בובה של תיאטרון
הסתדרות המורים בישראל
בובה של תיאטרון

 

תאטרון הבובות של מירי פארי, מורה לשעבר, הפך עם הזמן למרכז ארצי לאמנות תיאטרון הבובות · פארי, היום המנהלת האמנותית של המרכז בחולון, לא הסתפקה בתיאטרון, ויחד עם עוד משוגעים לדבר הקימה שם גם מוזיאון בובות, ועורכת פסטיבל בינלאומי שנתי לתיאטרוני בובות · בית-הספר מכשיר אמנים ויש גם השתלמויות לעובדי הוראה · זה ועוד כמה דברים מרתקים שלא ידעתם על ההיסטוריה של תיאטרון הבובות, מהעת העתיקה ועד היום

הצגת הבובות הכי מפורסמת באירופה נולדה בשנת 1588 בגרמניה, ונקראה - שימו לב לשם הארוך והמסובך - "על החיים המופלאים ומותו של ד"ר יוהנס פאוסט המפורסם, פרופסור בוויטנברג". כמאתיים שנה לאחר מכן התבסס גתה על ההצגה העתיקה הזו, כאשר כתב את מחזהו הידוע פאוסט.

סקירה קצרה על תולדות תיאטרון הבובות העניקה לנו מירי פארי, המנהלת האמנותית של המרכז הארצי לתיאטרון בובות בחולון. במרכז שלושה מסלולים. הראשון והמרכזי, בית-ספר לתיאטרון בובות, השני פסטיבל בינלאומי שנתי, והשלישי מוזיאון בובות שמשמש גם בסיס לפעילויות חינוכיות כמו "יום תיאטרון ארוך", לגילאי גן וכיתות נמוכות ביסודיים.

פארי מספרת שאין ראיות של ממש על ראשיתו של תיאטרון הבובות בעולם. ידוע רק שאמנות המסכות והבובות באירופה הייתה כבר בעת העתיקה. גם אין ראיות של ממש על שורשיו במזרח הרחוק, והסברה המקובלת היא שתיאטרון הבובות פעל בסין, בהודו ובאינדונזיה.

 

 

קורסים לבניית בובות לחיילות

 

היא מתגוררת במושב בית נחמיה. ילידת ורשה. למדה במדרשה למורים לאמנות (היום בבית ברל). כבר כמורה-חיילת בבית שמש, עסקה בתיאטרון בובות. "אני לא יודעת מאיפה הייתה לי אז החוצפה, אבל התחלתי להעביר קורסים לחיילות ולבנות בובות. בסוף גם הפקנו את 'אוהל הדוד תום', התנסות ראשונה שבה איחדתי את אהבותיי, אמנות פלסטית ומשחק".

אחרי הצבא למדה משחק בסמינר הקיבוצים, ובהמשך עבדה בחינוך מיוחד בתחומי הדרמה, ציור ותיאטרון בובות. במלחמת יום הכיפורים, כשהתקשתה להסיח את דעת הילדים ולהעסיקם, החליטה יחד עם חברה, ליצור תיאטרון בובות ולהופיע בקיבוצי הצפון. אז הבינה, לדבריה, שזה מה שהיא רוצה לעשות.

באותה תקופה למדה עיצוב במה באוניברסיטת תל-אביב, עם קבוצת תלמידיו של הדס עופרת, מחלוצי תיאטרון הבובות בארץ. באמצע שנות ה-80 הצטרפה לתיאטרון הבובות של הפארק שהקימה ד"ר נעמי יואלי, ובסוף אותו עשור הקימה את הגרסה הראשונה של בית-הספר לתיאטרון בובות ונדדה אתו ברחבי הארץ, בתנאים לא תנאים.

 

חדר בודד במשכן לאמנויות

 

"אף אחד לא חשב אז שמדובר במשהו חשוב, אבל לא ויתרנו, וב-95 הגענו לחולון. 30 תלמידים היו בבית-הספר ועבדנו בחדר בודד שהוקצה לנו במשכן לאמנויות. בהדרגה, ובעיקר מאז החליטה העירייה להפוך את חולון ל"עיר הילדים", זוכה בית-הספר לתמיכה.

"למרות שמדובר באמנות צעירה אצלנו, אפשר כבר לראות אולמות מלאים בהצגות של תאטרון בובות. בישראל פועלים כעשרים תיאטרוני בובות, והישראלים נחשפים לז'אנר הזה, גם בחו"ל".

פארי בקיאה בתולדות תיאטרון הבובות בכל הזמנים. בעת העתיקה, היא אומרת, היו המסכות ותאטרון הבובות חלק מרכזי בחיי הקהילה, בכל התרבויות. הם עמדו במרכז טקסים דתיים, שכללו פולחנים ותהלוכות. הכל היה על טהרת המין הגברי. גברים יצרו את הבובות מחומרים שונים או גילפו בעץ, והפעילו אותן. במאות ה=18 וה=20 הייתה פריחה לדמויות עממיות במחזות, והן הוסבו ותורגמו גם לעולם הבובות.

חלק מפעילות תאטרונים אלה היה על בסיס להקות ממוסדות, נודדות, שנהנו מתמיכה כלכלית. הלהקות הסתובבו בחצרות האצולה והבורגנות, והעלו שם מופעי בידור. עם הזמן, הוקמו בערים גם תיאטרוני קבע ובהם העלו בעיקר מופעים של מריונטות עדינות, ובתוכם אופרות. אחד התיאטראות הידועים הקיים עד היום הוא זה שבזלצבורג.

בשנות החמישים והששים בלט בעולם הבובנאים שחקן-צייר ואמן בובות, סרגיי אוברצוב, שהקים את "תיאטרון הלחם והבובה" במוסקווה. הוא חולל מהפיכה כאשר גרס כי בובה יכולה להיות דמות מופשטת, למשל כדור על קצה האצבע, ולהמשיך להעביר משמעויות קונקרטיות.

 

תיאטרון אנטי ממסדי

 

אישיות נוספת בעלת השפעה על הבובנאים בכל העולם הוא פיטר שומן, אמריקני ממוצא גרמני שיצר תיאטרון פוליטי, אנטי-ממסדי. באמצעות התיאטרון שלו ביקר בחריפות את מלחמת וייטנאם והתערבות הסי.איי.איי בניקרגואה. לחווה שבה חי שומן מגיעים אמנים מכל התחומים, כדי ליצור יחד בובות ענק לתהלוכות.

את המידע הזה מלמדים בבית-הספר לתיאטרון בובות שהקימה פארי, במסגרת לימודי תיאוריה, אבל קודם כל לומדים שם לעשות בובות ולהפעילן. פרי מספרת כי בסין, כמו במדינות קומוניסטיות לשעבר, נתפש תיאטרון הבובות כאמצעי חינוכי ולכן נהנה מתקציבים ממסדיים והגיע לרמה גבוהה. גם באוסאקה שביפאן, פועל תיאטרון בובות ידוע ברמה אמנותית גבוהה, שמיועד גם למבוגרים.

תיאטרוני הבובות במערב, אבל לא רק שם, מעלים אופרות ומופעי בלט, אבל בעיקר אגדות, המתאימות במיוחד לז'אנר תיאטרון זה, כי הדמויות בו הן סמלים. הבובנאים יוצרים את הבובות שלהם בקשת רחבה של חומרים: עיסת נייר או טכניקות נייר אחרות, בתוספת בדים, צמר, חוטים, רקמות, חרוזים. בתיאטרון מריונטות משתמשים בבובות מגולפות בעץ.

 

 

2 מסלולים לאנשי חינוך

 

בית=הספר של פארי הוקם ב-1989. לפני שמונה שנים, עבר למשכן החולוני. בשנתיים האחרונות מנהלת אותו שושנה פוירליכט, שמבקשת להכשיר אמנים בתחום תאטרון. תחומי הלימוד כוללים ידע בתחומי אמנויות מגוונים, כמו עיצוב במה ובובות, משחק, הפעלה, בימוי, מוסיקה וכתיבה. בו בזמן מתקיימים בבית-הספר שני מסלולים נוספים לאנשי חינוך, שמוכרים על-ידי משרד החינוך לגמול השתלמות; האחד "הבובה ככלי טיפולי", ובו לומדים אנשי החינוך המיוחד טיפול באמצעות אמנויות. השני "הבובה ככלי חינוכי", לגננות ולמורים.

אחת מבוגרות המסלול השני היא הגננת שרה מוסאי, שעובדת בגן עירוני בבת-ים כ-31 שנה. עד כה הקדישה הרבה להשתלמויות בתחומי האוריינות והמדעים, אך לא הלכה אחרי נטיית לבה, אמנויות. "ידעתי שיש לי את זה", היא אומרת, "ואולי כשאפרוש אלמד תיאטרון בובות. למזלי, הגעתי לבית-הספר הזה מוקדם יותר, ויכולתי ליישם יחד עם ילדי הגן את מה שלמדתי".

אחת לשבוע, במשך שנה, היא הגיעה ללימודים, ובסוף היום יצאה עם בובה חדשה שיצרה. למחרת בבוקר עטפה אותה היטב והביאה אותה במתנה לתלמידיה. הילדים ציפו בכל פעם לבובה חדשה והתענגו עליה. בהדרגה נוצרה בגן פינת בובות, והילדים למדו להכין בובות-שולחן ובובות-חלון ממגוון חומרים, וגם תאטרון צלליות קטן. הבובות הפכו כלי חשוב בפיתוח הדמיון, ההבעה המילולית וביטוי הרגשות. "לפעמים, פשוט ישבתי בעמדת תצפית ובחנתי את האינטראקציה של הילדים עם הבובות. במקרה אחד, ראיתי ילד עם בובה בדמות אישה שכלפיה הטיח הילד כעסים ובשלב מסוים אפילו חבט בה. הבנתי שדרך הבובה, יכול ילד להרגיש ולומר דברים שקשורים באימו".

 

גם ההורים ביקשו סדנאות

 

במשך הזמן, ביקשו גם ההורים לעבור סדנאות. היא לימדה אותם ליצור בובות בספוג, בעיסת נייר ובחומרים אחרים, ולהפעילן מול ילדיהם. בתוך כך, ביקשה לקרב לנושא עוד גננות, והיא עשתה למענן יום תאטרון בובות, שבסיומו ביקשו אחדות להצטרף לבית-הספר.

השנה למדו בבית-הספר למעלה מ-90 תלמידים, בהם רק תלמיד אחד. זו תופעה ישראלית ייחודית, אומרת פארי, בעולם הגדול בובנאות היא מקצוע גברי מובהק. קודם כל, יש למקצוע שורשים בטקסים דתיים, מסורתיים. שנית, זה מקצוע תובעני מאוד פיזית. משתתפי התאטרון הנודד, המסורתי, נאלצים לסחוב את הבובות והתפאורות, ולהקים בכל פעם מחדש את אתר ההתרחשות.

הבדל נוסף נעוץ בכך שאצלנו מדובר באמנות חדשה יחסית, בעוד שבאירופה כמו במזרח הרחוק, מדובר במסורת עתיקה ומבוססת ובמקצוע שעבר במשפחה במשך דורות. במסלולים המיועדים לאנשי חינוך בבית-הספר, הרוב הנשי אינו מפתיע.

מנהלת המוסד, פוירליכט, אומרת שבית-הספר ירחיב בשנה הבאה את המסגרת, גם מבחינת הכיתות ומספר הלומדים וגם בהפעלת מסלולים נוספים.

דליה מילה, בוגרת בית-הספר במסלול החינוכי ובמסלול הטיפולי, מתכוונת השנה להשתלם ב"שעת סיפור ויצירה". שיעור שמדגיש את התהליך היצירתי, וחשוב עבורה כמורה לחינוך מיוחד. בשמונה השנים האחרונות היא מלמדת בבית-הספר ברנר בדרום תל-אביב, שלחלק מתלמידיו צרכים מיוחדים. את שנת הלימודים שלה בבית-הספר לתיאטרון בובות היא מתארת כ"נקודת ציון שבה קיבלתי מפתח לעולם חדש".

 

הבובה אינה שופטת

 

מילה משוכנעת בערך הבובה לילד עם צרכים מיוחדים, כי הבובה איננה בוחנת או שופטת אותו, ואינה מציגה רף ציפיות מקובל. בנוסף, הבובה מאפשרת לילד להצטיין בתחום אחר ולבטא את ייחודו. "אני מבקשת בראש ובראשונה להתקרב אל הילד ולהבין את עולמו הפנימי", היא מסבירה, "ולבובה יש תפקיד חשוב בשלב הזה, שרק אחריו ניתן ליצור הזדהות עם צרכיו של האחר". בשנה הבאה היא מתכוונת להכין בכיתות א' ו ב' יותר פינות משחק. "הילד הממוצע נמצא זמן רב מדי בעמדת קשב מול המורה או הטלוויזיה, ואילו במהלך המשחק עם בובות הוא אקטיבי, ולמעשה פועל ומדבר גם מפי הבובה וגם בשם עצמו".

מילה מבקשת לעודד בילדים דמיון שיאפשר להם ליצור בובות מחפצים יומיומיים, זמינים.

לרצון להעתיק את פעילות התאטרון גם אל מחוץ למסגרות החינוך הפורמליות, שותפה גם פוירליכט, שהגיעה לניהול בית-הספר אחרי שנות עבודה רבות במסגרת "אמנות לעם". מאחוריה ניסיון עשיר בעבודה קהילתית, ובתהלוכות רחוב עם בובות ענק. כשבאה לראיון עבודה אצל פארי, שמעה ממנה על התנאים הקשים שבהם פועל בית-הספר. "בסוף השיחה אמרתי שאני מוכנה לקבל על עצמי את ניהול בית-הספר לשנת ניסיון, כדי לבדוק אם אפשר להפוך אותו למוסד במתכונת מלאה, עם הרבה קורסים ועם מורים משובחים, אמנותית וחינוכית".

לסוזן עווד, יוצרת ומפיקת תאטרון בובות ובוגרת בית-הספר, אין ספק בתרומתו לשיפור עבודתה המקצועית. ערבייה מרמלה העובדת דרך "קרן קרב". היא מציגה בפני הילדים בשתי השפות, בלוד וברמלה, במסגרות פורמליות וגם במתנ"סים. היא למדה בובנאות ועיצוב בובות אחרי שכבר נשבתה באהבת יצור הבובות, והיום היא מבינה שהבובה היא המפתח להבנת אישיותו של הילד. גם היא מתכוונת להמשיך ללמוד, ובמקביל להציג בפני המעונינים את הצגת היחיד החדשה שלה, "שלגיה והגמדים", שבה היא מפעילה למעלה מעשר דמויות שיצרה בכשרון ובנחישות.

 

 

חדשות

8
22/07/2014
בימים אלה אנו עוקבים אחר מהדורות החדשות בדאגה רבה. ...
8
22/07/2014
ארגון המורים האוסטרי וארגון המורים הגרמני
8
20/07/2014
בקוראי את מכתבך היום, לא אסתיר ממך, כידיד ותיק, את ...
8
17/07/2014
במחוז הדרום עקב במצב הביטחוני
8
8/07/2014
הסתדרות המורים מחזקת אתכם בשעה זו ומעמידה לרשותכם ...
עבור לתוכן העמוד