רב=תרבותיות בגן שלנו
רב=תרבותיות בגן שלנו

רב=תרבותיות בגן שלנו

חנה זילברברג

 

כגננת שרוב שנות עבודתי עבדתי עם ילדי עולים, ילדים שהוריהם עלו לארץ מארצות מצוקה, או אוכלוסיות שנרדפו בגין יהדותן, רעיון הרב=תרבותיות אינו חדש לי, גם אם לא היה לו שם זה בימים שהגישה הכללית היתה גישת "כור ההיתוך". גם אז הרצון והצורך לשמוע את זכרונות העבר של הורים וסבים היה קיים ונתנו לו ביטויים שונים בתוך הגן.

לאחרונה, שולט רעיון ה"רב=תרבותיות" בעולם המערבי בכלל ובארצנו הקולטת עליות בפרט. חזרנו לנושא בגן באופן יותר מובנה והרבה יותר מתוכנן. הרחבנו מעבר לזכרונות, מעבר לעיסוק בדרכים בהן נחוגו החגים בארצות המוצא ומעבר לסיפורי העלייה. העמקנו את התעניינותנו במסורות ובמנהגים ורצינו לדעת על ההווי על תרבות המקום על=ידי סיפורים, מוסיקה והתבוננות בעבודות יד. בנוסף לסיפורים בעל=פה ובכתב הבאנו הורים לגן לא רק לומר במילים אלא גם לפעול ולהפעיל. למשל: הורים הפעילו טקס הכנת הקפה - בוֹנָה - באתיופיה וְחַלִיטַת תה והגשתו ברוסיה. בתהליך ההכנה ראינו והרחנו ואחר=כך שתינו את המשקאות ואכלנו את מה שנלווה: עוגיות וריבה או דבר (מאפה שהוא בין לחם לעוגה - לשבת). כמו כן התבוננו ביצירות אמנות עממית וגם ציירנו וכיירנו.

וכל זה למה?

תמיד למדנו וידענו שכך עוזרים בקליטה ומסירים מחיצות אבל אולי חשבו בזמנו שכך הדברים יהפכו לנחלת העבר וכך אולי ניצור "כור היתוך". היום, כאמור, הגישה שונה, לא "מה שהבאתם שייך לארץ אחרת, זו תרבות פחות מפותחת ופה תלמדו שמִנְהָגינו טובים יותר", אלא "הזכרונות והתרבות מבית אבא טובים, יפים וחשובים במידה שווה, אנחנו רוצים לדעת להכיר וגם לשלב אותם. הילדים צריכים לשמוע את שפת המוצא להכיר את ההווי והמנהגים - ולדעת מה היה: "לשמוע על העבר - להשקיע בעתיד". כל זה יפה בתיאוריה ויש כמובן ליישמו במעשה כך יגיע הרציונל לידי מימוש. לשם כך, אין להסתפק בשאלה ובקשה ערב חג: "ספרו לנו איך חגגתם את החג בילדותכם" אלא לתכנן תוכנית בנויה ומאורגנת מראש.

תנאי הכרחי הוא שאנחנו חברות צוות הגן רואות בזה משהו חשוב, שמעניין אותנו, ומדגישות את חשיבותו לילדים, אנחנו משדרות שזה יפה ושאנחנו מעריכות. כל רעיון, ציור או מנגינה טובים וחשובים כל סיפור או משל מעוגנים בתרבות ואין תרבות נעלה יותר. להיפך, רואים הרבה דברים דומים, בעיות דומות וחוויות דומות בתרבויות שונות. אם פעולה כזו נעשית באופן חד=פעמי ואין המשכיות מתוכננת היא נשכחת, היא לא אמינה והדיה לא מגיעים לרוב הבתים. אבל אם פעם שומעים סִפּוּר - עלייה ופעם מספרים זִכָרון מחג או אירוע, הורים מביאים לגן ציור, שיר, ריקוד, ריקמה או פיסול ואחרים אופים או מבשלים, ההורים מתקרבים לגן, הם והילדים מרגישים שהגננת באמת מתעניינת, שזה באמת חשוב וכולם לומדים מזה. פתאום הם מוכנים להוסיף לעזור ולהשקיע.

לא פעם בעבר, ילד עולה או בן לעולים, סירב לעזור לי כשהיה צורך לתרגם את דברַי לאמא או לסבתא שלו או של חברו שלא הבינו עברית. הם השתמטו בטענה שהם לא זוכרים רוסית או אמהרית. עכשיו הילדים שמחים להסביר לי "מה היא אמרה". הם צוהלים ללמד אותי מילה ולצחוק על המבטא שלי. הם מתרגמים לנו שירים ומתחרים ביניהם מי יוכל להסביר לי. אני משערת שזה בגלל הכבוד שאנחנו נותנות, בגלל "המקום בפה" (השירים והמנגינות שהביאו המורות לריתמוסיקה), "המקום על הקיר" (עבודות היד של האמהות) והזמן שפינינו לטקסים אופייניים.

אמון נרכש ונבנה לא במעשה חד=פעמי ולא ברגע, אמון נרכש לאורך זמן בהוכחה רבת=פעולה ובעשייה מתמשכת, לא כמס שפתיים אלא באמיתות ובכבוד יום=יומי.

בזאת אני רואה את המשמעות של הרב=תרבותיות. זאת ועוד, לדעתי יש מקום להדגיש את המילה רב ולכן לא שמתי את הדגש על תרבות אחת אלא על כל ארצות המוצא שיש אצלנו בגן.

התהליך:

בזכות ביקורים במספר בתים (לצורך אחר) ראיתי עבודות יד מעשה ההורים שמאוד מצאו חן בעיני. בקשתי הורים לקבל בהשאלה עבודות אלו והבאתי מספר עבודות לגן.

העבודות הראשונות עוררו את תחילת היצירה של הילדים. ההתלהבות גרמה לכך שיצירות נוספות זרמו לגן. בשלב זה חברות הצוות התחילו להביא מוצגים מאפיינים של ארצות המוצא שלהן. התחלנו להעמיד תערוכה. בזה אחר זה סודרו מוצגים מאתיופיה, תימן, חבר העמים ובולגריה. ראינו שהשור מופיע הרבה בעבודות האתיופיות וראינו עיטורי פרחים בהרבה מהעבודות מרוסיה. שאלתי את הילדים "מה מאפיין אותנו?" תשובת הילדים הייתה: "חמסה, מגן דוד ויונת השלום". אחת האמהות, שקודם=לכן הביאה יצירת שור בפייטים, הביאה תמונת חמסה עשויה מפייטים. הילדים עבדו עם מידבקות בהתאם. הבאתי לגן מטריושקות מצוירות על דלועים. ענת הגיעה לגן לצייר עם הילדים על דלועים. ההורים נכנסו לגן להתעניין בנעשה, התרשמו והמשיכו להביא מוצגים.

בשלב זה הגיעה לביקור בגן קבוצה של מפקחות לאמנות ואחריהן ביקור של מפקחות לילדים עם צרכים מיוחדים, שצפו בילדים העובדים וביקרו בתערוכה. אחת האמהות הגיעה ללמד את הילדים לכייר. אמהות אחרות לימדו איך עושים צלחות קישוט אופייניות מעלי דקל וצמר=סיפט. הילדים ציירו על דגמי בבושקות וסיפט. אנשי הצוות המורחב וחברות סיירו בתערוכה בהדרכת הילדים וכתבו בספר המבקרים.

סיפרנו לחברינו בתפוצות קנדה וברזיל* על הרעיון (רוזלי מברזיל כתבה: "איזה יופי של תערוכה עשיתם!! ועם כל ההסברים שכתבת היה לי שיעור מלא"). היה לנו גם ביקור מקנדה וגם הם התרשמו והתלהבו. במהלך הפרוייקט ביקרתי בגן "אורנים" (שתי כיתות גן במרכז העיר ושתי כיתות הגן שלנו מקימים קשרי "גן מאמץ גן") מספר פעמים ובכל פעם סיפרתי לילדים על דברים מהווי החיים של ילדי גני.

ילדי גן אורנים התלהבו והכינו תערוכה המתאימה להם על=פי ארצות המוצא של משפחותיהם.

כעבור זמן הודענו בכרזות על מועד נעילת התערוכה. אחרי שנעלנו העברנו חלק מהמוצגים לגן "אורנים". ילדי גן "אורנים" הביאו לנו מוצגים שמאפיינים את הבתים שלהם - בובות אחרות משלנו ובגדים. המרגש במיוחד הייתה שקית קפה מקולומביה. בימים האחרונים של השנה פיזרנו את עבודות ההורים והילדים ונשאר לנו אלבום תמונות למזכרת.

אישית אני בטוחה שהרעיון היה נכון ותרם רבות. ראשית, הכרה של יצירות מהעדות השונות, ההכרה גרמה להערכה: "מה, באמת אמא של - - עשתה זאת? זה ממש יפה". התמונות הגבירו את המוטיבציה ליצירה אצל הילדים וניכר שינוי רב ברמת היצירה. עלתה רמת בהערכה העצמית של ההורים והם התרגשו מאוד כאשר סיפרתי להם במסיבת סיום השנה על הביקורים הרבים שהיו אצלנו ועל התרשמות המבקרים מעבודותיהם. הילדים למדו להעריך את עבודות ההורים ולהתגאות בהן. הייתה הרגשה של התרוממות, של צמיחה ושל שמחה, כפי שאפשר לחוש בדוגמאות הבאות:

אמא של עודד באה לכייר עם הילדים, הילדים עבדו בריכוז רב ואת זאת רואים בתמונות, מה שלא ניתן לראות בתמונות זו העובדה שאמא של עודד היא נכה. הילדים כלל לא שמו לב לדבר, מעין הבנה שבשתיקה שזה לא מה שחשוב. עודד קיבל את פני אמו שחזרה בצהריים לאסוף אותו מהגן במלים: "אמא, תודה שבאת לגן ללמד את הילדים".

                                                           

* הגן שלנו מקיים קשרים עם גנים יהודים בקנדה ובברזיל.

אמא אחרת התלהבה מהיצירה של הבת שלה ואמרה: "בהתחלת השנה היא לא ידעה לצייר. קשה להאמין שהיא מציירת כך". תגובות נוספות של הילדים ושל האורחים מצויות בספר המבקרים שהכנו במיוחד לתערוכה.

במבט לעתיד: יש דברים שכדאי לחזור עליהם אבל בדגשים שונים. למשל, לעשות תערוכה שבה לביגוד יהיה מקום בולט. כדאי לבקר בתערוכה, להזמין לתערוכה שלנו גן אחר ולהוסיף דברים שלא עשינו קודם.

מניסיוני אני יודעת שדבר שהוא ראשוני הרבה יותר מלהיב ויותר סוחף. בתחום של הרב=תרבותיות אני רוצה לעשות משהו בכיוון המוזיקה והתנועה, להפעיל הורים ואת הצוות המוזיקלי הנרחב ולשתף עוד גנים בבניית יצירה משותפת.

הלמידה על הקפה והתה יכולה להתרחב הן בקבלת מידע מחברינו בגנים היהודיים בברזיל (אם כי מוצא הקפה הוא מאתיופיה) והן בהכנת תיעוד על הקפה. בנוסף אפשר לעסוק בנושא מאכלי ארצות המוצא, נושא הקרוב לילדים.

תם ולא נשלם, אפשר כך וגם הרבה הרבה אחרת.

 

* תודה לחברותי הגננות: רותי קריטי וענת קרקו - על סיוע בעיצוב התערוכה, והפעלת הילדים בעקבותיה.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד