על שלושה ספרים של בראיין וילדס
על שלושה ספרים של בראיין וילדס

על שלושה ספרים של בראיין וילדסמית: סופר-מאייר
מיכל פריד-אפרתי

-  ציפורפוח, 1983
-  החלום שלי, 1986
אילו הייתי במקומך, 1987

 

שלושה ספרים חדשים מצטרפים למדף הספרים. שלושה ספרים מאת בראיין וילדסמית, יוצר איכותי, המוכר לנו בזכות ספרו הטוב "לבד על המרבד". עובדה זאת לבדה מבשרת טובות לגבי ההמשך. שלושת הספרים עשויים באותו פורמט ושייכים לסדרה רחבה יותר בשם 'קט-גדול'. כל השלושה נכתבו ואוירו בידי  וילדסמית. שניים תורגמו על-ידי ד"ר צביה  ולדן. השלישי, שנוצר במקור ללא כיתוב, נכתב על-ידי ולדן עצמה.
על אף ששלושתם הודפסו בארץ באותה שנה, במקור הם יצאו לאור בשנים שונות. ה"וותיק" יותר: "ציפורפוח" (1983), בהמשך "החלום שלי" (1986) ו"אילו הייתי במקומך" (1987).
לשני האחרונים מעין מכנה משותף: בשתי העלילות משתעשע וילדסמית ברעיון ה"אילו" -  אילו הייתי עושה כך וכך, אילו היה קורה כך וכך.
ב"החלום שלי" כשמו כן הוא, מתנסה הילד הדובר בחוויות שונות אשר אינן מתאפשרות כמובן במציאות והחלום מהווה מסגרת לגיטימית לכך:
"לישון הלכתי / על נמר רכבתי / על לווייתן ישבתי / פיל גדול אל-על הנפתי / ולגובה רב טיפסתי / ואז התעופפו כולם / וגם אני אתם.../ וכשהתעוררתי והאיר היום... גז לו החלום...
ב"אילו הייתי במקומך", מאפשר ביקור בגן-החיות לילד להרהר (תוך שיתוף הקוראים) בחילופי זהויות עם החיות וברווחים שהוא עשוי להפיק מכך:
"לגן-החיות הלכתי / ומחשבות חשבתי.../ אילו הייתי נשר אדיר כנפיים / הייתי עף לירח שבשמיים./ אילו כלב ים הייתי.../ כי אז במצולות שחיתי / אילו הייתי קוף / הייתי מטפס עד בלי סוף / אילו הייתי פיל.../ הייתי מצליח בשתי הידיים להרים אפילו טרקטור עד השמיים / אילו הייתי צ'יטה המהיר בעולם.../ הייתי משיג בריצה את כולם / אבל  אילו הייתם אתם במקומי.../ הייתם יוצאים כולכם לחופשי.
בשלושת הספרים הטקסטים קצרים יחסית, מספר שורות האורגות עלילות צנועות, מה שהופך אותם לברי קריאה בפני הגילאים הצעירים. אולם ב"אילו הייתי במקומך" מסתיים הטקסט באופן מפתיע משהו. וילדסמית בוחר להעניק נקודת מבט  נוספת, ערכית, בסיום הטקסט, מעין חומר למחשבה. ספק רב אם הקטנטנים מסוגלים להבין את האמירה המצויה בסיום, לכל היותר מקנה הטקסט לילד אפשרות, בעזרת מבוגר מתווך, ל"שחק" את החיות השונות.
עם בני ה-5-4, מעבר למשחקי כאילו ומשחקי דמיון, כבר ניתן לשוחח על התהייה שמציב הילד בטקסט, לעודד אותם לדבר על ביקורים שלהם בגן-החיות, על תחושותיהם שלהם ושל בעלי-החיים אם בכלל הם סבורים שלבעלי-חיים יש כאלה. מעניין יהיה לשמוע מה יש לילדים לומר בעניין זה ובכלל אני מעיזה לחשוב שלא רק לפני פסח ניתן לדבר על מושגים של חופש וחירות ולא רק הסיפורים המסורתיים כשירים לכך. לעיתים ניתן להתחדש בסיפור חדש או בזווית ראייה שונה לעניין אשר מובילה לנושא.
"ציפורפוח" הוא סיפור אשר מתקיים בו תמהיל של רעיון עלילתי (שוב עלילה צנועה -להבדיל מעלילה דלה - הראויה למידותיו של פעוט בן שנה וחצי-שנתיים): משחקי מילים, משקל וחריזה:
"על העץ ציפורפוח / סתם ישבה לה קצת לנוח / ופתאום נשבה הרוח / מה נושר? נופל תפוח?! / על הארץ נח תפוח,באדום הוא קצת מרוח, בצהוב גם בוורוד... ויפה הוא עד מאוד.../ ציפורפוח מתבוננת, מעשיה מתכננת.../ רגע קט היא מהססת, בתפוח אז נוגסת.../ מנקרת, מנקרת.../ וכמעט אותו גומרת / הוי חבל, חבל, חבל... התפוח נאכל / מכורבלת ציפורפוח, מנגנת לה הרוח...
שמו של סיפור זה במקור הוא:
The Apple Bird, הווה אומר ציפור התפוח. בעברית השם שנבחר "ציפורפוח" יכול להעיד על הקשיים הכרוכים (או שמא האתגרים) במלאכת התרגום. כאמור, במקור זהו ספר תמונות אשר ולדן הוסיפה לו טקסט. משחקי הצלילים שיוצרת החריזה והיכולת ליצור הקבלה באמצעות הטקסט בין הציפור לתפוח (אשר מאוד דומים זה לזה באיורים) מעידים שולדן הצליחה לרקוח משהו, שגם יישאר נאמן למקור וגם ייראה ויישמע טוב בעברית.
אולם לא בכל הטקסטים התחושה זהה. על המתרגם/ת מוטלת המשימה לא רק להעביר באופן מהימן את המשמעויות המילוליות של הטקסט אלא גם את האופן בו הוא מעוצב. ב"החלום שלי" נעשה שימוש בטכניקה של העברת הפועל לסוף המשפט תוך הסתמכות על כך שהחריזה נוצרת עקב השימוש בגוף ראשון יחיד, דבר היוצר תחושה שהטקסט חייב להיות חריז בכל מחיר: לישון הלכתי / על נמר רכבתי / על לווייתן ישבתי וכו'.
לעיתים, 'קדושת הטקסט' לא חייבת לחול על כל טקסט. כלומר, לא חייבים להישאר צמודים מילה במילה למה שכתוב. האיור יכול לשמש נקודת פתיחה ועוגן לסיפור שהמחנכת לבדה הוגה מלִבּה. ראוי להזכיר שהפעוטות לא קוראים את הטקסט, הם "קוראים" את האיור. ב"החלום שלי" עניין זה בולט במיוחד. באיור ניתן להבחין בילד השוכב במיטתו בחלק התחתון של הדף והחלום מתרחש בתוך בועת קומיקס. באופן זה רוכש הילד פרק באוריינות חזותית.
נקודה נוספת הדורשת התייחסות היא עניין המילים הקשות. שלושת הסיפורים שזורים צירופי מילים יפות, יפות באמת כמו "נשר אדיר כנפיים", "במצולות שחיתי" ו... "גז לו החלום". מחד גיסא, עומד 'מבחן הסהר', אותו סהר המופיע בסוף "איה פלוטו" וממעטים לפגוש בו שוב, אלא בסתם ירח ולכן נשתדל להרחיב בהדרגתיות את מעגל השפה הפאסיבית של הילד. מאידך גיסא, מה קורה לילד כשהוא מקשיב לטקסט וזה משובץ מילים כלל לא מוכרות.
עד כמה היכולת להשלים פערים בהבנה על סמך הבנת ההקשר הכללי, מספיק איתנה כדי ליצור אצל הילד חוויה טובה של הנאה ורצון להמשך.
להתלבטות זו לא קיימת תשובה מוחלטת או אחת. שיקול הדעת של המחנכת הוא שצריך להנחות אותה (מחנכת יכולה להחליט שטקסט לא מתאים כלל לשכבת גיל מסוימת לאור ריבוי המילים הקשות/לא מוכרות בו). מספר כללים עשויים להנחות אותנו בעניין זה. ראשית, יש להכיר את הטקסט ולהכיר אותו היטב. המחנכת אמורה להכיר את הטקסט ולשלוט בדרך הקראתו בטרם היא נפגשת עם הילדים.
לגננות החוששות שמא התעכבות על מילה/מושג מסוימים תגרום ל"נשירה" של חלק מהילדים באמצע המפגש, עקב קושי (לגיטימי) של חלק מהילדים להתרכז שוב ולחזור ללב הסיפור, כדאי להזכיר שתהליך הבניית הטקסט אצל הילדים אינו קורה במפגש אחד. זוהי למידה מצטברת המסתמכת על מפגש ועוד מפגש בין הטקסט לבין הילדים (באמצעות תיווכה של הגננת). בכל מפגש נוספת מעין שכבה נוספת של הבנה לילד. הטקסט פונה באופן שונה אל כל ילד וילד וגם תרומת ההבנה  מהמפגשים החוזרים עם הטקסט שונה מילד לילד.
וילדסמית כותב אך גם מאייר את ספריו. מבחינה זאת יש לספריו יתרון כיוון ששוררת בהם הרמוניה בין טקסט לתמונה, היות ונֶהגוּ באותו ראש, תרתי משמע. ניתן להבחין בבירור שווילדסמית מייחס לאיורים בכלל ולאיוריו בפרט, משקל וערך רב לא פחות מלטקסט עצמו.
איוריו של וילדסמית שופעים חיוניות צבעונית וסגנונו המיוחד ניכר בהם. הצ'יטה והנמר המופיעים בשני ספרים מזכירים עד מאוד את בן-דודם החתול, שרצה להישאר לבד על המרבד.
למדריכות לאמנות ולגננות המשלבות בסדר-יומן תכנית לימודית בנושא האמנות מהווים ספריו של וילדסמית, כולל "לבד על המרבד" (שלרוב הוא הראשון שהילדים נפגשים בו) הזדמנות להכיר קו סגנוני של אמן ולהיווכח עד כמה הוא חוזר ועקבי ממש כמו כתב-יד, כך שניתן לזהותו. ראו את ספריה של אלונה פרנקל למשל.
לסיום אומר משהו לא רק על התוכן אלא גם על האריזה. ספרים אלה ועוד ספרים אחרים דומים בסגנונם ונמצאים בשוק, מיועדים לגילאים הצעירים ביותר. היה עדיף לו היו יוצאים לאור כספרים קשיחים (מקובל לחשוב שרק ספרי אובייקטים ערוכים כך ומדוע?). עלותם תהיה בוודאי גבוהה יותר, אולם בטווח הארוך הבלאי שלהם נמוך יותר. החשוב מכל, דבר זה יאפשר לגננת לעודד את הפעוטות לפעול באופן עצמאי בפינת הספר מבלי שלִבם נחמץ על הספרים הרגילים הנקרעים מהר מאוד.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד