ארץ הבריאה שוכבת בזרועות בורא
ארץ הבריאה שוכבת בזרועות בורא

הרב יצחק ברויאר סבר שאחריות לסביבה ולאדם במקום מסחור העולם והחיים טמונה מאז ומתמיד במצוות היהדות, ובכך הלך בעקבות הרמב"ם. את האכפתיות המדהימה שלו, החברתית-סביבתית, הוא הציג כחזונו של הבורא

 

שמואל חן

שמואל חן הוא אקולוג, מנהל תחום איכות הסביבה בארגון "מפעל חיים" ומנהל פורום איכות הסביבה בפורטל  ynet.

 

אילו נכתב מאמר זה לפני 20 שנה, בתחילת שנות השמונים, היתה ייחודיותו מודגשת, שכן באותן שנים מאמרים ממוקדים בתחום היהדות ואיכות הסביבה לא היו כמעט בנמצא, שלא לדבר על העוני בתחום הספרות הסביבתית העברית בכלל.

השאלה הטבעית העולה היא, מדוע לא התפתחה ביהדות ספרות עצמאית ממוקדת בתחום סביבה? שאלה זו מתחדדת לאור העובדה שמצוות רבות ביהדות הן בעלות משמעות סביבתית, כפי שנראה בהמשך. התשובה ההגיונית ביותר היא ששנות הגלות הארוכות של עם ישראל הקהו וכמעט מחקו את תחומי הסביבה מסדר היום היהודי.

בשנות הגלות הארוכות, עם ישראל נאבק בראש ובראשונה על קיומו הפיזי. אם נותרו עוד זמן ואנרגיה לדברים אחרים, התמקדו אנשי הרוח בשימור מצוות הדת ולא המצוות הקשורות לצד הפיזי של החיים היהודיים. אפשר להעריך, שמאחר שהסביבה היתה שייכת בדרך כלל ל"פריץ" או לשלטון הנכרי השולט, לא התפתחה מודעות סביבתית הצמודה לקשר נפשי חזק עם הסביבה הפיזית הקרובה וראייתה כ"בית". ספק אם ליהודי בגולה היתה תחושה של NIMBY ((Not In My Back Yard ביחס לסביבתו הקרובה אפילו.

הדבר ניכר, בראש ובראשונה, בתלמוד הבבלי, שלא עסק כמעט במצוות התלויות בארץ. דווקא "אחיו הישראלי", הפחות מפורסם, התלמוד הירושלמי, התייחס למצוות אלה, אבל הבסיס העיקרי לדיון ההלכתי היה התלמוד הבבלי. עוד אנו מוצאים בתלמוד הבבלי, שתחומי הסביבה מוטמעים בחלקיו השונים ללא התייחסות אליהם כאל נושא עצמאי. מאחר שחלק ניכר מהפסיקה היהודית בנוי על היסודות המבניים של סוגיות התלמוד, גם בפסיקה לא מצאנו התייחסות עצמאית לתחומי הסביבה, אלא הבלעה שלהם בפסקים.

 הראשון  שיצר קודקס הלכתי וכלל בו את המצוות התלויות בארץ, היה הרמב"ם, שבחיבורו "משנה תורה" כלל מצוות רבות בעלות משמעות סביבתית, כמו שמיטה ויובל, בפרקים מרוכזים. אך כאמור, נראה שהגלות וחוסר הדאגה לסביבה לא עודדו יצירת ספרות יהודית ייעודית לתחום הסביבה.

התחזקות המודעות הסביבתית העולמית, החל בשנות השישים של המאה ה20-, הביאה לחיזוק המודעות הסביבתית בישראל. שנות התשעים מסמנות מהפך במודעות הסביבתית  בישראל. עמותות סביבתיות רבות וחשובות הוקמו ומשברים סביבתיים, כמו כביש חוצה ישראל ואחרים, הביאו להתייחסות של הציבור הדתי והחרדי לבעיות הסביבה. הדבר הוביל גם ליצירת פרסומים הלכתיים-רעיוניים הממוקדים בתחום הסביבה. כדוגמה ניתן לציין שניים מפרסומים אלו. הראשון, ואולי היסודי שבהם, הוא ספרו של פרופ' נחום רקובר, חתן פרס ישראל לתרבות תורנית, "איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים", שהתפרסם בשנת 1993. השני, ספרו של ד"ר מנפרד גרסטנפלד , שהתפרסם בשנת 1998,Judaism, Environmentalism and the Environment - Mapping and analysis , עוסק יותר ביחסה של היהדות האורתודוקסית המודרנית לתחום הסביבה.

המאפיין של שני פרסומים אלו הוא, שהם פרסומי סקירה יותר מאשר ניתוח לעומק של התחום הסביבתי במשנתם של הוגי דעות יהודיים אורתודוקסים.

במאמר זה, בכוונתי לנסות להעמיק בהגותו הסביבתית-חברתית-כלכלית  של ברויאר. כדי להבין את הגותו אפתח ברקע ביוגרפי קצר שיסביר חלק ניכר ממחשבותיו. למעוניינים בהרחבת הידע הביוגרפי על ברויאר מומלץ לפנות לחיבוריו של פרופ' יעקב לוינגר, שפירסם גם ביבליוגרפיה מקיפה של כל חיבורי ברויאר.

*

יצחק ברויאר (1883-1946), שנחשב לגדול הוגי הדעות ביהדות החרדית בעשרות השנים שלפני קום המדינה, נולד בפפו שבמערב הונגריה בי"ז אלול התרמ"ג, 19 בספטמבר 1883. אביו, הרב שלמה זלמן ברויאר, היה בשנים 1890-1898 רב הקהילה החרדית בפרנקפורט על הנהר מיין, קהילה שיסד סבו הרב שמשון רפאל הירש (1808-1888), אביה הרוחני של היהדות האורתודוקסית החדשה בגרמניה. את לימודיו היסודיים עשה בביה"ס היהודי-חרדי בפרנקפורט, שניהל דודו ד"ר מנדל הירש. בשנים 1898-1904 למד ברויאר בישיבה שיסד אביו וממנה יצא בקי גדול בהלכה ובתלמוד. שנות לימודיו בישיבה עיצבו את אישיותו התורנית, ובה גם הוסמך לרב. עם לימודיו בישיבה, נבחן ברויאר בבחינות בגרות אקסטרנית ובשנים  1902-1904 למד גם באוניברסיטת גיסן. בשנים 1904-1906 למד באוניברסיטת שטרסבורג ובשנים 1906-1909 באוניברסיטאות של מרבורג וברלין. לימודיו הוקדשו תחילה למדעי הרוח הכלליים, ובייחוד לפילוסופיה והיסטוריה. בפילוסופיה התמחה בקאנט, דבר שייתן את אותותיו מאוחר יותר בחיבוריו. בשנת 1906 עבר ללמוד משפטים, ובשנת 1913 השתקע בפרנקפורט, מוסמך בתואר ד"ר למשפטים.

ברויאר נמנה עם מקימי אגודת ישראל בשנת 1912, אך הקו שלו היה שונה מהקו השמרני של התנועה. אף כי התנגד נמרצות לציונות, בעקבות הכרזת בלפור הוא שאל: "הטרם באה השעה, שיגידו לנו גדולי ישראל, האם המנדט הוא מעשה שטן או מעשה א-לוהינו? אם מעשה שטן הוא, אז נתרחק ממנו בתכלית הריחוק, ואם מעשה א-לוהינו הוא אז אין לעם ישראל בכל העולם תפקיד יותר גדול ויותר חשוב מן התפקיד הזה, לבנות למלכנו את ביתו הלאומי. או ריחוק גמור או מסירות נפש שלמה ונאמנה. אין ברירה אחרת". סגנון זה, חזוני והחלטי, כמעט שחור-לבן, עובר כחוט השני בכל כתביו. בערוב ימיו עמד ברויאר בראש תנועת פועלי אגודת ישראל, עמדה שתאמה את משנתו הסוציאליסטית-יהודית, כפי שנראה בהמשך.

 ברויאר פירסם חיבורים משפטיים-פילוסופיים רבים בגרמנית. הוא גם פירסם מאמרי פובליציסטיקה רבים בשפה זו. בעברית ידועים שני ספרים שלו: "מוריה", שפורסם בשנת 1944, העוסק בהשקפותיו על מהותו וייחודו של עם ישראל, וכולל תיאור היסטוריוסופי של תולדות ישראל וקביעת תפקידיו של עם התורה בתקופתנו. הספר השני, "נחליאל", שבו נעסוק, התפרסם כחמש שנים לאחר מותו של ברויאר, בשנת 1951, ועוסק בטעמי המצוות, במיוחד לאור פסיקת הרמב"ם. ההתמקדות בפסיקת הרמב"ם אופיינית לברויאר.

בראשית דברי אדגיש, כי ברויאר מעודד בחשיבתו הבנה הוליסטית של הסביבה. מבחינתו סביבה, חברה וכלכלה, קשורות בקשר בל יינתק. אילו השתמש בכתביו במונחים השגורים בפי אנשי הסביבה היום, היה ודאי מוצא את עצמו בין המטיפים לסביבה בת-קיימא. הדרך הטובה הפשוטה והטובה ביותר לראות את ההבנה הסביבתית-חברתית-כלכלית של ברויאר היא לבחון את התייחסותו לפרשת "המצוות החברתיות" בתורה, בפרשת "בהר" החותמת, יחד עם פרשת "בחוקותי" (בדרך כלל הן נקראות יחד, ויש לכך משמעות) , את ספר ויקרא.

פרשת "בהר" פותחת במצווה שיש לה, אולי, המשמעויות הרבות ביותר  מבחינה סביבתית, מבחינה חקלאית והן מחינה כלכלית-חברתית: השמיטה. בהמשך מוזכרות בה מצוות כמו היובל, שילוח עבדים, איסור שינוי ייעוד קרקע, איסור ריבית ועוד. בדברו על מצוות השמיטה, ברויאר כמעט כותב שירה. בפתיחה לדיון בטעמי מצווה זו הוא כותב: "כל ארצות העולם מעלות קיטור של דם ודמע, והן רועשות מהמולת קנאת הלחם, ואין מנוחה ואין נופש ואין חליפת כוח; והנה - ארץ ישראל  שובתת את שבתה, ארץ הבריאה, כעולל וכיונק - שוכבת בזרועות בוראה ברוך הוא..."

אם חשבנו לרגע שברויאר הוא אנתרופוצנטרי ככותבים אורתודוקסיים רבים, המאמינים שהסביבה ניתנה לאדם לרדייה, בא ברויאר ומעמידנו על טעותנו. הוא כמעט מעניק ישות עצמאית לקרקע. "לא לאדם היהודי בלבד יש שבת. גם לארץ היהודית יש שבת משלה! בכל יום שביעי 'שביתה' לאדם היהודי. בכל שנה שביעית 'שביתה' לארץ היהודית! ... כמו שהעבד העברי עובד שש שנים לאדם היהודי ובשנה השביעית הוא יוצא חופשי, כן ארץ הבריאה עובדת שש שנים לאדם היהודי על פי בוראה ב"ה, ובשנה השביעית היא חוזרת לרשותו. כי הארץ רק מושאלת לאדם היהודי לכל שש שנים, 'ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתך, והשביעית תשמטנה ונטשתה' (שמות כ"ג,10-11). 'תשמטנה ונטשתה': זהו עיקרה של שביעית".

דברים אלו הם חדשניים מאוד בדורו של ברויאר. לקרקע יש ה"שבת שלה". עם זאת, שורשיו היהודיים של ברויאר ברורים ולכן חתירתו לכל אורך כתביו למדינה יהודית לאור ההלכה. לקרקע ישות משלה רק משום שהיא שייכת לקב"ה. היא מושאלת לאדם היהודי שש שנים ובשביעית, על פי הוראת הבורא, יש לה ישות עצמאית שיש לכבדה. אכן, מסרים גדולים של חקלאות בת קיימא כערך עצמאי לא מצאנו כאן, אך כציווי הקב"ה "'תשמטנה ונטשתה': זהו עיקרה של שביעית".

פרופ' רבקה הורוביץ, שחקרה שנים את משנתו של ברויאר, ואף הספיקה להתחנך בביתו, מזהה בכתביו קנאה ל"ההלכה היהודית הגדולה שהפסיקה להנהיג את חיינו", ואת ההגות היא רואה כ"אידיאלית-משיחית, בה עם ישראל צריך להיות עם התורה". אך היא טוענת כי יחד עם זה היה בחזון שלו גם "סינתזה של תורה והמחשבה הסוציאליסטית של דורו, מחשבה שמאוד דיברה אל לבו".

*

בהמשך ניתוחו של ברויאר את מצוות השביעית, אנו מגלים את האכפתיות המדהימה שלו, החברתית-סביבתית, כחזונו של הבורא. "שביתת שבת הארץ מכוונת נגד ריבונותו של האדם, נגד ריבונות ממשלתו בבריאה אחרי שקיבלה את צורת הטבע, נגד העריצות של הרצון הבהמי ושל הרצון השכלי, בהסירה מהם כל סמכות במשך שנה שלמה, ובהכריזה על ידי זה שאין תפקידה של הארץ לשמש כדור משחקים בידי הוד מלכות האדם, יען כי היא עצמה בריאה תכליתית, כמו שגם האדם הוא בריאה תכליתית...ורק התכלית המשותפת של כל הבריאה, רק רצון הבורא ב"ה ותורתו...מקשרת אותם לפעולה תכליתית, האדם כמנהל והארץ כפועל. 'תשמטנה ונטשתה' : תפקיר אותה, כי למשך שנה שלמה חדלת מלהיות בעלה! הפקר הבורא ב"ה הפקר! שש שנים עבדה לך באמונה ובמיטב כוחותיה: הגיע שנת שבתה! הנח לה לשבות שבתונה! אין כל ערכה אך ורק להיות העבד שלך! יש לה ערך עצמי כנגדך, בו העריכה הבורא ב"ה שלה ושלך. שנה שלמה בכל ימי שבתה תכבד את ערכה העצמי, ורק במוצאי שבתה תתחיל מחדש לקבלה מידי הבורא ב"ה למשך שש שנים חדשות".

בהמשך פרשנות מצוות השביעית מתעצם חזונו הסוציאליסטי של ברויאר. בדיונו בחובה להפקיר את פירות השביעית לכלל הציבור ולבהמות ולחיות הארץ, הוא כותב את הדברים הבאים:

"'ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה' (שמות כ"ג 11). 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול' (ויקרא כ"ה, 6-7).  פקודה אופיינית מאין כמוה! למשך כל ימי שבת הארץ מבטלת הפקודה הזו כל רכוש פרטי בפירות האדמה. כל מה שצומח בשנה הזאת, אינו צומח לטובת אדם מיוחד איזה שהוא. יבואו כולם, ובתוכם גם ה'בעל' מאתמול, ויזכו מן ההפקר.  'מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר: והשביעית תשמטנה ונטשתה, וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצוות עשה. וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו. אלא יפקיר הכל, ויד הכל שוין בכ"מ, שנאמר 'ואכלו אביוני עמך'. ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר, חמש כדי שמן, חמשה עשר כדי יין...' (רמב"ם, הל' שמיטה ויובל, פ"ד הל' כ"ד). נגד הרכוש הפרטי הריבוני מכוונת הפקודה הזאת! אין הרכוש הפרטי ערך עצמי, והוא בוודאי  אינו 'חזון' שנקדש בקדושה משולשת, כמו שחושב הקפיטליסט העריץ היושב על כיסו המלא. ידוע יידע כל קפיטליסט כי החזונות האמיתיים אינם סובלים שום ביטול, ולו אפילו לשנה אחת בלבד! כשהארץ חוזרת בשבתה לרשותו היחידה של הבורא ב"ה, הנה מיד הוא מבטל את הרכוש הפרטי והוא מראה לך בזה, כי הרכוש הפרטי זקוק מאוד להצדקה, ורק תכלית הבריאה יכולה להצדיקו, וכי כל שימוש לרע ברכושו הפרטי מהרס את כל יסודו! אם הרכוש הפרטי פירושו רכוש ריבוני, אזי התורה נגד הרכוש הפרטי כי התורה הריהי נגד כל ריבונות עריצית! על כן שבת הארץ היא מחאה נמרצת נגד הרכוש הפרטי הריבוני!".

אם חשבנו שברויאר מחזיק ב"סוציאליזם-לייט", טעינו. בפסקה שלאחר הפסקה הנ"ל, טוען ברויאר כי בשמיטה הושוו זכויות בעלי החיים לזכויות האדם בשנת השמיטה ובכך, לדעתו, באה התורה לבשר לא רק על מנוחת הקרקע בשנת השמיטה, אלא גם את שבירת המעמדות הסוציו-אקונומיות.

"שנת השבתון אינה מכירה את המעמדות, והיא מכירה רק את האדם. אמנם, מה שמזעזע ביותר, זוהי הכרזתה על שווי זכויות בין אדם ובין בהמה! 'ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול'! לבהמה ולחיה יש אותה הזכות בפירות שביעית הניתנת לאדם. וכל כך חשובה הזכות הזאת של הבהמה ושל החיה, עד שהיא משפיעה במישרין גם על זכותו של האדם. 'פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו מין מצוי בשדה, שנאמר: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. כל זמן שחיה אוכלת ממין זה בשדה, אתה אוכל מה שבבית. כלה לחיה מן השדה, חייב לבער אותו המין מן הבית, וזהו ביעור של פירות שביעית. כיצד? הרי שהיו לו גרוגרות שביעית בתוך ביתו, אוכל מהן כל  זמן שהתאנים באילנות השדה. כלו התאנים מן השדה, אסור לאכול מאותן שבבית אלא מבער אותן' (רמב"ם, הל' שמיטה ויובל, פ"ז הל' א,ב). רק בשותפות עם הבהמה והחיה יאכל האדם את פירות השבת. כי השבת הזאת הפגנה היא נגד הריבונות של האנוכי הבהמי ושל האנוכי השכלי. הרי גם הרכוש הפרטי הריבוני, הרי גם המחיצה הנוראה בין המעמדות, מקורם באנוכי הבהמי הריבוני והאנוכי השכלי הריבוני. על כן באה השבת הגדולה הזאת להכריז על שביתה, כדי לשים קץ לחוצפתו של האנוכי הבהמי ושל האנוכי השכלי והשביתה הזאת מסדירה, ממש בשורה אחת, את האדמה ואת האדם כבעל רצון בהמי ושכלי, ואת הבהמה, כי כולם שווים לפני בוראם ב"ה, כולם הם בריותיו, כולם עבדיו בלי כל יתרון ..."

אלמלא השורה האחרונה, המדגישה את שוויון הברואים לפני בוראם ואת חובתם להיות עבדיו, בהחלט היה אפשר לחשוב שהדברים נכתבו על ידי אחד מפעילי האנטי-גלובליזציה בתחילת המילניום השלישי.

*

ראינו בציטטות מדבריו של ברויאר כי בספרו "נחליאל" הוא עושה שימוש רב בפסיקת הרמב"ם כדי להציג, כדבריו, "שיטה שלמה של היהדות". יש לכך חשיבות רבה להבנת גישתו הסביבתית של ברויאר. יש נקודות דמיון רבות בין השניים וסביר להניח שברויאר הושפע במידה רבה מהרמב"ם וכתביו. שניהם כתבו חלק ניכר מכתביהם בשפה זרה. הרמב"ם כתב בערבית וברויאר בגרמנית. שניהם היו במידה רבה אנשי חזון.  "מורה נבוכים" של הרמב"ם נשרף פומבית עוד בחייו, ואחד מגדולי הרבנים בתקופתו אמר עליו ש"הפילוסופיה הארורה הטעתהו". החזונות של ברויאר לא עשו אותו לפופולרי בחברה שלו, בלשון המעטה.

פרופ' לוינגר מציין שבשנת 1921 פירסם ברויאר חוברת קטנה אך מלאת עניין, Die Idee des Agudismus (חזון האגודאיות). ברויאר תבע להעמיד בראש משימותיה של אגודת ישראל את ההתיישבות בארץ ישראל ואת הפיכתה למרכז חייה של היהדות. "ברי שבפרוגרמה זו היה משום תביעה מהפכנית ביותר כלפי עיקרה של היהדות האורתודוקסית, שהיתה מזמן קפואה על שמריה", כותב לוינגר ומוסיף: "מובן שעמדה מקורית ומהפכנית כזאת לא יכלה למצוא הדים בתנועה אורתודוקסית שמרנית כאגודת ישראל, וברויאר נשאר כל ימיו בודד במערכתו זו".

ברויאר קרוב מאוד לרמב"ם גם בגישתו המשפטית-פילוסופית. הרמב"ם היה מנסח הקודקס היהודי הראשון, "משנה תורה", ובה בעת עסק רבות בפילוסופיה האריסטוטלית. ברויאר כותב רבות על מערכת המשפט העברית והאפשרויות לחדשה ובה בעת מבסס חלק ניכר מהפילוסופיה היהודית שלו על קאנט.

אבל הדבר המשותף ביותר לרמב"ם ולברויאר הוא הגישה המחדשת. בכתיבה שלהם, הם הציגו תפיסה יהודית שלמה המתייחסת לעם בארצו, ארץ ישראל. מסיבה זו כולל הרמב"ם בחיבורו המשפטי "משנה תורה" את כל המצוות התלויות בארץ ובשלטון יהודי עצמאי. בכלל מצוות אלו מצויות גם השמיטה והיובל, שמהוות מצוות חברתיות-סביבתיות ממדרגה ראשונה. הגישה היא חדשנית כי בתלמוד הבבלי אין כמעט עיסוק במצוות התלויות בארץ. מעניין לציין שגם מבחינה לשונית חידש הרמב"ם ב"משנה תורה", שכן בניגוד לרוב הספרות התורנית באותה תקופה, שנכתבה בלשון התלמוד או המקרא, הוא בחר "בלשון המשנה, כדי שיהא קל לרוב בני אדם".

אני מבקש לטעון, שכאשר ברויאר החליט בערוב ימיו לכתוב את "נחליאל", שבו פירט את טעמי המצוות במשנה יהודית-ארץ ישראלית הוליסטית, הכוללת את ההיבטים הסביבתיים, הוא בחר בכוונה ברמב"ם, שהיה לדעתו הפוסק הראוי ביותר להצגת המצוות הסביבתיות והחברתיות, ובעל הסגנון הלשוני המתאים ביותר להבהרת רעיונותיו.

אם נשוב להבנת השמיטה, נראה כי ברויאר מתייחס גם להשלכות השמיטה על המסחר ועל החברה. הוא מצטט את הרמב"ם "ואין עושין סחורה בפירות שביעית" (הלכות שמיטה ויובל פ"ו הל' א'), וממשיך בפרשנות על מצווה זו.  "והנה השבתון מפגין גם נגד - המסחר. כשהבורא ב"ה לבדו נותן את פקודותיו כאדון הארץ, אזי למשך שנה שלמה, פירות הארץ נתנו רק לצריכה: מבלי שהמסחר מכניס את עצמו בין היבול לבין הצרכן. למשך שנה שלמה מזכיר השבתון לאדם היהודי בשפה חודרת, כי אין הבורא ב"ה מצמיח פירות כדי שיבואו מפקיעי השער להתעשר בהם, אלא שהוא ב"ה מוציא 'לחם' מן הארץ, 'לחם' להחיות בו נפש כל חי, 'לחם' ולא -  סחורה. ואם אחד מתיאוריו האופייניים של הקפיטליסט הוא: לנתק את הקשר הישיר בין היבול, ובכלל בין התוצרת, לבין הצריכה, הרי שבת הארץ משיבה את המצב לקדמותו; והיא אינה סובלת שום מחיצה בין היבול לבין הצריכה, והיא מורה בזה, שאין חזון לקפיטליסט, כמו שאין חזון לרכוש הפרטי וכי כולם זקוקים להצדקה לפני תכלית הבריאה...."

דברים דומים משמיע הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, בהקדמה לספרו על השמיטה "שבת הארץ". "שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ! שנת שקט ושלווה, באין נוגש ורודה 'לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה', שנת שוויון ומרגוע, התפשטות הנשמה בהרחבתה אל הישר האלוהי המכלכל חיים בחסד, אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית, ושלום אלוהי שורר על כל אשר נשמה באפו. 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול'. אין חילול-קודש של קפדנות רכוש פרטי בכל תוצאות יבולה של שנה זו, וחמדת העושר, המתגרה על ידי המסחר, משתכחת. 'לאכלה ולא לסחורה'. עין טובה והוקרה נאמנה באה לכל ברכת ה' אשר בפרי הארץ. 'לאכלה ולא להפסד'. והאדם חוזר אל טבעו הרענן עד אשר לא יצטרך לרפואות למחלות, שהן באות ברובן על ידי הריסת המשקל של החיים, בהתרחקם מטהרת הטבע הרוחני והחומרי..."

בדומה לברויאר, הרב קוק מציג כאן גישה הוליסטית של שיווי משקל בטבע וברוח והזנה הדדית בין הטבע החומרי לרוח, וטוען שהשמיטה מחזירה לשיווי משקלן את הסביבה הפיזית ואתה את הסביבה החברתית-כלכלית.

מעניין לציין שהגישה הזו של ברויאר והרב קוק ייחודיות לתקופתם ואפילו לתקופתנו. עם היווצרות הבעיות הסביבתיות, בעקבות המהפכה התעשייתית, ננקטה, בין השאר, גישה של טיפול טכנולוגי בבעיות הסביבתיות. כלומר, התעשייה יוצרת שפכים, הבה נטהר אותם; התעשייה מזהמת את האוויר,  נתקין סולקנים. גישה זו, הקפיטליסטית ביסודה, אינה מתייחסת לשאלות הבסיסיות של הצורך האמיתי במוצר, או לשאלה האם התעשייה והמוצר יכולים להיות ברי קיימא. הזמן מחייב ליצור מנגנונים שיחזירו אותנו לערכי האדם, הקהילה, החיים והטבע. המנגנונים הללו מצויים מקדמא דנא במצוות היהדות. אך כעת, בשובנו מגלות בת 2000 שנה, חובה עלינו לחפור ביהדותנו ולגלות מנגנונים אלה מחדש. מאמר זה הביא רק את קצה קציה של המחשבה הסביבתית-חברתית-כלכלית  היהודית, המשתקפת בחיבורי ברויאר. השמיטה, היובל, ומצוות רבות אחרות, כגון אופי התכנון היהודי, מכוונים למעשה ליצירת סביבה, חברה וכלכלה בנות קיימא. ואידך  זיל גמור.

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד