על דמותה של הגננת
על דמותה של הגננת

                                                                                                                 

על דמותה של  הגננת

 רנה מיכלוביץ ומשה קליין משוחחים ביניהם בכנס "הגננת כמנהיגה" שהתקיים בסוכות

רנה - ארצה לשוחח אִתְך משה על דמותה של הגננת. אך בניגוד להרצאה, אשר יש לה מטרות מוגדרות, תהיה זאת שיחה לא מובנית. התקוה שלי היא שהשיחה בינינו תיצור אצלנו תובנות שונות וחדשות  ואולי גם  אצל השומעים.

משה – אנסה לשוחח איתך רנה בצורה פתוחה וגלויה. נרצה אחר=כך לשמוע גם את החברות, אך ראשית הבה ונציג את עצמנו.

רנה - במהלך השנים עסקתי במיגוון תחומי החינוך בגיל הרך: כסייעת במעון, גננת, מפקחת, מורה במכללה, מורה באוניברסיטה למורי מורים וכמנהלת האגף לחינוך קדם=יסודי. כעת אני ממלאה תפקיד נוסף בתחום החינוך, כסבתא לנכדותי וזה מביא לי תובנות חדשות.

משה היה, עבורי, תגלית של איש חינוך האוהב ילדים בגיל הרך, אך על השאר הוא יספר בעצמו.

משה - בעצם המקצוע שלי הוא מתמטיקה. אבל לפני ארבע=עשרה שנים הגעתי לגן=הילדים. רנה (מיכלוביץ) קיבלה אותי לעבודה ולא היתה לי אז עדיין תעודת הוראה. בזמנו היה גל לקידום מדע וטכנולוגיה בגן. עבדתי עם קבוצת גננות באשדוד ובאשקלון, פיתחתי את התכנית "ראשית" לחינוך למדע בגן ועבדתי ביישום התכנית חמש שנים. לאחר=מכן עבדתי יחד עם דני לסרי באצבע הגליל בפיתוח תפיסה חינוכית אשר קראנו לה: "הפדגוגיה של הלא=נודע". מדובר על דרך לעבוד עם הגננות כאשר מתמקדים לא בהתייחסות למשחקים דידקטיים או בפעילויות במדע ובמתמטיקה אלא בפיתוח סקרנות ופתיחות לדברים אשר הם בלתי ידועים לנו מראש.

לאחרונה יצא לאור ספרי "מכתבי אהבה למתמטיקה"* שהוא סיכום הדברים  אותם למדתי על המתמטיקה מתוך העבודה בגן=הילדים. כיום אני משלים דוקטורט במתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים בתחום מתמטי צעיר המכונה חוקי 01.

אבל נחזור לעניין המרכזי של שיחתנו. רציתי לשאול  אותך, מהי בעינייך דמות המחנכת?

                                     

* ד"ר צביה ולדן כתבה על הספר בהד הגן האחרון. (מ"ס)

 

רנה - השאלה שאתה שואל כבר עלתה על הפרק בכנס.  מהדיון עלה הטיעון שהגננת היא משרתת של לקוחותיה – ילדים והורים. ואני שואלת האם הגננת באמת משרתת של לקוח מסוים?

 

אני סבורה שהמושג  "לקוחות" אינו יכול להגדיר כהלכה את מערכת היחסים במציאות הקיימת: אני למשל בדרך כלל "לקוחה" מתוחכמת. אני יודעת מה אני רוצה לקנות, אני מבררת  מי מספק לי את הסחורה הכי טובה והכי בזול ובוחרת לקוחה של מי אהיה.

 

במציאות שלנו למעשה רק הורים מעטים בוחרים לעצמם את הגן או הגננת והילדים בוודאי אינם בוחרים ולכן היחסים בינם לבין הגננת אינם יחסים מובהקים שבין ספק ללקוחות. זו מערכת יחסים עם כללי משחק אחרים לגמרי.

משה - אני מרגיש על=פי תגובות המשתתפות כי נושא הבחירה של ההורים את הגן או את הגננת הוא "נושא חם".

האם ההורים בחרו בגן מרצונם? או אולי הם שם מתוך איזו השלמה? אני רוצה דווקא להקשות כי יש לנו כאן בעיה: מצד אחד ההורים מוסרים את היקר להם מכל לגננת, לסייעת. ההורה - נוסע לענייניו ומלווה אותו המחשבה מה קורה לילד שלו. בצהריים הוא חוזר לקחת את הילד או הילדה שלו מהגן. יש לו ציפיות מן הגננת.

 

אך מי שמעסיק ומשלם משכורת לגננת הם לא ההורים אלא משרד החינוך. גם לו יש  ציפיות ותביעות מהגננות (האם הוא לקוח של הגננת, אותו עליה לרצות?). משרד החינוך גם רואה עצמו אחראי להתפתחות המקצועית של הגננת (האם הגננת לקוחה של המשרד? של המפקחת?).

 

האם אינך רואה כי יש כאן בעיה עמוקה?

רנה - אין ספק! מודל יחסי ספק-לקוח אינו מתאים כאן . אני מתייחסת אל הגננת כאל איש מקצוע שנותן שירות מכוח הפרופסיה שלו (כמו רופא). ואולי גם כמנהיגה. זו אחריות גדולה  כלפי  הילד וההורה. על הגננת להבין את הצרכים הן של הילד והן של ההורה. כך גם אחריותה כלפי המערכת. הגננת צריכה להתייחס למערכת מנקודת מוצא של איש מקצוע וגם המערכת מחויבת ביחס דומה לגננת.

משה - האם יש מי שמפקפק בכך וסבור שהגננת אינה איש מקצוע?

הגננת הרי "מחזיקה" את גן=הילדים בפועל - עצם עובדה זו אומר בהכרח שהיא אשת מקצוע. היא נמצאת לבדה עם קבוצה של 20 עד 35 ילדים כשהיא מסתייעת בסייעת. כמובן שהיותה אשת מקצוע אינו מעיד עדיין על איכותה. כמו כל אחד היא יכולה להיות טובה או פחות טובה. הגורם שמפריע לי בהתייחסות של מערכת החינוך אל הגננות הוא שהמערכת משדרת לגננות שהן צריכות לתת את הדין למי שממונה עליהן במערכת.  זהו הפרדוכס הכואב - כי הגננות הן בסופו של דבר הנושאות באחריות  הבלעדית כלפי הילדים והוריהם. אז בעצם מדוע עליהן לתת את הדין למי שמעליהן?

רנה - הן אמורות לעמוד בציפיות של המערכת באשר ליישום מטרות החינוך. ומטרות החינוך מאין הן נובעות? האם הן נובעות מציפיות של הורים וסבים או גם מהחברה? מערכת החינוך אמורה לייצג את מטרות החברה כציבור ועשויים להיות קונפליקטים בין גורמים שונים (הורים וממונים ואף הורים אלה ואחרים) באשר למהות המטרות. לי אישית, כסבתא, יש כעת ציפיות שונות מגן וגננת מהציפיות שלי בתפקידי המקצועיים.

משה - אם את חושבת שגננת עובדת בשביל מערכת שצריכה לייצג את ציפיות החברה מהגננת, אז אני חושב שגננת צריכה להיות בגן לא בגלל הציפיות שיש ממנה (בין אם אלה ציפיות החברה או ההורים) אלא שהגננת צריכה לראות בגן מקום שלה כי הרי ממילא זה ככה.

אבל קשה מאוד לעזור לגננות לראות את מה שקורה להן באמת עם הילדים. חינוך, לדעתי לפחות, נוצר כשאדם מוצא בתוך עצמו איזו מהות פנימית ואותה הוא מפתח באמצעות יצירת סביבה הולמת.

אך מערכת החינוך, אם נאמר באיזו הכללה, אינה תומכת בגישה זו. ביצוע של תכנית לימודים כלשונה אינו  מותיר מקום לשיח אמיתי של גננת עם עצמה. שיח כזה יעשה אותה אחראית ועצמאית יותר.

רנה - כשלמדתי פסיכולוגיה לימדו אותי על הפסיכולוג רוג'רס שאת שיטת הטיפול שלו אפשר היה למצות במשפט: "ספר לי עוד על עניין זה!" לענייננו: אני מסכימה לדבריך האחרונים אבל הייתי רוצה לדעת יותר על התחומים בהם אתה רוצה שהמחנכת תהיה יותר עצמאית.

משה - בתחום ההתפתחות המקצועית. אפשר שגננות תעבורנה תהליך עמוק של מפגשים מסוג אחר, בהם הן תשוחחנה על מה שמציק להן. כשאני עבדתי בזמנו בגני=הילדים בהנהלתך כמנהלת האגף - הדרכנו בהתלהבות גננות כיצד ליישם תכנית מסוימת. אבל היום  אני כבר יודע  שלא זה העניין החשוב במפגש של גננות.

הכנס היום יכול להצביע על=מה היינו רוצים שיקרה במפגשי גננות. שיח אמיתי, פחות דיבור על יישומים ותכנים, פחות לשחק את  "צו האופנה".

אבל אם למישהו אכפת שהשיח יהיה פחות "חיצוני" זה צריך להתבטא במסרים שהמערכת מעבירה דרך הפיקוח, האיגוד המקצועי ו"הד הגן" - העיתון של הגננות ועוד...

רנה - אני לא מזלזלת לרגע בשיח אמיתי בין גננות. אבל אני לא רוצה לוותר על סוג נוסף של "שיח", שיתקיים בין הגננות והמערכת, שיתמקד גם בתכנים שראוי לעסוק בהם בגן, כתוצאה משיקולים חברתיים וערכיים. אני לוקחת אחריות על שאיפתי לאותו שיח וליחסים אלה בין גננות למערכת (בזמן כהונתי כמנהלת האגף) וגם על זה ששלחתי אותך לעשות דברים יפים עם הגננות.

אם נחזור אל ההורים ולציפיות שלהם מהגן ומהגננת אשתמש לצורך העניין בתיאור ציפיות של שלוש אמהות:

· האם האחת מצפה שהגן והגננת יאפשרו לילד/ה שלה להיות היא עצמה, לבטא את עצמה בכל התחומים, זו האם המצפה שהילד יהיה מאושר בגן והגננת תאפשר זאת.

· האם השנייה דואגת לעתידו של הילד ולהשתלבותו המוצלחת בחברה העתידית. על כן היא מצפה שהגן יתרום ידע לילד ויכין אותו באופן הולם לבית=הספר והגננת תפעל שזה אכן יקרה.

ג. האם השלישית מוטרדת או אף מותשת מתלאות החיים. אין לה ציפיות והיא לא דורשת כלום. היא גם לא עושה הרבה לטובת הילד בבית. אבל כולנו כחברה מקווים שהגננת תעשה למען ילד זה את המיטב, גם לאושרו וגם להצלחתו בעתיד.

דוגמאות אלו כוונתן למקד את השאלה ששאלתָ בראשית שיחתנו: כיצד אני רואה את דמות הגננת או את תפקידיה ואחריותה?

משה - יפה להציג שלוש אמהות נפרדות,  אבל אני מרגיש יותר בנוח להגיד שבכל אחד מאיתנו כהורה קיימים כל המרכיבים. כל הורה דואג לחופש ולאושר של ילדו. כל הורה מעוניין שילדו ילמד ושתהיה לו כניסה טובה לכיתה א' והמצב במדינה קשה לכולם לא רק לאם השלישית.

יש היום הרגשה רחבה שהקרקע הבטוחה שבה הלכנו  כל השנים נשמטת.  הכל מתערער ואנו נמצאים במין מציאות כאוטית שמאוד קשה בה לעצב מדיניות מערכתית. דווקא הגן יכול להיות עוגן של כולנו.

אפשר לקיים שיח בין גננות כשהרצון הוא ליצור גן שנעים להיות  בו. אנו צריכים לדאוג שהגננות ירגישו בנוח עם המקצוע ועם עצמן. בכינוסי גננות חייב היום לחול שינוי.

רנה - בתגובה לדבריך אתחיל באזכור דבריה של מורה שהערצתי כשלמדתי בסמינר. מורתי לאה רוטרשטיין נהגה לאמר שהחינוך עומד על שלושה דברים: על האהבה (לילד), על האמונה (בתפקיד המחנכת ובשליחותה) ועל הידיעה (ידע בפדגוגיה). דברים אלה עלו בי  מתוך התחברות לדבריך  והביאו לתובנה חדשה שלי.

נשאלת שאלה כיצד רוקחים את השיקוי הזה? יכול להיות שאכן צריך לקיים "שיח גננות" ואנו לא ערים לכך ולא מטפלים בזה.

יכול להיות שיש צורך ב"שיח מסוג אחר" או בשיח מסוגים שונים.

משה - האם כוונתך לשיח על תכנים? למשל,  מדע וטכנולוגיה בגן=הילדים?

רנה - אתם מכירים את תכנית המסגרת לגן=הילדים. אני מתייחסת לפתיחה ומרשה לעצמי לצטט את עצמי, נאמר שם: "... והתפקיד של כולנו, בעוד עשר שנים, לחזור ולבדוק האם מה שנכתב כאן (בתכנית המסגרת) עדיין שריר, קיים ורלוונטי..."

ועוד: לפני חמש=עשרה שנים חשבתי שזה "אסון" אם אין מחשבים בגנים והיו לי הרבה ויכוחים בעניין. היום - אינני חושבת כך. עברנו כברת דרך, לילדים יש מחשבים בבתים, נעשינו חברה טכנולוגית, אנו זקוקים לאוריינות טכנולוגית, לכן יש לחנך ילדים אורייניים עם כישורי חיים. יחד עם זה אל נשכח כי לא כל הילדים רוכשים אוריינויות במכלול חייהם ועל המערכת ליטול את האחריות ולדאוג לכך שהדבר הטוב הזה יובטח לכל הילדים.

משה - אם אפשר להוסיף ולהשלים את מה שאת אמרת, אני חושב שפחות חשוב ללמד תכנים ומושגים, יתר על כן קיימת סכנה גדולה, כי קל להראות ולשווק ילדים ש"יודעים" ולהפוך את הגן לעוד כיתת בית=ספר. הגננות צריכות להחזיק ידיים אחת לחברתה כדי לעצור את הסחף של הפיכת גן=הילדים, "מעוז השפיות של החברה האנושית", לעוד כיתת בית=ספר.  אך לצערי יש כבר מקומות שהדבר כבר קרה.

המדע עשוי לשמש סמל לפתיחות של בני=אדם ללכת אל הלא ידוע. כשבאים בשעריו של גן=הילדים רואים את עבודת הילדים כמהות חוקרת של בני=אדם סקרנים. תפקיד הגננת הוא לחקור ולגלות יחד עם הילדים ולקיים בגן=הילדים הוויה חוקרת. זו הברכה של גן=הילדים המאפשר הוויה כזאת.

רנה - יש לי שתי התייחסויות לדבריך  משה, מעין דבר והיפוכו: מחד גיסא אני מאה אחוז אתך באשר להוויה חוקרת בגן. אני משתמשת בביטוי טיפוח דיספוזיציות (נטיות), כשהכוונה לטפח בילד נטיות של סקרנות וחקרנות שיופנמו ויהפכו ברבות הימים לחלק מהווייתו.

מאידך גיסא, אף כי, כמו שכבר אמרתי, אינני מסכימה כי ילד או הורים או המערכת הם "לקוחות" הגננת, אני מבינה שיש חלק בחינוך הקשור במימוש משאלותיהם, כפי שאלה גם באות לביטוי במטרות החינוך, שמתייחסות גם לתכנים מסוימים .

משה - אני מסיים את דברַי בחזון יצירת הוויה חוקרת של הגננות. כדי לטפח זאת המערכת צריכה לטפל בגננת באהבה רבה, כי היא זו שנמצאת עם הילדים יום=יום. המהות הפנימית שתגלה בתוך עצמה אותה תפתח בילדים - ביצירת סביבה הולמת.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד