ילדים מדברים עם עצמם - תופעת ה
ילדים מדברים עם עצמם - תופעת ה

ילדים מדברים עם עצמם - תופעת הדיבור הפרטי

ניקול בן=נון

ילד יושב ליד שולחן, מצייר וממלמל לעצמו מילים לא מובנות.

ילדה מחזיקה חיות מפלסטיק ומנהלת שיחה רבת=משתתפים עם עצמה.

אלה תופעות המוכרות לכל גננת. מוכרות, אך לרוב לא ממש מובנות. הדיבור הפרטי, כלומר הדיבור המופנה אל הדובר עצמו, נפוץ מאוד בגילאי הגן ומהווה בין 20% ל=60% מכלל הדיבור של ילדים עד גיל 10 (Berk, 1994). למרות שהתופעה נראית לעיתים תמוהה ולא מובנת, הדיבור הפרטי הוא למעשה מרכיב חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים.

פיאז'ה וויגוצקי, שניהם התייחסו אל תופעת הדיבור הפרטי וכל אחד מהם פירש והסביר אותה בצורה שונה, בהתאם לתפיסתם את התפתחות הילד.

פיאז'ה - מהפרטי אל החברתי

פיאז'ה הוא הראשון שהתייחס לתופעה וכינה אותה דיבור אגוצנטרי. הוא ערך תצפיות על שני ילדים בני שש וחצי במכון ע"ש רוסו בז'נבה. כל הבעה מילולית שלהם נרשמה וכן נרשם גם ההקשר שבו הדברים נאמרו. ההבעות הופרדו למשפטים והמשפטים חולקו לשתי קבוצות. הקבוצה האחת אופיינה כדיבור חברתי והשנייה כדיבור אגוצנטרי. בקבוצת הדיבור האגוצנטרי נמצאו הרבה משפטים שכביכול הופנו לילדים אחרים ושלא קיבלו כל תגובה, משפטים שנאמרו לחלל החדר וחזרות על דבריו של מישהו אחר ללא כל הקשר.

פיאז'ה חילק את הופעות הדיבור האגוצנטרי לשלושה סוגים שונים:

1. חזרה (echolalia) - הילד חוזר להנאתו על מילים.

2. מונולוג - הילד מדבר לעצמו כאילו הוא חושב בקול רם. המונולוג בדרך כלל מלווה את הפעילות ואין לו פונקציה חברתית. השפה כאן לא משמשת להעברת המחשבה.

3. מונולוג קולקטיבי או בשניים - היא הצורה החברתית ביותר של השפה האגוצנטרית. הילד נמצא בתוך קבוצה וכביכול מדבר אל האחרים. אבל לא מאזינים לו כי הוא בעצם אינו פונה לאף אחד.  הוא  מדבר בקול רם בשביל עצמו והוא רק ממוקם בתוך קולקטיב.

לדעת פיאז'ה, הילד המשתמש בדיבור האגוצנטרי אינו מסוגל להבין את נקודת המבט של השומע ולא מרגיש צורך להשפיע על השומע. הילד מדבר רק אל עצמו, לא מתעניין במאזין, לא מנסה לתקשר, לא מצפה לתשובה ולא משנה לו כלל אם מישהו שומע אותו .

פיאז'ה טען שהדיבור האגוצנטרי משקף את שלב התפתחות החשיבה של הילד, שגם היא מצויה בשלב האגוצנטרי. החשיבה האגוצנטרית היא שלב מעבר בין שני סוגי חשיבה - החשיבה האוטיסטית והחשיבה המכוונת. החשיבה האוטיסטית היא החשיבה הפרטית והאישית, המורכבת מתמונות בלבד (ללא מילים) ותוכנה אינו ניתן להעברה לזולת. החשיבה המכוונת היא חשיבה מודעת יותר, לוגית ובעיקר ניתנת להעברה לאחרים בעזרת השפה. בחשיבה האגוצנטרית, שהיא שלב ביניים ביניהן, אין הבחנה בין נקודת המבט האישית לבין זו של הסביבה ולכן אין ביכולתו של הדיבור האגוצנטרי, שהוא הביטוי לחשיבה אגוצנטרית, להיות חברתי, כלומר להיות מופנה לאחֵר ממשי. על=פי פיאז'ה ההתפתחות היא, אם כך, מדיבור פרטי שאינו חברתי לחלוטין, לדיבור אגוצנטרי שיש לו כוונה חברתית, אולם הוא אינו מסוגל לממש אותה, לדיבור חברתי (Kohlberg et al., 1968). ככל שהכישורים החברתיים מתפתחים כך הדיבור האגוצנטרי מפנה את מקומו לדיבור חברתי.

תפקיד הדיבור האגוצנטרי על=פי פיאז'ה הוא ללוות ולחזק את הפעילות העצמית. הדיבור האגוצנטרי תופס מקום רב בתוך כלל ההתבטאויות המילוליות של הילד. כמעט מחצית מן ההבעות המילוליות של הילדים שפיאז'ה צפה בהם אופיינו כדיבור אגוצנטרי (עד גיל 7-6). ההסבר שפיאז'ה נתן לתופעה זו הוא שילד צעיר אינו מבחין בין החיים האינדיווידואליים שלו לבין החיים החברתיים. אין לילד אינדיווידואליות. הוא אינו שומר לעצמו שום מחשבה שעוברת בראשו.

גורלו של הדיבור האגוצנטרי, לדברי פיאז'ה, הוא להעלם עם התפתחות הכישורים החברתיים והקוגניטיביים ולפנות את מקומו לדיבור החברתי, בדיוק כמו שהחשיבה האגוצנטרית נעלמת עם הגיל ומפנה את מקומה לחשיבה לוגית, בוגרת ובשלה יותר.

ויגוצקי - מהחברתי אל הפרטי

ראינו מהסבריו של פיאז'ה שהמחשבה והדיבור מתפתחים באותה הדרך - מן האוטיזם והפרטי אל החברתי והקולקטיבי. לדעת ויגוצקי התהליך הוא שונה לחלוטין.

ראשית, למחשבה ולשפה מקורות שונים והתפתחותם אינה מקבילה. בשלב מסוים ישנו חיבור ביניהם, שבו המחשבה נעשית מילולית והשפה - אינטלקטואלית (Kozulin, 1990). שנית, השפה היא לעולם חברתית. הצליל הראשון שהילד משמיע הוא חברתי. ויגוצקי טוען שמקורו של הדיבור האגוצנטרי הוא בדיבור החברתי, שבו הילד פונה לאחרים והוא מתפתח כשהילד מעביר צורות התנהגות חברתיות לתחום של פונקציות מנטליות תוך=אישיות. בניגוד לפיאז'ה, ויגוצקי טוען שהדיבור האגוצנטרי משמש חשיבה אוטיסטית ולוגית כאחד. ויגוצקי התעניין בדיבור הפנימי אצל המבוגר וטען שהדיבור הזה הוא בעל אותם המאפיינים כמו הדיבור האגוצנטרי של הילד. לדעתו, הדיבור האגוצנטרי אינו נעלם, כמו שטען פיאז'ה, אלא נהפך לדיבור הפנימי אצל המבוגרים והדיבור האגוצנטרי של הילד מהווה "חלון" שדרכו אפשר ללמוד על הדיבור הפנימי. הדיבור האגוצנטרי מקבל כאן הגדרה חדשה כשלב מעבר בין דיבור קולי לדיבור פנימי (שקט). ההתפתחות היא, אם כך, מהדיבור החברתי המתפתח לדיבור אגוצנטרי והדיבור האגוצנטרי נהפך לדיבור הפנימי. כאמור, תהליך ההתפתחות של הדיבור האגוצנטרי שוויגוצקי מתאר יוצא מהחברתי ונהפך לפרטי, בעוד שפיאז'ה תיאר תהליך שבו הדיבור האגוצנטרי מקורו בפרטי והוא נהפך בהתפתחותו לחברתי.

ויגוצקי רואה חשיבות רבה בדיבור האגוצנטרי. לדיבור האגוצנטרי תפקידים חשובים של ויסות ההתנהגות, תיכנון פעילות ופתרון בעיות, בדיוק כמו הפונקציות של הדיבור הפנימי אצל המבוגרים. את הטענה הזו ביסס ויגוצקי על ניסוי שערך. הוא העמיד ילדים בפני מצב בעייתי כלשהו (למשל, הם רצו לצייר ולא היו צבעים) וגילה שכמות הדיבור האגוצנטרי עלתה פי שניים מן הכמות שרשם פיאז'ה (שבתצפיותיו הילדים לא נתקלו בבעיה מיוחדת). אותו הניסוי עם ילד מבוגר יותר נתן תוצאות מעניינות: הילד התנהג אחרת מילדים צעירים יותר כשנתקל בבעיה. הוא היה יותר שקט וכשהוא נשאל על מה הוא חושב, הוא תיאר תוכן חשיבה שדמה מאוד לתוכן הדיבור האגוצנטרי של הילדים הצעירים יותר. מכאן הסיק ויגוצקי שעם ההתבגרות ישנה הפנמה של הדיבור האגוצנטרי. הדיבור האגוצנטרי הוא אמצעי לביטוי ושחרור מתח וגם כלי לחשיבה בחיפוש ותיכנון פתרון לבעיה. ויגוצקי גילה שדיבור אגוצנטרי גם יכול לשנות את מהלך הפעולה. הוא מתאר מקרה שבו ילד צייר מכונית וחוד העיפרון שלו נשבר. הילד אמר לעצמו: "זה שבור" וניסה להמשיך לצייר עם העפרון ללא הצלחה. אחר=כך הוא ניגש לצבעי מים וצייר מכונית שבורה. ויגוצקי האמין שהמילים "זה שבור" השפיעו על הילד לצייר את המכונית שבורה.

ויגוצקי ערך כמה סדרות של ניסויים כדי להוכיח שיש לדיבור האגוצנטרי בסיס חברתי ושהוא אינו שלב מעבר לדיבור החברתי כפי שפיאז'ה טען. הוא בדק את כמות הדיבור האגוצנטרי שילדים הפיקו כשהייתה להם תחושה שלא מבינים אותם, למשל כששהו בחברת ילדים אבל היו מרוחקים מהם מכדי שישמעו אותם, או שהו עם ילדים חרשים, או בחדר שהיה בו רעש רב שמנע מן השאר לשמוע אותם. ואכן, כמות הדיבור האגוצנטרי ירדה באופן מהותי. מכאן הוא הסיק שלמרות שיש לדיבור האגוצנטרי פונקציות של ויסות עצמי, הוא בכל זאת נשאר קשור לפונקציה של תקשורת חברתית. למרות שהוא מדבר לעצמו, ללא כל תשומת=לב כביכול למאזין, הילד מניח שהוא מובן לסביבה והנחה זו הכרחית להופעת הדיבור האגוצנטרי (Kozulin, 1990). הדיבור האגוצנטרי מתפתח מתוך הדיבור החברתי ואינו מופרד ממנו בהופעותיו, למרות היותו שונה ומובחן בפונקציה שלו ובמבנה שלו. מכאן, שאין מקום לטענה של פיאז'ה שהדיבור האגוצנטרי מתפתח לדיבור חברתי. הכשל התקשורתי של הדיבור האגוצנטרי אינו מורה על חוסר התכוונות או אי יכולת של הילד לתקשורת חברתית (Kohlberg et al., 1968).

תיאוריית הדיבור הפרטי של ויגוצקי במבוך המחקר במערב

עמדותיו של ויגוצקי בנושא זה הוצגו בשנת 1934 כתגובה לספרו של פיאז'ה Le language et la pensee chez l’enfant (שתורגם שנתיים קודם=לכן לרוסית וּויגוצקי אף כתב את ההקדמה לתרגום הרוסי), שבו הוא מביא את תיאוריית הדיבור האגוצנטרי המבוססת על התצפיות שערך. ויגוצקי עצמו נפטר בגיל צעיר (בשנת 1934, כשהיה בן 38) ופיאז'ה התוודע לביקורת שלו עליו רק בתחילת שנות הששים, כשספריו של ויגוצקי הופצו במערב. פיאז'ה הגיב לביקורתו של ויגוצקי בספרון (Comments on Vygotsky Critical Remarks), שצורף לתרגום האנגלי של הספר של ויגוצקי, Thought and Language, שם מוצגת התיאוריה שלו על הדיבור האגוצנטרי.

מן הזמן הזה ואילך החוקרים במערב ניסו לאשש את התיאוריה של ויגוצקי ולבסס אותה בניסויים אמפיריים. מעניין לציין שלא יוחסה חשיבות דומה לתיאוריה של פיאז'ה על הדיבור האגוצנטרי.

Kohlberg, Yaeger & Hjertholm (1968) בדקו באופן יסודי את התיאוריה של ויגוצקי לעומת זו של פיאז'ה. הם הציעו לקרוא לתופעה 'דיבור פרטי' (private speech) במקום המינוח 'דיבור אגוצנטרי' שהוטבע על=ידי פיאז'ה, בטענה שהוא משקף יותר את הפרשנות הפרטית שלו לתופעה מאשר את התופעה עצמה. לדבריהם, פיאז'ה נתן רק אפיונים שליליים לדיבור האגוצנטרי והוא אינו מסביר כלל את מהותו "החיובית" של דיבור זה. התופעה הנתפסת בעיניו היא בעיקרה תופעה ילדותית ללא פונקציה תקשורתית או קוגניטיבית. הדבר עורר ביקורת גדולה על פיאז'ה. ויגוצקי, לעומת זאת, מתאר את הפונקציות החיוביות של השיח האגוצנטרי. ובניגוד לפיאז'ה, הוא אינו רואה בדיבור הפרטי סמן של מצב 'קדם=חברתי' של הילד, שבו אין התכוונות או יכולת לתקשורת חברתית או התעלמות אגוצנטרית מנקודת המבט של השומע. לדעת כותבי המאמר, הכשל התקשורתי של הדיבור האגוצנטרי מורה על כך שיש לו פונקציה אחרת מזו החברתית והיא הכוונה עצמית קוגניטיבית (Kohlberg et al., 1968, עמ' 695). הם הרחיבו ופירטו את דבריו של ויגוצקי על כך שהילד מכוון את עצמו בקול רם משום שהוא אינו יכול לחשוב בשקט כמו מבוגר. ההתמעטות בהופעות של דיבור אגוצנטרי עם הגיל מורה על כך שהוא נהפך לחשיבה מילולית שקטה ולא, כפי שפיאז'ה טען, שהדיבור ה'קדם חברתי' הזה פינה את מקומו לדיבור חברתי יותר תקשורתי. Kohlberg et al., (1968) מתארים ארבעה מחקרים אמפיריים שהם ביצעו, שמטרתם העיקרית היתה לבסס את טענותיו של ויגוצקי. במחקרים נבדקו השערות לגבי קשר בין כמות הדיבור הפרטי למשתנים שונים, כמו אינטליגנציה, יכולת חברתית, מין, תרבות ורמת הקושי של המשימה. נבדקה גם השפעת הימצאותם של עמיתים על כמות הדיבור הפרטי. מסקנותיו של ויגוצקי אוששו במחקרים אלו ובמחקרים נוספים (Fuson, 1979; Rubin, 1979; Berk & Garvin, 1984; Winsler & Diaz, 1995). כך זכתה התיאוריה של ויגוצקי לאישור מדעי ואמפירי. המחקרים הבאים (החל משנות ה=70 ואילך) הרחיבו את הידע על התופעה, אופני הביטוי שלה, השפעת משתנים שונים על הכמות והסוג של הדיבור הפרטי כמו: עיסוק בפעילות מובנית או פעילות חופשית, רמת הקושי של המשימה, נוכחות עמיתים, נוכחות מבוגרים ותפקידם, קיום או אי קיום מסגרת חיצונית מווסתת וכו'.

סכימה התפתחותית של הדיבור הפרטי

לאור מחקריהם, בנו Kohlberg et al., (1968) סכימה התפתחותית של הדיבור הפרטי המורכבת מחמישה שלבים. הסכימה מראה שהדיבור הפרטי מתפתח מדיבור שאינו קשור למשימה, לדיבור של הכוונה עצמית רלוונטי למשימה ואז לדיבור יותר פנימי המבוטא בתנועות שפתיים ובמלמול בלתי נשמעים. גיל הילדים בשלבים השונים יכול להשתנות על=פי הבדלים אינדיווידואלים וקצב התפתחות אישי, אולם סדר השלבים אינו משתנה.

שלב 1. שפה קדם=חברתית (self stimulating)

משחקי מילים וחזרות (מקביל ל=echolalia של פיאז'ה).

שלב 2. שפה פרטית המופנית כלפי חוץ

הערות המופנות לעצמים לא=אנושיים.

תיאור של הפעילות. בדרך כלל תיאור חיצוני של הפעילות ללא פונקציה מכוונת או מתכננת של פתרון בעיות (מקביל למונולוג הקולקטיבי של פיאז'ה).

שלב 3. דיבור פרטי של הכוונה עצמית המופנה כלפי פנים

שאלות של הכוונה עצמית הנשאלות על=ידי הסובייקט ונענות על ידו.

הערות של הכוונה עצמית בדרך כלל קשורות למטרת הפעילות והדיבור בדרך כלל מקדים ומכוון את הפעילות יותר מאשר בא בעקבותיה.

שלב 4. תופעות חיצוניות של דיבור פנימי

מלמול בלתי נשמע.

שלב 5. דיבור פנימי שקט

בעקבות סכימה זו פיתחה Berk (1986), סכימה התפתחותית חדשה ומעודכנת יותר לדיבור הפרטי. סכימה זו מסווגת את הדיבור הפרטי המופק בזמן עיסוק במשימה אינטלקטואלית מובנית לשלוש רמות:

רמה 1: דיבור פרטי שאינו רלוונטי למשימה: משחקי מילים וחזרות, ביטויים רגשיים,  הערות המכוונות לישויות שאינן בנמצא.

רמה 2: דיבור פרטי מוחצן הקשור למשימה: תיאור של הפעילות והערות מכוונות, שאלות הקשורות למשימה שנענות על=ידי הדובר, קריאה בקול רם וביטויים רגשיים הקשורים למשימה.

רמה 3: תופעות חיצוניות של דיבור פנימי הקשור למשימה: מלמול בלתי נשמע, תנועות שפתיים ולשון.

השפעה חברתית=תרבותית

Berk & Garvin (1984) בדקו את הופעת הדיבור הפרטי בקבוצה של אינדיאנים בני 10-5 בכל מיני סיטואציות בכיתה, בחצר ובחדר=האוכל. הם חזרו ומצאו שההכוונה העצמית היא הפונקציה המרכזית של הדיבור הפרטי. סכימת ההתפתחות של Kohlberg et al. (1968) התאימה להתפתחות הדיבור הפרטי שנצפתה במחקר. הרבה ממצאים חזרו על אפיונים שנתגלו במחקרים הקודמים:

· השפעת הסביבה על כמות ואופי הדיבור הפרטי: בתנאי מעבדה יש פחות דיבור פרטי מאשר בתנאים טבעיים, משימות מובנות ומלאכותיות מונעות דיבור פרטי, יותר דיבור פרטי אם הילד נמצא עם עמיתים מאשר אם הוא עם מבוגר.

· השפעת אופי המשימה על כמות ואופי הדיבור הפרטי: יש קשר בין כמות הדיבור הפרטי לבין קושי המשימה. Berk & Garvin גילו גם שהפונקציה של הכוונה עצמית של הדיבור הפרטי מתחזקת ובאה לידי ביטוי ברור ככל שהמשימה יותר קשה ומאתגרת, במיוחד אם הילד עובד עליה לבד. יש יותר דיבור פרטי אם הילד עוסק בפעילות מובנית מאשר אם הוא עסוק במשחק חופשי.

התגלית החשובה שלהם היתה שיש השפעה תרבותית=חברתית על הדיבור הפרטי ושמקורו בדיבור החברתי, כפי שטוען ויגוצקי. האינדיאנים הצעירים, שבאו ממעמד סוציו=אקונומי נמוך, הפיקו פחות דיבור פרטי ממה שהפיקו ילדים ממעמד סוציו=אקונומי ממוצע (הילדים שהשתתפו במחקרים של Kohlberg et al.). החוקרים למדו את התרבות שממנה באו הילדים וגילו שהוריהם משוחחים עימם פחות ממה שמשוחחים ההורים בני המעמד הבינוני והתקשורת ביניהם מבוססת יותר על תנועות. וזה מסביר את כמות הדיבור הפרטי הקטנה יחסית של הילדים האינדיאנים (Berk, 1994).

מחקר נוסף הבודק אפיונים של הדיבור הפרטי הוא זה של Winsler & Diaz משנת 1995. הם בדקו באופן שיטתי ביותר את השפעת הסביבה ואופי המשימה על הדיבור הפרטי. הסביבה סווגה לסביבה מווסתת והדבר כלל גם נוכחות מבוגר וסוג הנוכחות (אם רק עמידה מן הצד, או גם מתן תיווך ופיגומים) ונוכחות עמיתים מאותו הגיל ובגילאים שונים (במסגרות רב=גילאיות). המשימות סווגו על=פי סוג המטרה (משימה עם מטרה לעומת משחק חופשי) ועל=פי מידת הקושי שלהן, או מידת ההכרות של הילד את המשימה (משימה קשה/לא מוכרת מול משימה קלה/מוכרת). התוצאות היו מעניינות. הן הבהירו וחידדו את אופי התפקיד של הדיבור הפרטי כמווסת ומכוון. ככל שרמת הוויסות החיצוני היתה גבוהה יותר (כלומר, משימה מובנית מאוד, נוכחות מבוגר מתווך, משימה עם מטרה ברורה) כמות הדיבור הפרטי ירדה. ההסבר לכך הוא שאם קיימים ויסות והכוונה חיצוניים,  הילד אינו זקוק לוויסות והכוונה פנימיים. אם הפעילות מאוד מובנית, יש פחות דיבור פרטי ומעניין לציין שגם אם הפעילות מאוד חופשית ורמת הוויסות החיצוני נמוכה מאוד, גם אז כמות הדיבור הפרטי קטנה מאוד. הכמות הגדולה ביותר של דיבור פרטי נרשמה דווקא בזמן פעילות לא מובנית לחלוטין אך בעלת מטרה ברורה וגם בזמן פתרון בעיות, בזמן הימצאות מבוגר בסביבה.

סיכום

ילדים בגיל הגן נוהגים בסיטואציות שונות לדבר אל עצמם. לעיתים נתפש דיבור זה כהתנהגות מוזרה. ישנן גננות שמתייחסות להתנהגות זו כהפרעה ואילו אחרות רואות בכך סימן להפרעות בתקשורת. כיום ברור שהדיבור הפרטי הוא מרכיב חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של ילדים. כמו שמבוגרים מדברים עם עצמם ללא קול כמעט ללא הפסק כך גם ילדים מדברים עם עצמם, אך בגיל צעיר הם עדיין עושים זאת בקול רם. הדיבור הפרטי הוא חשוב ביותר להתפתחות הילד. באמצעות הדיבור הפרטי הילד מתרגל את השפה, מארגן את מחשבותיו, מתכנן את פעולותיו, מגביר את הריכוז שלו ועוזר לעצמו להתמודד עם מצבים רגשיים כמו שמחה רבה, מתח או תיסכול. חשוב שהגננת תבין כי כאשר ילד מתחיל לדבר עם עצמו כשהוא מתרכז במשימה כלשהי אל לה לדרוש ממנו להיות שקט בטענה למשל, שהוא מפריע לילדים האחרים להתרכז, אלא עליה לאפשר לו לדבר. זו דרכו להתמודד עם המשימה. הכרת חשיבות הדיבור הפרטי תאפשר לגננת להעביר מסר לילד כי דיבורו הפרטי רצוי ומקובל ואינו תופעה חריגה שרצוי להימנע ממנה.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד