"ניהול הספורט קשור לפוליטיקה,
"ניהול הספורט קשור לפוליטיקה,

"ליצור מערכת  ספורט ברמה גבוהה זה לוקסוס שקיים באירופה", אומרת ענת דרייגור, הכדורסלנית מספר אחת של ישראל בכל הזמנים. "זה אומר שהמדינה בריאה. אני רואה אצלנו אורות קטנים, אבל הסך הכל נראה רחוק"

 

רוביק רוזנטל משוחח עם ענת דרייגור

 

ענת דרייגור, בת 43, כדורסלנית מספר אחת של ישראל בכל הזמנים, כוכבת על במונחים ישראלים: על כתפיה הגבוהות (1.85 מ') מונחות 16 אליפויות שלקחה עם אליצור חולון, ו13- גביעים. מאמנת נבחרת ישראל, והיא איש הכדורסל הישראלי היחיד ששיחק באירופה, בראשית הקריירה בקלרמונט פרונט, ועשר שנים אחר כך בראסינג פאריס. בהסכמה כללית, מיקי ברקוביץ הנשי. נשואה ליצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ואם לשתי בנות שגילן שבע ושלוש. היום, עם תואר שני במדעי החינוך, היא פתחה קריירה בנקאית, "בלית ברירה" כהגדרתה, אבל תשמח לעסוק בספורט הישראלי בכל הרמות, גם בניהול, שגם על מצבו יש לה מה לומר.

                                          *

 

מה זה להיות ספורטאי?

בבסיס זה עניין גנטי. אני לא חושבת שמי שרוצה להיות ספורטאי יוכל תמיד להיות ספורטאי. צריך כישורים, תכונות שיובילו אותו, כמו אלה שאני רואה אצל הבנות שלי. אצלן זה מאובחן כבר בגיל שנתיים. מצד שני, לא מספיק שיש כישרון גנטי פיזי. חייב להיות שילוב של גנטיקה ומבנה אישיות מסוים, אומץ, מוכנות לאתגרים פיזיים ובגרות.

מה פירוש אומץ?

למשל, כשצריך לקפוץ מגבוה. את תקחי את הסיכון ואת היכולת לעלות על הספה ולקפוץ. ילדה אחרת בת גילך לא תקפוץ.

וכך זה היה אצלך מאז שהיית ילדה?

מאז בית ספר יסודי תמיד הצטיינתי בענפי הספורט. לא השקעתי בענף מסוים. אף אחד לא הכשיר אותי, אבל בכל מקצוע, בהדיפת כדור ברזל, בקפיצה לגובה או לרוחק, הייתי טובה.

את מתארת ספורטאי של קרב עשר, שיכול לעשות הכל.

זה מה שמצפים מספורטאי. בדרך כלל לספורטאי יש בסיס לכל המקצועות.

אז איך אחד צומח להיות כדורסלן והשני מרים משקולות?

לא נוכל לדעת את זה מראש. יש ספורטאים שהולכים משלב מוקדם לכיוון מסוים, למשל, כיוון של  כוח. יש הבדלים במבנה האישיות בין ספורטאים שהולכים למשחקים קבוצתיים, לבין ספורטאים שעוסקים באתלטיקה או שחייה.

אז מה הוביל אותך לכדורסל?

החיים, המעגלים במשפחה ובחברה, המורים שכיוונו אותי לכדורסל. למדתי טניס אבל זה לא הלך בכיוון הזה. עשיתי כדוריד. הגובה שלי  אובחן בשלב מוקדם, וגם הוא תרם לכך שכיוונו אותי לכדורסל. קלעתי והצלחתי, היו פידבקים של הצלחה.

היה אדם קרוב שעודד אותך במיוחד?

המורה לספורט בבית ספר יסודי. לא היו לי הורים לחצניים מסוג ההורים שמלווים ילדים מראשית הדרך.

הורים כאלה זו תופעה חיובית?

תלוי איך הלחץ מתבצע. אם מצפים מהילד להגשים את החלומות שההורה לא הצליח להגשים, זה בעייתי. מצד שני יש היום יותר מודעות לספורטאי שגדל בבית, יש מעורבות בהתקשרות העסקית.

היו ספורטאים במשפחה שלך?

לא. הבנתי אמנם מאמא שלי שהיא אהבה את תחום הספורט, אבל היא גדלה בפולין ושם כל זה לא היה מפותח.

כולם גבוהים במשפחה?

 לא. אני הכי גבוהה בבית. זה מה שיפה בגנטיקה, שאתה לא יכול לצפות מה ייצא מזוג הורים.

אהבת בילדותך את העובדה שהפכת ספורטאית?

מאוד, מאוד. היתה מערכת של פידבקים של חברה שאתה נמצא בה, אתה מתקדם, אתה זוכה בפרסים ונוסע לחו"ל, וזוכה לחוויות שילד רגיל לא חווה אותם.

זה נתן לך מעמד על בכיתה?

אפשר להגיד. מגיל צעיר כתבו עלי בעיתון. מבחינת העיניים של הילדים האחרים אני מניחה שזה היה כך.

לא היו קונפליקטים?

היה ברור שהספורט לא צריך לבוא על חשבון הלימודים ולהפך, אבל לא תמיד זה הלך כך. למדתי בגימנסיה הריאלית בראשל"צ, ראיתי שלא אוכל לסיים ועשיתי בגרויות באקסטרני. לא ויתרתי על הסיכוי להתקדם בתחום האקדמי, כי ספורט זה משהו שלא יכול להימשך לנצח, אבל מצאתי את הדרך שיכולה לאזן את הספורט, שהוא מאוד אינטנסיבי ותובעני, עם יתר התחומים.

וינריות היא תכונה חיונית לספורטאי?

וינריות היא חלק מהאומץ והאתגר שאתה יכול לעמוד בו. היא ביטוי לביטחון. ספורטאי חייב להיות מאוד תחרותי.

לא תמיד זו תכונה סימפטית.

לא תמיד. יש בה קצת תוקפנות.

 גם אצלך?

סביר להניח שכן, אבל התכונה הזו מתעדנת בספורט, כי יש חוקים שאתה חייב לעמוד בהם ולנצח. וינריות בספורט פירושו לא להצליח סתם ובכל מחיר, בזכות  מעשה לא חוקי או פשע או נטילת סמים אסורים.

יש דרגות שונות של וינרים בספורט. לא כולם מייקל ג'ורדן.

וינר זה גם לדעת איך להפסיד, ואתה יכול להפיק לקחים מההפסד.

לפי הראיונות שנתת, קשה לך להפסיד.

קשה לי להפסיד, ולא הפסדתי הרבה, אבל אני יודעת לקחת את האחריות על עצמי אחרי הפסד, אני מנסה לראות איפה לא היה בסדר ולהמשיך הלאה. 

הווינריות עוברת לתחומים אחרים של החיים?

אני חושבת שכן. יש לי רצון להיות טובה בכל דבר שאני עוסקת בו, תחושה שאני צריכה לעשות דברים טוב, לא בהכרח בתחרות עם מישהו אחר. פשוט שיהיה לי כיף וסיפוק.

יש בעניין הזה הבדל בין ספורטאי וספורטאית?

אין שום הבדל בין גבר לאשה.

משווים בינך לבין מיקי ברקוביץ. את מרגישה באמת שיש ביניכם דמיון כספורטאים?

דמיון ממש מלא. בני האדם הם  יצורים אנדורגניים. אין הבדל בין גבר לאשה ברצונות שלו, בתחושות שלו. יש הבדלים פיזיים, אבל אנחנו לא שונים בשום דבר חשוב. אנחנו דומים  בתחושות, ברצון, בהשקעה. הבעיה היא התגמול השונה.

ספורט הנשים הקבוצתי נמצא במצב נחות מאוד מבחינת התגמול והתקשורת.

איפה, במדינה או בחו"ל? המיקרוקוסמוס שלנו כאן הוא לא דוגמה.

בצרפת, שבה שיחקת, הכדורסל הנשי הוא באותו מעמד כמו הכדורסל הגברי?

לכל מדינה יש עדיפות בענפי ספורט אחרים. בצרפת האופניים לקחו את מירב ההתעניינות.

מה גורם לכך שהספורט הנשי בארץ אינו זוכה להכרה?

כנראה אנחנו צעירים מדי. מדובר בתפיסה חברתית וחינוכית. פעם גם לא היו טייסות בישראל. יש כאן משהו שורשי, וזה ייקח זמן עד שנגיע למקומות שהגיעו אליהם בעולם. למשל, בטניס העולמי יש תגמול מצוין גם לנשים, והפערים די הצטמצמו.

בטניס יש  גיבורות תרבות רבות. בכדורסל כמעט שלא.

ב-wnba, ליגת הנשים המקצוענית בארצות הברית,  יש כבר עשרות כדורסלניות ידועות, והן מרוויחות יפה מאוד. לא כמו הגברים, אבל זה הולך לאפיקים נכונים. כל דבר צריך להגיע בזמנו.

 

                                         *

 

את מסכימה לקביעה שהספורט הישראלי הוא היום חלק חשוב בתרבות הישראלית, יותר מאשר בעבר?

בתחום העממי כן. אני רואה מועדוני ספורט פעילים בצורה בלתי רגילה. הרבה עוסקים בכושר גופני. יש יותר מודעות לבריאות ותזונה נכונה. יש מודעות בנושא העממי של הליכה. הבעיה היא שבמערכת החינוך הנושא הזה לא נכנס מספיק. אין מספיק שיעורי ספורט. אין מספיק הבנה ותודעה של הנושאים החשובים.

בצרפת זה אחרת?

צרפת זו מדינה מאוד גדולה, עם הרבה משאבים, ואין להשוות אותה אלינו. אנחנו במדינה שהכל בה מונח על הסכסוך עם הערבים, ומכאן הכל נגזר. מה שלא שייך לזה הוא שולי. בצרפת שמים דגש על ספורט. יכולים לפתח את הענף, והוא מצליח מאוד. כדורסל הנשים בצרפת מפותח מאוד. הנשים הן אלופות אירופה שנים, הנבחרת שלהם מצליחה מאוד. יש להן כוכבות בארה"ב.

איך זה קרה?

 התודעה שם מתחילה מבית הספר. והם מקבלים הרבה יותר משעה-שעתיים שיעורי ספורט בשבוע. יש שם הבנה של הספורט. שם נותנים  לילד עד גיל 13 לטעום מכל ענפי הספורט, ורק אחר כך לנתב אותו. עד הגיל הזה הילד צומח ואתה לא יכול לדעת לאיזה כיוון הוא מתאים יותר.

ובישראל זה לא כך?

בארץ מחליטים מגיל אפס שתהיה כדורסלן, נותנים לך לכדרר, ובסוף אתה  נשאר בגובה אפס וזו טרגדיה לכולם. ילד הפלא  מגיע לגיל 50 ונזכר שהוא לקח אליפות בתי הספר בגיל שנתיים. הכל אצלנו בנוי על טווח קצר. לא רואים  שניים-שלושה צעדים קדימה. אין מידע. אתה רואה לפעמים מורות לחינוך גופני ואתה שואל, איפה החינוך ואיפה הגוף? אדם שלא בנוי פיזית לספורט לא יכול ללמד ספורט. יש משהו מאוד עתיק וישן במערכת. לא עשו בה שינויים עשרות שנים.

מה צריך לשנות?

יש פה ושם התאחדויות ספורט שניסו לקדם את הספורט שלהן בין הילדים והנוער. להקים כדורעף ישראלי. התאחדות הכדורעף הביאה לכך שבתי ספר הוציאו קבוצות.  הבעיה היא ששעות החינוך הגופני לא השתנו כבר 80 שנה. כך גם בנושא השכר. המורים מקבלים מעט כסף. לא צריך ללמוד ספורט בשביל להגיע לבגרויות, והוא יהיה תמיד בעדיפות אחרונה.

היית מציעה לעשות בחינת בגרות בספורט?

יש בתי ספר כאלה, אבל הם מעטים מאוד, זו בדרך כלל יוזמה של מטורפים.  צריכה להיות מערכת פתוחה שתהיה בה מודעות וידע אקדמי בדבר חשיבות הספורט. זה חייב להתקשר לנושא התזונה. וגם הבית משפיע. אני מניחה שהילד שרואה את ההורים שלו עוסקים בספורט נחשף להם כמו ילד שבבית שלו עוסקים  במוזיקה.

                            

                                         *

 

מה קורה לכדורסל הישראלי? קלטו זרים רבים ומכבי תל אביב הגיעה לגבהים, אבל הכדורסל הישראלי, הקבוצות האחרות והנבחרת, מידרדרים.

התהליך של קליטת זרים רק יכול לתרום לטווח ארוך. זה שאיבדת את המעמד שהיה לך באירופה זה לא בהכרח אומר שהיית טוב. חשוב שתהיה טוב, וכשאתה משחק בקבוצה יותר טובה, הטובים שורדים. ספורט תחרותי אכזרי מטבע הדברים. הקבוצות  לוקחות את מי שטוב ורצות אתו.

באן-בי-אי יש חוקים מווסתים.

הבעיה כאן היא  השיטה. כאשר קבוצה אחת כמו מכבי תל אביב לוקחת את כל השחקנים הטובים, אז אין תחרות. ברגע שתהיה שיטה כמו בארצות הברית, שם כל קבוצה יכולה לבחור את השחקנים באופן שוויוני ולפי הגרלה, המצב יכול להשתפר. היום יש בישראל משקיעים ובעלי עניין, וכשיש אמוציות של כסף ואינטרסים של כסף, אובד העניין בספורט.

הספורט הישראלי המוביל בנוי היום בעיקר על כסף פרטי.

זה לא מדויק. גם ערים ורשויות מקומיות תומכות בספורט ומוציאות הרבה כסף. בכדורסל, לפחות שליש מהכסף בא מהרשויות. מועצת ההימורים, שיש בה כסף ציבורי, משקיעה. נכון שעם הזמן הכסף הציבורי מתקשה לעמוד במשימה, וקבוצות נמחקות כי אין משקיע פרטי.

כך גם באתלטיקה. באים כוכבים מחבר המדינות ולא מצליחים לטפל בהם כמו שצריך.

בניגוד לכדורגל, שיש בו אלפי צופים ואפשר להרוויח על ההשקעה,  באתלטיקה אין אפשרות כזאת. פעם בארבע שנים האתלט מגיע לאיזו תחרות חשובה, אז אדם בעל אמצעים יחליט להשקיע באתלט? הוא ישקיע בבורסה או בקבוצת כדורגל. פה ושם זה קורה למישהו, כמו הג'ודאי זאבי, או רץ מרתון מצליח. אפשר לספור אותם על האצבעות.

בספורט הנשים יש כסף פרטי?

ספורט הנשים מאוד תלוי בהשקעות ציבוריות. יש שם גם כסף פרטי והקבוצות מצליחות לשרוד, אבל לא מדובר במיליוני דולרים. אלה שיש להם כסף לוקחים את השחקנים הטובים ביותר. למי שיש כסף הן אליצור רמלה ורמת השרון, מספונסרים פרטיים ומקרנות. ברמלה ראש העיר נותן להם. בעבר לא היה משמעות להשקעה פרטית. כל הקבוצות כולם קיבלו כסף מהרשויות וההצלחה נמדדה על פי מי שהיה יותר טוב על המגרש. היום צריך כסף כדי לרכוש את השחקניות הטובות.

כדורסל הנשים בנה לו קהל?

מאז השידורים של ערוץ חמש, בימי שני אחר הצהריים, החשיפה עלתה מאוד. הרייטינג היה מאוד גבוה, ילדים ומבוגרים נחשפו, התגובות מהרחוב היו טובות. זה מצא חן וריתק. הכדורסל הנשי נתפס כספורט שונה מכדורסל הגברים, הבנוי יותר על יכולות אתלטיות. פה יש יותר דגש על משמעת קבוצתית, תכנון, חשיבה.

ההצלחה התקשורתית הביאה קהל למגרשים?

אני לא חושבת, ואם כן אז רק לקבוצות שהיו ממילא כבר אהודות, כמו רמלה ורמת השרון. אבל כשיש תקשורת, הספונסרים רוצים להשקיע, ואז יש יותר כסף, הקבוצות יותר אטרקטיביות. המעגל מתרחב.

את עברת על בשרך כספורטאית את מהפכה התקשורת.

בתקופתי ידעו לזהות את השם של השחקנית, אבל לא ידעו איך אני נראית. קרו לי דברים משעשעים. למשל, היו אומרים לי ברחוב,  את נורא גבוהה, את משחקת כדורסל? הייתי אומרת שכן והיו אומרים, אולי את מכירה את ענת דרייגור? במקרים מסוימים היו אומרים לי, "כן, ענת דרייגור, אני מכיר אותה, יצאתי אתה, אני מכיר את אבא שלה".

בערוץ 1 לא הראו אף פעם כדורסל נשי?

פעם בשנה, בגמר גביע המדינה. היתה התעלמות מוחלטת מכדורסל הנשים. מכבי תל אביב הופיעה כל יום חמישי, הנשים הופיעו פעם בשנה. כמו שאמרתי, המהפכה החלה בכניסת ערוץ 5 לפני שמונה, תשע שנים. זו התקשורת. היא עושה דברים. לטוב ולרע.

גם לטוב וגם לרע, במקרה של הספורט?

ככלל, ההשפעה של התקשורת על הספורט היא דבר חיובי. היא מביאה אותך לתודעת האנשים. נכון שיש גם רדידות ושטחיות. כתבי ספורט לא מגיעים תמיד לאירוע, אלא מסתפקים לפעמים במידע בטלפון. יש עיתונאים אינטרסנטים למאמן מסוים, עיתונאי יכול לחסל מאמן באמצעות כתבות נוראות.

הסטיגמה המצ'ואיסטית כלפי כדורסל הנשים השתנתה?

אני חושבת שכן. הזמן עושה את שלו. רואים בצבא מדריכות טנקים, נשים שעוסקות בספורט, בפיתוח גוף. היום יש לנשים מועדונים לספורט ויש ביניהן מודעות לספורט כי הוא בריא. עדיין אנחנו רואים בטלוויזיה את ערוצי האפנה, אנחנו רואים את הטלנובלה שמחזקת את הסטריאוטיפ של האשה הרזה והסקסית. אין טלנובלה שהולכת דרך הספורט, אלא שוב הכל מוביל לתפקיד המסורתי של האשה. זה מתחיל אצל ילדים שנחשפים כמה שעות ביום לטלוויזיה.

יכולת להיות מודל לנערות? אלטרנטיבה ליעל בר זוהר?

אולי, אבל לא נחשפתי מספיק.

צמחו מעט גיבורות נוער מהספורט הנשי.

את לימור מזרחי, שניסתה להתקבל לאן-בי-אי, מכירים. אין בכדורסל מישהי כמו יעל ארד שלקחה מדליה, או אסתר רוט. אלה נשים  שנחשפו לרמה הבינלאומית. הכדורסל שלנו עדיין ברמה הלוקלית. וזה לא ג'ודו ולא אתלטיקה. זה לא רק תלוי בך. כדורסל הגברים פרץ לאירופה, אבל ברמת האן-בי-אי אף אחד לא התקבל.

את הכדורסלן היחיד שהגיע לליגה אירופית אחרת.

נכון, אבל מטבע המקצוע שאתה לא זוכה באהדה בכמה שניות, כמו ספורטאית ג'ודו.

                                      

                                          *

 

נחשפת לאלימות בספורט? הוא הגיע גם לספורט הנשים.

היא תמיד היתה שם. בין האוהדים, לא בין השחקניות.

אלימות של גברים?

בדרך כלל, רוב האוהדים הם גברים.

נחשפת לאלימות?

בוודאי. לא ברמות של שרפת מכוניות, אבל לשירים וקללות. משהו מתון.

היה לזה גוון סקסיסטי?

אתה לא שומע מה צועקים שם. מי מבין מה אומרים הילדים. רוב האוהדים הם ילדים.

הספורט הישראלי הוא בינוני למדי, אבל יש טענה שהוא עדיין עולה בכמה דרגות על ניהול הספורט. את מסכימה?

בהחלט. כמו כל דבר אצלנו במדינה, אתה לא בהכרח מוכשר לניהול אם אתה מקבל את העבודה והג'וב. אנשים מגיעים לניהול ספורט כעסקנים פוליטיים ולא על בסיס הכישורים שלהם. הספורט קשור לפוליטיקה, כי המקור של הכספים בא מרשויות, והן עוסקות בפוליטיקה. הכל בנוי על  שמור לי ואשמור לך, תיתן לי את התפקיד ואתן לך תמיכה. זה קיים בכל הרמות, בהתאחדויות, במרכזים. האנשים האלה לא עברו אף קורס בווינגייט או במקום אחר, הם לא התקבלו על בסיס הכישורים שלהם.

איך זה משפיע?

כולם רוצים להגיע לתוצאות מיידיות,  כי אתה לא יודע למה לחכות ומה יקרה במערכת הפוליטית. כל אחד דואג לכיס שלו ושתהיה לו משכורת, וזה מונע מדברים אחרים להתפתח. יש כמה יוצאים מן הכלל, כמו מכון וינגייט, שהתקדם מאוד יפה בתחום קידום ספורטאים מחוננים. פה ושם נמצא באגודות התנהלות יפה ומישהו שאכפת לו, אבל הדברים האלה  כל כך קטנים ולא ממוסדים  שהם לא יכולים להשפיע. אין בארץ מינהל ספורט.

מה הוא צריך לעשות?

נניח שהמדינה מחליטה שבראש סולם העדיפות שלה עומדים קידום הספורט וקידום מחוננים בספורט, ומובילה מהלכים לטווח ארוך. ואז באמצע השנה יש בחירות והכל נגמר. התחלנו לעשות משהו עם מתן וילנאי, הוא כינס מפגש של ספורטאי צמרת ודיבר על כך  שלא יהיו אגודות פוליטיות, אלא גוף שינהל מקצועית את הנושא,  והנה, אין מתן וילנאי, אין ישיבות, הכל מת. אני לא אשכח מה טל ברודי אמר לו באותה פגישה: לפני שנתיים זימנו אותי לאותו סיפור, ופשוט לא הצביעו עבורכם, אתם נפלתם ואנחנו אתכם. מה יקרה אם גם אתה תוחלף? וזה מה שקרה. אז איך אפשר לתכנן פה משהו?

אומרים על דני קסטן המנוח  שהיה איש שאהבו, אבל הוא לא יכול היה לעמוד מול המרכזים.

אף אחד לא מסוגל לעמוד מול המרכזים. זה משומן, שם הכסף. קשה להיאבק נגדם לבד. קסטן היה איש מקסים, נעים והחלטי, אבל אולי הוא לא היה מתאים לג'ונגל הזה. הוא ניסה לעשות משהו נגד מכבי תל אביב ובשלב מסוים אמר, מה עוד אפשר לעשות, איזה חוקים אפשר עוד לחוקק נגד מכבי תל אביב?

נראה היחידים שיהיו מוכנים לחוקק חוקים נגד מכבי תל אביב יהיו אנשי מכבי עצמם.

כן. אם הם נהנים מזה שלא היתה התעניינות בפליי-אוף, אם הם נהנים מזה שבכלל לא בא קהל ויד אליהו היה ריק, הם לא יעשו כלום. ברגע  שהאוהדים הפנאטיים שלהם יבינו שיש כאן הרס של התחרותיות, דברים אולי ישתנו. עד שזה לא יגע בכיס של הבעלים כלום לא יזוז.

גם לך, כמאמנת הנבחרת, היו מאבקים עם איגוד הכדורסל.

נלחמתי על מעמד השחקנית הישראלית בנבחרות. נאבקתי על זה שמשלמים שכר לגברים שמשחקים בנבחרת, ולנשים לא. נאבקנו וזכינו, אומנם אחרי התקופה שלי, אבל היום שחקנית זוכה בכסף ובביטוח. היה קשה, לפעמים בית המשפט עזר, לפעמים היתה שביתה,  ובסך הכל הייתי מאוד מרוצה מהתהליך.

ואחרי כל זה, הכדורגל הוא המקצוע החם ביותר בספורט הישראלי.

הוא תמיד היה.

מה הסיבה לזה?

כדורגל הוא משחק מאוד פשוט. כל אחד יכול לשחק בו, כולל ילדים. אתה יכול לשים שתי אבנים ויש לך שער, אתה יכול להתחבר אליו בקלות. משחק עממי שיהיה תמיד הכי פופולרי.

לא אצל האמריקאים.

אני לא מבינה את האמריקאים, עם הבייסבול והארבע תחנות והפוטבול וההמבורגר והפופקורן של האוהדים.

את צופה במשחקים באן-בי-אי בשעות הקטנות?

לא. זה לא ספורט שמדבר אלי. משחקים שם משחק מאוד סוליסטי, פיק אנד רול, אין מהלכים מבריקים. הכל פיזי. איך משחק כזה יכול להיות אטרקטיבי כשענק בגובה שני מטר ועשרה ואני זורקים לאותו גובה של סל? זה יפה לחצי שעה אבל לא לערב שלם. אני אוהבת את האתלטיות שלהם, אבל לא את מהלך המשחק. ראיתי את סקוטי פיפן משחק בצרפת. אתה רואה ולא מאמין איזה יכולות יש להם. הם  אמני הספורט, אבל כקבוצה, לא כיף לראות אותם.

 

                                         *

 

איך את רואה את העתיד של הספורט בישראל?

אותי מעודדות יוזמות אישיות כמו של יעקב שחר במכבי חיפה. ברגע שמישהו לוקח על עצמו לקדם קבוצה או תחום ספורט הוא צריך להיות משוגע לעניין, ולקחת את העסק בצורה מקצוענית. הבעיה היא ששחר הוא דוגמה ליוצא מן הכלל. בכללו, הספורט לא הולך למקום טוב. ובמדינת ישראל הספורט זה הלפתן. גם מערכות יותר חשובות אנחנו לא מנהלים נכון. יש לנו אלימות ואבטלה קשה ושנאה בין חילוניים ודתיים. אין לנו זמן ויכולת פסיכולוגית להתמודד עם הכל.

הספורט יכול גם להיות בריחה מהמצב הקשה.

ליצור מערכת  ספורט ברמה גבוהה זה לוקסוס, והלוקסוס הזה קיים במדינות באירופה. זה כיף. זה אומר שהמדינה בריאה. אני רואה אצלנו אורות קטנים בכל מיני מקומות שיצוצו ויהיו משוגעים לעניין, אבל הכל נראה רחוק.

את משלבת עבודה בבנק וספורט. זו פשרה, או שכך רצית שיהיה?

זו פשרה. הייתי רוצה לעסוק רק בספורט, אבל כמאמן, אין לך שכר ואין לך תנאים סוציאליים. יכולים להגיד לך ללכת כל יום. אין תכנון לטווח ארוך. כדי לאמן בלי שכר צריך שלך עצמך יהיה כסף. אם הייתי יכולה לבחור הייתי רוצה להישאר כל כולי בתחום הספורט.

גם בניהול הספורט?

בוודאי, אבל גם שם אתה חייב לעבוד ללא שכר, בהתנדבות. בתנאים הקיימים לא נראה לי שאני יכולה להתפרנס מספורט, ואני לא לבד.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד