השוביניזם משנה פריזורה
השוביניזם משנה פריזורה

השוביניזם משנה פריזורה

תוכניות הטלוויזיה "מהפך" ו"עבודת-בית" הן שתי דוגמאות מאלפות לאי-שינוי רדיקלי. ההיצמדות לנוסחה הזוגית לא מאפשרת ליחיד לפעול במסגרת שאיפותיו, למרוד בתפקידים שהחברה הפטריארכלית ייעדה לו. הנוסחה הזאת אמנם מתנכלת לגברים ונשים כאחד, אך הפגיעה בנשים חמורה

 

שהם סמיט

שהם סמיט היא סופרת, מחברת הוםסנטר, בהוצאת ידיעות אחרונות

 

1.דירה נאה, אשה נאה, רייטינג נאה

"שלושה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים". כה אמרו חז"ל (ברכות נ"ז),  ומה גדול העוול שעשו לה לאשה כשהעמידוה כפריט ברשימת מצאי של חפצים המרחיבים את דעתו של האדם - הגבר.

גישה זו, שכמובן איננה בלעדית לעולם היהודי, העמידה (על עקבים) דורות של נשים-קטנות וגם מגוון תעשיות: אופנה, קוסמטיקה, ריהוט, מכשור חשמלי, אבזור ביתי, גינון, נדל"ן, שבועוני נשים (הם כשלעצמם שופרי אותן תעשיות), קורסים לעיצוב פנים, סדנאות דיאטה; היא שהאיצה, בשנות ה50-  בארצות הברית, את פיתוחם של סיבים סינתטיים לגרבי ניילון, היא שמהדהדת ממכתבה של אוויטה פרון לחואן בעלה: "זו הסיבה שבגללה בניתי את הבית בבלגראנו. השקעתי את כל אהבתי בסידורו, עד הפרטים הקטנים ביותר, כך שכל אגף שלו יעיד על העדינות והחמימות שבהן רציתי שתהיה מוקף" (מכתב מסוף שנות ה40-).

והנה, גם היום באלף השלישי, זוכה הגישה עתיקת-היומין לרייטינג נאה בערוץ 2 - כפי שמוכיחות "מהפך" ו"עבודת בית", צמד תוכניות ברוח ה"ריאליטי טי-וי" ובכיכוב  עמישראל (שם החיבה שהעניק לו דורון רוזנבלום). למען הקוראים שלא משלטטים אל הערוץ המתפקד, לטענת נועם יורן, כ"ערוץ האידיאולוגי האמיתי של המדינה כיום" (יורן, 2001).  אציין, כי מדובר בתוכניות המושתתות על קונספציה ומבנה דומים: בשתיהן מוזמנים זוגות של ישראלי-אמצע-הדרך לחוות שינוי "מהפכני". ב"מהפך", בהנחיית אורנה דץ, נקרא כל בן/בת זוג לבחור לעזר שכנגד "לוק" חדש, המוענק לו באולפן אל מול קהל ומצלמות (הוא מסופר, מפונפן, מאופר ומולבש); ב"עבודת בית", בהנחיית ליאת תימור, מגשים אחד מבני הזוג פנטזיה של רעהו, בתחום עיצוב הפנים, כלומר, מפתיעו ברמונט חשאי בניצוחו, בביצוע צוות התוכנית.

אקדים ואתוודה - איני זוקפת לזכותי שעות צפייה רבות בתוכניות אלה, בסיס הנתונים שצברתי מצומצם מכדי להעמיד עליו "מחקר". כל מה שייאמר כאן אינו מתיימר להיות יותר מאשר הרהורי-לב , סימון ראשוני של מוקדי משמעות ועקרונות ארגון של טריטוריה זניחה-לכאורה, בת-חלוף אך רבת-השפעה באוכלוסיות שאינן קוראות כתבי עת גבוהי-מצח.

למה נטפלתי דווקא אליהן? מה שעורר את זעמי הפמיניסטי (במסגרת חיבור דק גזרה זה ניתבתי כעסי לתחום אחד) היה עיסוקן הישיר, הבוטה והבלתי מתנצל במראה חיצוני, בדירה וכלים; היותן ביטוי עכשווי למסכת השינויים הקוסמטיים האינסופית המזומנת לקורבן (קורבנית) הגישה החז"לית. מצאתי בתוכניות אלו שלל-רב; סטריאוטיפים נשיים וגבריים, משחק תפקידים מכור-מראש, זילות של המושגים שוויון ושינוי. כמו כן מצאתי, ולא להפתעתי, שנשים הן משתתפות פעילות ביצירת הדימוי הבלתי מחמיא שלהן עצמן, בהצגת האשה ככלי ריק, ילדותי וחמדני. כל התופעות הללו, ואחרות, מסתתרות לא פעם מאחורי חזות תמימה של נורמטיביות. שאיפתי היא - אחמוד מלים כדורבנות מרולן בארת’ - "לאתר בתוך התצוגה הדקורטיבית של המובן-מאליו את הסילוף האידיאולוגי החבוי בה" (בארת’, 1998) .

אינני משלה עצמי שהחישוף יואיל למישהו, ועם זאת ­- ברשותכם, אעבור לתנוחת מיסיונרית - דעתי היא שכל מי שעניין לו בתרבות, חברה וחינוך, ראוי שלא יעווה פניו ויציץ, לפחות מדי פעם, באחד מחורי ההצצה המשובחים הללו, אל הפיפ-שואים שבהם מתערטל עמישראל.

*

2. שניים שניים באו אל-התיבה

השעשועון הראשון, בהפקת אלוהים, זימן לאולפני גן עדן את אדם וזוגתו; אל תיבת-נח פסעו בעלי החיים שניים-שניים. הנוסחה הקדמונית מאצילה מעוצמתה המיתית על כל זוג, קל וחומר בסיטואציה טלוויזיונית. שהרי הזוג הוזמן לטלוויזיה כזוג, ישות אנושית דו-ראשית שאין לה זכות קיום (בסיטואציה הטלוויזיונית) אלא ככזו, ומכאן משתמע שלאינדיבידואלים המרכיבים אותה אין זכות קיום כשלעצמם. מכאן האמביוולנטיות של הנוסחה: היא מוחקת את קיומו של הפרט ובה בעת מזכה אותו בתג שוויון. זהו העיקרון, וממנו אפנה אל המקרים הפרטיים.

 ב"עבודת בית" מופיעה הנוסחה בצורתה המובהקת והמסורתית - "בית בישראל", תא משפחתי ובו זכר ונקבה, צאצאים (על פי רוב), כולם חיים תחת קורת גג אחת ומשוועים לרמונט. ברם (על פי רוב) הראיון המקדים שנעשה עם בני הזוג חושף מיד את בעל המוטיבציה לשינוי - האשה, השליטה הבלתי מעורערת של הממלכה הביתית, פוסקת בלעדית בענייני ריפוד ווילאות, סרוויזים, ואזות, מראות, תמונות, אהילים, ושאר פיצ'פקעס שגברים לא מבחינים בהם אפילו. גברים, כידוע, רואים את התמונה השלמה, תמונת הקן המשפחתי החמים, הבית במראה הכפרי/מודרני/תרבותי/ענתיקה, ודעתם מתרחבת. מנגד, דעתה של האשה, העוסקת בתחזוקה שוטפת ובלתי פוסקת של אותו בית, עשויה להצטמצם; וכלל לא בטוח ש"השעות הטובות של סינדרלה עברו שם למטה במטבח" ( "היתה לה חירות הדעת/ אם נאמר את זה כך" - דליה רביקוביץ', "סינדרלה במטבח") 

אין פירוש הדבר שאין בנמצא בתי-אב (הרי לכם ביטוי פאלוצנטרי) שבהם גם הגבר שותף פעיל בעיצוב סביבת המגורים. אלא שייצוגם של הללו בתוכנית שואף לאפס. הגבר ב"עבודת בית" נושא בתפקידו המסורתי, הביצועיסט. האשה היא בעלת הפנטזיה - ארונות מטבח חדשים עם הדפס עלי זהב - והגבר מממש אותה למענה, בסודיות, מפתיע אותה בגדול, ומדגיש בכך את חלקה הפסיבי בתהליך. 

ניתן אמנם לטעון שזיכוי האשה בתפקיד המתכננת מעצים אותה, הופכה לאדוניתו של אותו קבלן-מבצע, הגבר, אלא שפירוש זה, עם שהוא חובש על ראשה את כובעה המצויץ של פרימדונה ושולח אותה לחוג את ניצחונה במלחמת-המינים, מתעלם מפירוש אחר: כהוגת-על של פרויקטים שהיא אינה נדרשת לממש, נדחקת האשה מן המציאות אל הטריטוריה הילדותית-נשית-בית-בובותית של הפנטזיה, שבה רואה פרויד את פעולת המחשבה היחידה החופשית מ"עקרון הממשות" וכפופה ל"עקרון העונג"  בלבד (פרויד, "מעבר לעקרון העונג").

פירוש זה שולל ממנה את האפשרות להותיר במציאות חותם משמעותי יותר מזה של כמה עלעלי זהב על ארון מטבח ברעננה, או גינה פורחת ברעות. הארון המוזהב והגינה גם מדגימים, באופן אירוני ביותר, את אופייה הפנטסטי של הטריטוריה המציאותית, פרי תכנונה של האשה: אלו הם חללים של מותרות, של אווירה, של פנאי ריק מתוכן, לא יותר מתפאורה דקורטיבית לחיים מדומיינים, ההפך מפתרונות "גבריים" לבעיות דיור.

כמו כדי להמחיש באופן ויזואלי מצמרר את חוסר השליטה של האשה בתהליך, היא מובלת לביתה כשבויה (או ילדת "פרה-עיוורת") מטפחת על עיניה, וכשזו תוסר, היא לא תכזיב ותפליט אנקה משחררת, תחזור ותזעק "וואו!" ותזכיר לי את המלצת אובידיוס לעלמה הפריג'ידית: "גם את, שהטבע מונע ממך את החושים לאהבה, הביעי בקולות מזויפים שמחות מתוקות! (...) עליך להיזהר מאוד בכך, בשעה שאת מתחזה ומזייפת, שלא יתגלה הדבר! עשי זאת בסיוע מבטים ותנועות כדי שיאמינו לך!" ( אובידיוס, "אהבות ומטמורפוזות ברומא").  

מתכונת הזוג ב"עבודת-בית" אינה אפוא מתכונת לשוויון בין המינים, אלא דווקא מנציחה כל מגדר בתפקידו המסורתי.

ומה קורה ב"מהפך"?  כאן הורחבה המשפחה הגרעינית והגיוון עצום ורב: אחים ואחיות, אמהות ובנות, חברות, ואפילו זוגות לא נשואים! כן, כן, מי שחיים יחדיו בלי ברכת הרבנות - מהפך, במושגי הערוץ. ובעצם כאילו-מהפך, כי לשיטת ערוץ 2 (יורן הגדיר זאת כ"עקרון השערורייה") כל חריגה מסומנת מיד ככזו, בקולי קולות. זוג לא-נשוי הוא קרוב לוודאי זוג שעדיין לא נישא; השאלה "ומה עם חתונה?" לא תיפקד. הנחה קלה ניתנת לגרושים וגרושות בגיל המעבר, גיל שבו אין חשש שאנשים ישפריצו סקס באולפן (שדצה מכנה בחיבה "הסלון הצנוע שלנו"). ואם היה לי הרושם שאמש ("מהפך" 30.9.02) התארחו שם לסביות, סיבה למסיבה, הן לא הוצגו כזוג גאה, אלא כ"חברות".

להתרשמותי,  מספר המשתתפות בתוכנית גבוה ממספר המשתתפים, ודומני כי אין זה מקרי; נשים עדיין מוכנות לעשות יותר למען שיפור הופעתן החיצונית, או מדויק יותר: טיפוח הופעה חיצונית הנו בגדר התנהגות נשית נורמטיבית (לא מן הנמנע שעורכי התוכנית מעדיפים לכלול יותר נשים, מטעמי רייטינג). עם זאת, המבנה הסימטרי של התוכנית (הבא לידי ביטוי גם בתפאורה, מראת אדירים דו-צדדית), מבטיח שוויון קדוש: האשה  מכתיבה לוק חדש לגבר, הגבר מכתיב לוק חדש לאשה, איש מהשניים לא זוכה להגשים פנטזיה אישית, להחליט איך הוא עצמו חפץ להיראות.

הפרט, נשי כגברי, מוקרב על מזבח הזוגיות. ואיש אינו מורד בסימטרייה; לא ייתכן מצב בתוכנית שמשופץ רק אחד מבני הזוג, חוקי המשחק אינם מאפשרים זאת, וכך גם חוקי החברה הבורגנית: הכרה בכך תהיה הכרה באוטונומיות מסוכנת של היחיד, סמל לחוסר לויאליות. הזוג, יותר משהוא צמד סובייקטים, הוא עצמו כמו-סובייקט. אל התיבה הזאת, ממש כאל תיבתו של נח, באים בזוגות ויוצאים בזוגות: "אלכס ויעל, זוג אוהב שהיה רוצה להפוך לזוג נוצץ" ("מהפך" 23.9.02).

*

3. ניפגש מתחת לחופה

עיקרון אחר הבא לידי ביטוי מבני ורטורי בתוכניות והמעצים את ההגמוניה של הזוגיות הוא עקרון הדגשת החסר של צלע מצלעות הזוג, המופרדים זו מזו למשך "השיפוץ", כחתן מכלתו לפני חופתם.

אם שאלתם עצמכם מה עשתה האשה בתוכנית "עבודת-בית", בשעה שאהובה בנה לה? לא, היא לא יצאה לשיט תענוגות כז'רום וסופי, גיבורי "הדברים" ( "הם לא ציפו עוד אלא לנס. הם יזמינו את האדריכלים, הקבלנים, הבנאים, השרברבים, אנשי הטפטים, הצבעים. הם יצאו לשיט תענוגות ובשובם ימצאו דירה ששינתה את פניה לגמרי, מתוכננת בקפידה, מחודשת, דירה למופת" - ז'ורז' פרק, "הדברים") אלא נשלחה, די בבושת פנים, למטבח של חמותה, ללמוד שם פרק בהלכות בישול קציצות, "כמו שהוא אוהב". איני יודעת אם מקרה הוא, אך גישה קיצונית זו של חינוך מחדש נצפתה בעונה הקודמת של "עבודת-בית". בעונה הנוכחית (שאף היא חלפה-הלכה עם כתיבת שורות אלה) האשה פשוט נעדרת ובאה בשעה היעודה, עם המטפחת לעיניה ( תחליף להינומה?) וה"וואוו!".

ב"עבודת בית", תוכנית חוץ-אולפנית, מתקיים הטקס בבתי "המחותנים"; ב"מהפך", תוכנית אולפן, ניתן להצביע על מקומה של התפאורה הקבועה בעיצוב טקס האיחוד בין בני הזוג. כמו בחתונה יהודית אורתודוקסית, גם באולפן "מהפך" מפרידה מחיצה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים. רגע השיא של התוכנית, כמו בחתונה, הוא רגע האיחוד, ואחד מתפקידי המנחה הוא לחזור ולהלהיט לקראתו את בני הזוג/הקהל. ההפרדה מבטיחה התפעמות מן התוצר המוגמר (אשה/גבר/דירה - ב"עבודת בית") , ובמקרה הנשי מצייתת לכלל העתיק, ולפיו אסור לה לאשה לחשוף עצמה בתהליך ההתייפות. גם זאת מתאר בציוריות אובידיוס: "מי אינו נגעל ממראה של שמרים המרוחים על כל הפנים כאשר כוח הכובד גורם להם לזרום מטה אל השדיים החמים? (...) מדוע שתחשפי לפני את מוצר האמנות, כמו בוגדת, בטרם היגמרו? מן הראוי שגברים דברים רבים לא יידעו!" (שם, ע"מ 266), והוא משווה את המראה הלא גמור למראהו של פסל בעשייה. שלא כגבר, הצופים זוכים להצצה אינטימית-פולשנית בתהליך.

פרידה מוקצנת ומודגשת המייצרת דרמה הגונה מתרחשת באחת מ"פינות" "מהפך". מדובר בפינה בעלת שם מתחכם  "מהפחו"ל - חידוד לשוני המשלב את פנטזיית המהפך בפנטזיה ישראלית אחרת, "שופינג בחו"ל". בפינה זו משוגר אחד מבני הזוג (על פי רוב האשה) בבהילות דרמתית  ("אבל ארזתי לטבריה!", "אבל צריך לבוא האיש של הפריז'ידר!" - "אל תדאגי, הכל מסודר, מישהו אירגן לך מהפחו"ל") לאחד ה"יעדים" הפופולריים בקרב ישראלים, לרכישת גרדרובה, שם "יופתע" למצוא את בן זוגו.

הדגמה מושלמת של שימוש סטריאוטיפי במודל ההיעדרות של הגבר זכיתי לראות ב"מהפחו"ל ("מהפך" 23.9.02 ). הבעל "שלח" את אשתו ל"ירח דבש חוזר" בברצלונה, "כפרה" על ירח הדבש המקורי, "ג'יפאי ומעאפן", בטורקיה. הבעל, נאמן לסטריאוטיפ הגבר, ראה עצמו אשם בכישלון הארגוני כמו גם בתפקיד האביר המיטיב שיפצה את הנסיכה שלו (אוסיף: ב"עבודת-בית" צפיתי בגבר "מתוודה" כי "לא מצא את הזמן לפרויקט"; "פרויקטים" הם, כך מסתמן, באחריות הגבר). אך עקרון השערורייה - אני שבה אל אשת ירח-הדבש המשודרג - בא לידי ביטוי בעיקר בהדגשת העדרו של הגבר: "אז איך זה", שואלת דץ את הנופשת-בגפה (ולו לכמה שעות)  "לעשות את ברצלונה בלי החצי השני?". היעדרות של אחד מבני הזוג, כמו במקרה הנישואין המושהים, היא מצב זמני, או מניפולציה שתכליתה להצביע על סטיית-תקן גסה.

*

4. דברים שאני עושה בלי דץ

עקרון ה"זוגיות מעל לכל" מגולם, בצורה מתעתעת, בדמותה של מנחת "מהפך", אורנה דץ. מחד גיסא, לפנינו לילית, אשה עצמאית, שידור ישיר של מיניות בלונדינית פוסי-פאואריסטית Pussy Power), "כוח הכוס", הוא מונח המבטא את הגישה הפוסט-פמיניסטית המצדדת בשימוש במיניות נשית ככוח); שדה המקפצת אל חיקם של מוזמניה, לצילום קבוצתי. מאידך גיסא, שמה, וגם כינויה "דצה", לא מאפשר לשכוח את היותה חלק מצמד-חמד, "דץ ודצה", נגזרת של בעלה (הזמר-מלחין), משה דץ, שמככב עמה גם בפרסומת ל"משביר מחסני אפנה", המשובצת דרך קבע בתוכנית.

שמו של נעדר-נוכח זה משורבב במסגרת הערות אגב ("לדץ יש אלרגיה לנעליים"), ומזכיר את הפרסונה השנייה של המנחה השרלילית, חוה, אשת איש ואם בישראל. ביטוי נוסף להיות "דצה" חלק בלתי נפרד מ"דץ" מצוי באתר האינטרנט של התוכנית (www.keshet-tv.com ), שם מונה "הכוכבת" "עשרה דברים שאני עושה בלי דץ" (קונה נעליים, יושבת עם חברות בבית קפה, הולכת למספרה, לסיבוב טעימות בשוק וכו') - רשימת תפלויות שמלבד הסגירה חיים ריקניים של חברת-כבוד בחברת הצריכה (ועל כך בהמשך) מצביעה, דווקא באמצעות הכרזת העצמאות, "בלי דץ", על מרכזיותו של הלז.

            מודל ברונטי מנחם-לכאורה מציגה מנחת "עבודת-בית", ליאת תימור. תימור אינה "דוגמגישה" (חידוד מקומוני, דוגמנית-מגישה) ואינה משווקת כ"כוכבת" (לראייה, היא אינה מוזכרת ב"מצעד הכוכבים של קשת", באתר האינטרנט). מדובר במנחה כמעט-עניינית העוסקת בנושאים מקצועיים, שמקובל עדיין לראותם כ"גבריים" (צביעה, ניסור, קידוח) . לזכות עורכי התוכנית יש לזקוף הן את ליהוקן של נשים כמשפצות, הן  את ההתייחסות אליהן - הן אינן מתפקדות כדוגמניות של כלי עבודה, אלא כבעלות מקצוע לכל דבר. נשיותן היא כמעט פרט זניח, חזותן החיצונית לא מצודדת, וגם תימור לא עושה ממינן עניין.

בקיצור, הכוונות טובות כמעט עד כדי להעלים זוטות כמו הכינוי "אורית הנגרית", היגד שסגנונו וקישורו האוטומטי עם פואטיקת הספרות לטף פוגעים ללא תקנה במהימנותו. הרהור כפירה נוסף: חזותן הגברית משהו של המשפצות עוכרת שלווה, משום שהיא רומזת שאי אפשר לעסוק במקצוע גברי ולהישאר נשית (המבקשת להשתלב במקצוע גברי נדרשת להיפרע מתדמיתה הנשית, כך נולדה אפנת אשת-העסקים).

            אך לתימור יש פן נוסף. היא מתפקדת כפיית המשאלות של משתתפי התוכנית, זו שעוזרת למי ש"עשו את זה" והקימו בית בישראל, לשפצו. כמו פייה, הופעתה א-מינית, לפחות ביחס לזוגות שבביתם היא פועלת. באחת התוכניות (ייתכן שדוגמה זו אינה מייצגת)  שמעתי אותה מבטאת את הכמיהה/אובססיה של הצעירה הישראלית, תוצר של מכבש החברה הישראלית והממסד, להתחתן. "זה הכי קרוב לזוגיות שהגעתי", היא מצהירה בלטפה סלע. אצל קבלן המסלעות היא מתעניינת: "אתה יכול לפרוק לי חתן מהמשאית?" הקבלן נוזף בה: "אם היית רוצה, היה לך חתן". המסר: גם מאחורי המגישה המצליחה, הנאה, המפורסמת, מסתתרת אשה שמתה להתחתן. אך כאמור, מאמירה אחת אין להקיש על המכלול.

*

5. גאולה דרך שופינג

הגם שהמבנה הבסיסי של "מהפך" מבטיח סימטרייה, מלתחה חדשה לאשה ולגבר, כל מה שמתרחש מסביב לבימה המרכזית מאשרר את חלוקת התפקידים המסורתית. הפרסומת ל"משביר מחסני אפנה" (המשודרת בתוכנית בזיקה ישירה אליה) מנציחה מסע קניות סטריאוטיפי: האשה (דצה), אחוזה בבולמוס קנייני, נוטלת מכל הבא ליד, חוגגת את האקט, ומאחוריה משתרך הגבר (דץ). תפקידו לסבל ולשלם. אולי יהיו פוסט-פמיניסטיות שיראו בזה עדות לניצחון האשה על הגבר, הנעבך שישלם מכיסו על כל קפריזה אפנתית. לטעמי, אין כאן ניצחון אלא אשרור של סטריאוטיפ נשי: הצרכנית הלא-נבונה, הגחמנית, האוגרת פריטים לא נחוצים מתוך תאווה בלתי נשלטת, כדי לפצות את עצמה על ריקנות חייה/כתחליף למין; אשה חסרת אחריות, מנותקת מהמציאות הכלכלית, ילדותית, וגם שטנית ומדיחה, אשה שתנצל את הערצת הגבר ותגרור אותו לאבדון-האוברדראפט (לילית).

לאשה הזאת, בעלת ארון הבגדים המתפקע, מוקדשת גם הפינה הקבועה "אין/אאוט", שבה פוסקת המלבישה (הבלונדינית) סנדרה ריגלר, מה ראוי "לזרוק לפח", מה "לקנות בכיף", ומה "חייבים שיהיה בארון". בפינה זו, המצטיירת כטקס הוצאה להורג של בגדים ואבזרי אפנה, לא ניתן שום נימוק המאפשר להבין בעוון מה הושלך לרחוב סוודר אנגורה עם פאייטים, או מדוע נרכש מלכתחילה. הנימוק היחידי הוא היותו אין/אאוט. הגחמה היא העיקרון המסביר את לידתו/מותו של הקניין הנשי. לבגד הנשי חיי מדף קצרים; ועל פי ההיגיון הזה, כמה מחריד, גם לאשה גופא. 

אבל אפנה - "[מן אופן] הדוגמה והאופן המקובלים בזמן מסוים ובמקום מסוים, בצורת לבוש, בניין, רהיטים, כלים וכיוצא בהם" ( מילון אבן-שושן)  -  היא ייצור בעל מכניזם מרתק: היא משעתקת את "המקובל" ואז מורדת בו/בעצמה, בכל פעם מחדש; למרבה הצער, ככל שהדברים נוגעים לציבור הרחב, הפן החתרני של האפנה בלתי-קיים, אפנה מסתכמת בנהייה עדרית אחר המקובל.

*

6. אני ואתה נשנה את הגוון

"שינוי" -  מלת סדנאות חיטוב הנפש, השיבה מהודו, מלת הפלסטיקאים, הפוליטיקאים, מעצבי האפנה והטרנדים - מלה מבטיחה, פסקנית, מלאה בעצמה, על פי רוב נבובה. מה מביא אנשים לקחת חלק בקרקס האנושי של "עבודת בית" ו"מהפך"? איזו שאלה, הרצון בשינוי! זה המניע המוצהר (שני מניעים בסיסיים אחרים, פחות מדווחים, הם חמדנות ורצון להתפרסם, "להיות בטלוויזיה"; למעשה, גם התפרסמות היא סוג של שינוי, שבירת השגרה, יציאה להרף-עין מחיי אלמוניות).

"שינוי" הוא מושג שבעצם השתייכותו לשדות שיח שונים, פסיכולוגי, פמיניסטי, ניו-אייג'י, יש משום הוכחה למרכזיות הצורך האנושי שהוא מסמן. השינוי הוא בלתי-מגדרי, כל עוד אינו מתייחס לשינוי-מין - המוחלט, המהפכני והכואב בשינויים. מהפכות כרוכות בשפיכות דמים, אך ב"מהפך" (שם מובהק ללשון ההיפרבולית של ערוץ 2) הציות לעקרון הפנטזיה מבטיח מהפך נעים ומענג, כבמטה קסם ("יופי של שינוי" היא כותרת המשנה של הספר "מהפך"). מישהי סובלת מצניחת עפעפיים? את האזמל תחליף מברשת הרימל, ואת מה שלא יעשה הצבע יעשו צלמי הטלוויזיה. מה יישאר מכל זה בבוקר שאחרי "מהפך"? לא הרבה. אך הרי מלכתחילה לא היה הרבה.

לפני שבוחנים את הגדרות-השינוי שהציבו משתתפי "מהפך", מן הראוי לשוב ולהזכיר כי אין מדובר כאן בשינוי עצמי, אלא בקבלה הדדית של תכתיב בן/בת הזוג. מכאן אפשר להקיש: א. על הפנמת סטריאוטיפים מגדריים; ב. על הדימוי העצמי של מי שאינו מערער על השינוי המוכתב לו והשבוי באותם סטריאוטיפים מגדריים. איזו מין אשה רוצה "הגבר"? במלה אחת, נשית. תת-הזנים של זו, שכזכור מגולמים בדמותה של אורנה דץ, הן לילית (סקסית, זוהרת, מסתורית) וחוה ("שתיפטר מחליפות מכנסיים לטובת חצאיות") . "נשיות" זו עשויה לסתור את היבטיה האחרים של האשה. אשה עשויה להיות מדריכת טיולים ולהתלבש כמו בארבי.

 תופעה שולית-לכאורה זו מתחום האפנה מדגימה (בקנה מידה קטן, ובאופן מוחשי) את שתיארה סימון דה בובואר ב"המין השני": "אצל הגבר, אין שום פער בין החיים הציבוריים לחיים הפרטיים; ככל שהוא מאשש את אחיזתו בעולם באמצעות פעולה ועבודה, כן הוא נראה גברי יותר (...) הצלחותיה האוטונומיות של האשה, לעומת זאת, עומדות בסתירה לנשיותה, מאחר ש'האשה האמיתית' נדרשת להיות אובייקט, להיות 'האחר'". 

עצוב להיווכח שגם נשים המופיעות בתוכנית לצד קולגה נשית, בוחרות באותם ייצוגים ומסגירות חשיבה אנדרוצנטרית (חשיבה המפנימה את המבט הגברי): אם רוצה שבתה תהיה "כמו כוכבת לטינית", חברות טובות רוצות "לסובב ראשים ברחוב, כמו פעם...". בתפיסת האשה את הגבר אין שום הפתעות: רב הביקוש לגבר "מכובד", "שרמנטי" ("בחולצה צמודה וסיגר") , "אלגנטי", וגם "ספורטיבי" ו"זרוק". באופן גורף אפשר לומר שכל המשתתפים ניזונים מאותו קטלוג של ייצוגים מקובלים ו/או נכספים ושואבים קלישאות-פנטזיות מעולם הפרסום, הקולנוע והספרות הפופולרית.

הספר "מהפך" מתפקד אף הוא כקטלוג מאלף של דגמי נשיות-קונפקציה ("מראה אלגנטי", "מראה  סקסי מינימליסטי ומעודן", "מראה מחויט ונינוח", "מראה הנערה ההולכת לבית הספר", "מראה קיצי רגוע") - רק לקטוף מהקולב ולהשתחל פנימה. האם יש "מראה אותנטי"? "אותנטי" היה כבר מזמן לקלישאה.

*

7. לחלץ את ה"מהפך" מהמרכאות

"ערוץ 2", כותב נועם יורן, "חולל מהפכה ענקית בישראל, ובו-זמנית לא שינה דבר; הוא הפך את האי-שינוי לעיקרון שכמויות עצומות של אנרגיה ולהט מושקעות בו (...) " (יורן, ע"מ 149).  "מהפך" ו"עבודת בית" הן ההמחשה המושלמת של עיקרון זה - כה מושלמת, כה ישירה, עד כדי להעלות על הדעת את האבסורד הבא: מי שהגה אותן אימץ את הביקורת כפשוטה. שתי התוכניות הללו, שנולדו אחרי צאת ספרו של יורן, משתלבות להפליא בדיוקן ערוץ 2 המצויר בו, דיוקן שבכל רגע נוספים בו פרטים, נגרעים ממנו פרטים, ועם זאת, הרושם שהוא מותיר בצופה אינו משתנה.

"מהפך" ו"עבודת-בית" הן שתי דוגמאות מאלפות לאי-שינוי רדיקלי. ההיצמדות לנוסחה הזוגית לא מאפשרת ליחיד לפעול במסגרת שאיפותיו, למרוד בתפקידים שהחברה הפטריארכלית ייעדה לו. הנוסחה הזאת אמנם מתנכלת לגברים ונשים כאחד, אך הפגיעה בנשים  חמורה: חלוקת התפקידים המסורתית תולה בארונה שתי חליפות צרות - של חווה הביתית ושל לילית המפתה-מדיחה. עם גרדרובה מצומצמת כזאת קשה להביא לידי ביטוי אישיות מורכבת. בנוסף לכך, האשה היא שמוצאת עצמה מוגלית, או גולה בלית ברירה, אל מחוז הפנטזיה, ומשם אין כל אפשרות להשפיע על המציאות, לשנותה.

המהפך ריק מתוכן, עבודת-הבית היא עבודה בעיניים  - התדמיות, התפקידים, הסטריאוטיפים, מתקיימים בטלוויזיה אך משקפים גם את המתרחש מחוצה לה; החברה שואבת את דימוייה מהטלוויזיה והטלוויזיה שואבת את דימוייה מהחברה ששואבת ממנה...לפנינו מעגל קסמים. 

 אפשר להתנחם בכך שכולה שתי תוכניות בערוץ 2, הארץ מתפתחת בצעדי ענק של נשות קריירה, במגדלי השן של האקדמיה מתבצרות נשים חושבות, יש כמה חברות כנסת, טייסת, המחשבה הפמיניסטית מפעפעת. אפשר להתעלם, לכבות את הטלוויזיה, להשאיר אותה לאשה הקטנה שמחפשת בה ריגוש בתום יום עמל, ליחל אתה, אולי זה יביא לבעלה רעיון, ישלח אותה למהפחו"ל, יסדר לה רמונט על חשבון התוכנית, אולי היא תרמוז לו? כדאי קודם להתאפר?

שרפת חזיות שיחררה, לפני עשרות שנים, כמה נשים; אך מתי ישוחרר המוח הנשי מן המחוך?

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד