השקמה - כמשל
השקמה - כמשל

דרכי עבודה
השקמה -  כמשל

חנה זילברברג
גננת ברחובות
.

כאשר אנו עוסקים בנושא הכבוד בגיל הגן אנחנו מנסים לפשט ולהמחיש ככל שניתן. אחת הדרכים היא לתת דמות, שם ותואר למי שראוי לכבוד. לעיתים אנחנו מדגישים דמויות או קבוצות שאנו יודעים שיש יותר נטייה לזלזל בכבודם, למרות שהם זקוקים לו ביותר. כגון: הזקנים המבוגרים ככלל ובפרט ההורים. כל גננת עוסקת בנושא בהתאם לצורכי גנה וסביבתו. כגון בהקשר לכבוד לשונה. לשונה מאתנו בגיל, מין, ארץ מוצא ומכאן לשונה בתרבות, במנהגים ובשפה, וגם לשונה בגלל נכות כולם זכאים וראויים לכבוד. ברצוני לקשר זאת על דרך האנאלוגיה לטבע ולהתמקד בעץ השקמה. אם תשאלו כיצד הדברים מתקשרים? אומר כי עץ השקמה מאופיין ביכולתו להשתקם וזה גם מקור שמו.
כושר ההשתקמות והחיוניות הן תכונות בולטות לשקמה: "גם אם ייגדע וייגמם עד לקרקע -  יקום ויצמיח קורות הרבה" (גמם -  קיצץ, כרת). גם אם ייסחפו ברוח החולות הנודדים ויחשפו את שורשיה תמהר השקמה להעמיקם ולהיאחז היטב בקרקע. ואם יעלו על עץ השקמה החולות, יערמו על ענפיה, יקברוה תחתיהם, גם אז יעלה בידה להשתקם. ענפיה המכוסים בחול ישלחו שורשים למטה וענפים צעירים למעלה ותוך תקופה קצרה ייראה על פני החול אילן חדש רענן. מכל אלה ברור שעצם השם "שקמה" קשור בתכונת ההשתקמות המהירה של העץ הזה.
לשקמה הבאה בשנים גזע חלול ובו בולטים סיקוסים רבי שנים (סיקוס -  מקום יציאת הענף בגזע עץ, מעין עין או יבלת). לשקמה עלווה ירוקה כהה המכסה בצפיפות את הענפים. מסביב לגזע השקמה נראות לעיתים גרופיות (גרופית -  ענף של עץ זית או שקמה. "גרופית של שקמה" -  כינוי לאדם שמוצאו מפשוטי העם), אולם מהן אין
נוהגים לשתול עצים חדשים. ריבוי השקמה נעשה באמצעות נטיעת ייחורים הנלקחים מענפי העץ הצעירים.
חיוניותה של הגרופית מועטת ביותר והיא מתייבשת סמוך לתלישתה מן הגזע. זו הסיבה שאין נוהגים להשתמש בה כשתיל לעץ חדש.
השתקמותה המהירה של השקמה נוצלה על-ידי אבותינו כדי לגדל קורות לבניין. היו נוהגים לקצץ את השקמה הבתולה (שלא נקצצה מימיה) לאחר שפיתחה גזע עבה במשך מספר שנים ולהשאיר את "הסדן", הוא הגדם של הגזע.
הקורות הצומחות מן הסדן היו נלקחות לבניין ובמקומן עולות קורות חדשות. קיצוץ בתולת השקמה נחשב לעבודה חקלאית באשר הוא נעשה לצורך השגת יבולי הקורות. אבותינו עשו שימוש בקורות שקמה רק לאחר שהניחון לעלות לגובה ולהתעבות במשך שש שנים לפחות. לעומת קורותיהם של עצים אחרים, קורות השקמה קלות משקל ועמידות ללא ריקבון במשך שנים רבות. ידועים, למשל, ארונות החנוטים במצרים העשויים עצי שקמה, אשר נשתמרו עד ימינו. לכן ההלכה רואה את השקמה כשוות ערך לארז. התייחסות ההלכה לשימוש בארזים ובשקמים כקורות לבניין היא לפי השיקול הענייני בלבד, כמסתבר מתוך הכתוב: "אם ירצה לתת בקומה העליונה במקום קורות הארז, שהיו בה לפני שהבניין התמוטט, קורות שקמה, שומעין לו מפני שקורות השקמה קלות משקל הן והשימוש בהן יפחית את הסכנה להתמוטטות חוזרת".
עם כל חשיבותן של קורות השקמה בבניין מסתבר כי הארזים המיובאים -  ולא השקמים המקומיות -  הם אשר ציינו את מעמדו ויוקרתו של דויד המלך לאחר שלכד את ירושלים וקבע בה את בירתו. גם שלמה המלך אסף בירושלים ארזים (יבוא) לבנייה, לקירוי ולציפוי בבית-המקדש. האם לא היה שלמה מודע לערכם של עצי השקמה בבנייה? האם לא ידע שעץ זה משתמר שנים רבות ללא רקב? התשובה היא שהארז סימל את החוזק, את הגובה, את הפאר ואת השפע. לא כן השקמה, אשר אינה מצטיינת בנוף מרשים כנופו של הארז ואף אינה מגיעה לאותו גובה שאליו יכול הארז להגיע. החלטת שלמה לייבא ארזים מן הלבנון במקום לעשות שימוש בשקמים אשר היו בשפלה נבעה מן השאיפה להעלות את יוקרתה של ירושלים.
עניין מיוחד יש בפרי השקמה. הפירות נישאים על הענפים הדקים הנקראים גמזיות (כך גם נקראים הענפים הנושאים את פירות החרוב). ענפים אלה גדלים על קורות השקמה בקבוצות צפופות ובראשיהם מתפתחים הפירות (בערבית שם הפרי ג'ומיז). הפרי בראשיתו פגים ירוקות. פגים אלו טעונות בליסה -  חיתוך בקליפתה של הפגה או ניקובה ואף סיכה בשמן. פעולות אלו דרושות לפגים כדי שתגענה לידי הבשלה עסיסית. בתנאי
המשק המודרני כמובן שאין להעלות על הדעת השקעה של עבודה כה מרובה כדי לקבל פירות בשלים של שקמים, אולם במשק החקלאי הקדום נוצרו התקשרויות בין הרועים הבאים מן המדבר ובין בעלי השקמים, שבאדמתם ניתנו זכויות מרעה לאותם רועים, שעסקו בתמורה לכך בבליסת פגי השקמים ובסיכתן בשמן. עמוס הנביא היה רועה ובולס שקמים. שלא כפגי התאנה, המבשילות ברובן במשך הקיץ, מתפתחות הפגים בעצי שקמה רבים רק בסוף הקיץ לקראת הבשלה בסתיו.
ציינתי שגם לזית וגם לשקמה יש גרופיות. חיוניות גרופית השקמה מועטה ביותר. בזית הנצר מתפתח מן הגרופית העולה מן השורשים. הכורמים נוהגים להשאיר גרופית אחת או אחדות כשהם רוצים לטפח שתילים חדשים.
אלה הם הנצרים: הגרופיות אשר נצרו אותן כדי להעמיד דור חדש של עצי זית. שאול המלך משול לגרופית של שקמה ודויד לגרופית של זית. ואכן לא שאול הקים את עץ המלוכה בישראל -  דויד הוא שהקים אותו. דויד הוא אפוא, גרופית של זית שלאחר נטיעתה היא מצמיחה עץ רב-שנים. אבל כאשר שבט בנימין כמעט הושמד הוכיח שבט זה -  שבטו של שאול -  חיוניות רבה. לא זו בלבד שלא נכחדו ולא נטמעו בין שאר שבטי ישראל, כי אם
 השתקמו עד מהרה והיו לשבט שממנו הועלה המלך הראשון על כל ישראל.
ריכוז גדול של שקמה יש בשפלה הדרומית, בין הרי יהודה וחוף הים התיכון. רבותינו הבדילו בין הגליל העליון לתחתון לפי תפוצת השקמה: "כל שאינו מגדל שקמין גליל עליון, כל שהוא מגדל שקמין גליל תחתון". מוצאו טרופי אפריקאי והוא גדל לרוב בערוצי הנחלים של אפריקה המזרחית. מסקנות ממחקרים: השקמה היא עץ תרבות שהובא ארצה ממצרים. את השקמה גידלו בארץ גם לפירות וגם לחרושת עץ. אין השקמה עושה זרעים בארץ ועל כן אין התרבותה נעשית אלא באופן וגטטיבי, היינו על-ידי ייחורים. יש בארץ שתי צורות ביולוגיות:
באחת מבשילה הפגה שלא בעזרת האדם ובשנייה הפגים טעונות בילוס. השקמה היא ממשפחת התותיים. בימינו נכללת השקמה בקבוצה של צמחי תרבות נטושים.
ומה בגן? גננות שיש באזורן עצי שקמה ודאי מתרשמות מהעץ ונופו אך בעיקר מיוחד מראה השקמה בעונת הפרי.
הגזע נראה כאילו הוא מכוסה בפירות והמראה בהחלט יפה. גם גננות שעובדות במקום שאינו מגדל שקמים ורוצות לספר על העץ ולו במעט, יכולות לדון במדרש השם וברעיון שהוצע אודות הכבוד לאדם המנסה להשתקם. אם זה מזדמן אפשר להשוות את פרי השקמה לתאנה וגם לפיקוס (אם חותכים פרי של שקמה, פיקוס או תאנה רואים
את הדמיון בבירור) ואגב, בארץ יש עכשיו המון סוגים של פיקוסים.
בגן שלי, בעקבות הערה של זלזול לציור של ילד, הנחיתי את השיחה לכיוון שאם אכן ילד לא מצליח לצייר ברמה שנראית לו או לחבריו מה אפשר לעשות? מי נוהג יותר נכון, זה שמתייאש, קורע את הציור, מתרגז ועובר לפעילות אחרת או הילד שמנסה שוב, משתדל ומשתדל עד שהוא מרוצה, מתקדם כל יום צעד ומגיע? מי "ראוי יותר" לכבוד?
זה שמפסיק לנסות, לרוץ, לטפס, לדבר שפה חדשה או זה שעושה מאמץ ועולה שלב אחד למעלה? ומכאן כבר הדרך סלולה לעיסוק בכבוד שזכאי לו כל אחד ובמיוחד המשתקם שמוצא מחדש את מקומו בחברה, כמו הכבוד שמגיע לעולה שמגשש דרך חדשה בארץ ובונה את עצמו מחדש כמו אותה שקמה המתחדשת לאחר שכוסתה בחול או לאחר שקצצו את ענפיה. וכאן יכול להיות המעבר לפעילות עם השקמה.
"אם אני מספרת לכם שיש עץ ששמו הוא שקמה, מה אפשר לדעת עוד לפני שלמדנו עליו?" או: "מה אתם שומעים במלה שקמה?" רק אחרי שדיברנו על השם התחלנו ללמוד על העץ. הלכנו לטיול לשקמה עתיקה בשכונה שלנו, קריית משה ברחובות, והתרשמנו ממראה העץ. הבאנו לגן עלים ופירות וצילמנו. ערכנו השוואה עם פירות הפיקוס ועם פרי התאנה. דיברנו על השימוש בשקמה לבניין בנוסף לתועלתו ביופי, צל ופרי, על התאמתו גם לט"ו בשבט וגם אם עוסקים בבניית בית-המקדש.
השקמה, עיסוק לא שגרתי בעץ לא מיוחד מכיוון לא שכיח ואולי כדאי לנסות?!


מקורות:

נופי הצומח של הארץ -  זהרי, עמ' 104.
שיח ועץ במורשת ישראל -  נגה הראובני, עמ' 82. n

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד