יד אליהו על ההדסון / גלילי יאי
יד אליהו על ההדסון / גלילי יאי

האמריקניזציה של הספורט הישראלי בכלל, והכדורסל בפרט, אינה שונה מתהליכים שקרו בתקשורת, בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית,  הצרה היא שהגרסה האמריקאית מאומצת בחום גם כאשר הגרסה הישראלית של משחק הכדורסל עומדת על פי תהום

 

 

ד"ר יאיר גלילי, ממגמת תקשורת במכללה על שם  זינמן במכון וינגייט

 

"(…) אכן, הכדורסל של NBA מתחיל להתחרות היום בכדורגל על תואר הספורט הגלובלי ביותר. עד כמה הוא גלובלי? אתם מכירים את ה'בבושקות' שמוכרים ברוסיה, בובות עץ הנתונות זו בתוך זו? ובכן, כאשר ביקרתי ב1989- במוסקווה, הבבושקות הנמכרות ביותר היו של המנהיגים הסובייטים ושל הצארים האחרונים. אפשר היה להשיג את לנין בתוך סטלין בתוך חרושצ'וב בתוך ברז'נייב בתוך גורבצ'וב. אבל כאשר ביקרתי במוסקווה לקראת הבחירות לנשיאות ב1996-, הבבושקות הנמכרות ביותר היו של דניס רודמן בתוך סקוטי פיפן בתוך טוני קוקוץ' בתוך לוק לונגלי בתוך סטיב קר בתוך מייקל ג'ורדן! אינכם אוהבים את ה'שיקגו בולס'? אין בעיה. רוכלי הרחוב במוסקווה מכרו בשנה ההיא בבושקות של כל קבוצה של ליגת NBA" (פרידמן, 2000:236).

צורות שונות של ספורט והבדלים משמעותיים בדרגה שבה חדר ליבשות ומדינות מסוימות לא מנעו מהתופעה הספורטיבית להתפתח ולהיות אחת התופעות הגלובליות, או תופעה "כלל עולמית תרבותית". ואכן, אם נבחן את מידת "האוניברסליות התרבותית" של הספורט אל מול תופעות דומות, נמצא כי מתוך חמישה הארגונים הבינלאומיים, העל-מדינתיים, הגדולים בעולם, ארבעה הם ארגוני ספורט: הוועד האולימפי הבינלאומי, התאחדות הכדורגל העולמית, התאחדות הכדורסל העולמית והתאחדות האתלטיקה הבינלאומית. הארגון הבינלאומי הנוסף, המאגד 185 מדינות, הוא ארגון האומות המאוחדות.

ספורט הוא אחד הביטויים הבולטים למה שאנתוני גידנס ורונלד רוברטסון  מגדירים "תהליך אינטגרציה של שווקים, טכנולוגיה ומידע בדרך האורגת את העולם כולו לכלכלה אחת, או בעצם לכפר עולמי אחד". הטענה המרכזית במאמר זה היא שהכדורסל הישראלי משמש, החל משנות השבעים של המאה ה20-, דוגמה מובהקת לתהליך כזה, ולו בשל העובדה שהוא ממוקם גיאוגרפית באסיה, מתחרה באירופה ונשלט על ידי שחקנים אמריקאים.

 אך בין שנקרא לתהליך "גלובליזציה", "מודרניזציה" או "אמריקניזציה", יהיה זה בלתי אפשרי כמעט לנסות ולהתייחס לתהליך שעובר הכדורסל הישראלי במשך יותר משלושה עשורים בנפרד מתהליכים אחרים שעיצבו את הספורט הישראלי ביותר מ50- שנות קיומו. קושי דומה יהיה לנסות ולהבין את התהליך בנפרד מתהליך רחב יותר שעוברת החברה הישראלית. "ספורט", טוען הסוציולוג ריק גרנו, "מהווה צורה ממוסדת של תופעה חברתית המשקפת בפשטות את התנאים החברתיים הסובבים אותה". לפיכך, כמה תהליכים העוברים על החברה הישראלית ישמשו מסגרת לניסיון לתאר את הפיכת הספורט בישראל למוטיב אינטגרלי, אם לא מרכזי, במערכת הערכים המתחדשת של החברה הישראלית.     

 

                                         *

 

קשה להצביע על הנקודה המדויקת שבה החל תהליך האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי. מקובל להניח, עם זאת, כי בואו של נט הולמן, מאמן כדורסל יהודי-אמריקאי וחבר קבוצת הסלטיקס המקורית וההשתלמות שהעביר בשנת 1949 למי שעתידים להיות מאמני הכדורסל הראשונים במדינת ישראל, הניח את היסודות למשחק הכדורסל המודרני בישראל. אך יהיה זה מעט פשטני להתייחס לביקורו של הולמן, כמו גם לכך שאת נבחרת ישראל הראשונה שהופיעה במשחקים הקדם-אולימפיים בהלסינקי 1952 הדריך מאמן אמריקאי, מוריס רסקין, כאל יותר מניצנים של השפעה אמריקאית על המשחק המתפתח במדינה צעירה. גם עלייתם של שחקנים יהודים-אמריקאים בשנות השישים, בעיקר בעזרת מפעל המכבייה המבוסס, כשחקני חיזוק לקבוצות התל אביביות המשתתפות בגביעי אירופה, לא היה יותר מאשר ניסיון שאפתני של עסקנים מפלגתיים לשלב מפעל ציוני באינטרסים ספורטיביים מובהקים.

לעומת זאת, בואו לישראל של "שחקן הכדורסל היהודי הטוב בעולם" באותה עת, טל ברודי, העלה באחת את רמת משחק הכדורסל, אך בעיקר את תפיסת חשיבות הספורט במדינה צעירה ומתפתחת. הצטרפותו של ברודי לקבוצת מכבי תל אביב בשנת 1967 נתנה את אותותיה מיד, כשמכבי הגיעה באותה שנה, לראשונה, לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, שבו הפסידה במאבק כפול לקבוצת איניס מווארזה. עלייתו של ברודי באופן רשמי לישראל ארבע שנים מאוחר יותר, לאחר שירות צבאי בארה"ב, סימנה את תחילתו של העשור המוצלח ביותר בתולדות משחק הכדורסל בארץ. ברודי שימש דוגמה ליהודים אמריקאים אחרים, כמו בארי ליבוביץ, לו סילבר ובוב גריפין, שבאו לישראל ועזרו למכבי ת"א (1977) ונבחרת ישראל (1979) לזכות באליפות אירופה לקבוצות וסגנות אליפות אירופה לנבחרות.  

ברודי וחבריו באותם שנים הביאו מארה"ב יכולת משחק ברמה גבוהה, התייחסות רצינית יותר למשחק, מסירות, הרגלי עבודה ומשמעת ובעיקר את האתוס שלפיו הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הוא הדבר היחיד החשוב. תמונתו של ברודי מניף את גביע אירופה לאלופות באפריל 1977 נחרתה בזכרונם של רבים באותה עת, לא רק משום ששודרה בערוץ היחיד באותה עת, אלא יותר מכל בשל המשפט שממנו נגזרה האימרה "אנחנו על המפה", משפט שנאמר במבטא אמריקאי כבד והדגיש, אולי יותר מכל, את העובדה שספורט הפך בסוף שנות השבעים להרבה יותר מתחרות בין שתי קבוצות. דבריו של ברודי מסמלים אולי יותר מכל את השימוש שנעשה בספורט המודרני כתחליף למלחמה וניצחונות בזירה הבינלאומית, וכאמצעי להבניית זהות לאומית. נדמה כי ניצחון על קבוצת הצבא האדום ממוסקווה והזכייה בגביע אירופה לאלופות (עם קבוצה ש80%- מהחמישייה הפותחת שלה ילידי ארה"ב) היוו גושפנקה רשמית לקיומה של מדינת ישראל כחלק ממדינות העולם, ובה בעת להפיכת הכדורסל הישראלי למעצמה בקנה מידה בינלאומי.

 

                                          *

 

אך נדמה כי סוף שנות השבעים מהוות נקודת מפנה חשובה לא רק בזכות ההישגים הספורטיביים יוצאי הדופן, אלא גם בשל שילוב כמה גורמים שהביאו להאצת תהליך האמריקניזציה של החברה הישראלית. עלייתו לשלטון של הימין באותה עת, לראשונה מאז קום המדינה, הביאה לשיא חדש תהליך  שבו התרבות הישראלית החלה זונחת אט-אט את האתוס השיתופי-ריכוזי שכה אפיין אותה בשנותיה הראשונות, והחלה פונה למאפיינים פוסט-ציוניים, בהם תרבות המבוססת על אידיאלים קפיטליסטים ואינדיבידואליסטים מובהקים. העובדה כי הכלכלה הישראלית נעשתה תלויה יותר ויותר בכספי הסיוע האמריקאי (עד כדי מחשבות על "דולריזציה" של השקל בהמשך), החלק המרכזי שנטלה ההנהגה האמריקאית בתהליך השלום עם מצרים, קמפיינים (ולא מסעי בחירות) פוליטיים ומסחריים בעלי ניחוח אמריקאי, והעובדה כי המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים במוסקווה ביטלה את השתתפותה בשל וטו אמריקאי, היו רק חלק קטן מגל ענק שהחל שוטף את התרבות הישראלית.

"…המשמעות הערכית של ה'כפר הגלובלי' היא, אם כן, לאו דווקא הדומיננטיות של השפה האנגלית ותרבות ההמונים האמריקאית, אלא משהו אחר שנולד בארצות הברית: תרבות הצרכנות או הרייטינג. כלומר: תרבות שבה הערך העליון הוא הדולר (השקל); שבה אנשים נמדדים בעיקר לפי כוח הקנייה שלהם, המוצרים השונים - מספרים ועד גרביים - נמדדים גם הם בעיקר לפי הצלחתם המסחרית. סרטי הטלוויזיה הם רק סעיף אחד בתרבות הרייטינג הזאת. תרבות זו מוחקת את הערכים הישנים שבהם האמינו בני אדם בעידן היותר רומנטי  - דת, תרבות לאומית ייחודית, מחויבות חברתית" (שלג, 1999:199).

תהליך חדירת התרבות המערבית, אמריקאית ברובה, קשור בעבותות לתהליך התבססותו של המדיום הטלוויזיוני, שבו סדרות אמריקאיות וכוכבים אמריקאים היוו חלק מרכזי בדיאטת השידורים הגדלה של הערוץ הבודד במדינה צעירה.  אך לא היתה זו רק הטלוויזיה. סרטים אמריקאים בבתי הקולנוע, שהגיעו לישראל כחלק משיווק אגרסיבי, בד בבד עם פרסומות בעלות צליל וגוון אמריקאי ומוצרי צריכה רבים שהחלו להגיע מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שידרו לישראלים כי כמעט כל דבר טוב מקורו באמריקה.

בכל הקשור לכדורסל הישראלי היו סוף שנות השבעים סופו של עידן. עידן התמימות. הנוף של ערבי כדורסל תחרותיים ומשחקי דרבי סוערים בלילות שישי, ונציגות בולטת של ההתיישבות העובדת, השתנה באחת. משני שחקנים ילידי ארה"ב בשנת 1967 עלה מספרם לשמונה, שנתיים מאוחר יותר. בשנת 1972 שיחקו במדי קבוצות ישראליות עשרה אמריקאים, ומספרם קפץ ל24- בשנת 1974. 30 שחקנים ילידי ארה"ב היו חלק מנוף הכדורסל המקומי בשנת 1978, ושנתיים מאוחר יותר כבר נדמה היה כי עם 40 שחקנים ילידי ארה"ב הפכו השחקנים הישראלים לתפאורה בלבד.

הצלחת מכבי ת"א ונבחרת ישראל בזירה האירופית הגבירה את תאבונם של קברניטי הענף, שהחלו מייבאים שחקני חיזוק אמריקאים על מנת להצליח במפעלים האירופיים. בה בעת, קבוצות שלא נטלו חלק בגביעי אירופה השונים נאלצו להחתים שחקני חיזוק זרים רק כדי לשרוד בליגה הבכירה, שהחלה מתאפיינת בהבדלים ברורים: קבוצות בעלות אמצעים מחד גיסא, וקבוצות המצרפות שקל לשקל כדי להישאר בליגה מאידך גיסא.

בפולמוס, שהחל מתעורר בעקבות גל שחקנים זרים המציפים את ליגת הכדורסל המקומית, טענו רוב חברי הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל כי לתופעה השפעות שליליות לא רק בשל חוסר השוויון בין הקבוצות אלא, ובעיקר, בשל התחלופה הרבה של השחקנים הזרים. "רכבת הזרים", אליבא דחברי הוועדה, יוצרת קבוצות המאבדות את זהותן וצביונם המקומי, ורבות מהן נאלצות להשקיע כספים למכביר ברכישה ובטיפול בשחקניהם הזרים על חשבון השחקנים המקומיים וטיפוח מחלקות הנוער. יתר על כן, טענו אנשי הוועדה, הנבחרת הישראלית נחלשת כי שחקני נבחרת רבים משמשים "שחקני ספסל" בקבוצותיהם, ובכך נמנע מהם נסיון משחק.

לעומתם, היו שטענו כי יש לתת עדיפות למפעלים האירופיים, שבהם מתחרות קבוצות ישראליות ולא הנבחרת, ולכן שומה לחזק את הקבוצות, כפי שעושות מרבית הקבוצות האירופיות שמשחקים נגדן. מיעוט חברי הוועדה ציין לטובה את התייחסותם הרצינית של הזרים לאימונים ולמשחקים, ואת הקהל הרב הבא לצפות בשחקנים בעלי רמה גבוהה.

אך זרם השחקנים הזרים שבא לישראל בתחילת שנות השמונים הפך לשיטפון כשמספר רב של שחקנים אמריקאים, שרובם לא מצאו את מקומם בליגות טובות יותר בארה"ב ובאירופה, באו לכאן להציע את מרכולתם. האחרים, אגב, "ייצגו" את ישראל באירופה כקבוצת ה"סברס". ניסיונות לקלוט מספר רב ככל האפשר של שחקנים כאלה אילץ את עסקני הליגה הבכירה, ומאוחר יותר גם כאלה מליגות המשנה, למצוא שיטות רבות ומגוונות לאפשר לשחקנים הזרים לשחק במדי קבוצתם, גם אם הדבר כרוך בגיור מהיר או נישואים חפוזים כדי להופכם לישראלים מן השורה. 

 

                                          *

 

תהיה זו טעות, או לפחות ראייה צרה מדי, לנסות ולהתייחס לתהליך האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי בצורה חד ממדית. בואם של השחקנים (ומאוחר יותר גם שחקניות) מארה"ב אמנם הטביע את חותמו על הכדורסל הישראלי, ויש אף סוברים על הספורט הישראלי בכללותו, אך הוא היווה, ובמידה רבה עדיין מהווה, ממד אחד בלבד בתהליך רחב וסבוך. למעשה, כל תפיסת הספורט בישראל עברה מהפך, החל מסוף שנות השמונים, והחלה לדמות יותר ויותר לזו האמריקאית. תהליך הפרטת הספורט, בצד ירידת כוחם של המרכזים המפלגתיים, הפכו את הספורט לכלי בידורי מהמדרגה הראשונה.

הקמת הרשות לבקרה תקציבית בתחילת שנות התשעים, שחייבה כל קבוצת כדורגל ולאחר מכן גם כדורסל, להירשם כעמותה ולהציג תקציב מאוזן וריאלי, היתה הסנונית הראשונה. דו"ח ועדת מליניאק, שהוגש לשר החינוך אמנון רובינשטיין שלוש שנים מאוחר יותר, המליץ במפורש על מעבר הספורט למקצוענות מלאה, הפרדתו מהפוליטיקה, ביטול תמיכת מועצת ההימורים בספורט המקצועני וקיצוץ של כ80%- בתקציבי המרכזים. עוד המליצה הוועדה על בחירות אישיות לכל התפקידים במוסדות הספורט ופיקוח ציבורי על מאזני האגודות, איגודים והתאחדויות.

אף שדו"ח הוועדה, כמו גם דו"חות אחרים, לא אומצו במלואם, הרי שתהליך הפרטת הספורט, ובעיקר ענפי הכדורגל והכדורסל, שהיה במידה רבה תוצאה ישירה של חלחול אידיאולוגיה קפיטליסטית, החל קורם עור וגידים. 

תהליך משמעותי נוסף, שהשפיע על תפיסת הספורט בקרב חלקים נרחבים באוכלוסייה, היה המהפכה התקשורתית שעברה מדינת ישראל (גלילי, 2002). מפת התקשורת החדשה שהותוותה בסוף שנות השמונים, עם יסוד ערוצי הכבלים  במקביל לתהליך הקמת ערוץ שני מסחרי, הדגישה ביתר שאת את הפיכת התקשורת בארץ מחד-ערוצית לרב-ערוצית, וסימלה מהפך שחצה את גבולות התקשורת. לא יהיה מוגזם לומר כי כמעט בן לילה הפכה החברה הישראלית כולה לרב-ערוצית. חבילת ערוצי הכבלים הציעה למנויה, מלבד מספר ערוצים נכבד מכל קצוות הגלובוס, גם כמה ערוצי נושא מיוחדים - מדע, טבע, מוזיקה וכמובן גם ספורט.

לראשונה בישראל נקלטו שידורי ערוצים ששידרו אך ורק ספורט. ערוץ הספורט האירופי (יורוספורט) והערוץ האסייתי (סטאר ספורט) הכפילו את היצע השידורים. יתרה מזאת, שני ערוצי החדשות המרכזיים המשדרים 24 שעות ביממה, סקיי (Sky) וסי-אן-אן (CNN) חשפו לצופים הישראלים, לראשונה, מהדורות יומיות שסקרו ספורט בכל קצוות העולם.  

הגידול בנפח שידורי הספורט הפך את הצפייה באירועי ספורט בכלל ובכדורסל בפרט לחוויה גלובלית. קהל חובבי הספורט נחשף באופן גובר והולך לליגות מקצועניות רבות ובכללן ליגות כדורסל מכל העולם. יבוא שחקנים זרים ויצוא שחקנים ישראלים מצטיינים כמו רוני רוזנטל, חיים רביבו, אייל ברקוביץ' ויוסי בניון, לליגות מקצועניות ברחבי אירופה, הגדיל את נפח שידורי הספורט ואת ההתעניינות חובבי הספורט המקומיים בליגות אחרות. שידורי ספורט ישירים הפכו להפקה שכיחה בלוח שידורי הערוצים.

אירוע הספורט הפך ממשחק פשוט, להפקה שמתחילה ימים (ולפעמים שבועות) רבים לפני המשחק (בעזרת שידורי קדימונים), ומסתיימת זמן רב לאחר סיום המשחק וניתוחו  ("פוסט-מורטם"). ההיצע המתרחב של שידורי הספורט בטלוויזיה בישראל הפך את אוהד הספורט הממוצע מחובב מקומי ל"יודע-כל" בספורט העולמי. שיפורים טכנולוגיים איפשרו בשנים האחרונות גם לצופים מזדמנים, כאלה שספורט אינו לחם חוקם, לחזות באירועי ספורט המתרחשים אלפי קילומטרים ממקום מושבם, וחשוב מזאת, בשעה שהם מתרחשים.

דוגמה בולטת לכך היתה ליגת הכדורסל האמריקאית, NBA. ראשי ליגת הכדורסל האמריקאית חיפשו, החל מסוף שנות השמונים, שווקים חדשים למרכולתם, תוך חתירה לחשיפה מרבית. השוק המקומי היה קרקע פוריה אך מבנהו יצר מעט בעיות. ערוץ 1 יכול היה לספק חשיפה בפריסה ארצית, אבל חסר אמצעים לשלם בעד זכויות השידור. לערוץ 2 היו האמצעים, אבל חסר זמן שידור עקב מבנהו (שלושה זכיינים שמשדרים יומיים בשבוע ועוד יום בתורנות). ערוץ הספורט היה אידיאלי, ואף הוכיח עצמו ברמת שידורים נאותה, אך סבל משיעור צפייה נמוך יותר משל מתחריו, בשל פריסה ארצית מוגבלת והעובדה שיש לשלם כדי לצפות בו.

 הדילמה שעמדה לפני ראשי ליגת NBA  נפתרה חיש קל, בפתרון שמסביר מדוע הליגה מצליחה כל כך בעולם: הליגה "חילקה את הביצים בכל הסלים", ולא התחייבה לזכויות בלעדיות בערוץ מסוים. משחקי הגמר-סל בליגת NBA שודרו לסירוגין בכל שלוש הרשתות (ולפעמים בארבע, כשערוץ 1 משתמש בערוץ 33 כערוץ לוויין ניסיוני). המרוויח העיקרי מחלוקת השידורים הזאת, מלבד נציגי NBA, הוא כמובן קהל שוחרי הכדורסל בישראל, שנחשף לליגה על שלל כוכביה והמוצרים הנלווים לה:

"הנ.ב.א היא כבר חלק בלתי נפרד מן החיים הספורטיביים שלנו. אחוזי הצפייה במשחקי הליגה, המשודרים בערוץ 2 ובכבלים, הם מן הגבוהים ביותר להם זוכה שידור ספורט כלשהו. סיקור הנ.ב.א בעיתונים הוא - לפי דרישת הקהל - פרטני ומדויק, ואינו נסמך יותר על קלישאות כמו 'כדורסל מעולם אחר' או 'הליגה הטובה בעולם'. חלק גדול מהקהל של הנ.ב.א בישראל כבר מבחין לא רק בין מג'יק ג'ונסון ללארי בירד ובין מוקי צור למוקי בליילוק, אלא גם בין הוראס גראנט להרווי גראנט" (שלח, 1992:8).

הפופולריות הגואה של ליגת הכדורסל האמריקאית וסממניה, המהווים סוכן אימפריאליסטי מהמעלה הראשונה, ניכרו היטב בדור הצעיר שהחל מחקה את כוכבי המשחק, לא רק בלבוש אלא גם בסגנון הדיבור. העגה האמריקאית החלה מחלחלת אט אט אך בבטחה ללשון בני הנוער המקומי. ניסיונות (עקרים עד כה) של שחקני כדורסל ישראלים לחדור לליגת NBA, השתלבות הולכת וגוברת של כשרונות צעירים (גברים ונשים) במכללות בארה"ב, וביקורי קבוצות NBA בישראל, כאורחות מכבי ת"א, היוו דוגמאות נוספות להשפעה הישירה והעקיפה של הליגה.

השפעה זו לא נעצרה בגבולות בני הנוער וקהל חובבי הכדורסל בישראל. אנשי עסקים חדי עין ובעלי כיס ניסו לנצל את הפופולריות הגואה של המשחק ולהקים קבוצות מקצועניות, הבנויות על המודל האמריקאי הבסיסי, שבו הכסף משחק תפקיד מרכזי. חוסר סובלנות וניהול חובבני הביאו לפשיטת רגל סיטונאית של מרבית קבוצות הליגה הבכירה, שחלקן אף ניסו לערער את ההגמוניה הנצחית של מכבי תל אביב. אחת מהן, נציגת המגזר הדתי, "אליצור" מנתניה, הגדילה לעשות: כל שחקני החמישייה הפותחת שלה היו אמריקאים (!), אנטיתזה מוחלטת לאתוס הספורטיבי-ישראלי-מסורתי שהקבוצה אמורה היתה לייצג. 

אימוץ מוטיבים שוליים כמו מעודדות, מדים זוהרים וכרוז קולני, במקום ערכים כנחישות, עבודה קשה, מקצוענות ויעילות - מאפיינים מרכזיים יותר בתרבות האמריקאית - מלווים בסינדרום הרדיפה אחרי מכבי, הביאו אימפריות מקומיות כמו הפועל רמת גן, הפועל ת"א הפועל חולון, ולאחרונה גם את הפועל גליל עליון, אל עברי פי פחת. ליגת הכדורסל המקומית הגיעה למצב שבו זהות האלופה ידועה בטרם פתיחת העונה. ניסיונות לחקות את המודל האמריקאי הולידו, לפחות בענף הכדורסל בישראל, "מוטציה" של קפיטליזם ללא תחרות.

שלא כמו בארה"ב, שם השכילו ראשי תעשיית הספורט להבין כי תחרות היא שם המשחק, בישראל, כך נדמה, ולא רק בכדורסל, עדיין רחוקים שנות דור מההכרה כי לשם תחרות בריאה יש לנסות לפתח תנאים ולקבוע כללים שיאפשרו אותה.

אך התהליך המשמעותי ביותר הוא התהליך ההאחדה התרבותית שעברה החברה המערבית כולה יחד עם מדינת ישראל, בשני העשורים האחרונים. שחיקת המבנה החברתי המסורתי, כתוצאה ממצב של החברה הפוסט-מודרנית, יצר כמיהה לתרבות משותפת.

 התנאים החדשים יצרו צורך עז בישות-על מאחדת לכלל החברות, שתציל אותן מהמחלוקות ההרסניות שהיו מנת חלקן בחצי מאה האחרונה. אם נוסיף לכך תלות גומלין חסרת תקדים בתחום הכלכלי וצורך בחזון חברתי סוחף ומאחד שיביא לסדר כוללני, הרי שהספורט המקצועני האמריקאי בכלל והכדורסל בפרט הם את הדבר הקרוב ביותר לחזון האספרנטו של זמנהוף.

מעולם לא היה הספורט המודרני בעל השפעה כה רבה על חיי אנשים כפי שהוא היום בחברות רבות. מעולם קודם לכן לא היה לאנשים זמן פנוי רב כל כך, ומעולם לא היו פעילויות ספורט קשורות הדוק כל כך ברווח כלכלי, עיצוב אישיות, זהות, לאומיות ובריאות אישית. הספורט המאורגן, תחילה בארה"ב ואחר כך במרבית מדינות העולם, הפך לשילוב של עסקים, בידור, חינוך, אימון מוסרי, טקסי גבריות והצהרות על נאמנות פוליטית. אך הספורט היום הוא גם תחרויות שבהן אנשים מחפשים אתגרים פיזיים וחוויות מרגשות, לפעמים כאלה שלא יימצאו בתחומי חיים אחרים. כתוצאה מכל זה, הפך הספורט התחרותי המאורגן לפעילות תרבותית מרכזית בחברות רבות, ובכללן ישראל. 

 

                                         *

 

 "(…) אתה יודע, העולם כנראה השתגע. הראפר הטוב בעולם הוא בחור לבן, שחקן הגולף הטוב ביותר הוא שחור, השחקן הגבוה ביותר בנ.ב.א הוא סיני, השוויצרים הם מחזיקי 'גביע אמריקה', הצרפתים מאשימים את האמריקאים בשחצנות והגרמנים אינם רוצים לצאת למלחמה. אני צריך לומר יותר?" (גרפיטי ברכבת התחתית בניו-יורק, ערב הפלישה לעיראק).

קשה, בלתי אפשרי כמעט, להפריד בין הכדורסל הישראלי, ובמידה רבה הספורט הישראלי, להוויה התרבותית המקומית, שלפחות לפי זוהיר בהלול סובלת בהתייחסותה לספורט מדואליזם לא מוסבר של זלזול מופגן ורצינות תהומית. או כדבריו: "מתכנסת שוב ושוב בשבטיות אובססיבית מתוקה משהו, כדי לצפות בחולניות קצת טורדנית, אבל מאוד מומלצת" בעיסוק הספורטיבי. לשינוי בתפיסת הספורט בישראל, והפיכתו מתחביב שולי למכניזם מרכזי בחברה הישראלית, מספר רב של מאפיינים. עלייתם לארץ של אתלטים מצטיינים מחבר המדינות, כמו אלכס אברבוך, דני קרסנוב, קונסטנטין מטוסביץ, מיכאל קלגנוב ורבים אחרים, היא דוגמה לא רק לתהליך האחדה התרבותית (ויש אף סוברים לתהליך "גלובליזציה יהודית"), אלא גם לתרומתם הגדולה של המהגרים שבאו לישראל בשנים האחרונות ועזרו לעצב את תרבותה (ומאזן המדליות האולימפיות שלה), לפחות במובן הספורטיבי. התגברות השיח הספורטיבי, בקיאות ומעורבות גוברות של פוליטיקאים וגורמי שלטון, שהביאו להרחבה וחקיקה בתחום הספורט, לצד טקסי ספורט רבי-רושם (ראה לדוגמה אלמוג, 1998), הם במידה רבה תוצאה ישירה של השפעת תרבות הספורט האמריקאית.

תהליך האמריקניזציה העובר על הספורט הישראלי בכלל, והכדורסל הישראלי (גברים ונשים) בפרט, אינו שונה מתהליכים דומים שקרו בתקשורת, בפוליטיקה, בכלכלה ובחלקים נרחבים אחרים בחברה הישראלית, ובמידה זו או אחרת גם בחברות רבות אחרות. הייחוד הישראלי בעניין זה נובע מהעובדה שבניגוד לחברות רבות בעולם, הגרסה האמריקאית מאומצת בחום בישראל גם כאשר הגרסה הישראלית של משחק הכדורסל עומדת על פי תהום.

 

לקריאה נוספת

אלמוג, עוז (1998). מ"כיבוש ההר" לכיבוש השער: מהפכת הספורט-המקצועני בישראל והשפעתה על התרבות. מפנה 32-37.

גלילי, יאיר (2002). התקשורת האלקטרונית והספורט בישראל. בתוך קאופמן, חיים וחריף, חגי (עורכים) תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים. עמ'  383-398. י-ם: יד בן צבי 

פרידמן, תומס (2000). הלקסוס ועץ הזית. י-ם: כתר

שלג, יאיר (1999) בתוך מדינת היהודים: היובל הבא. תכלת (6) עמ' 197-201

שלח, עופר (1992). מסע בין כוכבים. ת"א: כינרת

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד