יחיד וייחודי בין רבים - אתגר ו
יחיד וייחודי בין רבים - אתגר ו

יחיד וייחודי בין רבים - אתגר ומציאות בספרות ילדים

עיון ספרותי ועיבוד דידקטי של לקט יצירות מייצגות

ד"ר רבקה גרון

צריך לדעת לקבל

גם את הלא מוכ ר.

השונה, והאחר, והמוזר.

כי יש אנשים שהם יפים

רק עמוק עמוק בפנים.

מתוך:  Agadot  www.google.co.il

נושא היחיד המיוחד, על גווניו, קשייו ואופני התמודדותו עימם, הנו אחד הנושאים הרוֹוחים בספרות ילדים. הוא מאפשר לקוראים הצעירים לפגוש ב"גיבורים" צעירים כמוהם, המתמודדים עם קשיים שונים: פיזיים, מנטליים, רגשיים, חברתיים ומזמין אותם לנסות להבין את צורכיהם ולהכיר בזכויותיהם לביטוי ומימוש עצמי.

על המפה התימאטית של יצירות אלו אפשר לזהות שתי גישות:

· גישה שלילית של החברה אל אותו יחיד מיוחד. סביבה דוחה המתנהלת על=פי מוסכמות מקובלות וכל מפגש עם חריגות כלשהי גורם לאבדן בהירות ואי ידיעה כיצד לנהוג. בשל כך נוצרת התרחקות והגבלת השייכות החברתית, בבחינת "הם" ו"אנחנו" (היידר, 1958).

· גישה חיובית של החברה, שיש עמה מסר ערכי חיובי של הכרה בזכויות הפרט. קבלה ופתיחות לשונה בונה את מציאות היצירה. ברוח זו אנו צופים בהצלחת גיבורי היצירות לפתור או לפחות לרכך את הריאליה הלוחצת ומאיימת עליהם (א' לפשיץ, תשנ"ב).

במאמר זה נתבונן בלקט יצירות המייצגות גישות אלו, נזהה ונתאר את "מפת המציאות" המשתקפת בהן ונגלה את גוניה השונים.

לחלק מהסיפורים הבאנו גם הצעות דידקטיות להפעלת הילדים, ודרכי תיווך לעידוד היענות אישית משמעותית. רשימת הסיפורים, לפי סדר הדיון:

                                               

ד"ר רבקה גרון - ראש המרכז לספרות ילדים ע"ש לוין קיפניס - מכללת לוינסקי לחינוך.

· "משהו אחר", מאת קתרין קייב, איורים כריס רידל. נוסח עברי יהודה אטלס, שבא 1999.

· "הסוד של צופית", מאת מרים רות, איורים: רות צרפתי. ספרית הפועלים 1996

· "יש לי חבר", מאת גיתית מור, איורים: יפעת נחשון=גולדברג, הוצאת אלי מאור 1997

· "מיליגרם", מאת נורית זרחי, איורים: רוני טהר=לב. ידיעות אחרונות 1977

· "העופר המסכן", כתב ואייר עודד בורלא. בתוך הבחוץ (עמ' 36).

"תום החתול הכחול", כתבה וציירה יפה טלרק. הוצאת נגה=קט 1990.

נמקד­ את הדיון בשני צדדיו של הנושא:

א. החברה ועמדותיה כלפי היחיד המיוחד.

ב. היחיד המיוחד והתמודדותו עם שונותו.

א.  החברה ועמדותיה כלפי היחיד המיוחד

· דחייה ורתיעה מפני היחיד המיוחד - בסיפור "משהו אחר"

מאת: קתרין קייב, איורים: כריס רידל. נוסח עברי יהודה אטלס, שבא 1999.

הסיפור "משהו אחר" מיטיב להעמיד אותנו על הפרובלמטיקה שבפגישה עם החריג, באי=היכולת לקבלו כמות שהוא, באמפתיה גולשת לסנטימנטליות רחמנית, באי ידיעה כיצד להתייחס אליו וברתיעה מפני קבלתו כאחד האדם.

כבר בפתיחת הסיפור אנו מתוודעים לתחושת העלבון והבדידות הנכפית על "גיבור" הסיפור בשל היחס השלילי אותו מגלים "כולם" כלפיו בשל היותו אחר. גישה זו נמסרת בזו הלשון:

"על גבעה שטופת רוחות,

לבדו,

בלי אף אחד שיוכל להיות חבר שלו,

גר מַשהו אחר.

הוא ידע שהוא אחר כי כך אמרו לו כולם..."

מפגש זה של ה"משהו" עם ה"הם" איננו חורג ממפגשים יומיומיים בין שניים המנסים ללמוד אחד את השני בהדרגתיות, שלבים שלבים:

שלב א': ניסיון ההתקרבות

בתחילה הוא ניסה להתקרב ולהתקבל לחברה על=ידי ביצוע פעולות פשוטות כמו:

"לשבת איתם, לטייל איתם, או להצטרף למשחקים שלהם", אך ללא הצלחה.

"הם תמיד אמרו: מצטערים, אתה לא משלנו.

אתה לא כמונו.

אתה משהו אחר".

שלב ב': החיקוי

"הוא חייך ואמר 'היי'! כמו שהם עשו.

הוא שיחק את המשחקים שלהם.

הוא הביא את ארוחת=הבוקר שלו בשקית, בדיוק כמו כולם", אך שוב - ללא הצלחה.

"אתה לא שייך לפה", הם אמרו.

"אתה לא כמונו. אתה משהו אחר".

שלב ג': ההבנה והמתח בעקבותיה

"משהו אחר" מבין שהוא איננו נוהג על=פי הנורמות הבסיסיות של ההתנהגות. עם זאת הוא מתקומם כנגד תגובת הסביבה השופטת אותו מבלי לנסות אפילו להבינו. אמירת התווית חזור ושנֹה "אתה משהו אחר", מתפרשת על=ידו כפסילה טוטלית ומכניסה אותו למתחים עצומים.

שלב ד': הנסיגה אל הבדידות

לא נותר ל"משהו אחר" כי אם להתכרבל בתוך עצמו, בביתו, אל תוך בדידותו. בדרך זו הוא מפצה את עצמו ומתנחם על רגשות התסכול וחוסר האונים שהוא חש מולם.

שלב ה': ההתחברות של שני שונים

בדידותו לא נמשכת לאורך זמן. אל ביתו, מבצרו, מגיע מישהו, שאף הוא כמוהו, אחר, שונה ומיוחד. הוא מבקש להתחבר אליו ולגור עמו. בתחילה מתלבט המשהו אם לקבלו, אך מאוחר יותר הוא מבין שהוא נוהג כלפיו כמו שנהגו אנשי הסביבה כלפיו הוא. הוא מושיט לו יד ומקבלו בשמחה. וכך מתחברים שני החריגים ויוצרים קבוצה נפרדת, שחבריה מבינים זה את זה וחיים זה עם זה בשיתוף אמיתי.

הסיפור מסתיים במסר ערכי חינוכי המבטל את ההבדלים בין היצורים החיים ומציע לקבל כל פרט באשר הוא, דבר המוכיח את עצמו בסיפור עצמו:

"וכשבא אליהם מישהו, שנראה להם באמת - באמת מוזר,

הם אפילו לא העלו על הדעת להגיד לו שהוא לא כמוהם

או שהוא לא שייך...

הם רק זזו קצת

ופינו לו מקום".

אפיונים נוספים של הסיפור:

· שמות גיבורי הסיפור, הם הכינויים שהחברה משתמשת בהם: "משהו אחר" ו"מישהו" ישויות בלתי מזוהות, ללא שם וזהות.

· המספרת נמנעת מאמירות מפורשות של צער ורחמים ומשיגה בכך אפקטים של איפוק ועומק אצל הקוראים הנדרשים להשלים פערים.

· הסיפור איננו מסתיים ב"הפי אנד". אמנם יש מסר חיובי בסוף הסיפור, הוא מחבר בין שני חלשים שנדחו על=ידי החברה ויוצר על=ידי כך שתי קבוצות נבדלות: ההם - הרגילים ואנחנו - יוצאי הדופן. סיום זה משאיר את בעיית היחיד המיוחד בחברה בלתי פתורה.

¨ השונה המנותק בסיפור "הסוד של צופית"

מאת: מרים רות, איורים: רות צרפתי, ספרית פועלים, 1996.

הסיפור "הסוד של צופית", מעמיד במרכז ילדה צעירה מאוד בשם צופית המְתַקְשֶרֶת עם עצים, פרפרים, פרחים, עם טבע בכלל, אך איננה רוצה בקשרים עם בני מינה. את משמעות חייה ואת מימושה העצמי מוצאת הילדה בעולם החי והצומח, הרחק מהעולם האנושי. וזהו גם סודה אותו היא נושאת בתוכה בלא יכולת לשדרו לסובביה. היא עסוקה כל הזמן ביצירת קשרים עם הסביבה האחרת (לא האנושית) ומכאן מקור כוחה והשפעתה על הקורא. צופית היא ילדה שונה המנהלת "דיאלוג" עם הטבע שאינו אלא מונולוג, כי הטבע עונה בשפתו וצופית - בשפתה.

הסיפור דינאמי מאוד, קולח, שופע הומור ובעל רגישות רבה אל אותה ילדה שונה המצויה, לכל אורך השנה, בסיטואציה אינטימית עם הטבע: הנה היא בין ציפורים בסתיו והנה - מלטפת עצים בחורף, או מתבוננת לתוך חריץ של עץ כמחפשת לגלות את תוכנו וכו' וכו'. הקולות הנשמעים במהלך תיאור חיי הילדה הינם קולות ילדי הסביבה הקוראים לצופית להצטרף אליהם או לחילופין - ציוצי הציפורים המלווים את פעולותיה של צופית. את קולה של צופית אין שומעים כלל. היא שרויה בעולמה המיוחד, הרחק הרחק מהעולם האנושי.

סיום הסיפור, כתחילתו, אופטימי. אין זה סוף מאולץ כמו שמתבקש מהתנהגותה של הילדה, אלא נצחון לאופטימיות ולתקווה, שניתן לקבל כל אחד כפי שהוא.

¨ כבוד לילד וקבלתו כפי שהוא בסיפור "יש לי חבר"

מאת: גיתית מור, איורים: יפעת נחשון, הוצאת אלי מאור 1997.

גם הסיפור "יש לי חבר" עוסק בשאלת היחס לאחר, לשונה במשהו.

כבר מראשית הסיפור יש לי חבר מוצג יחסו החיובי ומודעותו של הילד המספר אל גיא ברוש, חברו המיוחד, אותו הוא מתאר כך:

"הוא נחמד, חכם, מצחיק וביישן מעט

והוא עושה כל דבר - קצת יותר לאט".

האיטיות בעשייה איננה מפריעה למספר הצעיר במשחקיו עם חברו גיא. הוא מקבל את זה כנתון, שאין בו כדי לפגוע בידידות ביניהם. לעיתים, אפשר לראות בכך אפילו יתרון:

"לפעמים אני חושב שזה בכלל לא רע

להיות איטי כמו נסיך אמיתי

שאינו ממהר לעולם,/ וכולם מחכים לו - כולם

והוא יכול לאכול גלידה / מששי עד שבת

כי גיא מלקק אותה / קצת יותר לאט".

הסיפור כתוב מעמדת ילד המשתף את הקורא במחשבותיו על חברו. יש בו מירשם לחברות טובה.

בסיום הסיפור מסר ברור של קבלת האחר. כולנו שונים זה מזה, זו עובדה, על כן עלינו לקבל זה את זה בלא תנאי:

"אך מה לעשות? אני עושה הכל.../ קצת יותר מהר!

באמת לא חשוב אם עושים כל דבר / מהר או לאט. לא זה העיקר!

העיקר בסיפור שאני מספר - שאני שמח שיש לי חבר".

ב. היחיד המיוחד והתמודדותו עם שונותו

· גיוס כוחות ואומץ לב כדרך התמודדות מול חזקים בסיפור "מיליגרם"

מאת: נורית זרחי, איורים: רוני טהר=לב, ידיעות אחרונות 1997.

סיפור נוגע ללב על ג'ירפה קטנה ולבנה בשם "מיליגרם" - שנולדה שונה מכל בני מינה - שונה בגובה ושונה בצבע, שני המאפיינים הבולטים ביותר של משפחת הג'ירפות. "בגלל זה קראו לה מיליגרם". אבל היה בה משהו שהבריח אפילו חיות מסוכנות. מה הוא הדבר? בין ה"אין וה"יש", מתפתח סיפור רגיש ויפה על ג'ירפה קטנה המתמודדת עם היותה שונה.

מיליגרם, שהיתה מאוד מוטרדת מהופעתה השונה, חיפשה תמיכה אצל הוריה, שרצו מאוד להרגיעה, אך לא הצליחו להשמיע קול "כי ג'ירפים לא יכולים להוציא מהפה שלהם אף מילה". משעבר זמן=מה ושום שינוי לא אירע אצל מיליגרם החליטו הוריה לנקוט בצעדי תיקון - "צריך למתוח את מיליגרם, כדי שהיא בעצמה תגיע לאורך של עצמה" הם אמרו ועשו. הם טיפסו על מקומות גבוהים בסביבה, כדי שמיליגרם תעקוב אחריהם, "אבל שום דבר לא קרה. שם למטה עמדה מיליגרם קצרה ובהירה כמו גלדיולה לבנה".

בינתיים ירד הערב וחיות הג'ונגל התעוררו והחלו לחפש לעצמם מזון. ואילו מיליגרם הקטנה נותרה לעמוד בשדה בחושך, כי הוריה היו עדיין על ראש ההר.

"מה תעשה? היא אפילו לא יכולה לקרוא להם, כי ג'ירפים, בדרך כלל, לא יכולים להוציא מהפה אף הגה".

הנה מתקרבות החיות הרעבות צעד צעד למיליגרם. רועדת מיליגרם כמו כלנית לבנה ברוח. היא מצליחה לפתוח את פיה בכל הכוח והנה זה פלא. מגרונה בוקע קול חזק האומר: "תסתלקו!... ואילו החיות מביטות זו בזו, מסובבות את הפנים, מקפלות את הזנב ונמלטות אל תוך הג'ונגל. מעולם לא שמעו עד כה ג'ירפה המוציאה קול מפיה ועוד ג'ירפה לבנה וקצרה...

ובכל הג'ונגל עבר הלחש: 'אל תצאו הלילה לטרף, סכנה'.

"והג'ירפה הקטנה, שמצאה את קולה, צעקה אל ראש ההר:

"'אבא, אמא, הנה אני, מילי!

באור המסונן של הירח שעלה בינתיים, ראתה איך אבא ואמא שלה יורדים במדרגות ההר.

הג'ירפה הקטנה הבינה שבקול החדש שלה שמצאה היא יכולה

לצרוח,

לבכות

ולהגיד.

והיא צחקה.

"מיליגרם" הוא סיפור המציג התמודדות עם שונות. הג'ירפה הצעירה לומדת את העולם תוך מגע ישיר עמו. היא מתנסה בשונות המגבילה אותה מחד גיסא ומבליטה אותה מאידך גיסא תכונות הבונות את היסוד הדרמטי בסיפור. יש בו גם קטעי מתח כמו העמידה לבד מול חיות הטרף.

הסיפור אופטימי ובעל מסרים אוניברסליים של תקווה ונצחון החלש על החזק, של אמונה בטמון בכל אחד. האיורים הססגוניים של רוני טהר=לב מפרשים ומשלימים מסר זה גם מההיבט החזותי.

הצעות דידקטיות לפעילויות בעקבות קריאת הסיפור

המטרה: מעקב אחר סיפור המעשה.

הפעילויות: א. עיון באיורים.

· עידוד הילדים לעקוב אחר גיבורת הסיפור.

· מה קורה לה בכל איור וכיצד היא מגיבה?

ב. יצירה בחומרים + משחק דרמטי.

· הגשת חומרים שונים להכנת דמויות הסיפור ולבניית הג'ונגל.

· עידוד הילדים לספר את הסיפור בעזרת הדמויות.

המטרה: הבעת רגשות, מחשבות ועמדות כלפי המסופר.

הפעילויות: א. פעילות גומלין מילולית סביב הרעיונות הבאים:

· חריגות בחברה.

· נצחון החלש.

· כל אחד שונה - כל אחד שווה.

נקודות לפיתוח:

· מה חשבו הג'ירפות כשראו את מיליגרם?

· מה חשבו הוריה עליה? ומה היא - על עצמה?

· מה דעתך על מעשי ההורים ביחס למיליגרם?

· האם ניתן היה לתקן את מצבה באמצעים חיצוניים?

· מה קרה בסוף? האם השתנה מצבה של מיליגרם? כיצד?

· איך היא הרגישה בעקבות השינוי?

· מה היא חשבה על עצמה? מה האחרים חשבו עליה?

· מה אתה חושב?

ב. השוואת תמונות - הראשונה והאחרונה.

·  במה הן דומות ובמה שונות?

· מדוע?

המטרה: הפעלת חשיבה יוצרת.

הפעילות: א. מילוי פערים

· למחרת בבוקר התעוררה מיליגרם ורצתה לצאת אל הג'ונגל...

· ראתה אמא ואמרה לה...

· ראה אותה אבא ואמר לה...

· מיליגרם ענתה...

· מה קרה אחר=כך?

ב. דו=שיח עם הג'ירפה בשיר.

תאר לעצמך שאתה פוגש את מיליגרם.

· מה תגיד לה? מה תשאל אותה?

· מה היא תענה לך?

¨ אמון בעצמך ולא רחמים עצמיים בסיפור "העופר המסכן"

בתוך הבחוץ, כתב ואייר: עודד בורלא, עם עובד 1978.

סיפור דינאמי ורגיש הוא סיפורו של ע' בורלא "העופר המסכן". במרכזו של הסיפור עופר צעיר הצולע ברגלו עקב נשיכת זאב שניסה לטרפו.

הצליעה העיקה מאוד על עופרי, הכאיבה לו ועוררה בו שאלות. הוא נתפס לרחמים עצמיים והרהורים נוגים, שהוליכו אותו לברוח מביתו אל המרחקים ולצעוק בכל כוחו: "אינני רוצה לחיות! אני חלש!".

בדרכו הוא פוגש מספר בעלי=חיים, אף הם בעלי מום כלשהו, המדגימים בפניו אפשרויות שונות של התמודדות עם בעייתם.

בפגישה הראשונה הוא פוגש עופר קטן בן גילו המספר לו על עצמו: "גם אני הייתי פעם מסכן, כאשר התקלקלה לי העין ונשארה לי עין אחת. אבל המנהיג שלנו הסביר לי שאפשר לראות יפה גם בעין אחת ולהיות איל גדול וחזק ויפה וחכם וגיבור".

עופרי לא שוכנע על=ידי תשובה זו והמשיך ללכת ולבכות.

בשלוש הפגישות הבאות, עם עפרה חמודה, איל צעיר ואיילה נחמדה חוזר המוטיב הראשון: ניתן להיות חכם, נבון, חזק וגיבור גם עם מום קטן, זהו המסר שנמסר להם על=ידי מנהיגם.

מוקד הסיפור ושיאו מתרחש בפגישת עופרי עם אותו מנהיג מהולל כשהוא עומד על צוק גבוה ואכן נראה "גדול, ויפה, וגיבור, וחזק!"

"וכשפנה המנהיג ללכת, ראה עופרי שהוא צולע".

אין ספק שעופרי קיבל את שיעור חייו.

הסיום המפתיע נותן ביטוי לניצחון של היחידים המיוחדים המגיעים רחוק למרות הכל.

הצעות דידקטיות לפעילויות בעקבות קריאת הסיפור

 

המטרה: גילוי מעורבות במסופר

הפעילויות:

 

¨ שיחה:

· מה הרגיש או חשב עופרי על עצמו לאחר התאונה עם הזאב? מה הוא אמר?

· ומה - הוריו? אחיו? שכניו? מה הם אמרו לו?

· ומה אתה - חושב, מרגיש, אומר?

· מה חשב או הרגיש עופרי לאחר שנפגש עם העופר, האיל והאיילה?

· ומה הוא חשב או הרגיש לאחר פגישתו עם המנהיג? מה הוא אמר?

           

¨ דרמה יוצרת

· נניח שאתה  פוגש את עופרי -

· מה תאמר לו...

· מה יענה לך...

           

המטרה: נקיטת עמדה כלפי המסופר.

הפעילויות:

           

¨ שיחה:

"אני מסכן! אני אומלל! אני צולע, אני חלש!" אומר עופרי בסיפור:

· מה דעתך על דבריו אלה? האם יש דרך להרגיש אחרת? מהי?

· מה דעתך על התנהגותן של החיות האחרות? מדוע הן לא הרגישו כמוהו?

· מה הן עשו כדי להרגיש אחרת?

¨ הבעה אישית למסופר בחומרים שונים.

המטרה: יצירת המשך לסיפור.

הפעילויות:

¨ מילוי פערים:

· "ראה עופרי את המנהיג והוא באמת נראה גדול וגיבור ויפה וחכם וחזק!"

· וכשפנה המנהיג ללכת, ראה עופרי שהוא צולע".

· התוכלו לנחש מה קרה אחר=כך? מה אמר או עשה עופרי לאחר שראה שגם המנהיג המהולל צולע?

¨ שיחה על הנושא: "נכות אינה סוף העולם".

· עופרי ריחם על עצמו... האם יש דרכים אחרות להתמודד עם נכות?

· הצע לעופרי כמה מהן.

 

¨ כישרון מוסיקלי מסייע להתמודדות עם שונות - בסיפור "תום החתול הכחול"

כתבה וציירה: יפה טלרם, הוצאת נגה=קט, 1990.

"יש חתולים צהובים, יש חתולים שחורים ולבנים ויש אפילו בפסים וכתמים. אך רוב החתולים צבעם אפור. אין חתולים כחולים, זה מה שאומרים.

תום נולד כחול".

 

כך מתחיל הסיפור על חתול שנולד שונה בצבעו מהחתולים הנפוצים. בשל כך ניבאו לו כולם שאין לו עתיד וסלדו ממנו, לצערו הרב. אך המשך הסיפור מוכיח ובגדול, ששונות אינה מכת עולם והיחיד השונה יכול לזכות בהערכה, למרות שונותו. כך קורה עם תום, שמפתיע וגורם לכל אלו שרחקו ממנו, להתגאות בו.

 

"מה עשינו שכך נענשנו?" נאנחה אמא, "איך אַראה את פני בשכונה, מה יגידו כולם...

מזל ששלושת האחרים יצאו כל=כך מוצלחים".

 

הוריו התביישו בו, אחיו סירבו לשתפו במשחקיהם וחתולי השכונה קראו אחריו בשמות גנאי.

 

"למה אני לא כמו כולם?" שאל את עצמו.

 

ואז, בעודו מקונן על מזלו הרע, החלו מלים ומנגינה להזדמזם בראשו. כל סבלותיו ורגשותיו  בעקבותיהם נכנסו אל תוך השיר.

תום מבין שהוא מסוגל לעשות משהו והמשהו הזה הוא מוסיקה, שגורמת לו הנאה רבה.

הוא מעז לבקש גיטרה מהוריו המופתעים המטילים ספק בחשיבותה להתפתחותו. למרות זאת הם קנו לו גיטרה.

 

מרגע זה ועד סוף הסיפור מתמסר תום לנגינה, למורת רוחם של הוריו ולעגם של חתולי השכונה.

לא עבר זמן רב והוא מחליט לעזוב את הבית ולנסות את מזלו הרחק ממנו, החלטה שמסתברת מאוחר יותר כנכונה ביותר.

 

"בוקר אחד הופיעה על קירות השכונה מודעה גדולה וצבעונית ובה כתוב לאמור!

הכונו, הכונו!

תום החתול הכחול ולהקתו מנגנים ושרים את שיריו של תום...

נא הכינו כרטיסים מראש!"

 

וכפי שידוע לכולנו, להצלחה יש שותפים רבים - כולם באו לברך את הוריו על הצלחת הבן. "תמיד ידעתי שתום שלי הוא יחיד ומיוחד. אני הוא שקניתי את הגיטרה שלו" - אמר אביו.

 

בהופעת הבכורה של תום ולהקתו געש האולם ביללות חתולים ומחיאות כפיים סוערות.

ועוד דבר מוזר קרה: כל החתולים צבעו את שערם ל...כחול. אפילו אמא התיזה מעט צבע כחול על פרוותה האפורה.

ומן הבמה, בעודו שר באור הזרקורים, הביט תום באמו הדומעת ובאביו הנרגש. הוא קד קידה לפני הקהל הנלהב וסיים בשיר קטן:

 

"היו חלומות שחלמתי,

כל חיי בכוחי האמנתי.

היום לפניכם אני כאן,

 

עובדה -

חתול מאושר וכחול קד קידה".

__ * __

 

לסיום

הצעות דידקטיות לעיסוק ביחיד המיוחד בעקבות קריאת מספר סיפורים.

¨ מומלץ לעסוק לפחות בשני סיפורים, הדבר מאפשר השוואה, מרחיב ומעמיק את הטיפול בנושא השונות. בעקבות כל סיפור אפשר לשוחח עם הילדים בכיוונים הבאים:

¨ מתן ביטוי למחשבותיהם ורגשותיהם על הסיפור.

¨ התייחסות להתמודדותו של היחיד הייחודי עם שונותו.

¨ שיחה על יחסה של החברה אל השונה.

¨ אפשרויות נוספות להתייחסות כלפי השונה.

בסיום הפעילויות בעקבות כל אחד משני הסיפורים מומלץ להשוות בין דמויות השונים, ביחס החברה אל כל אחד ובדרכי ההתמודדות של כל אחד.

אם החלטת להרחיב את הטיפול בנושא ועסקתם במספר סיפורים אנו מציעים את הפעילויות הבאות:

¨ להכין ולשלוח הזמנות לכל גיבורי הסיפורים: למשהו אחר, לצופית, ליואש, למיליגרם, לעופרי ולחתול הכחול ולערוך להם מסיבה דמיונית בגן.

¨ לחבר סיפור חדש (אישי או קבוצתי) בו מתייחסים בצורה שונה לכל האחרים.

¨ לחבר סיפור משותף על מקום בו כולם דומים או זהים לעומת מקום בו כולם שונים ולבדוק את התרומה או המכשול של כל סוג.

 

 

ביבליוגרפיה

אקסליין, וירג'יניה. דיבס הילד מחפש את זהותו, תל=אביב, ספריית הפועלים, 1986.

F. Heider. 1958. The Psychology of Interpersonal Relations, New York Wiley.

כהן, אדיר. להיות שונה, מתוך: סיפור הנפש - ביבליותרפיה הלכה למעשה, אח, 1990.

ליפשיץ, אסתר.     הוראה טיפולית וחינוך מיוחד בגיל הרך. הד הגן, חוב' ד', תשנ"ב.

  

סיפורים:

בורלא, עודד. העופר המסכן, מתוך: בתוך הבחוץ, תל=אביב, עם עובד, 1978.

דניאל, פזית. הילד הכי, איורים: יפעת נחשון (לא נדון במאמר זה)

הראל, ח' ואל=יניב, ר' (עורכות) השונה בחבורה, ירושלים, משרד החינוך והתרבות, תשכ"ט.

זרחי, נורית. מיליגרם, איורים: רוני טהר=לב, ידיעות אחרונות, 1997.

טלרק, יפה. תום החתול הכחול, נגה=קט, 1990.

מור, גיתית. יש לי חבר, איורים: יפעת נחשון=גולדברג, קרית=גת, 1997.

קייב, קתרין. משהו אחר, איורים: כריס רידל, נוסח עברי, יהודה אטלס, שבא 1999.

רות, מרים. הסוד של צופית, ציירה:  ר. צרפתי, ספרית פועלים, 1996.

Holland, N. The Dinanics of Literary Respons, New York: Norton, 1968.

Hunt, P. Stigma: The Experience of Disability, London Chopman, 1966.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד