טיפוח אוריינות בהיבט בין=תרבות
טיפוח אוריינות בהיבט בין=תרבות

טיפוח אוריינות בהיבט בין=תרבותי בגני=ילדים עתירי עולים מאתיופיה בנתניה

צביה ולדן ושמחה בכר

אב, תשס"ב

כך נולדה תוכנית...

העיר נתניה מבורכת בעולים ובכללם עולים מאתיופיה. ילדי העולים משתלבים בגנים בעיר. לפיכך הוחלט להציע תוכניות תמיכה לכלל הגנים של גילאי שלוש וביניהן תוכנית התערבות באוריינות. גנים שבהם יש לפחות שישה=שבעה ילדים יוצאי אתיופיה הוכרו כזכאים לתוכנית התערבות ייחודית.

כך נולדה תוכנית שמטרתה לשפר את כישורי הלשון והאוריינות בקרב הילדים הצעירים ולהכין אותם לקראת קליטה מלאה בחיים שבהם השפה הכתובה היא תנאי הכרחי וראשוני להצלחה. זאת תוך השקעה מיוחדת ומוגברת בילדים יוצאי העדה האתיופית, שעיקר המורשת שלהם מבוסס דווקא על=ידי מסורת בעל=פה.

התכנית נשענת על גישה בין=תרבותית להוראה על=פי המסגרת המושגית שהוצעה על=ידי סבר (סבר, 2001) ובה המושגים "גישה בוללת" ו"גישה שוזרת". גישה בוללת תופסת תרבות אחת כעדיפה על פני האחרות והתנאי לשוויון הזדמנויות לאנשים מקבוצות תרבות שונות הוא שיזנחו את תרבויות המוצא שלהם ויאמצו את התרבות הדומיננטית... (סבר, שם). במילים אחרות, היא שואפת להפוך את כל המרכיבים לבלילה אחידה. גישה שוזרת, לעומתה, מצפה "שהמשך ההתפתחות של התרבויות הייחודיות לכל קבוצה יתקיים ביחד עם אינטראקציה והשפעה הדדית בין הקבוצות והתרבויות השונות" (שם, שם).

ברוח זאת חשוב לפתח בד בבד את היכולות של הילדים הנדרשות בחברה שבה עברית היא שפת הלימוד והתרבות הדומיננטית תוך שמירה על מקומם של הבית ושל תרבות המוצא - במקרה שלנו, על השפה האמהרית ותרבות יהודי אתיופיה.

התוכנית נפרשת על=פני שלוש שנים, החל מגיל שלוש ועד המעבר לבית=הספר. בכל שנה מתמקדים ביכולות האופייניות לגיל הספציפי במטרה לבנות מערכת הישגים שתביא את הילדים מוכנים לשלב הבא (אוהבי ספר, סקרנים ללמוד ובעלי נכונות ליטול סיכונים ולשאול שאלות).

הרעיון להיערך כבר בגילאים הצעירים ביותר נולד מתוך אמונה בסיכויים להבטיח לכל הזדמנויות הוגנות ושוות על=ידי הגברת החשיפה לשפה הכתובה החל מן הגיל הצעיר.

החלטנו ללמוד מהצלחות... קווים מנחים לתוכנית

הספרות הרבה שעסקה בתהליכי למידה בקרב יוצאי אתיופיה הצביעה בעיקר על הקשיים שהתעוררו בהוראה וייחסה את רובם להבדלים בין התרבות הרווחת בארץ לבין התרבות האתיופית. מתוך מודעות לעניין החלטנו לבחור בדרך שונה שלא תיפול לפחים היקושים המפורטים להלן:

· ראשית, עבודות רבות התמקדו בקושי ולא בהצלחה (אהרונוף, 1989). אפילו עבודות שבאו, לכאורה, להסביר את 'הכשלים' בהתנהגויות של הילדים, חטאו בכך שהנציחו תיאורים סטריאוטיפיים. להעמקת הסטריאוטיפים תרמו גם אמצעי התקשורת (כהן, 2002).

· שנית, נמשכה הציפייה כי העולים ישתנו, אך לא הקולטים. למעשה, התייחסו הנחות המוצא והתשתיות הקונספטואליות לתהליך הקליטה כאל תהליך חד=סטרי ולא כאל תהליך הדדי.

· שלישית, גם עבודות שהראו דפוסי למידה מוצלחים (קניאל, תשמ"ח) לא תמיד חילחלו לשדה ולא זכו להדגשים המתאימים.

הרעיון שלנו היה הפוך: בבואנו להכין את ההתערבות החלטנו ללמוד מן ההצלחות (רוזנפלד, 1997) וברוח זאת להציג את מטרות התוכנית ודאגנו לפתח עם המחנכות כלים למימושן.

יציאה לדרך תעשה מתוך חוויות של הצלחה המתבססות בעיקר על איתור יכולות הלומדים והתנסויות קודמות כבסיס לתוכנית ההתערבות. הכלים למימוש היכולות היו נכסים תרבותיים קיימים, כגון: דקלום בקול, לימוד מתוך שינון, קריאה ושירה.

· הגננות עסקו עם הילדים בשירים ובדקלומים והתבקשו להבטיח נסיון במשחקי אצבעות.

· הומלץ שכל ילד יכיר לפחות שישה שירים בעל=פה.

· הומלץ שכל ילד יכיר חמישה ספרי ילדים מתוך רשימה של ספרים שאותרו כאהובים במיוחד על=ידי הילדים.

· נעשה נסיון ליצור המשכיות בין הגן לבין הבית.

הגננות תיעדו את הישגי הילדים בדרך שתאפשר לאתר מספר רב ביותר של הצלחות ושתבטיח שלא ייפתחו פערים. נקבעו קריטריונים להתנהגויות מצופות כמעין 'סף' ועל הגננות היה לבדוק אותם מדי תקופת זמן (לפחות שלוש פעמים בשנה) ולוודא שכל ילד מגיע אל הסף הנדרש.

כשלונות של ילדים קל יחסית לראות, אולם כדי להבחין בהצלחות נדרשות, לצד מיומנות ומקצוענות (סברדלוב, 1997), גם אסטרטגיות מתאימות ואלו מתפתחות רק בהמשך לרכישת עמדות התפתחותיות מוצקות בקרב החינוכאים.

תהליך הכנת הגננות

העמקת ההיכרות של הגננות עם המסורת והמורשת האתיופיות.

מכיוון שאנחנו מייחסות חשיבות רבה להיבטים התרבותיים בכלל ולאלה הכרוכים באוריינות בפרט, הוזמנו הגננות לסדרה של ימי עיון שבהם למדו להכיר יותר הן את ארץ המוצא של הילדים, הן את קורות העדה והן את המסורות השונות שלה. הן פגשו את הסופרת דורית אורגד, שכתבה על יציאת אתיופיה ועל יוצאי העדה (1988, 2001), ונכחו במפגש שלוּוה בהדגמה עם קדרית אמנית יוצאת אתיופיה - טנת אווקה. בהמשך למפגש זה נערכו בגנים סדנאות משותפות לילדים ולהוריהם, שבהן נחשפו כלל ההורים למסורות אתיופיות עשירות, כמו - קדרות, עשיית לחם בבית - אינג'רה ועוד. הן פגשו אמן יוצא אתיופיה - עלמו אישטה - שאייר שני ספרים המקרבים את הקוראים לתרבות האתיופית (פקאדו, 2000; שבתאי, 2002). הוא סיפר להן על המפגש שלו עם החברה הישראלית ועל הלם התרבות שחווה ואף הדגים תלבושות וכלי מוזיקה. הן פגשו עובד סוציאלי בן העדה - ממויה זרה - שתיאר את מסורות החינוך באתיופיה והקשיבו לדמקה מלסה, מוזיקאי שגם בונה בעצמו את הכלים שבהם הוא מנגן.

יצירת הקשר עם ההורים נעשתה בסיוע של מגשרות - נשים יוצאות אתיופיה שעברו הכשרה בקורס מיוחד שיועד להכשיר אותן לתיווך בין הסביבה הקולטת לבין בני העדה. המגשרות עבדו על הגברת תחושת השייכות של המשפחות לגנים והעמקת היכולת שלהן להזדהות עם הנעשה בכיתות. במרכזי ההעשרה הפועלים בשכונות עתירות ילדים יוצאי אתיופיה (קריית נורדאו ואזורים) הוצגה תערוכה שבה הועלו החיים באתיופיה ובה ביקרו ילדים והורים כאחד. זאת כאחת מן התחנות במסע סביב העולם, שבו נחשפו ילדי הגנים לנופים ולתרבויות של ארצות המוצא שלהם. באותם מרכזים הופעלה גם תוכנית של מוזיקה אתנית המאפשרת למספר גדול יותר של ילדים והוריהם להזדהות אתה ולפעול לצליליה. בעקבותיה הושמעה גם בגנים מוזיקה אתיופית ולילדים כולם (יוצאי אתיופיה, עולים מחבר העמים וילידי הארץ) ניתנה הזדמנות ללמוד את השירים ולרקוד לפי המנגינות.

 

חשיפה לחומרים כתובים בשתי השפות

השילוט וההודעות להורים פורסמו בשלוש שפות (עברית, אמהרית ורוסית). כמו=כן הוכנסו, במידת האפשר, ספרי קריאה בשלוש השפות, בעיקר סיפורי מעשיות. מגשרות בנות העדה סיפרו בעל=פה סיפורים לילדי הגנים שבהם הן פועלות.

לגננות לא קל ללמוד את השמות באמהרית ועלינו לחפש דרך להקל עליהן - הן על=ידי קריאה בספר והן על=ידי נתינת סימנים.

עשה לך עתים לקריאה - תרבות הספר בגן

כחלק מתרבות גני=הילדים הממלכתיים בנתניה מקובל להקפיד על "שעת סיפור" ועל "רגע של שיר". פעילויות אלה מתבצעות מדי יום בגן כאשר הגננת משתפת בהן מתווכים ואורחים שונים: הורים, מגשרות, סייעות וילדים עמיתים מבוגרים במעט מילדי הגנים "הקוראים" אלה לאלה במסגרת הפרויקט "חבר מספר לחבר".

על מנת להרחיב את רפרטואר הספרים בגן נוהגות גננות להציג בפני ההורים בתחילת השנה רשימת ספרים מומלצת ממנה בוחרים ההורים ספר המועדף על ילדם, רוכשים אותו, מציינים עליו את שם הילד ו"משאילים" אותו לגן למשך שנת הלימודים. כך נוספים לספריית הגן כשלושים כותרים חדשים והשנה הורחבו פינות הספר גם בספרי קריאה על ארצות המוצא של הילדים.

הגננות קראו עם הילדים ספרי קריאה העוסקים בחיים באתיופיה, (שמואל, 1991, 1998 א', ב', ג'; כהן, 1998) ושרו איתם שירים אתיופיים (ליפשיץ, 1999). כמו כן החזיקו בגנים מילון עברי=אמהרי (פלס, 1993).

לפי ההנחות שלנו התכנית תיצור את התנאים לתהליכים הבאים:

· יתחזקו הדימוי העצמי ותחושת היכולת של הלומדים - בעיני עצמם.

· תעלה רמת הציפיות של הצוות החינוכי מן הלומדים.

· ישתפרו הקשרים בין הבתים לבין גן=הילדים.

· ישתפרו הישגיהם האקדמיים של הילדים בגן ובהמשך בבית=הספר.

כדי להבטיח טיפוח לשוני מהותי, חשוב להעמיק את ההיכרות של הסביבה הקולטת עם הנכסים התרבותיים של העדה, בין השאר על=ידי חשיפה שיטתית לרכיבים השונים שלה:

· היכרות עם סיפורי העלייה השונים: ציונות ממומשת במשמעות הראשונית שלה.

· הגעגועים והסגידה לירושלים וההתבדלות כמונעת התבוללות.

· ההשתמרות של מסורות קדומות - הן במועדי השנה והן בקיום מצוות כמו טוהרה ונידה.

·  העושר הגלום באמנויות השונות בעבודות היד - כמו קדרות, אריגה וציור - ובמוזיקה.

· חיים רב=לשוניים (מדברים בדיאלקט, מתנהלים באמהרית וקוראים את ה'אורית' - התורה - בגעז).

· דפוסי חינוך, ילדות ומשפחה, תוך התייחסות מיוחדת למעמדו של המבוגר.

· הבדלים בין עיר וכפר ועיסוקים ייחודיים: עוזר לווטרינר, מיילדת, מדריך חקלאי.

· היכרות עם גודלה של אתיופיה (פי 55 מישראל) ועם נופיה (ארץ הררית, מבורכת במים הגובלת במדבר מצד אחד).

על סמך הרכיבים שתוארו להלן ומתוך רגישות לשונית תרבותית ננקטו הצעדים הבאים:

· הועשרו הספריות בגנים בספרים דו=תרבותיים, או שפתרבותיים כפי שמכנים אותם בליבוים ועמיתיה (2002), ספרי קריאה (שכבר הוזכרו לעיל) וספרי עזר לגננות (כמו זהבי ובר=און, 2000).

· פני הגן והסביבה שיקפו את הפעילויות ואת ההתעסקות בחומרים אלה - הוצבו בהם יצירות קרמיקה שנעשו בסדנאות ונתלו תמונות בעקבות ביקור בתערוכה.

· הושקע מאמץ רב בתקשורת עם ההורים בעזרתן של מגשרות והוקפד על שימוש רחב יותר בשפות המוצא שלהם.

מגמות עתידיות

לאורך שלוש השנים תיבחן הצלחת התוכנית במספר רמות - בהישגי הילדים, בחיזוק תחושת היכולת שלהם, בכשרונות הבולטים שיאותרו בין ילדי העדה ובעמדות חיוביות ואפשרויות של הצוות החינוכי המורחב הרתום למאמץ - גננות האם, גננות שי"ח, גננות משלימות, סייעות וגננות מתגברות, מדריכות, פ0יכולוגים, מורים למוזיקה וקלינאיות תקשורת.

בשנה הראשונה

בשנה הראשונה הושקעו עיקר המאמצים בשני כיוונים:

· הגברת הרגישות הבין=תרבותית של הגננות.

· בדיקת פרופילים התפתחותיים לשוניים של הילדים בכל הגנים. זאת תוך שימוש ברישום מתעד ו בעזרת כלי ראשוני שהגננות התחילו לפתח.

 

בשנה השנייה

· יתגבש כלי שיאפשר מעקב אחרי הישגי הילדים באוריינות בנוסף לכלים המשמשים כיום את הגננות.

· נבדוק אם האווירה מביאה ביטויים של שאיפה להתקדמות, נכונות ליטול סיכונים יכולת ברורה יותר לנסח את הצרכים בלימוד ובהתפתחות של כל ילד. הגננות מצידן יאתרו ילדים מחוננים.

בשנה השלישית

· נפיק מעבודתנו דגם לבניית תוכנית לימודים ברוח הניסוי ועל=פי החומרים שנצבור, דגם שאותו יוכלו לאמץ גם במקומות נוספים.

ראויים לציון

הג'וינט, במסגרת פרויקט פ.ק.ט. ובעזרתה האדיבה של הגב' אסתי חלפון - רכזת הפרויקט - קיבל על עצמו לתמוך בתוכנית שהוצעה על=ידי הפיקוח באמצעות הגב' שמחה בכר.

בגני=הילדים של נתניה הנחתה את הגננות תלמה שולמן, בוגרת מל"ל - המרכז לטיפוח הלשון במכללת בית=ברל, בו התמחתה בעבודה עם גילאים צעירים.

הצוות עבד בשיתוף פעולה מלא עם מגשרות יוצאות אתיופיה, שעברו הכשרה במכללת בית=ברל בקורס ייחודי מיסודו של ארגון יוצאי אתיופיה - פידל (הקורס מיועד להכשיר יוצאי אתיופיה לתווך בין הסביבה הקולטת לבין בני העדה).

את הצוותים במרכזי ההעשרה מנהלת מורה למוזיקה - ורדה פרי.

לצד המקצועי הוזמנה להצטרף ד"ר צביה ולדן ממיש"ם (מיש"ם - מכון יזמות, שפה ומחשבים במכללת בית=ברל הפועל בגרסה ישראלית ייחודית של "שפה ומחשבים כמכלול" הן בטיפוח האוריינות כשפת=האם והן בהוראת העברית כשפה שנייה).

ממויה זרה - מנהל פרויקט פ.ק.ט. בנתניה - קרא את המאמר והעיר את הערותיו ועל כך תודה מקרב לב.

התמונות צולמו על=ידי הגננות פנינה חזן ואירנה שוורצבורד, מגשרת שירה ואסתי חלפון.

מראי מקום בעברית - כולל ספרי קריאה וספרי יעץ

אהרונוף, חגית (1989). הערכה מעצבת לתוכנית "ביתא ישראל". האגף לתוכניות לימודים, משרד החינוך והתרבות: ירושלים.

אורגד, דורית (1988). שבועת ה"אדרה". הקיבוץ המאוחד: תל=אביב.

אורגד, דורית (2001). יום החרגול וימים אחרים. הקיבוץ המאוחד: תל=אביב.

ביתא ישראל: סיפורם של יהודי אתיופיה (תשמ"ח, 1988). בית התפוצות על שם נחום גולדמן, תל=אביב; המוזיאון היהודי, ניו=יורק.

בליבוים, ריקי ועמיתים (2002). שומעים עברית, תוכניות האזנה, פרויקט שפתרבות. תקציר הרצאה בכנס "השפה העברית ודרכי הוראתה". האוניברסיטה העברית: ירושלים.

ולדן, צביה (1991). שידוך ולא היתוך - קליטה לשונית ישירה בבית=הספר. הד החינוך, כרך כ"ו, גליון א'. עמ' 21-20.

ולדן, צביה (תשנ"א). קליטה לשונית ישירה ורכה. הד הגן, נ"ה, חוברת ג'. עמ' 243-238.

ולדן, צביה (תשנ"ב). ספרי קריאה במקום ספרי לימוד - טקסטים מלמדים. ספרות ילדים ונוער, י"ח, ד'.

ולדן, צביה (2002). מאורית לאוריינות: המפגש של יוצאי אתיופיה עם תרבות השפה הכתובה. הרצאה ביום עיון. הג'וינט: נתניה.

זהבי, יעל ומירי בר=און (2000). מירקם סיפורים: מפי יהודי אתיופיה. מט"ח: רמת=אביב.

כהן, איילת (2002). הדיוקן הנראה והנשמע של קהילה "אחרת" בכתבות מגזין טלוויזיוניות.

הרצאה בכנס השבעה=עשר של סקריפט: בר=אילן.

כהן, חגית (1998). ילד של שוקולד. ספריית הפועלים: תל=אביב.

ליפשיץ, עירית (1999). מזמור - עקבות מאתיופיה במילים ובמנגינות (בתוספת קלטת). מט"ח: רמת=אביב.

סבר, ריטה (2001). בוללים או שוזרים? מסגרת מושגית לבחינת סוגיות של רב=תרבותיות. גדיש, ז'. עמ' 54-45.

סברדלוב, אביבה (1997). ידע על השפה: השוואה בין ילדים ממשפחות עולים מאתיופיה לבין ילדים ממשפחות ילידי הארץ. עבודה לתואר שני בבית=ספר לחינוך של אוניברסיטת בר=אילן.

פלדמן, מיכה (1998). יציאת אתיופיה. הסוכנות היהודית, מוסד ביאליק. ירושלים.

פלס, שרה (1993), מילוני: מילון עברי=אמהרי מצויר לילדים. מט"ח: רמת=אביב.

פקאדו, חילה=איסוס (2000). הילד והגשר וסיפורים אחרים מאתיופיה (איורים של עלמו אישטה). האגודה למען עידוד יצירה, תרגום ותרבות של העדה האתיופית: תל=אביב.

קניאל, שלמה (תשמ"ח). השתנות קוגניטיווית של מתבגרים מביתא ישראל. בתוך אגדה של עלייה - יהודי אתיופיה וקליטתם הלשונית. משרד החינוך והתרבות, האגף לחינוך מבוגרים: ירושלים.

רוזנפלד, יונה (תשנ"ח, 1997). לימוד מהצלחות - כיצד לעצב עבודה סוציאלית ההולמת את מיועדיה. דו"ח מחקר. ג'וינט - מכון ברוקדייל: ירושלים.

רוזנפלד, יונה ועמיתים (2002). כיצד להפוך למידה מהצלחות למנוף לפיתוח הלמידה הבית=ספרית..., מרץ.

שבתאי, מלכה (2002). ביד אחת תינוק ובשנייה ספר (איורים של עלמו אישטה). צ'ריקובר: תל=אביב.

שמואל, נעמי (1991). אבא חום. מסדה: ראשון=לציון.

------------- (1998 א). מה שמי ומי אני? המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית: ירושלים.

------------- (1998 ב). עץ החיים. המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית: ירושלים.

------------- (1998 ג). אבא, תספר לי עוד... המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית: ירושלים.

------------- (2001). ילדת הקשת בענן. הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל=אביב.

           

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד