הרשות הפלשתינאית במילכוד קארין
הרשות הפלשתינאית במילכוד קארין

הרשות הפלשתינאית במילכוד קארין אי

 

תפיסתה של ספינת הנשק בים האדום הביאה בעקבותיה את נזקי האלתור הפלשתיני, ההתנהלות השקרית, הכחש והמבוכה, הבושה שבהודאה והחשש מפני הגורמים החזקים. כך הפכה לאירוע מרכזי בירידת האמינות של הרשות בזירה בינלאומית

 

מרדכי קידר

 

ד"ר מרדכי קידר מהמחלקה הערבית באוניברסיטת בר-אילן הוא  חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים

 

מאז נודע ברבים שישראל השתלטה בים סוף על ספינת הנשק "קארין אי", נכנסה העיתונות הפלשתינית (יחד עם המערכת הפוליטית הפלשתינית) לתסבוכת ציבורית ופוליטית במישור הפנימי, ביחסים הדו-צדדיים עם ישראל, במישור הבין-ערבי ובמישור הבינלאומי. התסבוכת נבעה מכמה גורמים משולבים זה בזה, חלקם מנוגדים זה לזה:

במישור הפלשתיני הפנימי: ההברחה נועדה לשפר את המאזן הצבאי מול ישראל ולהקל מעט את הלחץ של הרחוב הפלשתיני על הנהגתו, להצטרף למאבק. גילוי ההברחה הציג את הרשות כחסרת אונים גם בתחום רכישת נשק.

במישור היחסים עם ישראל: עד אז הרשות הפלשתינית לא הצטרפה באופן רשמי למאבק, ופרט ליוזמות של אנשים כיחידים, כוחותיה המאורגנים לא נטלו בו חלק במסגרות מאורגנות. גילוי הספינה חשף כוונה עתידית להצטרף למאבק באופן מאורגן, או לפחות לספק נשק שייבאה הרשות לכוחות ולארגונים מיליציוניים.

במישור הבין-ערבי: המעורבות האיראנית במתרחש באזור מפחידה את מדינות ערב. הצלחה איראנית לצייד בנשק את המאבק הפלשתיני עלולה להביא לניסיונות גורמי אופוזיציה במזרח התיכון, ובעיקר קבוצות איסלאמיות קיצוניות, למשוך את איראן להתערב גם בענייניהן הפנימיים של מדינות כמצרים, ירדן ותוניסיה.

במישור הבינלאומי: ארה"ב ראתה בחומרה רבה את כוונת הרשות להסלים את המאבק, והאירופאים הופתעו כשראו מה עושה הרשות בכסף הזורם אליה ממדינות אירופה.

הדבר העיקרי שהעיק על הפלשתינאים מעת שנחשף עניין הספינה היה חוסר הידיעה מהו המידע המדויק שיש בישראל על האנשים שעמדו מאחוריה, ואי הידיעה עד כמה שיתפה ישראל את ארה"ב במידע זה. הדבר הגרוע ביותר שעלול היה לקרות לרשות הפלשתינית ולעומד בראשה היה תפיסתם בשקר.  במקרה זה היה יאסר ערפאת נתפס "במכנסים מופשלים", מצב של בושה על שקר הוא המצב הנפשי והציבורי הגרוע ביותר שמנהיג ערבי עלול להגיע אליו.

העיתונות הפלשתינית שיקפה היטב את המבוכה הכללית בידיעות ובמאמרים שהתפרסמו בה החל ביום שבת, 5 בינואר 2002. אלה כללו דיווחים ממקורות זרים, התבטאויות של אנשי ממשל פלשתינאים, האשמות ישראליות והתייחסויות זרות. המגמות בידיעות היו רבות וסותרות: הכחשה, הסטה (לכיוון לבנון וחיזבאללה, למשל), התעלמות, קונספירציה (בימוי ישראלי שנועד להכפיש את הרשות), דחייה (לשם השכחה), "קבורת ועדה" ולבסוף הודאה במשתמע.

כאן החלה בעיתונות הפלשתינית התפתלות בסבך פרשת הספינה, תוך גיוס אמצעים רטוריים בניסיון לצאת ממנו. במסגרת זו אציג  מובאות, בעיקר מ"אלקודס", עיתון פרטי היוצא לאור במזרח ירושלים, שמחויבותו למסר הלאומי הרשמי הפלשתיני אינה עומדת בספק. הוא אינו שונה בכך מביטאוניה הרשמיים של הרשות, "אלחיאת אלג'דידה" ו"אלאיאם".

 

                                         *

 

הידיעה הראשונה הופיעה בגיליון שבת, 5 בינואר 2002, בראש העמוד הראשון, בצדו השמאלי, מלווה בתצלום מסיפון האנייה ובו מקלעי קלצ'ניקוב, מרגמה ותחמושת. הכותרת: "ישראל תופסת ספינת נשק בים האדום וטוענת שהיא רכוש של הרשות ובאה מאיראן". בעקבות מידע על תוכן הספינה מוסר העיתון: "בתשובה על הטענות (=מזאעם, במשמע "טענות כוזבות"), מיהרה הרשות להכחיש כל קשר שלה עם הספינה הנ"ל, כשהיא מאשימה את ישראל בניהול מסע לפיצוץ משימת המתווך האמריקאי אנתוני זיני".

יועצו של ערפאת, נביל אבו רודינה (העומד ליד הראיס בראיונות ולוחש לו מה לומר) אומר בהודעה לעיתונות: "אנחנו לא יודעים דבר על הספינה הזאת ואין לנו שום קשר עמה. זהו ניסיון ישראלי גלוי להשיג מטרות תעמולתיות ולהכשיל את משימת זיני". הוא הטיל ספק בטענות הישראליות בהוסיפו שזו "פרשייה מפוברקת ... כדי לכסות על הפשעים החמורים שישראל ביצעה בשטח, ובמיוחד בעיירה תל מדרום לשכם. ישראל בחרה בעיתוי זה, ביקורו של זיני, כדי להסוות את התוקפנות שלה ואת המצור שהטילה על רחבי המולדת". גם צאאב עריקאת מצוטט בידיעה באמרו: "איננו יודעים דבר על סוגיה זו", ובהמשך מצוטטת הכחשת איראן לכל קשר עם הספינה. אבל זיני דרש מערפאת, בפגישתם ביום שישי, הסברים. ערפאת טען שאין לו כל מידע על הסוגיה אך הביע נכונות להקים ועדה שתחקור את הטענות הישראליות.

התגובה הפלשתינית הראשונה, אם כן, היתה כפולה: בכירים שאינם נפגשים עם האמריקאים, ובעיקר עם זיני, מכחישים ומפנים את האשמה אל ישראל, על פברוק הפרשה על רקע ביקור זיני, אך ערפאת נדרש לתת הסברים, ובלית ברירה מנסה למשוך זמן באמצעות ועדת חקירה. חוסר התיאום בדרג ההנהגה מעיד על העדר יד מכוונת ומדיניות ברורה, תופעה מוכרת ברשות מיום כינונה.

למחרת, יום ראשון 6 בינואר, הכותרת הראשית של אלקודס היא: "בכירים אמריקאים: ספינת הנשק היתה בדרכה לחיזבאללה ולא לרשות הפלשתינית". בכותרת זו יש שתי נקודות חשובות: הראשונה, שהנשק מיועד לחיזבאללה, דבר המסביר את המעורבות האיראנית, ולא לרשות (מסר בחיוב ובשלילה). הנקודה השנייה היא ההסתמכות על "בכירים אמריקאים" אלמונים, המצוטטים ללא שם, שנועדה להציג במשתמע לקורא את העובדה שאפילו האמריקאים, תומכי ישראל המובהקים, אינם מאמינים לטענותיה בדבר הקשר של הרשות לספינה.

 התמונה הרבה פחות החלטית בידיעה עצמה: הבכיר האמריקאי האלמוני מצוטט באומרו: "עדיין מוקדם מדי להפנות האשמות או להסיק מסקנות; זה עניין חשוב מאוד ואנו רוצים לוודא את העובדות". בהמשך הידיעה מעלה הכתב את האפשרות שהנשק נשלח מאיראן לתנועות החמאס והג'יהאד האיסלאמי, כנראה  במגמה להציג דווקא את הרשות כנפגעת מהברחת הנשק, בשל הערעור הפנימי שייווצר בה אם וכאשר יתחזקו שתי תנועות אופוזיציה אלה.

יום לאחר מכן, ביום שני 7 בינואר, עברה הנהגת הרשות ממגננה למתקפה. אלקודס מדווח בכותרת בעמוד הראשון: "כתגובה לסוגיית ספינת הנשק - ההנהגה מאשימה את ישראל בפברוק תירוצים כדי להשתמט ממחויבויותיה כלפי השלום". בהמשך הוא מצטט את תגובתה הרשמית של הנהגת הרשות, הכוללת את הנקודות הבאות: א. הכחשת כל קשר לספינה; ב. ישראל נלחמת בפלשתינאים תוך שימוש בנשק אסור לשימוש; ג. הנשיא ערפאת קורא להרגיע את המצב; ד. ישראל עדיין לא הציגה הוכחות למעורבות הפלשתינית בפרשה, מלבד מה שפורסם בתקשורת; ה. הרשות לא תאפשר לשום אדם להזיק לביטחון העם הפלשתיני והתחייבויותיו הפוליטיות; ו. ישראל מנפחת את העניין כהכנה להסלמה במצב.

בעיני, הסעיף החשוב ביותר בהודעה זו הוא הרביעי, הגורס שישראל טרם הציגה כל הוכחה למעורבות פלשתינית בפרשה. עובדה זו נכונה רק בחלקה: ישראל כנראה הציגה הוכחות, אבל לא לפלשתינאים אלא לאמריקאים, ואולי גם לכמה אירופאים. כולם המתינו אז לראות האם תיפול ההנהגה הפלשתינית למלכודת של שקר, או שתודה על האמת. הספק בדבר מהות המידע שיש בידי ישראל גרם להנהגה הפלשתינית להתפתל ולהטיל, בתנועה סיבובית, את האחריות למצב על ישראל.

בערב יום זה הציגה ישראל את קברניט האנייה, עומר עכאוי, מול פני האומה, בשידור טלוויזיה, שבו הודה שפעל בשירות גורמים באש"ף וברשות, ושלח מסר חד משמעי על נאמנותו למאבק הפלשתיני באמירתו הדומעת: "אני רוצה שבתי תדע שאביה לוחם למען חירות המולדת". באמירה זו ניסה כנראה עכאוי להדוף האשמה אפשרית ששיתף פעולה עם המודיעין הישראלי והביא לתפיסת האנייה. הופעתו המשכנעת גרמה לערפאת להודיע ברבים על הקמת ועדת חקירה, אך המדאיג ביותר מבחינתו היה העמדה האירופית, שביטא שליח האיחוד האירופי, חוויאר סולנה, שדרש מערפאת הסברים. את המצב העגום של ראש הרשות מאזן אלקודס ביום שלישי, 8 בינואר, בידיעה שכותרתה: "וושינגטון אינה יודעת מי הגוף אשר שכר את הספינה ולא מהו יעדה הסופי". במצב המידע שהיה ביום זה, נראית ידיעה זו כידיעה שאיחרה את הדפוס ביומיים, וכניסיון לאזן את האסון הפוליטי והתקשורתי שנפל על הרשות הפלשתינית.

ביום שלאחר מכן, יום רביעי 9 בינואר, כבר לא היתה אפשרות להסוות את ה"ברוך" הפוליטי והתקשורתי. הכותרת הראשית של אלקודס היא: "משרד החוץ האמריקאי מבקש הסבר פלשתיני ל'ספינת הנשק' -  ישראל טוענת שיש לה מסמכים 'המרשיעים' את הרשות - שרון דורש מוושינגטון להכריז שפתח וכוח 17 הם ארגוני טרור!". בכותרת זו יש תרגיל רטורי: בערבית יש שני פעלים שמשמעותם "טען": האחד, "אדעא", במשמע שהטענה נוטה לאמת, והאחר, "זעמ", במשמעות שהטענה קרובה לשקר. בכותרת זו, במשפט "ישראל טוענת שיש לה מסמכים 'המרשיעים' את הרשות", נבחר הפועל השני. מתחת לידיעה מופיעה ידיעה שכותרתה: "בהאשימו את ישראל בהברחת נשק וסמים לשטחים הפלשתיניים - עבד רבה: ועדת החקירה הפלשתינית היא בראשות אלמג'אידה ולה סמכויות רחבות לגלות את השלכות 'ספינת הנשק'". 

לענייננו, הפרט המעניין בידיעה זו הוא "הגילוי" של שר התרבות וההסברה הפלשתיני שיש עשרות ערוצים להברחת נשק ותחמושת מישראל לשטחי הרשות, במשמע שהרשות אינה זקוקה כלל לספינה שתביא נשק מחו"ל. אבל הוא מוסיף פרט נוסף: בערוצים אלו מוברחים גם סמים, וכוונתו בכך להאשים את ישראל בהשחתת המידות בקרב הפלשתינאים ולהדביק לישראל תווית של מדינה נגועה בסחר סמים.

למחרת, יום חמישי 10 בינואר, לא התייחס אלקודס כלל לפרשה מלבד ידיעה קטנה שצוטטה מ"לה מונד" הצרפתי, שהספינה שייכת, או היתה שייכת, לאיש עסקים עיראקי.

 

                                          *

 

במלאת שבוע לתפיסת האנייה, ביום שישי 11 בינואר, כשהתברר לרשות שיש הוכחות לחלקה בפרשה, נקט אלקודס קו חדש בכותרת בעמוד הראשון: "פאואל: אין הוכחות לקשר של ערפאת עם משלוח הנשק". כלומר, גורמים ברשות אולי כן מעורבים אבל ערפאת האיש, המנהיג, הוא מעל העניין וידיו לא היו במעל. קו זה ננקט כדי להגן על הראיס מזעם הממשל האמריקאי וכדי להכין את הקרקע להפניית האשמה לאנשים ברשות שהבאת האנייה היתה פרי יוזמה פרטית שלהם.

הימים הבאים עמדו בצל ההתקפה של חמאס על מוצב "אפריקה", שנהרגו בה ארבעת חיילי צה"ל מגדוד הסיור המדברי הבדווי, והריסת עשרות בתים במחנה הפליטים ברפיח ומסלולי שדה התעופה בדהנייה עקב כך.

ביום שבת, 12 בינואר, התפרסמה הודעת ועדת החקירה הפלשתינית ובה שמות העצורים בפרשה: פואד אלשובכי, פתחי אלראזם ועאדל אלמע'רבי. הוועדה פנתה לישראל, "למסור לה את המידע שיש בידה כדי לקדם את החקירה אשר אמורה להיעשות על בסיס משפטי אובייקטיבי מדוקדק, רחוק ממטרות פוליטיות או תעמולתיות". מלשון ההודעה עולה אפשרות שהוועדה ממתינה למידע מישראל בעניין מעורבות העצורים בפרשה, ואולי יש כאן רמז לכך שאם ישראל לא תספק את המידע הזה, החקירה תגיע למבוי סתום והאנשים ישוחררו.

מצב זה אינו חדש: במשך תקופה ארוכה העבירה ישראל מידע לארגוני הביטחון הפלשתיניים על אנשים המעורבים בפעולות נגדה, כדי שאלה ייעצרו ופעילותם תופסק. לאחר העברת המידע אירעו שני דברים: 1. במקום להיעצר, אותם אנשים ירדו למחתרת ונעלמו; 2. מקורות המידע נשרפו ומוסריו לישראל נרצחו. נראה שהדרישה הפלשתינית לקבל את מלוא המידע על המעורבים בפרשת האנייה נועדה, בראש ובראשונה, לגלות את המקורות שמסרו אותו לידי ישראל, ולבוא חשבון עמם.

בתגובה לדברי יאסר עבד רבה, שמוברחים מישראל אמצעי לחימה רבים לפלשתינאים, פירסמה ישראל ידיעה שערפאת השתמש במטוסו להברחת נשק ותחמושת, בניגוד להסכמים ולהבנות עמו, דבר שהצדיק את הריסת מסלולי שדה התעופה בדהנייה. אלקודס הביא את ההאשמה הישראלית ביום ראשון, 13 בינואר, שוב עם הפועל "זעמ" - טען טענת שווא.

בימים שלאחר מכן עסקה התקשורת הפלשתינית בניסיון להדוף את הטענות הישראליות בדבר קשר הנשק בין הרשות לאיראן, ובמיוחד היחסים בין ערפאת וח'אמינאי; שכן קשר כזה, אם אכן קיים, מעמיד בסכנה את יציבות האזור, בשל דריסת הרגל שהוא מעניק למדינת איסלאם קיצוני, שחרתה על דגלה את סיסמת יצוא המהפכה האסלאמית. כאן, המשימה התקשורתית הפלשתינית היתה מסובכת יותר, שכן הנמענים למסר היו לא רק ישראל אלא גם ארה"ב, הרואה בעין רעה מאוד כל חדירה של איראן למדינה אחרת.

במה שנוגע למדינות ערב, התמונה חמורה אף יותר: כל ניסיון של איראן לתחוב יד או רגל לאזור, ובוודאי כשמדובר באמצעי לחימה, מתפרש כאיום ישיר על כיסאותיהם של שליטי ערב, באמצעות יצוא המהפכה ועידוד תנועות איסלאמיות ללכת בעקבות המהפכה האיראנית, שסילקה את השליט העריץ והשליטה את שלטון חכמי האיסלאם. מכאן נובעת כותרת בעמודו הראשון של אלקודס ביום שני, 14 בינואר: "אלחטיב עבד אלרחים (מזכ"ל הרשות): דיבורי ישראל על ציר איראני-פלשתיני הוא תירוץ לתוקפנותה והתחמקות מביצוע התחייבויותיה". כותרת אחרת באותו עמוד: "עבד רבה מכחיש את טענות (השווא - "מזאעם" של) ישראל בדבר קשר בין הרשות ואיראן".

למחרת, יום שלישי 15 בינואר, פירסם אלקודס בעמודו הראשון: "הנשיא ערפאת מדגיש שוב: אין לרשות שום קשר לספינת הנשק", אלא שאז מתכסה המרחב התקשורתי הפלשתיני בתוצאות הריסת הבתים ברפיח, בחיסול ראאד אלכרמי ב14- בינואר, במצור שהטילה ישראל על ערפאת ברמאללה, יחד עם המעורבים בפרשת הספינה ובמעצר אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית, האחראי לרצח השר רחבעם זאבי.

ב17- בינואר בוצע הפיגוע באולם השמחות בחדרה, שנהרגו בו שישה בני משפחה של כלת בת המצווה. למחרת, כוחות גדולים של צה"ל נכנסו לראשונה לרמאללה והקיפו, ממרחק, את לשכת ערפאת. ספינת הנשק ירדה מכותרות התקשורת הפלשתינית ועברה להיסטוריה.

אבל היא קמה לתחייה ב20- בינואר: בטאון הרשות "אלחיאת אלג'דידה" ציטט את ערפאת, שטען בראיון בטלוויזיה המצרית ש"קארין אי" פעלה בשביל חברה ישראלית. למחרת ציטטו "אלקודס" ו"אלאיאם" את העיתון "אלשרק" הקאטרי, שטען שבנו של אבו אלעבאס, מנהיג חזית השחרור הפלשתינית, עומד מאחורי הספינה. הפרשה סיימה, מבחינת הפלשתינאים, את חייה התקשורתיים ב28- בינואר, בהודעה על החלטת הנשיא ערפאת לעצור ולהביא לדין את החשודים בפרשת הספינה, עם שהרשות מכחישה שיש קשר בינה לספינה. מפליא? כלל וכלל לא: זו היתה דרישת ישראל, כתנאי לשחרור ערפאת מהעוצר שהטילה עליו ברמאללה, וחירותו, כפי שהתברר שלושה חודשים מאוחר יותר, חשובה יותר מחירותם של רוצחי השר זאבי והמעורבים בפרשת קארין אי.

פרשת קארין אי היא אירוע המצרף יחד את נזקי האלתור, ההתנהלות השקרית, הכחש והמבוכה, הבושה שבהודאה והחשש מפני הגורמים החזקים בהעדר הודאה. מצב זה דומה במהותו לסיפור הדיג שאכל את הדג המסריח, שילם את הקנס וגם סולק מהעיר. כפי שאמר קהלת: "מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם, ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו".

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד