דמות האב של ריבאל כבהא
דמות האב של ריבאל כבהא

דמות האב של ריבאל כבהא

הצעתי מחשבים, הצעתי בלט לבנות, אבל כולם רוצים ללמוד קאראטה. דיברתי עם הילדים בכיתה ו' ושאלתי ילד, למה אתה רוצה ללמוד קאראטה? הוא ענה לי, כדי שמי שירביץ לי אני ארביץ לו, אני ארביץ לאנשים הלא טובים. אמרתי לילדים, בקאראטה גם מחנכים אתכם איך להיות סובלניים, איך לחשוב פעמיים לפני שתרביץ

 

נולדתי בחורף 1973 בבית חם בכפר חורצקר שליד ערערה. אבא שלי מנהל בית הספר היסודי בכפר, ועד היום הוא בתפקיד הזה. הייתי נחשב מהתלמידים הטובים בבית הספר, הייתי מצטיין, וכל האנשים היו אומרים שזה בגלל שאבא שלי מנהל. קשה מאוד לגדול לאבא מנהל. כל בעיה או תזוזה האבא והמנהל שם, הוא יכול להסתכל עלי גם כמנהל וגם כאבא. התלמידים מתחילים להסתכל עליך אחרת. אבא שלי היה נוסע באוטו לבית הספר, ואני הייתי הולך ברגל עם הילדים, שלא ירגישו שאני הבן של המנהל. אהבתי ללמוד. אבא היה אומר לנו כל הזמן,  "ריד אנד ריד אנד ריד", לקרוא, לקרוא לקרוא. כל דבר. לקרוא מעיתון, לקרוא מספר. לראות את "מבט". כל יום היינו לידו, שומעים את החדשות כמו תורה מסיני. אבא אמר: תשמע ותלמד בעברית, כי אתה תגדל ותצטרך את השפה הזו.

ילד ערבי בישראל מדבר בבית בערבית. כשהוא צריך לצאת עם אבא שלו למוסד ממשלתי או אחר, הוא צריך לדבר בעברית, צריך להבין מה מדברים אליו. אני גם הייתי נודניק. כל הזמן הייתי שואל את אבא שלי שאלות. כשדיברו בעברית שאלתי מה זה בערבית. כשדיברו בערבית שאלתי מה זה בעברית. יש הרבה מלים חופפות בשתי השפות, ואז התחלנו לדבר עברית כמו בערבית. בכיתה ג' התחלנו ללמוד עברית, בהתחלה אותיות האלף בית, אחר כך ספרות עברית. כמה משוררים אהבתי. בעיקר, רחל המשוררת, ואת השיר שלה על הדקל שפל הצמרת. למדנו גם ספרות ערבית ודת האיסלאם, והמשכנו ללמוד תנ"ך ואת פרקי אבות ומזמורי דוד. אנחנו ניגשים לבגרות בזה. התמודדתי עם זה והיה דווקא טוב.

המשכתי את לימודי והתמחיתי בכימיה וביולוגיה בכפר קרע, סיימתי את הבגרות שלי בציונים טובים, אבל היה לי קצת קשה באנגלית. אבא שלי היה מאמין שכל ילד צריך לעבוד לפני שהוא ממשיך בלימודים, ונתן לי שאצא לעבודה, לא משנה איזו עבודה. ניסיתי לעבוד בטיח, אבל זה היה קשה מאוד, הלכתי ועבדתי במלצרות, בבית קפה. בסופו של דבר התקדמתי שם, נהייתי טבח ואחר כך הייתי אחראי על 12 אנשים. עבודה כזו משנה את האופי של הבן אדם. היה לי קשר טוב עם אבא שלי, הייתי חוזר בשעה שלוש בבוקר, והיה מחכה לי. הייתי מספר לו בדיוק מה קרה בעבודה, והולך לישון.

אחר כך התחלתי ללמוד בבית ברל, למדתי מתמטיקה ומחשבים, סיימתי את התואר הראשון בהצטיינות, הייתי ראש אגודת הסטודנטים כאן, עבדתי בספרייה כמתרגל מחשבים, והמשכתי את לימודי לתואר שני באוניברסיטת חיפה בתחום תוכניות לימודים במחשבים. משם התחלתי לצמוח.

 

                                         *

 

בבית ברל התחיל להתפתח אצלי מודל, איזה מורה אני רוצה להיות. המורה החושב, היוזם, שיש לו רצון לתת, שיש לו אכפתיות. זה מובן מאליו בתיאוריה, אבל במעשים, הרבה מורים שאני מכיר באים בשביל המשכורת. רוב אלה בסמינר מגיעים לשם כי לא התקבלו לאוניברסיטה, ואין להם ברירה אחרת, זה מה שמוריד את הרמה הלימודית. היו לי מורים כאלה מאז שאני ילד בבית ספר. זכור לי מורה שהיה יושב, נותן לנו חוברת מבחני בגרות ישנים ואומר, תפתרו את המבחן של שנת 79'. זה מה שעשה לנו. זה היה סיוט, ואנחנו לא העזנו להגיד למנהל שהמורה עושה כך וכך. בבית ספר יסודי אז היו מורים גברים, לא כמו היום, שכמעט מחצית הן מורות. אני גדלתי בבית של מורה, אבל באופן כללי לגדול עם גברים מורים זה אומר שמשהו חסר. אנחנו גברים ואנחנו מקור הידע, אבל חסר לנו משהו שיש למורות, רגש אנושי ואהבה וחום.

היתה משמעת חזקה. לא היינו יכולים לצאת מהכיתה בלי להרים את האצבע שיתן לנו אישור. היו עונשים. למשל, לא משתתפים בשיעור ספורט. למשל, בכל בוקר  מישהו היה יוצא וקורא משהו, איזו אמירה, לפני התלמידים בבוקר, והעונש היה לא להשתתף בזה. גם היינו חוששים שהם ירביצו לנו, אבל לא  עד כדי כך. היתה משמעת משמעת. כשהייתי הולך לאבא שלי ואומר לו, המורה הזה כך וכך עשה, היה אומר לי: הוא צודק. היום, אם ילד הולך ואומר לאבא שלו, כך וכך עשה לי המורה, הוריד לי ציון או העניש אותי שאני לא משתתף בשיעורים, האבא מיד רץ למנהל ואומר, למה אתם עושים ככה. למדנו יחד בנים ובנות, אבל לא היינו יושבים ליד הבנות. בן ליד בן, בת ליד בת. כשהגענו גיל ההתבגרות, אם הייתי מעז להגיד איזו מלה לא במקום לבת, היה סיפור גדול.

 

                                         *

 

לא היה לי ברור בהתחלה שאני הולך להוראה. רציתי ללמוד  מחשבים. התקבלתי לאוניברסיטה בגיאוגרפיה ונושאים אחרים, במכללה התקבלתי למתמטיקה מחשבים. אבא אמר לי, אם אתה הולך ללמוד באוניברסיטה אתה צריך גם לעשות תעודת הוראה, ותהיה מורה. אמרתי לו בסדר, אבל בשבילי הכי חשוב היה שאני אלמד מחשבים. אחר כך אהבתי גם את החינוך. אהבתי שאני מגדל איזשהו דור, ויש לי אחריות על הדור הזה. כמו שאני בונה תוכנה ואני אחראי עליה שתבצע כל הנדרש ממנה בנאמנות, ותשרת כל לקוח, כך הבוגר שלי צריך להיות נאמן.

בגיל 21 גמרתי את בית ברל והתחלתי ללמד בבית ספר בכפר זלפה ליד מגידו. קיבלתי ללמד עשר שעות. יום אחד ישבתי עם מורה שהיה מלמד מתמטיקה. היו לו משקפיים כבדים. בהפסקות היה יושב אתי בין השיעורים וכל הזמן נרדם, והמשקפיים נופלים על השולחן. הסתכלתי עליו ואמרתי, אם אני אהיה בגיל שלו ככה מורה, אני לא רוצה להיכנס למערכת החינוך.

הייתי נכנס לכיתות ורואה את הילדים שיש להם פוטנציאל ויכולת ללמוד וזה עודד אותי. לימדתי שם בהתחלה מתמטיקה, וכשהכניסו את המחשבים לקחתי את הריכוז של המחשבים. לימדתי מחשבים כדיסציפלינה, וכשהתחילו התיאוריות של שילוב מחשב בהוראה, התחלתי לשלב את זה בלימודים. בזלפה ראיתי ילדים שנוצץ האור מהעיניים שלהם, זה מה שהייתי אומר למורים שם. הם היו עונים לי, עזוב, אתה עכשיו חדש, כשיתנו לך את הקביעות גם אתה תהיה ככה, כמונו. לא תכין דברים לשיעור. הייתי מלמד ילדים בשישי שבת, לקראת בחינות, וכל המורים אומרים, למה אתה עושה את זה, שב בבית, הם לא ילמדו, עד כמה שתשקיע זה לא יסתדר אתם. "אני לימדתי את אבא שלו", היה אומר לי אחד מהמורים, "אבא שלו לא היה טוב, אז מה ייצא ממנו?" בזלפה המורה הכי צעיר היה בן 37. אני הייתי הכי צעיר, והמנהל קרא לי ולדי, הילד שלי, הוא היה אומר, הכי קטן הוא הכי אהוב עלי.

גם התלמידים הגיבו אלי. אני הייתי עם כל ילד, אמרתי לו, תחשבו אם יש פתרון אחר, שיטה אחרת, סגנון אחר של פתרונות. יש הרבה דרכים, אבל צריך להציג את זה לילד, שהפתרון ייצא ממנו. שיחשוב. אמרתי לתלמיד, תלך הביתה ותחשוב. הייתי עושה ביניהם תחרות כל שבוע,  ומי שניצח הייתי קונה לו עיפרון גדול, וזה היה מעודד אותם. אמרו לי, מה עם המשכורת שלך, ראה את זה המנהל ואמר, אם ככה, אני אעזור לך, ומימן לי עפרונות.

קיבלתי ילדים שנחשבו חלשים, אבל בסופו של דבר התברר שהם לא היו חלשים, אלא היו הרבה דברים שפיספסו בדרך, אז התחלתי ללמד אותם כאילו הם בכיתה ד'. הם נפגעו והיתה מהומה, למה אתה מלמד אותנו כמו כיתה ד'? אמרתי להם שבסוף השנה ישאלו את השאלה הזאת. הגעתי לכך שהסתדרו עם פעולות החשבון הבסיסיות. עשיתי קבוצות, ילד מלמד ילד. המרכזת רצתה שאסיים את הספר אבל המנהל אמר, תני להם ללמוד לפי הקצב שלהם. כשעברתי למחשבים, כמו משקל כבד ירד ממני, כי אני עכשיו מלמד את הדיסציפלינה שלי, ואני אחראי עליה, ואני מתחיל אתם בהתחלה.

 

                                         *

 

הבעיה היא מה ילד מביא מהבית. אני שומע ורואה מה שההורה היהודי משקיע בילדים שלו, וזה יותר מההורה הערבי. האבא בכפר שלי יוצא בחמש וחצי בבוקר לעבודה וחוזר בשבע בערב. הוא יוצא לתל אביב, לאשדוד, לכל מקום, עובד עבודת בנייה וחוזר הרוס. אין לו סבלנות אפילו לשמוע את הצעקות של הילד שלו. האמא לבד, בלי העזרה של האבא, צריכה לנקות את הבית, לעשות להם אוכל ולגדל אותם, זה מאוד  כבד עליה. אין לה מקום לצאת ולנשום אוויר.

כשהייתי ילד, היו גם אמהות אנלפבתיות. היום אין אחוז כל כך גדול אבל בכיתה שלי שאני למדתי כמעט כל האמהות לא ידעו קריאה וכתיבה,  חוץ מאמא שלי וכמה נוספות. היום יש אחוז טוב שיודעות, אבל אין להן הזמן לילדים שלהן. היום הן לומדות בתיכון. יש היום קצת מודעות אצל המאורסים, שהאשה שלהם צריכה גם ללמוד. לפחות תן לה ללכת לבית ברל או לשריעה, תן לה להיות מורה. מקצועות אחרים לא כל כך מעודדים.

 

                                         *

 

מעמד המורה בכפר מידרדר מאוד. זה לא כמו שהיה בזמן שלי, כשהמורה היה עובר היינו כולם מתחבאים שלא יראה שאנחנו משחקים. עכשיו המורה עובר ומתחילים לצחוק ולדבר אתו. בתקופה ההיא היתה התאוששות כלכלית במדינה. כל אלה שעבדו בטיח ובבניין נהיו קבלנים, עברו עם ספארי ומרצדס ואמרו, למה שאני אלמד? מהו מורה? אני מרוויח פי שלוש ממנו! תסתכלו על האוטו שלו!  אבל הזמן הוכיח שהמורה המשיך במקצוע, והיום, במצב הקשה במשק, יש לו משכורת ויש לו המעמד שלו, והם חזרו, כמו שאומרים, אפסים. היו אז אנשים שחשבו עצמם שעשו כסף ולכן הם יכולים מובילים בחברה, בעל המאה בעל הדעה. אבל בלי השכלה הם חזרו אחורה והתמוטטו, כי אם אין לאדם בסיס לימודי טוב הוא לא יצליח.

בבית הספר בזלפה לא הייתי מחנך כי לא השלימו לי משרה. מה עושה מחנך? התפקיד שלו היה לרשום ביומן, לבדוק היעדרויות של תלמידים וזהו, ובסוף השליש מחלק תעודות. מה צריך באמת להיות התפקיד שלו? לחנך את התלמידים להיות נאמנים לחברה שלהם. להתמודד עם כל השינויים הכלכליים והחברתיים. כל הזמן צריך לנסות כדי להצליח בדרך הנכונה, ולא להתחיל לחשוב על דרך קצרה. גם במתמטיקה, אם אני רוצה לפתור איזו משוואה צריך שיהיה תהליך. אם אני אעשה קיצורים, אז יש לי כמה טעויות.

 

                                         *

 

לפני כארבעה חודשים התחלתי לנהל בית ספר. לפני כן הייתי מנחה של מחשבים, הצלחתי בהטמעת התקשוב והכירו אותי במחוז. היה מכרז בחיפה, ניגשתי ולא ידעתי אם אזכה, וגם לא ציפיתי שאזכה. שאלו אותי בוועדת המכרז, למה אתה רוצה להיות מנהל בית ספר? אתה כבר מרצה במכללה, יש לך מעמד אקדמי, אז מה יש לך להיות מנהל בית ספר? אמרתי להם, אולי עכשיו אני משפיע על 20 סטודנטים שלי, ונותן להם את המחשבות והאמונות שלי, ואולי חמישה אחוז מהם יילכו ויישמו את זה בבית הספר. אבל כשיהיו לי 200 או 300 תלמידים, אני אהיה אחראי עליהם, אני אדע לאן אני מוביל.

זכיתי במכרז וקיבלתי ניהול של בית ספר יסודי בחיפה בשכונת חליסה, שכונה עם מצב סוציו-אקונומי נמוך, גם יחסית לכפר שלי.  יש שם ילדים שבאים מבית שאין בו מה לאכול, ילד שבקושי מביא את הפיתה והלבוש שלו לא כל כך מסודר. מה שמנחם שם ונותן לך מרץ לעבוד הוא שההורים רוצים שהילדים שלהם ילמדו, שיצליחו יותר מהם. אחד ההורים אמר לילד שלו, כשהזמנתי אותו לפגישה משותפת, "אני לא רוצה שתהיה כמו אבא שלך. אני לא הסתדרתי בחיים. תיקח תעודה ותתלה אותה על הקיר, ואחר כך תעשה מה שבא לך". ההורים האמינו באמת שהלימודים מאוד עוזרים לילדים.

בבית הספר בחליסה יש 250 תלמידים, מא' עד ו', 20 ילד בכיתה בערך, בנים בנות, אפילו יושבים בנים ליד בנות, זה אצלם לגיטימי. אני עוסק בניהול ומלמד כמה שעות. כל הזמן מדברים על עקומה נורמלית, אבל אני לא מאמין בעקומה נורמלית.  הילדים בבית הספר הזה מתחלקים מבחינה לימודית לילדים טובים מאוד וילדים חלשים. יש ילדים חלשים מבחינה לימודית או מבחינה חברתית ורגשית, אבל יש להם פוטנציאל. אלה יכולים למשל להתפתח בספורט. יש שם שחקני כדורגל, שאני מקווה שיהיו שחקנים טובים ומפורסמים, ויגידו שהמנהל שלהם היה ריבאל.

אני נחשף לבעיות של הילדים דרך נושא הרווחה. בתחילת השנה אמרתי, עם כל בעיה שלכם תיכנסו אלי. ככה יש להם מקום שהוא סודי. הם נכנסים לחדר שלי, סוגרים את הדלת ואומרים, המצב אצלי בבית כך וכך. הם באים אלי לפעמים ומספרים שההורים שלהם רבים או בתהליכי גירושין, או שאין לילד המחברת והעט לכתוב, והוא בא ומבקש ממני. ראש ועד ההורים בא אלי בהתחלת השנה. הוא היה מודע לזה הביא לי חבילה של מחברות ועפרונות ואמר, אם יש ילד שמבקש, תן לו את זה. בהתחלה אמרתי, בשביל מה, כולם מביאים את זה מהבית. חשבתי שזה כמו בכפר שלי. הוא אמר לי, תראה שבשליש הראשון זה ייגמר. ובאמת, הילדים באו ולא מתביישים לבקש.

יש אלימות בבית הספר. לא כל כך מופרזת, אבל ישנה. אני עושה תצפיות. בהפסקות אני רואה שילדים משליכים את האוכל שהביאו ומשחקים משחק ריב. זה המשחק שלהם. יש לי חצר קטנה מאוד, שלא יכולה לאכלס 250 תלמידים, אולי 10 סנטימטר לכל ילד, והילדים בכיתות א' וב' באים אלי עם בעיות: הרביצו לי פה, הרביצו לי שם.  מצאתי מקום בחצר, בגני הילדים שליד בית הספר, והלכתי להסכם שהילדים מכיתות א וב' ילכו לשם בהפסקה. עשיתי הפסקה לאוכל, המחקרים חדשים היום אומרים שילד, אחרי שהוא אוכל, הוא יכול לקלוט טוב. עשיתי את ההפסקה הזאת, וזה מאוד  עזר לצמצום רמת האלימות, אבל לא ברמה שאני חושב עליה.

יש ילדים שיש להם חסך רגשי. הייתי אומר לילד לשבת בכיתה, הוא לא רצה לשבת, כשמורה צעק עליו הוא היה מתחיל לצעוק, וכשדיברתי אתו ידעתי שיש לו בעיה בבית. הוא היה טוב, עד שהתחילו ההורים שלו בתהליכים גירושין והוא שוב הידרדר. אין לילד מי שישמע אותו. אבא עסוק ואמא עסוקה, והילד צופה בטלוויזיה.

קיבלתי תקציב לחוגים. עשינו סקר על הצרכים של הילדים, הצעתי מחשבים, הצעתי בלט לבנות, אבל כולם רוצים ללמוד קאראטה. דיברתי עם הילדים בכיתה ו' ושאלתי ילד, למה אתה רוצה ללמוד קאראטה? הוא ענה לי, כדי שמי שירביץ לי אני ארביץ לו, אני ארביץ לאנשים הלא טובים. אמרתי לילדים, בקאראטה גם מחנכים אתכם איך להיות סובלניים, איך לחשוב פעמיים לפני שתרביץ. הכנסתי חוג לרפואה. שאלו אותי מהעירייה למה החוג הזה? מה אתה רוצה ללמד ילדים ברפואה? אמרתי להם, כשהייתי קטן אבא שלי אמר לי ולאחים שלי, אתה תהיה רופא ואתה תהיה עורך דין ונתן כיוון. הילדים האלה, אין מישהו בבית שיכוון אותם. לקחתי 12 ילדים לחוג לרפואה עם שתי סטודנטיות, היום יש ביקוש מההורים. כולם רוצים ללמוד את זה.

 

                                         *

 

המצב הפוליטי משפיע היום על כל המישורים, גם על החינוך. הילדים שבאים מהבית באים עם הרבה פוליטיקה. לבית אין השפעה, כי האבא לא מצליח לדבר עם הילד. אבל הם מסתכלים על כל התקשורת הערבית, רואים את אל ג'זירה שבה מדברים נגד האינטרס האמריקאי והישראלי. כל יום יש שיחה של עשר דקות על  אקטואליה, ויש מורים שמופתעים מזה שהילדים מדברים פוליטיקה. אני משוחח על זה עם התלמידים. אני שואל אחד מהם, איפה אבא שלך עובד, אומר לי, עם יצחק. ואיך מסתדרים? הוא אומר, מסתדרים יפה, הוא  אפילו בא אצלנו בבית, ואכל, ויצאנו ביחד. אני אומר לו, הנה, אתה רואה, והוא אומר, אבל בטלוויזיה מדברים כך וכך. אני אומר לו, פוליטיקאים מדברים אחרת, בחיי יומיום זה משהו אחר.

באו אלי מבית הגפן, תיאטרון יהודי-ערבי, ואמרו שיש להם תוכנית לבוא עם כיתה בבית ספר יהודי ולעשות מפגשים. אמרתי לאחראי שאני לא משתתף בתוכנית. הוא חשב שאני נגד הידברות. אמרתי לו, תשמע, כשהייתי מנחה מחשב השתתפתי בתוכנית על תקשורת רב תרבותית של אולפני עקיבא. היו מפגשים והילדים היו מבסוטים, אכלנו מג'דרה וג'חנון, הם התכתבו באי-מייל. כששנת הלימודים הסתיימה שאלתי כמה ילדים נשארו בקשר, התברר שאפס. אף אחד לא התקשר אל השני. אמרתי, מה שאני רוצה היום הוא ללכת על נושא לימודי משותף. שילמדו מתמטיקה יחד. כשיש לנו חג קורבן, שיגיד לי חג שמח, ואני אגיד לו מה זה חג קורבן. שיש לו את הפסח, אגיד לו חג שמח, ותוך כדי אני לומד. היום אנחנו לומדים יחד מתמטיקה עם בית הספר הפתוח בחיפה.

 

                                          *

 

היום אני מרגיש שהחינוך הוא המקצוע שלי. המקצוע מאוד מאוד תפס אותי. אני מלמד במכללה, אבל רק עכשיו מבין שהסטודנטים שלי צריכים להיות מורים בעתיד. אני חושב שבמכללות יש חיסרון בכך שהמרצים לא היו מורים בבתי ספר. אף פעם הם לא עמדו לפני ילד ולימדו אותו. מה יביאו לילד, את התיאוריות של מאסלו? הם צריכים ללמוד תיאוריות, אבל לדעת שהיישום בשטח שונה לגמרי.

הפיקוח והעירייה ביקשו שאכתוב חזון בית-ספרי. אמרתי, אין לי בעיה לחפש באינטרנט רציונל בית-ספרי, לעשות העתק-הדבק. יהיה לי רציונל יוצא מהכלל, שיכלול את כל התיאוריות, ופרופסורים שידברו על הבוגר הרצוי, על פיתוח ילד עצמאי וכו'. אתם תבואו ותגידו, כל הכבוד לחזון, עכשיו תעשה את זה. אני רוצה ליצור חזון קהילתי, שכולם יכתבו אותו יחד. אספתי וארגנתי קבוצות של הורים, מורים, תלמידים, אנשי מקצוע ואנשי עירייה ושאלתי מה אנחנו הולכים לעשות, איזה דמות בוגר של השכונה צריך לצאת, ועל סמך זה נבנה את החזון וכולם יהיו אחראים עליו. שיתפתי גם את המורים בחטיבת הביניים, שאנחנו מעבירים אליה את הילדים.  אין לי חזון שהוא רק שלי. החזון צריך לבוא מהם, ומה שהם יגידו מקובל עלי.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד