כיתת הלימוד כחדר מיון
כיתת הלימוד כחדר מיון

עמלה עינת היא מומחית לליקויי למידה. ספרה "קריאת הדולפינים" יצא לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד

 

תגובה לרשימתו של הפרסומאי מוטי מורל "עובדים עליכם" (פנים מס' 7, סתיו 1998)

מוטי מורל עוסק, בגיליון הדן בשפה העברית, בדרך שבה מפקיעים לדעתו מהמורה את הטיפול בילד באמצעות ז'רגון פסיכולוגיסטי המשרת את בעלי המקצועות המיוחדים המסייעים למערכת החינוך. ההצדקה להכללת המאמר בכתב העת היא כנראה הצבעתו על השטחיות, שלא לומר השקריות של הז'רגון המקצועי הזה. הכותב מתבטא, כנראה, על סמך התנסות אישית כאובה.

רשימתו של מורל נפתחת בדימוי הלקוח מעולם הרפואה, דימוי האמור להדגים את מוטיב האחריות המקצועית ואת התייחסותו למושג הסטטוס. ראו עד כמה נישא הדימוי המקצועי של הרופאים, מיתמם הכותב. עבודתם מרובה מאוד אם תימדד לפי שעות, שכרם נמוך מאוד ובכל זאת קרנם רמה בקרב הציבור, שכן האחריות שהם נוטלים עצמם היא עצומה, ולראייה - אחריותו של הרופא בחדר המיון. לעומתם המורים, שנקראו פעם מחנכים, שולחים את תלמידיהם המתקשים לבעלי מקצוע רבים כמו פסיכולוגים, יועצים, מאבחנים ועוד, ובכך שומטים אחריות מקצועית ואישית ומאבדים את חינם, כבודם ומעמדם.

והרי אין ספק שרופא חדר המיון שהיה לובש חלוק של רופא בעל התמחות שאינה שלו, היה מעורר את מר מורל לזעקה אישית ומשפטית גדולה. שכן תפקידו של רופא חדר מיון הוא לערוך דיאגנוזה ראשונית ולהעביר את החולה למחלקה המתאימה. גם בכך טמונה, כמובן, אחריות גדולה, ובדיוק בדרך זו פועל המורה הכללי, שמעבר להוראת מקצועות הלמידה שהוכשר להם רואה את הילד ראייה הוליסטית. הוא מאתר את הבעיות בקליטת הידע שלו, ופונה לבעלי מקצוע שהוכשרו לכך, לבחינה מדוקדקת של בעיות אלה, כדי שיוכל להתמודד בעזרתם באופן יעיל יותר.

עולם הרפואה הוגבל בעבר לסיווגי המחלות והיכולת לאתרן, וכך גם נהגו מערכות החינוך עד לפני כמה עשרות שנים. תלמידים המאותרים היום כסובלים מלקויות למידה טכניות, סווגו אז כנכשלים במשימות הלימודיות הכלליות. הנתון המחקרי בדבר שיעור התלמידים, כ 15%-20%- , המאופיין כבעל ליקויי למידה על בסיס נוירולוגי  לא היה מוכר אז כלל, וכמובן לא טופל. תלמידים אלה נאלצו להסתגל בשל כך לרמת הישגיות נמוכה בלימודים, בחיים המקצועיים, ובמקביל לדימוי עצמי נמוך ולתחושת תסכול קבועה.

                                        *

אנסה להציג הגדרה מקצועית למושגים ולדוגמאות המוצגים ברשימתו של מורל באופן מבטל ונלעג.

"ילד שאובחן כדיסלקטי חשוך מרפא והתברר שה'מחלה' היתה חוסר  יכולת להבחין בין אותיות דגושות ורפות". הדיסלקציה היא אכן ליקוי נוירולוגי מאובחן המאופיין לעתים קרובות בקשיי קליטה וזכירה (ברמות שונות) של פרטים חזותיים. בשפה העברית פוגע ליקוי זה, במקרים רבים, ביכולתם של ילדים להבחין, לקלוט ולזכור את סימני התנועות בכלל, ואת הזעירים שבהם בפרט. קשה להאמין שחוסר ההבחנה בין אותיות דגושות לרפות כאשר מדובר בב', כ' ופ' בלבד גרם להפרעת קריאה שהחשידה את הילד המודגם בדיסלקסיה, או בקושי קריאה מהותי כלשהו. ואולם אם אכן הוא נחשד בליקוי כזה, היטיבה לעשות משפחה שהעניקה לו עזרה של מורה פרטית, שכן התמיכה האינדיבידואלית המתייחסת לחסר הספציפי ולקצב הקליטה של הילד הלוקה בקריאתו היא, ברוב המקרים, ובוודאי בקלים שבהם, דרך הטיפול היעילה ביותר.

 "ילד שאובחן כבעל 'הפרעת קריאה' והסתבר שלא הצליח להגיע בכוחות עצמו לפירוק מלים שלמות למרכיביהן". אחד הקשיים המאפיינים ילדים הסובלים מליקויי למידה הוא הקושי בעריכת אנליזה פונולוגית (חלוקה לאותיות ולעיצורים). ללא "מכשיר" זה אין אפשרות, כמובן, לקרוא מלים חדשות שאינן נמנות עם תבניות-המלה השלמות שהוקנו לילד, כדי להפגישו בראשית למידת הקריאה עם מהות הסמל המילולי. ושוב, במקרים של קושי מסוג זה, יש צורך בעזרה אינדיבידואלית.

היפראקטיביות והפרעת קשב מצריכות בדיקה של נוירולוג שהוא, לכל הדעות, רופא, והוא היחיד הרשאי להמליץ על טיפול תרופתי, והרופא מוצג על ידך, מר מורל,  כדמות מקצועית האחראית למעשיה.  הטיפול התרופתי נועד לאפשר עבודת הוראה יעילה עם הילד, ולצורך זה בוודאי סטודנט תומך, כמו מורה פרטי בדוגמאות הקודמות, הוא  "כלי עזר" חיוני ויעיל.

 בכל המקרים המתוארים, הייתי מציעה לנוגעים בדבר לקבוע מעקב תמידי אחר התקדמות כל אחד מהילדים הנזכרים בכל אחד מהתחומים שבהם התקשו. שכן לפי כל המחקרים העדכניים בעולם המערבי, ולפי הניסיון המעשי הרב שהצטבר, ליקויי הלמידה אינם נעלמים בהמשך החיים. הם ניתנים, לעומת זאת, לעקיפה יעילה, בתנאי של מעקב דינמי אחרי רמת התפקוד בתחומי הידע בגילאים השונים, בדרכי התמודדות מותאמות לגיל ולמקצוע.

 ובאשר לטענה הכבדה האחרונה - הטבלה האמורה להפריך את ההיגיון העומד מאחורי אפיוניהן של הפרעות הקשב והריכוז - הרי אפשר להביא עד אבסורד כל הפרדה בין נורמטיבי ואנורמיטיבי, בין שפיות לשיגעון, בין אוטיזם לקושי בקומוניקציה. בוודאי ברור לך, מר מורל, שההגדרות בהן אתה משתמש נלקחו מהמילון הפסיכיאטרי. והלא הפסיכיאטר הוא בראש וראשונה רופא.

בעיקרו של דבר, ליקויי הלמידה הם הליקויים הנוירולוגיים המינימליים מבחינת רמת הפגיעה העצבית. בדרך כלל, מדובר בחסימה או בהפרעה (קלה, בינונית או חמורה) במעבר של סוגי גירויים חזותיים ו/או שמיעתיים למוח. הדבר עשוי להופיע יחד עם הפרעות בקשב ובריכוז, ביכולת ההתארגנות בזמן ובמקום, ברהיטות ההיגוי וההבעה, באוטומציה החשבונית. כל אלה אינם אמורים לפגוע ביכולת השכלית. ודווקא משום כך רב הסבל הנובע מן הפער בין הפוטנציאל לבין מימושו. חוסר האמון של הסביבה באין אוניו של הילד נובע דווקא מהפוטנציאל הגבוה שלו. חוסר אמון זה בולט ברשימתך, מר מורל, והוא מושלך בחוסר צדק והצדקה של המורים.

אין ספק בלבי, שבנוסף ללקויות למידה יש גם אין ספור לקויות הוראה. אבל כדי למנוע אותן אין להתעלם מהבעיות האובייקטיביות, גם אם הן כואבות. יש לחדד את המודעות להן ולהפנות את הכעס אל "שלטונות" החינוך, שאינם עושים די, לא בתקציבים, לא בהדרכת המורים וההורים ולא בהתייחסות האנושית הכוללת, כדי להקל על תלמידים כאלה להשתלב באופן הראוי להם במערכת בית הספר.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
21/11/2018
היום תעלה להצבעה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק ...
8
20/11/2018
הליך הגשת הבקשות למלגת לימודים לשנת הלימודים ...
8
19/11/2018
נוכח החלטת הממשלה שהתקבלה היום בעד קיצוץ רוחבי, ...
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד