגות הליטאית האשכנזית, הבזה ללאומיות היהודית.

בעימותים סביב ההבראה של מעיין החינוך התורני כשל הציבור בהבנת מורכבותה של האוריינטציה כלפי ממלכתיות יהודית, ובעקיפין כלפי הדמוקרטיה הישראלית. הדימוי הדמוני של ש"ס יצר תחושה שמדינת ישראל נתבעת לסבסד חינוך עוין לערכים של ממלכתיות יהודית וישראלית. בתוך היחס הדו-ערכי לציונות ולמדינה מקופלות אפשרויות להגדרה מחייבת בעקיפין, כשם שיש פוטנציאל לביטוי של ניכור חריף. אופי השיח ועלבונות עמוקים שנושאת התנועה יכולים להוליך לכל אחד מן הקטבים. כל ניסיון כפייה יוביל לניכור ומשרת בעצם צרכים פוליטיים חילוניים קצרי טווח. דווקא פתיחות יכולה להביא לבניינה של תוכנית לימודים שתחייב אזרחות טובה.

מתח מקביל, הכרוך ביחס אל הציונות, נוגע לעמדות יוניות מול עמדות ניציות בשאלות חוץ וביטחון. מצביעי ש"ס מחזיקים בעמדות ניציות היונקות ממקורות דתיים ולאומיים. הרב יוסף ומרכיב קטן במנהיגות נוקטים עמדות יוניות על בסיס חשש מהתגרות באומות העולם, שפיכות דמים ואמונת שווא בכוחי ועוצם ידי. העמדות הניציות של תומכי ש"ס נתפסות בעיני הרב יוסף כהשלכות שליליות של אקטיביזם ציוני בלתי זהיר. מנהיגותה היונית של ש"ס אינה מוכנה לסכן את קיום המפעל הדתי שהקימה, כדי לקדם את תהליך השלום, אך מוכנה לשלם מחירים מוגבלים.

המתח הכרוך בעמדה היונית של הרב יוסף אל מול העמדות הניציות של תומכיו מחייב פוליטיקה זהירה. הרב ותנועת ש"ס אינם יכולים להביא רווח פוזיטיבי מובהק לתומכי תהליך השלום, אך יש לתנועה חשיבות רבה מאוד בשבירת הדימוי של הימין כגוש אחיד של דתיים, חרדים, מזרחיים ועניים. במידה רבה ש"ס מקלקלת לימין את השורה, ולעצם ההתלבטות שלה יש חשיבות רבה.

המתח הפנימי בש"ס משרטט את גבולות התמיכה האפשריים של התנועה בתהליך השלום. תמיכה זו מוגבלת לחלקים מהתהליך ולסיוע עקיף במתכוון. מכאן שהמתח הופך חמור כאשר מצטייר רושם שיש הכרעות מובהקות, או כאשר מובאים הסדרים לפני הכנסת והממשלה. בגלל המבנה של התנועה, קל יותר לש"ס להבטיח את התנהגותם של נציגיה בכנסת במסגרת "דעת תורה", בשעה שהתנועה חסרה יכולת לעצב את תמיכת המוני מצביעיה במשאל עם.

המורכבות הפנימית והמתח בין יונים לניצים יכול לשמש אתגר לרב יוסף אם יתמוך בהסדר שלום. כך, יוכל לתמוך באחת מכמה דרגות עוצמה. צורת התמיכה הרכה ביותר תישען על עמדה אישית הנסמכת על חוות דעת מומחים, כשם שרב נועץ ברופא בעניין מקצועי. דרגת תמיכה חזקה הרבה יותר יכולה להיות במסגרת קריאת קודש, שמעמדה הדתי מבוסס, אף כי אין מדובר ב"דעת תורה". הסיכוי שהרב עובדיה יוסף יתמוך בהסכם שלום ויפרסם "דעת תורה" קלוש, כי פירוש הדבר שהתנועה תעמיד למבחן את המרות הדתית של מנהיגה.                                  

                                              *

קטגוריה שלישית של מתחים נוגעת לפעילות הפוליטית של התנועה. בדומה לאגודת ישראל ובמידה מסוימת גם למפד"ל, יש בש"ס מתח בין הדרג הפוליטי למנהיגות הדתית. המתח הזה סמוי, כי לכאורה נשמעים כל פעיליה ונציגיה של ש"ס ל"דעת תורה", "ככל אשר יורוך", אפילו יורו על שמאל שהוא ימין. ואולם עיצובה של דעת תורה אינו תהליך בלתי פוליטי ומועצת חכמי התורה, כשלעצמה, היא גוף עתיר מתחים וקשיים.

יצירתה של שכבה חברתית של מאות משפחות פעילים במוסדות ש"ס יוצרת אילוץ פוליטי על המנהיגות הדתית, בעיקר כאשר יש קשרי נישואין בין המנהיגות הדתית למנהיגות הפוליטית. בתנאים אלו ברור שהלכי רוח מהמנגנון חודרים למעלה ומעצבים את עמדות הרב יוסף וסביבתו הקרובה. ביטוי אחר לתלות ההדדית בין הפוליטיקאים למנהיגות הדתית ניתן לזהות בליטורגיקה הש"סית, בדמות טקסי "הקבל פני רבו" ועצרות. מידת ההצלחה של התכנסויות דתיות פוליטיות אלו הן פונקציה של מידת הגיוס של הפעילים מן השורה.

דילמה פוליטית נוספת נוגעת לסגנון הפוליטי של התנועה. המנהיגות הדתית שואפת לבנות תנועה סולידית התופסת עצמה במונחי ההיסטוריה של יהודי המזרח. פירושה של גישה זו נוגע לבניית תרבות פנאי אלטרנטיבית שאינה אנטגוניסטית לזרם המרכזי של החברה הישראלית. גישה נגדית מכוונת להדגיש דווקא את הממד של ש"ס כתרבות נגד, וכמחאה על תוצאות קליטת העלייה ההמונית מארצות המזרח. לאורך זמן תתקשה מאוד התנועה לא להכריע בשאלה זו ולשמור על דימוי של תנועת מחאה המשולבת בממסד. במידה מסוימת, דילמה זו חופפת למתח בין מיסוד לבין מהפכנות.

חלק ניכר מהקשיים של ש"ס מאז הבחירות לכנסת ה15- נובעים מקשיי המיסוד של תנועה מהפכנית. התזמון להתמודדות נקבע אמנם בידי גורמים חיצוניים, אך בכל מקרה התנועה נזקקה לשלב מיסוד שיבסס את ההישגים הפוליטיים והחברתיים הניכרים של התנועה. מהלך זה קשה במיוחד לתנועה בגלל המבנה המשפחתי, העדתי, הדתי, הארגוני והפוליטי, שאינו מותיר שוליים רחבים. העדרה של שכבה רחבה של אנשי מקצוע בתחום המינהל, המשפט, החינוך והכספים מחמירה את הקושי.

בשוליים נכשלה ש"ס במניעת שחיתות במנגנון בשלב הסער והפרץ. בתקופה שבה כיהן כרב במצרים, נלחם הרב עובדיה יוסף באומץ רב בגילויי שחיתות בממסד הדתי של הקהילה. מאבק זה נשען על גישה האומרת שהמנהיגות הדתית ומנגנון הכשרות הם חלון הראווה של החברה הדתית. מאבק זה, שהתאים למסגרת קהילתית קטנה, לא צלח במסגרת פוליטית המונית. את מקומו של מאבק ללא פשרות מצד המנהיגות, החליפה גישה סלחנית שאין חוסמים שור בדישו. כמה התבטאויות של הרב יוסף מלמדות על הקושי בעניין טוהר המידות, ואולי מרמזים כי בתוך תוכו מחזיק הרב בעמדה החורגת מעט מזו המוצגת בפומבי.

תנועת ש"ס עסקה במשך שנים בכינון מערכת חינוך, מוסדות ובבניין כוח פוליטי. מתחים שהיו בנויים פנימה וחוליים ארגוניים עמוקים נעלמו מן העין על רקע הצלחות גדולות ומנהיגות כריזמטית, דתית ופוליטית. ההישגים האלקטורליים יצרו במידה רבה אשליה של גידול מתמיד, אך בעצם ש"ס חיה בשני מישורים. במישור אחד, של יצירת החברה הש"סית, היא התפתחה בקצב איטי יחסית ונתקלה בקושי לחדור אל המעמד הבינוני המזרחי. במישור האלקטורלי היא צמחה בקפיצות גדולות, שלא שיקפו את כוחה החברתי. כך נוצר פער בין הכוח החברתי לבין הכוח הפוליטי. הדימוי הדמוני של ש"ס בקרב ציבורים רבים והחרדה מהתחזקותה יצרו דימוי כוח בתוכה והסתירו את המתחים והדילמות.

המנהיגות והפעילים של התנועה לא  ראו מבעד לתחושת הכוח את הכרח המיסוד ותלו את הקשיים במנהיגות ובהעדרו של אריה דרעי. במונחים ארגוניים גרידא, עזיבתו של דרעי חסכה ממנו התמודדות עם קשיים שנוצרו בתקופת מנהיגותו.

הפתרון למתחים בש"ס יעצב את אופייה. ואולם התנועה, בלי קשר לכוחה האלקטורלי, היא הופעה היסטורית שהצליחה לחולל מהפכה שכושר שרידותה הדתי חורג מהאופק הפוליטי שלה. ש"ס, אם כן, היא בעיקר הופעה דתית, שכדי להבינה אין לצאת מתוך מונחים פוליטיים, מעמדיים או כלכליים. רק מצבים פוליטיים קיצוניים יכולים לשנות את אופיה הדתי של התנועה מן היסוד ולהגדירה מחדש.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד