מומחי השכול
מומחי השכול

הדבר המכביד ביותר במאמר "חייו ומותו של 'הגיבור הלאומי'" הוא הפער בין ההיגדים החלולים והמנוכרים, לבין חייהם של השכולים כבני אדם. אדם שהדבר קרוב ללבו היה בוחר לשון אחרת * תגובה למאמרם של יורם בילו ואליעזר ויצטום, "מומחי השכול", פנים 11, סתיו 1999

 

אני כותבת את הדברים מנקודת ראותי, כאלמנת מלחמה. היה קשה לי מאוד לקרוא את המאמר חייו ומותו של "הגיבור הלאומי", על שינויים בדפוסי הנצחה ואבל לאורך מלחמות ישראל, מאת פרופ' יורם בילו ופרופ' אליעזר ויצטום.  המאמר חוקר את השכול בקהות פומפוזית ובחוסר הבנה לתהליכים שהוא מתיימר לשקף.

הדבר המכביד ביותר במאמר הוא הפער בין ההיגדים החלולים והמנוכרים, לבין חייהם של השכולים כבני אדם. אדם שהדבר קרוב ללבו היה בוחר לשון אחרת. למשל, משפט הפתיחה: "פולחן חללי המלחמה שולט, רם ונישא, במיתוס היסוד של ישראל". בשם מי קבעו את הקביעה הזאת? מה מתאר הביטוי המזוויע "פולחן חללי המלחמה"?

"המיתוס הציוני המייסד שהיבנה את מות ההקרבה בקרב כ'מגש הכסף' שעליו מוענקים החירות והממשל העצמי", כותבים הפרופסורים הנכבדים, "איפשר מעבר פתאומי מצער וזיכרון לשמחת העצמאות ועשה אותם 'מובנים לאליהם'. יתר על כן, הנרטיב הלאומי על מוות ולידה-מחדש, המקופל ברצף יומיים אלה, תואם יפה את ריתמוס הזמן התרבותי בקוסמולוגיה ובהיסטוריוגרפיה היהודית, הזורם תמיד כלפי מעלה: מאפלה לאור גדול, מאסון לתשועה".

האם המעבר הנורא מצער לשמחה היה אי פעם אפשרי למישהו? האם האנשים שכתבו את המליצות האלה בדקו פעם מקרוב, בביתה של משפחה שכולה, איך "הנרטיב הלאומי על מוות ולידה מחדש" אכן "תואם יפה את ריתמוס הזמן התרבותי בקוסמולוגיה ובהיסטוריוגרפיה היהודית", וכיצד הוא מפכה לו ו"זורם תמיד כלפי מעלה: מאפלה לאור, מאסון לתשועה..."

"האפקט המצטבר של מלחמות ישראל, שעשו את המוות בקרב בן לוויה כמעט קבוע של החיים בישראל, תרם לרענון מתמיד של יום הזיכרון". אשרינו שיום הזיכרון "מתרענן" כל כך...

הנביבות והניכור במאמר צורמים במיוחד בקטעים המתיימרים לגעת בהיבטים הנפשיים של השכול: "נותרת בעינה השאלה אם האבל הלאומי, המנציח את המתים כמעשה פולחן ומרומם את קרוביהם החיים, אכן הקל על יגונם של האבלים. אי אפשר לדחות על הסף את הערך התרפויטי של מערכת משמעות אידיאולוגית, המסייעת להתעלות מעל האובדן המייסר, ולמצוא לו צידוק, והמעניקה למשפחות השכולות רווח משני בצורת תגמולים סמליים וחומריים".

"השאלה נותרת בעינה" - אך איננה מעניינת במיוחד את הכותבים, והם גם לא נוקטים עמדה לגביה. האם הם בדקו אי פעם לאשורו את ה"רווח המשני" שמוענק למשפחות השכולות "בצורת תגמולים סמליים וחומריים"?

"...מאידך גיסא, גישה פסיכודינמית המדגישה את חשיבות הקתרזיס, מטילה ספק ביכולת האדם להימלט מהמחיר הנורא של השכול על ידי דיכוי הביטוי הרגשי והפיכתו ל'מצבה חיה'." אל תשימו לב, זה רק הגישה הפסיכודינמית ולא יותר.

"ולהפך, ההשתקעות הגמורה בהנצחה הקולקטיבית עלולה להיות סימפטום לחוסר יכולת להתאבל, המביאה לנכות פסיכולוגית, ועלולה להנציח ולהעצים את תהליך ההתאבלות". מזל שרק ה"השתקעות הגמורה בהנצחה הקולקטיבית" עלולה לגרום לנכות פסיכולוגית.

המאמר משקף ומשמיע רק את קולו של מיעוט קטן מקהל השכולים במדינה. הקול הנשמע הוא בעיקר קולם של ההורים השכולים ה"מייצגים", פעילי "יד לבנים" ודומיהם. ההמון השותק אינו בא לידי ביטוי. כך גם קולם של היתומים והאלמנות, ואחי הנופלים.

החסר בפריסת התמונה אינו רק ב"קיפוח" היתומים והאלמנות, אלא בהבנת הפרספקטיבה שלה. ניקח לדוגמה את היתומים. רבים מהם רואים, לאחר שהתבגרו, בזעם גדול את מה שהיה הקונסנזוס שעליו התחנכו. המבט שלהם כולל את הידיעה שהחברה לא היתה אתם ביגונם, ושבסופו של חשבון, רק הם "אכלו אותה". לפעמים הם חושבים שאביהם, בהקרבתו ההרואית, עשה מעשה לא אחראי, שבגללו הם גדלו בחשכת חסרונו. המחשבה הזו מקבלת חיזוקים ממחקרים על הקרבות ההרואיים של העבר.

המאמר לוקה גם בכך שהוא מתאר את השינוי בעמדת ההורים כחד כיווני, ומתעלם מכך שהוא ניזון ומושפע מהאחריות שהמדינה מגלה כלפי בניה. העמידה המרירה והעיקשת של ההורים על הדם השפוך של ילדיהם נובעת, לא במעט, מהרשלנות והפזרנות הנדיבה שהמדינה נהגה בחיי בניה. זה לא "מנדט חברתי", כמו שמסבירים הכותבים, אלא שינוי עמוק הרבה יותר ביחסי הפרט והמדינה. היום אומרים הורים רבים: חיי הילדים שגידלנו אינם הפקר, ואם המדינה אינה מגינה עליהם, אנחנו נגן עליהם. העובדה שהם חיילים החייבים במילוי פקודות אינה מתירה את דמם למחדליהם של קברניטי המדינה ושל מפקדיהם. הורים רבים חושבים היום שיש לילד שלהם זכות לחיות, ושאין זה בסמכותם "להקריב" אותו.

הייתי רוצה להבין, מה הניע את החוקרים הנכבדים לחקור את הנושא ומה אפשר ללמוד ממחקרם? אולי יש במאמר הזה כדי להסביר מניין שאבו מטפלינו במשרד הביטחון את אטימותם, אם אמנם קנו את תלמודם בבתי המדרש שבהם מלמדים מומחי השכול, כותבי המאמר הזה.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד