ייחודיותה הפיוטית של חיה שנהב
ייחודיותה הפיוטית של חיה שנהב

 

ייחודיותה הפיוטית של חיה שנהב לילדים צעירים

ד"ר רבקה גרון

חיה שנהב היא ללא ספק מהבולטות בין הסופרים לגיל הרך בשלושת העשורים האחרונים. בעיון ביצירותיה מתגלים מספר עיקרי יסוד:

· ביטוי אותנטי לעולמו של הילד.

· מסד ריתמו-מוסיקאלי חזק.

· דמיון - פשוט, פרוע ונטול גבולות.

· הומור על מיגווניו.

נתייחס לעיקרים אלו בעזרת דוגמאות נבחרות:

· ביטוי אותנטי לעולמו של הילד

סוד כוחן של היצירות בעובדה שהגיבור הבדוי הוא ילד והסיטואציה השירית בה הוא מופיע נותנת ביטוי למשחקיו, ליחסיו הרב-צדדיים עם סביבתו האנושית והפיסית כאחד, לשמחותיו ומצוקותיו - לכל אותם חומרים מהם עשוי עולמו.

בעיון אשר ערכנו בשיריה העלינו קשת רחבה של נושאים המקיפים את עולמו של הילד על כל גווניו. והם:

א. חוויות אלמנטאריות מחיי היומיום

כל אירוע בחיי הילד חשוב בעיני חיה שנהב - כל אירוע מבטא את התחברותו של הילד לעולם הרחב. שבירת צלחת הינה ניסיון מבהיל, שגורר אחרי תגובה רגשית של בכי מצד הילד ותגובה מרככת מצד המבוגר, הרואה את השברים. אירוע מסוג זה רווח מאוד אצל ילדים צעירים וחיה שנהב בשירה "מי שבר את הצלחת?" (דייסה עם סוכר) "מסייעת" לשובר הקטן להתמודד עם החוויה הקשה בעזרת תמיכה מצד המבוגר הדובר בשיר והשואל שאלות היתממות למיתון החוויה הקשה:

"מה קרה פה? מה קרה? / הצלחת נשברה!

מי שבר את הצלחת? / החתול? / לא ולא.

הכלבלב? / לא ולא! / אולי הזבוב? / לא ולא.

היתוש? / לא ולא.

למה דינה מתייפחת? / היא שברה את הצלחת!

דינה, דינה מסכנה. / בואי אתן לך מתנה.

ועכשיו די לבכות / בואי ועזרי לי לנקות".

ההזמנה לקחת הלק בניקיון השברים ממתנת את החוויה ומובילה למידה של לקיחת אחריות על המעשה ולתחושה של סיפוק. אין ספק, שיכלה להיות גם תגובה אחרת, של גערה למשל, שיכלה להוביל לתחושות שונות בעקבות המעשה. אך חיה שנהב איננה בוחרת בה.

נטייה זו למתן חוויות "קשות" אכן מאפיינת את כתיבתה של חיה שנהב לקטנים. את זאת אנו מוצאים גם בשיר "הביצה התפוצצה" (על ההר יושב ענק). גם כאן אמא שואלת שאלות "תמימות", גם כאן היא מציינת את אשר קרה וגם כאן היא משתפת את הילדים "האשמים" בתיקון המצב באמרה:

"לא נורא. לא נורא. / וחייכה, / ועוד אמרה:

ללבן קוראים חלבון, לצהוב קוראים חלמון,

לקליפה קוראים קליפה, / הכול זרוק על הרצפה.

עכשיו תביאו / סמרטוט ומים, / ותנקו / אחת ושתיים".

אין ספק שהילד יוצא מחוויה זו עם מטען חיובי לעכשיו ולעתיד כאחד.

התנסותם של הילדים גיבורי יצירות חיה שנהב בחוויות ראשית מהסוג הנ"ל איננה מאיימת, תמיד ימצאו האם או מבוגר אחר לידם, כדי לתמוך או לנחם.

כך קורה גם לשאולי הבוכה בשיר "מכה באצבע" (דייסה עם סוכר), שם נשאלת השאלה הקיומית "מה נעשה לאצבע?" והתשובה כמובן היא "ניתן לה נשיקה?".

חוויית ליקוק גלידה בוודאי גורמת עונג רב לילדים המתנסים בה, אך גם כאן כרוך העניין בידיעה כיצד לאכול מבלי להתלכלך. לא נורא, אומרת חיה שנהב לילד בשיר "מי רוצה מנה גלידה?" (ארנבת, ארנבת מה את חושבת?) אם זה קורה -

"פה טיפה - ושם טיפה, / על הבגדים, / על הרצפה.

אוך / אוך / אוך... ננקה את הלכלוך.

ועכשיו / טר-לה-לה / והכול / מהתחלה".1

                                   

1. ביטויים נוספים לחוויות ה"כאן ועכשיו" של הילד מצויים גם בשירים הבאים:

בספר "דייסה עם סוכר": "חמש אצבעות"; "ילד מתוק"; "ארוחה מהפכה"; "ילד שוקולד".

בספר "גדי קטן רוצה חבר": "רוחצים את הידיים"; "בפינה שבחצר"; "מה יש לי בכף היד"?; "אמא פה תולה כביסה".

בספר "ארנבת, ארנבת, מה את חושבת?": "מה לי גשם"; "המלח מלוח".

בספר "תרנגולת כחולה": "מכונית טעימה".

ב.  המשחק כחוויה דומיננטית בחיי הילד

המשחק כחוויה דומיננטית בחיי הילד מצוי לרוב גם בשירי המשחק של חיה שנהב כנושא וכדרך עיצוב.

יש והוא מוצג כפעילות סוחפת להכרת גופו של הילד הנוגע בחלקי גופו השונים, תוך אמירת טקסט קצבי מתאים.

כך, למשל, בשיר "אף, סנטר ולחיים" (על ההר יושב ענק), מוזמן הנמען הצעיר לטייל על פני גופו ופניו תוך שהוא אומר:

"אף / סנטר / ולחיים / שתי עיניים / שערות / שתי אוזניים / שתי ידיים / ציפורניים / אצבעות. מה למעלה? / - השמיים / מה למטה? / - אדמה. / הופ למעלה - / הופ למטה - והכול מהתחלה".

ברוח דומה מוצג הילד המשחק גם בשירים "האצבעות הולכות לישון" (תרנגולת כחולה), "מצח אל מצח" (ארנבת, ארנבת) ו"חמש אצבעות" (דייסה עם סוכר).

בקבוצת שירים אחרת מרחיבה חיה שנהב את מרחב המשחק ואנו פוגשים ילדים המשחקים עם אחרים גם מחוץ לביתם. כך קורה בשיר "דילוגים בשורה" (דייסה עם סוכר) בו מדלג הילד בתחילה לבדו ומאוחר יותר - עם כל הצופים בו -

"מיד הצטרפו / אליו בשורה / כלב / חתול / חמור / ופרה.

הילד שרק / הכלב נבח / החתול ילל / החמור נער

הפרה געתה / מחזה שכזה / עין לא ראתהו..."

מודעותה של חיה שנהב ליסוד המשחקיות כהכרחי בעיצוב עולם ילדות אותנטי מביא אותה להשתמש גם בשעשועי לשון למיניהם.

כך בשיר "צרצר" (על ההר יושב ענק) משחקת המשוררת בשורשי מילים ויוצרת עולם צלילי עשיר ואבסורדי הסוחף את המאזין / הקורא לתוכו בצימאון והנאה.

טעימה קטנה מעולם מטורף זה נביא להלן:

"צרצר צרצר צרצור. / פרפר פרפר פרפור, / גמד גמדד גמדוד / קפץ שלוש קפיצות. / שטותו צחקן צחקק צחקוק, / צפצף צפצף צפצוף, / קשקש קשקש קשקוש / צבע בשלושה צבעים. שטות...

 

ג. הילד קולט את הסובב אותו - בחושים

נושא זה מהווה פן נוסף בהצגת עולם ילדי עשיר. חיה שנהב קשובה לילד המפעיל חושים כדי לקלוט קולות, רחשים, צבעים ותופעות בסביבתו.

כך קורה בשיר "עולם מלא ציפורים" (על ההר יושב ענק) במרכזו מוצג ילד צעיר המהלך בטבע העשיר סביבו, כשהוא מביע את התפעלותו ממנו:

"על העצים / על הגגות / בין הקוצים / ובאוויר - / עולם מלא ציוצים.. / עולם מלא ציפורים. חוחיות / ובולבולים / ירגזים / ודרורים / פשושים / יונקי דבש.. / נקרים / סנוניות / ויונים / וזרזירים / עולם מלא ציוצים / עולם מלא שירים / עולם מלא ציפורים".

בשירים אחרים מגרה עולם החי והצומח את סקרנותו הטבעית של הילד השואל שאלות אין=ספור, בתקווה לקבל תשובות. והוא שואל: "מי זה שר על העצים" (ארנבת, ארנבת) ומעלה השערות שונות לגבי הזמרים הנסתרים שאין רואים את פניהם, רק שומעים את קולותיהם -

"אולי דובים? / או אריות? / או פילים? / או נמרים?... / לא ולא! / מה פתאום! / אלו ציפורים! והדובים / והאריות / והפילים / והנמרים.. / כולם, כולם / מקשיבים / לשירת הציפורים".

שאלות אחרות נוגעות לתופעות טבע, כגון עונות השנה והשאלה שנשמעת היא "מה יש בקיץ?",  (על ההר יושב ענק) או לבעלי-חיים בסביבה ואנו שומעים "מה עושות החיות כשהגשם יורד?" (על ההר יושב ענק).

אין ספק, שבשירים אלו מקרבת חיה שנהב את הילד אל הטבע, אל החי והצומח כשהיא חושפת בפניו רזים מעולם נפלא זה.2

 

                                               

2. בנושא זה ראה גם:

בספר "תרנגולת כחולה": "גבעול של עשב וצב קטן"; "עץ עם תלתלים"; "שלושה גוזלים"; "חבר של נמלה"; "בואי בואי חיפושית"; "החתול וידידיו".

בספר "ארנבת, ארנבת": "מגרפה ומעדר".

בספר "גדי קטן רוצה חבר": "בשדה הצב זוחל"; "שיירה של נמלים"; "מה עושים האפרוחים?; "איפה גר העכברון?"; "חיפושית על העלים".

בספר "על ההר יושב ענק": "פרת משה רבנו"; "ריח".

2. מסד ריתמו-מוסיקאלי חזק

העיקר השני המייחד את כתיבתה של חיה שנהב הוא העיצוב הריתמי-מוסיקאלי של היצירה, כלומר - הצליל, המשקל, החרוז והחזרה, הקרובים לטבעו של הילד מראשית חייו. כל אלו מסייעים בידיו לקלוט את עולמו קליטה סנסומוטורית (המאפיינת את התפתחותו הראשונית) ולהתביית בתוכו.

מכאן ברור, שטקסט ספרותי שלא יהיה עשיר בצליל, בקצב ובתנועה, לא ייקלט על-ידי הילד הצעיר - וכפועל יוצא מכך לא ייהפך לחלק בלתי נפרד ממטענו התרבותי.

זאת ועוד. החזרות הריתמו-מוסיקאליות, בעיקר בשירה לילדים, הינן בעלות השפעה גם מההיבט הפסיכולוגי. הן תורמות לתחושת מוכרות ולשליטה בעולם הבידיוני המוצג ויכולת להתחבר אליו במהירות ובהנאה.

על חשיבותו של החרוז בשירי הילדים למדנו מק' צ'וקובסקי.3 ארבעה עיקרים מתוך השלושה-עשר שניסח כ"חוקי יסוד" לשירי ילדים מוקדשים לכך.

1. יש לחרוז לילד חריזה צמודה שבה השורות החורזות רצופות וסמוכות במקומן: א-א ב-ב. כך השיר נחרת טוב יותר בזכרונם של ילדים.

2. במילים המתחרזות צריך להתרכז עיקר משמעותו של הפסוק.

3. כל שורה ושורה בשירי הילדים צריכה להיות פסוק מוגמר ועצמאי מבחינה תחבירית.

4. על השירים להיות ציוריים ודינאמיים.

עיקרים אלו מצויים בשירי חיה שנהב, במיוחד בספר "גדי קטן רוצה חבר", המתמקד ב-20 סיטואציות מחיי הילד, המעוצבות כשירים קצרים וציוריים, המחורזים בחריזה צמודה, כאשר כל שורה אכן משמשת כפסוק מוגמר ועצמאי.

שתי הדוגמאות שלהלן תוכחנה את הנאמר לעיל:

דוגמה א' -                     "כלב, כלב, אל תנבח,

                     רותי עייפה כל-כך,

                     רות קטנה כבר במיטה

                     והדובי - גם איתה".

דוגמה ב' - "חיפושית על העלים

                     מטיילת טיולים,

                     ממהרת, ממהרת,

                     ואיננה נעצרת".

                                            

3. ראה: ק' צ'וקובסקי, משתיים עד חמש: ההתפתחות הלשונית של ילדים. 1985, עמ' 118-117. וגם: ד' לנדאו, היסודות הריתמיים של השירה. 1970, עמ' 49-47.

גם החזרה (על צליל, טור או בית) היא אחד היסודות הבולטים בשירת חיה שנהב המגבירים את העוצמה הריתמו-מוסיקאלית של השיר מחד גיסא ומאירים בכל פעם מחדש מוטיב, רעיון או מסר העומדים במרכז השיר מאידך גיסא.

על החזרה וחשיבותה בשירה לילדים צעירים כותבת מ' ילן-שטקליס במאמר:

"הילד אוהב את החזרה, הוא זקוק לה. אין הוא להוט אחר החדש. בשמעו דבר המוכר לו, הוא מרגיש ביטחון, שמחת ניצחון על החומר הסובב אותו, על העולם הרבגוני המאיים על נפשו. תנו לו את הביטחון הזה". "הספרות לילד".4

ואכן, בדיקה עקבית של מכלול יצירתה של חיה שנהב מגלה שימוש מגוון ביותר בחזרות המלווה את כתיבתה בכל שנות יצירתה: חזרה על צלילים, מילים, משפטים ובתים שלמים התורמים כאמור לאווירה, למשמעות ולמיקוד תכנים ומסרים.

להלן מידגם מייצג של חזרות:

א. צלילים חוזרים

התופעה הפונטית הבולטת ביותר בשירת חיה שנהב היא האונומטופיאה, שמתבטאת בהדחסה אינטנסיבית של צלילים הבאים לחקות קולות במציאות. שכיחותה של החזרה האונומטופיאית אצל שנהב קשורה באופן הדוק במאפיינים מובהקים של לשון הילדים ועולמם ונובעת כנראה מהמודעות שלה לצורכיהם.5

יש והעיבוי הצלילי בשיר בא לחקות קולות של בעלי-חיים הנשמעים בסביבה הקרובה, כמו קולותיהם של ציפורים "צויץ-צויץ" בשיר "שלושה גוזלים" (תרנגולת כחולה) או כמו פעייתם של גדיים "מההה מההה" בשיר "גדי קטן" (גדי קטן רוצה חבר).

יש ונשמעים קולות אחרים, כגון:

קולה העדין של טיפת הגשם - "טיפה / טיפה/טיפה/טיפ/טיפ/טי/ודי" בשיר "המרזב" (דייסה עם סוכר) או תיקתוקם המונוטוני של השעונים בסביבה "תיק-תיק / תיק-תיק" בשיר "תקתוקים" (ארנבת, ארנבת...) או פטפוטי המפטפטים למיניהם כל הזמן - "פטפוטי - פטפט/מפטפט מפטפט / כל הזמן" כמו בשיר "פטפוטי פטפט" (ארנבת, ארנבת...); לעיתים אנו שומעים את דהירתו הפראית של העגלון הצעיר - "הופ-והופ-והופ..." כשהוא עובר על פני "הרים ויערות / והופ / והופ / והופ" עד שהוא נופל בומס!" לבור בשיר "ילד יושב על סוס ברכיים" (ארנבת, ארנבת...)

                                            

4. ראה: מ' ילן-שטקליס, חיים ומילים, עמ' 341.

5. איפיון זה בלשונם של ילדים הודגש במיוחד על-ידי צ'וקובסקי (ראה לעיל, הערה 3), עמ' 22-18.

החזרה האינטנסיבית של צלילים אלה בשיר יוצרת חוויית נסיעה סוחפת, עליה מנצח העגלון הקטן היושב על ברכי מבוגר.

ב. מילים חוזרות

צורה נוספת של חזרה, המאפיינת את סגנון כתיבתה של חיה שנהב, היא החזרה על מילים, ההופכות במהלך השיר למוטיב מנחה. מילים אלו פזורות אלו על פני השיר ומדגישות בכל פעם מחדש את מוקד השיר. ב"המלך כדורגל" (דייסה עם סוכר) אכן יש שימוש במילים חוזרות כדי לעצב את החוויה המרכזית בשיר. גיבור השיר, המלך כדורגל, הנו דמות עממית מאוד - הוא רוקד, מקפץ ומפזז ובשל כל אלו הוא אהוב מאוד על נתיניו.

מיקוד תשומת-הלב במילה המלך כדורגל, החוזרת בסיטואציות השונות, מעבה את המוטיב המרכזי בשיר.

ג. תבניות האנאפורה והאפיפורה

וריאציה נוספת בטכניקות החזרה של חיה שנהב היא האנאפורה (החזרה בתחילת שורה) והאפיפורה (חזרה בסוף שורה) תבניות אלה משמשות הן כאלמנט ריתמי בארגון השירים והן כאמצעי להידוק המשמעות על-=ידי אפקט אמוציונאלי חזק.

אנו מביאים להלן במלואו את השיר "זה לא טוב" (דייסה עם סוכר), במרכזו עומד דובי קטן שאיננו מסוגל לקבוע סדרי עדיפות לרצונותיו הרבים. הוא פשוט רוצה הכול, "עיניים גדולות". הבובה, לעומת זאת, משמשת מנחה ומדריכה. היא מסכמת את כל רצונותיו של הדובי כשהיא מנסה "לחנכו" על-פי דרכה, דבר שאיננו מוצא חן בעיני החניך.

כפי שנראה בהמשך, מהוות התבניות החוזרות (בראשיתה של שורה ובסופה) רכיב מאוד מרכזי בעיצוב החוויה השירית המועברת אלינו על-ידי העד.

הן מדגישות את ה"רצונות" העולים ומתגברים של הדובי המתלבט והרעיון ש"תפסת מרובה, לא תפסת" נקלט אולי באוזני הנמען הצעיר המאזין למסופר. אך דברי הבובה הנאמרים בבירור ובפסקנות ותגובת הדובי הנבוך והנעלב בוודאי נקלטים...

"הדובי רוצה לאכול. / מה פתאום, מה פתאום, / הדובי רוצה לשחק!

"הדובי רוצה לשחק. / מה פתאום, מה פתאום, / הדובי רוצה לטייל!

"הדובי רוצה לטייל. / מה פתאום, מה פתאום, / הדובי רוצה לישון!

"הדובי רוצה לישון. / מה פתאום, מה פתאום, / הדובי רוצה לאכול!

אומרת הבובה עדינה: / הדובי רוצה הכול - / לשחק, לטייל, לישון, לאכול!

דוב= דוב זה לא טוב! / אתה צריך להחליט, / אתה צריך לחשוב!

דובי בפינה עמד / לא ידע מה לעשות.

ופתאום דמעה נזלה / ודובי-דוב התחיל לבכות".6

הדמיון הפשוט של הילד בצד הדמיון הפרוע נטול הגבולות (הנונסנס)

הדמיון בעולמו של הילד מופיע במרכז המפה התימאטית של יצירות חיה שנהב לילדים. היא מכירה את הילד, קשובה לדמיונו העז הבורא לו מציאויות, אותן הוא מאכלס בעשרות יצורים קסומים, נופח בהם חיים, מדובב אותם וגוזר על מציאויות אלו חוקים משלו.

תכונת הפרסוניפיקציה של הסביבה על-ידי הילד היא אחד מציריה המרכזיים של שירת חיה שנהב ואנו נעים בתוך סביבה "מדברת", "מרגישה" ומתנהלת על-פי חוקים מוכרים מהעולם האנושי.

בשיר "הרמזור חולה" (תרנגולת כחולה), הרמזור מוצג כחולה: "הוא מצונן, קשה לו לעמוד, אין לו כוח, הוא רועד וברוח מתנדנד", המחלה משפיעה על תפקודו כמכוון תנועה וכמובן על תפקודן של המכוניות בכביש "וזו את זו הן שואלות: / מתי לנסוע?/ מתי לעצור?/ איך את הצומת נעבור?" וכנהוג בעולם הילדים במקרה כזה יש לפנות לרופא של הרמזורים המגיע ושואל:

"מה קרה פה? - הוא שואל, / ובודק ומטפל.

כאן כואב? / או כאן כואב? / אולי הבטן? / או הלב?

אל תדאג. חבר רמזור, / אתה תבריא, זה יעבור".

דברי ההרגעה של הרופא המסיימים את השיר מעידים, כי סערת הרגשות שהתעוררה בגין האירוע אכן שככה והכול יחזור במהרה על מקומו.

 

 

                                               

6. ביטויים נוספים לשימוש בתבניות האנאפורה ו/או האפיפורה ניתן למצוא גם בשירים:

"ריח" (על ההר יושב ענק); "כשהמלך עובר" (דייסה עם סוכר); "משבע חביות לחתול אחד" (דייסה...), "צוציקים קדימה" (דייסה...) "ארנבת, ארנבת, מה את חושבת (ארנבת, ארנבת...); "תפוח אדמה אומר" (ארנבת...); "דיו דיו סוס ירח..." (ארנבת...); "בובה רותי יפהפייה" (ארנבת...); "אדון משה" (תרנגולת כחולה); "קומה תנחומא" (תרנגולת...); "תרנגולת כחולה" (תרנגולת...); "הרמזור חולה" (תרנגולת...); "חיפושים וחיפושיות" (תרנגולת...); "יש לי שאלה" (תרנגולת...); "שלושה גוזלים" (תרנגולת...).


גם בשיר "ארנבת, ארנבת, מה את חושבת?" (ארנבת..) פונה הדוברת הצעירה אל הארנבת מדברת אליה בלשון בני אדם ומנסה לגלות את מחשבותיה ורגשותיה ביחס לכל מיני נושאים חשובים. למשל, לשאלה לגבי האוכל שהארנבת רוצה לאכול עונה הארנבת: "אני רוצה לאכול / שלושה דברים: / כרוב / וחסה / וגזרים." אבל לשאלה "את מי את אוהבת?" עונה הארנבת בתחכום רב.

"אני אוהבת / מישהו נחמד, / אבל אני לא מגלה / לאף אחד".7

בכל השירים שנזכרו עד כה נבעה הסיטואציה המרכזית ממציאות מסוימת, ממנה הרקיע הדובר אל עולם הדמיון. אך מצויים בין שיריה של חיה שנהב גם כאלה המציגים עולם פרוע ונטול מגבלות, עולם של נונסנס, שמטרתו לשעשע ולבדר. את זאת משיגה חיה שנהב על=ידי יצירת קומבינציות של אלמנטים מנוגדים, שימוש בהגזמה, עיוות המציאות והיפוכה, ניגודי פרופורציות וכיו"ב.

אמצעים אלה דומיננטיים בשיר "ארוחה של ענק" (דייסה עם סוכר).

השיר מציג סיטואציה טיפוסית של נונסנס, נטולה כל הגיון מבחינת הזמן, המקום, העלילה והגיבור. הענק, דמות נונסנס מובהקת הצורכת כל דבר בממדים ובכמויות בהתאם לגודלה. שנהב מספרת על ארוחתו של ענק.

"דוד של מרק, / שתי ערמות של קציצות טעימות, / שלושה סירים אדירים מלאים תפוחי אדמה, ארבעה ארגזים מלאים עגבניות... ועוד ועוד ולבסוף ראו זה פלא חסר לו עוד תפוח. ומשאכל את התפוח הוא עייף ושוכב לנוח".

4. שימוש בהומור על מיגווניו

שבירת תבניות מקובלות והארת המוכר באור חדש ומקורי, הפיכת המוכר למוזר המעורר גיחוך, אלו קווי היסוד להומור של חיה שנהב ההופך לעיתים להומור אבסורדי.

ננסה לבחון את ביטוייו השונים בשתיים מיצירותיה המפורסמות ביותר של המשוררת: הסיפור "מיץ פטל" והשיר "גברת עם סלים" (על ההר יושב ענק).

                                   

7. ביטויים נוספים לגישה המאנישה של הילד מצויים בשירים: "ענן נרדם בשמיים" (דייסה עם סוכר); "תרנגולת עם כובע קש" (דייסה..); "איש תרנגול" (ארנבת, ארנבת..); "הכלב נעלב" (ארנבת..) "תפוח אדמה אומר" (ארנבת..); "ריקודים בגינה" (ארנבת..); "חבר של נמלה" (תרנגולת כחולה); "בואי, בואי חיפושית" (תרנגולת..); "חתול שמח" (תרנגולת..); "תרנגולת עם מטפחת" (תרנגולת... ) ואחרים.

א. "מיץ פטל". הסיפור השירי שהופיע ב=1978 ונמצא עד היום ברשימת הסיפורים האהובים של ילדי ישראל לדורותיהם.

גיבור הסיפור הנו דמות מואנשת - הוא ארנב קטן הנושא שם והתנהגות אנושית - הוא שובב, אוהב לשחק (בעיקר במחבואים) ואוהב לשתות מיץ פטל, אהבה המזכה אותו גם בשמו "מיץ פטל". הוא גר באווירה פסטוראלית, ביער, בתוך בית ציורי בעל גג אדום ווילונות צהובים. כל אלו מעוררים את סקרנותם של דיירי היער רובם של הילדים המבקשים לגלות מיהו אותו מיץ פטל מסתורי.

מכאן והלאה מתפתחת עלילת בילוש משעשעת, בה שותפים, האריה והג'ירפה. צירוף בלתי רגיל זה בין שניהם והתנהגותם המשחקית לאורך תהליך הבילוש, מעוררים גיחוך והנאה רבה ומעמידים אותם באור אנושי הנוטל מהם את אכזריותם ועוצמתם.

לקול הצחוק המתלווה לסיטואציות החיפוש של השניים מחד גיסא וסיטואציות המחבואים של הארנב מאידך גיסא מסתיים הסיפור כשהשניים אכן מגלים את זהותו של מיץ פטל.

סיום העלילה מחבר בין כולם והופך את האמירה "וגר זאב עם כבש" למציאות.

התמונה האחרונה מציגה את שלושתם - הארנב, הג'ירפה והאריה - החברים החדשים, יושבים בביתו של מיץ פטל ושותים - מיץ פטל.

אין ספק שהשימוש בהומור האבסורדי מחד גיסא ובאמצעים השיריים מאידך גיסא (מיקצב, חריזה, חזרות) בצד השימוש באלמנטים משחקיים מעולם הילד, הפכו את היצירה ל"נכס צאן ברזל" במאגר הספרותי של ילדי ישראל.

הצורה הדיאלוגית לתוכה יצקה שנהב את המסופר מוסיפה לדינאמיות ותואמת לתוכן המשעשע של היצירה.

סיפורים הומוריסטיים נוספים:

"פיט-פט-טו" (1977), על מסע הפלאים של שלושה גמדים פטפטנים.

"היפו=תם" - (1987), על עזרתה של הג'ירפה להיפו שנפל מסולם.8

 

                                               

8. וליצירות הנונסנס ראה עוד: "טיול בהר" (דייסה עם סוכר); "הרים עם כובעים" (דייסה..); "על כף היד רוקד גמד" (דייסה..); "בית קטן מכפתורים" (ארנבת...); "זעירון - פעוטון" (ארנבת..); "קשת אדומה וחץ כחול" (ארנבת...) ואחרים.

ב. "גברת עם סלים" (על ההר יושב ענק)

השיר "גברת עם סלים" בנוי על הומור אבסורדי. מוצגת בו דמות מגוחכת שעושה פעילויות מגוחכות מאוד המובילות לסיום עם פואנטה שיש בה מן האירוניה.

הגברת, חסרת זהות מדויקת אמנם, היא נושאת את התואר גברת.

היא עולה לאוטובוס, עמוסה בסלים מהשוק ומיד משתלטת על כל הספסלים:

"על ספסל אחד - / סל עם / לחמניות / על ספסל אחר - / סל עם / עגבניות...

"על ספסל אחד - / סל עם / גרעינים / על ספסל אחר - / סל עם / מלפפונים.

"על ספסל אחד - / סל עם / מרגרינה / על ספסל אחר - חומוס=טחינה.

"על ספסל אחד - / סל עם / כל מיני / על ספסל אחר - / סל עם / עיתוני".

הכול מתנהל כשורה עד הסוף, בו מתברר שהכול לא כשורה, שהרי לא נותר מקום פנוי עבורה. על הכיסא האחרון יושב לו בניחותא ילד, הצופה בהתנהגותה היצרית של האשה המשונה הפונה גם אליו בחוצפתה חסרת הגבולות ומנסה להקימו ממקומו, דבר שאין הוא מוכן לקבל.

אין ספק שחיה שנהב מציגה כאן שיר קומי כשהיא משתמשת ביסודות הומוריסטיים רבים עד לידי אבסורד והם:

* קטלוג קומי, בו נמנים זה אחר זה, בלא תיאורים מיותרים, כל סוגי המאכלים בסליה של הגברת.

* דמות מגוחכת, יצרית מאוד, שאיננה מסוגלת לדחות סיפוקים, כמו ילד.

* הומור של חבטה, המגלה ברבים את העדפותיה הבלתי הגיוניות של הגברת.

* פואנטה עם אירוניה - המפגש שלה עם הילד חושף את אווילותה ברבים.9

סיכום

העיון שערכנו ביצירת חיה שנהב לילדים האיר את ייחודיותה הפיוטית של היוצרת.

תוארה הריאליה ה"שנהבית" במראות הילדות, בהם שולטים יסודות של משחק ודמיון, של התבוננות וגילוי, של תמימות והתפכחות ושל צחוק משחרר, שהתמדתם במשך 28 שנות יצירה מעידה על האותנטיות שלהם.

                                               

9. בסגנון זה ראה גם: "אשה ששורקת" (על ההר יושב ענק): "גברת עם שרירים" (על ההר..); "גברת עם חתול" (על ההר..); "אדון שוקו" (על ההר..); "סלים עם בצלים" (ארנבת, ארנבת...).

חיה שנהב הצליחה לכתוב לילדים צעירים מתוך התבוננות ראשונית בסובב, התבוננות המאפיינת אותם ילדים. היא עשתה זאת ברגישות ובאהבה רבה.

בטקס קבלת פרס זאב לשנת תשמ"ה, אמרה חיה שנהב את הדברים הבאים:

"בתוך החיים שלי בכפר יהושע - היו תמיד ספרים, סיפורים ושירים.

וזה היה כאילו מובן מאליו. לא בשעות מיוחדות ולא בתנאים מיוחדים אלא בכל מקום ובכל זמן - בחצר, ברפת, בשדות ובמטבח.

ולא במילים מיוחדות, אלא בפשטות ובכבוד, כמו שמתייחסים לדבר חיוני והכרחי. דבר היוצא מן החיים ונכנס אליהם.

בין שירי הילדים שקראנו אז בבית היה שיר של זאב, שאת השורות החוזרות בו ידענו בעל=פה. בשיר נוסע המשורר במכונית ממקום למקום ובכל מקום שהוא עובר הוא רואה מהחלון: רחוב / ובית / אבא ונער / חצר / וגן / גדר ושער / ובשער - הלה / בלי נעליים, הרוצה לנסוע לירושלים.

כאילו בכל מקום שעוברים יש איזה שער שבו עומדת הלה בלי נעליים, הרוצה לנסוע לירושלים.

התמונה היתה מוכרת לנו וההרגשה מוכרת, עד שאני בעצם חשבתי תמיד שהשיר הזה הוא עלי. כי כך ראיתי את עצמי מרחוק כילדה בכפר: חצר, גן, גדר, וזה היה תמיד פלא בעיני שישב משורר שלא הכיר אותי וכתב עלי ואולי זה כוחו של השיר - שישב משורר שאינו מכיר אותך וכותב עליך".

נראה כי כזאת יוכל לומר כל ילד הקורא את יצירותיה של חיה שנהב, שישבה משוררת שאינה מכירה אותו וכותבת עליו.

ספרי חיה שנהב

1. משפחת כף יד שמאל (1975), עם עובד.

2. מלך ממש (1975), דביר.

3. אליזביטה (1976), דביר.

4. חידות של יום קיץ (1976), דביר.

5. פיט=פט וטו (1977), עם עובד.

6. מיץ פטל (1978), עם עובד.

7. הבית בין הגבעולים (1981), מסדה.

8. על ההר יושב ענק (1982), עם עובד.

9. גדי קטן רוצה חבר (1983), מסדה.

10. חוט (1984), הקבוץ המאוחד.

11. גנבים בכפר (1984), עם עובד.

12. דייסה עם סוכר (1985), הקבוץ המאוחד.

13. אליק בליק (1985), עם עובד.

14. היפו=תם (1987), עם עובד.

15. דובי'לה בונה בית (1987), עם עובד.

16. תרנגולת כחולה (1987), עם עובד.

17. סיפורי קסם (1988), עם עובד.

18. ארנבת, ארנבת מה את חושבת (1990), שוקן לילדים.

19. הספר הגדול של חיה שנהב (1991), עם עובד.

20. עליזה הברווזה והחברים (1993), עם עובד.

21. מה נעשה עם ג'ינג'ר? (1994), עם עובד.

22. יהושע חמוד (1996), עם עובד.

23. דובדבן על השולחן (2000), עם עובד.

24. חתול ירוק (2000), עם עובד.

25. גנב האהבה (2002), הקיבוץ המאוחד.

26. הארנבת מתקרבת (2003), עם עובד.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד