"המאה של הילד" - סוף והתחלה
"המאה של הילד" - סוף והתחלה

 עיון ומעש
 "המאה של הילד" - סוף והתחלה
 מבט אישי על "המאה של הילד" עם סיומה
 ד"ר רינה מיכלוביץ

 
את הכינוי "המאה של הילד" טבעה כנראה המחנכת-סופרת בעלת החזון והיכולת לראיית הנולד אלן קיי   (
Key E. 1900), בפתחה של המאה, בספר בשם The Century of the Child . בפתח המאה וטרם התרחשותן של שתי מלחמות-העולם, הציגה קיי את הרעיון האופטימי, כי החינוך יש בכוחו לשנות את העולם וסדריו.
בהקשר זה רצתה לשנות את פני החינוך. היא תבעה להעמיד את הילד וצרכיו במרכז העשייה החינוכית, להתאים  את פעולות החיברות וההוראה לעולמו של הילד ולאפשר לו ללמוד תוך פעילות והתנסות. היא ראתה הן בהורים  והן בממשל אחראים לחינוך הילד. את ההורים ביקרה על שאינם מעורבים די בחינוך ילדיהם ומן הממשל תבעה חקיקה חברתית להגנה על זכויות הילד והאשה.
קיי, אשר צפתה את הרמתם של רבים מן ה"דגלים" שנישאו במהלך המאה בתחומי החינוך והדאגה לשלום הילד וזכויותיו, לא חזתה את גורלם הלכה למעשה של מיליוני ילדים במהלכה של מאה זו, גורלם של ילדים פליטי שתי מלחמות-עולם ומלחמות אשר מתרחשות שוב ושוב בחלק זה ואחר של עולמנו ומצבם של ילדים החיים בתנאי עוני,מצוקה ובורות ברבות מארצות העולם השלישי גם כיום, על סף המאה הבאה.
האם הייתה קיי נביאת-שקר? האמנם התבדה חזונה?
במאמר זה ייעשה ניסיון להראות כי על אף הכל הייתה זו "המאה של הילד".
במאה הזאת זכתה ה"ילדות"2 להכרה כפרק בפני עצמו בחיי האדם והתיאוריה והמחקר בתחום הפסיכולוגיה המציאו עיגון לכך. מאלה נגזרו התפתחויות בתחום החינוך, בדרכי ההוראה ותכניה. התפתחות חלה גם במעמדה של ההוראה כפרופסיה.
העמדת ילדים במקום מרכזי בחברה בלטה בתרבות המערבית, הולידה יותר ערנות למצוקותיהם והובילה להופעת  גורמים וולונטאריים שונים בקהילות ואף להתגייסות גורמים בינלאומיים (כגון אונסק"ו ויוניצ"ף) כדי לסייע לילדים. בצד אלה גובשה, במהלך המאה הזו, תשתית תחוקתית לשמירה על זכויות הילד, פרי עבודת חקיקה שנעשתה במדינות  רבות.
לצד ההכרה בילדות בזכות עצמה וברעיון הילדות כבערך, צמחו גם הביטויים לכך בחיי היום-יום. כך נוצרו מסגרות  וסביבות ייחודיות בהן מבלים ילדים ואף נוצרה "תרבות ילדים", שמצאה ביטוי באופנה ייחודית לילדים, בספרות  ועיתונות ילדים ובתיאטרון וקולנוע אשר נוצרו במיוחד עבורם.
השאלה אשר תישאל בשלהי "המאה של הילד" תהיה: האם הגיעה מאה זו לסיומה תרתי משמע? האם עדים אנו כבר  בשעה זו לשינויים בתפיסת הילדות, במקומו של הילד בחברה, בביטויים לכך במציאות היומיומית?
 
 "המאה של הילד" -  של איזה ילד?
 האם הייתה "המאה של הילד" המאה של ילדי כל העולם כולם?
 הייתה זו בוודאי, ראשית לכל המאה של ילדי ארצות "התרבות המערבית". בארצות המערב לא זו בלבד שמתעוררים בהדרגה ההכרה בילדות והמודעות לצרכים הפיזיים והרוחניים של ילדים, אלא שמתבססת ההכרה הפורמאלית של ממשלות ב"זכויות הילד" והן פועלות למימושן.
בזה אחר זה מקיימות מדינות אלו חקיקה המגבילה עבודת ילדים  ומחייבת את חינוכם. החקיקה אף מלוּוה בהקצאת משאבים המיועדים לדאגה לבריאות ילדים ולחינוכם.
לא כך במדינות המכוּנוֹת "העולם השלישי". באלו עדיין גבוהה תמותת ילדים, רבים סובלים מתת-תזונה על המשתמע מכך להתפתחותם התקינה, הם סובלים מהעדר שירותי בריאות נאותים, אינם זוכים לחינוך הולם ורבים מהם עדיין חיים בתנאים מחפירים של "עבדוּת-ילדים".
 ואף-על-פי-כן הביאה "המאה של הילד" תקווה גם לילדים אלה. התאגדות מדינות העולם לקהילה בינ"ל (או"ם) מחייבת אותן כיום לחתום על אמנות שגובשו למען ילדים (אונסק"ו, 1998) ואף לפעול למימושן וארגון האומות מצידו תומך בידע ואף במשאבים במאות גופים וולונטאריים הפועלים לסייע לילדים באזורי מצוקה (שנתון אונסק"ו, 1991).
פעולת גופים אלה מתמקדת בפיתוח קהילתי -  חינוך לבריאות ותזונה נכונה, הכשרת מנהיגות בקהילות ואנשי  מקצוע בתחומי רווחה, חינוך ובריאות של ילדים, תמיכה בעיצוב מדיניות וחקיקה למען ילדים ופיתוח תכניות  לילדים במצוקה וסיכון.
פעילות הגורמים הבינלאומיים והוולונטאריים הביאה בעשורים האחרונים למאה לירידה דרמטית בתמותת תינוקות וילדים, צימצמה את היקף תופעת תת-התזונה במדינות רבות, אף כי לא די בכך, וקידמה את החינוך  והטיפול בביעור הבערות בארצות רבות.
לילדי העולם השלישי אמנם לא הביאה "המאה של הילד" מזור, אך עבורם היא נשאה בכנפיה תקווה.
 
 הפסיכולוגיה של הילד כרקע ל"מאה של הילד".
 העניין הגובר בילד ובילדות בתחילת המאה נבע ללא ספק משינויים במבנה המשפחה ובאופן תפקודה. עם האורבניזציה והמעבר של המשפחות לערים, חל שינוי בתפקוד המשפחה כיחידה כלכלית והיא הופכת מיחידה  יצרנית, שכל חבריה, גם ילדים, שותפים בייצור האמצעים לקיומה, ליחידה צרכנית, שחבריה שותפים אמנם  לצריכת משאבי המשפחה, אך הילדים כבר אינם תורמים להכנסותיה אלא משיתים עליה עול כספי -  הוצאות  לכלכלתם וחינוכם. עם זאת, חלה גם ירידה בשיעור הילודה ובגלל שמספר הילדים בכל משפחה קטן הם תופסים מקום מרכזי יותר במשפחתם וקשריהם עם ההורים מתחזקים. בתחילה רואים הורים בילדיהם את מי שיבטיח את עתידם בזיקנתם ומכאן מתחיל עניינם בחינוך המוסרי ובחינוך למשמעת, ובמתן חינוך "הולם" לילדם  במסגרת מוסדות חינוך. בתי-ספר ואף גני-ילדים הולכים ונפתחים גם בפני מי שאינם דווקא בני המעמדות  העליונים.
 על רקע זה חלה ראשית ההתעניינות בגדילה הפיזית ובהתפתחות הרוחנית של ילדים וזוהי למעשה לידתה של  הפסיכולוגיה של הילד (
Muller, 1973; Lambert 1996).
 היה זה סטנלי הל (
S., Hall) , אשר על סף המאה הניח יסוד, בארה"ב, לפסיכולוגיה של הילד, כענף של הפסיכולוגיה  הכללית בת-זמנו וכמקור לרעיונות ליישום בתחום הפדגוגיה. במקביל התפתחה הפסיכולוגיה של הילד באירופה.
 תחילה בגרמניה, עם התעניינותו של פרייר (
W., Preyer) ב"נפש הילד" ובעקבות זאת עם עבודותיהם של קרל  ושרלוטה ביהלר (1930) ומחקריו של ויליאם שטרן (1924).
 בצד אלה התפתחה ההתבוננות בהתפתחות הילד בהתאם לנורמות המתייחסות לגיל (בינה, 1916; טרמן, 1916;  גזל, 1926). עם זאת, היו אלה התיאוריות ההתפתחותיות המקיפות, תיאוריות "השלבים ההתפתחותיים",
שביססו את תפיסת הילדות כשורה של שלבים, אשר לכל אחד מהם איכות משלו ויחד הם מהווים את הילדות,  שהינה פרק חיים בזכות עצמו.
 לא עוד תפיסת ההתפתחות כרציפה, כמערך של תהליכים שבכל אחד מהם חלים שינויים רציפים, כמותיים3,  אלא מעבר משלב אחד בהתפתחות למשנהו, כשבכל שלב שונה התנהגות הילד איכותית מזו שיפגין בשלב הבא  אחריו, ומכל מקום, בכל שלב ההתנהגות שונה בתכלית מזו המאפיינת את המבוגר.
 האסכולה הפסיכואנליטית, ופרויד בראשה, הייתה הראשונה לייחד חשיבות מיוחדת לילדות, כמשפיעה על  ההתפתחות הרגשית והפסיכו-מינית של הבוגר. היא אף ראתה את הילדות על שלביה כתקופה קריטית להתפתחות התקינה של האדם הבוגר.
 לא זו בלבד שהפסיכואנליזה הגדירה, כבר בעשורים הראשונים למאה, את הילדות כפרק חיים בזכות עצמו בהתפתחות האדם, אלא שהיא הכירה במשחק כאחת ההתנהגויות האופייניות ביותר לילדות, נתנה לו לגיטימציה ואף ייחסה לו חשיבות, הן כראי לנפש הילד והן כמנוף להתפתחותו.
 הילדות זכתה להכרה כפרק חיים כשלעצמו גם באשר להתפתחות החברתית, כסדרת שלבים בהם נקבעים  למעשה כישוריו החברתיים של האדם המבוגר בעתיד: מידת "הביטחון הבסיסי" שירכוש בילדותו תקבע את  שיגלה כלפי אחרים כבוגר, כך גם מידת האוטונומיה והיוזמה שיפגין בבגרותו ועוד (אריקסון, 1950).
 פיאז'ה וקבוצות התיאורטיקנים והחוקרים, אשר התגבשו סביב תורתו, ביססו את מקומה הייחודי של הילדות  בהתפתחות השכלית. התפתחות תפיסת המציאות -  תפיסת המספר, המרחב והזמן, והתפתחות החשיבה - היכולת להתייחס אל תופעות, להבינן, למיינן, לארגנן ולהסיק מהן מסקנות.
פיאז'ה הראה כי אופיה השונה של החשיבה הילדית מזו של המבוגר, מחייב להתייחס אל יכולויותיו של הילד בכל שלב משלבי התפתחותו השכלית. לכך אמורות להיות השלכות לחינוך הילד ולעיצוב הסביבה התרבותית, אשר עשויה להיות רקע לצמיחה בילדות.
בהתבסס על מחקריו של פיאז'ה הציג קולברג את התיאוריה שלו באשר להתפתחות המוסרית בילדות (קולברג, שנות השבעים), ממנה ניתן לגזור באשר לדרישות אותן אפשר להציב לילדים בני גילים שונים בתחומי השמירה  על משמעת, הענות לנורמות חברתיות והתנהגות מוסרית.
 אין ספק כי התיאוריות ההתפתחותיות, על מיגוון המחקרים שנערכו במסגרת כל אחת מהן, ביססו את תפיסת  הילדות כבעלת מאפיינים ייחודיים והן שהביאו להמשגת ה"ילדות" כפרק-חיים בזכות עצמו, לא עוד כפרוזדור  לבגרות.
 
 חינוך ילדים ב"מאה של הילד".
התיאוריות ההתפתחותיות לא נשארו נחלת אנשי האקדמיה, הן גם הטביעו חותמן על מחשבת החינוך, על השינויים שחלו בדרכי החיברות של ילדים במשפחותיהם ועל החינוך המוסדי הפורמאלי.
 אצל הורים עולה בהדרגה המודעות באשר להשפעתם המכרעת על התפתחות ילדיהם ולכך ניתן למצוא ביטויים  רבים: השינויים שחלו בהקניית הרגלי אכילה, בדרכי החינוך לניקיון, החינוך לעצמאות ומתן הלגיטימציה על-ידי  ההורים למשחק של הילדים.
בצד אלה גוברת הדאגה של ההורים לטיב הורותם. אחד הביטויים לדאגה זו הוא הוויכוח הגדול של שנות הששים  והשבעים על ההשפעה של עבודת אמהות על התפתחות ילדיהן. ביטוי אחר לכך הוא החיפוש הגובר של הורים אחר  "שותף שמקצועו בכך" (מורה-מחנך) בחינוך ילדם. הורים מבקשים לילדיהם מוסדות חינוך איכותיים ומגלים  מעורבות גוברת במתרחש בהם.
הורים גם מחפשים סיוע והדרכה בחינוך ילדיהם וקמים חוגי הורים ו"בתי-ספר להורות".
אף כי חלו שינויים מרחיקי-לכת במהלך המאה הזו בתפקוד המשפחה ואורחות חייה וכפי שמציין לוין (ג' לוין, הד-הגן, חוברת א', תש"ס), הזמן אותו מקדישים הורים לילדיהם הצטמצם בעשורים האחרונים למאה, הרי  שהמודעות למשמעות ולחשיבות החינוכית של ה"יחדיו" המשפחתי דווקא עלתה. עדות לכך טביעת המושג "זמן- איכות"  (
Quality Time) המתייחס לשהייה ועיסוק משותפים להורים וילדיהם.
בשלהי המאה של הילד מותירים הורים בידי ילדיהם חופש בחירה בתחומים נרחבים של חיי היומיום: בחירת לבוש ומזון, שותפות בקבלת החלטות באשר לניצול שעות הפנאי של המשפחה ועוד.
 הן הורים והן ילדים מתייחסים ל"זכויות הילדים" בקרב המשפחה, כשלא תמיד ברורים הגבולות לזכויות אלו  ובין הורים לילדים מתקיימים מאבקים על מימושן.
 אשר לחינוך המוסדי, ההכרה בילדות ובשלבי ההתפתחות האופייניים החלים במהלכה, חייבה נתינת הדעת  ל"צרכים ההתפתחותיים" של הילד, ליכולויות שלו בכל שלב בהתפתחותו ולדרכי החינוך ההולמות בהתאם.
 הפסיכולוגיה של הילד היא שהביאה אל החינוך המוסדי מושגים כגון "בשלות", "מוכנות" ו"תקופות קריטיות"  (להתפתחות או ללמידה) ואלה עמדו (ועומדים גם כיום) במרכז כל דיון בשאלות הקרדינאליות בהן עוסק החינוך:
  -  מה ניתן ללמד בכל גיל -  מהן תכניות לימודים מותאמות להתפתחות? מתי הילד "בשל" לעסוק בתחום תוכן מסוים  (למשל, בלימודי קריאה פורמאליים)?
- מהן דרכי הוראה הולמות התפתחות – (
D.A.P) Developmental Appropriate Practices ? למשל:
כיצד ראוי להורות בגן-הילדים? מה מקום המשחק בתהליך הלמידה-הוראה בגיל הרך?)
  -  מה צריך להיות המבנה האופטימאלי של מערכת חינוך? (למשל: היכן מן הראוי שיתחנכו גילאי החמש, בגן  או בביה"ס ומהי "מוכנות" לביה"ס?)
  -  על איזה טווח גילים מן הראוי לה למערכת חינוך ממלכתית ליטול אחריות? (למשל: האם הגיל הרך הוא גיל  קריטי להתפתחות ומכאן שעל רשויות ממלכתיות או ציבוריות להבטיח את התנאים להתפתחות תקינה בגיל הרך?)
 השאלה האחרונה מביאה ב"מאה של הילד" להתפתחותן והתרחבותן של מערכות חינוך ממלכתיות, בהן מתחנכים  ילדים מכוח חוקים המחייבים מתן חינוך לגילאים מסוימים ואף מציעים אותו חינם. אם בעשורים הראשונים  למאה הוצע חינוך חובה בכמה מארצות אירופה ובארה"ב לגילאי 12-6 או לגילאי 14-6 בלבד ("בית-ספר עממי"),  הרי שהוא התרחב לקראת סיום המאה לרוב ארצות העולם, כאשר בעולם המערבי הוא הלך והקיף בהדרגה  גילאים נוספים, למן הגיל הרך ועד לגיל ההתבגרות4.
 השאיפה להציע לילדים חינוך איכותי ככל הניתן, גוררת גם את השתכללותן של המערכות להכשרת מורים.  ב"מאה של הילד" הופכים החינוך וההוראה לפרופסיה המחייבת רישוי, אשר בחלק מן המדינות מוענק בעקבות  הכשרה אקדמית5.  התפתחות החינוך כפרופסיה מביאה בעקבותיה גם את הופעתה של ספרות ענפה העוסקת בחינוך על היבטיו השונים:
 בתחילת המאה מביא דיואי את בשורת החינוך הפרוגרסיבי ומניח יסוד ללמידה הפעילה. בהשפעתו קמה התנועה הפרוגרסיבית בחינוך ולה השפעה הן על התכנים והן על דרכי ההוראה.
 טיילור (1949) מציע עקרונות לתיכנון לימודים, אשר לוקחים בחשבון לא רק את צורכי החברה המבקשת לחנך את  בניה אלא גם את יכולות הילדים וצורכיהם. ניל מקים בשנות החמישים "בית-ספר אחר", פתוח, ובעקבותיו יוצא איליץ' חוצץ כנגד ביה"ס הקונבנציונאלי.
 שנות השישים והשבעים מתייחדות בחיפוש אחר מזור חינוכי לילדים, אשר קיפוח סביבתי או תרבותי גורר בעקבותיו את כישלונם בלימודים ובאונסק"ו מתקיימים דיונים בנושא זכויות ילדים, מתקבלות החלטות בנדון  ובארה"ב ובכמה ממדינות אירופה נערכת חקיקה המתייחסת להחלטות אלה.
 ההכרה בילדות ובמתחייב מכך בתחום החינוכי והסוציאלי יוצאת מן הכוח אל הפועל.
 
 היווצרותה של "תרבות ילדים".
 ההכרה בילדות כבתופעה ובילדים כבקבוצה נפרדת באוכלוסייה, יצרה בעקבותיה תופעה נוספת המכונה  "תרבות ילדים". חוקרי תרבות ילדים, כגון וובר-קלרמן (
Weber-Kellerman, 1979) מצביעים על סממניה של  תרבות הילדים, כגון: אופנה ולבוש, תרבות הדיור, המשחק והצעצוע6. אך מלבד אלה ראוי לציין גם את  ספרות הילדים, עיתוני הילדים, מישדרי הרדיו והטלוויזיה המיוחדים לילדים וסרטי הקולנוע הרבים אשר  הופקו בעשורים האחרונים במיוחד עבור הילדים.
בשלהי "המאה של הילד" סובבת תעשייה לא מבוטלת סביב בידור ילדים ומוצרי צריכה מיוחדים עבורם.
הפרסומת, לטוב או לרע, רואה בילדים אוכלוסיית יעד ומכוונת עצמה במיוחד אליהם בפרסומיה.
לכמה מסממניה של תרבות הילדים ניתן עתה דעתנו.
 אופנה ולבוש: שנות העשרים למאה זו מהוות מפנה בהתייחסות ללבוש ילדים . (
Weber-Kellerman, 1979)
 כיוון שההתייחסות אל הילד בכל התחומים הייתה כאל "מבוגר קטן", לבשו ילדים עד אז לבוש דומה לזה של הוריהם. בני המעמד העליון נדמו לנסיכות ונסיכים קטנים, שעה שללבוש הילדים בני המעמד הנמוך בעיר  וללבוש ילדי איכרים לא ייחסו הוריהם כל חשיבות והבגדים (הבלויים אשר עברו על-פי-רוב מילד לילד) גם הם  דמו לאלה של הוריהם (בגדי הרועה הקטנה או בגדי שוליית הסנדלר). כך או כך, לובשות בנות שמלות ארוכות ובנים מכנסיים ארוכים או כאלה המגיעים עד מעבר לברכיהם.
בתחילת שנות העשרים, לכשגוברת המודעות לילדות ולצורך של ילדים במשחק ובתנועה חופשית, מתחיל הדבר לתת אותותיו בבגדי הילדים: הדעת ניתנת לנוחות הבגדים. הם מתקצרים ומתרחבים. מיוצרים מחומרים נעימים  למגע ונוחים לטיפול. בהדרגה מופיעה התייחסות לטעמם של הילדים -  לצבעים אשר למבוגרים נראה כי  הם  מועדפים על ילדים ולהדפסי דמויות אהובות עליהם. בשלהי המאה מודעים ילדים לאופנתי ולמקובל בחברת בני גילם, הם משתתפים בבחירת לבושם ויש שהם בעלי דעה ברכישתו.
 תרבות הדיור: "המאה של הילד" מביאה עמה גם התייחסות מיוחדת למגורי ילדים. אם עד כה היה מיקומם  במערך הדיור של המשפחה נגזר אך ורק מצורכי ההורים ולילדים שאינם בני המעמד הגבוה הוקצה מקום לשינה  בלבד, הרי שמשנות השלושים מתחילים להלקח בחשבון גם צורכי הילדים. לא זו בלבד שמתחיל להופיע ריהוט  מותאם להם במידותיו, נלקחים בחשבון הצורך בשטח מגורים המיועד לצעצועי ילדים ולמשחק. בהדרגה הופכים "חדרי ילדים" ולו קטנים, לנורמה. בעשורים האחרונים למאה מעצבים ארכיטקטים ריהוט מיוחד עבור ילדים,  הורים מכירים בכך שלילד טעם אישי ומאפשרים לילדים להביאו לביטוי בקישוט חדרם.
 צעצועים ומשחקי ילדים גם במשחקי הילדים וצעצועיהם הביאה "המאה של הילד"תמורה. במאה שקדמה לה  בילו ילדים את זמנם במשחק בעתות פנאי בלבד, רובם לכשהתפנו מעבודה ומיעוטם כאשר לא עסקו בלימודים.
אם בתחילת המאה מתעורר המאבק נגד עבודת ילדים ובעד זכותם ללמוד, מאבק אשר מביא בהדרגה בארצות רבות לחקיקה של חוקים המחייבים חינוך ואף מציעים אותו חינם, הרי שממחציתה השנייה של המאה ניתנת לגיטימציה למשחקי ילדים כתורמים להתפתחותם (
Hurlock, 1946; Sutton-Smith, 1971; Bruner, 1976; Hartly, 1952)
 ומשנות השבעים מתחיל המשחק להיתפס כחלק מ"זכויות הילד" כפי שהן מוגדרות על-ידי ארגונים בינלאומיים,  כגון:
OCSENU ,FFECINU I- PEMO.
ספרות ילדים ועיתונות ילדים: ראויות לדיון נפרד ורחב היקף. כאן נציין כי העמדת הילד במרכז ב"מאה של הילד" הביאה להתהוותה של ספרות שנכתבה במיוחד עבור הילדים ספרות שיצרה סוגות שונות בשירה ובפרוזה, העמידה יצירות מופת, שהפכו זה מכבר לקלאסיקה וזכתה להכרה כענף לגיטימי בספרות.
 למן תחילת שנות השלושים למאה קמה גם עיתונות לילדים. כמו ספרות הילדים היא מתייחסת לגילם ולהתנסויותיהם בסביבה ובתרבות בה הם חיים, ולצורכיהם הרגשיים והאינטלקטואליים.
 תיאטרון, קולנוע ושאר המדיה: ספרות הילדים הביאה בעקבותיה גם את התיאטרון שנועד במיוחד לקהל הילדים. היה זה אך טבעי שבראשונה הוסב לשם כך תיאטרון הבובות. סוג זה של תיאטרון, שהיה במקורו אמנות עממית מופנית אל קהל רחב, נראה כתואם ביותר את טעמם של ילדים. תיאטרון הבובות, אשר הלך והשתכלל, היה סמן ראשון להצבת ילדים כקהל יעד, ייחודי ועם זה ראוי לתשומת-לב.
 הבאת תיאטרון חי בפני ילדים בהצגות מופקות במיוחד עבורם החלה עם הקמת תיאטראות אשר שחקניהם היו ילדים, בשנות הארבעים. אך עם השנים ראו גם שחקנים בוגרים (ואף ידועים) בילדים קהל אשר ראוי להם להופיע בפניו. בעשורים האחרונים זוכים ילדים לתיאטרון מקצועי ואיכותי בכל שלביו החל מבחירת המחזה והפקתו, בימוי וביצוע תפקידים על-ידי שחקנים מקצועיים.
 סרטי הילדים ראשיתם בסרטוני אנימציה קצרים אשר ליוו בזמנם את הקרנת סרטי הקולנוע למבוגרים. הם הולידו עוד בשנות ה-20 המאוחרות את גיבורי עולם הילדים המצויים עמנו עד היום: מיקי-מאוס ומיני, דונלד-דק ופלוטו ואחרים. ציון-דרך בהתפתחותו של קולנוע מיוחד לילדים הוא הפקת שלגייה ושבעת הגמדים על-ידי וולט דיסני בשנת 1934. אחריה באו פינוקיו (1940), דמבו (1941) ובמבי (1942), סינדרלה (1950) ועליסה בארץ הפלאות (1951), כולם מבוססים על אגדות וסיפורים לילדים וחתומים בחותם וולט דיסני.
שנות החמישים הביאו כוכבי קולנוע אנושיים אל סרטי ילדים, כגון: לסי שובי הביתה, רובין הוד, אי המטמון ובשנת 1964 -  מרי פופינס.
עם חדירת הטלוויזיה לכל בית, יוחד בין תכניותיה מקום לתכניות לילדים. עם השנים זכו הילדים להפקות נכבדות, מיוחדות עבורם. המפורסמות הן מופע החבובות )
wahS teppoM ehT( ורחוב סומסום )teertS emaseS(. בעקבות אלה בא מיגוון של תכניות עבור גילאים שונים.
ההקמה של רשות מיוחדת, ציבורית או ממלכתית, לטלוויזיה חינוכית, במדינות רבות, מהווה בתחום זה גולת כותרת.
 
 "המאה של הילד" והעידן הטכנולוגי
לעידן הטכנולוגי -  השפעה מכרעת על "המאה של הילד" -  על התפתחותם של הילדים ודפוסי גידולם.
מחד גיסא נתאפשרו הארכת שלב התינוקות, ריכוך ההקניה של הרגלי אכילה לפעוטות וחינוכם לניקיון ומאידך גיסא תרמו הטכנולוגיות השונות להאצה גוברת של ההתפתחות האינטלקטואלית של ילדים.
המצאת המזון המוכן לתינוקות ובעיקר המצאת הטיטולים, הקלה על ההורים פיזית ותרמה לגישה מתירנית יותר  לילדים, גישה שנתמכה גם על-ידי עקרונות חינוכיים (אותם גזרו פסיכולוגים מן הפסיכואנליזה), להם נהיו ההורים  מודעים יותר.
 המצאת *הפלסטיק ומחירו הזול החליף את העץ היקר בתעשיית הצעצועים ואלה הפכו מתוחכמים יותר ובהיותם  זולים מבעבר, גם זמינים לילדים רבים יותר.
 הטלוויזיה. בהיותה מדיום ויזואלי מהווה אמצעי נוח ויעיל ללמידה עבור ילדים. היא מקרבת אליהם עולמות רחוקים. עובדות אלו עירערו כללי יסוד בדידקטיקה של הגיל הרך, שגרסה: "לעסוק עם גילאים רכים בתכנים מן הסביבה  הקרובה", שהרי הילדים נחשפים לנופים רחוקים, למנהגי תרבויות זרות, לבעלי-חיים אשר לא פגשו מעולם  ולאורחות חייהם ועם זאת נחשפים ילדים צעירים גם לאסונות טבע ואלימות. עובדות אלו מטילות אחריות נוספת
 על המבוגרים המחנכים את הילדים. אין כלל ספק כי הטלוויזיה מהווה גורם מאיץ בהתפתחות הילד. עם זאת,חלוקים חוקרים בדעתם בדבר ההשפעות החיוביות והשליליות של הטלוויזיה על ילדים.
התפתחות המחשב לכדי טכנולוגיה זמינה וידידותית הביאה לכך שגם ילדים בגיל הרך יכולים לעשות בו שימוש ובשלהי "המאה של הילד" היה זה אך מובן מאליו שנמצאו מי שחשבו על התאמת הטכנולוגיה "החדשה" לילדים  וזאת, שעה שהיא עדיין לא בהכרח מצויה בשליטת הוריהם.
יתירה מזאת: בהיותו כלי אינטראקטיבי עונה המחשב על אחד הצרכים המאפיינים ביותר ילדים, הצורך להיות  פעילים. לא זו בלבד שכמו הטלוויזיה המחשב עשוי להרחיב את הידע הזמין לילד, הוא מאפשר לו התייחסות פעילה למידע ושיפור מיומנויות חשיבה (רפלקטיבית וויזואלית) ולמידה (התמדה ועצמאות). כל אלה תוך משחק -  מדרכי  הלמידה האופייניות לילדים.
עם זאת, בדומה לטלוויזיה, טומן המחשב בחובו גם פוטנציאל להשפעות שליליות. התמכרות לשימוש לא מושכל של ילדים צעירים מזה והיסחפות של אחדים מבני הנוער לעבריינות-מחשב מזה מוצאים לא מעט הד בתקשורת בצד הדיון הגובר בשיטוט ילדים ברשת, באתרים שלא נועדו להם, שלא קל למנוע את היחשפותם להם ושתוכנם  עשוי להזיק להם נפשית. האם עשוי אכן עידן התקשוב לפגום בילדות ולהביא לאובדנה?
 
 הגיעה שנת 2000. האמנם תמה "המאה של הילד" תרתי משמע?
 תמה המאה העשרים. האמנם הגיעה לסיומה גם ההתייחסות אל הילדות כאל תקופה ייחודית? את החשש  לאובדן הילדות העלה, כידוע, פוסטמן עוד בעשור שלפני האחרון למאה (1981). את הגורם לאובדנה הוא תלה  בהשתרשותה ההולכת וגוברת של האינפורמציה האלקטרונית -  בעיקר בהשתלטותה של הטלוויזיה על חיינו.
 פוסטמן רואה בתקשורת האלקטרונית גורם ראשון במעלה לפיחות במעמדה של האינפורמציה המילולית  שבכתב, ומכאן במעמד האוריינות לשפה הכתובה והחשיבה הלוגית-אנליטית, שהם לטעמו מן הסממנים  המבחינים בין המבוגר לילד. כיוון שסממנים אלה איבדו להערכתו מחשיבותם, הרי שההכרה בילדות מיטשטשת  ובהדרגה הולכת ונעלמת.
 למעשה מטיל פוסטמן ספק בעצם מקורו של מושג הילדות: האמנם מתייחס המושג לקטגוריה ביולוגית? או שמא  הוא פשוט "תוצר מלאכותי, פרי ההמצאה של החברה", אשר בעידן האינפורמציה האלקטרונית יכולה החברה  ואף נוטה לוותר עליו?
 
Boring, אשר טבע את המושגZEITGEIST -"רוח הזמן" (1963), היה ודאי בוחן את מעמדה של הילדות בשלהי  המאה על רקע אותם גורמים אשר לדעתו השפעתם המצטברת היא שקובעת בתחומים חברתיים רבים את  "רוח הזמן".
 
Boring מונה בין גורמים אלה השפעות פילוסופיות-תרבותיות, התפתחויות בתחומי מדע ויישומן של טכנולוגיות  חדשות. האם בחינה של מושג ה"ילדות" על רקע "רוח הזמן" שלנו תוביל למסקנה כי תוקפו מתחיל לפוג? האם  אכן תמה "המאה של הילד"?
 
 מעמדן של התיאוריות ההתפתחותיות
כיום יש המעמידים בספק את רעיון השלבים בהתפתחות ומציעים כהשערה אלטרנטיבית לרעיון הבשילה  על-פי שעון ביולוגי, את קיומן של היכולות הקוגניטיביות מלידה, כאשר הסביבה והתרבות הם הגורמים לחשיפת הילד להתנסויות שמאפשרות לו לממש את היכולות הטמונות בו הלכה למעשה.
העיסוק בתיאוריות ההתפתחותיות אינו עומד עוד בשעה זו במוקד הדיון הפסיכולוגי. את מקומו תפס העניין באופיים של תהליכים (ללא הבחנה בין בני גילים שונים): למשל אופיים של החשיבה והאינטליגנציה (אינטליגנציה  מרובה, רגשית, אנליטית, מעשית ויצירתית וכו').
האם הולכת ואובדת התמיכה אשר הציעו התיאוריות ההתפתחותיות למושג הילדות?
המעמד של תרבות הילדים
בשלהי המאה ניתן להבחין בשינויים אשר חלים בכמה ממרכיביה של תרבות הילדים. לבוש הילדים שוב הולך ודומה לזה של ההורים: ילדות קטנות בחצאיות מיני שחורות ו"חולצות-בטן" אינן חזון נפרץ -  נשים קטנות...  את מכנסי הג'ינס מייעדים כבר לתינוק. ואילו ההורים מתהדרים בחולצות צבעוניות, בחזיתן תמונות כל גיבורי הילדים.
סרטים לילדים הם לעיתים גרסת אנימציה של סרט שבמקורו נועד למבוגרים (כך, למשל, אנסטסיה והנסיכה סיסי). ואילו המבוגרים צופים בהנאה בסדרות של אנימציה המיועדות להם ו"לכל המשפחה" (משפחת סימפסון).
האמנם ניטשטשו הגבולות?
הטלוויזיה מציעה תכניות-שיח (
Talk Shows) עם ילדים לילדים בכל נושא: יחסים במשפחה, גירושי הורים, השקפות על אופיין הרצוי של מערכות יחסים בין בנים לבנות -  בעד ונגד יחסים אינטימיים וכד', כשבתכנית (למשל "מדברים על הכל") צופים ילדים בני כל הגילים.
 המחשב לא זו בלבד שהוא מביא מיגוון של סימולציות מחיי מבוגרים לעולמו של הילד -  נהיגה במכונית והטסת  מטוס, במקביל מחזיר הוא מבוגרים רבים אל חוויית המשחק. לא בכדי מהווים משחקי מחשב חלק בלתי נפרד מכל חבילת תוכנה נמכרת. המשחק, ולא רק במחשב או כזה הנחשב כספורט, נחשב יותר ויותר לתעסוקה שהיא לגיטימית בכל גיל.
האם נוטה התרבות המערבית, כקביעתו של פוסטמן, לוותר על מושג ה"ילדות" ועל ההבחנה בין ילדות לבגרות?
 
 חינוך בשלהי "המאה של הילד"
כאשר מיטשטשים הגבולות בין תרבות הילדים לזו של המבוגרים על התכנים והביטויים הייחודיים לכל אחת מהן ומתערפלת משמעותם של מושגים סביר גם שתאבד הדרך.
"המאה של הילד", זו שהציבה אותו במרכז, שהביאה לדמוקרטיזציה בחינוכו והיענות לצרכיו, היא שהביאה בסופו של דבר גם למתירנות יתר ולטשטוש גבולות ביחסי ילדים, הוריהם ומוריהם. בתחילתה של מאה חדשה הם שואלים את עצמם מה מקומם בחיי הילד אותו הם באים לחנך? משענת? דמות מחנכת? דמות מובילה? שותף? חבר?
בכנס על "מקומם של הורים במערכות חינוך וחברה", שהתקיים לא מכבר נטען, כי עידן המתירנות הותיר הן  את ההורים והן את המחנכים נבוכים ואובדי דרך. נטען גם, כי זה מקור חוסר המשמעת במוסדות החינוך  והאלימות בקרב בני הנוער.
בספר, אשר אך זה עתה ראה אור, יוצא פרופ' עומר בקריאה ל"שיקום הסמכות ההורית" (עומר, 1999).
שיקומה של סמכות המבוגר, עיקרה הצבת גבולות ברורים להתנהגות הילד, לחובות ולזכויות שלו וגם הבהרת הגבולות לסמכות ההורים והמחנכים ולזכויות השמורות להם בצד חובותיהם.
מוכנוּת המבוגרים כיום להציב גבולות אלה, השאלות אשר נציב לעצמנו ותשובותינו הכנות עליהן, שתבואנה לביטוי גם במעשה, הם שיקבעו אם תמה "המאה של הילד" -  תרתי משמע אם לאו.
  
 ציוני דרך במאה של הילד
 מחקר, עיון ומעשה*
 1900-1910
- על סף המאה (1892) נוסד
UKI,ארגון בינ"ל לקידום החינוך בגני-ילדים והכשרת הגננות. 
-  1900, מתפרסם ספרה של אלן קיי "המאה של הילד".
-  1900, 1902, מופיעים ספריו של דיואי, "ביה"ס והחברה", "הילד ותכנית  הלימודים".
-  1903,
senoJ מארגנת הפגנות בארה"ב, תחת הסיסמה "ילדים עובדים מקומם בבתי-ספר".
-  1909, 1905, פרויד מפרסם עבודות ראשונות על התפתחות רגשית ופסיכו-מינית של הילד. 
 1910-1920
  -  1912, באיטליה מתפרסמת "שיטת מונטסורי".
 -  1912, מוקם המשרד לענייני ילדים בארה"ב.
              מתמנה ועדת טפט לבדוק את מצב הילדים בכל שכבות האוכלוסייה.
  -  1916, בארה"ב נוסד
Bank-Street , בי"ס לחינוך ברוח דיואי, לו הייתה השפעה מכרעת על התפתחות החינוך בגיל הרך (גם בישראל).
  -  1916, בינה וטרמן מפרסמים כלים למדידת האינטליגנציה (כולל נורמות לילדים).
  -  1918, קמה התנועה הפרוגרסיבית בחינוך.
 1920-1930
  -  1930, סוזן אייזקס מפרסמת את ספרה על התפתחות החשיבה של הילד.
  -  1920-1934, ויגוצקי מבצע את מחקריו.
  -  1920-1932, פיאז'ה כותב על התפתחות שפה וחשיבה של הילד ועל  התפתחות תפיסתו את העולם.
  -  1926 ואילך, גזל מפרסם את כתביו, בהם תיאור שיטתי של התפתחות  הילד. מדגיש את הקשר בין בשילה ולמידה. 
 1930-1940
  -  1932, פיאז'ה עוסק בהתפתחות המוסרית של הילד.
- 1933, סוזן אייזקס מפרסמת את ספרה על ההתפתחות הרגשית של הילד.

 1940-1950
  -  פיאז'ה חוקר היבטים שונים בהתפתחות החשיבה של הילד: תפיסת המספר, המרחב והזמן.
  -  1948, פיאזה כותב על התפתחות האינטליגנציה.
  -  1949, טיילור מפרסם את "העקרונות הבסיסיים לתיכנון לימודים".
  1950-1960
  -  1950, מתפרסמות עבודותיו של אריקסון על ההתפתחות החברתית.
  -  ניל מייסד את ביה"ס הפתוח "סמרהיל".
  -  מתפרסמות עבודותיו של ברונו בטלהיים על המשמעות של אגדות ילדים.
  -  מתפרסמים רבים מכתבי פיאז'ה: התפתחות הבניית המציאות והחשיבה הלוגית מילדות לבגרות ומתנהלים ויכוחיו עם ויגוצקי.
  1960-1970
  - מתקיים דיון נוקב בסוגיית הילד טעון הטיפוח (ברנשטיין, 1960; אוסובל, 1964; דויטש, 1964; ג'נסן, 1967.) ועולה השאלה האם קיימות תקופות שהן קריטיות להתפתחות האדם.
  -  1961, ברונר מפרסם את "תהליך החינוך".
  -  1964, הנט מעלה נימוקים לטיפוח דווקא בגיל הרך.
  -  1969, קולברג מציג תיאוריה על ההתפתחות המוסרית של ילדים וקובע  עקרונות כוללים לתיאוריות של שלבי התפתחות.
  -  1968-1970, תחילת יישומן של תכניות טיפוח, תחילת תכנית
Head-Start   ואחרות.
  1970-1980
  -  מתקיים ויכוח נוקב על היות הגיל הרך תקופה קריטית להתפתחות. 1976, קלרק וקלרק מפרסמים אסופת מחקרים בנושא.
  -  בעקבות שילוח הספוטניק עולה העניין בחינוך ליצירתיות (גילפורד, גלגהר  ואחרים).
  -  ניתנת הדעת לתכניות חדשות בתחום החינוך המדעי והטכנולוגי (קרפלוס,  נאפילד ואחרים).
  -  מתקיימים ויכוחים בנושא זכויות ילדים, מתקבלות החלטות בנושא ב-
UNESCO  ומתקיימת חקיקה בנדון בארה"ב ובכמה מארצות אירופה.
  1980-1990
  -  1981, אלקינד מזהיר מפני הרדיפה אחר הישגים לימודיים והנטייה לזירוז  הלמידה של ילדים בספרו
 .
The Hurried Child
  -  1982, פוסטמן מפרסם את ספרו "אובדן הילדות".
  -  1983, בארה"ב מתפרסם הדו"ח "אומה בסכנה" ובעקבותיו דרישה להגברת  ההישגים הלימודיים.
  -  1985, בארה"ב מתפרסם הדו"ח
Barriers of Excellence: Our Children at Risk .
  -  1986, מתקבל קונצנזוס ביחס לתכניות לימודים מותאמות להתפתחות בגיל  הרך (
D.A.P) .
 1990-2000
  -  מוצגות תיאוריות חדשות למהות האינטליגנציה: גרדנר: אינטליגנציה מרובה, גולמן: אינטליגנציה רגשית,
  סטרנברג: אינטליגנציה תלת-ממדית... 
 
 
 1. אלן קיי, סופרת ומחנכת שוודית (1926-1849), מחלוצות התנועה לרפורמה בחינוך באירופה.
 2. המחקר הרב-תרבותי מצביע אמנם על תפיסות שונות של ה"ילדות" בחברות שונות, שהן נבדלות מזו
  המקובלת בתרבות המערבית -  האירופאית והאנגלו-אמריקנית. עם זאת, מקובלת "ילדות" על משמעויותיה השונות כמושג חברתי בכל התרבויות בנות זמננו (
Lambert O., 1996).
 3. הגורסים משמעותה של התפתחות כשינויים כמותיים בהתנהגות, הצביעו למשל על עלייה גוברת ביכולת  ביצוע (לדוגמה, עלייה באוצר מילים), עליה במובחנות של ההתנהגויות ובמורכבותן. מפי אנשי חינוך שביססו דרכים דידקטיות על גישות אלה, באו האמרות המקובלות, כי יש להורות "מן הקל אל הכבד, מן הקרוב אל  הרחוק (מן הילד) ומן המוחשי אל המופשט".
 4. להתפתחות ההתייחסות לצורכי ילדים בארצות המערב, ובכלל זה חינוך, יש ללא ספק השפעה ניכרת גם על המתרחש בארצות "העולם השלישי", בהן קמו ופועלים כיום, על-פי רוב בסיוע אונסקו או יוניצ"ף, מאות  ארגונים וולונטאריים, שמטרתם מתן מענה לצורכי ילדים בתחומי החינוך והבריאות. בפרסום של אונסק"ו
UNESCO, 1995) (( נמנים כ-350 ארגונים כאלה אשר תחום עיסוקם בתחום הגיל הרך בלבד!
 5. בישראל, בה הוכשרו, בשנות החמישים והששים, גננות, לאחר 11 שנות לימוד, במהלך שנתיים, הוכפלו  שנות הלימוד הנדרשות להכשרת גננות וחינוך הגיל הרך מחייב כיום לימודים במשך ארבע שנים והשכלה אקדמית.
 6. וובר-קלרמן מתייחס אמנם ספציפית להתפתחות תרבות ילדים באירופה המערבית, אך נראה כי המגמות המתוארות על ידו פושטות במהלך העשורים הבאים לכלל העולם המערבי.
 * בחירת ציוני הדרך היא אישית ומתמקדת בעיקר בתאריכים שיש להם נגיעה לחינוך בגיל הרך.
 

 המאמר שלעיל מתבסס על מקורות רבים, שחלקם קשה לאיתור.
 על כן תובא ביבליוגרפיה חלקית בלבד ופריטים בהם ניתן למצוא מידע בתחומים לגביהם לא הוצגה ביבליוגרפיה  מפורטת.
 
 
 בבליוגרפיה
 1. עומר ח., שיקום הסכמות ההורית, הוצ' מודן, ת"א, 1999.
 2.
BrunerJ.S.etal(eds.)Play, its role in development and evolution , Penguin Books G.B.1976.
 3.
Finch C.The Art of Walt Disney, From Mickey Mouse the Magic Kingdoms , Brubank California,1973.
 4.
Key Ellen. The Century of the child ,Swedish edition 1900 ,Online editon 1999 ,http://www.socsci.kun.nl/ped/whp/histeduc/ellenkey/key00.htm.
 5.
Lambert,O .The Conception of Childhood: An Historical Psychological Analysis .Online edition http://www.sfu.ca/~www.psyb/issues/1996/spring/lambert.htm
 6.
Mullev.P .Childhood's changing status over the centuries .In Child development: Selected readings ,L.M. Brockmanetal (Eds.) McClelland Toronto 1973.
 7.
PostmanN. The Disappearance of Childhood, Delacorte Press,N.Y.1982.
 8.
Sutlon Smith.B. Child's Play .Johnwiley,U.S.A1971.
 9.
Unesco International Directory on the Young Child and the Family Environment,1991.
 -
Statistical data ,online query Child welfare and Education.
 -
Resolutions on children rights Online query.
 10.
Weber-Kellerman I. Die Kindheit, Eine Kulturgeschichte, Insel Verlag, Frankfurt, 1979.
 11.
Williams L. R, a Fromberg D. P, Early Childhood Education, Garland Publishing N. Y 1999.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד