החינוך בגיל הרך בעידן של אי-וד
החינוך בגיל הרך בעידן של אי-וד

 

החינוך בגיל הרך בעידן של אי-ודאות

דליה לימור

"הולך ופוחת הדור" אומר ביאליק - ואנחנו שואלים "האמנם פוחת"? אולי הוא רק משתנה? אולי בעצם - כל מה שסביבנו משתנה ואנחנו אך נאחזים בקיים והמוכר ומחייבים את הדור החדש - ללכת בדרך הנראית לנו - בעוד הוא רוצה ומנסה להגיע למקום אחר? האם אנחנו באמת חווים כשל בחינוך או אולי הכשל הוא בבחירת הסטנדרטים לבדיקה? האם המבחנים המורים על אי התאמה - בוחנים נושאים הקשורים לעולמם של הילדים? למה שמעניין אותם? למה שהם לומדים יותר טוב - כי זה רלוונטי להם?

יכול להיות שמצבנו לא היה כל-כך רע אילו התפיסה של מערכת החינוך כולה הייתה מתגמשת ומכירה בעובדת קיומו של עולם שונה, אחר, חדש המוכר בעיקר לדור הצעיר, שבו הצעירים לומדים הרבה יותר ויותר טוב.

בגיל הרך מוטלת על המחנכים האחריות הגדולה ביותר - כי הם הדור הצעיר ביותר - הדור שיגיע למקום שונה לגמרי מזה שאנו מכירים. אם אנחנו מתלבטים היום באשר למטרות ולדרכי הבדיקה של הבוגרים שבין ילדינו (בבתי-הספר ובחטיבות הביניים) - הרי שאלת המתחילים במסלול מורכבת עוד יותר.

העולם המודרני שנבנה בתחילת המאה העשרים, הייתה בו הנוחיות של שימור הקיים ומערכות חינוכיות עמדו על השמרנות, העלו על נס נושאים שהם "ליבתו" של חינוך מודרני וקבעו שיש דרכים מיטביות להניע את כל הלומדים לעמוד בדרישות. הגישה הקובעת סטנדרטים ממוצעים וממיינת את הילדים על-פיהם, שלטה בכיפה. ילדים התחילו לצאת למסגרות חינוכיות כאלו רק בגיל 6 וכך ניצלו הצעירים מן האווירה הזו.

גני-הילדים שנפתחו לפני כמאה וחמישים שנה, נפתחו באווירת היחס המיוחד לו זוכים רק זאטוטים. כאן העמידו את צורכי הילדים במרכז וקבעו שאין ללחוץ עליהם להגיע להישגים לימודיים קבועים מראש. שהרי מטרת הגן הייתה "להצמיח" את הילדים וזו משמעות השם שניתן לו. לצמחים יש צרכים ייחודיים וחשוב לטפח כל אחד מהם בנפרד ובהתאם להנחיות  כדי שיבשיל. ברוח זו עוצבה אווירת הגן או כמו שאנו נוטים היום לומר בשמץ גאווה - "רוח הגן". הרוח הזו הבטיחה שילדים ילמדו באמצעות משחק והתנסות, שהם יוכלו לקבוע לעצמם את העיסוקים העיקריים ושהם יהנו מחופש יחסי בבחירת עזרי הלמידה ואופניה. אולם, גם המסגרת היוו לא הייתה חופשית לחלוטין. נקבע בה סדר יום מתאים לילדים קטנים ונלקחו בחשבון צורכי למידה אלמנטריים שכללו שכלול השפה, הקניית אמות מידה מוסריות והעברה של יסודות תרבות ומסורת.

שנים רבות הייתה בהירות לגבי מטרות החינוך. כיום אנו עומדים בפני התלבטויות משמעותיות באשר להמשך הדרך. די במבט חטוף על השינויים הסוציולוגיים בתחום המשפחה, העלייה ברמת ההשכלה של ההורים ובהתמקדות ההורים, הקהילות ופרנסיהן, בנושאים הקשורים לילדיהם. אחריתה של המאה העשרים הובילה אותנו אל העידן הפוסט-מודרניסטי שהוא "תגובה למודרניזם". "המודרניזם דחף את המדע לקדמה ולשינויים מרחיקי לכת, הפוסט-מודרניזם בוחן האם יש בהתקדמות המדעית מענה לכל המשאלות". הפוסט-מודרניזם דוחה את רעיון האמת המוחלטת ומחליף אותה ברעיון "האמת הגמישה", הדינמית והמשתנה עם הזמן, החלל והפרספקטיבה. במקום להמשיך ולחפש את האידיאל הבלתי משתנה בכל תחום בחיים מדגישה התורה את הגיוון הדינמי של החיים.

עידן זה, המלווה באי בהירות ובשבירת האמיתות כולן, הוסיף על המבוכה והוביל את המחנכים להתמקד בדילמות חינוכיות חדשות שלא ידענו קודם. אלוני (2003) קובע ש"בחברה שלא מאמינה עוד באמיתותם של ערכים אנושיים ואוניברסליים, המחנך הפוסט-מודרני יחשוף את תלמידיו לתפיסות מוסר מגוונות ויימנע מקביעה ביחס לעמדה מועדפת". "מטרתו" של המחנך, מוסיף אלוני, "אינה עוד לעצב או לטפח את החניך לקראת אידיאל תרבותי - עיצוב שגורם לדחיקת הקבוצות החלשות שתרבותן נתפסת כחסרת ערך, אלא לאפשר מאבק על הגמוניה תרבותית". לטענתו, "גם חברה דמוקרטית של נאורות וצדק מבטאת אינטרס כוחני ומכאן שכל חינוך מגמתי להגשמת היעדים הוא ניסיון לשכפול עצמי של הקבוצה הדומיננטית ודיכוי הקבוצות האחרות".

ההשתמעויות מכך הן:

· אין אמת הוראתית אחת - כלומר, אין דרך אחת ויחידה שתהיה הדרך "הנכונה", האחת והאולטימטיבית - ללמד ילדים.

· כל ילד עובר תהליך שונה של הבניית עולם הייצוגים הפרטי שלו ולכן אל לנו לצפות לקבל תשובות אחידות מכל הלומדים.

· משמעות נוצרת על-ידי קישור להקשרים אישיים ולכן ההוראה חייבת לתת את ההזדמנות או לוודא ששום הזדמנות ללמוד, שום קישור פוטנציאלי לא ילכו לאיבוד.

אם לא היה די בשבירת המוסכמות ובכאוס הפוסט-מודרניסטי, נוספו עליהם בסוף המאה העשרים מרכיבים אקזיסטנציאליסטיים כמו התפרקות של עמים, מתקפות טרור, מלחמות הרסניות, מדיניות ביטחונית לא ברורה ושבר כלכלי עולמי.  במדינת ישראל אנו מצויים בתקופה של מצב ביטחוני קשה, טרור זוועתי, אבטלה חמורה וקשיים כלכליים. כל אלו תורמים לשינוי הפרופורציות ולקביעת מוקדים אחרים לתהליכים החינוכיים.

שנת הלימודים תשס"ג הייתה מן הדוגמאות היותר מאפיינות של שינוי דגשים מהיר והתאמה מתמדת לשינויים במגמות הסביבתיות. שביתות והיערכות לקראת מלחמה איפיינו את השנה. ילדים צעירים ששולבו בגני-הילדים במגמה לזכות בטיפוח כישורי החשיבה שלהם, בקידום אוצר המילים והיכולת האוריינית, בטיפוח מיומנויות אישיות וחברתיות ובחינוך ערכי - למדו פרקים בחיים בעולם ללא ודאות, עולם שבו משנים בכל יום את כללי המשחק, עולם שבו משתנים תנאי הסביבה הלימודית (או סייעת או הורים מתנדבים, או חדר אטום או חדר פתוח, עם מסכות או בלי מסכות), עולם שבו משתנים התכנים חדשות לבקרים, עולם שבו מנסים להרגיע את החרדות. עולם שונה, עולם משתנה.

החינוך בגיל הרך נמצא כיום במרכז החקר המדעי בתחומי החינוך והפסיכולוגיה החינוכית וההתפתחותית. אולם, אין בתיאוריה מענה ואין רציונאל הקובע מה וכיצד ראוי לטפח אצל ילדים קטנים כדי להכין אותם להתמודדות בעולם שבו השינויים כל-כך תכופים, החרדה הקיומית כל-כך גבוהה, המצבים החברתיים משתנים במהירות והפגיעה במשפחה ובמצב הרוח הלאומי – כל-כך מהותית.

תפקידה של הגננת בעידן הפוסט=-מודרני מתואר כ"מיילדת בלידת ההבנה". (גלזרפלד, 1995). הגננת אינה מחלקת ידע, אינה מעבירה ידע, אינה מקנה מיומנויות - הגננת מציידת את הילדים בהזדמנויות ובתמריצים להבנות את עולם הידע האישי שלהם. תפקידיה הם:

· לשים לב למטרות ולאינטרסים של הלומדים ולמידת העניין שהם מגלים.

· לבחור דרכים מעוררות ומתאימות לטיפוח כל אוריינות בנפרד או במשולב.

· להבחין ב"רגעי הוראה" - רגעים מתאימים ליצירת תובנה משמעותית.

· לבחון דרכי הוראה חדשניות, להיות גננת חקרנית ומשתנה ולבחון צירופים של מודלים של הוראה שלא ניסינו בעבר.

· לחשוב במונחים של תיכנון סביבת למידה שמאפשרת "התנסויות למידה" לאוריינויות מגוונות ולחיבורים האפשריים ביניהן.

· לחפש ולמצוא כלים ידידותיים ללמידה, להשתחרר "מהידענות" ולהדגיש מקורות מידע מגוונים.

· לבחור התנסויות המאפשרות ללומדים לפתח אחריות אישית לתהליכי הלמידה שלהם.

כיום, כאשר אנו קובעים את תכניות הלימודים, ברמה התיאורטית, אנו מתייחסים רק ליכולות השונות והמשתנות של הילדים. אנו שואלים את עצמנו מה יהיה תוכנה של תכנית הליבה ואילו תכנים ראוי שילמדו ילדים קטנים העומדים בתחילת דרכם. אולם, לצערנו, כאשר אנו עומדים לקבוע את תכנית הליבה או את תכנית הלימודים המורחבת, אין אנו נותנים את דעתנו לתנאי החיים של הלומדים, אין אנו שואלים את עצמנו לְמַה הם נדרשים בחיי היום-יום, לאילו בעיות עליהם למצוא מענה ועל אילו שאלות עליהם לענות.

אין לי ספק, שילדים שמתחילים את חייהם בתנאי אי-ודאות כמו הילדים החיים היום - זקוקים לטיפוח של כישורים אחרים מאלו של הילדים שחיו בתנאים יותר ברורים בעבר ואולי גם מאלו של הילדים שיחיו בעתיד בתנאים שאנו לא יכולים אפילו לדמיין.

השאלה הגדולה היא כיצד אנו יכולים להביא את צוותי החשיבה שלנו לניתוח הנדרש ולפיתוח תכניות לגן עתידי שיש בו את הטיפוח של הנדרש לחיים בתנאי אי-ודאות. ולא מדובר בתנאי אי-ודאות טכנולוגיים בלבד. מדובר בתנאי אי-ודאות חברתית, אישית, ביטחונית וקיומית.

שאלות מורכבות אלו עולות לא רק בדיון על התכנים הראויים להילמד אלא גם בנוגע לדרכי ההוראה ולדוגמה האישית שעל המחנכים לתת.

במקביל חל מיסוד של החינוך בגיל הרך והחלת תקנות ותקני הוראה בו נמצאים בראשית הדרך. האמונה שכבר בגן-הילדים החינוך הוא פורמלי ויש לתת את הדעת לאיכותו ולתוצאותיו ויש לתכנן את ההוראה ולבחון את ההישגים, קורמת עור וגידים. לא עוד דיון ב"אם" יש לתכנן את ההוראה והלמידה בגיל הרך, אלא התמקדות בבחינת ה"איך" המתאים.

אנו עדים כיום להתפתחותן של תורות חינוכיות מותאמות התפתחות המלוּוֹת בתכניות להערכת הישגים מותאמות התפתחות. אנו עדים לשילובם של קבוצות הצעירים (טרום חובה) בתקינת הישגים לימודיים (סטנדרטיזציה) בתחומי הדעת השונים ואנו עדים לכך שבמדינות רבות מתחילים את הוראת הקריאה בגיל צעיר מאוד. יש כיום תפיסה של יכולת משתנה של הילדים שכבר בתחילת דרכם חשופים למקורות מידע רבים, למידע עשיר ולאמצעי הוראה ידידותיים (מחשבים, משחקי מחשב, טלוויזיה) ואלה מאפשרים להם להרחיב את אוצר ידיעותיהם ולשפר את דרכי הלמידה שלהם.

אין לנו רעיונות בדוקים באשר לדרכים המתאימות ללמד את מה שנדרש בגיל כל-כך צעיר. יש הנוטים לפעמים לטעות ולשלב חשיבה בית-ספרית בעת בחינת דרכי הוראה לגן. בגיל הרך יש לעודד רעיונות חדשניים שיתאימו לקבוצות לומדים שהשונות ביניהם רבה. הבחינה של הרעיונות החדשניים והעדכניים חייבת להתייחס ללמידה של צעירים המתחילים את חייהם בעידן  שבו העתיד אינו ברור ובמידה רבה גם ההווה לא.

השאלות העולות הן רבות: שאלות פרקטיות בנוגע למבנה מוסדות החינוך העתידיים, אופן איושם, הגדרת תפקיד הגננת ואפשרות שילובם של מומחים מתחומי דעת שהגננת אינה שולטת בהם, שאלות מהותיות בנוגע למטרות החינוך בגיל הרך - מיומנויות כלליות או מיומנויות לחיים בעולם חסר ודאות וביטחון, ערכים הומניסטיים או הישרדות, תכנים כלליים, גלובליים או לוקליים והישגים - אישיים, נורמטיביים, מכווני הצלחה אישית או מכווני קונפורמיות חברתית ולאומית.

 

השאלות העומדות בפנינו אינן פשוטות כלל ועיקר וכמובן שהתשובות עליהן קשות עוד יותר. מנכ"לית המשרד מונתה ועדת-על לבחינת הנושא ואנחנו רק בתחילת הדרך בכל הקשור להתלבטויות הללו. ראשית בחנו את שאלת החינוך ההומניסטי עם קבוצה של 135 גננות נבחרות, עם נציגי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות ועם ועדת-על בהשתתפות נציגי המכללות ונציגות ציבור. אנו עומדים בפני בחינת השאלות החשובות האלו במסגרות נוספות של מפקחות, מדריכות, גננות, נציגויות מורחבות של המכללות, הורים ונציגי קהילה.

בשלב זה אנו בוחנים את החינוך ההומניסטי. אלוני (2003) מתאר את החינוך ההומניסטי כחינוך ש"שואף להרחיב את האנושיות ואת החירות של האדם על-ידי הקניית ידע, העשרת הדמיון, טיפוח האהדה והרגישות לזולת, עיצוב דפוסי התנהגות של יושר, הגינות, נדיבות ואחריות חברתית. חינוך כזה", הוא אומר, "כולל את כל תחומי הלימוד שבאמצעותם אנו רוכשים ומפגינים חכמה ואופי מוסרי".

חינוך הומניסטי, אם כן, מכוון לקראת הוויה אנושית מלאה ונעלה יותר וטיפוח איכויות ייחודיות המשפרות את חיי בני-האדם ומסייעות להם להגשים את אנושיותם. "בעולם פוסט-מודרני, שבו 'הכל הולך' והכל שווה ערך... הכמיהה והחתירה לחיים אנושיים נעלים יותר מאבדות את משמעותן". נמרוד אלוני מעמיד את החינוך ההומניסטי בספק. נוסיף על כך את הרדיקאליות הקיומית של עידן אי-הוודאות והרי אנו עומדים בפני מערך התלבטויות מורכב הרבה יותר.

ובכל זאת החלטנו לדון בכך בפורום ציבורי רחב ועם אנשי חינוך. נבחרו שישה פרמטרים פדגוגיים לבחינת איכות החינוך: כשירויות רגשיות, אקלים חברתי, קהילתיות וסולידריות, הרחבת הדעת, אתיקה מקצועית ויצירתיות ופתיחות. אמות המידה האלה הן מאבני היסוד של עבודת הגן כיום. השאלה הראשונה העומדת בפנינו היא מציאת דרכים להבטחת השמירה על "רוח הגן" ומניעת הפיכתו לגורם חינוכי ממיין ומחייב "תוצאות והישגים סטנדרטיים". השאלה השנייה היא - אילו דרכים להתחדשות, ברמת העקרונות החינוכיים, יאפשרו מעשה חינוכי עתידי שיאפשר טיפוח של כלים ומיומנויות להתמודד בעולם מאופיין באי-ודאות ובהשתנות מתמדת.

אנחנו בראשיתה של דרך חדשה. ראינו לנכון להקים צוותי חשיבה בנושא ולשתף כמה שיותר מעוניינים בדבר ואנו מקווים שבשנת הלימודים הבאה, שתבוא עלינו לטובה, נתפנה מאי-הוודאות המוחלטת שחווינו בשנת הלימודים הזו, לאי-ודאות סבירה שבה נוכל להיענות לאתגרים שלפנינו.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד