אבירי הסדר הנכון
אבירי הסדר הנכון

אבירי הסדר הנכון

יאיר שפירא

סטודנט ומורה במדרשה לבנות בעופרה, מתגורר בבית שמש, בן 28

 

הזכות לשיפוט הולכת ונשללת מכל מערכות החברה המסורתיות, ומהכוחות השולטים בהן. למשל, המערכת המשפחתית, הקהילתית, הדתית, ומכלול האמונות והדעות. על כסאאו נותר רק כבוד השופט הממלכתי המודרני, נציג הסדר האבסולוטי

 

"לא להיות שיפוטי" ו"הכל שפיט", שתי תובנות המתרוצצות תדיר על לשונות בני זמננו. לרוב אפשר למצוא כי הן דרות בכפיפה אחת, על אותה לשון ממש. ועומד האוהב לבשם עצמו בניחוחות מקובלים, החושש להיכשל חלילה באחת ממצוות עשה או לא תעשה שרוח הזמן גרמה, ותמה, לשפוט או לא לשפוט? 

מתברר שתלוי מי הוא השופט. הזכות לשיפוט הולכת ונשללת מכל מערכות החברה המסורתיות, ומהכוחות השולטים בהן. כמו, למשל, המערכת המשפחתית, הקהילתית, הדתית, ומכלול האמונות והדעות (קדומות למדי בדרך כלל) הרווחות בחברה. אפילו מהמערכת השלטונית נשללת הזכות לשפוט ולהכריע בנושאים רבים. אך, כאמור, "הכל שפיט". אז מיהו השופט?

 

                                      *

 

המין האנושי, ככלל, אוהב לסווג ולסדר את עולמו, אלה פעולות העומדות ככל הנראה ביסוד ההכרה האנושית. במהלך ההיסטוריה התגלתה בתרבויות אחדות  נטייה חזקה יותר לסדר ולסווג, ובתרבות המערבית זה הפך  לדיבוק ממש. ביסודו של דבר היתה זו ככל הנראה נטייה אסתטית, שהתחזקה בכל פעם שנראה היה שמרוויחים מהסדר יתרון פרקטי כלשהו. הנטייה לסדר במערב הלכה והתחזקה עד שהפכה לצורך קיומי. השאיפה היתה לסדר תמונת עולם ברורה בכל תחום שהוא, החל בטבע, ועד למבנה עולם הספרות וחיי הנפש. כאשר עלתה, למשל, מחלוקת בעניינים של סיווג וסדר בתחומים דתיים, מקובל היה לשפוך דם, ועדיין מחזיקים במנהג זה בכמה מקומות. אך גם בכל תחום אחר, ארגון תמונת העולם הוא לכל הפחות עניין לוויכוח מר.

ב300- השנים האחרונות עלתה מאוד קרנו של הסדר. שהרי ההקפדה על סדר אחיד, מתודה מוצלחת ומאמץ משותף בסיווג ובסידור של עולם הטבע, העניקה למדע יכולת נכבדה בחיזוי תהליכים בטבע וכפועל יוצא, בפיתוח טכנולוגיות. התקווה שאפשר יהיה לפתור את כל בעיות העולם בעזרת סדר נכון התחזקה, ומאמצים כבירים הושקעו ועדיין מושקעים בכוונה הטובה הזאת.

אך בעוד מדעי הטבע ממשיכים לרשום לעצמם הישגים נאים, בתחומים אחרים נראה שהסדר אינו מוסיף דבר, לבד מערך אסתטי ואפשרות להתווכח עליו.  אף על פי שהסדרים הנכונים של האתיקה, של המשפט, של החברה ושל נפש האדם לא נתגלו עדיין, אלה האמונים על מציאתם חוסים תחת קורת גג מכובדת אחת עם החוקרים במדעי הטבע.  ומאחר שהסדרים שנמצאו בטבע נהנים ממוניטין של הסדר הנכון, הרי שגם אלו החוקרים בסדרי הרוח והחברה נחשבים למי שעוסקים במקצוע מכובד.

חובבי הסדר הנכון כינו עצמם בשם מודרניים. זאת, כנראה, כדי להבדיל עצמם מהוגים מערביים של ימים חשוכים יותר, שבהם המדעים היו לא יותר ממשחקי מלים של דוקטרינות מאובנות, שראו במשנתן הסדורה את האמת היחידה, שבכופרים בה יש להילחם עד חרמה. בעלי הדוגמות של העידן ההוא ניסו לכפות את יצירי דמיונם על החברות שבהן חיו, ואף שאפו להאיר על ידן את דרכיהם של שאר גויי הארץ.

אך כל זה היה כאמור בעידן פרימיטיבי יותר, בעידן שבו אנשים חכמים גיבבו מלים ונוסחאות על אמונותיהם, טעמיהם ונטיותיהם האישיות. תוקף וסדר משביע רצון מהבחינה האסתטית היו תנאי מספיק לבסס טיעון, להוכיח תיאוריה.

ימי ההווה, ימים נאורים. ובכל זאת נראה שבתחומים רבים, אף שהשתנו הטעמים, הדוגמות וההשקפות המקובלות, השיטה לייצור אמיתות לא השתנתה מאוד. עדיין יושבים מלומדים, ממיינים, מסדרים וטוענים, עדיין רוצים שנייחס משמעות, שאינה אסתטית גרידא, לסדר החביב עליהם. ועדיין לא ברור מדוע. תחומי מחקר רבים עדיין מתקשים ליצור מתודה ביקורתית שתברור את הבר מהתבן. בתחומים רבים, חוסר יושר אינטלקטואלי, חוסר עקביות, והחדרת נימה של טעם אישי הם תופעות רווחות.  ומעל הכל, אין כל קריטריון, או מוסד מדעי בעל שיניים שיעשה את מבחנה המתבקש של התוצאה.

קשה לדמיין פיזיקאי הממשיך ליהנות ממעמד מדעי מכובד לאחר שטען טענה נאה על מבנה החומר, אם יש ולו ניסיון אחד הסותר אותה. אך כמה דוגמאות שרוקם סוציולוג לכדי תיאוריה מעניינת על תפקודה של חברה, בהחלט יכולות להכשירו להיות בר-סמכא, ורשויות השלטון נתלות בדבריו ליישמם הלכה למעשה.  

ייתכן שנפש האדם, המבנה החברתי, הצדק ודומיהם הם מערכות מורכבות יותר מהמבנה הפיזי של העולם. ולכן קשה יותר לפצח את הסדר שבו הן פועלות. אך אולי אין מוצאים את הסדר הנכון, ואף לא את המתודה לגלותו, משום שסדר כזה אינו בנמצא?

 

                                         *

 

עוד בימים עתיקים, בראשית הניסיון האנושי לחשוף את הסדר הנכון, היו שחשדו שסדר כזה  אינו קיים, שאינו אלא פרי דמיונו של האדם. קהלת, החכם באדם, חשב שחיפוש כזה הוא דבר שרע לענות בו. המורים הדאוויסטים הראשונים סברו שהניסיון להגדיר ולסדר הוא אשליה. הסופיסטים היוונים הראו שהמלה האנושית יכולה לבנות טיעונים מסודרים להפליא שאינם אלא הבל. המודרניות הופרכה בידי בניה לקראת סוף המאה התשע עשרה ובמאה העשרים.

האנתרופולוגיה, הפילוסופיה של הלשון והפילוסופיה של המדע הצביעו על הדרך שבה הרוח האנושית יוצרת חוקים ומפתה עצמה לחשוב שגילתה אותם. ניטשה הציג את החשיבה המטאפיזית כטעות יזומה המאפשרת תפקוד נפשי, ומהווה תנאי להתפתחותה של הכרה. ויטגנשטיין כפר ביכולתה של הלשון האנושית לטעון טענות מטאפיזיות. קון חשף את המנגנונים הסוציולוגים בקבלתה של תיאוריה כאמת מדעית. עוד רבים רבים נטלו את הכלים שנתנה בידם החשיבה המודרנית, אוהבת החוק האובייקטיבי, כדי לגלות שהיא יצירה אנושית, פונקציונלית וסובייקטיבית להחריד.

המחשבה המסורתית היתה תמיד לצנינים בעיני אוהבי הסדר הנכון. תמיד נראתה מטומטמת, הולכת באפלה ומגששת את דרכה בעזרת דעות קדומות, מבלי לעצור כדי מחשבה המבהירה תמונת עולם אובייקטיבית. תמיד ניסתה התבונה הטהורה להעיר את ההמונים מתרדמתם המסורתית, ולפקוח את עיניהם לדעת טוב ורע. צעירי אתונה נעקצו כדי להעירם לחשיבה ביקורתית. להבות ליחכו כמרים וכפריים באירופה, על שלא היו בקיאים בסדרי ההשגחה הנכונים. פועלים שחטו את מעסיקיהם לאחר שהובהר להם תפקידם בסדר הטוב של ההיסטוריה. וקשישות על מרפסות תל אביב הריעו למצעדים ססגוניים, כשהאירו את עיניהן לראות את הצועדים באור חדש.

תמיד הציעו אנשי הסדר הטוב את מרכולתם לכל, בנדיבות לב של הרוצה לפקוח את עיני מי שלא זכה להיגאל. ומאז ומעולם היו מאבדים לא מעט משלוות רוחם כאשר העדיף מאן דהוא להחזיק באמונותיו ובמנהגיו הישנים.

בשעה שהמודרנה מוטלת לפנינו וסכינה שלה נעוץ בליבה, אפשר היה שהחברה המסורתית ומחשבתה ייצאו לחופשי מתחת ידיו הנדיבות של הסדר הרציונלי והנכון. אפשר היה שההכרה, שייתכן שסדר כזה אינו קיים, תעניק את הלגיטימציה, ואולי אף את הערכה לאלה שמעולם לא ניסו לסדר. אך מר הוא גורלה של החשיבה המסורתית, מכיוון שמעולם לא ידעה לסדר סדרים נכונים ולא הגיעה אליה השמועה המוסכמת בין שואפי הסדר הנכון, שסדר כזה אינו קיים. אמנם האדם בעל החשיבה המסורתית ננזף אי אלו פעמים, והוא יודע שבעלי הסדר הנכון בהווה אינם רואים בעין יפה שיפוט של תרבות שונה או נטייה בלתי מקובלת. אך הוא עדיין לא הבין מדוע שופטים כל הזמן את תרבותו ונטיותיו.

 

                                          *

 

מה שהיה הוא שיהיה. לעולם יכפו אנשים חזקים את טעמם האישי, תוך  שהם מגבבים עליו מלים, נוסחאות ואמיתות. לעולם החכמים יוכלו להעלות על נס את רצונם, כשהם מסדרים אותו במטאפיזיקה נאה שמשווה לו צורה של הדבר הנכון. חכמים אף לא יתקשו להוכיח, מעל לכל ספק, כי אי הסדר הוא סידרו של העולם. הם יוכל המאמין באל משום שזה אבסורד, ולשרוף את האדם שאינו מאמין מאותה סיבה בדיוק.  משום כך יוכל זה החושב שגם על אכזרים צריך לרחם, להתאכזר לזה שאינו חושב כך. הכל בצורה נאורה, באופן מושכל, מסודר ורציונלי. זו  אמנות המלים, זו הקומדיה של הסדר.

לדידו של זה הטוען למטאפיזיקה ברורה כל מצב ניתן לניתוח. ניתן לחשוף את בעיותיו ולמצוא להן פתרון נכון. לכן החשיבה המודרנית תטען שהכל שפיט, לכל הפחות באופן עקרוני. מובן שאין לשפוט סיטואציה מתוך מה שנראה כנסיון חיים, או לפי חכמת המסורת החברתית. שהרי יש דרכים מדויקות ורציונליות להגיע לתשובה הנכונה. יש להפקיע את הסדרים החברתיים מתוך התנהלותם באפלה, התנהלות שאינה רציונלית. יש להפקיע את החיים מעיוורונם ולכפות עליהם את הסדר הנאור.

להלכה לפחות, ביערה מחשבת העולם המערבי את היומרנות המודרנית. למעשה, הנאורות עוד מנסה לכפות את אמיתותיה על מערכות, שעם כל בעיותיהן, יש בהן זקנה, וגם חכמת חיים אינה חסרה בהן. עדיין חורצים משפט אנשים, שכמו חיו במאות אחרות ורואים עצמם בעליו של הסדר הנכון. ברשותם אמת ודאית שאין להכות ילד מדין חינוך, והם מתקנים בזאת עוול של אלפי שנים, שהיה נוהג במשפחה המסורתית. נהיר להם לחלוטין שנישואין לנערה בטרם מלאו לה 17 אביבים הוא פשע, אך אין כל פגם בגדיעת חייו של עובר. וברור כשמש כי פורנוגרפיה אינה פוגעת בזכויותיו של אדם דתי, אלא ברגשות הפמיניסטים בלבד. הכל על פי אמת רציונלית, הכל על פי הסדר הנכון.

הכל שפיט, ומשום כך מקרה שילד נפצע כי הורה התרשל התרשלות של רגע, ייבדק, ייחקר, ויובא למשפט. השופט הרי יוכל לבחון את המקרה בצורה נאורה. ומערכת מודרנית, מדויקת ולכן גם צודקת, תקבע מה עונשו הראוי של הורה מתרשל. מערכת כזו נוטלת את סמכות השיפוט מכל הרבדים המסורתיים של המציאות. שהרי מטבע העולם שהדת שופטת, ומאמין שחטא, ולו גם בשגגה, צריך לכפר על חטאו. הקהילה שופטת רואה בעין רעה התנהגות שאינה הולמת, וגובה על כך מחיר חברתי. המשפחה שופטת ולא מנקה בנקל את מי שפשע באחד מבניה.

אך לכל אלו אסור להיות שיפוטיים, שהרי אין הם מחשבים חשבונו של עולם בצורה רציונלית, שהרי שיפוטם מעולם לא ידע וממילא לא פעל לפי הסדר הנכון, הנאור. וגם ההורה שגידל, שמר ואהב את בנו, ועכשיו אינו יודע את נפשו, יזדקק כנראה למחילה, שיעניק או לא יעניק לו, כבודו.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
8
9/05/2018
היערכות לפתיחת שנה"ל
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד