כאבן של בנות צלופחד
כאבן של בנות צלופחד

כאבן של בנות צלופחד

הקושי התיאולוגי, כיצד ייתכן שהתורה הקדושה והנצחית משקפת תפיסות עולם שאינן עולות בקנה אחד עם ערכים שעליהם הן נאבקות, לא מאפשר לנשים דתיות פמיניסטיות להמשיך ולהחזיק בתפיסה דתית תמימה

 

רבקה לוביץ'

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית ב"יד לאשה", מנחה במדרשת אורנים בבית המדרש "ניגון נשים"

ויז'ואלס: נשים דתיות

מספר עמודים: 6

 

הערה: שני המדרשים הראשונים פורסמו בשינויים קלים בספר עין טובה, דו-שיח ופולמוס בתרבות ישראל, ספר היובל לטובה אילן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ונאמני תורה ועבודה, תשנ"ט, עמ' 302-310, ושם מופיעים הרחבה והסבר על מדרשי יצירה בכלל.

 

במאמר זה בכוונתי להתייחס לסיפור המקראי של בנות צלופחד עם הצצה חטופה לעבר מדרשי חז"ל. לאחר מכן אביא לפני הקוראים שלושה מדרשי יצירה שחיברתי על בנות צלופחד. אתייחס בדברי הסבר למדרשים עצמם ואחר כך אתייחס לאופן שבו הרעיונות במדרשים הללו באים לידי ביטוי במציאות האקטואלית של נשים דתיות הנאבקות על מקומן, ומנסות לשפר את מעמדן בדת. אטען שבמדרשים הללו באים לידי ביטוי שלוש נקודות מרכזיות בהבנת תהליכים של פריצת דרך ושינוי.

 

                                         *

 

הסיפור המקראי על בנות צלופחד הוא סיפור על חמש אחיות שאביהן מת במדבר ללא בנים זכרים. חמש הבנות ביקשו לרשת בעצמן את נחלת אביהן, במקום שהנחלה תעבור לזכר אחר במשפחת האב. הן פנו בבקשתן אל משה ואלעזר הכהן ועמדו לפני כל העדה, פתח אוהל מועד. מקרה כזה לא פורט בחוק המקראי קודם לכן, ועל כן לא היה ברור למנהיגי העם כיצד לנהוג. משה היפנה את הבקשה באופן ישיר אל אלוהים אשר ענה בנחרצות "כן בנות צלופחד דוברות", והורה הלכה חדשה בישראל - יש להוריש לבנות במקום שאין בנים.

בנות צלופחד היוו ומהוות מודל לנשים רבות בכל הדורות. הן מודל לנשים פעילות באופן רדיקלי למען קידום מעמדן של נשים, משום שהיו אסרטיביות, גילו אומץ לב והעזו לבקש מעל ומעבר למה שניתן היה לצפות שיינתן לנשים בדורן. הן פנו לערכאות הגבוהות ביותר בנדון, וקיבלו "גושפנקא אלוהית" לדרישותיהן. המסר שניתן ללמוד מן הסיפור יכול להיות: "נשים - דרשו את שמגיע לכן על פי הצדק, ואלוהים יעמוד לצידכן".

ועם זאת נתפסות בנות צלופחד גם כמודל לנשים שמרניות יותר משום שבפנייתן לזקני העדה הן לא עירערו על המעמד השליט ולא יצאו למאבק של מרי נגד הממסד, אלא, אדרבה, סיפורן מאשש את צדיקותו של הממסד ודאגתו לפרט ולחלש. המסר של הסיפור יכול להיות אף כך: "נשים -  פנו בצורה מסודרת למוסדות הדתיים אשר בשלטון והם ידאגו לצורכיכן ויעמידו צדק על מכונו". בין כך ובין כך, לכל הדעות היו בנות צלופחד אסרטיביות, והמסר המשותף לשתי התפיסות הוא שיש מקום לנשים להשמיע את קולן כאשר הן מרגישות מקופחות.

זכו בנות צלופחד וחז"ל המשיכו בקו המקראי וסיפרו את סיפורן מתוך אמפתיה להן ולעניינן. במקורות החז"ליים יוחסו להן תכונות של חכמה, דרשנות וצדקנות, ואגב הדיון על בנות צלופחד עולה, שבעיני חז"ל היו כל נשות דור המדבר צדיקות שהיו "גודרות מה שאנשים פורצים" (במדבר רבה פרשה כ"א). בנוסף לכך ניתן למצוא בסוגייה זו את המדרש הפמיניסטי ביותר של חז"ל, שבו הם מטיחים ביקורת על הממסד הגברי/פטריארכלי. בפיהן של בנות צלופחד שמו חז"ל את הדברים הבאים:

"ותקרבנה בנות צלופחד, כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מתחלקת לשבטים לזכרים ולא לנקבות נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה אמרו לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום. בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא רחמיו על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל שנאמר: נותן לחם לכל בשר וגו' נותן לבהמה לחמה וגו', ואומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (ספרי במדבר קל"ג).

במדרש זה מבוטאת ההשקפה שגברים, מעצם היותם גברים, נוטים לרחם על בני מינם יותר מאשר על בני המין האחר. הממסד הדתי כולו, עד משה רבנו, לוקה בחיסרון זה בהיותו על טהרת הגברים, ורק האל אינו נגוע בנטייה להעדפת גברים.

למרות הגישה החיובית של המקרא ושל חז"ל לבנות צלופחד, וההעצמה העולה מתוך המדרשים הללו, יש מקום גם למדרשים חדשים בעניינן. במדרשים המובאים להלן התמודדתי עם שלושה היבטים שהם בעיני חשובים ועקרוניים בכל הנוגע למאבקן של נשים.

 

                                          *

 

מדרש ראשון:

"ותקרבנה בנות צלופחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף ואלה שמות בנותיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה". (במדבר כז, א)

מדוע נקראו "בנות צלופחד" בתחילה, ואחר מנאן בשמותיהן?

על שם צל ופחד שהיו בהן בתחילה. שבתחילה היו בצל אביהן, ופחדו לשאת את ראשן. משנתקרבו האחיות זו לזו, נתעצמו ונודעו בשמותיהן, שנא': "ותקרבנה בנות צלופחד.. ואלה שמות".

המדרש הראשון מתייחס להתלכדותן של בנות צלופחד כגורם ראשון בהעצמתן. ייתכן שהסיפור הנפלא על חמש אחיות נועזות אשר מתייצבות אל מול כל העדה הוא רק הסוף של הסיפור על חמש נשים במצוקה שלא העזו לדבר. איננו יודעים כמה זמן חיו בנות צלופחד (או בנות אחרות) בצלה של הפטריארכיה בלי שהעזו לשאת את ראשן ולהשמיע את קולן. התורה רומזת את מה שהמציאות מספרת, שבנות צלופחד קיבלו העצמה וכוח משום שבאו יחד כאחיות. "אחיות" לא במובן המשפחתי של המלה, אלא במובן של אחווה ורעות, sisterhood. התורה מתארת את המהלך באופן הבא: "ותקרבנה בנות צלופחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף ואלה שמות בנותיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה".

 המדרש תוהה מדוע פירטה התורה את שמותיהן של חמש הבנות. לא זו בלבד שהן התייצבו כולן בדעה אחת ואין כל הבחנה ביניהן, אלא שעצם היותן בנותיו של צלופחד מהותי לסיפורן ועל כן אך טבעי שהתורה תסתפק בהגדרה המכלילה: "בנות צלופחד". המספר המועט של נשים הרשומות בשמותיהן במקרא מגדיל עוד יותר את התהייה על הפירוט במקום הזה. המדרש מסביר שהתורה ראתה מקום לפרט את שמותיהן משום שבפסוק זה מקופל יסוד חשוב ועקרוני למאבקן של נשים, או של קבוצות אחרות הנאבקות למען עניינן הצודק.

את המלה "ותקרבנה" יש לפרש לא רק על דרך הפשט, שהן התקרבו אל משה וזקני העדה, אלא על דרך הדרש, שהן התקרבו זו לזו. רק כאשר התקרבו הבנות זו לזו וסיפרו האחת לשנייה את הסיפור שלהן הועצמו ונודעו לעצמן ולנו בשמותיהן. לפיכך ממשיכה התורה עוד באותו פסוק "ואלה שמות בנותיו..." כלומר, בתחילה היו בנות צלופחד נעלמות ונאלמות, נשים ללא שמות, הידועות רק בתואר "בנותיו של..." ורק לאחר שנתקרבו תועדו בשמותיהן. אין כאן התלכדות של כמה נשים שכל אחת מן הדמויות מתבטלת לטובת העניין הכללי, אלא התקרבות של נשים האחת לשנייה, שבאמצעותה כל אחת מהנשים מועצמת ומקבלת שם.

התקרבותן של נשים האחת לשנייה וההתלכדות יחד, אף כשאינה מתורגמת להתארגנות פעילה, היא תנאי הכרחי לכל פעילות של נשים דתיות פמיניסטיות. ההתארגנות לצורך עשייה ופעילות היא כבר שלב נוסף, ואינה מעניינו של מאמר זה. השלב הבסיסי והחשוב של התקרבות והיפתחות של אשה לרעותה לא בהכרח קיים במאבק של קבוצות אחרות, ולא תמיד יש צורך בהתקרבות מעין זו כדי שאפשר יהיה ליצור תשתית להתארגנות; אך לגבי מאבקן של נשים דתיות פמיניסטיות, שלב ההתקרבות הוא, כאמור, תנאי הכרחי לתחילת כל פעילות. זאת, משום שנשים זקוקות ל"חדר משלהן" שבו יוכלו לומר את אשר על ליבן מתוך ביטחון שהן לא תחת עינו הפקוחה של הממסד הפטריארכלי. בחדר סגור זה נשים שומעות את הסיפור של כל אשה, ופוגשות את הבעיה עין בעין.

הפמיניסטית הידועה בטי פרידן מתארת בספרה "המיסטיקה הנשית" את "הבעיה שאין לה שם" אצל נשים אמריקאיות של שנות החמישים. גם לנשים דתיות יש בעיה, שעד לאחרונה לא היה לה שם. נשים חשו מקופחות וידעו שמקומן בדת אינו טוב, אך לא יכלו להכיל את מה שנדרש מבחינה רגשית כדי להודות בכך, ולכן לא קראו לה בשם.

נשים דתיות פמיניסטיות נתונות במצב רגשי מורכב מאוד. אלה מהן אשר מתחילות להיות מודעות לבעיה שלהן חשות כעס המופנה באופן טבעי כלפי חוקי הדת, אנשי ההלכה, והחברה הדתית שאליה הן משתייכות. לפעמים דווקא הנשים שחשות בפגיעה הגדולה הן אלה שהדת חשובה להן ביותר, ולא עולה על דעתן להפנות לה עורף. הן יודעות שכל אמירה שלהן נגד הדת או נגד הקהילה הדתית היא במידה מסוימת כריתת הענף שעליו הן יושבות, ענף שממילא הוא חלש בעולם.

בד בבד עם הביקורת שלהן הן ממשיכות לבחור להיות חלק מן המסגרת שעליה הן כועסות. נשים אלו נמצאות במצב קשה ואפילו בלתי אפשרי מבחינה רגשית. רוב הציבור אינו יכול לעמוד סבך רגשי כזה ועל כן מנגנון ההכחשה עובד בעוצמה. הוא פועל כבר מגיל צעיר. נשים דתיות רבות מכחישות שיש להן בעיה עם מעמדן בדת, ובונות תלי-תלים של תירוצים להסביר ולהוכיח כמה טוב מצבן.

ההתקרבות של נשים האחת לשנייה נועדה, אם כן, בראש ובראשונה לגרד אט אט את שכבות ההכחשה. מסתבר שלהרבה נשים לא נעים לעמוד שעות בשמחת תורה ולהביט בגברים רוקדים, והרבה נשים היו רוצות ליטול חלק פעיל בטקסים דתיים. מסתבר שנשים רבות משתוקקות ללמוד תורה ברמה גבוהה, וחשות השפלה כשמשמיעים להן אמירות חז"ל כמו "נשים דעתן קלה" או "יישרפו דברי תורה ואל יינתנו לנשים". דברים אלו נודעים לנשים רק לאחר תהליך של היפתחות והתקרבות, כשנשים מודות בבעייתן, מגדירות אותה וקוראות לה בשם.

קבוצות "ראש חודש" הן מקום שאליו מביאות נשים ללא היסוס את רחשי ליבן האמיתיים, שאלותיהן ותהיותיהן. בחלק מן הקבוצות הללו יושבות נשים מכל הזרמים ולכן קיימת שם פתיחות לרעיונות חדשים, שאלמלא כן לא היו חודרים לעולמן של נשים אורתודוקסיות. ימי עיון וכנסים של "קולך", פורום נשים דתיות שקם בשנים האחרונות, הם עוד מקום שבו נשים מרגישות בטוחות. שם הן יכולות לשטוח על השולחן את תפיסת עולמן והתלבטויותיהן לגבי מקומן בעולם הדתי.

כמו בנות צלופחד שהתקרבו יחד ונודעו בשמותיהן ורק אחר כך פנו אל מנהיגי האומה בדרישתן לזכויות, כך גם נשות הדור שלנו. נשים הסתגרו ב"חדרים משלהן", הגדירו לעצמן את הבעיה, חשבו על פתרונות ורק עכשיו הן מעיזות לצאת בדרישות כלפי העולם הדתי הגברי.

 

                                          *

מדרש שני:

"כן בנות צלופחד דברת" (במדבר כז, ז)

שאלה תנות את האלוהים: אם אמת דיברו בנות צלופחד מדוע לא כתבת כן בתורתך, שהרי אתה אמת ותורתך אמת ודברך קיים לעולם.

ענה לה האלוהים: הוא שנאמר "אמת מארץ תצמח" (תהילים פה, יב).

שאלה תנות: וכי לא נאמר "תורת ה' תמימה" (תהילים יט, ח)?

ענה לה האלוהים: כבר כתבתי בתורתי "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג) ועוד שאמרתי: "התהלך לפני והיה תמים". יש אמת של מרומים ויש אמת צומחת מלמטה. אשרי הדור בו נפגשים אמת של מעלה עם אמת של מטה. הוא שנאמר: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהילים פה,יב).

המדרש השני מספר על דו שיח שמתנהל בין תנות לבין אלוהים. תנות היא דמות ספרותית פרי רוחי, דמות מלאכית ממוקמת בשמים, המגינה על צורכיהן של נשים ומנהלת שיחות עם אלוהים. המדרש שם בפיה של תנות את השאלה הפשוטה: מדוע לא כתוב בתורה כיצד לנהוג במקרה שיש רק בנות ואין בנים זכרים? מאחורי שאלה פשוטה ותמימה זו מסתתרת שאלה משמעותית וחשובה: מה היה קורה אילו לא היו פונות בנות צלופחד בשאלתן למשה? האם ייתכן שאלמלא באו בנות צלופחד לדרוש את זכויותיהן הן לא היו מקבלות אותן? האם התורה היתה  חסרה את ההלכה של ירושת הבת במקום שאין בנים? ובהמשך לשאלות אלו, האם יש עוד חוקים לטובת נשים שלא נכתבו בתורה ומחכים שמאן דהוא יבוא בדרישה כלפי שמיא? האם זכויות של מיעוטים צריכות להידרש? אם כן, התורה לא נראית כל כך מושלמת.

המדרש עונה על שאלות אלו וטוען שהתורה אכן מקבלת שינוי על פי צורכיהם של הכלל, והצדק מתחדד על פי השאלות שמובאות לפני גדולי הדור. סיפורן של בנות צלופחד היא פריצת התורה שבעל פה לתוך התורה שבכתב, והיא מהווה דוגמה לכך שהתורה שבכתב אינה שלמה ללא התורה שבעל פה, שכל הזמן "מעדכנת" אותה. אל לנו לחשוב שהתורה שבכתב היא מושלמת ואינה זקוקה למוסר של בני אדם. אדרבה, התורה משתלמת והולכת כאשר אמת של מעלה פוגשת באמת של מטה.

התורה אינה יכולה להכיל את כל החוקים, לא רק מפני שאין מקום על הנייר, אלא מפני שכל דבר צריך להינתן בעתו. מה שמוכרח לצמוח כצדק מוסרי מלמטה יהיה כבוסר אם הוא יינתן בתור "תורה משמים". המדרש שם בפי האל את האמירה שאל לו לאדם לחשוב שהתורה היא "סגורה" ואין מקום לחותמו של האדם. האדם נדרש להיות "תמים" ולהיאבק על מה שנראה לו כאמת, ויש לו לבטוח בכך שתימצא הדרך למיזוג בין ערכי האדם בכל דור ודור לבין ערכי הנצח של התורה.

שאלה דתית/תיאולוגית זו היא מרכזית ביותר בהווייתן של נשים דתיות פמיניסטיות. הבעיה התיאולוגית מקבילה ודומה לבעיה הרגשית שבה נגענו קודם לכן, אך היא מציקה וכואבת עוד יותר. נשים דתיות פמיניסטיות צריכות להתמודד עם השאלה כיצד ייתכן שהתורה, המגלמת את האמת הנצחית, חסרה את התפיסה השוויונית ואת הערכים שכה חשובים לנו היום. הרי אם נשים נאבקות על דבר שהוא אמיתי ונכון, מדוע הוא לא נכתב בתורה? ככל שנשים מודעות יותר לבעייתן, וככל שהן מגדירות את הבעיה של נשים באופן רחב יותר, כן גדול יותר הכאב על החיסרון של העניין במקורותינו. יוצא אפוא שככל שנשים נעשות מודעות יותר לבעיית מעמדן בדת, הן עשויות כביכול לערער יותר על סמכותם של חז"ל וכתבי הקודש. גם כאן חשות נשים שבהתעסקות שלהן בעניין הן כורתות את הענף שעליו הן יושבות. החשש שאין תשובות לשאלות המשמעותיות של נשים הוא כל כך מאיים, עד שנשים וגברים נרתעים מלעסוק בעניין הזה.

הקושי התיאולוגי הזה, כיצד ייתכן שהתורה הקדושה והנצחית משקפת תפיסות עולם שאינן עולות בקנה אחד עם ערכים שעליהם אנו נאבקים, לא מאפשר לנשים דתיות פמיניסטיות להמשיך ולהחזיק בתפיסה דתית תמימה. נשים ששרדו את "אובדן התום" הדתי מפתחות לעצמן תפיסה דתית מורכבת יותר. המדרש מבטא את ההשקפה שהתורה ניתנה לבני אדם בדור מסוים ובתקופה מסוימת. היה זה בלתי אפשרי שתכלול תפיסות עולם שטרם באו לעולם, גם אם הן נראות כמובנות מאליהן היום. מוסר שמקדים את זמנו אינו יכול להתקבל.

יחד עם זאת, המחשבה שהתורה מתיישנת אינה יכולה להתקבל על דעתו של אדם מאמין, הרואה בתורה אמת נצחית. הפתרון הוא ההבנה שהתורה הנצחית היא התמזגות של התורה שבכתב עם התורה שבעל פה. תפקידה של התורה שבעל פה היא לשמר את הנצחיות של התורה שבכתב, על ידי המפגש של האמת המוסרית של בני אדם בדורות מסוימים עם האמת האלוהית הכתובה בתורה. 

 

                                        *

 

מדרש שלישי:

ציניקנים שבאותו הדור היו אומרים: בנות צלופחד אין פיהן וליבן שווה.

אמרו: לכוחן הן עושות,

לעושרן הן עושות,

על מנת להשוות עצמן לזכרים בנחלה הן עושות,

שלא לשם שמים הן עושות.

לפיכך אמרה התורה: כן בנות צלופחד דוברות.

"כן" על שום "כנות". "כן" על שום "נכון דיברו".

לכוחן הן עושות,

לעושרן הן עושות,

להשוות עצמן לזכרים בנחלה הן עושות,

לשם שמים הן עושות.

במדרש השלישי עולה ההתמודדות של בנות צלופחד עם ציניקנים שבדור, שאמרו עליהן שהן מבקשות נחלה לעצמן ולא לשם שמים. הטענה שנשים דתיות פמיניסטיות רוצות רק לקנטר ואינן מבקשות לעשות לשם שמים היא טענה המוטחת בנשים חדשות לבקרים. נשים משתכנעות לפעמים שיש בטענה זו ממש, והן מחפשות לוודא שרצונותיהן "טהורים". נשים דתיות נדרשות להוכיח לקהילה כל הזמן שהן אינן באות רק "לקנטר", או "לחקות את הגברים", וחלילה אינן מחפשות ליישם את הפמיניזם של החוץ בעולם ההלכה, אלא שהן רוצות באמת ללמוד תורה ולקיים יותר מצוות.

 גבר יהודי לא נשאל מדי יום למניעיו הטהורים כשהוא מקיים מצוות, אך הציבור יורד לנפשן של נשים ומצפה שהן תעשינה את מעשיהן רק לשם שמים, הגם שהמושג "לשם שמים" אינו ברור כלל. המדרש השלישי על בנות צלופחד בא לומר שני דברים: א. הנשים שנאבקות למען קידום מעמדן של נשים פועלות לשם שמים ואינן מחפשות רק לקנטר; ב. גם נשים הן בני אדם - כמו גברים, גם לנשים יש רצון למימוש עצמי, גם להן יש רצון להחזיק בכוח ולהשפיע על החברה, ואין כל פסול בדברים הללו ואין בכך כדי לערער את הלגיטימיות של מאבקן.

 

                                         *

 

 התייחסתי לשלוש נקודות מרכזיות בתהליך שינוי ופריצת דרך של נשים דתיות פמיניסטיות, שניתן למצוא אותן גם בסיפור המקראי של בנות צלופחד. שלוש הנקודות מייצגות את מאבקן של נשים בזירות שונות: בתחום הרגשי, התיאולוגי והביקורת החברתית.

הצורך של נשים ב"חדר משלהן", כבסיס לכל התלכדות ופעילות, שם יכולות נשים לפגוש בסיפור של עצמן ושל נשים אחרות, ולקרוא לבעיה שלהן בשם. ההתקרבות הזאת וההכרה שנשים אחרות נמצאות אף הן במצוקה פותרת את הסבך הרגשי של נשים, החשות אשמה כשהן פועלות כביכול נגד קבוצת ההשתייכות שלהן. ההכרה שהן לא לבד בבעייתן מעצימה אותן ומאפשרת להן להבין שהן מחפשות פתרון לא רק לכאב אישי אלא לכאב של חלק גדול מן האוכלוסייה הדתית.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד