מעמדה של האשה ביהדות
מעמדה של האשה ביהדות

מעמדה של האשה ביהדות
שרה תאומים
מפקחת ארצית, החינוך הקדם יסודי ממ"ד

 

במשך כל הדורות מעמד האשה במשפחה היהודית בתחום המוסרי היה הרבה יותר ממעמדה של האשה בכל תרבות אחרת שבתוכה חי עם ישראל, אלא שבשטח המשפטי וההלכתי וגם בשטח החברתי סוציולוגי היה קיים אי שוויון לרעת האשה.
במקרא קיים דווקא שוויון בין הגבר והאשה, כאשר המושג שוויון פירושו זכויות וכבוד שווים, אבל בהתאם לטבעו של כל יצור. כל אדם נברא בצלם אלוקים, הן הזכר והן הנקבה, אלא שלכל אחד מהם יש מבנה ביולוגי אחר. האשה יולדת ומניקה והגבר, שבדרך כלל יותר חזק בגופו ופנוי מפעולות אלו, הוא הפועל כלפי חוץ, הוא המבצע, אך לאו דווקא היוזם, השוקל והמכוון. לדוגמה, הסיפור על גירוש הגר וישמעאל -  שרה היתה היוזמת והמכוונת ואברהם עשה כרצונה.
אם כן, שוויון פירושו חלוקת תפקידים בהתאם לסגולות של שני המינים. האיש יוצא למלחמה מפני שהוא חזק יותר (אין לו תקופות חלשות כגון הריון, לידה וכו'...) והאשה יולדת ומגדלת את הדור החדש וזו משימה גדולה ונכבדה. סיפורי האבות מלמדים על מעמדה של האשה, כבודה וזכויותיה והם שוללים את ההשקפה שרווחה במסופוטמיה באותה תקופה, לפיה האשה היא חפץ של הבעל (חוקי חמורבי). עליהם להיות יחדיו ולפעול כל אחד בתחומו כפי טבעו ובהתאם לתפקידים שנועדו לו.
רוב הגיבורות הנשיות במקרא מגלות שפע גוונים וצורות: הן שונות זו מזו ויש בהן עולם שלם ומורכב, רב עניין ועוצמה. בהסתכלות מעמיקה בנשים המופיעות במקרא בתפקיד של "עזר כנגדו", מתגלה כי יש להן אישיות עצמאית והן אף מטביעות את חותמן על חייהם של אנשים פרטיים בתוך המשפחה ועל מהלך ההיסטוריה. הן משפיעות בשקט ובבטחה. הן טוות את חוטי החיים והן האורגות את מסכת ההיסטוריה. הנשים שונות וממלאות את כל המרחב של יכולת האדם: אשה, רֵעָה, נביאה, חברה נאמנה, עקרת בית אהובה, שופטת, גיורת, מלכה ומרגלת.
כל אחת מאלה מצויה בין הגיבורות המקראיות וכל אחת מהן מהווה טיפוס לעצמו ודוגמה לדורות.
לעומת המקרא, ספרות חז"ל על האשה אינה עשויה מקשה אחת. באופן כללי אפשר לאמר שבמדרשי האגדה דמות הנשים חיובית יותר מאשר בהלכה אולם גם במדרשי האגדה יש פנים לכאן ולכאן באשר לדמותה של האשה.
נשים נחשבו כדברניות -  "עשרה קבין שיחה ירדו לעולם מהן לקחו הנשים תשעה קבין", כקלות דעת, אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, האשה צריכה לעשות רצון בעלה ומקבלת את שם בעלה ומנהגי ביתו אם יש ניגוד בין מנהגי בית אביה ומנהגי בית בעלה.
הדעות השליליות על האשה אינן מבוססות על התורה אלא הן דעות שהזמן גרמן. ספרות חז"ל נכתבה על-פי השקפת עולם גברית שתפסה את המין הנשי כמין חלש שמן הטבע זימנו לו תפקידים ותכליות שונות מאלו שנועדו למין הגברי. יחד עם זאת, יחס החכמים לנשים היה יחס של כבוד. הם הכירו בחשיבות תפקידן של הנשים בבית ובמשפחה והעריכו אותן, אך מנעו מהן השתתפות בחיי החברה והרוח. לא היה נישול מכוון ולא היה צורך בכך משום שפעילות החוץ נתפסה כשייכת למין הגברי ואין מדרכה של האשה להיות מעורבת בהליכות הציבור. הכלל המנחה היה "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מ"ה, י"ד). באגדות חז"ל מתוארת האשה כאם הבנים וכמי שדואגת לכל צרכי הבית כמאמר רבי יוסי: "לעולם לא קראתי לאשתי אשתי, אלא ביתי". עקרת הבית היא עיקר הבית. האם נוטלת חלק חשוב בחינוך הילדים לתורה. לדעת חז"ל רוח היהדות והקדושה נבנים בבית, והבית נוצר על-ידי האם.
חז"ל השתדלו לגשר על הפער שהיה קיים בין זכויות הבעל וזכויות האשה. אחד השיפורים במצבה ההלכתי-משפטי של האשה הוא למשל תקנת חכמים לתת כתובה לאשה כדי שלא יהיה קל לגרשה. התמונה העולה מספרות חז"ל על הנסיונות לעשות צדק עם הנשים, יחס של כבוד והערכת תכונותיהן הטובות -  איננה תמונה של ספרות המטפלת בשתי קבוצות שוות. זוהי ספרות שנכתבה על-ידי קבוצה חזקה שולטת שגילתה התחשבות בקבוצה שנייה חלשה, גרמה לה להיות תלותית ומנעה ממנה שוויון בחיי החברה והרוח.
בתקופת התנאים -  ההלכה בתקופת התנאים מצביעה על כך שהאשה אינה שותפה ברוב המצוות.
בתוספתא נאמר: "ר' יהודה אומר: שלש ברכות חייב אדם לברך בכל יום ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אשה... אשה -  שאין הנשים חייבות במצוות" (ברכות ז' יח). הפטור של הנשים באותו זמן נבע מתוך חובתה של האשה לגדל את ילדיה ולדאוג לקיומה הפיסי של המשפחה.
הנשים נדחקו מפעילותן בשל נסיבות החיים. עם זאת, בסוף תקופת התנאים חלה התפתחות ונתייחדה קבוצה של מצוות בהן טעם אחד לחיוב הנשים בעשייתן "שאף הן היו באותו הנס". מצוות אלו הן: מקרא מגילה, הדלקת נר חנוכה ושתיית ארבע כוסות יין בפסח. המילים "אף הן" מדגישות יסוד שיתופי ושיוויוני בין הנשים לגברים.
אף הן כמותם השתתפו באותם אירועים ניסיים. כאן מדובר בנימוק מטא-הלכתי הנוגע למגזר רחב של מצוות הקשורות לאירועים היסטוריים. המציאות החברתית של תקופת חז"ל שונה מזו של ימינו. הזמן שגרם למציאות הזאת חלף ולכן עבר גם טעמן של אמיתותיה.
את תקופתנו מאפיין המאבק לשוויון זכויות האשה. בימינו הנשים מקבלות חינוך רחב והשכלה כללית והן ממשיכות ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, רוכשות מקצוע ופועלות בענייני ציבור.
החשיבה המודרנית והפוסט-מודרנית מעמידה תפיסות פמיניסטיות דתיות.
כיום, מדברים על מושגים של אורתודוקסיה מודרנית במעמד האשה הדתית. נושאים אלה עולים על סדר יומו של הציבור הציוני הדתי. האנרגיה הפמיניסטית-דתית בולטת ודוחפת לתמורה ולשינוי ולקידומם של שאר הנושאים של היהדות המודרנית. קיימת חזרה לתובנות של "דרך ארץ קדמה לתורה".
הציבור הציוני הדתי חוזר לייעודו להיות גשר מחבר בין חלקי החברה הישראלית ובין הקטבים שבה. מפאת חשיבות הנושא והשלכותיו על החברה הדתית, קיימנו מועצת מפקחות בחמ"ד לשמוע דברים בנושא.
הרבנית רבקה לוביץ, טוענת רבנית, הציגה בפנינו שתי מגמות בפמיניזם דתי המקבילות לפמיניזם כללי:
פמיניזם של התאמה. בפמיניזם הכללי צריך להגיע לשוויון זכויות בין המינים. מגמת ההתאמה נתקלת  בבעיות דתיות, כי לא בכל הדברים אנו מצווים לאותו הדבר. מגמה זו קיימת כמגמה והרעיון של לימוד תורה של נשים שייך למגמה זו. בעבר נשים לא למדו תורה מסיבות שונות. בימינו, נשים לוקחות חלק בלימוד תורה, גמרא ופסיקה. מגמת התאמה זו נתקלת בבעיות של קיום מצוות. הנשים רוצות לקבל את המגיע להן ביהדות הקיימת.
ב. פמיניזם של ייחוד. מגמה זו מסובכת ומורכבת. היא מתאימה לפמיניזם האופנתי. נשים ראו מה קיים וגילו שהן יכולות לעשות הרבה דברים כמו גברים. זה מתבטא בתפיסת נשים המחפשות לקדם את מעמדן ולהיות מעורבות יותר בהוויה הדתית.
מגמת הפמיניזם של התאמה היא מגמה שמרנית האומרת "גדול המצוּוה ממי שאינו מצוּוה", ומי שאינו מצווה מקבל שכר. למגמה זו כיוון שמרני ברציונאל המחשבתי.
מגמת הפמיניזם של הייחוד מצביעה על כך שהנשים יכולות ללמד את החברה לכבד את התכונות והנתונים הייחודיים להן. אף לנשים יש מה לתרום ולקדם. יש להבליט את הקול הנשי הייחודי ולעשות דברים המתאימים לנו.
ניתן לשנות דברים אולם יש לשים לב לקצב השינויים ולהזהר שלא להגיע לשבר במסורת. גם בלימוד התורני קיימת מהפכה שקטה. יש כיום הרבה מדרשות לנשים ולבתי-הספר התיכוניים חודרים לימודי קודש לבנות ברמה גבוהה. באולפנות לבנות התחילו ללמד גמרא.
עדיין רחוקה הדרך בשִוויוניות הלימוד התורני בין נשים לגברים.
פועל יוצא מכל הדברים הללו שנשים כיום רוכשות ידע והשכלה והן יכולות להגיע להנהגה. פעילות דתית וידע מובילים להנהגה. לצד זאת קיימים גם סיכונים. פמיניזם של ייחוד -  לאן יוביל? פמיניזם של התאמה כולם יהיו על מסלול אינטנסיבי. שאלות רבות נשארות פתוחות.
המעבר מחברה מודרניסטית לחברה פוסטמודרניסטית יצר שינויים. שינויים בתחומים רבים. שינויים המעוררים לשאול שאלות רבות. בתחום הפוליטי אין אידיאולוגיה כבעבר והכל נסוב סביב שחרור הפרט. בתחום המוסרי הכל רלאטיבי. בתחום הדתי דובר תמיד על תורת חיים והיום קיים אובדן אוטוריטות. עוסקים בקמיעות, בחזרה בתשובה וכד'.
גם בציונות הדתית חלו שינויים וחידושים. סוגיית החילון קיימת בציונות הדתית וחלה ירידת האידיאה של קרנה של ארץ-ישראל. התרבות והתקשורת חדרו גם אל הציונות הדתית. נשים החלו ללמד גמרא והציבור הציוני הדתי עוסק בשאלת החוויה הדתית (קרליבך). חלים גם שינויים בחיי המשפחה הדתית וסוגיית שעות הפנאי חדרה גם לציבור הציוני הדתי. על הבת הדתית עוברות תמורות.
יש לדון ולהתמודד עם המציאות החדשה בבחינת "הוו מתונים בדין" -  היינו מתינות המקרינה עוצמה ומנסה להבין את האמיתות עצמן. להעמיד תלמידות הרבה לעולם החדש.
בעולם החדש בעיית מעמד האשה הדתית היא מורכבת וסבוכה מאוד.
האשה איננה בשולי המעגל ההלכתי. נראה לכאורה כי לקיום החיים הדתיים אין צורך בנשים. אם נתבונן בתפילה בבית-הכנסת האשה אינה מעורבת בעשייה בבית-הכנסת. בתנועה הפמיניסטית הדתית המתעוררת בתקופתנו בולטות שתי מגמות המקבילות לחברה הכללית. מגמה אחת המבקשת להשוות ולדמות את האשה לאיש באופן מירבי. הנשים רוצות להיות שותפות בכל מה שקיים בעולם הדתי. המגמה השנייה גורסת שאל לנשים לחפש שוויון לגברים אלא להדגיש את הייחוד הנשי. שתי המגמות נראות סותרות זו את זו ויש גם משהו מקרב בקיטוב הדברים.
רבנים רבים בדורנו מעודדים את הנשים למצוא לעצמן חוויות דתיות ומעודדים לפתח את הכישרון היצירתי של הנשים ולפתח יצירה משל עצמן.
פיתוח יצירתיות זו יש להתחיל כבר מהגיל הרך. יש להתחיל בתלמוד תורה כבר בגיל הרך ולהקנות מיומנויות ללימוד גמרא בכיתות היסוד גם לבנות. יש ליצור שוויון בתלמוד תורה בין בנים לבנות. יש לטפח מנהיגות חינוכית בקרב נשים ולשלבן בהנהגה החברתית והפוליטית. לשתף את הנשים בחיים הדתיים ולהתייחס לעמדות ההלכתיות המתבקשות לנוכח השינויים במצבה של האשה בחברה ובמשפחה. ראינו לאורך כל הדורות, מבנות צלופחד, דרך ביטול המים המאררים באשה סוטה, תקנות העיגון, חרם רבנו גרשום, שחכמים התמודדו עם כל מה שהיה קשור להגנת האשה.
יש לתת את הדעת בכל הנוגע למעמד האשה בהלכה.
החברה הציונית הדתית עוברת שינוי ביחס למעמד האשה וביחס ללימודי האשה. יותר ויותר טוענות רבניות נכנסות למערכת של בתי-הדין הרבניים ונוכחותן מסייעת ומקילה על הנשים.
כמו כן עובדות סוציאליות נכנסו אף הן לעבוד בבתי-דין רבניים.
המצאותן של הנשים במוסדות אלה מאפשרת פתיחות לדיון בבעיות המשפחתיות כדבר אשה אל אשה.
גם הנושא הכאוב של עגונות ומסורבות גט קיבל תפנית חיובית בזמן האחרון.
לסיום אני מאמינה כי אם הנשים תהיינה מעורבות בלימוד, בהנהגה ובעשייה נוכל להוביל ולקדם נושאים חשובים אלה.


ביבליוגרפיה

אליצור: האשה במחשבת המקרא, הגות, מאסף למחשבת יהדות, תשמ"ד.
אלבויים י': דמויות נשים באגדות חז"ל -  מודל לחיקוי? הגות, תשמ"ג.
ברקוביץ א': נשים ונשיות בסיפורי התלמוד, מעמד האשה ביהדות -  היבט הלכתי-חברתי, הגות, תשמ"ג.
וולר שולמית: נשים ונשיות בסיפורי התלמוד, תשנ"ג.
זמורה: נשים בתנ"ך, מחברות לספרות.
חזן רוקם ג': רקמת חיים, תשנ"ז.
שטיינזלץ ע': נשים במקרא, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ג.
עין טובה, דו-שיח ופולמוס בתרבות ישראל, הקיבוץ המאוחד, תשנ"ט.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד