נוף מתוצרת הארץ
נוף מתוצרת הארץ

שלמה אהרונסון הוא אדריכל גנים, תושב עין כרם

למרות הצפיפות הרבה, התפתחה בישראל מסורת של שימור נוף טבעי בצד יצירת נוף מעשה ידי אדם, המבוסס על החקלאות. הבנייה הבלתי מבוקרת והכבישים הרבים מאיימים על ההישגים האלה. מולם צריך להמשיך בערכי שימור הנוף, ליצור רצפים של אזורים בעלי נוף טבעי, ולהתערב בנוף בעיצוב  פשוט החוזר על עצמו

ישראל נמצאת במצב מאוד מיוחד וקשה בתחום שימור הנוף והטבע. היא מדינה קטנה ביותר בעלת צפיפות האוכלוסין (צפונה מבאר שבע) מהגדולות בעולם המערבי, עם קצב גידול אוכלוסייה גדול מאוד, מדינה בעלת אמצעים כלכליים גדולים וטכנולוגיה מתקדמת ביותר, עם מחסור מובנה במים, אך עם אוכלוסייה משכילה, מאוד ערנית ותובענית, בעלת יכולת פעולה פוליטית, שיש בה,  עדיין, הנכונות להתגייס למען רעיון ולהיאבק עליו.

אין אנו מכירים "תבשיל" כזה בשום מקום בעולם. לכן גם אין לנו ממי ללמוד. זאת, בניגוד ליצירת נוף הכפר האידיאלי בשנות העשרים והשלושים, או פעולות השימור משנות הששים ועד היום. ההתייחסות לנוף שלנו באותן שנים היתה חלק מהנעשה בעולם. היום, המצב החדש קורא למאמץ יצירתי, ליצירת מציאות שאיננה במקומות אחרים. אנו נצטרך לענות לשאלה איך יוצרים איכות חיים גבוהה בקונטקסט של עיר-מדינה, באזור ספר המדבר.

אין בכוונתי להציג כאן משנה סדורה לטיפול בנוף הישראלי. כוונתי להצביע על הבעיות, על הקונטקסט ההיסטורי ועל כיוונים אפשריים לפעולה. שינוי בתפיסת הנוף והמרחב הפתוח מגישה שימורית קלאסית, שמקפידה על המאזן האקולוגי ועל הערכים הטבעיים, לגישה הרואה את הפעילות לצורכי שימוש כדבר מרכזי. אין סתירה הכרחית בין שני גישות אלה. יש לשער ששמורות טבע רבות ישמרו ללא שינוי.

                                         *

הנוף של מזרח הים התיכון נמצא בין המדבר לנוף הממוזג והירוק, בין הישימון לבין ה"ארקדיה", שהיא על פי העולם הקלאסי יוני-רומי גן עדן עלי אדמות, מרחב עשיר בצמחייה, בחי ובמים.  נוף זה  אינו חד משמעי כמו נוף משווני טרופי, נוף טונדרה צפון אירופי, או נוף מדברי. זה נוף מיוחד במינו שנוצר בחמישה מקומות בעולם בלבד, ומאפיינת אותו עונת גשמים קצרה וקיץ שחון וארוך. הוא מצוי באגן הים התיכון, בקליפורניה ובחצי הכדור הדרומי, בחלקים מצ'ילה, באזור הכף בדרום אפריקה ובחלקים של אוסטרליה. זה נוף שמבחינה אקולוגית והיסטורית "שואף" להיות ספר המדבר, משום שאפשרות הקיום של צמחייה עשירה וחיים, ללא מים במשך שבעה חודשים, היא די גבולית.

היוצאים מן הכלל במזרח הים התיכון הם אותם מקומות שיש בהם נהרות גדולים, המושכים מים ממרחקים גדולים. לאורכם התפתחה ציוויליזציה עשירה ומפותחת, כמו במצרים ומסופוטמיה. נאות מדבר ומעיינות אינן בסיס לאוכלוסייה רחבה. אותה נטייה טבעית במזרח הים תיכוני, להפוך לספָר מדבר (כמה שנות בצורת רצופות מחזקות נטייה זו), שונתה על ידי האדם. הטכנולוגיות הידועות להובלת מים ולהשקיה הכתיבו את גבולות התרבות הים תיכונית, בעיקר במזרח ובדרום.

אנו רגילים להשתמש במושג "נוף הרואי", בדרך כלל לנוף אלפיני כפי שתואר בפואמות של לורד ביירון בתחילת המאה ה19-. אך גם בנוף מזרח הים התיכון יש אלמנט הרואי, של מאבק אנושי מתמשך ליצירת סביבה ותרבות בתנאים קשים ולא מבטיחים. האידיאל של הנוף הארקדי הוא הוא-עצמו. האידיאל של הנוף הים תיכוני הוא משהו אחר: נוף מעשה ידי אדם. לנוף הים התיכוני המזרחי יש כמעט תמיד הפוטנציאל להפוך למעין מדבר, מה שמזכיר לנו כי "לא לעולם חוסן".  התחושה הזאת היא חלק ממרכיביו ויופיו. לעתים קרובות נמצא קטעי נוף חשופים, מכוסי קוצים ודרדרים, מחשופי סלע ועצים בודדים, על רקע הנוף הירוק.

הנוף התרבותי וההיסטורי בארץ ישראל כלל, בתקופת הזוהר שלו (התקופה הרומית והביזנטית), חמישה מרכיבים עיקריים:

·                    חקלאות בעל בטרסות, שהזינה לא רק את בני הארץ אלא גם את עולי הרגל והצליינים הרבים.

·                    חקלאות אינטנסיבית בקרבת מקורות מים ובאזורים מישוריים.

·                    אזורי מרעה ושרידי חורש טבעי.

·                    אזורים מבונים של כפרים קטנים ועיירות גדולות.

·                    אזור וספר המדבר, שהיה מעובד בחלקו; בתקופה זו, היחידה בהיסטוריה  למעט החצי השני של המאה העשרים, התפתחה חקלאות גם באזורי מדבר מובהקים (הנבטים).

נוף הארץ בראשית המאה (כפי שמצטייר מצילומי האוויר של חיל האוויר הגרמני ב1917-) היה נוף ספר המדבר. גרמו לכך פשיטות בדווים על הכפרים החקלאיים, טכנולוגיה פרימיטיבית של עיבוד בחקלאות ורעיית יתר, שהביאה  לסחף הקרקע. מרכיבי הנוף העיקריים היו:

·                    שרידי חקלאות בעל בטרסות.

·                    כיסי חקלאות במקומות מוגנים ובסביבות מעיינות.

·                    טרשים ואזורי מרעה מנוצלים מעבר לכושר נשיאתם. אלה היוו עיקר השטח.

·                    יישובים קטנים וכמה ערים.

·                    מדבר מובהק שהתפשט צפונה ומערבה, הרבה מעבר לקו המדבר היום.

אל הנוף הזה הגיעו החלוצים היהודים עם משנה סדורה: את נוף השממות סביבם הם ישנו לנוף ירוק פורח, פרודוקטיבי. הם ייצרו חקלאות, ייעור, בתים וחורשות.  דמות הנוף האידיאלית שהופיעה באין סוף ציורים, תיאורים, במקראות בתי הספר, בתעודות, ספרים ועיתונים, היתה של יישוב חקלאי, כפר קטן של כמה בתים, בדרך כלל צבועים בלבן, סביב מגדל מים (שהחליף את צריח המסגד או את מגדל פעמוני הכנסייה בפולין). מגרעין הכפר הזה נמשכו תלמים ארוכים וישרים,  שחלקם נטועים בפרדסים ובמטעים. ברקע, מסביב לכפר הפורח, היו הרים גבוהים, צחיחים ומאיימים.

זו דמות הנוף הישראלי האידיאלי, כפי שהתקיימה במשך 30 עד 50 שנה במציאות ובתודעה. למשל, המושב נהלל על עיצובו המיוחד, יישובי עמק יזרעאל, יישובי עמק החולה, יישובי עמק הירדן ועמק בית שאן, היישובים בלב פרדסי השרון.

                                         *

יצירת נוף כזה, או דומים לו, היתה חלק מצורת חשיבה של מיליוני בני אדם בעולם האירופי והצפון אמריקאי, שהיישוב היהודי בישראל היה חלק ממנו. גם חזונו של הרצל, בספרו אלטנוילנד, כלל פרויקטים גדולים כמו העברת מי  הירדן בצינורות, "ניצול" משאבי ים המלח כחומר גלם ועוד.  בדומה לזה, תוכנית עמק טנסי Tennessee Valley Authority,  אחד "הדגלים" של הניו דיל של רוזוולט, היתה מאמץ גדול של הכוחות הליברלים  (הדמוקרטים ולא הרפובליקאים) להציל את האדמה שנסחפת כל שנה במורד נהרות אמריקה.

ההישענות על גודל וכוח התקיימה גם קרוב יותר אלינו, בערבות קזחסטן, שם צולמו הטרקטורים המסודרים בשורות ובעוצמה בתוכניות החומש הסובייטיות, מפלחים קרקע בתולה לזריעת כותנה וגידולים אחרים. כך הם יצרו בעיה אקולוגית עצומה, שהתגלתה רק 50 שנה אחר כך: הרס אגם ארל והים הכספי. והכל בשם הקידמה, המדע והרצון הכן לספק אוכל ולבוש להמונים. יבוש הים בהולנד הוא עוד דוגמה באותה סדרה (כאן  מוטיב העוצמה משני). הפנומן הישראלי של יצירת נוף חדש ושונה מהקיים נוצר, בין השאר, מתוך הקשרים והחיכוך עם השקפת עולם ליברלית, הומנית וסוציאליסטית בארצות אחרות.

יצירת הנוף הישראלי החקלאי מנוף וירטואלי של שירים וכיסופים, הוא סיפור הצלחה עצום, בדומה לחידוש השפה העברית. שני אלמנטים עיקרים יצרו את הנוף החדש הזה: החקלאות רחבת הממדים והייעור. שניהם היו אלמנטים זרים לנוף הטבעי הארץ ישראלי. החקלאות רחבת הממדים נולדה מקניית קרקע גדולות, בעמקים בעיקר, על ידי היישוב היהודי, ומהשימוש בטכנולוגיה המודרנית ביותר באספקת והובלת מים, השקיה והכשרת הקרקע.

 מפעל הייעור בוצע בעת ובעונה אחת, ובאותן השיטות, בידי קק"ל ומחלקת הייעור הבריטית. מטרותיו היו הפסקת סחף הקרקע, יצירת מקור לעצה, ובמגזר היהודי שינוי נוף הארץ.

ביצירת נוף שאינו חקלאי, עיקר עבודת קק"ל היה לנטוע יערות, נוף שלא היה קיים אף פעם בהיסטוריה של הארץ. מדובר בעיקר במחטניים כמו אורנים וברושים בקנה מידה עצום (ביחס לגודל הארץ). נטיעות אלו נעשו בתקופת המנדט, אך בעיקר בשנות החמישים, כחלק מעבודות יזומות להמוני העולים. וכך מפת הייעור עוקבת בחלקה אחר מיקום המעברות וריכוזי העולים, ולאו דווקא אחר אזורים מתאימים לייעור.

כדי להבטיח קליטה טובה של העצים הרבים והפיכתם ליער אחיד, במושגים אירופיים, נקטה מחלקת הייעור מדיניות של החלשת הצומח הטבעי עד השמדתו בכמה אזורים, שמא יתחרה ביער החדש. בתחילת שנות הששים, כאשר התבססה תנועת השימור בארץ,  אחד הקונפליקטים הראשונים היה מדיניות הייעור. תפיסת העולם של קק"ל התבססה על יצירת נוף. תפיסת העולם של ה"משמרים", שייקראו לימים ה"ירוקים", התבססה על שימור הנוף. בנוף הטבעי של ארץ ישראל אף פעם לא היה מרכיב גדול של יערות מחטניים, המשתרעים על אלפי דונמים. היו חורשות גדולות של אלון התבור באזור קיסריה, בכרמל ובגליל היו חורשים עבותים. וכמובן, היו בוסתנים ומטעי פרי. ועם זאת, יערות האורן היו והינם עיקר תשתית הנופש בארץ. באותן חורשות אורנים בנות 30 שנה ויותר יש צל, קרירות והרגשת יער. אין לתאר היום את ימי הנופש בשבתות וחגים ללא יערות קק"ל. גם מבחינה ויזואלית, בארץ כה צפופה ודחוסה, האתנחתא שיוצרים יערות ירוקים וצפופים היא בעלת ערך.

משנות השבעים, הפסיקה קק"ל את מדיניות הדיכוי של החורש הטבעי וביאורו. ברוב היערות שנטעו מאז נשמרו עצי החורש הטבעי. חלקם עבר גיזום וטיפול. בטווח הארוך אפשר יהיה לראות את יערות המחטניים כיערות "חלוץ", Pioneer Forest, שמתחתם מתחדש החורש הטבעי. עם השנים, חלק מעצי האורן מתו ממחלות, מזיקים ושריפות, ואפילו מזקנה (תוחלת החיים הממוצעת של אורן היא 60-80 שנה). נוצר יער מעורב, Mixed Forest, של עצי מחט ועצי חורש. יערות כאלה קיימים בכל חלקי הארץ והם יערות העתיד. מבחינה אסתטית ואקולוגית הצירוף מוצלח למדי, עשיר בצבע ובטקסטורה. מבחינה פונקציונלית, יער הטרוגני עמיד יותר למחלות ומזיקים, מתחדש אחר שריפה ומאפשר מגוון רב של פעילות בצלו.

אחד המפעלים היותר מוצלחים והפחות ידועים של קק"ל, שיוצר נוף חדש, הוא הטיפול בסחף בוואדיות צפון הנגב. בגלל הסחף, האזור מבותר מאוד ויש בו ואדיות רבים בעלי דפנות תלולות. בשנות החמישים החל, בעזרת הבנק העולמי, פרויקט שיקום הוואדיות, שנמשך בשנות הששים והשבעים. הטכניקה היתה פשוטה: טרקטור הופך את הוואדיות העמוקים לעמקים שטוחים.  מטווה ערוצי המים, שעכשיו הם רחבים ושטוחים, נשאר כפי שהיה והערוץ ניטע בעצים ושיחים.  בחורף המים המקיפים את הערוצים החדשים מגיעים לערוץ הרחב, מהירות הזרימה קטנה בגלל העצים והשיחים, סחף האדמה נעצר. העצים מקבלים כמות מים הרבה יותר גדולה, בגלל היותם נטועים בערוצים, הם גדלים במהירות ונוצר נוף חדש,  המוכתב על ידי אותם עמקים חדשים.  מכיוון שקווי הנוף עוקבים אחר הטופוגרפיה המקורית, נראים דפוסיו אמיתיים ומשכנעים. המיוחד בפעולה זו הוא, שהיא אינה מצריכה התערבות מסיבית בנוף ואינה נשענת על "כוח", כמו בניית סכר בטון בערוצים. בתוך זמן קצר נוצר סדר חדש בנוף, שיישמר גם אם פעילות האדם תיפסק באזורים אלה.

                                         *

שימור הערכים הטבעיים הוא האלמנט השני שעיצב ומעצב את נוף הארץ. אחת הדוגמאות הישראליות החשובות ביותר להפיכת נוף בלתי פרודוקטיבי לנוף חקלאי משגשג, הוא ייבוש אגם החולה, כפי שהובן בשעתו, בשנות החמישים והששים. חשיבות המקרה הזה היא בכך, שבפעם הראשונה התעוררה התנגדות עממית ורחבה לפיתוח, מנימוקים אקולוגיים, סביבתיים ורומנטיים. מפעל החולה מסמל את המפנה והמעבר לתקופת השימור וההגנה על ערכים טבעיים.

שימור נוף והפרחת השממה אינם המצאה ישראלית, אלא אמריקאית, ארץ שיש בה נוף רב ושהצורך לשמרו אינו כה ברור כמו בישראל צפופת האוכלוסין. באמצע מלחמת האזרחים החליט הנשיא לינקולן להכריז על אזור יוסמיטי בקליפורניה כפארק לאומי (1864). וכך, מאמצע המאה ה19- ועד לסופה גילו אוהבי טבע, סופרים, ציירים, צלמים והרפתקנים, את המערב ופלאי הטבע שבו. יותר ויותר אזורי טבע מובהקים הוכרזו כגנים לאומיים. תנועת השימור האמריקאית שקטה 50 שנה, במחצית הראשונה של המאה ה20-. אך משנות הששים ובעיקר בשנות השבעים של המאה היא התחזקה ופעלה בהנחיות ובתקנות, תוך בניית מנגנון גדול שמגן על שטחים נרחבים ובראייה גלובלית.

תנועת השימור הישראלית הושפעה מהתנועה האמריקאית ומאחיותיה באירופה ובנתה מנגנון ואידיאולוגיה. לא רק החברה להגנת הטבע נוצרה באמצע שנות החמישים על ידי עזריה אלון, אמוץ זהבי ואחרים. עקב דרישה עממית נוצר גם המנגנון הממשלתי של רשות שמורות הטבע ורשות הגנים הלאומיים. שימור הטבע הוא אפקטיבי כאשר מושא השימור מוגדר גיאוגרפית ומוגן באופן סטטוטורי. משנות הששים החלו האזורים היותר עשירים במורפולוגיה, בחי ובצומח, לקבל הגנה סטטוטורית. אותם אזורים מוגנים תופסים כ20%- מהשטח שמצפון לבאר שבע, באזור המאוכלס בצפיפות. מדרום לבאר שבע שיעורם גדול יותר. אלה שיעורים משמעותיים, בהשוואה לקיים בכל ארץ אחרת, ובמיוחד בארצות צפופות.  זהו הישג לא מבוטל של כל אותם גופים.

מכיוון שלהכרזה על שמורות, גנים ויערות לא היתה תוכנית אב או תפיסה מרחבית כלל ארצית, המפה המסתמנת היום היא של "מטליות" אזורים מוגנים ללא רצף או שלד מבני. תוכנית המתאר הארצית החדשה (תמ"א 35) שנמצאת בשלבי גמר מתייחסת ליצירת רציפות בין השטחים הפתוחים, שתהפוך את כמות השטחים לאיכות. אזורים המוגנים סטטוטורית אך מנותקים זה מזה ערכם נמוך בהרבה מאזורים שיוצרים רצף אחד, לפי הרגשת המטייל וגם לצורך שמירת ערכים סביבתיים ואקולוגיים.

גן לאומי "הכרמל", למשל, הוא משכיות החמדה של הנוף והטבע וממוקם באזור אסטרטגי, בקרבת ריכוז האוכלוסייה הגדול של חיפה. גוש יערות אלונים שפרעם הוא אזור טבעי בעל ערכים רבים, הכוללים שילוב נוף חקלאי ויערות אלון התבור, נוף גבעי ובו יישובים קטנים, והכל בקנה מידה אנושי. רצף בין שני גושי השטחים האלה ייצור קשר לא רק ביניהם אלא גם בין הגליל ומרכז הארץ.

גוש יערות הרי יהודה הוא אולי האזור הפתוח הגדול ביותר בארץ. יצירת רצף ירוק בין יערות אלה ליערות עדולם, להב, סנסה ויתיר, תיצור את השטח הארוך והמלא ביותר בישראל לתיור, תוך מעבר באזורים לא מבונים יחסית. אמנם, זה לא נוף בראשיתי אלא נוף מעשה ידי אדם, אך הוא מתמשך וכמעט אפשר "ללכת בו לאיבוד". אזור זה אכן מוצע כשמורה ביוספרית.

המטרה השנייה של תמ"א 35 היא לראות את המורשת והחקלאות של המגזרים היהודי והערבי כערכים שיש לשמרם, כמו את נחל שורק או הר מירון, מסיבות של שלמות תרבותית ועניין נופי. יש לשמר גם את שדות עמק יזרעאל, לכיש, בקעת בנימינה, ומטעי זיתים ליד מע'ר בגליל. יש חשיבות עצומה לשימור נופים משמעותיים, מסיבות תרבותיות, היסטוריות, דתיות. התוכנית מציעה לשמר כ25- אזורים כאלה, בסך הכל כמיליון דונם, תחת הכותרת "מכלולי נוף".

החברה להגנת הטבע היא הגוף הוולונטרי הגדול בישראל (כ50- אלף חברים) ויש חשיבות עצומה לפעילותה בשימור הנוף. בראש ובראשונה, ביצירת אקלים תרבותי והסכמות רחבות שאיכות הסביבה היא דבר חשוב, וביצירת כוח פוליטי בעל השפעה רבה בוועדות התכנון והבנייה. מאבקים רבים שלה הוכתרו בניצחון, אך עיקר השפעתה בעבודה החינוכית: בתי ספר שדה וטיולים קירבו את הטבע  לקהלים גדולים וחשובים. אחד המבצעים הראשונים של סוף שנות החמישים היה ההגנה על פרחי הבר. המסר היה כה ברור וחיובי והרצון הטוב באוכלוסייה היה כה עז, שהצלחת המבצע מהדהדת זה 40 שנה כדוגמה למה אפשר להגיע אליו. אבל לא כל בעיה סביבתית היא פשוטה וחד משמעית כמו הגנה על פרחי הבר.

כדאי לשים לב לשני מאבקים שמתנהלים בשנים האחרונות: האחד הסתיים בניצחון מלא של הגופים "הירוקים", והאחר עדיין לא הסתיים. המאבק הראשון היה נגד הקמת משדר "קול אמריקה" בערבה, בהשקעה כבדה של ארה"ב בסוף שנות השמונים, שבנייתה בוטלה בלחץ הגופים הירוקים. מעודדים מההצלחה הזאת, פנו הגופים למאבק נגד "כביש חוצה ישראל". גם כאן הטקטיקה של המאבק היא "הכל או לא כלום". אך המיתון המתמשך, האינטרסים הכלכליים רבי עוצמה ואי מתן אלטרנטיבה תחבורתית ברורה מטעם המתנגדים לכביש, הביאו לאישור גורף של פרויקט זה, ללא ויתורים מצד הממסד.

כביש חוצה ישראל עלול להיות טעות גדולה אם יהיה רק כביש טבעת נוסף לאזור המרכז. הכביש נדון כתוספת והשלמה לרשת רכבת. בלי מהפכה בהסעה ההמונית והגברת השימוש בה לא יהיה הכביש פתרון ממשי. אך אם תוגשם מטרתו המקורית, לקשור את הצפון והדרום עם המרכז ולאפשר ניידות גבוהה של עובדים וסחורות, כך שתושב באר שבע יוכל לעבוד בתל אביב, ייתכן שיתברר לגופים הירוקים שגישה תכנונית ומשולבת יותר היתה משיגה תיקונים בתוכנית. למשל, צמצום מספר המחלפים באזור המרכז, קידום הקטעים הדרומיים לבאר שבע והצפוניים לגליל, ותכנון סביבתי ונופי לכל אורך הכביש, כחלק מתוכנית מתאר ארצית. הלקח ממאבק זה, שלא הסתיים, עשוי להיות שבמצב התכנוני המורכב כל כך אין עוד פתרונות פשוטים, ברורים וגורפים.

                                       *

הכפר הערבי עבר גם הוא שינויים רבים. עם כניסת הבריטים ב1917- וייצוב שלטון מרכזי, הוא גדל, נוספו לו גינות, בוסתנים, מטעים, טרסות שופצו ונוצר נוף שהוא הקרוב מכל לנוף שהיה בארץ בתקופות הפריחה ההיסטוריות. זה היה נוף שנראה תנ"כי ואטרקטיבי מאוד לציירים כמו קרקואר, אנה טיכו, נחום גוטמן.  ביהודה ובשומרון, בגליל ובמשולש, שבהם המשיכה האוכלוסייה הערבית לחיות ולגדול אחרי 48', המשיך הנוף המיוחד הזה להתקיים עוד שניים-שלושה עשורים, והיה נוף אידיאלי לתושביו. גידול היישוב הערבי, דמוגרפית וכלכלית, הביא לבניית עשרות אלפי בתים חדשים, חלקם מצופים אבן או טיח, חלקם בעלי גגות רעפים. גלעין הכפר ההיסטורי והשטח הבנוי נהפכו למעין ערים קטנות מגובבות, בלי החן המקורי שלהן. אבל הנוף החקלאי במגזר הערבי לא קטן, אם כי נוספו לו אלמנטים מודרניים כמו חממות גדולות.

 המורפולוגיה של הכפר הערבי ההיסטורי היתה בנויה על גידול בשיעור מתון ועל תוספות בנייה ב"מנות" של 6X6 מטרים, כפי שקבעה טכנולוגיית הבנייה אז. היא איפשרה בניית קשתות מצולעות ויצירת גג ומחסה בגודל של 20 עד 40 מ"ר. הבתים היו קרובים מאוד זה לזה, הצלו זה על זה והבליטו את ההשתייכות המשפחתית. בדרום הר חברון במיוחד, אך גם במקומות אחרים, היה לצורך להגן על הכפר מפשיטות בדווים חלק במבנהו הריכוזי. כאשר השתנתה הטכנולוגיה והתייצב השלטון המרכזי, נולד הדור הבא של בתים בנויים שלא ברצף, מבודדים בתוך שדותיהם. מידותיו וצורתו של כל בניין לא היה פועל יוצא של מגבלות טכנולוגיות, אלא של רצון בעל הבית ואמצעיו, בדומה לבתי היהודים. בנוסף לרציפות, נשברה  גם האחידות של הכפר ההיסטורי. הכפר הערבי האותנטי נעלם גם מסיבות אחרות, שהביאו להיעלמות הכפר היהודי האידיאלי. אלה פינו מקומם לנוף של העדר אידיאולוגיה, תוצר של כוחות השוק, נוף של בנייה רבת היקף למגורים ותעשייה, בעיקר במרכז הארץ.

                                         *

אין לשמוט את ההישגים הרבים שהושגו עד כה בשימור. ועם זאת יש להביא בחשבון אפשרות שאזורי הטבע הבראשיתי שלנו אינם רק בישראל, אלא גם במדינות השכנות, וכי לעת שלום, לא כדאי להסתכל על המרחב הים תיכוני כאזור שיש בו נופים שונים והתמחויות שונות.

דוגמה אחת היא מעמדו של נחל רפאים בקרבת ירושלים. הנחל הוא גן לאומי ויער קק"ל רחב מידות, 25,000 דונם, ובשביל ירושלמים רבים הוא "קצה העולם", הטבע בהתגלמותו. השטח הפתוח גובל באזור עירוני רק בצדו הצר, המזרחי. שאר אגפיו הם שטחים פתוחים ירוקים. כאשר תקום מדרום ליער העיר צור הדסה מבוא ביתר, וכ14- אלף יחידות דיור ייבנו ברכס "לבן" מצפון, אזור אורה עמינדב, הרי גם אם הגן הלאומי והיער לא ייפגעו, עובדת היותם מוקפים משלושה  צדדים בבינוי ובתשתיות רבות תשנה את אופי היערות והגן הלאומי ואת תחושת המבקרים בהם. ככה התחלף אזור הטבע הבראשיתי, ה-Wildreness, באזור "הגן המרכזי", Central Park. אנו מצווים להבין תהליך זה ולתת לו פתרון אופטימלי.

בישראל, האפקטיביות של השטחים הפתוחים כרקע לפעילות הבינוי, חייבת להיות פשוטה ואחידה. במדינה שבה דרמה רודפת דרמה ואי השקט שולט, הנוף המתוכנן והבנוי צריך להשקיט ולא לעורר. תבנית הנוף הכללית צריכה ללוות כבישים ומחלפים, שדות תעופה ואזורי תעשייה, וחשוב שתהיה פשוטה ועשויה אלמנטים שצורתם ועיצובם מינורי, כאלה הדורשים מינימום מים ותחזוקה. למשל, נוף מחלף שער הגיא עשוי מאלף עצי זית נטועים בשורות, ללא קירות תומכים כמעט, ללא שיחים ופרחים. נוף זה אינו דורש השקיה. אחזקתו מסתכמת בחריש פעמיים בשנה, והמופע ברור ופשוט. שדה התעופה החדש נתב"ג 2000 יוקף בפרדס הדרים של 5,000 עצי הדר ותו לא. הסדרת הוואדיות בצפון הנגב היא דוגמה מוצלחת לטיפול פשוט, אפקטיבי ובר קיימא בנוף, המחזיק מעמד 40 שנה ומשתבח עם הזמן.

נוף המבוסס על החקלאות, לא רק חקלאות מסורתית של מטעי זיתים ושדות פלחה, אלא גם חקלאות מודרנית בשפלת החוף, בעמקים ובמשורי הנגב, מחייב הגנה ושימור כערך מרכזי, הן במורשת הישראלית והן בנוף הארץ. באחרונה שונתה תוכנית בינוי רב שנתית לכל דרום אנגליה, שהיתה צריכה לתת תשובה לצורכי האוכלוסייה עד שנת 2020. מרכיב הפיכת קרקע חקלאית לעירונית הוצא ממנה כמעט כליל, בהכרה ששימור החקלאות והנוף האנגלי הוא ערך לאומי. יש לטפל בכל השטחים ה"אפורים", שאינם מוכרזים סטטוטורית כגנים, שמורות ויערות, בעיצוב פשוט וחוזר על עצמו. אבל יותר מכל חשוב להתחיל בחשיבה ובדיון בעניינים אלה בין הנוגעים בדבר לבין הציבור הרחב.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד