מן הרפת אל הצימֶר
מן הרפת אל הצימֶר

דר' רונית דוידוביץ-מרטון היא מתכננת ערים, מנכ"ל DMR, דוידוביץ מרטון, תכנון ופיתוח

 

 הכפר הישראלי הקלאסי הולך ונעלם. הכפר של העתיד ההולך ומתהווה לא יהיה, בדרך כלל, ניגודו של העיר אלא יציג לו אלטרנטיבות מסוגים שונים, על הרצף שבין שונות לבין השלמה. במקום אידיאולוגיה של שוויון ופשטות, הוא ייבנה על ערכים של איכות סביבה ואיכות חיים

כולנו גדלנו על תמונת האיכר החורש את אדמתו, על הפרדס המניב את תפוח הזהב, שהפך לסמל בינלאומי ושם נרדף לתוצרת החקלאית הישראלית. על הרפתות והלולים החיוניים לכלכלת המדינה ועל מערכות ההשקיה, החממות והטכנולוגיה החקלאית שהפכה לשם דבר בעולם כולו. המושב, הקיבוץ והמושבה היו כפרים בעלי דפוס התיישבות ייחודי וחדשני, סביבת חיים המשלבת אידיאולוגיה כלכלית וחברתית, קהילה המבטאת שליחות, חלוציות והתחדשות אישית ולאומית. לא בכדי הפך הכפר של אז, כמו גם מתיישביו, סמל לבחירה אידיאולוגית, אליטה, "אני מאמין", גאוות יחידה.

היום רואה החברה הישראלית  בכפר מקום עם בתים ומדשאות הקטנות, מקום שנוסעים אליו לתיירות סופי השבוע או מקום של היכרות היסטורית. הצעירים העירוניים לומדים על תולדות ההתיישבות, מטיילים בסופי השבוע בקיבוצים ובמושבים ומכירים את הכפר מהצימרים ההולכים ומתפתחים בהם וביישובים הקהילתיים הכפריים, מחנויות ממכר גבינות, יין או פינות ליטוף. צעירי הכפרים אינם חקלאים ברובם, הם נוטים לעבור לערים או לפרברי הערים, ואינם חשים זהות עם אותה אידיאולוגיה שעמדה בבסיס מקום הולדתם.

מה קרה לנו במהלך מאה שנות התיישבות? כיצד הפכו אותם קיבוצים ומושבים, שהיוו לפני כמאה שנה את מעוז התחדשותה של החברה היהודית בישראל, לסמל כמעט נוסטלגי של ההתיישבות האיכותית ההולכת ונעלמת? איך הפכו ליישובים המציעים "הרחבות קהילתיות", מתכון שבלוני של הוויה קהילתית לאיכות חיים בדמות בית כפרי על חצי דונם? כיצד הפך הקיבוץ מסמל האידיאולוגיה ועקרונות העבודה למותג המסמן משבר מחד גיסא, ומאגר מקרקעין אטרקטיבי מאידך גיסא? כיצד הצלחנו לדלג, במעט יותר משנות דור, לחברה המתלבטת בכל הנוגע לערכי הכפר בישראל? כיצד לחצי הפיתוח, היזמות הנדל"נית והלחצים הכלכליים למימוש פוטנציאל הקרקע הביאו אותנו להטיל ספק בחיוניותה של הסביבה החקלאית? האמנם הולך ההבדל בין העיר לבין הכפר ומיטשטש? או שמא אנו עומדים בפתחו של עידן חדש שיוביל לפיתוחו של כפר שונה מזה המוכר לנו עד כה?

אנו מצויים היום בעיצומו של גל השינוי ולכן קשה לאמוד את תוצאותיו. לפיכך, אנו נדרשים לחשיבה יצירתית, כוללת וחדשה, המאפשרת דילוג ושילוב בין היסטוריה ועבר לבין חזון ועתידנות, בין רגשות נוסטלגיים וגאווה לבין הגדרות, ניתוח וחשיבה שכלתנית, בין תהליכים העוברים על הכפר היום, לבין מגמה לנסות ולעמוד על העתיד להתרחש מחר. בין עובדות לבין התנסות. בין מחקר לבין חוויה. המאמר מיועד להעמיד זרקורים ולסמן ממדי התייחסות מרכזיים שיש להם השפעה מכרעת על דמותו העכשווית והעתידית של הכפר, מתוך מגמה לזהות את כיווני  ההתפתחות במגזר זה, כמו גם את השלכותיהם על הסביבה החוץ מגזרית.

עקרונות היסוד בהצגת הכפר העתידי יונקים מגישת תכנון הקשרית. גישה זו מפתחת כלים חלופיים לתכנון הליניארי וההיררכי. היא מדגישה את המקום ומשאביו ואת ההתרחשויות החלות בו כנקודת המוצא התכנונית. היא מאפשרת תכנון על בסיס שילוב ואיגום כוחות (אידיאולוגיים, פיזיים, מרחביים, סביבתיים, כלכליים, חברתיים ואנושיים), בין תחומי ידע מגוונים ובעיקר בין מגזרים, דרגים ומרכיבים. נושא זה נוגע היום לתושב הכפר כמו גם לאיש המקצוע ולמנהיג הפוליטי, למגזר הציבורי ולמגזר הפרטי. כל אלה משולבים היום בדילמת הכפר בישראל, תוך ניסיון להשפיע על המשך התפתחות הכפר בעתיד.

עקרונות היסוד בתכנון העתידי הם כוללניות, ראייה בין-תחומית כוללת, עבודה על ציר הזמן שבין  עבר, הווה ועתיד, וחריגה מניתוח ליניארי סדור. התכנון מחייב ראייה רשתית, השוברת "גבולות" מקובלים, מתוך ניסיון לקשר בין המיקרו לבין המאקרו, בין הפרט לבין הכלל ובין רמות ניתוח כמו הפסיכולוגיה והכלכלה. הניתוח המוצע במאמר זה אינו בנוי על הפרדות ודיכוטומיות, אלא הוא ניתוח "מעוגל פינות". מוצע להיפרד מתפיסה תכנונית המתייחסת ל"אין" ונדרשת לספק מענים לחוסרים ולבעיות. תפיסה כזו מגבילה עצמה ב"סתימת חורים" ומתקשה בדרך כלל להניע פיתוח. היא נוטה יותר להוביל תהליכי טיפוח, המגבירים את התלות בגורמים חיצוניים ומקשים על תהליכי העצמה. לעומתם, תהליכי תכנון המונעים על בסיס ה"יש" והיתרונות היחסיים, מאפשרים לחזק את היכולות, להעצים את המקום ולהוריד את רמת התלות בגורמים חיצוניים. היא מאפשרת שותפויות, יחסי גומלין והדדיות כל עוד אלה מתבססים על היתרונות היחסיים והיכולות של כל אחד מהצדדים, ומשקפים אותן.

                                         *

היום פרוסים על מפת ישראל  988 יישובים כפריים הכוללים קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים. מתגוררים בהם כחצי מיליון תושבים, המהווים 9% מכלל תושבי ישראל. למרות שלא ניתן לציין במדויק את שטחם של ישובים אלו ניתן לומר בבטחון כי זה עולה בהרבה על חלקם היחסי באוכלוסייה.

כפר מוגדר במילון כ"יישוב חקלאי קטן". על פי הגדרה פשוטה זו כמעט אין היום כפרים בישראל, שכן רוב היישובים הכפריים אינם עומדים בהגדרה המילונית: הם אינם בהכרח קטנים, לפחות לא בשטחם, ואינם חקלאיים, שכן מיעוט מקרב תושבי הכפר מתפרנסים  מחקלאות. אם כן מהו הכפר? במה הוא נבדל מהעיר? האמנם הכפר והעיר עומדים עדיין בשני צדדיו של ציר דפוסי ההתיישבות? נדרשת הגדרה חדשה, שתבחין בין הכפר לבין המודל האחר, העיר. כבר בשלב זה, שלב ההגדרה, נדרש שימוש במתודולוגיה האינטגרטיבית, הרשתית והמשולבת. בהגדרת הכפר העכשווי והעתידי צריך להביא בחשבון את השינויים שעבר, על רקע זרימת המידע, קיצור המרחקים באמצעות תקשורת וטכנולוגיה, שוק כלכלי פתוח ואידיאולוגיה היונקת מתוך הכפר הגלובלי. הגבולות בין העיר והכפר מיטשטשים והדמיון ביניהם עולה. העיר והכפר נאבקים ומתחרים היום על אותה אוכלוסיית יעד. שתי צורות ההתיישבות מציעות מגורים פרבריים. שתיהן שואפות לאיכות חיים במגורים צמודי קרקע, חלומו של כל ישראלי, ושתיהן שותפות ותורמות למציאות שבה החקלאות הופכת, במקרה הטוב, ל"שטחים ירוקים" של הסביבה האורבנית.

טשטוש הגבולות אינו האפשרות היחידה. סביר ומותר לחשוב שהפתרונות שיימצאו בהתפתחות הכפר בישראל יהיו דיפרנציאליים. בצד הכפרים הדומים-מתחרים לעיר ניתן יהיה למצוא, בעוד שנות דור, כפרים שהפכו מאנטיתזה לעיר לגורם משלים שלה, או אף לחלק מהעיר עצמה. בהמשך התהליך נקבל ציר עיר-כפר שיציג רצף של שונות שתתבטא באורח החיים ובהיבט המרחבי גם יחד. מיקומו של יישוב כפרי קיים על פני הרצף העתידי יהיה קשור קשר הדוק גם למיקומו במרחב, ובמיוחד למידת קרבתו לעיר גדולה. בהקשר זה יש להניח כי כפרים מבודדים, המרוחקים מעיר גדולה וממוקדי פיתוח, יתחזקו כמוקדי מצוקה במרחב.

הכפר העתידי יעוצב במסגרת ארבעה יסודות: האידיאולוגיה, מקורות הפרנסה, הקהילה והסובב הפיזי. בפרמטר האידיאולוגי, הכפר בישראל שימש כסמל בקנה מידה לאומי ואף בינלאומי. הוא היה מעוז התפתחותה של אידיאולוגיה אוונגרדית, קיצונית וייחודית, המתבססת על שיתופיות, ערכי העבודה ושוויוניות. עם השנים הלכה החומה האידיאולוגית הבצורה והתבקעה. לעומת האידיאולוגיה הזו, ניתן להצביע על אידיאולוגיה חלופית וחדשנית המזוהה עם הכפר. המורשת המצטברת שנוצרה בכפרים בעולם כולו, כמו גם בישראל, מצביעה על כמה סממנים אידיאולוגיים מובילים ויחודיים, המאפשרים הבחנה בין הכפר לעיר. הכפר משקף אידיאולוגיה של אורח חיים, המתחברת לסביבה ולאדמה. האידיאולוגיה הזו מחשיבה את האינטימיות החברתית והקהילתית, המתבססת על הומוגניות ודמיון בין חברי המקום. היום נוסף פן אחר לאותה מורשת אידיאולוגית, המקרב בין הכפר לבין ה"ירוקים", ומעלה את חשיבות אורח החיים הבריא והשמירה על איכות הסביבה ועל משאבי הטבע, תשתית שעליה יושב הכפר.

המורשת העירונית צברה לאורך שנות קיומה אידיאולוגיה אחרת, המחדדת את ההטרוגניות והמגוון הרחב במובן חברתי, פיזי וכלכלי. ההטרוגניות מתבססת על היקפים נרחבים של עשייה בידי אדם: בינוי, פיתוח, תעסוקה, מסחר וכד'. ההטרוגניות, האינטנסיביות וההיקפים הנרחבים מחזקים ממד אידיאולוגי נוסף המחזק את הפרט, האינדיבידואליזם, ובמידת מה את הניכור הקהילתי חברתי המאפיין את העיר.

המודלים האידיאולוגיים האלה מעידים על דיכוטומיה ברורה בין העיר לכפר. עם השנים, החל להיווצר תמהיל בין השניים: העיר מנסה לשאוב סממניםאידיאולוגיים כפריים והכפר מנסה להגיע לאיכויות העומדות בבסיס התפיסה האורבנית הקונבנציונלית. טשטוש גבולות אידיאולוגי זה מעיד כי העיר מנסה להוריד את רמת הניכור החברתי ומגדירה מחדש אידיאולוגיה של איכות קהילתית אורבנית. הכפר מנסה לקדם אידיאולוגיה המעודדת יתר הטרוגניות. כך יתאפשר אורח חיים מורכב יותר, מעניין יותר, הממצה את מגוון האפשרויות שמציבה כיום המציאות.

שילוב אידיאולוגי זה יוצר בשלב הראשון בלבול וחוסר הבנה. ואולם יש בו פוטנציאל לקידום הגדרה מחודשת של כל אחד משני העולמות ולפיתוח מודל שלישי. שתי האידיאולוגיות, הכפרית והעירונית, שואפות לשפר את עצמן ולהגיע לאיכויות שנמנעו מהן עד כה. זהו למעשה הבסיס המרכזי לתהליך השינוי; מי שגר בעיר אינו חייב לשאת בניכור חברתי, ותושב הכפר אינו חייב בפרנסה חקלאית בלבד. כיום כל אגודה חקלאית יודעת כי יש להיערך להרחבת מעגל השותפים בכפר, לא רק על בסיס שיוכי, ואילו האוכלוסייה העירונית מודעת לחשיבות ניהול אורח חיים בריא בסביבה נקייה יותר בעיר. לא בכדי הולכים ומתרבים הצועדים, מכוני הכושר והבריאות ותעשיית המזון האורגני בסביבה העירונית. באותה מידה לא מקרי הוא תהליך כניסת בעלי עסקים קטנים ויוזמות טכנולוגיות זעירות למגורים בכפר, תוך מתן אפשרות לעבודה מהבית.

                                      *

היסוד השני הוא מקור הפרנסה של הכפר. על רקע השינויים הכלכליים, החברתיים, הקרקעיים והטכנולוגיים הולכת החקלאות ומשתנה, והופכת לנחלתו של מיעוט. המיעוט החלקאי עוסק בחלקו בחקלאות היי-טק ובשילוב ידע ביוטכנולוגי ופיתוח מוצרים חדשניים ובני תחרות. הכפר, כחלק מהמציאות המשתנה, אינו חקלאי. החלקות משמשות על פי רוב מקור להכנסה נוספת ולפעמים מועברות לעיבוד לגורם מומחה. לפעמים הופכת החקלאות לתפאורה לעסקי התיירות או למגורי האיכות המתפתחים במקום. שיעור החקלאים המתפרנסים בלעדית מהחקלאות כחלק מאורח החיים הכפרי פוחת.

עיקר העוסקים בחקלאות הם יזמים חיצוניים, קבלני חקלאות מומחים, העוסקים בה כעסק לכל דבר. הפיתוח הטכנולוגי הופך את החקלאות לתחום מורכב הנזקק לידע, לתחרות כלכלית ולבקרת איכות נוקבת. עידן הביוטכנולוגיה המצוי בחיתוליו יהפוך מגמה זו למשמעותית עוד יותר, וידרוש מהחקלאים ידע ובקיאות  בדומה לכל תעשיית היי-טק אחרת.

(כאן בערך להכניס איור 1)

שעורם של המועסקים בחקלאות מאמצע שנות ה- 80 מורה על ירידה הדרגתית ועקבית בעיסוק בחקלאות עד לכ2.5%- בלבד, מגזר מצומצם אשר שומר על ריאותיה הירוקות של המדינה (ראה איור 1). התבוננות בנתונים נוספים ביחס למתפרנסים מחקלאות במגזר הכפרי עצמו, מורה כי בעוד שבעבר היתה חפיפה בין הכפר לחקלאות, היום רק 20% מאנשי הכפר מתפרנסים ממנה, נתון המעיד בין השאר על חוסר יכולתה של יחידת הייצור לאפשר בסיס כלכלי לחקלאות המשפחתית.

בזמן שבכפר מתרחשים שינויים כה משמעותיים בתחום התעסוקה, ממשיכה העיר לפתח את היצע התעסוקה המגוון ולשלבו בכוחות השוק ובמגמות הכלכלה הכוללות. על רקע מציאות כזו, אין ספק שהכפר חש אובדן הזדמנויות. מכאן ניתן להבין את המגמה המאפיינת את תושבי הכפרים ברמת הפרט, כמו גם המועצות האזוריות ומוסדות הכלכלה הלאומיים, לקדם ולהטמיע את פיתוח מקורות הפרנסה החלופיים לתושבי הכפר. נראה כי זה שלב הביניים. נסיעות יומיות מהכפר לעיר ופיתוח אתרים למקורות פרנסה חלופיים מייצגים היום את הפזילה ההדדית בין העיר והכפר. ייתכן שאנו יוצקים כעת את התשתית לפיתוח מודל תעסוקה חדש לכפר, מודל שישלב בתוכו "נחלות עסקיות" של בעלי מקצועות חופשיים, שאינם מתאפיינים ב"קבלת קהל".

פיתוח בכיוון הזה יבטא את היכולות הכפריות ויתרונותיהן היחסיים מול העיר, המערימה קשיים ליישומים דומים בסביבה העירונית ההולכת ומצטופפת. פתיחת משרדים, עסקים קטנים, יוזמות כלכליות שונות - ייתכן שכל אלה ייצרו נוף כפרי תעסוקתי חדש, הממשיך את מורשת הכפר ומסמיך בין המגורים לאמצעי הייצור, שיהיו מעתה חדשניים ובעלי אוריינטציה טכנולוגית, בנויים על מחשב, קו טלפון ובעיקר על "מוח". נחלה טכנולוגית או נחלה עסקית כחלופה לנחלה חקלאית עשויה להיות דגם מעניין שייתכן כי היום אנו זורעים את זרעיו, ובהמשך יתגלה לנו במלוא הדרו.

                                         *

היסוד השלישי הוא הקהילה, ועקרון "גאוות יחידה" הכלול בה. "גאוות היחידה" הכפרית היא חלק בלתי נפרד מההוויה הכפרית בישראל. חבר קיבוץ די לו לומר את שם קיבוצו כדי לספק מידע על קהילתו. כאשר נאמר שם המושב על ידי אדם, הוא מזוהה ישירות עם אותה קהילה, על כלל מרכיביה. הזהות הקהילתית המוחלטת בין הפרט לכפר שבו הוא חי הפכה לחלק בלתי נפרד מההוויה הכפרית בישראל. העיר, לעומת זאת, משדרת מאז ומעולם הטרוגניות, שילוב בין אוכלוסיות בין תושביה. לא אחת אנו עדים לאדם המציג עצמו כתושב עיר כלשהי ואין בכך משום עדות על מצבו הכלכלי, החברתי, האידיאולוגי או הקהילתי. על מנת לעמוד על כל אלה נדרש לדעת יותר על האדם, על עיסוקו, שכונת מגוריו ועוד.

הזהות הקהילתית המושרשת כל כך בתרבות הכפרית בישראל הולכת ומיטשטשת. תושבים חדשים הנכנסים להרחבות הקהילתיות בקיבוץ או במושב אינם מהווים חלק מאותה זהות בעלת מורשת וגאווה. אפילו צעירי הקיבוץ והמושב מתחילים להרהר על אותה זהות ישירה ומוחלטת בין הפרט לקהילתו. היום, כאשר אדם אומר שהוא תושב קיבוץ לא ברור אם הוא חבר, אם רכש בית בהרחבה הקהילתית, אם שכר דירה בקיבוץ או אם הוא בן לדור המייסדים. מגמות השינוי בהתיישבות הכפרית, המשולבות בכניסת תושבים חדשים בשיעורים גדלים, מעלות סימני שאלה ביחס לזהות הקהילתית. קבוצת המייסדים מוצאת עצמה בכפר המודרני "זרה בביתה שלה", מתקשה לצרוך שירותים ופעילות ליד ביתה ושוב אינה עומדת במרכז חיי הקהילה ביישוב.

מול התהליך הזה מתרקם תהליך חלופי, והוא החיפוש אחרי שורשים ואחרי אינטימיות קהילתית חדשה. כל שכונה חדשה הנבנית בעיר, כמו גם בכפר, משווקת על בסיס איכות קהילתית, אינטימיות ויחסי שכנות שייצרו זהות והשתייכות. אלה הפכו לאחד האתגרים של החברה הפוסט-מודרנית. ייתכן שהשינוי ההולך ומתהווה בכפר אכן יאפשר פיתוח של יתרון על רקע אינטימיות קהילתית מסוג חדש - זהות וחברות על בסיס סביבת מגורים, אם כי ברור שכל אחד מהתושבים חי אחרת, עובד במקום אחר והוא בעל מגוון רחב של קבוצות שיוך נוספות לאלה של הכפר. זוהי זהות מקומית המכירה בפלורליזם המאפיין את המקום ותושביו. כפר מסוג זה יהיה שונה מן העיר, שתמשיך לעודד את קידומן של קבוצות השתייכות על בסיס עיסוק, נושאי עניין, מעמד וחברה. סביבת המגורים היא משתנה שולי במערך כולל זה.

האם כל הכפרים יתפתחו לכיוון זה? האם כולם יוכלו לניכור שיעלה עם הפיכתה של הנחלה לא רק ל"ביתו ומבצרו" כי אם גם למקור פרנסתו העיקרי של "האיכר"? האם לא יגרמו תהליכים אלה להפיכתם של בני הכפר ל"זאבים בודדים" המסתגרים במגרשים גדולים? האם יתעלו בני הכפר על הקשרים הווירטואליים והאחרים, פרי הטכנולוגיה, שיאפשרו לדלג על הצורך בשכן, או ב"מילוי" שעות הפנאי על מנת ליצור "קהילה" על כל המשתמע מכך? ברור כי לשם השגת "שיוך מקומי" שימשיך להוות מקור לזהות קהילתית מקומית, תידרש הקהילתיות להמשיך ולהיות משתנה המבחין בין העיר לכפר. שאם לא כן, יאבד הכפר את אחד המאפיינים המרכזיים המעלים את ערך המוסף שלו מול הסביבה האורבנית האינטנסיבית וההטרוגנית, הממשיכה להתפתח.

                                         *

יסוד "הסובב הפיזי" הוא המרכיב הרביעי בפסיפס השינוי של הכפר. הכפר נהנה לאורך שנים מדפוסי פיתוח מיוחדים, שונים מאלה שהיו מקובלים בהתיישבות העירונית. דפוסי הפיתוח ביטאו קשר ישיר בין סביבת המגורים לבין אורח החיים הכפרי, והשתקפו בעיקר בארבעה מרכיבים: אזורי המגורים התאפיינו בפשטות ובסטנדרט פיתוח סגפני משהו. מרכז הכפר נועד לבטא את האינטימיות הקהילתית, ולאפשר התכנסות מיידית וישירה מהמגורים למוקד מפגש. אמצעי הייצור היו ברובם קרקעות לעיבוד ואזורי בעלי חיים, אשר הקיפו כמעין חגורה ירוקה את הכפר. שלושה מרכיבים אלה, ובעיקר יחסי הגומלין ביניהם, היוו יחד את הכפר וייחדו אותו.  המיצוב המבודד של הכפר במרחב הדגיש וחידד ייחודיות זו.

הסובב הפיזי של הכפר בימינו הוא תוצר של השינוי בתכנון ובפיתוח הפיזי של היישוב הכפרי. נבנות יחידות מגורים שאינן חקלאיות, הסטנדרט של פיתוח הרחובות והתשתיות הכפריות עולה, פחות שטחים מוקצים לחקלאות, ויחסי הגומלין בין יישובים במרחב עולה. כל אלה מעלים שאלות מורכבות ביחס לעתיד הכפר בישראל. על רקע הדומיננטיות של מרכיב הסובב הפיזי במכלול המרכיבים מקבלות שאלות אלו משנה חשיבות. כאן יש להפריד בין המבנה השיתופי המאפיין את הקיבוץ, המבנה הכפרי האינדיבידואליסטי המאפיין את המושב, והמבנה הכפרי הקהילתי המאפיין את היישוב הקהילתי.

מבנה הכפר השיתופי הטיפוסי, כפי שהוא מקבל ביטוי במבנה הקיבוצי, משקף שיתופיות בין החברים בחיי היומיום, מנקז את החברים לשטח הציבורי של הקיבוץ ומאפשר את ריכוז אמצעי הייצור החקלאיים והלא חקלאיים במתחמים משותפים. עירוב שימושי הקרקע של הקיבוץ בישראל משקף שיתופיות במוסדות הציבוריים - החל בחדר האוכל, דרך המכבסה, המועדון והמדשאה המרכזית. המבנה מוביל לשיתופיות במקורות הפרנסה: שטחים חקלאיים, מבני תעשייה או מבנים המיועדים לתיירות, שירותים ועוד. הקיבוץ נבנה כבית אחד גדול, המאפשר לחבריו אזורי שינה, אזורי אוכל, אזורי הבראה, סיעוד, ועבודה. שערי הכניסה והיציאה לקיבוץ מלמדים על חשיבות המסגרת, התיחום, של אותו סובב פיזי.

מבנה המושב משקף תפיסה של משפחתיות פרטנית. לכל משק בית "מגרש ביתי", חלקה א' - בתוכה מתגוררים ועובדים בחיי היומיום המיידיים אף שלושה דורות בכפיפה אחת. ניתן לבנות עליה את יחידת המגורים המרכזית, יחידה לבן ממשיך ו"חצי יחידה" להורים. אותה חלקה א' משלבת בין שטח המיועד למגורים המשפחתיים לבין אזור המיועד לחקלאות ולעיבוד הסמוך לבית. ההעמדה במרחב של חלקות א' יוצר את המבנה של המושב הנתפס בעין - הרחוב הראשי, שליבו בבית העם, בצרכנייה, בתיבות הדואר ובמזכירות, במאזני השקילה ולעתים גם האריזה של התוצרת החקלאית, ובתי המגורים של חברי המושב, העומדים כחזית שבעורפה המיידי נושפים אזורי החקלאות: לעתים שדות מעובדים ולעתים לולים או מטעים. היום ניתן למצוא במקום כל אלה יותר ויותר עסקים לא חקלאיים כמו מחסנים, נגריות, משתלות או עסקים אחרים. שילוב זה בין המגורים לבין החקלאות, מקורות הפרנסה האחרים ומבני הציבור, יוצר כמכלול את המושב.

הן בקיבוץ והן במושב, אחד הסממנים הכפריים של המקום מקבל ביטוי בנתיבי התנועה ובפיתוח הרחוב. הכפר התאפיין לאורך זמן בפשטות של חתך הרחוב ופרטיו: דרכים סלולות למשעי, ללא מדרכות, ללא גדרות המפרידות בין מבני המגורים לבין השטח הציבורי. סביבה המשדרת פתיחות, שילוב מוחלט בין חיים לבין אדמה, בין תושבים לבין מקורות פרנסה. סביב כל אלה מוקף היישוב הכפרי הקלאסי בשטחי חקלאות נרחבים המכונים בשפה התכנונית כחלקות ב' ו-ג'. מעין חגורת צניעות חברתית וסביבתית המבחינה בין הכפר למתרחש סביבו.

בדידות מזהרת של פשטות, המשקפת קולקטיב החי באורח חיים מוגדר ושונה מהסובב האורבני, שיקפה לאורך זמן את הכפר. אפשרויות ההרחבה הקהילתית, שהפכו לאחת החלופות העומדות היום על סדר היום של הכפר ובפיתוחם של יישובים קהילתיים, טרפו את כל הקלפים של הסביבה הפיזית. הסביבה הכפרית בוחנת היום אפשרויות. האם להוסיף יחידות מגורים לתוך הכפר הקיים או שמא להוסיף שכונות מגורים פרבריות? האם שערי הכפר נדרשים לשדר סגירות ואינטימיות שאליהן הורגל או שמא מהווה השער פוטנציאל כלכלי עסקי ומסחרי ונדרש לשדר פתיחות וכלכליות מזמינה? מהי משמעות המתחמים הציבוריים של הכפר העתידי? האם נדרש הכפר ליצור יחסי קח ותן עם העיר הסמוכה, או שמא להמשיך באותה בדלנות אופיינית? האמנם יש צורך לדרג את תשתיות הרחוב הכפרי, לשנות את אופיו ולאפשר איכות חיים ונוחות עירונית?

המהות השונה בין היישוב הכפרי הוותיק להרחבה הקהילתית מעלה סוגיות פיזיות של יחסי גומלין בין שני חלקי היישוב. הדילמה נעה בין שאיפה לאינטגרציה וזהות לבין הבחנה והפרדה. משמעותה הפיזית מרחבית של תוספת קהילתית לכפר הוותיק מהווה אחד האתגרים הפיזיים ובעיקר החברתיים והאידיאולוגיים, שעמם נדרשים הכפרים של היום להתמודד. עדיין מוקדם לומר אילו מההרחבות הקהילתיות יעלו יפה ואילו לא. האם הבסיס להצלחה יהיה טמון בתכנון הפיזי? האם ניתן יהיה לקשור בין כשלון לבין חתך האוכלוסיות, הותיקה והחדשה? פרמטרים רבים יקחו חלק ב"הצלחה" וב"כשלון", וככל שניתן יהיה לזהותם מוקדם כך ניתן יהיה לנתב את התכנון בעתיד באופן חיובי.

על סדר היום התכנוני  עולות היום סוגיות תכנוניות, עיצוביות ומורפולוגיות, בין שימור המיצוב המרחבי של הכפר לבין יצירת שונות. לכפר המסורתי נוצרה מורפולוגיה ברורה: נהלל בצורת המעגל הסגור והפתוח בו זמנית, כוכבי התענ"ך היוצרים שלוש דפנות על בסיס רחובות המגורים המתנקזים למרכז הכפר. דוגמאות נוספות מעידות על דפוס עיצובי מובנה, ומעלות היום אתגר לפני תהליכי התכנון של הכפר העתידי בכל הנוגע לשילוב החדש בישן. נראה כי המורפולוגיה של העבר תקבל מקום של כבוד בכל תכנון עתידי באופן שבמרבית המקרים דפוסי הפיתוח העתידיים יהיו תואמים למורשת העבר, אך ישקפו גם את צפיות העתיד. הדברים יתקיימו בו זמנית וממחישים את ה"ספירלה" בה נמצא המגזר הכפרי, לפיה לוקחים מן העבר אך מתקדמים הלאה, לכיוונים התואמים צרכים, תפיסות, ואופנות עכשוויים. 

הסובב הפיזי של הכפר מצוי היום בתמורות המשקפות שינויים אידיאולוגיים, חברתיים וכלכליים. השוואת תשתיות, סלילת מדרכות ויצירת שערים מסחריים רק משקפים גל של שינוי מהותי. נראה כי האתגר טמון בהגדרות המחודשות הנדרשות לפשטות הכפרית, לאינטימיות קהילתית וליחסי גומלין פיזיים ומרחביים בין אינטימיות כפרית להדדיות בין העיר לבין הכפר, בחיי היומיום, בסופי השבוע, ביום ובלילה, בעונות השנה.

                                     *

נראה כי אנו נתונים בשינוי שעשוי להניב מודל חדש של הכפר בישראל: כפר המשמר את המורשת ובו זמנית מעדכן את תכניו ואיכויותיו. כפר המתפתח במעין ספירלה המובילה את התפתחותו, תוך שימור איכויות העבר, ומושך אותן לעתיד טוב ותואם יותר את המציאות המתהווה. מציאות המתהווה בין העיר לבין הכפר, תוך יצירת קירבה הולכת וגדלה ביניהם עד כדי חפיפה, ואז - הפרדה מחודשת. דינמיקה ייחודית היוצרת לפעמים אשליה של חזרה לאחור, לצורך שימור וזיכרון. בפועל זו תנועה עם הפנים קדימה. דינמיקה שמרנית ובו זמנית אוונגרד חדשני. נראה כי זהו הכיוון הפוסט-מודרני שאליו הולך היום הכפר בישראל, ועלינו מוטלת האחריות לדאוג שלא לעמוד בדרכו או חלילה להציב הרס בדרכו.

נראה כי השינויים בכפר מלווים זה זמן מה באהבה ובשנאה. אנו רוצים התקדמות ומודרניזציה ובו בזמן מתגעגעים לפשטות של העבר, אנו משקיעים רבות במחקר ופיתוח, בביוטכנולוגיה ובקידום הכפר העולמי, ובד בבד מחפשים את הטבע, הירוק והבריאות, המרכיבים ובונים יחד "אידיאולוגיה ירוקה". כולנו שואפים לתקשורת טובה יותר, להיצע מגוון יותר ולמימוש הפוטנציאל הטמון במערך הווירטואלי, וגם לא מפסיקים את החיפוש המתמיד אחר יחסי אנוש, קהילתיות, טבע וסביבה הקרובה עד כמה שניתן למקורות, לאדמה.

דואליות זו מאפיינת את תחושותינו וחיינו לצד ה"סכיזופרניה הסביבתית" שאנו עדים לה היום: הכפר - כמשקף את האידיאולוגיה של איכות העבר, הטבע, הסביבה הקרובה לאדמה, לנוף ולטבע, ולאינטימיות ההולכת ונעלמת מחיינו; העיר - המאפשרת לא לוותר על תענוגות הקידמה, הפיתוח והטכנולוגיה. המצעד לצד ה"סכיזופרניה הסביבתית" מלווה אהבה ושנאה, שימשיכו ללוות את רובנו, בתמהיל כזה או אחר, לאורך זמן רב.

ייתכן שאנו עומדים לפני שינויים משמעותיים, כלכלים, פיזיים וחברתיים על בסיס אידיאולוגי חדש. ייתכן שהכפר, שאינו נדרש עוד לדאוג לאספקת המזון של החברה המודרנית, עומד להיות סביבת האליטה הכלכלית חברתית החדשה, אותה אליטה שתוכל להרשות לעצמה לחיות ברווחה סביבתית וליהנות מהקדמה ומהפיתוח הטכנולוגי. ייתכן כי הכפר הופך מספק לצרכן, מפשוט למורכב. ייתכן כי הכפר, כפי שהיה לפני התפתחותה של העיר המודרנית, עומד להיות אחוזת עשירי הארץ. אך בניגוד לאותה תקופת בראשית, היום, בעידן הפוסט-מודרני, ייהנה הכפר מהעיר, מהקידמה ומהטכנולוגיה ובה בעת מחיי רווחה סביבתית ומהכפר העולמי המאפשר גישור על פני מרחקים, גמישות במרחב ובזמן, תעסוקה ופתיחות חברתית כלכלית אינסופית.

התהליך החזוי עשוי להתקדם בהדרגה. ברמת המאקרו הוא יתרחש מן הפנים אל החוץ, כלומר, מהמרכז אל הפריפריה. ואולם בהיות מדינת ישראל מדינה קטנה,  שבה המרחקים בין הליבה לפריפריה אינם עולים על שעתיים עד שלוש שעות נסיעה, אין ספק כי בתוך פרק זמן לא ארוך כל הארץ תהיה נתונה לתהליך זה, למעט אותם אזורים שימשיכו לשרת כספקי מזון. אלה יהפכו לאזורי תעשייה לכל דבר, תעשייה מתוחכמת ואינטנסיבית הפועלת אל מול השוק העולמי, האזורי והלאומי, תעשייה מתוחכמת לאספקת המזון באמצעים הטכנולוגים המפותחים העומדים לרשותה, ותוך גלישה לכפר הכלכלי העולמי. ברמת המיקרו, אין כל ספק כי תוצרי התהליך יתאפיינו בשונות במרחב ובין הקבוצות האידיאולוגיות השונות.

ככלל, נראה כי לחצי הפיתוח הם הדומיננטיים בגל השינויים הנוכחי. לפיכך עלינו להיות "כלבי השמירה" של השטחים החקלאיים והפתוחים, שכן אלה השטחים העתידים להפוך עם הזמן לנדירים. עליהם ניתן יהיה לממש את איכויות הכפר הייחודיות. הכפר ימשיך לחפש אחר איכות ולא אחר כמות, איכות שונה במעמדה, בתפיסתה האידיאולוגית, במאפייניה הכלכליים, החברתיים והפיזיים. ואולם כל פיתוח שבלוני מסיבי, המיועד לספק מגורים פרבריים פסוודו עירוניים בכפר ממשיך וגורע עוד פיסת פוטנציאל מהכפר.

ההערכה והאהבה לכפר בישראל עומדות מאחורי כל מלה כתובה במאמר זה. השתתפות בהתלבטויות, בחשיבה ובתכנון הכפר בשנים האחרונות העניקו לנו את הזכות להבחין בתהליכים המשקפים את השינוי הרדיקלי שבו הוא נתון, ואת סיכויי המשך התפתחותו. אנחנו מאמינות כי למרות הקשיים, הדרך הארוכה שלפנינו, חוסר האחידות האפשרית בהשגת ההצלחה המבוקשת, אכן ישכיל הכפר בישראל לממש את מכלול היכולות הטמונות בו ולהמשיך ולשמר את המורשת והאיכויות שהצטברו בו, בד בבד עם שינוי והתאמה למציאות החדשה המתהווה בישראל לקראת האלף השלישי. הכפר בישראל אינו עוד "פרויקט" או מאמץ אד-הוק, אלא הוא מוביל לקראת שגרה של איכות בחברה בישראל.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד