האם האפיפיור היה כאן?
האם האפיפיור היה כאן?

בעיר הסמוכה והצפופה הערבים הופכים לנוצרים ומוסלמים, ובעירנו היפה המרחבים הפתוחים הופכים את האתיופי והרוסי ליהודי ישראלי. נצרת מייצרת זהויות משנה, ונצרת עלית  מדחיקה זהויות משנה

היכן אתה גר?

בנצרת או בנצרת עלית? בשתיהן? באף אחת מהן?

שאלה מפתה להרהור על משמעות המקום. שכן למה אני מתכוון כשאני אומר שאני גר בנצרת עלית? האם נצרת עלית היא אזור מוניציפלי או הוויה? שטח שיפוט או מרכז חיים?

או שמא סתם המקום שהולכים בו לישון?

ההרהורים על המקום "שלי" הם משני סוגים. האחד הרהור על מושג המקום בכלל. מה הופך מקום מסוים "לאותו" מקום, האם מקום הוא נתון פיזי נפרד מהאנשים שחיים בו?

האם ירושלים בלי החרדים ובלי בית"ר היא אותה עיר? מתי המקום נחשב ל"אותו" מקום ומתי הוא משנה את "זהותו"?

הדירה הקטנה שלי ממוקמת ברחוב שנקרא היום שלי בנצרת עלית, ואני משלם ארנונה לעירייה בזמן.

הערבים בנצרת עדיין קוראים לנצרת עלית בשם המעליב (אולי) "שכונת היהודים". עיר ששטח השיפוט שלה כמעט פי ארבעה משטח העיר נצרת, ושמספר תושביה 45 אלף, והערבים בנצרת עדיין קוראים לה שכונת היהודים. סוג של רזיסטנס אמוציונלי, שבו היסטוריה מסרבת להיכנע לפוליטיקה.

מאחר שהעיר החדשה הוקמה על קרקעותיה המופקעות של נצרת, האנשים ממאנים לראות בה "מקום חדש".

זהו עדיין אותו המקום. הוא רק מחליף בעלים. ועל כן מתן שמות לרחובות השונים. חטיבת גולני, הציפורן, התאנה, נוף יזרעאל, אינו עושה רושם על תושבי המקום.

כשלעצמי, אינני מייחס משמעות לעובדה שאני גר בנצרת עלית. העובדות החשובות הם אלה: ראשית כל, תשלום הארנונה. שנית: העובדה שיש לי שפע של חניה. ערבי שגר בנצרת עלית מבטיח לעצמו השתחררות מהריב היומי בנצרת על מקום חניה. בנוסף לכך, ערבי שעובר לגור בנצרת עלית מרגיש את החוויה הרגשית המאלפת בדבר כתובת ידועה ומוגדרת. יש לך כתובת שתוכל לציין אותה בגאווה בטפסים רשמיים למיניהם ולמחלק עיתון "הארץ", שאמור לספק לך את הגיליון מידי בוקר. בנצרת לעולם לא תוכל לזהות את המקום המדויק שלך. אתה תמיד שם כלשהו בשכונה כלשהי. היציאה מהשבט  יכולה להיעשות רק בעיר היהודית. אינך יכול לצאת מהשבט ולהיכנס לעיר משלך. ולכן אתה עוזב מקום שבו חיפשת את "האני" הפרטי שלך, למקום שיש בו אך ורק את "האני", מקום כלשהו. בדרך הקהילה נעלמת.

כשאר האלפים הרבים שבאו לגור בנצרת עילית, אני ממשיך לנהל את משרדי בעיר נצרת. חיי העיר נצרת הם חלק מחיי. אפילו את הכתובת שלי, במשרד הפנים, רשמתי בעיר נצרת, כדי שאוכל לבחור לעירייה שלה.

אינני יודע אם לנצרת עלית יש קבוצת כדורגל מצליחה. אולי קבוצת כדורסל? אולי בכלל יש כאן תיאטרון מצליח? אולי יש שחיתות בעירייה? ואולי יש סקנדלים? אינני יודע. בתור עיר שמעידה על עצמה בכתובים שהוקמה לצורך קליטת עלייה, ואשר רואה שהמקום הטבעי שהערבים יגורו  בו הוא "נצרת" (איפה זה נצרת? האם נצרת עלית היא מחוץ לנצרת?), אני רואה את הנוכחות שלי כפי שהם רואים אותה: "אורח לא אהוד" שפולש לעיר היהודית, שחובת הנאורות מחייבת לנהוג כלפיו בסבלנות.

אלפי ערבים גרים בנצרת עלית. כולם קשורים בחוטים אנכיים לעיר הערבית. לא תמצא ביניהם שום קשר אופקי. במובן זה הם אינם חיים "באותו" מקום. והם גם אינם בנצרת. הם פשוט חוצים את הכביש העוקף הקטלני, "שמפריד" בין נצרת לנצרת עלית, והם כבר מהגרים. כביש עוקף שמשרטט את גבולותיו של מקום ומצהיר על לידתו של מקום חדש. כביש עוקף אשר הופך מקום לשני מקומות. זה שמשמאל וזה שמימין. המקום שמשמאל הוא אקס-טריטוריה של נצרת. המקום יוצא ממקומו.

ככלל, הערבים באים לנצרת עלית בסטטוס כמעט שווה לאחיהם היהודים. גם אלה הבאים ממרוקו, אתיופיה, רוסיה, באים כמהגרים, ואין ביניהם הרבה מן המשותף.

בנצרת עלית מתחברים יחד. נצרת עלית כמוקד לייצור זהויות ופירוק  אחרות. דיאלקטיקה של קיבוץ ופיזור.

את הקניות השבועיות שלנו אנו עושים בנצרת עלית. קוראים לזה "גרינברג". אתה נוסע ונוסע באזור המאוכלס ועובר מרחבים פתוחים עד שאתה מגיע "לגרינברג", בלב לבו של אזור תעשייה ומסחר. אבל אתה עדיין "בתוך" נצרת עלית. תמיד טוב להחזיק בעודף קרקעות. לעולם לא תדע מתי יבוא גל עלייה נוסף.

צריך לחשוב איך לפתור את הבעיות של מחר. העובדה שבעיר האחות, הבכורה בת אלפיים השנה, אין לחתול מקום להשתין, שלא לדבר על מדרכה, כיכר, גן, אינה מפריעה לאף אחד. שם יש עודף אנשים, וכאן יש עודף קרקע (מעניין השימוש "בכאן" "ושם"!). כאן פותרים את הבעיות המחר ו"שם" מסרבים לפתור את בעיות האתמול. נצרת עלית, עיר של "המתנה". קודם בונים ואחר כך ממתינים למישהו שיבוא לגור.

לפני יותר משנה התקיימו הבחירות לעירייה. מחלון ביתי, המשקיף על העיר הדחוסה והצפופה, אפשר היה לראות את מחזה ערב הבחירות. מאות שלטים מוארים באדום וירוק. שתי רשימות רצות לראשות העירייה. בחירות בצל הריב על הכיכר במרכז העיר, שהעיתונות היהודית קראה לה בשם החיבה "כיכר המדינה". "ריב בהשגחת המשטרה". בהעדר כוח ציבורי שמייצג את האינטרס הציבורי, אין לך כיכר ציבורית. המקום עובר אתניזציה.

המרחבים הצפופים והדוחקים של נצרת מייצרים צפיפות של זהויות, ורצון להגמוניה ויזואלית. בהעדר אפשרות התפשטות והתרחבות אופקית של העיר, השלטים המוארים על גגות הבתים כאילו מאיימים להתרחב השמיימה.

מה שאינו אפשרי במקום אולי אפשרי בזמן. ואולי טרנסנדנציה דתית בזמן תפצה על אובדן המקום.

בעיריית נצרת עלית, המשקיפה בעוצמה ובחרדה, בעליונות של המקום ובנחיתות של הזמן והיסטוריה, בהתנשאות של כוח מדינתי וחולשה חברתית, מחככים ידיים. בעיר הסמוכה והצפופה הערבים הופכים לנוצרים ומוסלמים, ובעירנו היפה המרחבים הפתוחים הופכים את האתיופי והרוסי (אפילו הרוסי הנוצרי!) ליהודי ישראלי. נצרת מייצרת זהויות משנה, ונצרת עלית  מדחיקה זהויות משנה.

האפיפיור בא לביקור. מסוקו נחת במגרש כדורגל בנצרת עלית וראש העיר קיבל את פניו. ראש העיר נצרת לא נכח, כמובן. משם נסע האפיפיור דרך הכביש העוקף לכנסיית הבשורה.  אנשי דת קיבלו את פניו בכנסייה. המיסה הסתיימה והוא חזר באותה דרך ממש. האפיפיור עבר מראש העיר של נצרת עלית לראשי הכנסייה. במהלך כל הביקור חיפשתי את נצרת. האפיפיור עזב, ואני מביט שוב מחלוני המשקיף על נצרת. מחלוני, נצרת העיר נראית יותר ויותר כפריפריה של נצרת עלית ושל כנסיית הבשורה.

האם בכלל ביקר האפיפיור בנצרת? ייתכן.

או שמא המקום זז ממקומו.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד