פורנוגרפיה היא עניין של טכנולו
פורנוגרפיה היא עניין של טכנולו

דרור פויר הוא עיתונאי, עורך המוסף "קפטן אינטרנט" בעיתון הארץ

 

הסקס באינטרנט הצליח במקום שבו נכשלו אמצעי תקשורת אחרים. הוא תחום מוביל בצריכת האינטרנט, תחום ניסוי לטכנולוגיות חדשות והצלחה מסחרית מסחררת. מצד אחד הוא חולל מהפכה במיניות המודרניות, מצד שני חשף ילדים לדיונים אינטימיים ולפדופילים, וחידד את השאלה על גבולות האינטרנט

המהפכה העיקרית של האינטרנט, שאת השלכותיה מוקדם עדיין לנתח, היא מהפכת הסקס, או יותר נכון: הסקס נמצא על שולחן העבודה. 200 מיליון אנשים מחוברים לאינטרנט, ולכל אחד מהם גישה חופשית פחות או יותר לחומרי סקס, מכל המינים והצבעים. הסקס נמצא באינטרנט מיומו הראשון, ומהרבה בחינות תעשיית הפורנו (יחד עם תעשיות אחרות, כמו תעשיית המשחקים) מושכת אחריה את האינטרנט. מה שהולך בפורנו, מגיע אחר כך לכל הרשת.

מדובר בשידוך אידיאלי: האינטרנט הוא כלי של העולם המערבי, והסקס הוא הטאבו של העולם המערבי. המפגש ביניהם שינה מהקצה לקצה, בדומה להמצאת הגלולה, את האופן שצורכים סקס, את האופן שמתייחסים לסקס ואת מקומו של הסקס בזרם המרכזי של התרבות. אם זה נראה מוגזם, נסו להיזכר באופן שבו צרך העולם פורנו לפני עשור אחד בלבד, ובמקום שתפס הסקס אז, לעומת היום, בתקשורת. בלי האינטרנט לא היתה פרשת לוינסקי תופסת מקום נכבד כל כך, ולא היתה התוכנית של דנה מודן בערוץ השני. בזכות האינטרנט נעשה הרבה יותר מקובל לדבר על סקס באופן גלוי. חברות המתעסקות בסקס מופיעות גם במדורי הכלכלה, דבר שקשה היה לדמיין לפני עשור.

אם צריך להצביע על השינוי הגדול ביותר שהאינטרנט הביא, אני אצביע על האפשרות להפוך לתחנת שידור. באינטרנט, מדיום כמעט אנרכי (למרות כוחות השוק), כל אחד יכול לפתוח אתר, עיתון, תחנת רדיו, תחנת טלוויזיה, פורום לדיונים, חדרי שיחות בזמן אמת, רשימות תפוצה. כל אחד הוא מו"ל. מהפכת הסקס על שולחן העבודה היא רק חלק קטן מהמהפכה האמיתית: העצמאות. את האינטרנט צורכים לבד, מול מחשב, במרחק של 30-40 סנטימטרים מהמסך. זה מדיום אינטימי, אולי הכי אינטימי שיש.

וזו גם הפעם הראשונה שאנשים צורכים סקס לבד, בלי בושה. ללא המבוכה של כניסה לקולנוע מטונף בתחנה המרכזית, נעלמה הבושה ממבטי אנשים בחנות מגזינים או בחנות להשכרת וידאו. אדם יושב לבדו בבית, ראשו קרוב למסך המחשב, והוא חופשי לגמרי. חופשי לחקור את המיניות של עצמו, חופשי לחקור את הסטיות שלו, או את הסטיות של האחרים, חופשי לומר כל מה שהוא רוצה, חופשי להחליף זהות מינית. האינטרנט נותן לאדם חופש לאוורר את הפנטזיות.

נכון, תעשיית הפורנו שגשגה הרבה לפני שנוסדה רשת האינטרנט, אבל השילוב בין אינטרנט לסקס יצר, בשלוש השנים האחרונות, דינמיקה ייחודית, שתרמה רבות לגידול בתעשיית הסקס ולצמיחת הרשת. טלו את הסקרנות ואת  המציצנות של המין האנושי ושלבו אותן בטכנולוגיה שמספקת זמינות מוצרים ושירותים למבוגרים בכל מחשב ביתי, והנה לכם המודל העסקי האולטימטיבי.

הנתונים מדברים בעד עצמם, כמו שאומרים. יותר מ50- מיליון, מתוך כ200- מיליון גולשים ברשת, מטיילים היום בקביעות באתרים למבוגרים. הפורנוגרפיה המקוונת היא המוצר הראשון שמכר בעקביות ברשת, ואתרים למבוגרים תמיד הובילו את האינטרנט בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות, שיטות פרסום, מעקב אחר משתמשים ומסחר אלקטרוני. היום הסקס הוא התעשייה השלישית בגודלה באינטרנט.

כל כך הרבה אתרי פורנוגרפיה יש ברשת, שאיש אינו יודע כמה. ועדיין מדובר בסך-הכל בתעשייה מחתרתית למדי, שמעט אנליסטים מכסים אותה ושאיש לא מוכן לנדב מידע מדויק עליה. ההערכות לגבי מספר האתרים נעות בין 20 אלף לשבעה מיליון. מכון המחקר Forrester העריך שהיקף המסחר האלקטרוני של תעשיית הפורנו (לצרכנים פרטיים) הסתכם בשנת 98' כבמיליארד דולר, מתוך מסחר של תשעה מיליארד דולר ברשת. בשנת 99' ההיקף מוערך ב1.44- מיליארד דולר מתוך מסחר אלקטרוני של כ18- מיליארד דולר; ראשי תעשיית הפורנו נמנים עם חמש התעשיות המובילות ברכישת ציוד מחשבים מתקדם. התוצאות מרשימות: חדרי צ'ט במנוע החיפוש ג'אווה, סקס תלת-ממדי בטכנולוגיית VR (מציאות מדומה), מצלמות חיות וערוצי וידאו חיים לפי בחירה, הם היום הסטנדרט באתרים למבוגרים; זה הרבה יותר משנהוג באתרים אחרים. רוב האתרים מתפרנסים מפרסום. אתרים בינוניים בגודלם, שמבקרים בהם כ50- אלף אנשים ביום, מגיעים להכנסה של כ20- אלף דולר בחודש.

עוד קצת עובדות: 86% מהמתעניינים בסקס ברשת הם גברים. 14% נשים. נשים מעדיפות צ'ט, כלומר אינטראקציה. גברים מעדיפים "ארוטיקה ויזואלית", כלומר תמונות וסרטים; 64% מהמבקרים באתרי סקס הם גולשים נשואים, או כאלה שחיים עם בני/בנות זוג. 36% הם רווקות ורווקים, ולחלקם יש מערכת יחסים כלשהי. 87% מהגולשים אמרו שאין להם כל רגשי אשמה. לפי מחקרים, מי שמקדיש למעלה מ11- שעות גלישה בשבוע באתרי סקס, סביר להניח שיש לו בעיות פסיכולוגיות ו\או בעיות התנהגותיות. זמן גלישה כזה יכול להצביע על בעיות שאינן קשורות דווקא במין. רק 8% מכלל הנשאלים דיווחו על משך גלישה של 11 שעות ויותר. רוב האנשים אינם סוטים. הם פשוט מתעניינים במה שמעניין את כולם.

השנה היא 1995. חבר מראה לי משהו חדש, שעד עכשיו רק קראתי עליו: האינטרנט. מה אתה רוצה לראות, שאל אותי. פאמלה אנדרסון, עניתי. היא הדבר הראשון שראיתי באינטרנט, ואם הייתי יכול לחיות את היום הזה מחדש, לא הייתי משנה כלום.

השנה היא 1999. חבר בא אלי הביתה ואני מראה לו משהו חדש (בשבילו): את האינטרנט. מה אתה רוצה לראות, אני שואל אותו. פאמלה אנדרסון, הוא אומר לי. היא היתה הדבר הראשון שהוא ראה באינטרנט, וגם הוא לא היה משנה כלום. למען האמת, מזלו שפר עליו בהרבה. לפני ארבע שנים היו רק תמונות באיכות בינונית של אלילת האינטרנט, השנה כבר היו סרטים באיכות לא רעה. מה גם שהגוף של אנדרסון השתנה לא מעט בשנים האלה (אתרי אינטרנט רבים מאפשרים לעמוד בפרוטרוט על כל שינוי), לטובה, כמובן.

לא ברור למה דווקא פאמלה אנדרסון. יש המון בלונדיניות שנראות מצוין בבגד ים ובלעדיו. יש יפות ממנה, זה נכון, אבל יפה כמוה אין. האינטרנט המציא מחדש את פאמלה אנדרסון, נתן לה חיים מנותקים מ"משמר המפרץ", הפך אותה לאלילה של ממש. אנדרסון קבעה גם לא מעט תקדימים באינטרנט, גם מבחינת הפופולריות, גם מבחינת השימוש שהיא עושה ברשת, גם מבחינת השימוש שהרשת עושה בה.

אנדרסון, יאמר לזכותה, החזירה אהבה למדיום: היא היתה אחת הראשונות שהשתתפה בצ'טים המוניים עם גולשים, והשנה פתחה אתר רשמי משלה, שבו היא מציעה (בכסף) תמונות וקטעים שאין לאף אחד אחר. בתחילת השנה אנדרסון היתה מעורבת בשערורייה. היא ובעלה, המוסיקאי טומי לי, צילמו את עצמם מקיימים יחסי מין בירח הדבש. לי (תולעת שכמותו) מכר את הקלטת, ללא ידיעת רעייתו הטרייה, ובמהירות היא הגיעה לאינטרנט. עשרות אלפי אתרים, חלקם מהוגנים, הציעו את הסרט המלא להורדה. שיאים נשברו. הזוג ניסה להיאבק בתופעה, ללא הצלחה. הם ניסו לתבוע אתרים שהעלו את הסרטים, ניסו לתבוע את האיש הראשון שאעלה אותם, בשלב מסוים אפילו ניסו לקבל קצת תמלוגים. אבל מהר מאוד הם הבינו שהמלחמה אבודה. אנדרסון היא לא רכוש פרטי, גם כשהיא מקיימת יחסי מין עם בעלה. היא רכוש הציבור. גם כשאנדרסון הוציאה את שתלי הסיליקון משדיה, לפני כמה חודשים, געש האינטרנט. אתרי מחאה קמו בניסיון לבטל את רוע הגזירה וערוצי הצ'ט רעשו. איך היא עשתה לנו את זה!

פאמלה במספרים: שמה מוזכר בכ150- אלף אתרים, היקף החומר עליה ברשת שווה לזה הנמצא ב13- אלף ספרים; התוצר השנתי הנזקף לזכותה ברשת מסתכם ב80- מיליון דולר; כוח המשיכה חסר התקדים של שמה טבע מושגים כגון "אפקט פמלה על כלכלת האינטרנט"; שמה מופיעה ביותר מ3.5- מיליון שאילתות לשנה, רק במנוע החיפוש אלטה ויסטה (השאילתות מניבות הכנסות של 200 אלף דולר בשנה מפרסומות).

מלכת הרשת כמעט לא רואה הכנסות מהאתרים על שמה, מאז הפסידה במשפט שבו ביקשה למנוע מחברת IEG להפיץ את הקלטת שלה. דובריה טוענים בשמה שחלק ניכר מהחשיפה שלה ברשת היא ניצול לא חוקי של שמה, ושהתופעה כה רחבה שהיא אינה יכולה להיאבק בה בהצלחה.

באינטרנט, הפורנוגרפיה איננה עניין של גיאוגרפיה, היא בעיקר עניין של טכנולוגיה. בעלי האתרים למבוגרים מובילים את הטכנולוגיה ברשת וגאים באתרים מורכבים, במפרטים הטכניים, ובשרתים וחיבורים המהירים ביותר לעמוד השדרה של האינטרנט. אתרי הפורנו הם הראשונים לנסות כל טכנולוגיה או חומרה חדשה: וידאו ברשת, צ'טים מתוחכמים, עסקות מקוונות, טכנולוגיות לדחיסת תמונות. פיתוחם של כל אלה הואץ על ידי אתרים למבוגרים.

המסחר האלקטרוני, שכולם כל כך אוהבים לדבר עליו, היה עניין מובן מאליו באתרי הסקס הרבה זמן לפני שנמכר המחשב הראשון אן ליין. בעולם האמיתי אנשים רוצים לממש את הסחורה, באינטרנט הם פשוט רוצים את הסחורה.

באופן כללי, ניתן לומר שאם תעשיית הפורנו המקוונת מתלהבת ממודל כלכלי מסוים, מתוכנה או מחומרה, הוא יגיע גם לשאר האינטרנט. המודל הכלכלי החדש של הרשת, התשלומים הזעירים ("מיקרו-פיימנט" - תשלומים בסכומים קטנים בעבור שירותים. ברוב המקרים מדובר ב"השכרת" זמן שימוש באתר או ב"השכרת" תוכנה מסוימת), שבינתיים קצת מדדה, הולך לא רע באתרי הסקס. במקום לעשות מנוי של חודש, שעולה 25 דולר, משלמים דולר ומשתתפים במופע חשפנות דרך האינטרנט. המודל הזה מוכיח את עצמו יפה בפורנו. כשהמודל יגיע לזרם המרכזי של האינטרנט (לדוגמה: שלם שקל וקרא באינטרנט את מדור הספורט של "ידיעות אחרונות"), תזכרו מאיפה זה בא.

כך קרה גם בתחומים אחרים, כמו טכנולוגיות הכיווץ. תמונות באיכות טובה שוקלות הרבה קילו בייטים, ומעכבות במידה משמעותית את העלאת העמודים באינטרנט. תמונות קטנטנות כמו אלה המופיעות באתרי החדשות (שם אין בעיה להתפשר), לא יספקו את צרכן הפורנו הממוצע. הוא רוצה תמונות גדולות, הוא רוצה לראות את הפרטים, והוא רוצה את זה מהר. תעשיית הסקס המקוון אימצה בהתלהבות את טכנולוגיות הכיווץ המתקדמות, ובכך תרמה הרבה לא רק לצרכניה, אלא לכלל גולשי האינטרנט.

אותו הדבר קרה גם בקבצי וידאו, ששוקלים הרבה יותר מתמונות קפואות. כדי לצפות בקבצי וידאו, לפני שנה וחצי, נאלץ המשתמש לשמור את כל הקובץ הכבד אל תוך המחשב. סרטון של 30 שניות שקל כחמש מגה, שעה וחצי של הורדה. לבד מאימוץ טכנולוגיות כיווץ אימצה תעשיית הפורנו בהתלהבות את טכנולוגיית הזרימה, המאפשרת לצפות בקובץ בעודו יורד למחשב, בזמן אמת.

גם בצ'טים היתה תעשיית הפורנו חלוץ. היא הראשונה שאימצה טכנולוגיות צ'ט מתקדמות. היא היתה הראשונה שאימצה את השימוש במצלמות רשת ובצ'טים מבוססי וידאו בזמן אמת, דבר שהיום הוא גם נחלת אנשי העסקים בשיחות הוועידה שלהם.

תעשיית הפורנו היא גם חלוצה בתחום חדשני וניסיוני: הפעלה מרחוק, דרך האינטרנט, של חומרות. באמצעות טכנולוגיה כזו נוכל להפעיל מהבית את המדפסת בעבודה, או להפעיל מהעבודה את מכונת הכביסה בבית. בעולם המופלא של הפורנו המקוון, אפשר להפעיל כבר היום ויברטורים מרחוק, אופציה שימושית לבני זוג מרוחקים; חברה חדשה  מציעה את הצעד הבא: חומרה. שני כוננים, אחד בצורת אבר מין גברי ואחר בצורת אבר מין נשי, מצוידים בחיישנים רגישים. הגבר חודר אל הכונן הנשי שלו, והאשה מקבלת את הוויברציות הנכונות. זה עדיין לא עובד טוב, אבל משקיעים בזה מחשבה. בעתיד, כך מספרים לנו, תתמזג תעשיית הפורנו עם תעשיית המציאות המדומה. אפשר יהיה לקנות חליפות מרופדות בעשרות חיישנים, משקפיים שהגולש יוכל לראות דרכם לראות את מושא חלומותיו.

בינתיים מסתפקים אתרי פורנו המכבדים את עצמם (בדרך כלל, אלה שבתשלום) בפיתוח מעניין אחר, בן-דוד של שיחת הוועידה: חשפנית המצייתת לפקודות שרושם המשתמש בביתו. לפעמים זו חשפנית, לפעמים זוג, ולפעמים אפילו יותר מזה. גם כאן, המשתמש חופשי לחלוטין לממש את חלומותיו הפרועים.

עוד תחום שתעשיית הסקס היתה החלוצה בו הוא ההתאמה האישית. אתרי אינטרנט רבים מציעים לגולשים חדשות המותאמות להם, בדיחות בנושאים האהובים עליהם, וכד'. אבל בסקס, ההתאמה האישית קיימת שנים. כל אחד יכול למצוא בדיוק מה שהוא אוהב באינטרנט: לא רק לפי מין, גזע וגיל. יש קבוצות דיון לנשים עם נעלי עקב אדומות, לגברים עירומים על אופניים, לנשים הרות, לגברים שמנים. יש הכל באינטרנט, צריך רק לחפש. ולא מדובר רק בחומרים פורנוגרפיים. אנשים יכולים לפגוש אנשים עם בעיות דומות לשלהם, לשוחח על נושאים הקרובים ללבם.

האינטרנט לא התחיל עם ה-WWW. לפני האתרים המשוכללים, הווידאו והאודיו, שלטו באינטרנט צורות תקשורת קדומות כמו דואר אלקטרוני (היישום הפופולרי ביותר ברשת גם היום) וחדרי צ'ט בטכנולוגיה הקרויה IRC (internet relay chat). הטכנולוגיות האלה לא נעלמו, רובן עברו אל הרשת. בימים הראשונים הגולשים באינטרנט היו אנשי אקדמיה, אך מתברר שגם להם היו חשקים, והסייברסקס נולד.

מהו סייברסקס? קשה לומר. ההסבר הפשוט ביותר הוא: סקס במלים, ללא התערבות הגוף. ממילא אומרים שסקס בא מהראש. הסייברסקס לקח את זה צעד אחד קדימה, וביטל את הגוף. לא פשוט לעשות סייברסקס מספק. סייברסקס "טוב" הוא מפגש של שתי ישויות המנותקות מהגוף, מפגש בין פנטזיות. בשביל להיות מאהב-סייבר מספק, התבקש הצרכן לתת לעצמו חופש מוחלט ולהשתחרר גם ממגבלות המשיכה המינית. הסייברסקס הוליד עוד שני ג'נדרים לפחות. בחדרי הצ'ט אפשר למצוא יצורים דו-מיניים, יצורים א-מיניים (המכונים בז'רגון הרשת ZE, על משקל HE ו-SHE), ויצורים לא-אנושיים.

עולם המשחקים השפיע רבות על הסייברסקס, ובמיוחד עולם משחקי התפקידים. בספרה  Life on the Screen – Identity in the Age of Internet"", חקרה פרופסור שרי טרקל את השפעת הרשת על האנשים. חלק גדול מספרה מוקדש למשחקי התפקידים. מדובר במשחקים שהתחילו כמבוססי טקסט (בינתיים נוספה גרפיקה תלת-ממדית, אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון). כל משתתף בוחר דמות ומתנהל בעולם המוגדר של המשחק, הכי טוב שהוא יכול. משתתפים רבים הודו לפני טרקל שהם נהנים "לחיות" במשחק. הדמויות שלהם מתאהבות, שמחות, עצובות. כל מה שלא הרשו לעצמם בעולם האמיתי נעלם. 

צורה קדמונית של סייברסקס היא שיחות ארוטיות בטלפון. ספרים רבים נכתבו על התופעה, והידוע בהם הוא VOX רומן שיחות טלפון. גם הסייברסקס הוליד ספרים. "חדר פרטי: אלזה", ספר שיצא בישראל בשנה שעברה (שם המחבר  בדוי), מספר את סיפורה של אישה נשואה הפוגשת גבר בחדרי הצ'ט של IOL. הם מתאהבים ומקיימים יחסי מין דרך המחשב, עד שהם נפגשים בעולם. הספר גרוע, אבל מה שיותר חשוב הוא שכמה חודשים אחרי יציאתו לאור רצח תל אביבי את אשתו, אחרי שזו פגשה מישהו באינטרנט ובגדה בו. סייברסקס זכה לאין-ספור כתבות בעיתונות, רובן שליליות.

צ'טים טקסטואליים הם רק צורה אחת של סייברסקס. הטכנולוגיה, כאמור, משתכללת. הסייברסקס התרחב לתחומים נוספים, שאת חלקם סקרתי, כמו חומרה חדשה וחיישנים. יש גם צורות תקשורת מסורתיות, כמו וידאו ואודיו. מצלמה קטנה למחשב עולה כמאה דולר. דרכה אפשר להגיע לאחד מהתחומים התוססים ביותר ברשת: קהילות ענק של אנשים העושים סייברסקס בווידאו, דרך האינטרנט, כולל חשיפת אברים וקיום יחסי מין בשעות קבועות מול המצלמה. הם מזמינים את הגולשים לצפות, ולפעמים גם להציע מהלכים; יש מי שעושים סייברסקס בדרך המסורתית, במלים, אבל משלבים את הווידאו. ויש, כמובן, מופעי חשפנות מכל הסוגים.

הסייברסקס הישראלי נמצא בחיתולים בהשוואה למקומות אחרים בעולם. חדרי הצ'ט למבוגרים מלאים ילדים. כל גולש וגולשת מוזמנים לערוך את הניסוי הבא: להיכנס לחדר צ'ט עם כינוי נשי. תוך עשר שניות יוצפו בהצעות מגונות, הזמנות לשיחות פרטיות, והמון קללות. בסצינת הסייברסקס העברית כמעט אין משחקים מוקדמים, אין הפעלה של הדמיון, שלא לדבר על הסיכוי הריאלי שהבחורה און ליין היא בעצם בן 16 מגבעתיים.

*

סקס הוא עניין למבוגרים, אבל יש גם ילדים באינטרנט, והרבה. אתרי הסקס מסכימים שצריך להגביל את הגישה של הילדים לחומרים מיניים. לא צריך לחפש חומרים מיניים כדי להיתקל בהם. הרבה פעמים די בטעות באיות הכתובת כדי להגיע לאתרי מין. הדוגמה המוכרת ביותר היא האתר של הבית הלבן. מי שטועה ומקיש whitehouse.com במקום whitehouse .gov מגיע לאתר פורנוגרפי.

יש שיטות להגביל גישה של ילדים לחומרים כאלה. האפקטיבית ביותר (ובדרך כלל המביכה ביותר) היא חינוך. לא יקרה לילד שום רע אם ייתקל בתמונת עירום, פשוט צריך לחנך, להסביר ולהראות. זו משימה המוטלת על ההורים והמורים, אבל אלה פוחדים מהאינטרנט הרבה יותר מהילדים. שיטה אחרת היא הכנסת כרטיס אשראי לווידוא גיל. זו שיטה נכונה, אבל בעייתית. רבים מפחדים להכניס את מספר כרטיס האשראי שלהם לאינטרנט, והמוניטין המפוקפק של אתרי הסקס לא עוזר בעניין זה.

אופציה שלישית היא של תוכנות חסימה המותקנות על המחשב. ההורים מקלידים לתוכן מילות מפתח כמו "מין", "עירום", "אלימות", "היטלר" וכד'. התוכנות בעייתיות עדיין, אבל הטכנולוגיה משתפרת. שני התומכים הגדולים בתוכנות החסימה הם ביל קלינטון ואל גור.

תוכנות החסימה עלו לסדר היום המקוון בגלל סיפור, מסוג הסיפורים שמצחיקים כשהם קורים לאנשים אחרים. מישל סלטלה, עיתונאית לענייני אינטרנט וטכנולוגיה ב"ניו יורק טיימס", ישבה לפני כשלוש שנים עם בתה (שהיתה תלמידת כיתה ד') לעשות שיעורי בית על הספר הקלאסי "נשים קטנות" מאת לואיזה מיי אלקוט. סלטלה הושיבה את בתה מול המחשב ויצאה מהחדר. הילדה הקלידה לתוך מנועי החיפוש את המלים LITTLE WOMEN, וקיבלה לא מעט נשים קטנות, אבל לא מהסוג שהמורה התכוונה אליו. סלטלה נכנסה לחדר ועיניה חשכו. היא כתבה מאמר נזעם ב"ניו יורק טיימס" והאיצה בחברות התוכנה למצוא פתרון. סלטלה הבינה, למזלנו, שבעיות מהסוג הזה עדיף לפתור באמצעים טכנולוגיים ולא חוקתיים. קלינטון וגור הרימו את הכפפה, אירגנו כינוס ועודדו את היצרנים לפעול ולשפר את התוכנות. במסיבת עיתונאים שארגנו השניים ביולי 97' פנה מנכ"ל "אמריקה און ליין", ספק האינטרנט הגדול בעולם, להורים: "כפי שאתם חוגרים את ילדיכם לפני נסיעה במכונית, עליכם להגביל את הגלישה שלהם באינטרנט באמצעים אלקטרוניים". מסע העידוד של הממשל עזר, ועלה מספר ההתקנות של התוכנות. 60% מבתי הספר בארה"ב התקינו תוכנות כאלה בחדרי המחשבים שלהם, עלייה של 20% לעומת השנה שעברה.  שליש מההורים דיווחו על התקנה של תוכנה כזו.

אבל לא די להתקין תוכנה, צריך גם להבין איך זה עובד, לעדכן, לבדוק ולעקוב. התוכנות רחוקות משלמות. הן מצנזרות בצורה עיוורת ומורידות אתר מידע על הריון לא רצוי יחד עם אתר סקס, ואתר נגד גזענות יחד עם אתר נאצי. יש גם תוכנות שלא עובדות לפי מילות מפתח אסורות. במקום זה, הן סורקות את התמונות באתר לפני שהוא מוצג למשתמש, ומצנזרות תמונות שמופיע בהן יותר מדי עור חשוף. גם התוכנות הללו עיוורות. הן יחסמו גישה ליצירות כמו "ונוס ממילו" ו"דוד". אבל נראה שאין מה לעשות. מישהו צריך להפסיד, אז למה שזו לא תהיה האמנות?

יש עוד בעיה. התוכנות הללו מצנזרות רק אתרי אינטרנט. אין להן אפשרות לסנן מלים גסות בחדרי צ'ט או בפורומים, מה שמותיר את הילדים חשופים לפדופילים, המסוכנים הרבה יותר מתמונות עירום. זו לא בעיה קלה, ויש לה כמה פתרונות: לא לאפשר שיחות פרטיות בחדרי צ'ט המיועדים לילדים; למנות משגיחים שיישבו בחדרים, אם כי כל מי שיבקר בחדרי הצ'ט של ערוץ הילדים יוכל להבחין בחוסר ההצלחה של המשגיחים האלה; לתבוע מכל משתתף להזדהות לפני הכניסה לצ'ט. אבל מי ירצה להיכנס לצ'ט כזה? כל הקסם הוא האנונימיות המוחלטת. עוד אפשרות היא "רשימות שחורות" של משתתפים המנצלים לרעה את תמימות הילדים.

עוד בעיה, קטנה יחסית, היא ההתמצאות של הילדים באינטרנט, העולה עשרות מונים על זו של הוריהם. ילדים רבים הקימו אתרי אינטרנט שמסבירים איך להסיר את התוכנות האלה, או איך לצפות במה שרוצים בלי שההורים יידעו.

*

למרות החדירה המשמעותית של האינטרנט, היחס של העיתונות והזרם המרכזי של התקשורת כלפי מין באינטרנט מתאפיין בבורות וצדקנות, הנובעות מהעדר הבחנה (שגם המאמר הזה לוקה בו לעתים) בין מין, מיניות ופורנוגרפיה. "העיתונאים בני זמננו", כתב ג'ון כץ, אחד מעיתונאי האינטרנט החשובים ביותר בארה"ב, "הפכו לגברות מתנזרות וצדקניות. מקימים מהומה בנוגע לסקס, מוסר, טמטום הצעירים ודעיכת הציוויליזציה, בזמן שתרבות מידע עשירה, חופשית ורב-גונית פורחת סביבם. הביטוי המוחשי ביותר לפריחה זו הוא שחרור (רווחי מאוד) של המין, והמיניות, באמצעות טכנולוגיות חדשות כמו האינטרנט". שלושה התחומים הרווחיים ביותר היום באינטרנט הם מסחר אלקטרוני במניות, קניות אלקטרוניות וסקס. עיתונאים מסתובבים סביב שני הראשונים וכותבים עליהם תלי-תלים של פרשנויות, אבל מסמיקים מבושה כשזה נוגע לעניין השלישי.

הסקס באינטרנט רחוק מלהיות פורנוגרפיה בלבד, למרות המשתמע מקריאה בעיתונים. דואר אקטרוני, אנונימיות, נוחות, מנועי חיפוש וחידושים בטכנולוגיות האינטרנט והגרפיקה הביאו להתפרצות של אתרים למבוגרים ולדיון פתוח במיניות. האינטרנט איפשר, בפעם הראשונה, לשוחח על סקס בחופשיות, ללא חשש ממעצר, ללא בושה או השפלה.

בכל הקרקור העיתונאי סביב אתרי הפורנו, לא נשאלה השאלה אם זו עשויה להיות התפתחות בריאה בחלקה (גם בלתי נמנעת) בגישה של בני האדם למיניות שלהם. התקשורת המרכזית לא נוטלת חלק במהפכה הגדולה הזו. היא מפחדת ממנה. "כשמדובר בפוליטיקה, למשל, העיתונות אוהבת לשאת את דגל הפתיחות והדיון הציבורי", טוען כץ. "אבל כשמדובר בסקס, האתוס הוויקטוריאני השולט בעיתונות הופך את רוב בכירי התקשורת לאילמים. ברוב אמצעי התקשורת המרכזיים הסקס פשוט לא קיים, אלא אם כן איש ציבור נתפס עוסק בכך. סקס הוא אחד הטאבואים הגדולים האחרונים שלנו. דיון אינטליגנטי ומועיל במיניות כמעט אינו קיים בעיתונות".

התפקיד הזה הוטל על האינטרנט. כפי שהבהירה פרשת לוינסקי, אין לתקשורת המרכזית עמדה עקבית לגבי הצגת מידע מיני. התקשורת המכונה "רצינית" אינה שוללת אפשרות להדפיס בהבלטה סיפורים על מוניקה לוינסקי, על נשיא ארה"ב והסיגרים. הקונגרס האמריקאי הכניס בשמחה את הדו"ח הפורנוגרפי של קנת סטאר לאינטרנט, כדי שכולם, גם ילדים, יוכלו לקרוא אותו.

פרשת לוינסקי חשפה את הגישה הצבועה וחסרת המחשבה שנוקטים מוסדות ציבוריים כלפי המיניות. אנו חיים בתרבות שבה חסימת תוכנות היא עניין שבשגרה בספריות, בבתי ספר ובבתים, ובה בעת בית הנבחרים מפיץ מידע מפורט על תחתונים בחדר הסגלגל. "כמו מוות ומסים", כותב כץ, "מיניות היא חוויה אנושית אוניברסלית. מדוע הניחה אותה העיתונות בידי האינטרנט ובידי מוציאים לאור מפוקפקים העוסקים בפורנוגרפיה?".

העיתונות לא הצליחה להבחין בין מיניות ופורנוגרפיה. פורנוגרפים, נצלני ילדים ומפיצי חומר מיני אלים וסדיסטי הם בעיה רצינית, און-ליין ואוף-ליין. אבל התקשורת הקדישה יותר זמן שידור ומקום מודפס לפדופילים ברשת מלכל פן אחר של העידן הדיגיטלי. ובאותו זמן, היא מסרבת להגיב לדבר שהוא בבחינת עניין עצום ל200- מיליון גולשים.

לא הכל זה סייברסקס. חדרי צ'ט רבים מוקדשים לחקירת מיניות יותר מאשר להפצת פורנוגרפיה. אנשים מבררים, ברצינות ובגילוי לב מדהים, אם הם הומוסקסואלים או לא; הם עוסקים בהשלכות הרגשיות של ויאגרה על המשתמשים בכדור ועל בני/בנות זוגם; באתרים המוקדשים לקשישים, המשתתפים מדברים בגלוי על דרכים להאריך ולשפר את חייהם המיניים; יש אתרים של נערות בגיל ההתבגרות שרצו לסייע לחברותיהן בדחיית קיום יחסי מין לגיל מבוגר יותר; יש מאות חדרי צ'ט ואתרי אינטרנט המציעים עזרה בנושאים כמו מין בטוח, מידע וייעוץ בנוגע לאונס בפגישות (Date Rape), וצורות אחרות של תקיפה מינית. כל הדברים האלה לא מגיעים לתקשורת.

"השורה התחתונה", כותב ג'ון כץ, "היא שמין ומיניות, שנאסרו ונשלטו במשך מאות שנים בידי שומרים מוסריים כמו מוסדות דתיים, פוליטיים ועיתונאיים, יוצאים סוף סוף לחופשי, כמעט בוודאות לתמיד. למעשה, האינטרנט הרס את רעיון הצנזורה, גם אם הרבה קנאים דתיים ופוליטיים נדרשים עדיין לתפוס את המציאות החזקה החדשה. בפני התקשורת עומדת הברירה: להשתתף בה בצורה בריאה, אינפורמטיבית ואחראית, או להישאר הרחק מאחור ולהיעלם".

גם לי יש תיאוריה בעניין אי ההבחנה בין סקס לפורנוגרפיה. שימו לב מה קורה פה: המוספים היחידים שמרשים לעצמם להתעסק במין ופורנוגרפיה בצורה בוגרת (מבלי להסמיק, להתבלבל, ולצרוח "פדופילים, פדופילים") הם מוספי האינטרנט. זה ודאי אומר משהו. הרי גולשים (ועיתונאי האינטרנט) הם לא בוגרים או חכמים באופן מיוחד, זה בטוח. מה אם כן הסיבה לכך? התיאוריה שלי היא  "תיאוריית ההרגל".

גולש בוגר נתקל בחומרים פורנוגרפיים. הוא יכול לחפש אותם כל הלילה, הוא יכול להיתקל בהם בשל טעות בהקלדה, הוא יכול לקבל דואר אלקטרוני מחבר, הוא יכול להיכנס בטעות לאתר כזה או אחר. גולש ממוצע כבר התרגל לעובדת הימצאותם של חומרים פורנוגרפיים במרחק אפס. הוא כבר התרגל לחיות בדו-קיום, אם לא בשלום מלא, עם הפורנו המקוון. דברים מוכרים מפחידים פחות.

גולש אינטרנט ממוצע פוגש את הכתבות בעיתונים ובטלוויזיה, ומקשיב לשיחותיהם של המנותקים, ומניד בראשו בעצב: לאנשים האלה, הוא אומר לעצמו, אין מושג על מה הם מדברים. הם (המנותקים) מדברים על סימון גבול ברור בין מותר ואסור, אבל הגולש מבין שאין קו כזה. גולש כזה מצייר את הקו הזה בגופו, כל יום מחדש, בכל שעת גלישה, ומוחק אותו רק כדי לסמן אותו מחדש למחרת. גולש האינטרנט הממוצע הוא, אם תרצו, הקו הזה.

אין מותר ואסור באינטרנט, אין קרוב ורחוק, אין בושה, אין עכבות. אדם יושב לבד בבית מול המחשב ויודע שיש באינטרנט הכל, יודע שהוא יכול לעשות את זה. והוא בוחר. לפעמים הוא בוחר להציץ, לרוב הוא בוחר שלא. פחות חשוב מה הוא בוחר, העיקר שהוא בוחר. היומיום של הגולש מורכב משורת בחירות שאינה מוכרת לאחיו המנותק. זו הסיבה לכך שרק גולשי האינטרנט (ומוספי האינטרנט) מסוגלים לדבר על זה כמו ילדים גדולים.

המלחמה בפורנוגרפיה נכשלה בכל מקום. מדי פעם אנחנו קוראים על מעצרים, החרמות ומבצעים בינלאומיים למלחמה בפדופיליה. אבל לכולם ברור שאלה הצלחות קטנות מאוד ביחס לתמונה הגדולה. זה קצת מדכא, נכון, אבל אין ברירה, הפורנוגרפיה תישאר. צריך לתפוס את הפושעים ולהעניש אותם, צריך להרתיע סוטים, צריך לשפר את תוכנות החסימה, צריך לחייב הכנסת מספר כרטיס אשראי לאימות הגיל, אבל הכי חשוב להבין שאין את מי להאשים, חוץ מהמין האנושי.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד