מודל המנהיגות המעצבת
מודל המנהיגות המעצבת

 מודל המנהיגות המעצבת

הרצאתו של חגי בן=צבי

 

מנהיגות מעצבת:

מנהיגות וניהול המובילים בני=אדם לשינוי.

מנהיגות מעצבת מוגדרת באנגלית: “Transformational Leadership”.

זו מנהיגות המובילה תהליך של שינוי באמונות, בערכים, בדעות ובצרכים של השותפים למערכת או לארגון.

מודל המנהיגות המעצבת היווה אלטרנטיבה ל"מנהיגות המצבים", שהיתה המודל האמריקאי בימי מלחמת וייטנאם וגרסה התאמת המנהיגות למצב ולסיטואציה בשטח (החוקר Barens ניתח את קריסת מודל המנהיגות האמריקאי בדוגמה המפורסמת שהחיילים ירו בקצינים מאחור). המודל החדש קרא תיגר על רעיון ה"התאמה למצב". Barens, מאבות המודל, טבע את רעיון "שינוי המצב".

מודל המנהיגות המעצבת שאב השראה מהמנהיגות בתעשייה היפנית (שהיתה שונה כל=כך מהמנהיגות בתעשייה האמריקאית), מנהיגות שגרמה לעובדים לפרוץ מגבולות האינטרסים העצמיים לטובת האינטרסים של הצוות, הארגון או של המדינה ולראות בהם חלק מהאינטרסים של היחיד.

מודל המנהיגות בתעשייה היפנית עורר את השאיפה למצוינות בניהול. נשאלת השאלה: למה המצוינים מצוינים?

חוקר בשם Peaters בדק מנהיגים בדרגים שונים.

הוא שאל עובדים: מה המנהל שלכם עושה לכם?

התשובות היו ברוח הביטוי: המנהל שינה אותי, המנהל שינה את מסלול חיי.

פיטרס צפה ב=500 מנהלים השונים זה מזה בכל.

במעקב דקדקני וניתוח התצפיות זיהה פיטרס שלושה דפוסים התנהגותיים שחוזרים על עצמם ומשותפים לכל המנהיגים שנצפו.

א. "חום אנושי" - המנהיג משתף פעולה, מכיר את העובדים בשמותיהם, שואל על המשפחות, ממשיך להתעניין בהן ומפעיל טקסי=קירבה, אירועים משותפים, בילוי משותף וכו'.

ב. אִתְגוּר - מגביר את האמונה ביכולת המונהגים, מעלה את "רף הביצוע" ונוטע ביטחון ביכולת ללכת מעבר לציפיות. המנהיג מתואר כמי שנושא אבוקות לְלַבּוֹת את האש.

ג. חזון - Vision - דפוסי הפעולה החזונית כוללים מעין "עיוורון למציאות" - היפוך התמונה שהבלתי=אפשרי יהיה לאפשרי.

מנהיגות מעצבת בחינוך

בשנות ה=80 התפרסם בארה"ב המורה למתמטיקה חיימה אסקלנטה, שהביא את תלמידיו, בבית=ספר טעון טיפוח, להישגים יוצאי דופן במתמטיקה (ציונים גבוהים בבחינות הבגרות).

חיימה אסקלנטה (אמריקאי יליד בוליביה) היה איש מחשבים. הוא נטש את מחשביו והגיע לבית=ספר גרפילד בלוס=אנג'לס על מנת ללמד מחשבים.

בית=ספר גרפילד דורג בקבוצת 12 בתי=ספר תיכוניים הגרועים בארצות=הברית. אוכלוסיית התלמידים היספנים ופורטוריקנים ממשפחות במצב סוציו=אקונומי נמוך ובעייתי.

כשהגיע אסקלנטה לבית=הספר התברר שהמחשבים לא הגיעו ולא יגיעו בשנת הלימודים המדוברת.

הנהלת בית=הספר הציעה לאסקלנטה ללמד מתמטיקה ולהכין את התלמידים לבחינות בגרות.

כשנשאל מה תכניותיו בהמשך ענה אסקלנטה: "להכניס אותם לפרינסטון" (אחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב).

ואכן, אסקלנטה הצליח. תלמידיו למדו מתוך מוטיבציה גבוהה וכולם ללא יוצא מהכלל הצליחו בבחינות הבגרות במתמטיקה (חלקם בציוני 9 ו=10).

ההצלחה היתה כל=כך מדהימה שהאחראים לבחינות הבגרות חשדו שהיתה כאן העתקה ודרשו בחינה חוזרת...

התופעה יוצאת הדופן הזאת תועדה בסרט, הידוע בשמו העברי: "לאדוני באהבה".

בעקבות צפייה בסרט נדרשנו לשאלה:

מהם דפוסי ההתנהגות של המורה החוזרים על עצמם ומהווים מאפיינים של "מנהיגות מעצבת"?

אפקט פיגמליון ככלי של מנהיגות מעצבת

"אפקט פיגמליון" - שם שניתן לתופעה פסיכולוגית=חברתית. תופעת פיגמליון מתייחסת לתהליך בין=אישי שבו משפיע ממונה על הכפוף לו. במקרה שלנו - מורה על תלמיד/ים - באמצעות הציפיות ממנו/מהם.

התופעה אוששה בשפע עדויות מן המחקר ומחיי המעשה, שבהן מנהלים יצרו ציפיות גבוהות מעובדים מן השורה והפכו אותם על=ידי כך לבעלי רמות ביצוע והישג גבוהים. הרעיון שציפיותיו של אדם מזולתו עשויות להשפיע על התנהגות הזולת, מקורו בחכמת קדם: במיתולוגיה היוונית מסופר על הנסיך פיגמליון, שרצה ליצור פסל של אשה אידיאלית. הוא אכן הצליח מעל ומעבר והתאהב ביצירתו כאילו היתה אשה אמיתית. האמונה בעצמו ובאהבתו הפכוה אכן לדמות ממשית.

הטיעון המרכזי המונח בבסיס "אפקט פיגמליון" קשור באחד מחלוצי הסוציולוגיה האמריקאית, ו.א. תומאס, שהציג עיקרון בסיסי בפסיכולוגיה חברתית: "אם מצבים מוגדרים כממשיים על=ידי בני=אדם, הרי הם ממשיים בתוצאותיהם". מאוחר יותר הרחיב רוברט מרטון (1949) את העיקרון של תומאס כשבחיבורו הקלאסי הביא את רעיון "הנבואה המגשימה את עצמה". מרטון טען כי נבואות, או חיזויים פומביים לגבי מצב, יכולים להפוך לחלק אינטגראלי שלו ולהשפיע על ההתפתחויות הבאות.

ניסיון להראות כיצד רעיון "הנבואה המגשימה את עצמה" פועל בבית=הספר נעשה על=ידי החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון (1968). במחקריהם הציגו למדגם של מורים מידע כוזב על אודות תלמידיהם, באומרם, שכמה מהתלמידים נתגלו במבחנים כבעלי כושר "זינוק" בלימודים וצפוי שישיגו במהלך שנת הלימודים התקדמות גדולה. לתלמידים אחרים לא ניתן כל ציון מיוחד על=ידי עורכי הניסוי (לאמיתו של דבר לא נעשו לתלמידים הנ"ל כל מבדקים של יכולת בלימודים והתלמידים שתוארו כבעלי כושר זינוק נבחרו באקראי).

נתונים שנאספו בתום שנת הלימודים הראו כי הישגי "המזנקים" במבחני קריאה ובהערכות מורים על הסתגלות אישית וחברתית היו גבוהים מאלה של חבריהם שלא צוינו. תוצאות דומות הושגו גם בחינוך מקצועי בתחום הריתוך. נאמר למדריך הריתוך כי חמישה מחניכיו הם בעלי כישרון מיוחד בריתוך (הבחירה היתה אקראית). במהלך הקורס בן ששת החודשים שינו "המוכשרים" את התנהגותם במידה ניכרת. הם נעדרו פחות מאחרים ולמדו את עיקרי הריתוך כמעט במחצית הזמן.

עקרון הנבואה המגשימה את עצמה עובד גם בכיוון הפוך. החוקרים רישרד ופטרישיה שמאק, בספרם "תהליכים קבוצתיים בכיתה", מדווחים על מורה שלימדה בכיתת חינוך מיוחד בחטיבת הביניים. המורה חשבה כי רבים מהתלמידים היו יכולים ללמוד בכיתה רגילה. היא דרשה עריכת מבדק שבעקבותיו התברר כי אכן רק פחות ממחצית התלמידים היו מפגרים באמת בעוד שהאחרים היו בעלי רקע של מעמד נמוך, קבוצות מיעוט וכד'.

כשביקשה המורה מהנהלת בית=הספר למצוא אלטרנטיבות אחרות לתלמידים שאינם מפגרים נתקלה בקשיים רבים. כמו כן נתקלה בקשיים בבואה לשכנע את התלמידים עצמם כי אינם מפגרים.

משתמע מהדברים כי מצד המורה המשדר את הציפיות ניתן להתייחס לארבעה מנגנונים פסיכולוגיים שבעזרתם מתוקשרות הציפיות. אנו נדגים זאת על=פי יחס המורה לתלמיד.

אקלים - ציפיות גבוהות של מורה מתלמיד יוצרות אקלים של חום ושל תמיכה רגשית.

משוב - מורים נותנים יותר משוב ועידוד לתלמידים שהציפיות גבוהות לגביהם.

תשומה - המורים מספקים מידע רב יותר לתלמידים שהציפיות מהם גבוהות.

תפוקה - העידוד של המורים משפיע על תפוקה גבוהה.

לעניין הציפיות ראוי להוסיף גם את התֶזה של קוּלי על הציפיות מצד האדם על עצמו:

האדם מתבונן במראה חברתית. האדם, שהוא יצור פרשן, נותן משמעויות למראה החברתית. הפרשנויות מוטמעות ומוצפנות וסיכומן הוא הדימוי העצמי. יותר מזה, סך כל הפרשנויות של האדם את מה שהוא חושב שחושבים עליו יוצר את הכוחות של האדם לממש את זהותו.

המורה שהזכרנו, חיימה אסקלנטה הבין את הצרכים של תלמידיו (תורת הצרכים של מסלאו) והוא "דן אותם להצלחה". מכאן אנו למדים גם על השפעתו של המחנך על התפתחות הזהות של הילד.

המשתמע מכל הנאמר לעיל הוא כי דפוס המנהיגות, הן בניהול בכלל והן בניהול כיתה בפרט, הינו מרכזי ביצירת "תופעת פיגמליון" ובהפעלתה האפקטיבית. תפיסת מנהיגות בולטת, הקשורה בעצם מהותה ביכולת לחולל תהליך כזה, נקראת בספרות המקצועית "מנהיגות מעצבת".

המחקרים שבדקו את איפיוני המנהיגות המעצבת מצאו:

1. מנהיגות כאריזמטית - המנהיגים הגבירו אצל המונהגים אמונה, התלהבות, נאמנות, גאווה ואמון בעצמם ובמטרותיהם.

2. התחשבות אינדיווידואלית - המנהיגים החזיקו באוריינטציה התפתחותית ואינדיווידואליסטית כלפי המונהגים.

3. גירוי אינטלקטואלי - המנהיגים העלו את יכולתם של המונהגים לפתור בעיות, נתנו השראה וכו'.

אמנם הדברים שהובאו אינם חדשים ורובם ידועים לפחות כ=50 שנה, אך בעיית המנהיגות של הגננת עדיין רלוונטית ביום=יום החינוכי, עם הילדים, עם צוות הגן, מול ההורים ומול השלטון המקומי וגורמים נוספים.

חשוב ורצוי לדון ולטפל במנהיגות של הגננת ולתת לה כלים לטיפוח מנהיגותה ומיומנויות המסייעות בכך.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד