ומי ישמור על המשפחה
ומי ישמור על המשפחה

פרופ' יוחנן פרס מן החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב

 

המהפכה הדומיננטית ביותר שעברה על העולם המתועש בשליש האחרון של המאה היא ערעור היציבות במשפחה. דווקא שני קצוות המערך המשפחתי מבטיחים את עתידו גם באלף הבא: הילדות והזקנה

הרבה תמורות מהפכניות אירעו במאה העשרים, אולם המהפכה הדומיננטית בשליש האחרון של המאה, ככל שהדברים נוגעים לעולם המתועש, היא המהפכה של המשפחה. כמו כל תופעה דינאמית, המהפכה המשפחתית אפופה פולמוסים: חלקם מתייחסים אפילו לכותרת: כלום נושא הדיון הוא "שחרור האשה", "שוויון בין המינים", "יחסי הדורות" או "הורות"? יש המעוניינים להתרכז בגורם אחד (או שניים) בתוך המשוואה המורכבת ולהשאיר את השאר בבחינת נעלמים. לעניות דעתי, רק מבט מקיף על כל המערכת החברתית המוגדרת על ידי מין, גיל ושארות, דהיינו המשפחה, מאפשר תחזית אמינה ביחס לכל אחד מן המשתתפים או הסוגיות.

*

ב35- השנים האחרונות התרחשו בעת ובעונה אחת כמה תהליכים השלובים זה בזה. הילודה בארצות המערב הצטמצמה עד כדי מאזן התרבות שלילי של כל העולם המתועש, יחד.  הנשים משתתפות הרבה יותר בתעסוקה, בחינוך הגבוה, בפרופסיות, במדיניות, באמנות, ולהבדיל, אפילו במחלות שנחשבו "גבריות" כמו מחלות-לב. גיל הנישואין עלה, ועלה שיעור האנשים והנשים שאינם נישאים כלל. ואחרון חשוב: פחתה מידת יציבות המשפחה. כל משפחה שנייה או שלישית במערב המתועש צפויה לגירושין. בישראל, יפאן, איטליה וספרד השיעורים נמוכים מעט יותר, אך גם בהן עלה שיעור הגירושין. גם בקרב אלה החיים בזוגות, רבים מוותרים על טקס נישואין פורמלי ועל חלק מן הזכויות והחובות הכרוכות בנישואין.

כל התהליכים האלה, שכיוונם הכללי אחד מעוררים כמה שאלות:

·                    האם המגמות שצוינו לעיל ימשכו בעשרות השנים הבאות, או שמא ימצו עצמן בעתיד הנראה לעין, יעצרו ואף ייסוגו?

·                    האם ההתפתחויות שהחלו במערב המתועש יתפשטו גם לארצות העולם השלישי, כולל ארצות האיסלאם השמרני?

·                    מה התועלות שמניבים ועוד יניבו התמורות בחיי המשפחה? ומה המחירים ששולמו ועוד ישולמו בעבורן?

·                    האם, בחשבון כולל, התועלות עולות על המחירים, או שמא להפך?

 

                                          *

 

ביחס לשאלות אלה אנסה להציע תחזית, שאינה נבואה אלא היא מתארת את העתיד להתרחש לפי הנחות מסוימות, על סמך הניסיון המצטבר. הזכרתי שלושה תהליכים: ירידת הפריון, עליית תעסוקת הרעיות והאמהות, והפגיעה ביציבות המשפחה. התהליכים האלה נובעים מתהליכים חיצוניים למשפחה: עיור, תיעוש וחילון, ועם זאת הם מתגברים זה את זה.

צמצום הילודה משאיר בידי האם יותר זמן ואנרגיה לעבודה מחוץ למשק הבית. אולם הלגיטימיות וההשתלמות של העבודה בשכר, בנוסף לגל הציפיות הגואות לרמת חיים גבוהה,  מעודדות תכנון משפחות קטנות יותר, כדי לצמצם את העלות הכלכלית והחינוכית של היעדרות האם מן הבית. שני התהליכים ושילובם מקטינים את התלות ההדדית בין בני הזוג, ובמיוחד את תלותה הכלכלית של האשה בבעלה. היא מסוגלת, בשעת הצורך, לפרנס את ילדיה המעטים בהכנסתה שלה בלבד.

יחסים המאופיינים באי-תלות הם, כמעט מעצם ההגדרה, פחות יציבים. אי היציבות אף מתגברת את עצמה, שכן נוכחותם של גרושים וגרושות במרחב החיים של זוגות נשואים מעודדת חלק מהנשואים לנסות מזלם שוב בשוק הנישואין הפתוח. הסיכוי הגבוה לגירושין, או במלים אחרות, אי הביטחון בנישואין, חוזר ומשפיע על המוטיבציה לצמצם את הילודה ולצאת לתעסוקה. עקרת הבית במשרה מלא" נחשבת במערב מי שנכנסה למקום עבודה נחות מנקודת ראות העובד: ללא שכר, אבל עם סיכוי של 50% למצוא עצמה בחוץ, ללא פיצויי פיטורין. הייפלא שנשים מבקשות לעצמן משרה בלתי תלויה נוספת?

בגלל קשרי גומלין אלה בין תהליכי התמורה במשפחה, נראה שיש לתהליכים האלה פוטנציאל להימשך: הילודה תוסיף לרדת, השתתפות נשים בכוח העבודה תוסיף לעלות ושיעורי הגירושין לנסוק.  על רקע זה יש לבחון את קשרי הגומלין בין המשפחה המודרנית למדינת הרווחה.  חלק בלתי מבוטל מהסדרי הרווחה מיועד לצמצום הסיכונים הכרוכים בפירוק המשפחה או באי הקמתה מלכתחילה;  כאשר מדינת הרווחה מסייעת למשפחות חד-הוריות, לאלמנות, לילדים נטושים ולקשישים, היא נוטלת על עצמה חלק נכבד מתחומי האחריות שהיו מוטלים בעבר על המשפחה. ככל שעולה השכיחות של המשפחות הבלתי קונבנציונליות שאינן מסוגלות לקיים את עצמן (לא מדובר בכולן!), כן עולה התביעה להרחבה והעמקה של שירותי הרווחה.

ואולם לפי אותו היגיון, ככל ששירותי הרווחה נעשים מקיפים יותר,  מצטמצמת הרתיעה (הכלכלית!) מפירוק משפחות נוספות, ובעקבות זאת מתעצמות התביעות לשירותי רווחה נוספים וחוזר חלילה.

הטכנולוגיה המודרנית משפיעה על מבנה המשפחה ותפקודה לא רק באמצעות השיקולים הכלכליים (של הממשלה ושל הפרט), אלא  גם חודרת לצנעת הפרט ומשפיעה על התחומים האינטימיים ביותר של זוגיות ופריון. אמצעי מניעה משוכללים, שהשליטה על רובם נתונה בידי האשה דווקא, ניתקו את הקשר האורגני בין יחסי מין להולדה, בדיקות ביתיות להריון. האמצעים הביתיים להפסקת הריון ("הגלולה שאחרי") מבצרים הפרדה זו ביתר שאת. עקב פיתוח הפריות חוץ-גופיות והולדה באמצעות אם פונדקאית חדלו יחסי מין להיות גם תנאי הכרחי להולדה.

הכניסה לזוגיות (או יציאה ממנה) והבאת צאצאים לעולם הולכות והופכות לשתי החלטות נפרדות. אם בעבר "נגררו" אנשים לנישואין והולדה בגלל ששאפו לחיי מין סדירים בתנאי פרטיות, הרי בעתיד ייווצרו משפחות רק אם שני בני הזוג ירצו לשלב בחייהם את שני מרכיבי הנישואין (מין והולדה).

המשפחה תהפוך אפוא למוסד צרכני בעיקרו, שתכליתו סיפוק צרכי הפרט יותר מהשגת יעדי המערכת המשפחתית. תפנית אינדיבידואליסטית זו תתבטא קודם כל בדפוסי בחירת בן-זוג, או החיזור. בעזרת שילוב של מחשבים, וידאו, ובעיקר אינטרנט, ניתן להרחיב ולשכלל מאוד את שוק הנישואין והזוגיות. להרחיב -  משום שבני זוג פוטנציאליים, שהיו בעבר בלתי נגישים זה לזה מפאת המרחק, יהיו מעתה מתוקשרים הדדית כמעט כמו בן/בת השכן. לשכלל - משום שכל המשתתף בשוק הנישואין יוכל לברר ביתר קלות ומהירות את החלופות העומדות לרשותו ולהעריך אותן זו כנגד זו.

הקורא הספקן עשוי לשאול כאן כמה שאלות. "מניין  לי שהמוכר אכן ישלח את הסחורה שסומנה ממרחק על ידי עכבר המחשב שלי?" "האמנם החתן שהציג את עצמו על גבי המסך ניחן בכל המעלות שעליהן דיווח?" הטכנולוגיה הגבוהה (היי-טק) מתמודדת עם מגבלות אלה בקצבה הנחרץ. בעתיד הנראה לעין נחזה בהצעות שידוך מלוות בהעתקי תעודות רפואיות ואקדמיות, בחשבונות בנקים ואישורי-הון, באילנות יוחסין ותוצאות מבחנים פסיכולוגיים. יתר על כן, כל הנ"ל יהיו חתומים ומבוקרים באופן שיקשה על זיוף (הזייפנות גילה כגיל הכתב, לכן גם בעתיד יהיו מחזרים ומחוזרים שיפלו בפח).

תקשורת המחשבים תציע לאלה הנרתעים מהיחשפות מלאה דרכים להיחשפות הדרגתית (בדומה להיכרות פנים אל פנים) שבה יוחלפו פריטי-מידע לסירוגין, וכל צד יוכל לנתק את תהליך ההתוודעות ברגע שלא יקבל תמורה מפורטת ואמינה כמובטח. שוק הנישואין המורחב והבינלאומי ייזון, אם כן, מתהליכי הגלובליזציה ופריצת הגבולות הלאומיים, וגם יתרום להם: קשרי חיתון היו מאז ומעולם גשר בין שבטים, מדינות ותרבויות.

כפי שציינו חוקרים רבים, המאזן הכמותי בין צורות הזוגיות עתיד לעבור תמורות רציניות. כבר היום, יש זוגות נשואים וזוגות שיחסיהם מבוססים על חוזה או אף על הסכמה בלתי פורמלית. יש זוגות דו וחד-מיניים, זוגות החיים תחת קורת גג אחת וזוגות (גם נשואים!) החיים במקומות נפרדים אך נפגשים מדי פעם. באנגלית מכונה צורת זוגיות זו Commuter Marriage ובעברית מוצע בזה השם "ניסועין".

טשטוש הגבולות בין המשפחה הקונבנציונלית, המבוססת על נישואין רשמיים, לבין צורות זוגיות אחרות, מצוי לא רק באוכלוסייה אלא גם בחיי הפרט. בני אדם רבים עוברים בחייהם מצורת זוגיות אחת לאחרת. הדפוס השכיח ביותר הוא כניסה למגורים משותפים (קוהביטציה) ומעבר לנישואין פורמליים, כאשר מתכוונים להרחיב את המשפחה. כ40%- מצעירי ישראל הנשואים (בני 35 ומטה) דיווח בסקר שחיו עם בני/בנות זוגם תחת קורת גג אחת לפני הנישואין. השיעור  בסקנדינביה הוא 80% בקירוב.  

אחת ההשלכות הבלתי צפויות של הקוהביטציה ההמונית היא שיבוש משמעותם של קודים דמוגרפיים, כמבטאים את המצב האמיתי של הזוגיות וההורות בחברה מסוימת. מכיוון שהקוהביטציה אינה נרשמת, וגם לא פירוקה,  אדם צעיר שעבר חמש מערכות יחסים אינטנסיביות, תוך מגורים משותפים, נרשם כרווק, וחמישה הפירודים שחווה אינם בחינת גירושין. רפיסותה של הזוגיות זוכה אפוא להערכת-חסר. מאותן סיבות משתנה לחלוטין משמעות שיעור הילדים הנולדים מחוץ לנישואין. בשוודיה, למשל, שיעור זה עולה פורמלית על 50%, אך אם מחסירים ממנו את כל הזוגות הבלתי נשואים החיים יחד בהמשכיות, ומגדלים את ילדיהם במשותף, נותרים 10%-15% בלבד.

בישראל, נראה שהקוהביטציה מצויה ביחסי כלים שלובים עם הנישואין האורתודוקסיים ("כדת משה וישראל"). ככל שחומרות הנישואין והגירושין האורתודוקסיים נראים רחוקים יותר מן הנורמות הרווחות בציבור החילוני, כך עולה שיעור החילונים המעדיפים נישואין אלטרנטיביים כמו נישואי חוזה ונישואין אזרחיים בחו"ל, או קוהביטציה. כדוגמה לחומרה שעוּלה כבד יותר ויותר אפשר להביא את איסור כוהן וגרושה. העלייה בשיעור הגירושין מעלה את מספר הגרושות בשוק הנישואין. בו בזמן עולה מספר הגרושים המוגדרים על-פי ההלכה ככוהנים, שמפאת גילם סביר שיפגשו גרושות יותר מרווקות.  בניסוח כללי יותר: הסדרי הנישואין הקונבנציונליים, כולל הדתיים, נוצרו בשעתם במגמה להתאים לצורכי הרוב המכריע של בני הקהילה הרלבנטית, אך התאמה זו הולכת ומתערערת.

*

אפשר להוסיף ולתאר כיצד המשפחה הקונבנציונלית הופכת לבליל מגוון של צורות חיים אינטימיות, שאבותינו לא שיערום ואנו כבר מתחילים להכיר; אך לא נעשה צדק עם הנושא, אם לא נציין את מגבלות התסמונת, העתידים, לעניות דעתי, להציב את גבולותיה. הערעור על ערעורה של המשפחה נובע משני קצות החיים: ינקות וזקנה.

נפתח בזקנה דווקא. קצב ההתקדמות המהיר של הטכנולוגיה "מוריד" את גיל תחילת הזקנה במגזר התעסוקתי. הכל מעוניינים בעובד (ואפילו מנהל) גמיש, מיומן ומעודכן. הניסיון בעבודה הופך מנכס לנטל: הוא מסמל (עוד יותר משהוא מהווה) מחויבות לשיטות שאבד עליהן הכלח. בשביל אנשים רבים, בהם עתירי הישגים, מסתיימת תקופת הפעילות הכלכלית היצרנית בגיל שבו הסתיימה בעידן הקדם-תעשייתי: בעשור הששי או אפילו החמישי לחייהם. החיים הצרכניים, לעומת זאת, נמשכים 30-35 שנים נוספות, מי שמגיע לגיל 50, תוחלת חייו עוברת את גיל ה80- ועודנה עולה והולכת. השליש האחרון הבלתי יצרני כלכלית של החיים הוא עתיר צרכים, בעיקר בשירותי רפואה ושירותים אישיים. אותה טכנולוגיה רפואית המאריכה את תקופת הזקנה גם מייקרת אותה: כל שנת חיים נוספת מעמיסה על החברה עומס כבד יותר מקודמתה.

סיבת המלכוד הכלכלי-רפואי של הזקנה נעוצה בעובדה, שאת המחלות והמגבלות הרפואיות הקשורות בגיל גבוה לא ניתן לבטל, אלא רק לדחות ו/או לפזר על פני תקופה ארוכה. זה לפחות המצב, כל עוד לא נכנסה לשימוש הנדסה גנטית שאפשרותה וסכנותיה מי ישורם. מאז ומתמיד התקיימו שיתוף אינטרסים וניגודים בין הבוגרים הצעירים לבין הקשישים. בכך אין חדש. בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה הבאה עומדים האינטרסים המשותפים להצטמק והניגודים  להתעצם. מצב דברים זה מחריף את מלחמת הדורות בתוך כל משפחה ובין משפחות, בתוך אומות ובין אומות. העימות בין סקנדינביה ואפריקה הוא גם עימות בין אוכלוסייה קשישה וצעירה. האומות המתועשות לא זו בלבד שאינן מסוגלות להעסיק את אוכלוסיית הקשישים הגדולה והגדלה שלהן, אלא שאינן מסוגלות לטפל בה, והן מנסות לגלגל משימה זו על צעיריהן העניים של המדינות המתפתחות.

במישור האישי, כאשר הקשיש הפוסט-מודרני מעוניין או נאלץ לסגת לחיקה החמים והבטוח של משפחתו, הוא נוכח פתאום לדעת שלא הכין לעצמו בסיס כזה בעודו צעיר. לדוגמה, כאשר פנה קיבוץ בכיר לילדי הקיבוץ הבוגרים שבעיר, בבקשה להשתתף בהקמת "בית הורים" להוריהם הקשישים, תמהו כמה מהם: "והיכן היו  הורינו כשנזקקנו להם..."

ספרי ההדרכה לנישואין חוזרים ומדגישים את ערך העצמאות של המשפחה הצעירה. הייפלא שתורה זו מתחילה לעבור מדור לדור?

*

בעוד חברה פוסט-מודרנית יכולה (וכנראה עומדת) להמשיך בקיומה מבלי לפתור את בעיית קשישיה, לא כן המצב ביחס לפעוטות. שוב ושוב מצביעים מחקרים על כך שאין תחליף נאות לאהבתם, מחויבותם והשקעתם ההמשכית של הורים, כבסיס להתפתחות הצאצאים. הורים עתירי שאפה (אמביציה), משקיענים ועם זאת מחויבים גם זה לזה, נחשבים כבסיס להצלחתם המסחררת של היהודים במערכות החינוך והתעסוקה האמריקאיות, כמו גם להצלחת בני מהגרים סינים בדור הנוכחי; לעומת זאת, הזנחת ילדים והתעללות בהם הופכים אותם לקבוצת-סיכון המועדת לכישלונות והתנהגות סוטה גם יחד.

במקום המשפחה הקונבנציונלית, מציעה החברה הפוסט-מודרנית "משפחה מורכבת" או "משוחזרת", שמשתתפים בה, בצד הורים ביולוגיים שכחלקם רק "מבקרים", גם הורים ואחים חורגים, וכמה וכמה זוגות סביב, כתוספת. מבנה משפחתי כזה מכשיר את הילד להסתגל לרשת רופפת וחולפת של קשרים שטחיים וקואליציות. גם אם בתי הספר, מעונות יום ושאר מוסדות החינוך יתאמצו להשלים את בית הגידול הפוסט-מודרני, ספק רב אם יוכלו למלא את החסר.

גם מבחינה כלכלית סביר להניח שצורות אלטרנטיביות של זוגיות והורות יזדקקו ליותר תמיכה מוסדית-ציבורית. אוכלוסיית משלמי המסים, ששיעורה באוכלוסייה מתמעט והולך, מאופיינת ביד קפוצה במיוחד כשמדובר בסיוע לבני אדם שצורת חייהם המיטה עליהם מחסור. את היד הקפוצה נגלה לא בדרישה לסגור מוסדות רווחה או להקטין תשלומי העברה, אלא בפופולריות הרבה שיש ל"אי העלאת מסים" (גם כשמחיר השירותים עולה) ול"שמירה על מסגרת התקציב". הכל שואפים לסייע למשפחות חד-הוריות, למשל, אילו רק נמצאו להם האמצעים הכספיים.

כנגד תהליכי פירוקה של המשפחה הקונבנציונלית יפעלו אפוא שני כוחות:

·                    הכרתם המושכלת של אליטות והציבור הרחב שרק זוגיות מחייבת וקבועה מתאימה כלכלית ופסיכולוגית לגדל את האדם הצעיר ולתמוך בזקן.

·                    בתחרות בין ובתוך חברות ינצחו אותם פרטים, מגזרים ומדינות שישיגו איזון סביר בין ילודה מבוקרת, יציבות זוגית ושוויון בין המינים.

כנגד הגורם הראשון אפשר לתמוה: אם ההכרה בעליונותה של הזוגיות היציבה וההורות המחויבת יכולים לעצור את הידרדרות המשפחה (או אם תרצו "התפתחותה" כמתואר לעיל), מדוע לא פעלה העצירה זה כבר? אכן, מוצעת כאן הסקה דיאלקטית: כישלונותיהם של תחליפי המשפחה הקונבנציונלית לענות על צרכים ארוכי טווח של הפרט והקהילה, גם אם  הם נראים עדיפים לא פעם לטווח קצר, יוצרים ריאקציה (או אנטיתזה) מושהית, הנכנסת לפעולה רק לאחר שחלק ניכר מהשלכות ערעור המשפחה מתבררות.

הגורם השני מבוסס על ההנחה שאסטרטגיה הפותרת שאלות קיומיות עתידה לנצח, גם אם אין מכירים ביודעין ביתרונותיה. משפחה, קהילה, לאום, שיש בהם תחלופה מתאימה מבחינה איכותית וכמותית, הנשענת על ילודה מבוקרת, רבים סיכוייהם לזכות: הן מול תרבות מסורתית, שהתרבותה הטבעית מכלה את חסכונותיה, הן מול משק הזקוק להגירה מתמדת של כוח עבודה זר כדי להתקיים. גם לשוויון בין נשים וגברים יש יתרון תחרותי ברמה החברתית-משקית: ניצול טוב יותר של הכשרונות והכישורים של מחצית האוכלוסייה.

המשפחה הקונבנציונלית היתה, מאז ומעולם, נקודת מפגש בין "שחקנים" ותפקידים בעלי אינטרסים שונים ואף סותרים: הזכר והנקבה; הילד-המתבגר-הבוגר; המפרנס והמאהב, האם והרעיה, הסב והנכד. המשפחה לא הבטיחה, ואף בעתיד לא תבטיח גן עדן, שבו יסופקו מלוא צרכיה של כל דמות שאוזכרה לעיל, ודאי לא של כולן. כל דמות מבקשת בחזיונותיה להשתחרר מעולה של המשפחה, מעומס זכויותיהם-רצונותיהם של בני המשפחה האחרים, ומהתפקידים האחרים שלהם עצמם. רוב הניסיונות שנעשו להגשים חזיונות אלה במציאות, כדוגמת ברית המועצות, הקיבוץ הישראלי, "ילדי הפרחים" ועוד, הובילו, לאחר עימותים וחיבוטי נפש, בחזרה למשפחה שונה מן המסורתית, אך דומה לה יותר מאשר לחזיונות שהכזיבו.

"אם כן", ישאל השואל, "אם המשפחה שסולקה מן הדלת עתידה ממילא לחזור מהחלון, על מה ביטלנו את זמננו במאמר זה? אין לנו אלה לשבת בנחת ולחכות למערכת המשפחתית שתהווה פשרה סבירה בין המינים והדורות כפי שהם בימינו".

דעתי אינה רחוקה מזו של השואל, אך אני מבקש להאמין שהבנת תהליכי השינוי המתחוללים במשפחה המודרנית, על סיכוייהם וסיכוניהם, עלולה לנער את השמרן משגרה ולהציל את החדשן מתלישות.

סיכום זה לא יתקבל על דעת מי שהאשה, הגבר הזקן או הילד, עומדים לבד במוקד תודעתם. התסמונת הרדיקלית נוטה לבודד את העוול, שלטעמה הוא המשווע ביותר, לגזור ממנו את הקטגוריה האנושית המקופחת ביותר ולהתמקד בהם, לפחות כשלב ראשון. הפרספקטיבה המשפחתית, לעומת זאת, אינה יכולה "לטהר" לא את תחזיותיה ולא את מאבקה ממכלול השלבים, החוויות והיחסים שרוב בני אדם עוברים במהלך חייהם.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד