התבוננות בתמונות אמנות
התבוננות בתמונות אמנות

בס"ד

פעילות והתנסות בחומרים בעקבות האמנים ב"גן חרדי"

בלהה בוך

"אמנות היא אחת מחכמת הבורא, אשר חונן בה האדם.

כפי שחנן הקב"ה את בצלאל בן אורי, שהיה נער בן 13 שנה, כאשר למד את חכמת האמנות להקמת המשכן וכליו. שמו בצלאל מעיד עליו שהיה בצל האל - כלומר זכה לקבל את רוח הקודש, בצלאל בן אורי לא רק ניחן בכושר לעשות אלא גם בכושר להורות את התורה לאחרים".

ציטוט זה לקוח מתוך ספרו של דב רוזן "עץ הדת - להשרשת תודעת היהדות"(1), ספר שריגש אותי במיוחד ונתן לי את האות/הסימן הירוק לעבוד עם הילדים בתחום האמנות. נכון שבכל גן הילדים מתנסים במיגוון חומרים, מציירים, מדביקים, מכיירים ומפסלים, אך אני עצמי נחשפתי לחוויית האמנות במכללת דוד ילין בשיעורי האמנות: "התבוננות בתמונות אמנות" - פעילות והתנסות בחומרי יצירה בעקבות זאת. אבל לי כגננת דתית וחרדית יישום תכנים אלה היווה קושי כי האוכלוסייה עמה אני באה במגע אינה מאפשרת לפתוח בפני ילדיהם עולם זר לתפיסתם ולעולמם. חשבתי רבות כיצד אוכל ליישם את אשר למדתי בגן שלי? ומה החשיבות בדבר? מצאתי בספריית ביתי את ספרו של דב רוזן, עיינתי בו רבות ולאחר הקריאה בו, הבנתי עד כמה הדת היהודית מעריכה ומוקירה יוצרים ואמנים. עתה חשבתי כיצד להעביר את המסר הערכי האמנותי להורי הילדים בגן כדי לקבל מהם משוב ושיתוף פעולה. כך עלה בדעתי לקיים סדנא בה ייפגשו ההורים עם התמונות ובעקבות ההתבוננות ייצרו, ממש כפי שילדיהם יחוו זאת.

בטרם אגש לפירוט דרכי העבודה עם ההורים ועם הילדים בגן ברצוני לספר בקצרה על המשפחות שבגן (אני אישית גם כן משתייכת לאותן משפחות). הגן הוקם בשכונת הר נוף שבעיר ירושלים, שכונה בה מתגוררות משפחות אנגלו=סכסיות רבות ומשפחות חרדיות (כיפות שחורות), אשר פתוחות לחברה בת=זמננו. בדרך כלל האבות עובדים בבוקר בחברת היי=טייק, יש אב עורך דין, מנהל בנק, רופא, מנהל כולל וכו' ובערב לומדים את הדף היומי או לומדים בישיבת ערב. ישנם מספר אבות שבבוקר לומדים בכולל ובערב עובדים לפרנסתם בניהול חשבונות, סופר סת"ם ועוד. המשפחות מבוססות מבחינה כלכלית ויש  אבות  אשר נוסעים לחו"ל  מספר פעמים  בשנה  כחלק  מעבודתם.  אך  רוב הילדים המבקרים בגני הם בנים לאבות אשר לומדים בבוקר בישיבה, האם בדרך כלל מורה, גננת, אחות, קלינאית תקשורת ויש גם עקרות בית. מספר הילדים בכל משפחה ב"ה כפי שחנן הבורא, בין 13-4 ילדים. הבית עטוף ברוחניות, האמהות מקדישות זמן רב לטיפוח ילדיהם והבית. לא נמצא באותם בתים מקלטי טלוויזיה, אך אפשר למצוא מכשירי וידיאו בהם הילדים צופים בקלטות נבחרות שנעשו לציבור החרדי, לדוגמא: "בגן של דודו", קלטות מאת אריאלה סביר וכד' מצויות במספר בתים. הילדים מקשיבים לערוצי הקודש, על קירות הבית תמונות נוף, ברכת הבית, תמונות של רבנים והרבה תשמישי קדושה. כיצד אכניס תמונות של אמנים לא יהודים לבתים אלו?!

לכן קיימתי את הסדנא עם האמהות.

הסדנא עם האמהות

מטרת המפגש היתה לחשוף את האמהות לדרכי העבודה שלי עם יצירות אמנות של אמנים יהודים ואמנים מהעולם. נתתי לאמהות תמונה של שאגאל "המתפלל", וביקשתי שיספרו עליה - כמדרש תמונה. ערכתי מספר "תרגילים" בנושא הקו - חיפוש קווים. התבוננות חוזרת מעמיקה יותר בתמונת שאגאל, הפעם לחפש אחר צורות, קווים, צבעים ופעילות בחומרי יצירה בעקבות הקו. במהלך המפגש נענו ונהנו האמהות לתהליך ונתנו לי את ברכת הדרך.

הרעיון והמטרה היו לקרב את הילדים אל האמנות, ללמוד להתבונן בתמונות וליצור בעקבות ההתבוננות. בניתי תכנית לילדים הדומה בעיקרה לתכנית סדנת האמהות שבגן:

א. הצגת תמונות אמנות של אמנים יהודים, התבוננות ועידוד של ביטויי התרשמויות מהתמונה - מעין מדרש תמונה.

ב. התבוננות מעמיקה יותר - זיהוי ושיום צורות, צבעים, קווים, מירקמים, קומפוזיציה.

ג. לזרום מתוך ציורי הילדים אותם הם מציירים בשלב זה - השרבוט ולכוון אותם לשיים צורות, צבעים וקווים.

תיאור העבודה עם הילדים

הקמת מרכז האמנות בגן:

המרכז נבנה עם הילדים. הכנתי שולחנות לאורך הקיר, עליהם הונחו סלסלאות ובהם מיגוון של צבעי שמן ופנדה, גירים לבנים וצבעוניים, צבעי קרש, טושים צבעוניים עבים ודקים ועפרונות. בסלסלאות נוספות גזרו הילדים בריסטולים צבעוניים, ניירות שונים, קריפונים, צלופן, חוטי צמר. מיגוון החומרים לא הובא ביום אחד, אלא לאחר תדריך. בתחילה ציירו באופן חופשי. כדי לגוון את העשייה ולעשותה מעניינת יותר הכנסתי למרכז כל פעם צבעים שונים או חומרי הדבקה שונים. כמו כן היו בהישג יד דבקיות בשלל צבעים, גדלים וצורות, מנקי מקטרות, גפרורים צבעוניים, מקלות רופא גדולים וקטנים צבעוניים, "סיגריות", מירקמי בדים וחוטי צמר, פלסטלינה, בצק וכו'... צבעי ידיים וצבעי גואש קבלו הילדים ליצירה בהדרגה תוך השגחה על כללי הפעילות עם הצבע. לאחר שהפנימו את "החוקים" אפשר היה לתת להם לצבוע באופן חופשי - עם השגחה מהצד.

במקיבל ליצירה בצבעים ובחומרים נחשפו הילדים לתמונות אמנות. רכשתי את ערכת תמונות האמנות של חנה מרון(2). בערכה זו התמונות מחולקות לנושאים שונים, כמו: נופים, עצים, בעלי חיים, ים, פרחים וכו'.

הנחתי מספר תמונות בתוך סלסלה גדולה ועליהן סקוץ', על הקיר בגובה ידיהם הכנתי לוח עם סקוץ'. בתחילה הילדים שיחקו עם התמונות כפי שהם משחקים עם כל משחק בפעם הראשונה: בעזרת החושים. לאחר הדרכה - בעזרת שאלות מנחות כמו: הסתכלו בתמונה וספרו מה אתם רואים בה? - מדרש תמונה. חזרתי על התיאורים והמשפטים והוספתי מושגים כמו: גווני צבע, שיום שמות וצורות והרחבתם, לדוגמא: ריבוע - קובייה, שיום קווים, מחבר.

תוך כדי שיום מושג נערכה פעילות עם הילדים בנושא או על המושג שלמדנו במוסיקה, בתנועה, בתאטרון בובות, בסיפור וביצירה.

יחידת הקו בעבודתי עם הילדים הפלגנו אל ארץ הקווים. בדרך אל הקווים השונים פגשנו את עולם הצורות, הצבעים, הכתמים ומתוך עולם זה התמקדנו בקווים שונים.

את המפגש עם יצירות אמנות פתחתי ביצירה אמנותית יהודית של הצייר מארק שאגאל - "המתפלל" (בה מרובים הקווים והצורות). יצירה זו מאחדת בתוכה תכנים יהודיים: איש מתפלל, עטוף בטלית ותפילין, ספר תורה בידו, עיירה יהודית רחוקה באופק, עגלה עם סוס, שלג. ביקשתי מהילדים לספר מה הם רואים בתמונה, כמדרש תמונה. הילדים תיארו את מה שהם רואים במשפטים כמו: "אני רואה איש זקן", "לסבא שלי יש זקן", "הוא מחזיק ביד ספר תורה", "הצבע אדום", יש לו עיניים, אף, פה, מצח", "הוא מתפלל", "הוא גם צדיק"  וכו'...

במקביל, התחלנו לזהות קווים וצורות במשחקים שונים בגן ובחצר חיפשנו אחר צורות וקווים שונים.

בעקבות ההתנסויות בזיהוי ושיום קוים שונים הילדים ניגשו למרכז האמנות, בו היו מוכנים מראש חומרי יצירה בנושא הקו: גפרורים צבעוניים, מקלות רופא ארוכים/קצרים, מנקה מקטרות, חוטים שונים בעובי שונה - כל ילד בחר חומרי יצירה, הכניסם למיכל אישי וניגש לעבודה. תוך כדי עבודתם ניתן היה לשמוע כיצד הם משתפים את חבריהם בקו או הצורה שבחרו ליצור, כיצד הילדים מנסים לייצג את הצורה או הקו. מספר ילדים (הבוגרים שביניהם) ניסו "להעמיד" את הקו וליצור עבודה תלת=ממדית. לשאלתי מה אתה יוצר? ענה "עץ".

למחרת יצאנו אל החצר לראות את מבנה העץ וחלקיו, לגעת בו, לנסות להבין האם העץ הוא "קווי". הילדים למדו מושגים כמו: קו עבה/דק, דוקר, ארוך/קצר, גבוה/נמוך, צורה - גליל. לדעתם של הילדים העץ הוא קווי.

כשחזרו מהחצר ניגשו למרכז האמנות, ליצור כמו בכל יום, אך היום הגדולים יותר חזרו אל התמונה של "המתפלל" וסיפרו על הצורות שהם מבחינים בתמונה ובעקבות הצורות לשיים קווים - ספר התורה - גליל - הם העבירו קו סביב צורת הספר - קו סגור, על היד הניח המתפלל תפילין - זהו קו מסולסל או מפותל. הילדים עברו עם האצבעות על הקווים. תוך כדי חיפוש אחר הצורות והקווים הם הבחינו בגג המשולש, בבית המרובע וכו'.

במהלך הימים הבאים המשיכו הילדים ליצור בעקבות הקו בעזרת חומרי היצירה. בהדרגה הכנסתי יצירות אמנות של אמנים חשובים: מודיליאני, ליכטנשטיין, מרק, פיקאסו. תמונות אלו נתלו במרכז האמנות - ניתנה האפשרות לגשת אל תמונות האמנות באופן חופשי, להוסיף תמונות, להוריד - להרכיב תערוכה אישית. במרכז זה ביטאו הילדים רגשות שונים. אחד הילדים ביטא כעס כשהתבונן ביצירתו של פיקאסו - "אשה עם כובע". הילד טען כי פיקאסו לא יודע לצייר אמא. "היא לא אמא" - טען, "היא כמו אמא, אבל אמא שלי יפה יותר והוא לא יודע לצייר". תגובות נוספות של הילדים עסקו במבנה הציור ובתחושות שהועלו לגבי בני הבית שלהם.

תמונות האמנות שעסקו בבעלי=חיים משכו את לבם יותר מכל. הם שמו לב שהחמור ירוק ושהסוס כחול, ביצירותיו של האמן פרנץ מרק - "כבשים" ו"איילות ביער מס' 2", קשה היה להבחין בבעלי=חיים אלו מקרוב. הילדים לא הבינו מה הם רואים ולכן לא תלו אותם, אך לאחר שדיברו על הסוס הכחול והחמור הירוק, תליתי תמונות אלו במרכז והסתכלנו מקרוב ובהדרגה התרחקנו. שאלתי מה אתם רואים? אחת הבנות אמרה: "יש כאן הרבה צבע חום". נכון, במרכז ניתן להבחין בכתם חום וצהוב. אמרתי: שימו לב לקו סביב, מה הקו יוצר? אחד הבנים (הבוגר) אמר: "הוא דומה לכלב". נכון, אמרתי, זהו בעל=חיים אך אינו כלב, אתן לכם רמז: הוא פועה: מה, מה, בחורף אמא מכינה לנו סוודר מהצמר שנתן לנו, מי הוא? "אני יודעת! הכבשה פועה: מה, מה, בשיר בבוקר, בתפילה אנחנו שרים". "יפה, הכבשה פועה מה, הבה ונראה את הכבשים היושבות להם באחו, בשקט, מי יכול להבחין בראש?" כך נמשכה הפעילות... כשהמטרה היא לזרום מתוך העולם המוכר להם, כמו בעלי=חיים. ולפתח מושגים נוספים כמו קו תוחם - ותפקידו. הילדים יצרו קווים תוחמים, צבעו בתוכם וסיפרו מה יצרו. בדרך כלל ציינו שהכינו כלב או ציפור. היו ילדים שאמרו שציירו ים, שמים, אדמה וכו'.

מרכז האמנות הפך למקור הנאה והשראה.

יחידת הכתם החלה להירקם בעקבות דבריה של הילדה על הצבע החום במרכז התמונה שראתה בציור "הכבשים" של פרנץ מרק. עדיין לא השתמשתי במילה כתם כדי לא לבלבלם. לאט, תוך הסתכלות והתבוננות מעמיקה לאורך מספר שבועות, החלו הילדים לשמוע את המושג "זהו כתם".

מושג הכתם כמו מושג הקו החל להשתרש והפך לחלק מההבעה המילולית והגראפית.

הכתם היווה שלב נוסף בחינוך לאמנות בגן - יצירות האמנות שהוצגו חשפו תוכן אמנותי נוסף. כדי להעמיק ולהרחיב את עולמם הקראתי בפניהם את הסיפור העוסק בכתמים: קטכחול וקטצהוב(5). ספר זה מומלץ על=ידי מורות לאמנות כספר מתאים ליחידת הכתם. קראתי את הסיפור לפני שהקראתי אותו בפניהם ועלו בי שאלות האם הספר מתאים?! סיפרתי לילדים והספר לא עורר שאלות ותהיות כפי שחשבתי עניתי על שאלות שנשאלו: "מדוע הלך קטכחול בלי רשות". אחד הילדים הבוגרים ענה: "הוא לא מקיים כיבוד הורים נכון". ייתכן, עניתי, גם אנו עושים לפעמים דברים מבלי שאנו חושבים קודם=לכן, זו הסיבה שאנו ההורים אומרים: "סוף מעשה במחשבה תחילה" - נחשוב לפני שנעשה. ניתן להמציא סיפור עם הילדים לאחר התנסות כתמית במרכז האמנות. בסדנאות שערכנו התנסו הילדים ביצירת כתמים באמצעים שונים: צבעי גואש, עבודה עם ספוגים, מריחה בעזרת הידיים וערבוב צבעים. כמו כן יצרו סיפורים כתמיים מכתמים שהכינו וגזרו, וכתבו את הסיפור בכתב ילדי=קווי. הכתם הוביל לגילוי נוסף: בעלי=חיים, כבשים, סוסים, איילות, הסוס הכחול והחמור הירוק, שראו הילדים ביצירותיהם של פרנץ מרק ומרק שאגאל, הוליכו את הילדים לסיפורים דמיוניים או חלומות שמפחידים אותם. השתמשתי בסיפורים שונים מתוך ספרה של שלומית כהן אסיף, "גלגל הלחמניות".

בפעילויות נוצר שיתוף פעולה בין הילדים - הם עבדו יחד, יצרו יחד, ביטאו את תחושותיהם, כשהרגלים כמו האזנה, הקשבה וויתור הולכים ונבנים בעזרת יצירות האמנות בהן הם מתבוננים.

בעזרת הכתמים שציירו הן בצבעי גואש ידיים או בפנדה, החלו הילדים לשאול על הצבעים הנוצרים בעת ערבובם - גילוי עצמי תוך כדי התנסות, לדוגמא: הם קיבלו גואש אדום בצלחת אחת ובצלחת נוספת גואש כחול. בתחילה צבעו עם כל מכחול צבע ליד צבע, העיגולים החלו לגדול והצבעים החלו להתערבב. נוצר צבע חדש והצבע החדש עורר סקרנות. במשך כשעה צבעו והתנסו בערבוב צבעים.

הילדים שנחשפו לתמונות אמנות שונות הבינו אותן כפי שילד מבין - הם חשו את עוצמת הצבע, הקו והצורה, אין בעיניהם תמיהה על כך שהסוס הוא כחול ושצבע הסוס לא תאם את המציאות, הרי גם הם מציירים כך.

ספרו של הונדרטווסר שהונח על השולחן - לעיון אישי - עורר סקרנות רבה אצל אחד הילדים שישב והתבונן בו ארוכות ואף שאב ממנו השראה לציוריו.

תרומה מיוחדת של מרכז האמנות הפתוח לשניים מילדי הגן (השמות בדויים)

נטע

נטע, ילדה עם תסמונת דאון גבולית, ציירה כאוות נפשה, הסתכלה בתמונות לבדה או עם חבר. הפריטים שהיא ראתה או הצביעה עליהם עוררו בה מוטיבציה להביע את עצמה. בתחילה הוציאה הגאים בלבד אך בהמשך החלה לומר את תחילת המילה. מבחינה מוטורית השתפרה אחיזת הצבע שלה. אם בתחילה החזיקה באגרוף, ציירה חלש ועם צבע אחד, לאט לאט החלה לצייר יותר ויותר חזק, החליפה צבעים, שאת שמותיה עדיין לא ידעה לבטא, אך הרגישו שהיא מודעת לצבע אותו בחרה. באחת הפעמים היא לקחה בכוח צבע מסוים מידיו של חבר. החבר הציע לה צבע אחר אך היא סימנה לא בראשה. בקופסת הצבעים לא היה צבע נוסף כזה. הילדים שוחחו עמה ללא סוף, גם כשעדיין לא ידעה לענות, התפתחו בה מוטיבציה, ביטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי שהעניקו לה שפע של הזדמנויות לקחת חלק, לקבל ולתת, כמו כולם. הילדה התקדמה בכל התחומים בקצב שלה, כשמרכז האמנות מהווה בסיס ממנו היא שואבת מוטיבציה ועידוד ליכולתה להתבטא.

מיכאל

שפת אמו אנגלית, בגן לא דיבר כלל, הבין עברית אך לא הסכים לדבר. מרכז האמנות נתן למיכאל מרחב אישי לשוחח ולהתבטא, שם שמעתי אותו מדבר עברית ומציין את שמות הצבעים והצורות בעברית. עתה ידעתי שמיכאל גם מדבר עברית. כיצד אוביל אותו בנועם ובבטחה לדבר עברית עם חבריו לגן? הילדים ציירו רבות, גם מיכאל, הם שוחחו ביניהם אך מיכאל לא דיבר. שאלתי בשקט האם ברצונו להביע את דעתו על התמונה, לספר לנו עליה. בתחילה בקש לדבר באנגלית והילדים דוברי האנגלית נענו לו וביניהם זרמה שיחה. אחת הבנות דוברות העברית ציינה בפני בכעס שהיא לא מבינה את מה שאמר מיכאל ובקשה ממנו לדבר בעברית. הסברתי לו את בקשתה של הילדה והוא חייך. בתחילה ציין מילה אשר ביטאה צבע או צורה, קו או כתם, לאט לאט החל לחבר משפט בן שתי מילים ולאחר מספר שבועות שוחח עם הילדים בעברית כמו כולם. כשחש ביטחון ביניהם שהוא רצוי ומקובל ושקו מחשבתו חשוב, גבר הדימוי העצמי והביטחון העצמי וביטא עצמו בעברית. השפה העברית הופנמה במשך תקופה ארוכה וכשהחל מיכאל לשוחח בעברית, שפתו היתה עשירה בהתאם לגילו. אכן, "האמנות שוקדת לחשוף את נפש האדם ולייחדה עם נפש כל נברא..."(1).

לסיכום אומר: כפי שציינתי, מרכז האמנות הפך להיות חשוב ומרכזי, הנושאים השונים שלמדנו בנן השתלבו עם הפעילות במרכז האמנות. הילדים פנו אלי לעזרה בכל עת שהיה להם צורך בכך, נענו לשאלות ששאלו וקיבלו תמיכה ועידוד לעבודתם. ניתנה לילדים אפשרות למצוא פתרונות משלהם ובכך חוזק ביטחונם העצמי. כתוצאה מכך הילדים החלו ליזום פעילויות נוספות הן במרכז האמנות והן במרכזי הגן השונים, שתרמו להם רבות בנושאים הבאים:

* ההתבוננות ביצירות האמנות עוררה עניין וסקרנות - לשאול ולענות, לנהל דו=שיח, להקשיב לזולת, לוותר.

* המוטיבציה האישית גברה - ניתן חיזוק ועידוד פנימי וחיצוני לכל ילד.

* ההתפתחות החברתית גברה - ילדים היו מסוגלים לוותר, להזדהות עם תחושות ורגשות של חבריהם.

* התפתחה כמוטוריקה העדינה, הילדים חיזקו את התנועה ואחיזת העפרון.

* השפה התעשרה במושגים חדשים.

* הילדים יכלו לתת פורקן לרגשות ולתחושות. כשאבא נסע לחו"ל לרגל עסקיו ובנו הרגיש געגועים יכול היה לגשת ולצייר לו ציור אישי. חבריו, שחשו את געגועיו והעצבות שבו, שאלו האם יסכים שגם הם ישלחו ציור לאבא. הנה דוגמא כיצד הילדים עוזרים אחד לשני, עובדים ויוצרים כיחיד ותורמים לחברה.

* הילדים הרגישו ביטחון כשראו אמן שצבע סוס בכחול או ים באדום. הם חשו את עוצמת הצבע, הקו והצורה. אין להם עדיין את היכולת להבחין בין דמיון למציאות. הם מתחילים לצעוד אל הדמיון בעזרת סיפורים ומשחקי כאילו. התמונות עוזרות להם להגיע אל המטרה מהר יותר.

היצירות שהכרנו

היכרנו תמונות מתוך הערכה של חנה מרון - ילדים נפגשים עם יצירות אמנות(2). בהן יצירות של: מרק שאגאל, פרנק מרק, פול קלה, קלוד מונה, ואן גוך, רוי ליכטנשטיין, פיט מונדיאן.

הילדים ערכו תערוכות שונות, כך שהתמונות השתנו לכן לא ציינתי את כל התמונות הנמצאות בערכה. כמו כן רכשתי ערכה נוספת - תמונות מחיי המשפחה(3) (היו תמונות שלא הבאתי לילדים מחוסר צניעות). גם עם תמונות אלו הילדים בנו תערוכות משתנות ויצרו בעקבותם.

רכשתי וקיבלתי תמונות אמנות של אמנים יהודים כמו: אנה טיכו, קדישמן, ראובן רובין, זריצקי, נחום גוטמן, אורי רייזמן. לכבוד חג או נושא שלמדנו הבאתי תמונות הולמות כגון: ביום ירושלים הבאתי תמונות העיר שצוירו בידי אמנים.

האמנות השתלבה במכלול חיי הגן.

ביבליוגרפיה

1) דב רוזן, עץ הדת - להשרשת תודעת היהדות / הוצאת וינפלד, ירושלים, התשכ"ו.

2) מרון חנה, ילדים נפגשים עם יצירות אמנות, האגף לתכניות לימודיות, ירושלים, התשנ"ה.

3) מרים צרפתי, אמנות הילד, הוצאת רכגולד, תל=אביב, התש"ס (2000).

4) ציפי באב, רעיה אגם, הבעה ויצירה בחומרים, הוצאת ת"ל, ירושלים, התשנ"ה.

5) לאו ליוני, קטכחול וקטצהוב, הוצאת הקיבוץ המאוחד (מהדורה חדשה), 1997.

           

           

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד