לא לישראלים בלבד
לא לישראלים בלבד

לא לישראלים בלבד

פרופ' ארנון סופר

החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה

 

האם בתחומי הגבולות שייקבעו למדינת ישראל היא תישאר מדינה של ישראלים, או שמא אפשרי מצב שבגבולות הקבע האלה תיווצר מדינה שהישראלים מהווים בה מיעוט? העתיד תלוי גם במה שנעשה כאן, בעיקר בכל הקשור למעמדם של הפלסטינים משני צידי הקו הירוק

 

במאמר זה ננסה לחזות את המגמות הדמוגרפיות ברחבי ארץ ישראל המערבית בעשרים השנים הבאות, מתוך כוונה לברר את חלקם של הישראלים באוכלוסייה בהווה, וחלקם באוכלוסיית הארץ הזו בעתיד הנדון.

כדי שנוכל לקיים את הבירור הזה ננסה, קודם כל, להגדיר מי הם הישראלים? האם צפויים מהפכים או שינויים איטיים במבנה החברה הישראלית? ובמלים אחרות, האם צפויה התקרבות של קבוצות השוליים הישראליות אל המרכז, או להפך?

מדוע אנו מתעניינים בחלקם של הישראלים באוכלוסיית ארץ ישראל כולה, ואיננו מסתפקים בתחומי מדינת ישראל? הסיבה היא, שבשורה ארוכה של עניינים, בתחומי היסטוריה, התיישבות, כלכלה, פוליטיקה, ביטחון, גיאוגרפיה ואקולוגיה, אין אפשרות להפריד בין מה שקורה בישראל למה שקורה ברצועת עזה, ביהודה ובשומרון (הגדה המערבית).  אנו נתייחס במאמר זה גם לתחום מדינת ישראל וגם לתחומי ארץ ישראל כולה.

עניין נוסף הדורש הבהרה הוא החיזוי. אין ספק כי בחיזוי גיאו-דמוגרפי, כבכל חיזוי אחר, יש אלמנט של הימור ויש אפשרות לטעויות; לא רק בחיזוי גודל האוכלוסייה אלא גם בחיזוי תהליכים היסטוריים, העשויים לשבש את המבנה הלוגי שעליו מתבססת התחזית. שתי דוגמאות בולטות לכך: מי שעשה בשנת 1930 תחזית לגבי עתיד העם היהודי בעשור הקרוב, לא יכול היה לחזות את השואה; מי שעשה בשנת 1980 תחזית של המצב הבינלאומי בעשרים השנים הבאות, לא יכול היה לחזות את התמוטטות ברית המועצות. עם זאת, ברור לנו כי תחזיות נחוצות לחברה בכלל, ולמקבלי החלטות בפרט.

במקרה שלנו, התחזית חשובה כדי להשיב לשאלה הרת גורל: האם בתחומי גבולות הקבע שייקבעו למדינת ישראל היא תישאר מדינה של ישראלים, או שמא אפשרי מצב שבתוך גבולות הקבע שייקבעו תיווצר מדינה שהישראלים מהווים בה מיעוט?

 

                                         *

 

עיון בשנתון הסטטיסטי של ישראל יגלה דבר מעניין ומוזר: המושגים  "ישראלי" או "ישראלים" מופיעים בו רק בהקשר אחד - תנועת הנכנסים והיוצאים מן הארץ. רק כאשר ערבי, יהודי-אתיופי, יהודי-רוסי או צבר עוזבים את הארץ או נכנסים אליה מוזכרת עובדת היותם ישראלים. בהיכנסם ארצה הם חוזרים להיות הרוסי, הערבי, האשכנזי או החרדי. לפי השנתון הסטטיסטי, ישראלים הם מי שנושאים דרכון שהוציאה מדינת ישראל. כל היוצאים לחו"ל עם דרכון ישראלי הם  ישראלים. אין הדבר נכון לגבי נושאי תעודת זהות ישראלית, שכן בין נושאיה יש אלפים שאינם ישראלים, כמו הערבים תושבי הגדה המערבית המשתמשים בתעודת הזהות הישראלית לצרכים שלהם, בלי שיהיו ישראלים, או רבע מיליון ערבים שהם תושבים בירושלים, אך אינם אזרחי מדינת ישראל.

השנתון הרשמי של ישראל משתמש בסיווגים "יהודים", "מוסלמים", "נוצרים", "דרוזים" ו"אחרים". המושג האחרון בא לציין תושבים ללא סיווג דתי. מעניין לציין כי עד לפני כמה שנים נעדר לחלוטין הסיווג "ערבים" מהשנתון הסטטיסטי.

בתקופת ממשלת נתניהו דיבר אחד משרי ש"ס על שישה "שבטים" החיים בישראל. אמר ולא פירש. הניחוש שלי הוא שהוא התכוון לאשכנזים, ספרדים, יהודים-רוסים, ערבים, חרדים ואחרים. הגיאוגרף פרופסור חסון, בדברו  על ההרכב החברתי של ישראל, משתמש בדימוי גיאוגרפי של ארכיפלג, אוסף של איים חברתיים המתקיימים בסביבה אחת. במאמר זה נאמץ את דימוי ה"שבטים", ונראה כי מספרם גדול משישה.

אם נמיין את ה"שבטים" במרחבי ארץ ישראל לפי שייכות לקבוצה דתית ו/או לאומית ו/או עדתית, השומרת על צביון תרבותי משלה ובעלת מסה דמוגרפית משמעותית (נניח, יותר ממאה אלף בני אדם), הרשימה תהיה ארוכה, שכן נמצא בה  את הקבוצות הבאות: בין הערבים נמצא דרוזים, נוצרים, מוסלמים (סונים כולם), וכמה אלפי צ'רקסים שהם מוסלמים, אך לא ערבים וכן, בכפר רג'ר, כמה אלפי עלאווים, ערבים בני העדה העלאווית שמרכזה בסוריה. יש ערבים השוהים בישראל שלא כחוק (שמימשו דה-פקטו את זכות השיבה) וערבים פלשתינאים תושבי הגדה ופלשתינאים תושבי רצועת עזה. שתי הקבוצות האחרונות הן, למעשה, קבוצות אוכלוסייה נבדלות. יש בהם מוסלמים-סונים ויש נוצרים ויש תושבי האזור הקבועים, לעומת  פליטי 48'. הגדה המערבית היא, כידוע, מרחב שאין כל חציצה בינו לישראל ושמתגוררים בו, בנוסף לפלשתינאים, גם 210 אלף יהודים ומצויים בו עשרות אלפי חיילים. חלק מהערבים הפלשתינאים הללו נושאים תעודות זהות ישראליות שהושגו בדרכים כשרות ולא כשרות.

בין היהודים האשכנזים יש חילוניים, דתיים-לאומיים וחרדיים, ויש גם הבחנה בין הוותיקים לבני העלייה הרוסית החדשה (מאז 1990 והלאה).

בין הספרדים, בני עדות המזרח, יש שונות רבה בארצות המוצא (עיראק, מרוקו, בולגריה וכו') ובצרכים התרבותיים, אבל בסקירה זו נתעלם משוני זה ונתייחס לגורמי שוני אחרים. מבחינת הגישה לדת, יש בהם חילוניים, מסורתיים וחרדיים. כ"חרדיים" אנו מגדירים את מי שמשייך עצמו פוליטית לתנועת ש"ס, ועלינו לזכור כי רבים מהם מזדהים עם ש"ס בשל המסר החברתי ולא בשל המסר הדתי, אבל לצורך הדיון נסווגם כ"חרדיים" בני עדות המזרח.

בנוסף לקבוצות שמנינו מצויה בישראל קבוצה של "זרים", רוסים-נוצרים שעלו ארצה עם גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר ועובדים זרים, חוקיים ולא חוקיים. בסך הכל יש 13-12 קבוצות המרכיבות את פסיפס תושבי ארץ ישראל המערבית. כל אחת מהקבוצות מתייחדת במעמדה האזרחי, בדתה, במרחב המגורים שלה, לפעמים בלאום ובתרבות.

אפשר לעשות הבחנות נוספות. למשל, הבחנה בין תושבי גוש דן (מה שאני מכנה "מדינת תל אביב") לעומת תושבי הפריפריה. בין שתי הקבוצות הללו יש הבדלים בולטים וצורמים ברמות ההכנסה, המגורים, ההשכלה, בצריכת התרבות, בתרומה לתקשורת ולחיים הפוליטיים ובפרמטרים אחרים. ב"מדינת תל אביב" חיה תת-קבוצה שולית אבל רעשנית של "פוסט-ציונים", המתנגדים לייחודה של ישראל כמדינת לאום יהודית ורוצים להפוך אותה, ואולי את כל ארץ ישראל, ל"מדינת כל אזרחיה".

בין הקבוצות הישראליות יש לציין גם את קבוצת היורדים המחזיקים עדיין בדרכון ישראלי ומגלים עניין רב בישראל. ייתכן שבעתיד הם ישתתפו בהצבעה לכנסת וישפיעו גם על עיצובה של המדינה.

כאן המקום לשאול כמה מהקבוצות הנזכרות עונות להגדרה של "ישראלים", או של "ישראליות"?

כ"ישראלי" נגדיר את מי שחש הזדהות עם סמליה של מדינת ישראל כמו הדגל וההימנון, חגי ישראל וימי הזיכרון שלה, רואה בעברית שפת המדינה ומדבר בה או מנסה לרוכשה, חש שותף להיסטוריה היהודית ולגורל היהודי בהקשרו הישראלי, משרת בצה"ל, מהוה חלק (או רוצה להיות חלק) מההוויה הישראלית-יהודית-ציונית.

כל הקבוצות שמנינו קובעות בהווה ויקבעו בעתיד את אופיה של המדינה; האם תמשיך להיות מדינה ישראלית, או תהיה למדינה יהודית-דתית לא ישראלית, או ל"מדינת כל אזרחיה" בגבולות 67', או ל"מדינת כל אזרחיה" בכל שטחי ארץ ישראל המערבית, או למדינה פלשתינית עם מיעוט יהודי ואולי למדינה מוסלמית, כחלק ממרחב גדול יותר.

בניתוח שלהלן נבחן את הישראלי ואת עתידו, מתוך ניסיון לצייר תרחישים של  הכיוון שאנו הולכים אליו ב20- השנים הבאות.

 

                                      *

 

להלן נביא נתונים על גודלם המוחלט והיחסי של כל ה"שבטים" ביחס לאוכלוסיית ארץ ישראל המערבית כולה וביחס לאוכלוסיית ישראל (בגבולות משוערים) בהווה ואת התחזיות ל20- השנים הבאות. נבחן מי מה"שבטים" הם "ישראליים" על פי ההגדרה שלנו, ואז נוכל  לנסות לתת תשובה לשאלה אם ישראל תמשיך להיות מדינה ישראלית-יהודית-ציונית, או שתהיה מדינה יהודית או אולי לא זו ולא זו.

 

  

לוח 1:   אוכלוסיית ארץ ישראל 2020-2000

2020

אחוז יהודים

2020

 

אלפים

2010

 

אלפים

2001

אחוז יהודים

2001

 

אלפים

שנה

 

קבוצות אוכלוסייה בישראל

64

6,300

5,600

71.8

5,000

יהודים

 

150

120

 

100

דרוזים

 

2,000

1,500

 

1,150

ערבים אזרחי ישראל

 

400

270

 

200

         ערביי ירושלים (תושבים)

 

310

210

 

120

         בדווים דרום

 

170

150

 

130

         נוצרים

 

1,120

870

 

700

         אחרים

 

330

220

 

153

ערבים השוהים בישראל שלא כחוק

 

 

 

 

70

         בירושלים

 

 

 

 

13

         בין הבדווים בדרום

 

 

 

 

70

         במשולש ובצפון

 

920

770

 

550

תושבים זרים

 

550

440

 

270

       לא יהודים ממזרח אירופה

 

150

130

 

110

        עובדים זרים באישור

 

220

200

 

170

        עובדים זרים ללא אישור

 

9,700

8,210

 

6,953

סך הכל בישראל

 

3,300

2,600

 

1,900

ערביי   יהודה ושומרון

 

2,500

1,700

 

1,100

  ערביי   חבל עזה

 

5,800

4,300

 

3,000

סך הכל ערבים ביו"ש ועזה

 

8,100

6,020

 

4,303

סך הכל ערבים בא"י

 

40

15,500

12,510

50.1

9,953

סך הכל אוכלוסייה בא"י

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות: נתונים ותחזיות של למ"ס ישראל, ‏2002; נתוני למ"ס פלשתיני 1997; ס. דה-לה-פרגולה 2001; י.רביד 2002; א. סופר ועוזריו עבודת שדה, 2001/2.

 

מנתוני לוח 1 אנו למדים כי היום מצויים בכל שטחי ארץ ישראל המערבית כעשרה מיליון תושבים, בהם 4.3 מיליון ערבים (בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה). בני קבוצה זו אינם עונים להגדרה של הישראליות, אף כי 1.2 מיליון מהם נושאים תעודת זהות ישראלית; זאת, משום שמלבד יחידים ספורים הם אינם משרתים בצה"ל, אינם מזדהים עם סמליה הרשמיים של מדינת ישראל (הדגל, ההימנון), אינם חוגגים את חגי ישראל הדתיים והלאומיים, אינם משתתפים בימי האבל הישראלים הלאומיים, אינם רואים עצמם חלק מההוויה הישראלית ובוודאי שאינם חשים עצמם קשורים לגורל היהודי. רבים מהם אף אינם דוברים עברית. 

אם נחסיר את האוכלוסייה הערבית מכלל האוכלוסייה נותרים כ5.6- מיליון תושבים. בהם 280,000 עובדים זרים ועוד 270,000 לא-יהודים מברית המועצות לשעבר, שחלקם אמנם מגלים רצון להשתלב בחברה הישראלית, אבל בהקשר לשנת 2001 נתייחס לכל הקבוצה כאל "שבט" לא ישראלי. נותרנו עם חמישה מיליון נפש.

 הדרוזים הם אמנם ערבים במקורם, אבל משום דתם המיוחדת ומשום ההיסטוריה של יחסים קשים בינם למוסלמים, הם התקרבו ליהודים ורובם עונים על חלק מההגדרה של הישראליות, בעיקר בעניין השירות בצה"ל ולאחריו בתעסוקה במערכות הביטחון, באימוץ אורחות חיים ישראליים ובהזדהות עם סמלי המדינה והעברית.

במבוא הבחנו בין היהודים בישראל לפי תת-קבוצות של מוצא, תקופת בואם לישראל, מידת הזיקה לדת ולפי אזור מגוריהם.

 

                                         *

 

נתחיל את הניתוח שלנו בדיון על המוצא. בכוונתנו לברר האם למוצא תהיה בעתיד משמעות, או שבתהליך קיבוץ הגלויות וכור ההיתוך יהפכו עדות ישראל לקבוצה הומוגנית אחת.

בין הקבוצות היהודיות, ה"שבט" הגדול ביותר, בשנת 2001, הוא "השבט האשכנזי", היינו, מי שבאו מארצות המערב או שנולדו להורים יוצאי ארצות המערב. קבוצה זו הביאה ארצה את התרבות האירופית, ערכים דמוקרטיים וליברליות, חינוך מערבי בכיוון טכנולוגי, צריכת תרבות מערבית דוגמת מוסיקה קלאסית, ספרות מערבית, ספורט, סגנונות בנייה, ריהוט, לבוש ומזון המייחדים את אירופה. באחרונה מחקה החברה הישראלית את המערב בסגנון הפרוור האמריקאי (היישוב הקהילתי).  אלה מונים בהווה 2.126 מיליון נפש, בהם 725 אלף "צברים", ועוד 1.4 מיליון עולים.

ל"שבט הספרדי" נשייך את מי שעלו מארצות המזרח או נולדו להורים שעלו מארצות המזרח. בהכללה, מאופיינת קבוצה זו כחברה הבאה מסביבת העולם הערבי-מוסלמי, שחבריה ינקו מתרבותו את המוסיקה, המזון, סגנון הלבוש (הנשי, בעיקר) ומושגי יסוד הקשורים לתפיסת המשפחה, הדת והשלטון.  אלה מונים  בהווה 1.570 מיליון נפש, מהם כמיליון "צברים" ועוד כ -555 אלף עולים.

קבוצה שלישית היא 1.4 מיליון "צברים" בני "צברים". נשייך את מחציתם ל"שבט האשכנזי" ואת מחציתם האחרת ל"שבט הספרדי", ונקבל 2.8 מיליון "אשכנזים" לעומת 2.3 מיליון מזרחים. עלינו להסתייג ולומר שהבחנה זו אינה מדויקת, כי ב -20 השנים האחרונות כשליש מכלל הנישואים בקרב יהודים בישראל הם נישואים בין אשכנזים למזרחים. אין זה רק עניין של נשואי תערובת, אלא גם של התפתחות תרבותית שיש בה שילוב של מזרח ומערב. מותר להניח שהיה מקום לדבר על שבט נוסף, "שבט קיבוץ הגלויות האמיתי" ההולך ומתעצם. להלן נראה שהניסיון לכמת קבוצה זו, אף שהוא אפשרי, מיותר למטרתנו.

מתוך הקבוצה האשכנזית, כ -920 אלף הם בני העלייה הרוסית החדשה (אלה שעלו מאז 1990 ועד היום) והנותרים, 1.38 מיליון, הם ותיקים. בהמשך נדון בתהליכי ה"ישראליזציה" של קבוצה זו.

עתה נתייחס לקבוצות היהודיות הדתיות:

כמה דתיים-לאומיים יש בארץ? בבחירות לכנסת ה -14 הצביעו למפד"ל 240,271 בני אדם, לכנסת ה -15 הצביעו רק 140,307 (נתוני למ"ס), אבל ברור שדתיים-לאומיים רבים מצביעים למפלגות ימין אחרות דוגמת הליכוד והאיחוד הלאומי, ומיעוט מהם מצביע גם למפלגות ה"שמאל" ובהן מימד, כמפלגה דתית ליברלית. משום כך נשתמש בנתוני ההצבעה של הכנסת ה -14 כבסיס לחישובים. עלינו גם לזכור שכ -30%-40% מהאוכלוסייה הדתית-לאומית הם ילדים שאינם מצביעים ולכן אפשר להניח שמספר הדתיים לאומיים בישראל מגיע לכ -400 אלף נפש. חלק ניכר מהם מתגוררים בהתיישבות העובדת - בקיבוצים, במושבים ובהתנחלויות ביהודה, שומרון ורצועת עזה.

כמה יהודים חרדיים יש בארץ?  בכנסת ה -15 הצביעו לש"ס 430,676 בוחרים, וליהדות התורה הצביעו 125,741 בוחרים. עתידה של תנועת ש"ס ברור פחות מעתידן של הקבוצות האחרות. אפשרות אחת היא המשך תהליך ההתחרדות בעדות המזרח ומעבר הדרגתי מכיפה סרוגה לקפוטה, שפירושו מעבר מתנועה חברתית-דתית לתנועה דתית גרידא. יש חלופה אחרת: סימנים מעידים כי בקרב הורים ששלחו את ילדיהם למערכת החינוך של ש"ס מתעוררים ספקות ביחס לטיב החינוך שהם מקבלים וביחס ליכולת של חינוך זה להכין את ילדיהם למאה ה -21. ניכרים ניצנים של מגמה להעביר ילדים ממוסדות החינוך של ש"ס למערכת החינוך הממלכתית-דתית. בזהירות אומר, כי נראה לי שהאפשרות השנייה עתידה להתחזק יותר מהראשונה.

לקבוצה החרדית יש לצרף, כמובן, את יהדות התורה. יש לשער שחלק קטן מבני הקבוצה הזו הצביעו למפלגות ימין אחרות, בעיקר לליכוד. בקרב החרדים יש קבוצה גדולה מאוד המחרימה את ההצבעה לכנסת. נניח שמספרם 50,000. נקבל אפוא 600,000 חרדים מבוגרים, אבל מכיוון שגם בין החרדים יש יותר מ -40%  ילדים, נוכל להעריך את גודל הקבוצה החרדית כולה בכמיליון נפש, 20% מכלל יהודי ישראל (700,000-650,000 מהם מזרחים ועוד 350,000-400,000 אשכנזים). מספרים אלה מוצאים אישור בשיעור התלמידים בבתי הספר החרדיים (על פי הלמ"ס 2001, 20% מתלמידי ישראל).

 

לוח 2: קבוצות האוכלוסייה היהודיות, 2001

מספר הנפשות (במיליונים)

קבוצות האוכלוסייה

1.1

אשכנזים ותיקים חילוניים

0.9

אשכנזים 'רוסים'

0.4

אשכנזים חרדים

0.4

אשכנזים דתיים-לאומיים (רובם מצביעי מפד"ל)

2.8

סך הכל אשכנזים

1.6

בני עדות המזרח חילוניים-מסורתיים

0.7

בני עדות המזרח חרדים (רובם מצביעי ש"ס)

2.3

סך הכל בני עדות המזרח

5.1

סך הכל כללי

 

מסך כל היהודים בישראל, אפשר לסכם כי 2.7 מיליון הם חילוניים ו1.5- מיליון הם דתיים בדרגות שונות (בלי "מסורתיים"). אם נתייחס לכל בני עדות המזרח כ"מסורתיים", נקבל כי 3.1 מיליון יהודים משתייכים לקבוצות דתיות בדרגות שונות של אמונה.

אילו ניתחנו את קבוצות האוכלוסייה לפי אזורים גיאוגרפיים, היינו מקבלים משמעויות חדשות ל"שבטים". כ70%- מתושבי ישראל מתגוררים במישור החוף, על קו המים של הים התיכון, ורק 30% מהיהודים מתגוררים בפריפריה. הפריסה הגיאוגרפית של האוכלוסייה אינה נוגעת רק לשאלות ביטחון ואיכות חיים אלא גם להרכב החברה. בין תושבי השוליים לאחיהם המתגוררים על "קו המים" במטרופולין תל אביב נוצרים פערים העלולים להיות משמעותיים יותר מהבדלים בין ספרדים לאשכנזים, בין ותיקים לחדשים או בין יהודים לערבים!

אחת התוצאות של הפערים הללו היא ההימשכות גדלה והולכת של הפריפריה לכוון "קו המים", דהיינו נטישת השוליים לטובת המרכז. תהליך זה מביא להחמרת מצב תושבי השוליים, בין היתר משום שהכוחות הפוליטיים והכלכליים נמצאים בעיקר בגוש דן, ושם גם מושקעים רוב המשאבים. ייתכן מאוד שבשנים הקרובות נהיה עדים לצמיחתה של מפלגת פריפריה, שיהודים, דרוזים וערבים יחברו בה יחד. הדבר עלול ליצור קשיים גדלים והולכים בתפקוד הכנסת, המקרטעת בתפקודה כבר היום.

כדי להבהיר את הדבר, ננתח את מבנה האוכלוסייה בירושלים בהווה ואת מגמותיו לעתיד:

על פי נתונים רשמיים מתגוררים  בירושלים (נתוני 2000) 610,000 בני אדם, מהם 400,000 יהודים ועוד 210,000 ערבים.  באופן בלתי רשמי, מתגוררים בה כנראה 280,000 ערבים, 70,000 מהם באופן לא חוקי. מתוך 400,000 היהודים יש 160,000 חרדים. כך, הקבוצות הלא-ציוניות מהוות יחד 370,000-440,000 לעומת הקבוצה הציונית של 200,000-280,000, המהווה רק שליש מאוכלוסיית ירושלים!

יש להניח כי חילוניים ימשיכו לעזוב את העיר, בעיקר ליישובי פרוזדור ירושלים (מבשרת ציון, צור הדסה, בית שמש) ולמישור החוף. האוכלוסייה הדתית-לאומית יצאה אל ההתיישבות בגדה המערבית. לעיר נכנסים ערבים, בעיקר מהר חברון, ויש גידול אוכלוסייה מהיר של החרדים. התוצאה הבלתי נמנעת היא שירושלים תהפוך לעיר חרדית-ערבית-לא ציונית.

אפשר לשנות מגמות אלה באמצעות סיפוח פרוזדור ירושלים לעיר, מצד אחד, והיפרדות מערביי מזרח ירושלים, מצד אחר. זה "משחק" לגיטימי שלא ישנה את המצב הגיאו-דמוגרפי של מרכז ירושלים.

סיטואציה דומה, אך בקנה מידה אחר, מתפתחת במרכז הגליל ההררי (73% לא יהודים) ובנגב הצפוני. בנגב הבעיה היא גיאוגרפית יותר מדמוגרפית והיא נובעת מאופי הפריסה של הבדווים, העלולה להביא לתוצאות גיאופוליטיות מסוכנות בשבילנו.

לאחר שסקרנו את הנתונים ננסה לענות לשאלה: כמה מכלל יהודי ישראל הם ישראלים?

לפי ההגדרה שהבאנו במבוא, בהגדרה נכללים כל האשכנזים החילוניים הוותיקים וכל הדתיים-הלאומיים, בסך הכל כ1.5- מיליון נפש. לפי סקרי דעת קהל נמצא כי  גם 20%-30% מיהודי רוסיה מתאימים להגדרה זו. הגענו ל1.8- מיליון נפש.

מהמזרחים, נכללים בהגדרה זו 1.6 מיליון החילוניים-מסורתיים ורבים ממצביעי ש"ס. אם נניח שמדובר בשליש ממצביעי ש"ס, 250,000 נפש, נקבל כי בהגדרה "ישראלים" נכללים היום  3.5-3.4 מיליון נפש, 69% מכלל יהודי ישראל.

 

                                         *

 

מה יקרה במדינת ישראל לאור נתונים אלה בעשרים השנים הבאות?

כפי שצוין, שיעור הנישואים בין מזרחים לאשכנזים עומד על שליש מכלל הנישואים. נראה כי שיעור זה יגדל ולכן נראה כי לקראת שנת 2020 תלך ותיעלם מהנוף הישראלי ההבחנה בין אשכנזים למזרחים. זהו כיוון של יתר ישראליות בכל המובנים.

היהדות הרוסית אינה שונה מגלויות האחרות שנקלטו בישראל ב -120 השנים האחרונות. על שפת הים בחיפה מטיילים זוגות המדברים זה עם זה רוסית, אך אל ילדיהם הם מדברים עברית. הסיפור מוכר ומלמד כי כל הילדים של עולי רוסיה החדשים ידברו עברית, יחוגו את חגי ישראל וישרתו בצה"ל. הם ישראלים טובים היום, ובעתיד יהיו ישראליים יותר.

כפי שכבר ציינתי לעיל, גם הדרוזים עונים לקריטריונים רבים של הישראליות ועלינו לאמצם אלינו. אני צופה שגם הרוסים הלא-יהודים יעברו תהליך ישראליות, חלקם מרצון וחלקם מחוסר ברירה. לכך יתרום גם החיבוק  של הישראלים הוותיקים, הרוחשים להם בדרך כלל כבוד (אך לא לאנשי שוליים שיכורים ולאנשי עולם תחתון).  הם ירכשו את השפה העברית וישרתו בצה"ל, וכמו שקרה למהגרים לאמריקה, הם יהפכו לישראלים גאים המזדהים עם המדינה הנותנת להם מחסה, מגן, עבודה וכבוד.

לא סביר שערביי ישראל המוסלמים יהפכו לישראלים לפי ההגדרה הנ"ל, שכן לא יוכלו להזדהות עם הדגל, ההימנון, צה"ל ויתר סמלי המדינה הלאומית היהודית.

אם כן, כמה "ישראלים" נהיה בשנת 2020?

אם ניפרד מהפלשתינאים ונחיה בגבולות קרובים לתוואי "הקו הירוק" (ראה בעניין זה את חיבורי משנת 2001: "ישראל, דמוגרפיה 2020-2000, סיכונים ואפשרויות") יהיה מספר היהודים בישראל בשנת 2020 כ -6.3 מיליון נפש, 64% מכלל תושבי ישראל (וראה נתוני לוח 1). מתוך 6.3 מיליון היהודים, 30% צפויים להיות חרדים ועוד 70% חילוניים או מסורתיים (ותיקים, אשכנזים, מזרחים, רוסים-יהודים). אליהם יש לצרף את הרוסים הלא-יהודים.

התמונה נראית אופטימית מאוד, אם ניצור חיץ בין ישראל לערביי השטחים ונמצא דרך חדשה להגדרת אזרחותם של ערביי ישראל. למשל, ניתן להם אוטונומיות טריטוריאליות בוואדי ערה ובמשולש הקטן, ואולי גם לבדווים בדרום. לחלופין, אולי ניפרד מירושלים המזרחית ומהמשולש הקטן ונעביר אזורים אלה, על יושביהם, לישות הפלשתינית המתהווה. אפשרות אחרת היא שינוי שיטת הבחירות ומעבר לבחירות אזוריות, דוגמת אלה הנהוגות בבריטניה. במקרה כזה אפשר יהיה להפחית משמעותית את משקלם האלקטורלי של ערביי ישראל.

אם לא נמצא דרך כזו, שני מיליון ערביי ישראל וכ -1.9מיליון חרדים בישראל יקשו את חיי תושבי ישראל האחרים עד כדי סכנה קיומית לישראל.

יש להניח שהחרדים בישראל מבינים, שבלי קואליציה עם החילוניים בעניינים רבים, יצטרכו גם הם לארוז את חפציהם ולנטוש את הארץ. משמעותה המעשית של הבנה כזו היא הליכה של החרדים לקראת הישראליות, בשירות בצבא, בהשתלבות בכלכלה ובחיפוש דרכים להכרה בסמלי הציונות, או בחיפוש מתמיד אחר סטטוס-קוו בינם ליהודים האחרים.

נראה לי כי הזמן פועל לטובת הקונסנזוס הישראלי, שימשיך להיבנות ולהתלכד, בין היתר בשל האויב המשותף. נראה לי עוד, שבעתיד יצבור "שבט" הפריפריה עוצמה ולא יניח ל"שבט" התל אביבי להתעלם ממנו ולהגדיל את הפערים. אני מאמין כי אנחנו עוד נראה בישראל מפלגות חדשות, שייצגו את השוליים הלאומיים מול המרכז. במידה רבה תהיה חפיפה בין השוליים הלאומיים למזרחים חלשים, שיוותרו בשוליים לאחר שהאחרים יתנקזו למרכז.

מול הגוש הישראלי, על מרכיביו החילוניים, הדתיים והזרים הרוסים, יעמוד גוש ערבי מוסלמי שימנה 1.5-1.4 מיליון מתושבי ישראל (לא כולל דרוזים, נוצרים וחלק מהבדווים).  אליהם יצטרפו גם 200,000-150,000 ערבים מוסלמים, שיסופחו כנראה לישראל כאשר יוחלט על קווי הגבול. אמנם, לקבוצה האחרונה לא תהיה זכות הצבעה לכנסת, אך הם יחזקו את הגוש הערבי-מוסלמי, שבינו לבין הגוש הישראלי עלולים להיווצר עימותים בכמה רמות.

 

                                          *

 

מאמר זה נכתב בשל התחושה כי בישראל מתגוררים כמה "שבטים", שמלבד חייהם על אותה כברת ארץ, שחלקם נולדו בה וחלקם היגרו אליה, אין ביניהם דבר. עמדה כזו ביטאו במשך שנים מנהיגי ערב, שחזרו וטענו שאין עם יהודי ויש רק דת יהודית, היכולה להתקיים גם תחת שלטון מוסלמי נאור.

בניתוח לעיל מצאנו כי אכן יש בישראל כמה "שבטים", ויש כוחות צנטריפוגליים המאיימים לפורר את הישראליות; יש פערים גדולים בין יהודים לערבים, בין יהודים חרדיים ליהודים חילוניים, בין מזרחים לאשכנזים, בין ותיקים לחדשים. לעומת זאת יש כוחות צנטריפטליים הדוחפים אל המשותף ונראה כי ידם של אלה תהיה על העליונה: הפערים הבינעדתיים נעלמים מהר מכפי שניתן היה לשער; הפערים בין ותיקים וחדשים מיטשטשים עם הזמן; הפער חרדיים חילוניים קשה, אבל הצורך המשותף להתקיים בארץ הקשה הזאת יביא בהדרגה ליתר הידברות ולחיפוש אחר מכנים משותפים.

בעניין יחסי יהודים וערבים בתוך ישראל אפשר לשרטט את התרחישים הבאים:

לפי התרחיש הפסימי, יימשך הסטטוס-קוו ללא קווי הפרדה בין ישראל לישות הפלשתינית, מצב שיביא להתקרבות הדרגתית של ערביי ישראל לאחיהם שמעבר לקוי 67'. מבחינה דמוגרפית, יהפוך הגוש המשותף הזה לרוב מוחץ בארץ ישראל. אם יתייצב במאוחד מול הגוש היהודי ההולך ומתכווץ דמוגרפית, יהיה בכך איום חמור מאוד על המדינה היהודית.

לפי התרחיש האופטימי, ישראל תיפרד מערביי השטחים באמצעות קו הפרדה של גדרות וחומות. במצב זה יש סיכוי להתקרבות בין יהודים לערבים הדרוזים, הנוצרים והבדווים, וגם בין יהודים לחלק מהערבים המוסלמים תושבי הערים. בעוד 20 שנה אולי תוצע לתושבי ישראל הערבים המוסלמים, שימנו אז כמיליון נפש, אוטונומיה תרבותית וטריטוריאלית, ואולי אף אירידנטה (כלומר, חיבור חלקי טריטוריה עם המדינה הפלשתינית שתקום).

קיימות, כמובן, גם אפשרויות ביניים בין שני התרחישים הקיצוניים הללו.

ומה לגבי הישראליות? לפי התרחיש הפסימי, הישראליות לא תתקיים. היא פשוט תיעלם מהמזרח התיכון. לפי התרחיש האופטימי, הישראליות תתקיים ותתחזק, אך תשנה גוונים והדגשים.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד